Otzarot-Article

הַשָּׁלִיחַ שֶׁלֹּא יָדַע שֶׁהוּא שָׁלִיחַ

בְּעִיר קְטַנָּה בְּמִזְרַח אֵירוֹפָּה חַי סַנְדְּלָר פָּשׁוּט וּשְׁמוֹ רְפָאֵל. הוּא לֹא לָמַד בִּישִׁיבָה, לֹא הִכִּיר גְּמָרוֹת וּמְפָרְשִׁים, אֲבָל הָיָה בַּעַל לֵב טוֹב, יְשַׁר דֶּרֶךְ וִירֵא שָׁמַיִם. כָּל בֹּקֶר פָּתַח אֶת חֲנוּתוֹ בִּתְפִלָּה פְּשׁוּטָה: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, תֵּן לִי פַּרְנָסָה בְּכָבוֹד, וַעֲזֹר לִי לִהְיוֹת בְּשָׁלוֹם עִם כֻּלָּם."

יוֹם אֶחָד, סָמוּךְ לְיוֹם הַכִּפּוּרִים, נִכְנַס לָעִיר יְהוּדִי זָקֵן וְעָיֵף, לָבוּשׁ בִּבְגָדִים קְרוּעִים. הוּא בִּקֵּשׁ עֶזְרָה, אֲבָל רֹב הָאֲנָשִׁים חָשְׁדוּ בּוֹ וְחָשְׁשׁוּ מִפָּנָיו. רַק רְפָאֵל הַסַּנְדְּלָר הִזְמִין אוֹתוֹ לְבֵיתוֹ, הֶאֱכִיל אוֹתוֹ וְנָתַן לוֹ בְּגָדִים חַמִּים וַאֲפִלּוּ מְעַט כֶּסֶף לַדֶּרֶךְ.

בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים, רְפָאֵל הָיָה עָיֵף וּמוּתָשׁ, וּבִזְמַן שֶׁהָיָה צָרִיךְ לָלֶכֶת לְבֵית הַכְּנֶסֶת, הוּא נִרְדַּם עַל מִטָּתוֹ. בַּחֲלוֹמוֹ רָאָה רְפָאֵל אֶת עַצְמוֹ עוֹמֵד מוּל בֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה. סְפָרִים נִפְתְּחוּ וּמַעֲשָׂיו נִשְׁקְלוּ. הַמֹּאזְנַיִם נָטוּ לְרָעָה. רְפָאֵל רָעַד, הוּא לָחַשׁ בְּלֵב נִשְׁבָּר: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲנִי אָדָם פָּשׁוּט. לֹא הִצְלַחְתִּי לִלְמֹד כָּרָאוּי, לֹא הִתְפַּלַּלְתִּי בְּכַוָּנָה כָּל הַשָּׁנָה. אֲבָל לִבִּי הָיָה תָּמִיד עִמְּךָ. רַק רָצִיתִי לַעֲשׂוֹת טוֹב. תִּזְכֹּר לִי אֶת הָרָצוֹן, וְתִכְתְּבֵנִי בְּסֵפֶר חַיִּים טוֹבִים."

לְפֶתַע, נִכְנַס לַמָּקוֹם הַזָּקֵן שֶׁרְפָאֵל עָזַר לוֹ. הוּא נִגַּשׁ אֶל בֵּית הַדִּין וְאָמַר: "רְפָאֵל הִצִּיל אוֹתִי. בִּזְכוּתוֹ אֲנִי חַי, וְלָכֵן גַּם הוּא רָאוּי לְחַיִּים."

הַמֹּאזְנַיִם הִתְהַפְּכוּ וְהַדִּין נֶחְתַּם לְטוֹבָה. רְפָאֵל הִתְעוֹרֵר נִרְעָשׁ. הַמַּעֲשֶׂה הַקָּטָן שֶׁעָשָׂה, שִׁנָּה אֶת כָּל הַדִּין! הַזָּקֵן שֶׁהוּא הִצִּיל אֶת חַיָּיו - הָיָה בְּעֶצֶם הַשָּׁלִיחַ לְהַצִּיל אוֹתוֹ.

בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, אֲנַחְנוּ עוֹמְדִים מוּל בּוֹרֵא עוֹלָם, וְאֵינֶנּוּ יוֹדְעִים מַה נִּשְׁקָל בַּמֹּאזְנַיִם. אֲנַחְנוּ מְבַקְּשִׁים סְלִיחָה, מִתְוַדִּים, מְבַטְּלִים נְדָרִים... וּבְכָל זֹאת, אֵינֶנּוּ יוֹדְעִים מָה מִכָּל זֶה עוֹלֶה לְמַעְלָה. אוּלַי לֹא הִתְפַּלַּלְנוּ מַסְפִּיק בְּכַוָּנָה, אוּלַי לֹא לָמַדְנוּ מַסְפִּיק, אוּלַי הָיִינוּ שְׁקוּעִים בְּעַצְמֵנוּ וְשָׁכַחְנוּ לִרְאוֹת אֶת הַזּוּלַת.

אֲבָל... אוּלַי גַּם חִיַּכְנוּ לְמִישֶׁהוּ שֶׁהָיָה שָׁבוּר, וּבַחִיּוּךְ הַזֶּה נָפְלָה מִמֶּנּוּ מַסֵּכָה שֶׁל כְּאֵב. אוּלַי נָתַנּוּ מַטְבֵּעַ קָטָן לְמִי שֶׁהִתְבַּיֵּשׁ לְבַקֵּשׁ, וּבִזְכוּת הַמַּטְבֵּעַ הַזֶּה נִפְתְּחוּ לוֹ שַׁעֲרֵי תִּקְוָה. אוּלַי אָמַרְנוּ מִלָּה טוֹבָה לְמִישֶׁהוּ שֶׁהָיָה עַל סַף יֵאוּשׁ, וְהַמִּלָּה הַזֹּאת הָיְתָה לוֹ כְּמַיִם קָרִים עַל נֶפֶשׁ עֲיֵפָה. אוּלַי הָיִינוּ שְׁלִיחִים שֶׁל הַשְׁגָּחָה עֶלְיוֹנָה לִהְיוֹת בָּרֶגַע הַנָּכוֹן בַּמָּקוֹם הַנָּכוֹן, אוּלַי זָכִינוּ לַעֲשׂוֹת פְּעֻלָּה קְטַנָּה שֶׁגָּדְלָה לְמַעֲשֶׂה עָצוּם.

וּבְשָׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹתֵחַ אֶת סֵפֶר הַחַיִּים, הוּא אֵינוֹ מוֹנֶה רַק דַּפֵּי גְּמָרָא וּשְׁעוֹת תְּפִלָּה - אֶלָּא גַּם רֶגַע שֶׁל חֶסֶד, מַבָּט שֶׁל אֶמְפַּתְיָה. לִפְעָמִים, פְּעֻלָּה שֶׁנִּרְאֵית בְּעֵינֵינוּ קְטַנָּה, נִכְתֶּבֶת בַּשָּׁמַיִם בְּאוֹתִיּוֹת זָהָב, וְהִיא זוֹ שֶׁמַּטָּה אֶת הַכַּף לְטוֹבָה. (יַהֲלוֹמֵי הַמּוֹעֵד)

	האזינו תשפ"ה
	שְׁאִיפַת הַחוֹטֵא - שֶׁבָּנָיו יִהְיוּ צַדִּיקִים!
	הַשָּׁלִיחַ שֶׁלֹּא יָדַע שֶׁהוּא שָׁלִיחַ בְּעִיר קְטַנָּה בְּמִזְרַח אֵירוֹפָּה חַי סַנְדְּלָר פָּשׁוּט וּשְׁמוֹ רְפָאֵל. הוּא לֹא לָמַד בִּישִׁיבָה, לֹא הִכִּיר גְּמָרוֹת וּמְפָרְשִׁים, אֲבָל הָיָה בַּעַל לֵב טוֹב, יְשַׁר דֶּרֶךְ וִירֵא שָׁמַיִם. כָּל בֹּקֶר פָּתַח אֶת חֲנוּתוֹ בִּתְפִלָּה פְּשׁוּטָה: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, תֵּן לִי פַּרְנָסָה בְּכָבוֹד, וַעֲזֹר לִי לִהְיוֹת בְּשָׁלוֹם עִם כֻּלָּם." יוֹם אֶחָד, סָמוּךְ לְיוֹם הַכִּפּוּרִים, נִכְנַס לָעִיר יְהוּדִי זָקֵן וְעָיֵף, לָבוּשׁ בִּבְגָדִים קְרוּעִים. הוּא בִּקֵּשׁ עֶזְרָה, אֲבָל רֹב הָאֲנָשִׁים חָשְׁדוּ בּוֹ וְחָשְׁשׁוּ מִפָּנָיו. רַק רְפָאֵל הַסַּנְדְּלָר הִזְמִין אוֹתוֹ לְבֵיתוֹ, הֶאֱכִיל אוֹתוֹ וְנָתַן לוֹ בְּגָדִים חַמִּים וַאֲפִלּוּ מְעַט כֶּסֶף לַדֶּרֶךְ. בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים, רְפָאֵל הָיָה עָיֵף וּמוּתָשׁ, וּבִזְמַן שֶׁהָיָה צָרִיךְ לָלֶכֶת לְבֵית הַכְּנֶסֶת, הוּא נִרְדַּם עַל מִטָּתוֹ. בַּחֲלוֹמוֹ רָאָה רְפָאֵל אֶת עַצְמוֹ עוֹמֵד מוּל בֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה. סְפָרִים נִפְתְּחוּ וּמַעֲשָׂיו נִשְׁקְלוּ. הַמֹּאזְנַיִם נָטוּ לְרָעָה. רְפָאֵל רָעַד, הוּא לָחַשׁ בְּלֵב נִשְׁבָּר: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲנִי אָדָם פָּשׁוּט. לֹא הִצְלַחְתִּי לִלְמֹד כָּרָאוּי, לֹא הִתְפַּלַּלְתִּי בְּכַוָּנָה כָּל הַשָּׁנָה. אֲבָל לִבִּי הָיָה תָּמִיד עִמְּךָ. רַק רָצִיתִי לַעֲשׂוֹת טוֹב. תִּזְכֹּר לִי אֶת הָרָצוֹן, וְתִכְתְּבֵנִי בְּסֵפֶר חַיִּים טוֹבִים." לְפֶתַע, נִכְנַס לַמָּקוֹם הַזָּקֵן שֶׁרְפָאֵל עָזַר לוֹ. הוּא נִגַּשׁ אֶל בֵּית הַדִּין וְאָמַר: "רְפָאֵל הִצִּיל אוֹתִי. בִּזְכוּתוֹ אֲנִי חַי, וְלָכֵן גַּם הוּא רָאוּי לְחַיִּים." הַמֹּאזְנַיִם הִתְהַפְּכוּ וְהַדִּין נֶחְתַּם לְטוֹבָה. רְפָאֵל הִתְעוֹרֵר נִרְעָשׁ. הַמַּעֲשֶׂה הַקָּטָן שֶׁעָשָׂה, שִׁנָּה אֶת כָּל הַדִּין! הַזָּקֵן שֶׁהוּא הִצִּיל אֶת חַיָּיו - הָיָה בְּעֶצֶם הַשָּׁלִיחַ לְהַצִּיל אוֹתוֹ. בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, אֲנַחְנוּ עוֹמְדִים מוּל בּוֹרֵא עוֹלָם, וְאֵינֶנּוּ יוֹדְעִים מַה נִּשְׁקָל בַּמֹּאזְנַיִם. אֲנַחְנוּ מְבַקְּשִׁים סְלִיחָה, מִתְוַדִּים, מְבַטְּלִים נְדָרִים... וּבְכָל זֹאת, אֵינֶנּוּ יוֹדְעִים מָה מִכָּל זֶה עוֹלֶה לְמַעְלָה. אוּלַי לֹא הִתְפַּלַּלְנוּ מַסְפִּיק בְּכַוָּנָה, אוּלַי לֹא לָמַדְנוּ מַסְפִּיק, אוּלַי הָיִינוּ שְׁקוּעִים בְּעַצְמֵנוּ וְשָׁכַחְנוּ לִרְאוֹת אֶת הַזּוּלַת. אֲבָל... אוּלַי גַּם חִיַּכְנוּ לְמִישֶׁהוּ שֶׁהָיָה שָׁבוּר, וּבַחִיּוּךְ הַזֶּה נָפְלָה מִמֶּנּוּ מַסֵּכָה שֶׁל כְּאֵב. אוּלַי נָתַנּוּ מַטְבֵּעַ קָטָן לְמִי שֶׁהִתְבַּיֵּשׁ לְבַקֵּשׁ, וּבִזְכוּת הַמַּטְבֵּעַ הַזֶּה נִפְתְּחוּ לוֹ שַׁעֲרֵי תִּקְוָה. אוּלַי אָמַרְנוּ מִלָּה טוֹבָה לְמִישֶׁהוּ שֶׁהָיָה עַל סַף יֵאוּשׁ, וְהַמִּלָּה הַזֹּאת הָיְתָה לוֹ כְּמַיִם קָרִים עַל נֶפֶשׁ עֲיֵפָה. אוּלַי הָיִינוּ שְׁלִיחִים שֶׁל הַשְׁגָּחָה עֶלְיוֹנָה לִהְיוֹת בָּרֶגַע הַנָּכוֹן בַּמָּקוֹם הַנָּכוֹן, אוּלַי זָכִינוּ לַעֲשׂוֹת פְּעֻלָּה קְטַנָּה שֶׁגָּדְלָה לְמַעֲשֶׂה עָצוּם. וּבְשָׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹתֵחַ אֶת סֵפֶר הַחַיִּים, הוּא אֵינוֹ מוֹנֶה רַק דַּפֵּי גְּמָרָא וּשְׁעוֹת תְּפִלָּה - אֶלָּא גַּם רֶגַע שֶׁל חֶסֶד, מַבָּט שֶׁל אֶמְפַּתְיָה. לִפְעָמִים, פְּעֻלָּה שֶׁנִּרְאֵית בְּעֵינֵינוּ קְטַנָּה, נִכְתֶּבֶת בַּשָּׁמַיִם בְּאוֹתִיּוֹת זָהָב, וְהִיא זוֹ שֶׁמַּטָּה אֶת הַכַּף לְטוֹבָה. (יַהֲלוֹמֵי הַמּוֹעֵד)