Otzarot-Article

תַּעְתּוּעֵי רְאִיָּה

"כִּי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם" (לא-כא) בַּגְּמָרָא (סֻכָּה נב.) נֶאֱמַר: "לֶעָתִיד לָבוֹא מֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַיֵּצֶר הָרַע, וְשׁוֹחֲטוֹ בִּפְנֵי הַצַּדִּיקִים וּבִפְנֵי הָרְשָׁעִים. צַדִּיקִים נִדְמֶה לָהֶם כְּהַר גָּבוֹהַּ, וּרְשָׁעִים נִדְמֶה לָהֶם כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה. הַלָּלוּ בּוֹכִין וְהַלָּלוּ בּוֹכִין. צַדִּיקִים בּוֹכִין וְאוֹמְרִים: 'הֵיאַךְ יָכֹלְנוּ לִכְבֹּשׁ הַר גָּבוֹהַּ כָּזֶה?' וּרְשָׁעִים בּוֹכִין וְאוֹמְרִים: 'הֵיאַךְ לֹא יָכֹלְנוּ לִכְבֹּשׁ אֶת חוּט הַשַּׂעֲרָה הַזֶּה'".

חֲזַ"ל מְתָאֲרִים לָנוּ תְּמוּנָה מְרַתֶּקֶת: לֶעָתִיד לָבוֹא, יוּבָא הַיֵּצֶר הָרַע בִּפְנֵי הַצַּדִּיקִים וְהָרְשָׁעִים כְּאֶחָד. כָּל אֶחָד מֵהֶם יִתְבּוֹנֵן בּוֹ וְיִרְאֶה דָּבָר שׁוֹנֶה לְגַמְרֵי. הַצַּדִּיקִים יִרְאוּ בּוֹ הַר גָּבוֹהַּ, עָצוּם וּמְאַיֵּם, וְאִלּוּ הָרְשָׁעִים יַבְחִינוּ רַק בְּחוּט שַׂעֲרָה דַּקִּיק.

וְהַשְּׁאֵלָה זוֹעֶקֶת: כֵּיצַד יִתָּכֵן שֶׁאוֹתוֹ יֵצֶר, שֶׁפָּעַל עַל כֻּלָּם, יֵרָאֶה בְּצוּרָה כֹּה שׁוֹנָה? הַאִם מְדֻבָּר בְּיֵצֶר אֶחָד אוֹ בִּשְׁנַיִם? הַאִם הוּא מְשַׁנֶּה אֶת דְּמוּתוֹ לְפִי הָאָדָם שֶׁמּוּלוֹ?

הַתְּשׁוּבָה לְכָךְ טְמוּנָה לֹא רַק בְּמַהוּת הַיֵּצֶר, אֶלָּא גַּם בָּאֹפֶן שֶׁבּוֹ הָאָדָם מִתְמוֹדֵד עִמּוֹ. כְּדֵי לְהַמְחִישׁ זֹאת, נָבִיא סִפּוּר שֶׁאוּלַי לֹא הִתְרַחֵשׁ בַּמְּצִיאוּת, אֲבָל נוֹשֵׂא עִמּוֹ תּוֹבָנָה עֲמֻקָּה עַל טִבְעוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר:

הָיָה זֶה בִּתְקוּפַת הָעֲלִיָּה הַגְּדוֹלָה מֵרוּסְיָה. גַּלֵּי עוֹלִים שָׁטְפוּ אֶת הָאָרֶץ, וּבְתוֹכָם הִגִּיעַ גַּם נָתָן - צָעִיר נִמְרָץ, מָלֵא תִּקְוָה, חֲדוּר רָצוֹן לִבְנוֹת לְעַצְמוֹ חַיִּים חֲדָשִׁים בְּאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ. לְאַחַר שֶׁעָבַר אֶת שְׁלַבֵּי הַקְּלִיטָה הָרִאשׁוֹנִיִּים, הֵחֵל מִיָּד לְחַפֵּשׂ עֲבוֹדָה שֶׁתְּאַפְשֵׁר לוֹ לְהִתְפַּרְנֵס בְּכָבוֹד. יוֹם אַחַר יוֹם עָבַר עַל פְּנֵי מוֹדָעוֹת הַ'דְּרוּשִׁים' בָּעִתּוֹנִים, אֲבָל לַשָּׁוְא. כָּל מִשְׂרָה נִרְאֲתָה רְחוֹקָה מֵהֶשֵּׂג יָדוֹ - אִם בְּשֶׁל דְּרִישׁוֹת מִקְצוֹעִיּוֹת, אִם בְּשֶׁל שָׂכָר מֵבִיךְ, וְאִם בְּשֶׁל מַחְסוֹם הַשָּׂפָה.

כְּשֶׁהִגִּיעַ לְפַת לֶחֶם וִילָדָיו הַקְּטַנִּים הֵחֵלּוּ לְהִסְתּוֹבֵב רְעֵבִים, גָּמְלָה בְּלִבּוֹ הַחְלָטָה: הוּא לֹא יָשׁוּב הַבַּיְתָה בְּלִי עֲבוֹדָה. הוּא נִכְנַס לְלִשְׁכַּת הָעֲבוֹדָה כְּשֶׁעֵינָיו בּוֹעֲרוֹת, וְהִכְרִיז בְּקוֹל תַּקִּיף: "אֵינִי יוֹצֵא מִכָּאן בְּלִי עֲבוֹדָה!"

הַפְּקִידִים הִבִּיטוּ בּוֹ בְּתַדְהֵמָה. אֶחָד מֵהֶם נִגַּשׁ לְחֶדֶר צְדָדִי, עָרַךְ כַּמָּה שִׂיחוֹת טֶלֶפוֹן, וְשָׁב כַּעֲבוֹר דַּקּוֹת אֲחָדוֹת. "יֵשׁ לִי הַצָּעָה בִּשְׁבִילְךָ", אָמַר, "אֲבָל לֹא בָּטוּחַ שֶׁתַּסְכִּים לָהּ..."

"אֲנִי מַסְכִּים!" קָטַע אוֹתוֹ נָתָן בְּלַהַט. "מָה הַהַצָּעָה?"

הַפָּקִיד כִּחְכַּח בִּגְרוֹנוֹ. "בְּגַן הַחַיּוֹת הָעִירוֹנִי מֵת הַדֹּב. הוּא הָיָה אַחַת הָאַטְרַקְצְיוֹת הַמֶּרְכָּזִיּוֹת, וְהַמְבַקְּרִים מִתְאַכְזְבִים לְגַלּוֹת שֶׁהוּא אֵינֶנּוּ. בַּהַתְחָלָה נִסִּינוּ לִטְעֹן שֶׁהוּא בְּתַרְדֵּמַת חֹרֶף, אֲבָל עַכְשָׁו קַיִץ, וְהַתֵּרוּץ כְּבָר אֵינוֹ בְּתֹקֶף. רְכִישַׁת דֹּב חָדָשׁ הִיא תַּהֲלִיךְ אָרֹךְ וּמְסֻבָּךְ, וּבֵינְתַיִם הַקָּהָל דּוֹרֵשׁ לִרְאוֹת דֹּב. לָכֵן, הַנְהָלַת הַגַּן מַצִּיעָה לְךָ תַּפְקִיד זְמַנִּי: לִלְבֹּשׁ אֶת פַּרְוַת הַדֹּב, וּלְהַחְלִיף אוֹתוֹ בַּכְּלוּב עַד שֶׁיַּגִּיעַ דֹּב חָדָשׁ."

נָתָן נִדְהַם, אֲבָל לֹא הִסֵּס. לֹא הָיְתָה לוֹ בְּרֵרָה. עוֹד בְּאוֹתוֹ יוֹם נִפְגַּשׁ עִם הַנְהָלַת הַגַּן, חָתַם עַל הֶסְכֵּם סוֹדִיּוּת, וּכְבָר לְמָחֳרָת הֵחֵל בַּעֲבוֹדָתוֹ הַחֲדָשָׁה. הוּא לָבַשׁ אֶת הַפַּרְוָה, נִכְנַס לַכְּלוּב, וְהֵחֵל לְשׁוֹטֵט בּוֹ הָלוֹךְ וָשׁוֹב. בַּתְּחִלָּה הִרְגִּישׁ מְגֻחָךְ, אֲבָל עַד מְהֵרָה הִתְרַגֵּל. הַמְבַקְּרִים הִתְרַשְּׁמוּ, הַיְלָדִים שָׂמְחוּ, וְהַמַּשְׂכֹּרֶת הָיְתָה טוֹבָה. גַּם תְּחוּשַׁת הַחֹם וְהַחֶנֶק שֶׁל הַפַּרְוָה נֶעֶשְׂתָה עִם הַזְּמַן נִסְבֶּלֶת.

אֲבָל דָּבָר אֶחָד הֵעִיב עַל שַׁלְוָתוֹ: בַּכְּלוּב הַסָּמוּךְ שָׁכַן הָאַרְיֵה. מַרְאֵהוּ הַמַּלְכוּתִי, רַעֲמָתוֹ הַמִּתְנַפְנֶפֶת, וְשַׁאֲגוֹתָיו הָרָמוֹת הִטִּילוּ עָלָיו אֵימָה. אַף שֶׁיָּדַע שֶׁהַגָּדֵר מַפְרִידָה בֵּינֵיהֶם, לֹא הִצְלִיחַ לְהִשְׁתַּחְרֵר מִן הַפַּחַד. כָּל יוֹם שֶׁעָבַר לְצִדּוֹ שֶׁל הָאַרְיֵה, הָיָה מְלֻוֶּה בִּתְחוּשַׁת אִיּוּם מַתְמֶדֶת.

וְאָז, בְּבֹקֶר גּוֹרָלִי אֶחָד, קָרְתָה הַתַּקָּלָה. הָעוֹבֵד שֶׁהֶאֱכִיל אֶת הַחַיּוֹת שָׁכַח לִנְעֹל אֶת הַדֶּלֶת שֶׁבֵּין הַכְּלוּבִים. נָתָן הִבְחִין בְּכָךְ - וְלִבּוֹ צָנַח. הוּא יָדַע שֶׁלֹּא יֶאֱרַךְ הַזְּמַן וְהָאַרְיֵה יְגַלֶּה אֶת הַפִּרְצָה. הוּא רָצָה לָרוּץ וְלִנְעֹל אֶת הַדֶּלֶת, אֲבָל פָּחַד לַחֲשֹׂף אֶת סוֹדוֹ.

הוּא נִשְׁאַר בִּמְקוֹמוֹ, עוֹקֵב בִּדְרִיכוּת, מִתְפַּלֵּל בְּלִבּוֹ שֶׁהָאַרְיֵה לֹא יָשִׂים לֵב.

אֲבָל לְמַרְבֵּה הָאֵימָה, כַּעֲבוֹר זְמַן קָצָר, הֵחֵל הָאַרְיֵה לְהִתְקָרֵב. צַעַד אַחַר צַעַד, בְּאִטִּיּוּת בְּטוּחָה, עָבַר דֶּרֶךְ הַדֶּלֶת הַפְּתוּחָה וְנִכְנַס לִכְלוּבוֹ שֶׁל נָתָן. נָתָן נָסוֹג לְאָחוֹר, לִבּוֹ הוֹלֵם בִּפְרָאוּת. הוּא נִצְמַד לַקִּיר, אֵין לוֹ לְאָן לִבְרֹחַ. הָאַרְיֵה קָרוֹב. קָרוֹב מְאֹד. הוּא כְּבָר שׁוֹמֵעַ אֶת נְשִׁימוֹתָיו. עוֹד רֶגַע יָחוּשׁ מַהֲלֻמָּה? נְגִיסָה?

הוּא זָעַק: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱ-לֹהֵינוּ ה' אֶחָד!" וְעָצַם אֶת עֵינָיו, מַמְתִּין לַסּוֹף.

הָאַרְיֵה נֶעֱצַר וְלָחַשׁ בְּקוֹל אֱנוֹשִׁי: "שֶׁקֶט, שׁוֹטֶה! גַּם אֲנִי נִשְׁלַחְתִּי מִלִּשְׁכַּת הַתַּעֲסוּקָה... אִם יְגַלּוּ אוֹתָנוּ - יְפַטְּרוּ אֶת שְׁנֵינוּ"!

בְּאוֹתוֹ רֶגַע, כָּל הַפְּחָדִים הִתְפּוֹגְגוּ. הָאַרְיֵה הַמְאַיֵּם לֹא הָיָה אֶלָּא אָדָם בְּתַחְפֹּשֶׂת, בְּדִיּוּק כָּמוֹהוּ. כָּל אוֹתָן שָׁעוֹת שֶׁל חֲרָדָה הָיו לַשָּׁוְא. הַפַּחַד הַגָּדוֹל שֶׁנִּלְוָה אֵלָיו יוֹם אַחַר יוֹם - הָיָה רַק אַשְׁלָיָה.

לְעִתִּים קְרוֹבוֹת, הָאָדָם מַבִּיט עַל דָּבָר מֵרָחוֹק, וְהוּא נִדְמֶה לוֹ עָצוּם, מְאַיֵּם וּבִלְתִּי נִתָּן לְהִתְמוֹדְדוּת. אֲבָל כַּאֲשֶׁר הוּא מִתְקָרֵב אֵלָיו - מִתְבָּרֶרֶת הָאֱמֶת: מְדֻבָּר בְּדָבָר קָטָן, שׁוּלִי, וּלְעִתִּים אַף חֲסַר עֵרֶךְ. כָּךְ בְּדִיּוּק פּוֹעֵל הַיֵּצֶר הָרַע.

רַבִּי דֹּב בֶּער יָפֶה, מִתַּלְמִידֵי הַגְּרַ"ח מִוּוֹלוֹזִ'ין, מַסְבִּיר שֶׁזוֹ מַשְׁמָעוּת דִּבְרֵי חֲזַ"ל: לֶעָתִיד לָבוֹא יֵרָאֶה הַיֵּצֶר הָרַע לַצַּדִּיקִים כְּהַר גָּבוֹהַּ, וְלָרְשָׁעִים כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה, עַל אַף שֶׁמְּדֻבָּר בְּאוֹתוֹ יֵצֶר מַמָּשׁ. כֵּיצַד?

כִּי הַיֵּצֶר הָרַע הוּא כֹּחַ הַתַּאֲוָה שֶׁבָּאָדָם. כַּאֲשֶׁר אָדָם עוֹמֵד מוּל הַפִּתּוּי, בֵּין אִם הוּא צַדִּיק וּבֵין אִם רָשָׁע - הוּא חָשׁ שֶׁהַפִּתּוּי הוּא כֹּחַ אַדִּיר, כִּמְעַט בִּלְתִּי נִתָּן לְהִתְגַּבְּרוּת. אֲבָל אִם נִכְנָע לוֹ, מִיָּד לְאַחַר מִכֵּן מְגַלֶּה שֶׁהַתַּאֲוָה שֶׁהֵצִיפָה אוֹתוֹ הָיְתָה רֵיקָה מִתֹּכֶן. הוּא מִתְחָרֵט, מִתְבַּיֵּשׁ, וְשׁוֹאֵל אֶת עַצְמוֹ: "הַאִם בִּשְׁבִיל זֶה נָפַלְתִּי?"

הַהֶבְדֵּל בֵּין הַצַּדִּיק לָרָשָׁע טָמוּן בָּרֶגַע שֶׁבּוֹ הֵם נִפְרָדִים מִן הַיֵּצֶר: הַצַּדִּיק, שֶׁנִּצַּח, נִפְרַד מִמֶּנּוּ כְּשֶׁהוּא עוֹד נִרְאָה כְּהַר.

וְהָרָשָׁע, שֶׁנָּפַל, נִפְרַד מִמֶּנּוּ לְאַחַר שֶׁכְּבָר הִתְגַּלָּה שֶׁהוּא חוּט דַּק. וְלָכֵן, לֶעָתִיד לָבוֹא, כָּל אֶחָד יִרְאֶה אֶת הַיֵּצֶר כְּפִי שֶׁהוּא חָוָה אוֹתוֹ: הַצַּדִּיק יִזְכֹּר אֶת גָּדְלוֹ, וְהָרָשָׁע אֶת רֵיקָנוּתוֹ. לֹא הַיֵּצֶר מִשְׁתַּנֶּה, אֶלָּא נְקֻדַּת הַמַּבָּט שֶׁל הָאָדָם מוּלוֹ. (לְלַמֶּדְךָ)

	ניצבים תשפ"ה
	הַבּוֹחֵר בַּתּוֹרָה - בּוֹחֵר בַּטּוֹב!
	תַּעְתּוּעֵי רְאִיָּה "כִּי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם" (לא-כא) בַּגְּמָרָא (סֻכָּה נב.) נֶאֱמַר: "לֶעָתִיד לָבוֹא מֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַיֵּצֶר הָרַע, וְשׁוֹחֲטוֹ בִּפְנֵי הַצַּדִּיקִים וּבִפְנֵי הָרְשָׁעִים. צַדִּיקִים נִדְמֶה לָהֶם כְּהַר גָּבוֹהַּ, וּרְשָׁעִים נִדְמֶה לָהֶם כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה. הַלָּלוּ בּוֹכִין וְהַלָּלוּ בּוֹכִין. צַדִּיקִים בּוֹכִין וְאוֹמְרִים: 'הֵיאַךְ יָכֹלְנוּ לִכְבֹּשׁ הַר גָּבוֹהַּ כָּזֶה?' וּרְשָׁעִים בּוֹכִין וְאוֹמְרִים: 'הֵיאַךְ לֹא יָכֹלְנוּ לִכְבֹּשׁ אֶת חוּט הַשַּׂעֲרָה הַזֶּה'". חֲזַ"ל מְתָאֲרִים לָנוּ תְּמוּנָה מְרַתֶּקֶת: לֶעָתִיד לָבוֹא, יוּבָא הַיֵּצֶר הָרַע בִּפְנֵי הַצַּדִּיקִים וְהָרְשָׁעִים כְּאֶחָד. כָּל אֶחָד מֵהֶם יִתְבּוֹנֵן בּוֹ וְיִרְאֶה דָּבָר שׁוֹנֶה לְגַמְרֵי. הַצַּדִּיקִים יִרְאוּ בּוֹ הַר גָּבוֹהַּ, עָצוּם וּמְאַיֵּם, וְאִלּוּ הָרְשָׁעִים יַבְחִינוּ רַק בְּחוּט שַׂעֲרָה דַּקִּיק. וְהַשְּׁאֵלָה זוֹעֶקֶת: כֵּיצַד יִתָּכֵן שֶׁאוֹתוֹ יֵצֶר, שֶׁפָּעַל עַל כֻּלָּם, יֵרָאֶה בְּצוּרָה כֹּה שׁוֹנָה? הַאִם מְדֻבָּר בְּיֵצֶר אֶחָד אוֹ בִּשְׁנַיִם? הַאִם הוּא מְשַׁנֶּה אֶת דְּמוּתוֹ לְפִי הָאָדָם שֶׁמּוּלוֹ? הַתְּשׁוּבָה לְכָךְ טְמוּנָה לֹא רַק בְּמַהוּת הַיֵּצֶר, אֶלָּא גַּם בָּאֹפֶן שֶׁבּוֹ הָאָדָם מִתְמוֹדֵד עִמּוֹ. כְּדֵי לְהַמְחִישׁ זֹאת, נָבִיא סִפּוּר שֶׁאוּלַי לֹא הִתְרַחֵשׁ בַּמְּצִיאוּת, אֲבָל נוֹשֵׂא עִמּוֹ תּוֹבָנָה עֲמֻקָּה עַל טִבְעוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר: הָיָה זֶה בִּתְקוּפַת הָעֲלִיָּה הַגְּדוֹלָה מֵרוּסְיָה. גַּלֵּי עוֹלִים שָׁטְפוּ אֶת הָאָרֶץ, וּבְתוֹכָם הִגִּיעַ גַּם נָתָן - צָעִיר נִמְרָץ, מָלֵא תִּקְוָה, חֲדוּר רָצוֹן לִבְנוֹת לְעַצְמוֹ חַיִּים חֲדָשִׁים בְּאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ. לְאַחַר שֶׁעָבַר אֶת שְׁלַבֵּי הַקְּלִיטָה הָרִאשׁוֹנִיִּים, הֵחֵל מִיָּד לְחַפֵּשׂ עֲבוֹדָה שֶׁתְּאַפְשֵׁר לוֹ לְהִתְפַּרְנֵס בְּכָבוֹד. יוֹם אַחַר יוֹם עָבַר עַל פְּנֵי מוֹדָעוֹת הַ'דְּרוּשִׁים' בָּעִתּוֹנִים, אֲבָל לַשָּׁוְא. כָּל מִשְׂרָה נִרְאֲתָה רְחוֹקָה מֵהֶשֵּׂג יָדוֹ - אִם בְּשֶׁל דְּרִישׁוֹת מִקְצוֹעִיּוֹת, אִם בְּשֶׁל שָׂכָר מֵבִיךְ, וְאִם בְּשֶׁל מַחְסוֹם הַשָּׂפָה. כְּשֶׁהִגִּיעַ לְפַת לֶחֶם וִילָדָיו הַקְּטַנִּים הֵחֵלּוּ לְהִסְתּוֹבֵב רְעֵבִים, גָּמְלָה בְּלִבּוֹ הַחְלָטָה: הוּא לֹא יָשׁוּב הַבַּיְתָה בְּלִי עֲבוֹדָה. הוּא נִכְנַס לְלִשְׁכַּת הָעֲבוֹדָה כְּשֶׁעֵינָיו בּוֹעֲרוֹת, וְהִכְרִיז בְּקוֹל תַּקִּיף: "אֵינִי יוֹצֵא מִכָּאן בְּלִי עֲבוֹדָה!" הַפְּקִידִים הִבִּיטוּ בּוֹ בְּתַדְהֵמָה. אֶחָד מֵהֶם נִגַּשׁ לְחֶדֶר צְדָדִי, עָרַךְ כַּמָּה שִׂיחוֹת טֶלֶפוֹן, וְשָׁב כַּעֲבוֹר דַּקּוֹת אֲחָדוֹת. "יֵשׁ לִי הַצָּעָה בִּשְׁבִילְךָ", אָמַר, "אֲבָל לֹא בָּטוּחַ שֶׁתַּסְכִּים לָהּ..." "אֲנִי מַסְכִּים!" קָטַע אוֹתוֹ נָתָן בְּלַהַט. "מָה הַהַצָּעָה?" הַפָּקִיד כִּחְכַּח בִּגְרוֹנוֹ. "בְּגַן הַחַיּוֹת הָעִירוֹנִי מֵת הַדֹּב. הוּא הָיָה אַחַת הָאַטְרַקְצְיוֹת הַמֶּרְכָּזִיּוֹת, וְהַמְבַקְּרִים מִתְאַכְזְבִים לְגַלּוֹת שֶׁהוּא אֵינֶנּוּ. בַּהַתְחָלָה נִסִּינוּ לִטְעֹן שֶׁהוּא בְּתַרְדֵּמַת חֹרֶף, אֲבָל עַכְשָׁו קַיִץ, וְהַתֵּרוּץ כְּבָר אֵינוֹ בְּתֹקֶף. רְכִישַׁת דֹּב חָדָשׁ הִיא תַּהֲלִיךְ אָרֹךְ וּמְסֻבָּךְ, וּבֵינְתַיִם הַקָּהָל דּוֹרֵשׁ לִרְאוֹת דֹּב. לָכֵן, הַנְהָלַת הַגַּן מַצִּיעָה לְךָ תַּפְקִיד זְמַנִּי: לִלְבֹּשׁ אֶת פַּרְוַת הַדֹּב, וּלְהַחְלִיף אוֹתוֹ בַּכְּלוּב עַד שֶׁיַּגִּיעַ דֹּב חָדָשׁ." נָתָן נִדְהַם, אֲבָל לֹא הִסֵּס. לֹא הָיְתָה לוֹ בְּרֵרָה. עוֹד בְּאוֹתוֹ יוֹם נִפְגַּשׁ עִם הַנְהָלַת הַגַּן, חָתַם עַל הֶסְכֵּם סוֹדִיּוּת, וּכְבָר לְמָחֳרָת הֵחֵל בַּעֲבוֹדָתוֹ הַחֲדָשָׁה. הוּא לָבַשׁ אֶת הַפַּרְוָה, נִכְנַס לַכְּלוּב, וְהֵחֵל לְשׁוֹטֵט בּוֹ הָלוֹךְ וָשׁוֹב. בַּתְּחִלָּה הִרְגִּישׁ מְגֻחָךְ, אֲבָל עַד מְהֵרָה הִתְרַגֵּל. הַמְבַקְּרִים הִתְרַשְּׁמוּ, הַיְלָדִים שָׂמְחוּ, וְהַמַּשְׂכֹּרֶת הָיְתָה טוֹבָה. גַּם תְּחוּשַׁת הַחֹם וְהַחֶנֶק שֶׁל הַפַּרְוָה נֶעֶשְׂתָה עִם הַזְּמַן נִסְבֶּלֶת. אֲבָל דָּבָר אֶחָד הֵעִיב עַל שַׁלְוָתוֹ: בַּכְּלוּב הַסָּמוּךְ שָׁכַן הָאַרְיֵה. מַרְאֵהוּ הַמַּלְכוּתִי, רַעֲמָתוֹ הַמִּתְנַפְנֶפֶת, וְשַׁאֲגוֹתָיו הָרָמוֹת הִטִּילוּ עָלָיו אֵימָה. אַף שֶׁיָּדַע שֶׁהַגָּדֵר מַפְרִידָה בֵּינֵיהֶם, לֹא הִצְלִיחַ לְהִשְׁתַּחְרֵר מִן הַפַּחַד. כָּל יוֹם שֶׁעָבַר לְצִדּוֹ שֶׁל הָאַרְיֵה, הָיָה מְלֻוֶּה בִּתְחוּשַׁת אִיּוּם מַתְמֶדֶת. וְאָז, בְּבֹקֶר גּוֹרָלִי אֶחָד, קָרְתָה הַתַּקָּלָה. הָעוֹבֵד שֶׁהֶאֱכִיל אֶת הַחַיּוֹת שָׁכַח לִנְעֹל אֶת הַדֶּלֶת שֶׁבֵּין הַכְּלוּבִים. נָתָן הִבְחִין בְּכָךְ - וְלִבּוֹ צָנַח. הוּא יָדַע שֶׁלֹּא יֶאֱרַךְ הַזְּמַן וְהָאַרְיֵה יְגַלֶּה אֶת הַפִּרְצָה. הוּא רָצָה לָרוּץ וְלִנְעֹל אֶת הַדֶּלֶת, אֲבָל פָּחַד לַחֲשֹׂף אֶת סוֹדוֹ. הוּא נִשְׁאַר בִּמְקוֹמוֹ, עוֹקֵב בִּדְרִיכוּת, מִתְפַּלֵּל בְּלִבּוֹ שֶׁהָאַרְיֵה לֹא יָשִׂים לֵב. אֲבָל לְמַרְבֵּה הָאֵימָה, כַּעֲבוֹר זְמַן קָצָר, הֵחֵל הָאַרְיֵה לְהִתְקָרֵב. צַעַד אַחַר צַעַד, בְּאִטִּיּוּת בְּטוּחָה, עָבַר דֶּרֶךְ הַדֶּלֶת הַפְּתוּחָה וְנִכְנַס לִכְלוּבוֹ שֶׁל נָתָן. נָתָן נָסוֹג לְאָחוֹר, לִבּוֹ הוֹלֵם בִּפְרָאוּת. הוּא נִצְמַד לַקִּיר, אֵין לוֹ לְאָן לִבְרֹחַ. הָאַרְיֵה קָרוֹב. קָרוֹב מְאֹד. הוּא כְּבָר שׁוֹמֵעַ אֶת נְשִׁימוֹתָיו. עוֹד רֶגַע יָחוּשׁ מַהֲלֻמָּה? נְגִיסָה? הוּא זָעַק: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱ-לֹהֵינוּ ה' אֶחָד!" וְעָצַם אֶת עֵינָיו, מַמְתִּין לַסּוֹף. הָאַרְיֵה נֶעֱצַר וְלָחַשׁ בְּקוֹל אֱנוֹשִׁי: "שֶׁקֶט, שׁוֹטֶה! גַּם אֲנִי נִשְׁלַחְתִּי מִלִּשְׁכַּת הַתַּעֲסוּקָה... אִם יְגַלּוּ אוֹתָנוּ - יְפַטְּרוּ אֶת שְׁנֵינוּ"! בְּאוֹתוֹ רֶגַע, כָּל הַפְּחָדִים הִתְפּוֹגְגוּ. הָאַרְיֵה הַמְאַיֵּם לֹא הָיָה אֶלָּא אָדָם בְּתַחְפֹּשֶׂת, בְּדִיּוּק כָּמוֹהוּ. כָּל אוֹתָן שָׁעוֹת שֶׁל חֲרָדָה הָיו לַשָּׁוְא. הַפַּחַד הַגָּדוֹל שֶׁנִּלְוָה אֵלָיו יוֹם אַחַר יוֹם - הָיָה רַק אַשְׁלָיָה. לְעִתִּים קְרוֹבוֹת, הָאָדָם מַבִּיט עַל דָּבָר מֵרָחוֹק, וְהוּא נִדְמֶה לוֹ עָצוּם, מְאַיֵּם וּבִלְתִּי נִתָּן לְהִתְמוֹדְדוּת. אֲבָל כַּאֲשֶׁר הוּא מִתְקָרֵב אֵלָיו - מִתְבָּרֶרֶת הָאֱמֶת: מְדֻבָּר בְּדָבָר קָטָן, שׁוּלִי, וּלְעִתִּים אַף חֲסַר עֵרֶךְ. כָּךְ בְּדִיּוּק פּוֹעֵל הַיֵּצֶר הָרַע. רַבִּי דֹּב בֶּער יָפֶה, מִתַּלְמִידֵי הַגְּרַ"ח מִוּוֹלוֹזִ'ין, מַסְבִּיר שֶׁזוֹ מַשְׁמָעוּת דִּבְרֵי חֲזַ"ל: לֶעָתִיד לָבוֹא יֵרָאֶה הַיֵּצֶר הָרַע לַצַּדִּיקִים כְּהַר גָּבוֹהַּ, וְלָרְשָׁעִים כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה, עַל אַף שֶׁמְּדֻבָּר בְּאוֹתוֹ יֵצֶר מַמָּשׁ. כֵּיצַד? כִּי הַיֵּצֶר הָרַע הוּא כֹּחַ הַתַּאֲוָה שֶׁבָּאָדָם. כַּאֲשֶׁר אָדָם עוֹמֵד מוּל הַפִּתּוּי, בֵּין אִם הוּא צַדִּיק וּבֵין אִם רָשָׁע - הוּא חָשׁ שֶׁהַפִּתּוּי הוּא כֹּחַ אַדִּיר, כִּמְעַט בִּלְתִּי נִתָּן לְהִתְגַּבְּרוּת. אֲבָל אִם נִכְנָע לוֹ, מִיָּד לְאַחַר מִכֵּן מְגַלֶּה שֶׁהַתַּאֲוָה שֶׁהֵצִיפָה אוֹתוֹ הָיְתָה רֵיקָה מִתֹּכֶן. הוּא מִתְחָרֵט, מִתְבַּיֵּשׁ, וְשׁוֹאֵל אֶת עַצְמוֹ: "הַאִם בִּשְׁבִיל זֶה נָפַלְתִּי?" הַהֶבְדֵּל בֵּין הַצַּדִּיק לָרָשָׁע טָמוּן בָּרֶגַע שֶׁבּוֹ הֵם נִפְרָדִים מִן הַיֵּצֶר: הַצַּדִּיק, שֶׁנִּצַּח, נִפְרַד מִמֶּנּוּ כְּשֶׁהוּא עוֹד נִרְאָה כְּהַר. וְהָרָשָׁע, שֶׁנָּפַל, נִפְרַד מִמֶּנּוּ לְאַחַר שֶׁכְּבָר הִתְגַּלָּה שֶׁהוּא חוּט דַּק. וְלָכֵן, לֶעָתִיד לָבוֹא, כָּל אֶחָד יִרְאֶה אֶת הַיֵּצֶר כְּפִי שֶׁהוּא חָוָה אוֹתוֹ: הַצַּדִּיק יִזְכֹּר אֶת גָּדְלוֹ, וְהָרָשָׁע אֶת רֵיקָנוּתוֹ. לֹא הַיֵּצֶר מִשְׁתַּנֶּה, אֶלָּא נְקֻדַּת הַמַּבָּט שֶׁל הָאָדָם מוּלוֹ. (לְלַמֶּדְךָ)