Otzarot-Article

דָּרַשׁ רַבִּי סִימַאי: בְּשָׁעָה שֶׁהִקְדִּימוּ יִשְׂרָאֵל "נַעֲשֶׂה" לְ"נִשְׁמַע" בָּאוּ שִׁשִּׁים רִבּוֹא שֶׁל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל וְקָשְׁרוּ לוֹ שְׁנֵי כְּתָרִים, אֶחָד כְּנֶגֶד "נַעֲשֶׂה" וְאֶחָד כְּנֶגֶד "נִשְׁמָע" (שַׁבָּת פח.). וְיֵשׁ לְהָבִין, מַה הַהִתְפַּעֲלוּת מֵאֲמִירַת "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (שְׁמוֹת כד-ז)?

הִסְבִּיר זֹאת הַגָּאוֹן רַבִּי בּוּגַד סַעֲדוֹן מִגֶּ'רְבָּה בְּמָשָׁל נִפְלָא: הִזְדַּמֵּן לְסוֹחֵר עֵסֶק מַכְנִיס. יֵשׁ לְהַשְׁקִיעַ סְכוּם כֶּסֶף גָּדוֹל שֶׁיָּנִיב רְוָחִים עֲצוּמִים בְּפֶרֶק זְמַן קָצָר. הַבְּעָיָה הִיא, שֶׁאֵין לוֹ הַכֶּסֶף הַדָּרוּשׁ כְּדֵי לְהַשְׁקִיעַ בָּעֵסֶק. פָּנָה אֶל הַבַּנְק לְבַקֵּשׁ הַלְוָאָה. דָּרַשׁ הַבַּנְק עֲרֵבִים. פָּנָה לַחֲבֵרוֹ, בִּקֵּשׁ שֶׁיַּעֲרֹב לָהַלְוָאָה. חָקַר הֶחָבֵר לְטִיב הָעִסְקָה, לַסְּכוּם הַנִּדְרָשׁ, לַבִּטְחוֹנוֹת. הִסֵּס וּבִקֵּשׁ שָׁהוּת לַחְשֹׁב בַּדָּבָר.

מְאֻכְזָב, פָּנָה לְחָבֵר אַחֵר. הַלָּהּ לֹא שָׁאַל וְלֹא חָקַר. בִּקֵּשׁ אֶת הַטְּפָסִים וְשִׁרְבֵּט חֲתִימָתוֹ:

"עֲשֵׂה וְהַצְלַח!" בֵּרְכוֹ בְּחֹם.

אוֹ, זֶה חָבֵר נֶאֱמָן.

וְאֵין זֶה הַכֹּל. קִבֵּל הַסּוֹחֵר אֶת הַהַלְוָאָה עַל סְמַךְ הָעַרְבוּת, הִשְׁקִיעַ בָּעֵסֶק שֶׁהִבְטִיחַ רְוָחִים נָאִים בִּזְמַן קָצָר כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהָשִׁיב אֶת הַהַלְוָאָה בַּמּוֹעֵד, אַךְ הָעֵסֶק קִרְטַע וְלֹא מִמֵּשׁ אֶת הַצִּפִּיּוֹת. לֹא מִיַּד. נִצְרְכָה תְּקוּפַת הַמְתָּנָה אֲרֻכָּה מִשֶּׁשִּׁעֵר. הִגִּיעַ מוֹעֵד הַפֵּרָעוֹן וְלֹא הָיָה לוֹ לְשַׁלֵּם.

הִפְעִיל הַבַּנְק אֶת סְעִיף הָעַרְבוּת וְתָבַע אֶת הַסְּכוּם מִן הֶחָבֵר.

בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, מִתְקַשֵּׁר הֶחָבֵר בִּבְהִילוּת לַלֹּוֶה, מַקְפִּיד וְזוֹעֵף: "הֲזֶה שְׂכָרִי עַל הַטּוֹבָה שֶׁעָשִׂיתִי, עַל הַחֶסֶד שֶׁגָּמַלְתִּי, עַל הַבִּטָּחוֹן שֶׁבָּטַחְתִּי בְּךָ?!"

וְאִלּוּ כָּאן, הִפּוּכוֹ שֶׁל דָּבָר. הֶחָבֵר הִתְקַשֵּׁר לַלֹּוֶה כְּדֵי לְנַחֵם וּלְעוֹדֵד: "אֲנִי בּוֹטֵחַ בְּךָ שֶׁבְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הַכֹּל יִסְתַּדֵּר. אַל תִּצְטַעֵר, וְאַל תֵּעָצֵב. אֲנִי מְשַׁלֵּם בְּכָל הַלֵּב, שָׂמֵחַ שֶׁבִּיכָלְתִּי לַעֲזֹר. מִתְפַּלֵּל לְהַצְלָחָתְךָ וְלִרְוָחֶיךָ".

אַךְ, זֶה חָבֵר!

וְהַנִּמְשָׁל: אֻמּוֹת הָעוֹלָם שָׁאֲלוּ 'מַה כָּתוּב בַּתּוֹרָה' (ע"ז ב:), לֹא מִהֲרוּ לְהִתְחַיֵּב וּלְבַסּוֹף אַף סֵרְבוּ לְקַבְּלָהּ.

אַךְ עַם יִשְׂרָאֵל קִבְּלָהּ מֵרֹאשׁ, בְּלֹא לַחְקֹר וְלִדְרֹשׁ: "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע". בְּטוּחִים בַּבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שֶׁאֵינוֹ דּוֹרֵשׁ אֶלָּא טוֹבָתָם.

וְיוֹתֵר מִכָּךְ. גַּם אִם לִפְעָמִים נִדְמֶה שֶׁהַמִּצְווֹת לֹא 'תִּגְמְלוּ', רוֹאִים כִּבְיָכוֹל 'צַדִּיק וְרַע לוֹ', אֵינֶנּוּ מְהַרְהֲרִים אַחֲרָיו יִתְבָּרַךְ. מוּדָעִים, שֶׁכָּל מַה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה לְטוֹבָה הוּא עוֹשֶׂה, וּבְסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר יִתְבָּרֵר כִּי 'מִשְׁפְּטֵי ה' אֱמֶת, צָדְקוּ יַחְדָּו'. בַּמַּבָּט הַכּוֹלֵל.

בְּוַדַּאי רָאוּי עַם יִשְׂרָאֵל לִכְתָרִים עַל הַכְרָזַת "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע"! (מַגִּיד חֲדָשׁוֹת)

	נשא תשפ"ה
	מַדּוּעַ זָכָה נְשִׂיא זְבוּלוּן לְהַקְרִיב שְׁלִישִׁי?
	"אִישׁ אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ וְאֶל מַשָּׂאוֹ" (ד-יט) בִּתְחִלַּת פָּרָשָׁתֵנוּ קוֹרְאִים אָנוּ עַל מִנְיָנָם שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דָּרַשׁ רַבִּי סִימַאי: בְּשָׁעָה שֶׁהִקְדִּימוּ יִשְׂרָאֵל "נַעֲשֶׂה" לְ"נִשְׁמַע" בָּאוּ שִׁשִּׁים רִבּוֹא שֶׁל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל וְקָשְׁרוּ לוֹ שְׁנֵי כְּתָרִים, אֶחָד כְּנֶגֶד "נַעֲשֶׂה" וְאֶחָד כְּנֶגֶד "נִשְׁמָע" (שַׁבָּת פח.). וְיֵשׁ לְהָבִין, מַה הַהִתְפַּעֲלוּת מֵאֲמִירַת "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (שְׁמוֹת כד-ז)? הִסְבִּיר זֹאת הַגָּאוֹן רַבִּי בּוּגַד סַעֲדוֹן מִגֶּ'רְבָּה בְּמָשָׁל נִפְלָא: הִזְדַּמֵּן לְסוֹחֵר עֵסֶק מַכְנִיס. יֵשׁ לְהַשְׁקִיעַ סְכוּם כֶּסֶף גָּדוֹל שֶׁיָּנִיב רְוָחִים עֲצוּמִים בְּפֶרֶק זְמַן קָצָר. הַבְּעָיָה הִיא, שֶׁאֵין לוֹ הַכֶּסֶף הַדָּרוּשׁ כְּדֵי לְהַשְׁקִיעַ בָּעֵסֶק. פָּנָה אֶל הַבַּנְק לְבַקֵּשׁ הַלְוָאָה. דָּרַשׁ הַבַּנְק עֲרֵבִים. פָּנָה לַחֲבֵרוֹ, בִּקֵּשׁ שֶׁיַּעֲרֹב לָהַלְוָאָה. חָקַר הֶחָבֵר לְטִיב הָעִסְקָה, לַסְּכוּם הַנִּדְרָשׁ, לַבִּטְחוֹנוֹת. הִסֵּס וּבִקֵּשׁ שָׁהוּת לַחְשֹׁב בַּדָּבָר. מְאֻכְזָב, פָּנָה לְחָבֵר אַחֵר. הַלָּהּ לֹא שָׁאַל וְלֹא חָקַר. בִּקֵּשׁ אֶת הַטְּפָסִים וְשִׁרְבֵּט חֲתִימָתוֹ: "עֲשֵׂה וְהַצְלַח!" בֵּרְכוֹ בְּחֹם. אוֹ, זֶה חָבֵר נֶאֱמָן. וְאֵין זֶה הַכֹּל. קִבֵּל הַסּוֹחֵר אֶת הַהַלְוָאָה עַל סְמַךְ הָעַרְבוּת, הִשְׁקִיעַ בָּעֵסֶק שֶׁהִבְטִיחַ רְוָחִים נָאִים בִּזְמַן קָצָר כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהָשִׁיב אֶת הַהַלְוָאָה בַּמּוֹעֵד, אַךְ הָעֵסֶק קִרְטַע וְלֹא מִמֵּשׁ אֶת הַצִּפִּיּוֹת. לֹא מִיַּד. נִצְרְכָה תְּקוּפַת הַמְתָּנָה אֲרֻכָּה מִשֶּׁשִּׁעֵר. הִגִּיעַ מוֹעֵד הַפֵּרָעוֹן וְלֹא הָיָה לוֹ לְשַׁלֵּם. הִפְעִיל הַבַּנְק אֶת סְעִיף הָעַרְבוּת וְתָבַע אֶת הַסְּכוּם מִן הֶחָבֵר. בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, מִתְקַשֵּׁר הֶחָבֵר בִּבְהִילוּת לַלֹּוֶה, מַקְפִּיד וְזוֹעֵף: "הֲזֶה שְׂכָרִי עַל הַטּוֹבָה שֶׁעָשִׂיתִי, עַל הַחֶסֶד שֶׁגָּמַלְתִּי, עַל הַבִּטָּחוֹן שֶׁבָּטַחְתִּי בְּךָ?!" וְאִלּוּ כָּאן, הִפּוּכוֹ שֶׁל דָּבָר. הֶחָבֵר הִתְקַשֵּׁר לַלֹּוֶה כְּדֵי לְנַחֵם וּלְעוֹדֵד: "אֲנִי בּוֹטֵחַ בְּךָ שֶׁבְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הַכֹּל יִסְתַּדֵּר. אַל תִּצְטַעֵר, וְאַל תֵּעָצֵב. אֲנִי מְשַׁלֵּם בְּכָל הַלֵּב, שָׂמֵחַ שֶׁבִּיכָלְתִּי לַעֲזֹר. מִתְפַּלֵּל לְהַצְלָחָתְךָ וְלִרְוָחֶיךָ". אַךְ, זֶה חָבֵר! וְהַנִּמְשָׁל: אֻמּוֹת הָעוֹלָם שָׁאֲלוּ 'מַה כָּתוּב בַּתּוֹרָה' (ע"ז ב:), לֹא מִהֲרוּ לְהִתְחַיֵּב וּלְבַסּוֹף אַף סֵרְבוּ לְקַבְּלָהּ. אַךְ עַם יִשְׂרָאֵל קִבְּלָהּ מֵרֹאשׁ, בְּלֹא לַחְקֹר וְלִדְרֹשׁ: "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע". בְּטוּחִים בַּבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שֶׁאֵינוֹ דּוֹרֵשׁ אֶלָּא טוֹבָתָם. וְיוֹתֵר מִכָּךְ. גַּם אִם לִפְעָמִים נִדְמֶה שֶׁהַמִּצְווֹת לֹא 'תִּגְמְלוּ', רוֹאִים כִּבְיָכוֹל 'צַדִּיק וְרַע לוֹ', אֵינֶנּוּ מְהַרְהֲרִים אַחֲרָיו יִתְבָּרַךְ. מוּדָעִים, שֶׁכָּל מַה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה לְטוֹבָה הוּא עוֹשֶׂה, וּבְסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר יִתְבָּרֵר כִּי 'מִשְׁפְּטֵי ה' אֱמֶת, צָדְקוּ יַחְדָּו'. בַּמַּבָּט הַכּוֹלֵל. בְּוַדַּאי רָאוּי עַם יִשְׂרָאֵל לִכְתָרִים עַל הַכְרָזַת "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע"! (מַגִּיד חֲדָשׁוֹת)