Otzarot-Article

חַיִּים בְּלִי תְּלוּנוֹת!

"וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה... וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר" (יא-ד) זוֹ לֹא הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הִתְלוֹנְנוּ עַל תְּנָאֵי מִחְיָתָם, עַל אַף כָּל הַחֲסָדִים וְהַנִּסִּים שֶׁעָשָׂה עִמָּם ה' בְּעֵת יְצִיאַת מִצְרַיִם וּבְאַרְבָּעִים שְׁנוֹת נְדוּדֵיהֶם בַּמִּדְבָּר.

קוֹרְאִים אֶת הַפְּסוּקִים, וְקָשֶׁה לִקְלֹט זֹאת. הֲיֵשׁ כְּפִיּוּת טוֹבָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ?!

אַךְ נַחְשֹׁב לְרֶגַע, כַּמָּה פְּעָמִים בְּיוֹם אֲנַחְנוּ מִתְלוֹנְנִים עַל כָּל הָעוֹלָם, וְאֵינֶנּוּ מִסְתַּפְּקִים בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ לָנוּ?...

רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה, הַגָּאוֹן רַבִּי אַהֲרֹן יְהוּדָה לֵייבּ שְׁטֵיְינְמַן זַצַ"ל, הָיָה בִּצְעִירוּתוֹ רֹאשׁ יְשִׁיבָה בִּ"כְפַר סַבָּא". בְּמַהֲלַךְ הַזְּמַן, לֹא הִצְלִיחָה הַנְהָלַת הַיְשִׁיבָה לַעֲמֹד בַּתַּשְׁלוּמִים עֲבוּר מַשְׂכֻּרְתּוֹ שֶׁל הָרַב, אַךְ הָרַב לֹא אָמַר עַל כָּךְ מִלָּה.

מַצָּבָהּ הַכַּלְכָּלִי שֶׁל מִשְׁפַּחַת שְׁטֵיְינְמַן נַעֲשָׂה דָּחוּק. מַאֲכָלִים מְבֻשָּׁלִים לֹא עָלוּ עַל שֻׁלְחָנָם אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת, וְכַאֲשֶׁר כָּל יִשְׂרָאֵל הָיוּ מְעַנְּגִים אֶת הַשַּׁבָּת בְּבָשָׂר וּבְדָגִים, הֵם אָכְלוּ לֶחֶם וַחֲצִילִים...

כָּךְ סִפְּרָה הָרַבָּנִית תָּמָר שְׁטֵיְינְמַן ע"ה, לִנְכָדֶיהָ בְּאַחַד הַיָּמִים:

בְּיוֹם שִׁשִּׁי הָיִיתִי הוֹלֶכֶת לַשּׁוּק וְקוֹנָה שְׁנֵי חֲצִילִים. פָּרַסְתִּי אוֹתָם לִפְרוּסוֹת וְטִגַּנְתִּי אוֹתָם. לְאַחַר שֶׁהָרַב קִדֵּשׁ עַל הַיַּיִן וּבָצַע אֶת הַלֶּחֶם, הִגַּשְׁתִּי לוֹ מְנַת "דָּגִים" - כְּלוֹמַר, פְּרוּסַת חֲצִילִים מְטֻגֶּנֶת. כְּשֶׁסִּיֵּם לֶאֱכֹל, הוּא שָׁר זְמִירוֹת שַׁבָּת וְאָמַר דִּבְרֵי תּוֹרָה עֲרֵבִים, וְאָז הִגַּשְׁתִּי לוֹ מָנָה "בְּשָׂרִית" – פְּרוּסַת חָצִיל מְטֻגָּן...

כָּךְ חָיִינוּ לֹא שָׁנָה וְלֹא שְׁנָתַיִם, אֶלָּא בְּמֶשֶׁךְ שֵׁשׁ שָׁנִים רְצוּפוֹת!!!

כַּעֲבוֹר שֵׁשׁ שָׁנִים, הִגִּיעַ לַיְשִׁיבָה מְנַהֵל צָעִיר וְנִמְרָץ. הוּא שָׁמַע שֶׁהַמַּצָּב הַכַּלְכָּלִי בְּבֵיתֵנוּ אֵינוֹ טוֹב, וְהֵבִיא לִי מַעֲטָפָה וּבָהּ כֶּסֶף שֶׁיַּסְפִּיק לִקְנִיַּת דָּגִים וְעוֹף לְשַׁבָּת. לֹא סִפַּרְתִּי לָרַב עַל הַכֶּסֶף שֶׁקִּבַּלְתִּי, מֵאַחַר שֶׁרָצִיתִי לְהַפְתִּיעַ אוֹתוֹ.

בְּשַׁבָּת, כְּשֶׁהִגַּשְׁתִּי לוֹ אֶת מְנַת הַדָּג (הָאֲמִתִּית...) הוּא אָכַל וְלֹא שָׁאַל דָּבָר. לְאַחַר מִכֵּן, כְּשֶׁהִגַּשְׁתִּי לוֹ אֶת הָעוֹף, הוּא הִתְעַנְיֵן מִנַּיִן הַכֶּסֶף. רַק אָז גִּלִּיתִי לוֹ שֶׁהַמְנַהֵל שִׁלֵּם אֶת הַכֶּסֶף הַמַּגִּיעַ לָנוּ.

"הַאִם הַחֲצִילִים שֶׁאָכַלְנוּ הָיוּ עֲבוּרֵךְ רָעִים כָּל כָּךְ?"

"לֹא!" עָנִיתִי נֶחֱרָצוֹת.

"אִם כֵּן, חֶבֶל עַל כַּסְפֵּי הַיְשִׁיבָה. נַחֲזִיר אֶת הַכֶּסֶף וְנַמְשִׁיךְ לְהִתְעַנֵּג עַל חֲצִילִים"... (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)

	כי תצא תשפ"ה
	רְגִישׁוּת בַּחִנּוּךְ - שִׁעוּר לַחַיִּים
	חַיִּים בְּלִי תְּלוּנוֹת! "וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה... וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר" (יא-ד) זוֹ לֹא הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הִתְלוֹנְנוּ עַל תְּנָאֵי מִחְיָתָם, עַל אַף כָּל הַחֲסָדִים וְהַנִּסִּים שֶׁעָשָׂה עִמָּם ה' בְּעֵת יְצִיאַת מִצְרַיִם וּבְאַרְבָּעִים שְׁנוֹת נְדוּדֵיהֶם בַּמִּדְבָּר. קוֹרְאִים אֶת הַפְּסוּקִים, וְקָשֶׁה לִקְלֹט זֹאת. הֲיֵשׁ כְּפִיּוּת טוֹבָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ?! אַךְ נַחְשֹׁב לְרֶגַע, כַּמָּה פְּעָמִים בְּיוֹם אֲנַחְנוּ מִתְלוֹנְנִים עַל כָּל הָעוֹלָם, וְאֵינֶנּוּ מִסְתַּפְּקִים בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ לָנוּ?... רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה, הַגָּאוֹן רַבִּי אַהֲרֹן יְהוּדָה לֵייבּ שְׁטֵיְינְמַן זַצַ"ל, הָיָה בִּצְעִירוּתוֹ רֹאשׁ יְשִׁיבָה בִּ"כְפַר סַבָּא". בְּמַהֲלַךְ הַזְּמַן, לֹא הִצְלִיחָה הַנְהָלַת הַיְשִׁיבָה לַעֲמֹד בַּתַּשְׁלוּמִים עֲבוּר מַשְׂכֻּרְתּוֹ שֶׁל הָרַב, אַךְ הָרַב לֹא אָמַר עַל כָּךְ מִלָּה. מַצָּבָהּ הַכַּלְכָּלִי שֶׁל מִשְׁפַּחַת שְׁטֵיְינְמַן נַעֲשָׂה דָּחוּק. מַאֲכָלִים מְבֻשָּׁלִים לֹא עָלוּ עַל שֻׁלְחָנָם אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת, וְכַאֲשֶׁר כָּל יִשְׂרָאֵל הָיוּ מְעַנְּגִים אֶת הַשַּׁבָּת בְּבָשָׂר וּבְדָגִים, הֵם אָכְלוּ לֶחֶם וַחֲצִילִים... כָּךְ סִפְּרָה הָרַבָּנִית תָּמָר שְׁטֵיְינְמַן ע"ה, לִנְכָדֶיהָ בְּאַחַד הַיָּמִים: בְּיוֹם שִׁשִּׁי הָיִיתִי הוֹלֶכֶת לַשּׁוּק וְקוֹנָה שְׁנֵי חֲצִילִים. פָּרַסְתִּי אוֹתָם לִפְרוּסוֹת וְטִגַּנְתִּי אוֹתָם. לְאַחַר שֶׁהָרַב קִדֵּשׁ עַל הַיַּיִן וּבָצַע אֶת הַלֶּחֶם, הִגַּשְׁתִּי לוֹ מְנַת "דָּגִים" - כְּלוֹמַר, פְּרוּסַת חֲצִילִים מְטֻגֶּנֶת. כְּשֶׁסִּיֵּם לֶאֱכֹל, הוּא שָׁר זְמִירוֹת שַׁבָּת וְאָמַר דִּבְרֵי תּוֹרָה עֲרֵבִים, וְאָז הִגַּשְׁתִּי לוֹ מָנָה "בְּשָׂרִית" – פְּרוּסַת חָצִיל מְטֻגָּן... כָּךְ חָיִינוּ לֹא שָׁנָה וְלֹא שְׁנָתַיִם, אֶלָּא בְּמֶשֶׁךְ שֵׁשׁ שָׁנִים רְצוּפוֹת!!! כַּעֲבוֹר שֵׁשׁ שָׁנִים, הִגִּיעַ לַיְשִׁיבָה מְנַהֵל צָעִיר וְנִמְרָץ. הוּא שָׁמַע שֶׁהַמַּצָּב הַכַּלְכָּלִי בְּבֵיתֵנוּ אֵינוֹ טוֹב, וְהֵבִיא לִי מַעֲטָפָה וּבָהּ כֶּסֶף שֶׁיַּסְפִּיק לִקְנִיַּת דָּגִים וְעוֹף לְשַׁבָּת. לֹא סִפַּרְתִּי לָרַב עַל הַכֶּסֶף שֶׁקִּבַּלְתִּי, מֵאַחַר שֶׁרָצִיתִי לְהַפְתִּיעַ אוֹתוֹ. בְּשַׁבָּת, כְּשֶׁהִגַּשְׁתִּי לוֹ אֶת מְנַת הַדָּג (הָאֲמִתִּית...) הוּא אָכַל וְלֹא שָׁאַל דָּבָר. לְאַחַר מִכֵּן, כְּשֶׁהִגַּשְׁתִּי לוֹ אֶת הָעוֹף, הוּא הִתְעַנְיֵן מִנַּיִן הַכֶּסֶף. רַק אָז גִּלִּיתִי לוֹ שֶׁהַמְנַהֵל שִׁלֵּם אֶת הַכֶּסֶף הַמַּגִּיעַ לָנוּ. "הַאִם הַחֲצִילִים שֶׁאָכַלְנוּ הָיוּ עֲבוּרֵךְ רָעִים כָּל כָּךְ?" "לֹא!" עָנִיתִי נֶחֱרָצוֹת. "אִם כֵּן, חֶבֶל עַל כַּסְפֵּי הַיְשִׁיבָה. נַחֲזִיר אֶת הַכֶּסֶף וְנַמְשִׁיךְ לְהִתְעַנֵּג עַל חֲצִילִים"... (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)