"וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים" (יט-ה) נְסַפֵּר סִפּוּר, מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה: הָרַב יְהוֹשֻׁעַ שְׁקְלָאר, מְפַקֵּחַ בְּרֶשֶׁת חִנּוּךְ תּוֹרָנִית, הִתְפַּעֵל פַּעַם מִנַּעַר כִּשְׁרוֹנִי, מַבְרִיק. בְּכָל בִּקּוּר שֶׁלּוֹ בְּבֵית הַסֵּפֶר שֶׁל אוֹתוֹ הַנַּעַר, נֶהֱנָה הָרַב מִתְּשׁוּבוֹתָיו הַמְּחֻכָּמוֹת, וְצִיֵּן לְעַצְמוֹ לַעֲקֹב אַחַר הַנַּעַר בְּהִתְקַדְּמוּתוֹ. כַּמּוּבָן, לֹא הָיָה זֶה הַנַּעַר הַיָּחִיד וְלֹא בֵּית הַסֵּפֶר הַיָּחִיד. עֲבוֹדַת קֹדֶשׁ מֻטֶּלֶת עַל הַמְּפַקְּחִים וְהַמְּפַקְּחוֹת: לַעֲקֹב אַחַר מְיֻמָּנוּת הַמּוֹרִים וְהַמּוֹרוֹת, לְהַדְרִיךְ וּלְכַוֵּן כְּכָל הַנִּדְרָשׁ, לַעֲקֹב אַחַר הֶסְפֵּק הַחֹמֶר, לִדְרֹשׁ מְצֻיָּנוּת בְּרָמַת הַלִּמּוּדִים. וּבֵין הַשְּׁאָר, כְּפִי שֶׁאַתֶּם רוֹאִים, גַּם לָשִׂים עַיִן עַל תַּלְמִידִים. וְדָבָר כָּזֶה יִתָּכֵן רַק בְּרִשְׁתוֹת הַחִנּוּךְ הַתּוֹרָנִיּוֹת.

יוֹם אֶחָד, בִּקֵּר הָרַב שְׁקְלָאר בְּאוֹתוֹ בֵּית סֵפֶר, בָּחַן אֶת הַתַּלְמִידִים וְנֶהֱנָה מִתְּשׁוּבוֹתֵיהֶם. צִיְּנָם לְשֶׁבַח וּלְפֶתַע שָׁאַל: "וְאֵיפֹה רַחֲמִים?" (שֵׁם בָּדוּי, כַּמּוּבָן). נַעֲנָה בִּשְׁתִיקַת מְבוּכָה.

בַּחֲדַר הַמְּנַהֵל, בִּשְׁעַת הַסִּכּוּם, שָׁב וְשָׁאַל לְפֵשֶׁר הֵעָדְרוּתוֹ שֶׁל רַחֲמִים. סִפְּרוּ לוֹ סִפּוּר נוֹרָא: רַחֲמִים זֶה הִתְחַבֵּר לְנַעַר קַל דַּעַת מִבֵּית סֵפֶר אַחֵר, הִכִּיר אָרְחוֹת חַיִּים אֲחֵרוֹת, וְהַמִּשְׁטָרָה תָּפְסָה אֶת הַצֶּמֶד "עַל חַם" כַּאֲשֶׁר פָּרְצוּ לְדִירָה בְּעִצּוּמוֹ שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים, בְּיָדְעָם שֶׁהַמִּשְׁפָּחָה שׁוֹהָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת...

"זֶה נוֹרָא", אִשֵּׁר הַמְּפַקֵּחַ, "אֲבָל הֵיכָן הוּא?!"

סִפֵּר הַמְּנַהֵל, שֶׁרַחֲמִים הִתְבַּיֵּשׁ לַחֲזֹר לַכִּתָּה וְאַף לְהִסְתּוֹבֵב בַּשְּׁכוּנָה. דָּאֲגוּ וּמָצְאוּ בַּעֲבוּרוֹ מָקוֹם בִּפְנִימִיָּה תּוֹרָנִית בְּעִיר אַחֶרֶת, כְּדֵי שֶׁיְּנַסֶּה לְהִשְׁתַּקֵּם שָׁם וְלִפְתֹּחַ דַּף חָדָשׁ. שָׁאַל הַמְּפַקֵּחַ לְשֵׁם הַמּוֹסָד וְנָחָה דַּעְתּוֹ. אָכֵן, מָקוֹם טוֹב.

כְּשֶׁחָזַר לְבֵיתוֹ, נָטַל טֹפֶס רִשְׁמִי שֶׁל רֶשֶׁת הַחִנּוּךְ וְכָתַב מִכְתָּב נִרְגָּשׁ: "רַחֲמִים הַיָּקָר! בִּקַּרְתִּי הַיּוֹם בְּבֵית סִפְרְךָ וְלֹא רְאִיתִיךָ. תְּשׁוּבוֹתֶיךָ הַנִּפְלָאוֹת וְהַקּוֹלְעוֹת הָיוּ חֲסֵרוֹת כָּל כָּךְ! שָׁאַלְתִּי עַל אוֹדוֹתֶיךָ וְסִפְּרוּ שֶׁעָבַרְתָּ לִפְנִימִיָּה. אֲנִי מְקַוֶּה שֶׁאַתָּה מִתְעַלֶּה שָׁם בַּתּוֹרָה כְּגֹדֶל כִּשְׁרוֹנְךָ, וְעוֹד תִּהְיֶה לְגָדוֹל בְּיִשְׂרָאֵל! כְּתֹב לִי, סַפֵּר מַה לּוֹמְדִים וְתִשְׁלַח אֵיזוֹ קֻשְׁיָה אוֹ תֵּרוּץ שֶׁעָלוּ בְּדַעְתְּךָ. אֲנִי מְצָרֵף כָּאן מֵאָה שְׁקָלִים לִדְמֵי כִּיס. אִם תִּצְטָרֵךְ עוֹד כֶּסֶף, כְּתֹב לִי!".

רַחֲמִים קִבֵּל אֶת הַמִּכְתָּב, וּפָרַץ בִּבְכִי נִרְגָּשׁ. בָּטוּחַ הָיָה שֶׁהֻצְמַד לוֹ אוֹת קָלוֹן, שֶׁכֻּלָּם יוֹדְעִים מַה קָּרָה וְאֵיךְ נִתְפַּס בִּגְנֵבָתוֹ; בָּטוּחַ הָיָה שֶׁבְּבֵית סִפְרוֹ מְפִיצִים אֶת הַסִּפּוּר, מְיַדְּעִים כָּל אֶחָד. וְהִנֵּה, הַמְּפַקֵּחַ בִּקֵּר וְלֹא שָׁמַע. יֵשׁ מִי שֶׁמַּאֲמִין בּוֹ, שֶׁנּוֹתֵן בּוֹ אֵמוּן וּמְצַפֶּה מִמֶּנּוּ לִגְדוֹלוֹת. הוּא לֹא יְאַכְזְבוֹ! רַחֲמִים, שֶׁעַד אָז שָׁקוּעַ הָיָה בְּדִכְדוּךְ וּבְדִכָּאוֹן, הִתְעוֹדֵד וְהִתְנַעֵר. שָׁלַח מִכְתָּב עִם קֻשְׁיָה, וְקִבֵּל מִכְתָּב עִם תֵּרוּץ וּמֵאָה שְׁקָלִים נוֹסָפִים, דְּמֵי הַמְרָצָה וְעִידוּד. וְכָךְ, חֹדֶשׁ אַחַר חֹדֶשׁ, עַד שֶׁעָלָה מֵהַפְּנִימִיָּה לִישִׁיבָה גְּדוֹלָה, הֵקִים בַּיִת לְתִפְאֶרֶת וְהַיּוֹם הוּא מְחַנֵּךְ בְּיִשְׂרָאֵל!

רְאוּ מַה תְּשׂוּמֶת לֵב מְחוֹלֶלֶת, מַה כֹּחוֹ שֶׁל עִידוּד!

וּמַדּוּעַ נִזְכַּרְנוּ בְּכָךְ? מִשּׁוּם שֶׁזֶּה מַזְכִּיר כָּל כָּךְ אֶת פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ. הָיוּ הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים, הָיוּ שִׁבְטֵי יָ-הּ. וְהִנֵּה, הִדַּרְדְּרוּ בְּנֵיהֶם, שָׁקְעוּ בְּמ"ט שַׁעֲרֵי טֻמְאָה, עָבְדוּ עֲבוֹדָה זָרָה. הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ חִלְּצָם וֶהֱבִיאָם לְהַר סִינַי. וּמָה אָמַר לָהֶם? "וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים... וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ". אַף מִלָּה עַל הֶעָבָר, אַף לֹא רֶמֶז שֶׁל תּוֹכֵחָה וְאַזְהָרָה. רַק מַבָּט אֶל הֶעָתִיד, וְהַבְטָחוֹת מְרוֹמְמוֹת!

זוֹ דֶּרֶךְ הַתּוֹרָה וְזוֹ דַּרְכֵּנוּ: לָתֵת אֵמוּן, וְהוּא יַצְדִּיק אֶת עַצְמוֹ; לְהַבִּיעַ תִּקְוָה, וְהִיא תִּתְמַמֵּשׁ! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)