Otzarot-Article

"וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ" (יח-א) מוֹרֶה וָתִיק סִפֵּר עַל מִקְרֶה שֶׁהָיָה בְּכִתָּתוֹ: בֹּקֶר אֶחָד, בְּשָׁעָה שְׁמוֹנֶה, נִכְנַסְתִּי לַכִּתָּה כְּהֶרְגֵּלִי מִדֵּי בֹּקֶר, וְאָמַרְתִּי לַיְּלָדִים לִפְתֹּחַ אֶת הַסִּדּוּרִים. אֲבָל רָאִיתִי שֶׁאֵין לָהֶם חֵשֶׁק לְהִתְפַּלֵּל. כֵּיוָן שֶׁכָּךְ, הוֹרֵיתִי לָהֶם לִסְגֹּר אֶת הַסִּדּוּרִים וּמִיָּד הִתְחַלְתִּי בְּלִמּוּד חֶשְׁבּוֹן... בְּכָךְ חָשַׁבְתִּי לְעוֹרֵר אוֹתָם לִתְפִלָּה, שֶׁהֲרֵי גַּם הֵם יַרְגִּישׁוּ שֶׁלֹּא בְּנוֹחַ אִם לֹא יִתְפַּלְּלוּ.

וְאָכֵן, לְפֶתַע עוֹלֶה בְּאָזְנַי קוֹל בְּכִי שֶׁל אַחַד הַיְּלָדִים. 'מַה לְּךָ בּוֹכֶה?', שָׁאַלְתִּי אֶת הַיֶּלֶד. וְהוּא מֵשִׁיב בְּתֹם יְהוּדִי: 'הַמּוֹרֶה, אֵינֶנִּי מֵבִין כֵּיצַד אֶפְשָׁר לִלְמֹד חֶשְׁבּוֹן בְּלִי לְהִתְפַּלֵּל קֹדֶם לְבוֹרֵא עוֹלָם'...

וְאָז אָמַרְתִּי לְתַלְמִידֵי הַכִּתָּה: 'רְאוּ נָא, תַּלְמִידַי, הַיֶּלֶד הַזֶּה הִצִּיל וְכִפֵּר עַל כָּל חֲבֵרָיו. בְּכָךְ שֶׁהוּא מְגַלֶּה עִנְיָן בַּתְּפִלָּה וְרוֹצֶה לִשְׁפֹּךְ אֶת שִׂיחוֹ לִפְנֵי ה', הוּא גּוֹרֵם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִמְחַל גַּם לָכֶם עַל הַקְּרִירוּת שֶׁגִּלִּיתֶם כְּלַפֵּי הַתְּפִלָּה".

הַמּוֹרֶה, שֶׁהָיָה בֶּן תּוֹרָה, הִסְבִּיר, שֶׁלְּדַעְתּוֹ הַסִּבָּה שֶׁיְּלָדִים לֹא מוֹצְאִים טַעַם בַּתְּפִלָּה, הִיא מִשּׁוּם שֶׁלֹּא לִמְּדוּ אוֹתָם מֵעוֹלָם אֶת פֵּרוּשׁ הַתְּפִלָּה וּבֵאוּר הַמִּילוֹת. לָכֵן הֵם מוֹצִיאִים אֶת הַדְּבָרִים מִפִּיהֶם בְּלִי 'לִשְׁמֹעַ'; הֵם פָּשׁוּט אֵינָם שׁוֹמְעִים אֶת קִטְעֵי הַתְּפִלָּה וְלָכֵן הַדְּבָרִים לֹא נִכְנָסִים לְלִבָּם.

וְיָדַע הַמּוֹרֶה מַה שֶּׁאָמַר.

צְרִיכִים לִלְמֹד 'לִשְׁמֹעַ'. וְאַל יְהִי דָּבָר זֶה קַל בְּעֵינֵינוּ.

מָרָן הַגָּאוֹן רַבִּי שְׁלֹמֹה זַלְמָן אוֹיְעֶרְבָּךְ זצ"ל סִפֵּר, שֶׁלְּיַד תַּחֲנַת הַמִּשְׁטָרָה הַסְּמוּכָה לַתַּלְמוּד תּוֹרָה "עֵץ חַיִּים" בִּירוּשָׁלַיִם, הָיוּ עַמּוּדִים עִם שְׁנֵי אֲרָיוֹת מֵעֲלֵיהֶם. וּפַעַם, בִּתְקוּפַת יַלְדוּתוֹ שֶׁל הגרש"ז, בְּלוֹמְדוֹ בַּתַּלְמוּד תּוֹרָה "עֵץ חַיִּים", אָמַר הַמְּלַמֵּד שֶׁלָּהֶם, שֶׁאִם הָאֲרָיוֹת מֵעַל עַמּוּדֵי הַמִּשְׁטָרָה יִשְׁמְעוּ מוּסִיקָה, הֵם יַתְחִילוּ לִרְקֹד... (הַמְּלַמֵּד אָמַר אֶת הַדְּבָרִים, מִן הַסְּתָם, כְּדֵי לְהַכְנִיס שִׂמְחָה בְּלִבּוֹת הַיְּלָדִים).

הַיְּלָדִים בְּ"עֵץ חַיִּים" לֹא יוֹדְעִים חָכְמוֹת. הֵם רָצוּ הַבַּיְתָה, הֵבִיאוּ כְּלֵי זֶמֶר וְנִגְּנוּ לִפְנֵי הָאֲרָיוֹת. אֲבָל, שֶׁלֹּא כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַמְּלַמֵּד, הָאֲרָיוֹת לֹא הֵחֵלּוּ לִרְקֹד... חָזְרוּ הַיְּלָדִים אֶל הַמְּלַמֵּד בַּטַּעֲנָה; הֲכֵיצַד?!

הֱשִׁיבָם הַמְּלַמֵּד: הֲלֹא דִּבְרָתִי אֲמוּרָה לָכֶם שֶׁאִם הָאֲרָיוֹת 'יִשְׁמְעוּ' מוּסִיקָה הֵם יִפְצְחוּ בְּרִקּוּד, אֲבָל הַבְּעָיָה שֶׁלָּהֶם הִיא שֶׁהֵם אֵינָם 'שׁוֹמְעִים'... אַתֶּם אָמְנָם הִשְׁמַעְתֶּם לָהֶם, אֲבָל הֵם אֵינָם שׁוֹמְעִים...

צָרִיךְ 'לִשְׁמֹעַ'. וְאוּלַי כָּל זֶה כָּלוּל בִּ"וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ".

גַּם אֶת הַיְּלָדִים צָרִיךְ לִשְׁמֹעַ. הַדְּבָרִים שֶׁיִּכָּתְבוּ לְהַלָּן, נִכְתְּבוּ עַל יְדֵי תַּלְמִיד חָכָם אֶחָד, וּמִי שֶׁרוֹצֶה לְהַגִּיעַ לְהֶשֵּׂגִים שֶׁל מַמָּשׁ בְּחִנּוּךְ יְלָדָיו, מֻזְמָן לִקְרֹא.

בִּרְצוֹנִי לְשַׁתֵּף אֶת הַצִּבּוּר, כּוֹתֵב הַתַּלְמִיד חָכָם, בְּמִקְרֶה מְזַעְזֵעַ שֶׁהָיִיתִי עֵד לוֹ, וּבִמְעַט הִתְבּוֹנְנוּת נוּכַל לִשְׁאֹב מִמֶּנּוּ מוּסָר רַב וְעֵצָה טוֹבָה, כֵּיצַד לְחַנֵּךְ אֶת יְלָדֵינוּ, שֶׁנִּתְּנוּ לָנוּ כַּפִּקָּדוֹן הַיָּקָר בְּיוֹתֵר עֲלֵי אֲדָמוֹת.

עֶרֶב אֶחָד יָצָאתִי לְטַיֵּל עִם אֶחָד מִבָּנַי, וְיָשַׁבְנוּ עַל סַפְסָל בְּאַחַת הַגִּנּוֹת בִּבְנֵי בְּרַק. כָּךְ אֲנִי נוֹהֵג תָּמִיד, כַּאֲשֶׁר יֵשׁ לִי דְּבַר-מָה לְשׂוֹחֵחַ עִם אַחַד הַיְּלָדִים. בַּחוּץ הַדְּבָרִים יִשָּׁמְעוּ וְיִקָּלְטוּ טוֹב יוֹתֵר. לְפֶתַע הִתְיַשֵּׁב לוֹ עַל הַסַּפְסָל מוּלֵנוּ בָּחוּר כְּבֵן שְׁבַע-עֶשְׂרֵה וּפָרַץ בִּבְכִי תַּמְרוּרִים.

נִבְהַלְנוּ. לֹא יָדַעְנוּ מַה קָּרָה לוֹ. לְאַחַר הִתְבּוֹנְנוּת נוֹסֶפֶת בְּפָנָיו שֶׁל הַנַּעַר, נִזְכַּרְתִּי שֶׁהוּא מֻכָּר לִי. הָיָה זֶה בָּחוּר שֶׁהִדַּרְדֵּר בְּצוּרָה מַבְהִילָה וְהִגִּיעַ עַד לִדְיוֹטָה שְׁפֵלָה בִּמְיֻחָד. תּוֹךְ שֶׁהוּא מֵטִיל אֵימָתוֹ עַל כָּל תּוֹשָׁבֵי הַשְּׁכוּנָה שֶׁבָּהּ מִתְגּוֹרְרִים הוֹרָיו.

עַכְשָׁו הוּא יָשַׁב עַל הַסַּפְסָל, וּבָכָה.

נִגַּשְׁתִּי אֵלָיו, הֵנַחְתִּי יָדִי עַל כְּתֵפָיו, וּשְׁאַלְתִּיו בַּמֶּה אוּכַל לַעֲזֹר לוֹ. הַבָּחוּר הִמְשִׁיךְ לִבְכּוֹת, וְרַק לְאַחַר כַּמָּה דַּקּוֹת, אָמַר דָּבָר שֶּׁזִּעְזַע אֶת כָּל-כֻּלִּי?

"אִם אַבָּא שֶׁלִּי הָיָה יוֹצֵא אִתִּי לְטַיֵּל בְּשַׁלְוָה שֶׁכָּזוֹ, וְלוּ פַּעַם אַחַת בִּלְבַד, כְּשֵׁם שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה עַכְשָׁו עִם בִּנְךָ, לֹא הָיִיתִי מַגִּיעַ לְאָן שֶׁהִגַּעְתִּי; אִם אַבָּא שֶׁלִּי הָיָה מֵנִיחַ פַּעַם אַחַת, וְשׁוּב הִדְגִּישׁ - אֲבָל רַק פַּעַם אַחַת - אֶת יָדָיו עַל כְּתֵפַי, כְּשֵׁם שֶׁעָשִׂיתָ לִי בְּזֶה הָרֶגַע, לֹא הָיִיתִי מִדַּרְדֵּר לַדְּיוֹטָה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁבָּהּ אֲנִי מָצוּי כָּעֵת".

הַאִם צָרִיךְ לְהוֹסִיף מַשֶּׁהוּ? (עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ)

	תולדות תשפ"ו
	עַם יִשְׂרָאֵל חַי וְקַיָּם בִּזְכוּת לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה
	"לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ" (יח-א) מוֹרֶה וָתִיק סִפֵּר עַל מִקְרֶה שֶׁהָיָה בְּכִתָּתוֹ: בֹּקֶר אֶחָד, בְּשָׁעָה שְׁמוֹנֶה, נִכְנַסְתִּי לַכִּתָּה כְּהֶרְגֵּלִי מִדֵּי בֹּקֶר, וְאָמַרְתִּי לַיְּלָדִים לִפְתֹּחַ אֶת הַסִּדּוּרִים. אֲבָל רָאִיתִי שֶׁאֵין לָהֶם חֵשֶׁק לְהִתְפַּלֵּל. כֵּיוָן שֶׁכָּךְ, הוֹרֵיתִי לָהֶם לִסְגֹּר אֶת הַסִּדּוּרִים וּמִיָּד הִתְחַלְתִּי בְּלִמּוּד חֶשְׁבּוֹן... בְּכָךְ חָשַׁבְתִּי לְעוֹרֵר אוֹתָם לִתְפִלָּה, שֶׁהֲרֵי גַּם הֵם יַרְגִּישׁוּ שֶׁלֹּא בְּנוֹחַ אִם לֹא יִתְפַּלְּלוּ. וְאָכֵן, לְפֶתַע עוֹלֶה בְּאָזְנַי קוֹל בְּכִי שֶׁל אַחַד הַיְּלָדִים. 'מַה לְּךָ בּוֹכֶה?', שָׁאַלְתִּי אֶת הַיֶּלֶד. וְהוּא מֵשִׁיב בְּתֹם יְהוּדִי: 'הַמּוֹרֶה, אֵינֶנִּי מֵבִין כֵּיצַד אֶפְשָׁר לִלְמֹד חֶשְׁבּוֹן בְּלִי לְהִתְפַּלֵּל קֹדֶם לְבוֹרֵא עוֹלָם'... וְאָז אָמַרְתִּי לְתַלְמִידֵי הַכִּתָּה: 'רְאוּ נָא, תַּלְמִידַי, הַיֶּלֶד הַזֶּה הִצִּיל וְכִפֵּר עַל כָּל חֲבֵרָיו. בְּכָךְ שֶׁהוּא מְגַלֶּה עִנְיָן בַּתְּפִלָּה וְרוֹצֶה לִשְׁפֹּךְ אֶת שִׂיחוֹ לִפְנֵי ה', הוּא גּוֹרֵם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִמְחַל גַּם לָכֶם עַל הַקְּרִירוּת שֶׁגִּלִּיתֶם כְּלַפֵּי הַתְּפִלָּה". הַמּוֹרֶה, שֶׁהָיָה בֶּן תּוֹרָה, הִסְבִּיר, שֶׁלְּדַעְתּוֹ הַסִּבָּה שֶׁיְּלָדִים לֹא מוֹצְאִים טַעַם בַּתְּפִלָּה, הִיא מִשּׁוּם שֶׁלֹּא לִמְּדוּ אוֹתָם מֵעוֹלָם אֶת פֵּרוּשׁ הַתְּפִלָּה וּבֵאוּר הַמִּילוֹת. לָכֵן הֵם מוֹצִיאִים אֶת הַדְּבָרִים מִפִּיהֶם בְּלִי 'לִשְׁמֹעַ'; הֵם פָּשׁוּט אֵינָם שׁוֹמְעִים אֶת קִטְעֵי הַתְּפִלָּה וְלָכֵן הַדְּבָרִים לֹא נִכְנָסִים לְלִבָּם. וְיָדַע הַמּוֹרֶה מַה שֶּׁאָמַר. צְרִיכִים לִלְמֹד 'לִשְׁמֹעַ'. וְאַל יְהִי דָּבָר זֶה קַל בְּעֵינֵינוּ. מָרָן הַגָּאוֹן רַבִּי שְׁלֹמֹה זַלְמָן אוֹיְעֶרְבָּךְ זצ"ל סִפֵּר, שֶׁלְּיַד תַּחֲנַת הַמִּשְׁטָרָה הַסְּמוּכָה לַתַּלְמוּד תּוֹרָה "עֵץ חַיִּים" בִּירוּשָׁלַיִם, הָיוּ עַמּוּדִים עִם שְׁנֵי אֲרָיוֹת מֵעֲלֵיהֶם. וּפַעַם, בִּתְקוּפַת יַלְדוּתוֹ שֶׁל הגרש"ז, בְּלוֹמְדוֹ בַּתַּלְמוּד תּוֹרָה "עֵץ חַיִּים", אָמַר הַמְּלַמֵּד שֶׁלָּהֶם, שֶׁאִם הָאֲרָיוֹת מֵעַל עַמּוּדֵי הַמִּשְׁטָרָה יִשְׁמְעוּ מוּסִיקָה, הֵם יַתְחִילוּ לִרְקֹד... (הַמְּלַמֵּד אָמַר אֶת הַדְּבָרִים, מִן הַסְּתָם, כְּדֵי לְהַכְנִיס שִׂמְחָה בְּלִבּוֹת הַיְּלָדִים). הַיְּלָדִים בְּ"עֵץ חַיִּים" לֹא יוֹדְעִים חָכְמוֹת. הֵם רָצוּ הַבַּיְתָה, הֵבִיאוּ כְּלֵי זֶמֶר וְנִגְּנוּ לִפְנֵי הָאֲרָיוֹת. אֲבָל, שֶׁלֹּא כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַמְּלַמֵּד, הָאֲרָיוֹת לֹא הֵחֵלּוּ לִרְקֹד... חָזְרוּ הַיְּלָדִים אֶל הַמְּלַמֵּד בַּטַּעֲנָה; הֲכֵיצַד?! הֱשִׁיבָם הַמְּלַמֵּד: הֲלֹא דִּבְרָתִי אֲמוּרָה לָכֶם שֶׁאִם הָאֲרָיוֹת 'יִשְׁמְעוּ' מוּסִיקָה הֵם יִפְצְחוּ בְּרִקּוּד, אֲבָל הַבְּעָיָה שֶׁלָּהֶם הִיא שֶׁהֵם אֵינָם 'שׁוֹמְעִים'... אַתֶּם אָמְנָם הִשְׁמַעְתֶּם לָהֶם, אֲבָל הֵם אֵינָם שׁוֹמְעִים... צָרִיךְ 'לִשְׁמֹעַ'. וְאוּלַי כָּל זֶה כָּלוּל בִּ"וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ". גַּם אֶת הַיְּלָדִים צָרִיךְ לִשְׁמֹעַ. הַדְּבָרִים שֶׁיִּכָּתְבוּ לְהַלָּן, נִכְתְּבוּ עַל יְדֵי תַּלְמִיד חָכָם אֶחָד, וּמִי שֶׁרוֹצֶה לְהַגִּיעַ לְהֶשֵּׂגִים שֶׁל מַמָּשׁ בְּחִנּוּךְ יְלָדָיו, מֻזְמָן לִקְרֹא. בִּרְצוֹנִי לְשַׁתֵּף אֶת הַצִּבּוּר, כּוֹתֵב הַתַּלְמִיד חָכָם, בְּמִקְרֶה מְזַעְזֵעַ שֶׁהָיִיתִי עֵד לוֹ, וּבִמְעַט הִתְבּוֹנְנוּת נוּכַל לִשְׁאֹב מִמֶּנּוּ מוּסָר רַב וְעֵצָה טוֹבָה, כֵּיצַד לְחַנֵּךְ אֶת יְלָדֵינוּ, שֶׁנִּתְּנוּ לָנוּ כַּפִּקָּדוֹן הַיָּקָר בְּיוֹתֵר עֲלֵי אֲדָמוֹת. עֶרֶב אֶחָד יָצָאתִי לְטַיֵּל עִם אֶחָד מִבָּנַי, וְיָשַׁבְנוּ עַל סַפְסָל בְּאַחַת הַגִּנּוֹת בִּבְנֵי בְּרַק. כָּךְ אֲנִי נוֹהֵג תָּמִיד, כַּאֲשֶׁר יֵשׁ לִי דְּבַר-מָה לְשׂוֹחֵחַ עִם אַחַד הַיְּלָדִים. בַּחוּץ הַדְּבָרִים יִשָּׁמְעוּ וְיִקָּלְטוּ טוֹב יוֹתֵר. לְפֶתַע הִתְיַשֵּׁב לוֹ עַל הַסַּפְסָל מוּלֵנוּ בָּחוּר כְּבֵן שְׁבַע-עֶשְׂרֵה וּפָרַץ בִּבְכִי תַּמְרוּרִים. נִבְהַלְנוּ. לֹא יָדַעְנוּ מַה קָּרָה לוֹ. לְאַחַר הִתְבּוֹנְנוּת נוֹסֶפֶת בְּפָנָיו שֶׁל הַנַּעַר, נִזְכַּרְתִּי שֶׁהוּא מֻכָּר לִי. הָיָה זֶה בָּחוּר שֶׁהִדַּרְדֵּר בְּצוּרָה מַבְהִילָה וְהִגִּיעַ עַד לִדְיוֹטָה שְׁפֵלָה בִּמְיֻחָד. תּוֹךְ שֶׁהוּא מֵטִיל אֵימָתוֹ עַל כָּל תּוֹשָׁבֵי הַשְּׁכוּנָה שֶׁבָּהּ מִתְגּוֹרְרִים הוֹרָיו. עַכְשָׁו הוּא יָשַׁב עַל הַסַּפְסָל, וּבָכָה. נִגַּשְׁתִּי אֵלָיו, הֵנַחְתִּי יָדִי עַל כְּתֵפָיו, וּשְׁאַלְתִּיו בַּמֶּה אוּכַל לַעֲזֹר לוֹ. הַבָּחוּר הִמְשִׁיךְ לִבְכּוֹת, וְרַק לְאַחַר כַּמָּה דַּקּוֹת, אָמַר דָּבָר שֶּׁזִּעְזַע אֶת כָּל-כֻּלִּי? "אִם אַבָּא שֶׁלִּי הָיָה יוֹצֵא אִתִּי לְטַיֵּל בְּשַׁלְוָה שֶׁכָּזוֹ, וְלוּ פַּעַם אַחַת בִּלְבַד, כְּשֵׁם שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה עַכְשָׁו עִם בִּנְךָ, לֹא הָיִיתִי מַגִּיעַ לְאָן שֶׁהִגַּעְתִּי; אִם אַבָּא שֶׁלִּי הָיָה מֵנִיחַ פַּעַם אַחַת, וְשׁוּב הִדְגִּישׁ - אֲבָל רַק פַּעַם אַחַת - אֶת יָדָיו עַל כְּתֵפַי, כְּשֵׁם שֶׁעָשִׂיתָ לִי בְּזֶה הָרֶגַע, לֹא הָיִיתִי מִדַּרְדֵּר לַדְּיוֹטָה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁבָּהּ אֲנִי מָצוּי כָּעֵת". הַאִם צָרִיךְ לְהוֹסִיף מַשֶּׁהוּ? (עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ)