Otzarot-Article

"כִּי מוֹקֵשׁ הוּא לָךְ" (ז-טז) סָח יְהוּדִי יָשִׁישׁ: לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת נָסַעְתִּי לִשְׁבֹּת בְּצִלּוֹ שֶׁל הָרַבִּי מִקְּלוֹיזֶנְבּוּרְג זָצָ"ל. כְּשֶׁהִגַּעְתִּי, מְצָאתִיו קוֹרֵא אֶת הַפָּרָשָׁה "שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם". הָיָה קוֹרֵא בְּהַטְעָמָה, וּמְפָרֵשׁ לְעַצְמוֹ אֶת הַפְּסוּקִים בִּלְשׁוֹנוֹ. חֲוָיָה בִּלְתִּי נִשְׁכַּחַת.

הִגִּיעַ לַפָּסוּק: "וְאָכַלְתָּ אֶת כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ, לֹא תָחוֹס עֵינְךָ עֲלֵיהֶם וְלֹא תַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם, כִּי מוֹקֵשׁ הוּא לָךְ". עָצַר, הֵנִיד רֹאשׁוֹ כְּמִשְׁתּוֹמֵם, וְחָזַר שׁוּב עַל הַפָּסוּק, מִלָּה בְּמִלָּה, קוֹרֵא וּמְתַרְגֵּם לְעַצְמוֹ. לְבַסּוֹף לֹא כָּבַשׁ אֶת תְּמִיהָתוֹ, וְקָרָא: "הַפְלֵא וָפֶלֶא! לֹא תַּעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם - כִּי מוֹקֵשׁ הוּא לָךְ". וְאִם הָעֲבוֹדָה הַזָּרָה לֹא הָיְתָה מוֹקֵשׁ, כְּלוּם מֻתָּר הָיָה לְעָבְדָהּ?!"...

אָכֵן, הֶעָרָה נִפְלָאָה! מַדּוּעַ צָרִיךְ הַכָּתוּב לָתֵת טַעַם לְאִסּוּר עֲבוֹדַת אֱלִילִים? וְעוֹד, הַלֹא הֲלָכָה פְּסוּקָה הִיא שֶׁעֲבוֹדָה זָרָה אֲסוּרָה אֲפִלּוּ אִם אֵינָהּ מוֹקֵשׁ, אֲפִלּוּ אִם עַל יָדָהּ יָכוֹל הָאָדָם לְהַצִּיל עַצְמוֹ - יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר! בְּדִבְרֵי הַתּוֹרָה שֶׁאָמַר עַל שֻׁלְחָנוֹ - סִפֵּר הָאִישׁ - הֶעֱלָה הָרַבִּי אֶת הַשְּׁאֵלָה, וְהִשְׁמִיעַ תֵּרוּץ עַל דֶּרֶךְ הַפִּלְפּוּל בְּמֶשֶׁךְ אַרְבַּע שָׁעוֹת!

וּמָה אָמַר, מַה תֵּרֵץ?

"מִי יָכוֹל לִזְכֹּר", עָנָה הָאִישׁ...

אָכֵן כֵּן, זוֹ הַסִּבָּה שֶׁבִּגְלָלָהּ נִמְנְעוּ גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל מִלְּעַיֵּן בְּסִפְרֵי פִילוֹסוֹפְיָה וַחֲקִירָה שֶׁנִּכְתְּבוּ עַל יְדֵי רַבּוֹתֵינוּ, כְּ"מוֹרֵה נְבוּכִים" וְעוֹד. אָמְנָם יֵשׁ שָׁם תְּשׁוּבוֹת נִפְלָאוֹת לְכָל הַשְּׁאֵלוֹת, תְּשׁוּבוֹת בְּנוּיוֹת לְתַלְפִּיוֹת, נִסְמָכוֹת עַל שׁוּרָה שֶׁל הַקְדָּמוֹת וְסִדְרַת הוֹכָחוֹת מוּצָקוֹת. אֲבָל דַּוְקָא מִשּׁוּם כָּךְ עֲלוּלָה הַתְּשׁוּבָה הַמֻּרְכֶּבֶת לְהִשָּׁכַח, וְלֹא יִזְכְּרוּ אֶלָּא אֶת הַשְּׁאֵלָה...

אֵין אָנוּ יוֹדְעִים אֵפוֹא מַה תֵּרֵץ הָרַבִּי מִקְּלוֹיזֶנְבּוּרְג זָצָ"ל, אֲבָל דּוֹמֶה שֶׁיֵּשׁ תְּשׁוּבָה פְּשׁוּטָה לַשְּׁאֵלָה. תְּשׁוּבָה שֶׁהוֹפֶכֶת אֶת הַפָּסוּק לְאַקְטוּאָלִי לְגַבֵּינוּ, פָּסוּק שֶׁל הַכְוָנָה וְהַדְרָכָה לְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ.

וַדַּאי, אִסּוּר עֲבוֹדָה זָרָה הוּא הֶחָמוּר שֶׁבַּתּוֹרָה, נִשְׁנָה לְמַעְלָה מֵחֲמִשִּׁים פְּעָמִים, וְאָסוּר בְּכָל תְּנַאי. אַף אִם יָבוֹא נְבִיא אֱמֶת וְיֹאמַר שֶׁנִּצְטַוָּה בְּהוֹרָאַת שָׁעָה, בְּאֹפֶן חָרִיג, שֶׁיַּעַבְדוּ עֲבוֹדָה זָרָה, וְיִתֵּן עַל כָּךְ אוֹת וּמוֹפֵת - נֵדַע כִּי שֶׁקֶר בְּפִיו, וְנַהַרְגֵהוּ! אֲבָל אֵלּוּ שֶׁעָבְדוּ עֲבוֹדָה זָרָה יִחֲסוּ לָהּ כֹּחוֹת עֶלְיוֹנִים, טָעֲנוּ שֶׁאִם מַקְטִירִים לְכוֹכָב פְּלוֹנִי, לְמַזָּל פְּלוֹנִי, נִתָּן לִשְׁאֹב אֶת הַשְׁפָּעָתוֹ וְלֵהָנוֹת מִסְּגֻלָּתוֹ - לְעֹשֶׁר, לְאֹשֶׁר, לִבְרָכָה. וְלִכְאוֹרָה, הֵבִיאוּ לְכָךְ הוֹכָחוֹת: הִנֵּה, עָבְדוּ לַעֲבוֹדָה זָרָה פְּלוֹנִית, וְיָרַד מָטָר. לִפְלוֹנִית, וְהִבְרִיאוּ (ע"ז נה.), לִפְלוֹנִית - וְקִבְּלוּ שֶׁפַע טוֹבָה (יִרְמְיָה מד-יח). יִתָּכֵן אֵפוֹא שֶׁיִּהְיוּ אֲנָשִׁים שֶׁיֹּאמְרוּ: "נָכוֹן, זֶה אָסוּר - אֲבָל זֶה כְּדַאי וּמִשְׁתַּלֵּם. נַעֲבֹר עַל הָאִסּוּר, כְּדֵי לְהַרְוִיחַ אֶת הָרֶוַח".

לְפִיכָךְ בָּא הַבּוֹרֵא וּמַזְהִיר: "לֹא תַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם - כִּי מוֹקֵשׁ הוּא לָךְ". דַּע לְךָ שֶׁאֵין מַרְוִיחִים מֵאִסּוּרִים, וְהַפֵּרוֹת שֶׁתִּקְטֹף יִהְיוּ פֵּרוֹת בְּאוּשִׁים! שְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי שְׁנוֹת נִסָּיוֹן מַר הוֹכִיחוּ זֹאת בְּאֵין סוֹף הוֹכָחוֹת: לֹא הָיָה אָדָם שֶׁהִרְוִיחַ מֵעֲבֵרָה!

בִּימֵי נְבוּכַדְנֶצַר הִשְׁתַּחֲווּ יִשְׂרָאֵל לַצֶּלֶם, סָבְרוּ לְהַרְוִיחַ אֶת אַהֲדַת הַשִּׁלְטוֹן. הַתְּשׁוּבָה נִתְּנָה בִּגְזֵרַת הָמָן, בָּרְשׁוּת הַגּוֹרֶפֶת לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד.

"כָּל הַמַּלְוֶה בְּרִבִּית נְכָסָיו מִתְמוֹטְטִין" (ב"מ עא.). יִתָּכֵן שֶׁיַּחְשֹׁב שֶׁהוּא מַרְוִיחַ, כָּךְ יִהְיֶה בָּטוּחַ בַּטְּוָח הַקָּצָר. וְאַחַר כָּךְ תָּבוֹא מַפֹּלֶת וְתִגְרֹף הַכֹּל, תְּמוֹטֵט עַד כַּלֵּה.

"אִם נָטַלְתָּ אֶת שֶׁאֵינוֹ שֶׁלְּךָ, אֶת שֶׁלְּךָ יִטְּלוּ מִמְּךָ" (דֶּרֶךְ אֶרֶץ זוּטָא פֶּרֶק ג).

"הַכּוֹבֵשׁ שְׂכַר שָׂכִיר, נְכָסָיו יוֹרְדִים לְטִמְיוֹן" (סֻכָּה כט:).

"מַה שֶּׁהַשֶּׁקֶר מַרְוִיחַ, הַהֶפְסֵד מְקַזֵּז" (מִדְרַשׁ תְּהִלִּים ז).

בִּקְצָרָה: אֵין מַרְוִיחִים מֵעֲבֵרָה. יִתָּכֵן וְזוֹ נִרְאֵית הַדֶּרֶךְ הַקַּלָּה, הַדֶּרֶךְ הַקְּצָרָה לְרֶוַח מָהִיר. אֲבָל זוֹ דֶּרֶךְ הָעוֹבֶרֶת עַל פְּנֵי שְׂדֵה מוֹקְשִׁים: "לֹא תַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם, כִּי מוֹקֵשׁ הוּא לָךְ". וַהֲלֹא אַף בִּדְבָרִים שֶׁאֵינָם אֲסוּרִים מִן הַתּוֹרָה - כְּגוֹן עֲשִׂיַּת מְלָאכָה שָׁעָה וָרֶבַע לִפְנֵי כְּנִיסַת הַשַּׁבָּת - אָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁהָעוֹבֵד בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לֹא יִרְאֶה בְּרָכָה מֵאוֹתָהּ מְלָאכָה (פְּסָחִים נ:). קַל וָחֹמֶר לְמִי שֶׁחוֹשֵׁב לְהַרְוִיחַ מֵעֲבֵרָה מַמָּשׁ!

סִפֵּר אָדָם, מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה. תָּמִיד נָהַג לִסְגֹּר אֶת עִסְקוֹ בִּימֵי חֹל הַמּוֹעֵד. פַּעַם הִגִּיעָה הַזְמָנָה דְּחוּפָה, בִּמְחִיר טוֹב. הֶחְלִיט שֶׁלֹּא לְוַתֵּר עָלֶיהָ, הִתְעַלֵּם מִמְּחָאוֹתֶיהָ שֶׁל רַעְיָתוֹ, עָבַד בְּקַדַּחְתָּנוּת וְסִפֵּק אֶת הַסְּחוֹרָה. כְּדַאי, אָמַר לְאִשְׁתּוֹ, הִרְוַחְנוּ כָּךְ וְכָךְ! כַּעֲבֹר שְׁבוּעַיִם נִתְקַף בִּכְאֵב שִׁנַּיִם עַז. נִסָּה לְהַרְחִיקוֹ, סָבַל שָׁבוּעַ יָמִים כְּאֵבִים נוֹרָאִים, וּלְבַסּוֹף נִכְנַע. עָבַר טִפּוּל מַכְאִיב, עֲקִירוֹת וּכְתָרִים, וְנִדְהַם לְמַרְאֵה הַחֶשְׁבּוֹן: סְכוּם הָרֶוַח שֶׁל חֹל הַמּוֹעֵד, לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר. אָמַר לְעַצְמוֹ: מַה הִרְוַחְתִּי? גַּם עָבַדְתִּי בְּפָרֶךְ וְהֶעֱנַשְׁתִּי אֶת עַצְמִי וּמִשְׁפַּחְתִּי, גַּם סָבַלְתִּי כְּאֵבִים אֲיֻמִּים, וְגַם הֵקֵאתִי אֶת כָּל הָרֶוַח. נִמְצֵאתִי מֻכֶּה מִכָּל צַד... בַּדֶּרֶךְ הַקָּשָׁה לָמַד אֶת מַאֲמַר חֲזַ"ל (דְּבָרִים רַבָּה ד-ה): אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: "שִׁמְעוּ לִי, לְפִי שֶׁאֵין אָדָם שׁוֹמֵעַ לִי וּמַפְסִיד!" (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	דברים תשפ"ה
	"לִכְבוֹד שַׁבַּת קֹדֶשׁ"
	"כִּי מוֹקֵשׁ הוּא לָךְ" (ז-טז) סָח יְהוּדִי יָשִׁישׁ: לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת נָסַעְתִּי לִשְׁבֹּת בְּצִלּוֹ שֶׁל הָרַבִּי מִקְּלוֹיזֶנְבּוּרְג זָצָ"ל. כְּשֶׁהִגַּעְתִּי, מְצָאתִיו קוֹרֵא אֶת הַפָּרָשָׁה "שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם". הָיָה קוֹרֵא בְּהַטְעָמָה, וּמְפָרֵשׁ לְעַצְמוֹ אֶת הַפְּסוּקִים בִּלְשׁוֹנוֹ. חֲוָיָה בִּלְתִּי נִשְׁכַּחַת. הִגִּיעַ לַפָּסוּק: "וְאָכַלְתָּ אֶת כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ, לֹא תָחוֹס עֵינְךָ עֲלֵיהֶם וְלֹא תַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם, כִּי מוֹקֵשׁ הוּא לָךְ". עָצַר, הֵנִיד רֹאשׁוֹ כְּמִשְׁתּוֹמֵם, וְחָזַר שׁוּב עַל הַפָּסוּק, מִלָּה בְּמִלָּה, קוֹרֵא וּמְתַרְגֵּם לְעַצְמוֹ. לְבַסּוֹף לֹא כָּבַשׁ אֶת תְּמִיהָתוֹ, וְקָרָא: "הַפְלֵא וָפֶלֶא! לֹא תַּעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם - כִּי מוֹקֵשׁ הוּא לָךְ". וְאִם הָעֲבוֹדָה הַזָּרָה לֹא הָיְתָה מוֹקֵשׁ, כְּלוּם מֻתָּר הָיָה לְעָבְדָהּ?!"... אָכֵן, הֶעָרָה נִפְלָאָה! מַדּוּעַ צָרִיךְ הַכָּתוּב לָתֵת טַעַם לְאִסּוּר עֲבוֹדַת אֱלִילִים? וְעוֹד, הַלֹא הֲלָכָה פְּסוּקָה הִיא שֶׁעֲבוֹדָה זָרָה אֲסוּרָה אֲפִלּוּ אִם אֵינָהּ מוֹקֵשׁ, אֲפִלּוּ אִם עַל יָדָהּ יָכוֹל הָאָדָם לְהַצִּיל עַצְמוֹ - יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר! בְּדִבְרֵי הַתּוֹרָה שֶׁאָמַר עַל שֻׁלְחָנוֹ - סִפֵּר הָאִישׁ - הֶעֱלָה הָרַבִּי אֶת הַשְּׁאֵלָה, וְהִשְׁמִיעַ תֵּרוּץ עַל דֶּרֶךְ הַפִּלְפּוּל בְּמֶשֶׁךְ אַרְבַּע שָׁעוֹת! וּמָה אָמַר, מַה תֵּרֵץ? "מִי יָכוֹל לִזְכֹּר", עָנָה הָאִישׁ... אָכֵן כֵּן, זוֹ הַסִּבָּה שֶׁבִּגְלָלָהּ נִמְנְעוּ גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל מִלְּעַיֵּן בְּסִפְרֵי פִילוֹסוֹפְיָה וַחֲקִירָה שֶׁנִּכְתְּבוּ עַל יְדֵי רַבּוֹתֵינוּ, כְּ"מוֹרֵה נְבוּכִים" וְעוֹד. אָמְנָם יֵשׁ שָׁם תְּשׁוּבוֹת נִפְלָאוֹת לְכָל הַשְּׁאֵלוֹת, תְּשׁוּבוֹת בְּנוּיוֹת לְתַלְפִּיוֹת, נִסְמָכוֹת עַל שׁוּרָה שֶׁל הַקְדָּמוֹת וְסִדְרַת הוֹכָחוֹת מוּצָקוֹת. אֲבָל דַּוְקָא מִשּׁוּם כָּךְ עֲלוּלָה הַתְּשׁוּבָה הַמֻּרְכֶּבֶת לְהִשָּׁכַח, וְלֹא יִזְכְּרוּ אֶלָּא אֶת הַשְּׁאֵלָה... אֵין אָנוּ יוֹדְעִים אֵפוֹא מַה תֵּרֵץ הָרַבִּי מִקְּלוֹיזֶנְבּוּרְג זָצָ"ל, אֲבָל דּוֹמֶה שֶׁיֵּשׁ תְּשׁוּבָה פְּשׁוּטָה לַשְּׁאֵלָה. תְּשׁוּבָה שֶׁהוֹפֶכֶת אֶת הַפָּסוּק לְאַקְטוּאָלִי לְגַבֵּינוּ, פָּסוּק שֶׁל הַכְוָנָה וְהַדְרָכָה לְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ. וַדַּאי, אִסּוּר עֲבוֹדָה זָרָה הוּא הֶחָמוּר שֶׁבַּתּוֹרָה, נִשְׁנָה לְמַעְלָה מֵחֲמִשִּׁים פְּעָמִים, וְאָסוּר בְּכָל תְּנַאי. אַף אִם יָבוֹא נְבִיא אֱמֶת וְיֹאמַר שֶׁנִּצְטַוָּה בְּהוֹרָאַת שָׁעָה, בְּאֹפֶן חָרִיג, שֶׁיַּעַבְדוּ עֲבוֹדָה זָרָה, וְיִתֵּן עַל כָּךְ אוֹת וּמוֹפֵת - נֵדַע כִּי שֶׁקֶר בְּפִיו, וְנַהַרְגֵהוּ! אֲבָל אֵלּוּ שֶׁעָבְדוּ עֲבוֹדָה זָרָה יִחֲסוּ לָהּ כֹּחוֹת עֶלְיוֹנִים, טָעֲנוּ שֶׁאִם מַקְטִירִים לְכוֹכָב פְּלוֹנִי, לְמַזָּל פְּלוֹנִי, נִתָּן לִשְׁאֹב אֶת הַשְׁפָּעָתוֹ וְלֵהָנוֹת מִסְּגֻלָּתוֹ - לְעֹשֶׁר, לְאֹשֶׁר, לִבְרָכָה. וְלִכְאוֹרָה, הֵבִיאוּ לְכָךְ הוֹכָחוֹת: הִנֵּה, עָבְדוּ לַעֲבוֹדָה זָרָה פְּלוֹנִית, וְיָרַד מָטָר. לִפְלוֹנִית, וְהִבְרִיאוּ (ע"ז נה.), לִפְלוֹנִית - וְקִבְּלוּ שֶׁפַע טוֹבָה (יִרְמְיָה מד-יח). יִתָּכֵן אֵפוֹא שֶׁיִּהְיוּ אֲנָשִׁים שֶׁיֹּאמְרוּ: "נָכוֹן, זֶה אָסוּר - אֲבָל זֶה כְּדַאי וּמִשְׁתַּלֵּם. נַעֲבֹר עַל הָאִסּוּר, כְּדֵי לְהַרְוִיחַ אֶת הָרֶוַח". לְפִיכָךְ בָּא הַבּוֹרֵא וּמַזְהִיר: "לֹא תַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם - כִּי מוֹקֵשׁ הוּא לָךְ". דַּע לְךָ שֶׁאֵין מַרְוִיחִים מֵאִסּוּרִים, וְהַפֵּרוֹת שֶׁתִּקְטֹף יִהְיוּ פֵּרוֹת בְּאוּשִׁים! שְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי שְׁנוֹת נִסָּיוֹן מַר הוֹכִיחוּ זֹאת בְּאֵין סוֹף הוֹכָחוֹת: לֹא הָיָה אָדָם שֶׁהִרְוִיחַ מֵעֲבֵרָה! בִּימֵי נְבוּכַדְנֶצַר הִשְׁתַּחֲווּ יִשְׂרָאֵל לַצֶּלֶם, סָבְרוּ לְהַרְוִיחַ אֶת אַהֲדַת הַשִּׁלְטוֹן. הַתְּשׁוּבָה נִתְּנָה בִּגְזֵרַת הָמָן, בָּרְשׁוּת הַגּוֹרֶפֶת לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד. "כָּל הַמַּלְוֶה בְּרִבִּית נְכָסָיו מִתְמוֹטְטִין" (ב"מ עא.). יִתָּכֵן שֶׁיַּחְשֹׁב שֶׁהוּא מַרְוִיחַ, כָּךְ יִהְיֶה בָּטוּחַ בַּטְּוָח הַקָּצָר. וְאַחַר כָּךְ תָּבוֹא מַפֹּלֶת וְתִגְרֹף הַכֹּל, תְּמוֹטֵט עַד כַּלֵּה. "אִם נָטַלְתָּ אֶת שֶׁאֵינוֹ שֶׁלְּךָ, אֶת שֶׁלְּךָ יִטְּלוּ מִמְּךָ" (דֶּרֶךְ אֶרֶץ זוּטָא פֶּרֶק ג). "הַכּוֹבֵשׁ שְׂכַר שָׂכִיר, נְכָסָיו יוֹרְדִים לְטִמְיוֹן" (סֻכָּה כט:). "מַה שֶּׁהַשֶּׁקֶר מַרְוִיחַ, הַהֶפְסֵד מְקַזֵּז" (מִדְרַשׁ תְּהִלִּים ז). בִּקְצָרָה: אֵין מַרְוִיחִים מֵעֲבֵרָה. יִתָּכֵן וְזוֹ נִרְאֵית הַדֶּרֶךְ הַקַּלָּה, הַדֶּרֶךְ הַקְּצָרָה לְרֶוַח מָהִיר. אֲבָל זוֹ דֶּרֶךְ הָעוֹבֶרֶת עַל פְּנֵי שְׂדֵה מוֹקְשִׁים: "לֹא תַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם, כִּי מוֹקֵשׁ הוּא לָךְ". וַהֲלֹא אַף בִּדְבָרִים שֶׁאֵינָם אֲסוּרִים מִן הַתּוֹרָה - כְּגוֹן עֲשִׂיַּת מְלָאכָה שָׁעָה וָרֶבַע לִפְנֵי כְּנִיסַת הַשַּׁבָּת - אָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁהָעוֹבֵד בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לֹא יִרְאֶה בְּרָכָה מֵאוֹתָהּ מְלָאכָה (פְּסָחִים נ:). קַל וָחֹמֶר לְמִי שֶׁחוֹשֵׁב לְהַרְוִיחַ מֵעֲבֵרָה מַמָּשׁ! סִפֵּר אָדָם, מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה. תָּמִיד נָהַג לִסְגֹּר אֶת עִסְקוֹ בִּימֵי חֹל הַמּוֹעֵד. פַּעַם הִגִּיעָה הַזְמָנָה דְּחוּפָה, בִּמְחִיר טוֹב. הֶחְלִיט שֶׁלֹּא לְוַתֵּר עָלֶיהָ, הִתְעַלֵּם מִמְּחָאוֹתֶיהָ שֶׁל רַעְיָתוֹ, עָבַד בְּקַדַּחְתָּנוּת וְסִפֵּק אֶת הַסְּחוֹרָה. כְּדַאי, אָמַר לְאִשְׁתּוֹ, הִרְוַחְנוּ כָּךְ וְכָךְ! כַּעֲבֹר שְׁבוּעַיִם נִתְקַף בִּכְאֵב שִׁנַּיִם עַז. נִסָּה לְהַרְחִיקוֹ, סָבַל שָׁבוּעַ יָמִים כְּאֵבִים נוֹרָאִים, וּלְבַסּוֹף נִכְנַע. עָבַר טִפּוּל מַכְאִיב, עֲקִירוֹת וּכְתָרִים, וְנִדְהַם לְמַרְאֵה הַחֶשְׁבּוֹן: סְכוּם הָרֶוַח שֶׁל חֹל הַמּוֹעֵד, לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר. אָמַר לְעַצְמוֹ: מַה הִרְוַחְתִּי? גַּם עָבַדְתִּי בְּפָרֶךְ וְהֶעֱנַשְׁתִּי אֶת עַצְמִי וּמִשְׁפַּחְתִּי, גַּם סָבַלְתִּי כְּאֵבִים אֲיֻמִּים, וְגַם הֵקֵאתִי אֶת כָּל הָרֶוַח. נִמְצֵאתִי מֻכֶּה מִכָּל צַד... בַּדֶּרֶךְ הַקָּשָׁה לָמַד אֶת מַאֲמַר חֲזַ"ל (דְּבָרִים רַבָּה ד-ה): אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: "שִׁמְעוּ לִי, לְפִי שֶׁאֵין אָדָם שׁוֹמֵעַ לִי וּמַפְסִיד!" (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)