Otzarot-Article

"וְלֹא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ... וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ" (ה-יח) בַּלּוּחוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת נִכְתַּב "לֹא תַחְמֹד", וְכָאן: "לֹא תִתְאַוֶּה". וְהֵן שְׁתֵּי עֲבֵרוֹת נִפְרָדוֹת. שֶׁהַמִּתְאַוֶּה לְדָבָר שֶׁבְּיַד חֲבֵרוֹ וּמְתַכְנֵן תָּכְנִיּוֹת אֵיךְ לְהַשִּׂיגוֹ לַמְרוֹת רְצוֹן חֲבֵרוֹ לְהַמְשִׁיךְ וּלְהַחֲזִיק בּוֹ, וַאֲפִלּוּ לֹא יִפְעַל אֶלָּא בְּשִׁכְנוּעַ וְהַפְצָרָה, עוֹבֵר בְּאִסּוּר "לֹא תִתְאַוֶּה". וּמִשֶּׁהוֹצִיא תָּכְנִיתוֹ לַפֹּעַל, עוֹבֵר בְּ"לֹא תַחְמֹד".

וּמַעֲשֶׂה בְּאַבְרֵךְ שֶׁבְּנוֹ עָמַד לְהַגִּיעַ לְמִצְווֹת. חָשַׁב לְבַקֵּשׁ מִשְּׁכֵנָיו הַצְּעִירִים שֶׁיִּסְּעוּ לְהוֹרֵיהֶם לְשַׁבָּת, וִיאָרֵחַ בְּדִירָתָם אֶת אוֹרְחָיו. שָׁאַל אֶת מָרָן הַגרי"ש אֶלְיָשִׁיב, שֶׁהוֹרָהוּ: לְהַצִּיעַ לָהֶם, מֻתָּר. אַךְ אִם יְסָרְבוּ וִיבַקְּשֵׁם בַּשֵּׁנִית, עָלוּל לַעֲבֹר בְּכָךְ עַל "לֹא תִתְאַוֶּה" וְ"לֹא תַחְמֹד".

אַחַת הַדְּרָכִים כְּדֵי לְהִתְגַּבֵּר עַל מִדַּת הַחֶמְדָּה הִיא שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, וּכְאוֹתוֹ מָשָׁל נֶחְמָד.

עוֹרֵב שָׁחֹר חַי בְּשַׁלְוָה וּבְנַחַת בַּיַּעַר הַגָּדוֹל, כָּל שְׁנוֹתָיו לֹא יָדַע מַחְסוֹר וְכִשָּׁלוֹן. יוֹם אֶחָד עָף הָעוֹרֵב מִחוּץ לִגְבוּלוֹת הַיַּעַר וְרָאָה בַּרְבּוּר לָבָן שׂוֹחֶה בָּאֲגַם. חָשַׁב הָעוֹרֵב: "אֵיזֶה בַּרְבּוּר יָפֶה, כָּל-כָּךְ אֲצִילִי הוּא וְלָבָן, וְאִלּוּ אֲנִי שָׁחֹר וְאַפְרוּרִי, בָּרוּר לִי שֶׁהַבַּרְבּוּר הוּא הָעוֹף הַיָּפֶה וְהַמְּאֻשָּׁר בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם".

נָחַת הָעוֹרֵב לְיַד הַבַּרְבּוּר וְחָשַׂף בְּפָנָיו אֶת רִגְשׁוֹתָיו. אָמַר לוֹ הַבַּרְבּוּר: "גַּם אֲנִי חָשַׁבְתִּי שֶׁאֲנִי הָעוֹף הַמְּאֻשָּׁר בְּיוֹתֵר, עַד שֶׁרָאִיתִי אֶת הַתֻּכִּי... נוֹצוֹתָיו מְשֻׁלָּבוֹת בִּצְבָעִים יָפִים, לֹא מְשַׁעַמְמוֹת כְּמוֹ שֶׁלִּי...".

עָף הָעוֹרֵב אֶל הַתֻּכִּי וְסִפֵּר לוֹ אֶת הַשְּׁבָחִים שֶׁהִרְעִיף עָלָיו הַבַּרְבּוּר. אָמַר לוֹ הַתֻּכִּי: "אַף אֲנִי הָיִיתִי בָּטוּחַ שֶׁצִּבְעֵי נוֹצוֹתַי הֵם הַיָּפִים בְּיוֹתֵר וְהָיִיתִי מְאֻשָּׁר, עַד שֶׁבְּמַסָּעִי רָאִיתִי טַוָּס בְּגַן הַחַיּוֹת... הַטַּוָּס פָּרַס אֶת נוֹצוֹתָיו וְעֵינַי יָצְאוּ מִמְּקוֹמָן, יֹפִי כְּזֶה לֹא רָאִיתִי... בְּאוֹתוֹ רֶגַע הֵבַנְתִּי שֶׁהַטַּוָּס הוּא הָעוֹף הַמְּאֻשָּׁר בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם!".

עָף הָעוֹרֵב אֶל גַּן הַחַיּוֹת לְחַפֵּשׂ אֶת הַטַּוָּס. לְפֶתַע הוּא רָאָה הִתְקַהֲלוּת שֶׁל עֶשְׂרוֹת אֲנָשִׁים. הִתְקָרֵב וְרָאָה שֶׁכֻּלָּם מִתְקַהֲלִים סְבִיב הַטַּוָּס.

בָּעֶרֶב כְּשֶׁכֻּלָּם הָלְכוּ פָּנָה הָעוֹרֵב לַטַּוָּס וְאָמַר: "טַוָּס יָקָר, כַּמָּה יָפֶה אַתָּה, נוֹצוֹתֶיךָ מְיֻחָדוֹת וּמְאִירוֹת בַּשֶּׁמֶשׁ, כֻּלָּם נִקְהָלִים סְבִיבְךָ, בְּעוֹד שֶׁאוֹתִי כֻּלָּם מְגָרְשִׁים... הַאִם אַתָּה הָעוֹף הַמְּאֻשָּׁר בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם?".

עָנָה לוֹ הַטַּוָּס: "תָּמִיד חָשַׁבְתִּי שֶׁאֲנִי הֲכִי יָפֶה וּמְאֻשָּׁר, אַךְ הַיֹּפִי הַזֶּה בָּא לְרָעָתִי... בִּגְלָלוֹ אֲנִי כָּלוּא בְּגַן הַחַיּוֹת הַזֶּה... אַתָּה, עוֹרֵב יָקָר, אָמְנָם לֹא הַיָּפֶה בָּעוֹפוֹת, אַךְ חָפְשִׁי אַתָּה, לֹא מִתְקַהֲלִים סְבִיבְךָ, אַתָּה עָף לְאָן שֶׁרַק נַפְשְׁךָ חֲפֵצָה... הִנְּךָ הָעוֹף הַמְּאֻשָּׁר בָּעוֹלָם!".

לֹא פַּעַם אָנוּ כְּמוֹ הָעוֹרֵב - עוֹרְכִים הַשְׁוָאוֹת לְלֹא צֹרֶךְ כְּלָל בֵּינֵינוּ לְבֵין אֲחֵרִים. הַהַשְׁוָאוֹת הַלָּלוּ גּוֹרְמוֹת לָנוּ לְהַמְעִיט מֵעֶרְכֵּנוּ, לְהֵעָצֵב, לְקַנֵּא וּלְחַפֵּשׂ חַיִּים מֻשְׁלָמִים יוֹתֵר, לְפָחוֹת כְּמוֹ חֲבֵרֵינוּ.

אַךְ טָעוּת הִיא בְּיָדֵנוּ! אָנוּ לֹא מַעֲרִיכִים אֶת עַצְמֵנוּ, לֹא טוֹפְחִים עַל כְּתֵפֵינוּ, לֹא מוֹדִים לְבוֹרֵא עוֹלָם עַל הַטּוֹב שֶׁיֵּשׁ בָּנוּ וְאֵין לַאֲחֵרִים. אַל תַּשְׁוֶה אֶת עַצְמְךָ לַאֲחֵרִים, לֹא בָּטוּחַ שֶׁהַטּוֹב שֶׁלָּהֶם הַנִּרְאֶה בְּעֵינֶיךָ בֶּאֱמֶת עוֹשֶׂה אוֹתָם מְאֻשָּׁרִים!

הִסְתַּכֵּל עַל הַטּוֹב שֶׁבְּךָ, וְיֵשׁ בְּךָ הַרְבֵּה.

תָּמִיד יִהְיוּ אֲנָשִׁים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם יוֹתֵר מִמְּךָ, אַךְ מַה שֶּׁלְּךָ יֵשׁ הוּא הַטּוֹב בְּיוֹתֵר בִּשְׁבִילְךָ! אִם רְצוֹנְךָ לִהְיוֹת מְאֻשָּׁר, הִסְתַּפֵּק בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ לְךָ. הָאִשָּׁה, הַבַּיִת, הָעֲבוֹדָה, הַיְּלָדִים וְהָרֶכֶב הַטּוֹבִים שֶׁיֵּשׁ לַחֲבֵרְךָ, מַתְאִימִים רַק לוֹ, אַל תְּקַנֵּא בּוֹ, כִּי מַה שֶּׁיֵּשׁ לְךָ מֻתְאָם בְּדִיּוּק בִּשְׁבִילְךָ! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	במדבר תשפ"ה
	הַצַּעַד הָרִאשׁוֹן בַּחִנּוּךְ...
	"וְלֹא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ... וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ" (ה-יח) בַּלּוּחוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת נִכְתַּב "לֹא תַחְמֹד", וְכָאן: "לֹא תִתְאַוֶּה". וְהֵן שְׁתֵּי עֲבֵרוֹת נִפְרָדוֹת. שֶׁהַמִּתְאַוֶּה לְדָבָר שֶׁבְּיַד חֲבֵרוֹ וּמְתַכְנֵן תָּכְנִיּוֹת אֵיךְ לְהַשִּׂיגוֹ לַמְרוֹת רְצוֹן חֲבֵרוֹ לְהַמְשִׁיךְ וּלְהַחֲזִיק בּוֹ, וַאֲפִלּוּ לֹא יִפְעַל אֶלָּא בְּשִׁכְנוּעַ וְהַפְצָרָה, עוֹבֵר בְּאִסּוּר "לֹא תִתְאַוֶּה". וּמִשֶּׁהוֹצִיא תָּכְנִיתוֹ לַפֹּעַל, עוֹבֵר בְּ"לֹא תַחְמֹד". וּמַעֲשֶׂה בְּאַבְרֵךְ שֶׁבְּנוֹ עָמַד לְהַגִּיעַ לְמִצְווֹת. חָשַׁב לְבַקֵּשׁ מִשְּׁכֵנָיו הַצְּעִירִים שֶׁיִּסְּעוּ לְהוֹרֵיהֶם לְשַׁבָּת, וִיאָרֵחַ בְּדִירָתָם אֶת אוֹרְחָיו. שָׁאַל אֶת מָרָן הַגרי"ש אֶלְיָשִׁיב, שֶׁהוֹרָהוּ: לְהַצִּיעַ לָהֶם, מֻתָּר. אַךְ אִם יְסָרְבוּ וִיבַקְּשֵׁם בַּשֵּׁנִית, עָלוּל לַעֲבֹר בְּכָךְ עַל "לֹא תִתְאַוֶּה" וְ"לֹא תַחְמֹד". אַחַת הַדְּרָכִים כְּדֵי לְהִתְגַּבֵּר עַל מִדַּת הַחֶמְדָּה הִיא שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, וּכְאוֹתוֹ מָשָׁל נֶחְמָד. עוֹרֵב שָׁחֹר חַי בְּשַׁלְוָה וּבְנַחַת בַּיַּעַר הַגָּדוֹל, כָּל שְׁנוֹתָיו לֹא יָדַע מַחְסוֹר וְכִשָּׁלוֹן. יוֹם אֶחָד עָף הָעוֹרֵב מִחוּץ לִגְבוּלוֹת הַיַּעַר וְרָאָה בַּרְבּוּר לָבָן שׂוֹחֶה בָּאֲגַם. חָשַׁב הָעוֹרֵב: "אֵיזֶה בַּרְבּוּר יָפֶה, כָּל-כָּךְ אֲצִילִי הוּא וְלָבָן, וְאִלּוּ אֲנִי שָׁחֹר וְאַפְרוּרִי, בָּרוּר לִי שֶׁהַבַּרְבּוּר הוּא הָעוֹף הַיָּפֶה וְהַמְּאֻשָּׁר בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם". נָחַת הָעוֹרֵב לְיַד הַבַּרְבּוּר וְחָשַׂף בְּפָנָיו אֶת רִגְשׁוֹתָיו. אָמַר לוֹ הַבַּרְבּוּר: "גַּם אֲנִי חָשַׁבְתִּי שֶׁאֲנִי הָעוֹף הַמְּאֻשָּׁר בְּיוֹתֵר, עַד שֶׁרָאִיתִי אֶת הַתֻּכִּי... נוֹצוֹתָיו מְשֻׁלָּבוֹת בִּצְבָעִים יָפִים, לֹא מְשַׁעַמְמוֹת כְּמוֹ שֶׁלִּי...". עָף הָעוֹרֵב אֶל הַתֻּכִּי וְסִפֵּר לוֹ אֶת הַשְּׁבָחִים שֶׁהִרְעִיף עָלָיו הַבַּרְבּוּר. אָמַר לוֹ הַתֻּכִּי: "אַף אֲנִי הָיִיתִי בָּטוּחַ שֶׁצִּבְעֵי נוֹצוֹתַי הֵם הַיָּפִים בְּיוֹתֵר וְהָיִיתִי מְאֻשָּׁר, עַד שֶׁבְּמַסָּעִי רָאִיתִי טַוָּס בְּגַן הַחַיּוֹת... הַטַּוָּס פָּרַס אֶת נוֹצוֹתָיו וְעֵינַי יָצְאוּ מִמְּקוֹמָן, יֹפִי כְּזֶה לֹא רָאִיתִי... בְּאוֹתוֹ רֶגַע הֵבַנְתִּי שֶׁהַטַּוָּס הוּא הָעוֹף הַמְּאֻשָּׁר בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם!". עָף הָעוֹרֵב אֶל גַּן הַחַיּוֹת לְחַפֵּשׂ אֶת הַטַּוָּס. לְפֶתַע הוּא רָאָה הִתְקַהֲלוּת שֶׁל עֶשְׂרוֹת אֲנָשִׁים. הִתְקָרֵב וְרָאָה שֶׁכֻּלָּם מִתְקַהֲלִים סְבִיב הַטַּוָּס. בָּעֶרֶב כְּשֶׁכֻּלָּם הָלְכוּ פָּנָה הָעוֹרֵב לַטַּוָּס וְאָמַר: "טַוָּס יָקָר, כַּמָּה יָפֶה אַתָּה, נוֹצוֹתֶיךָ מְיֻחָדוֹת וּמְאִירוֹת בַּשֶּׁמֶשׁ, כֻּלָּם נִקְהָלִים סְבִיבְךָ, בְּעוֹד שֶׁאוֹתִי כֻּלָּם מְגָרְשִׁים... הַאִם אַתָּה הָעוֹף הַמְּאֻשָּׁר בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם?". עָנָה לוֹ הַטַּוָּס: "תָּמִיד חָשַׁבְתִּי שֶׁאֲנִי הֲכִי יָפֶה וּמְאֻשָּׁר, אַךְ הַיֹּפִי הַזֶּה בָּא לְרָעָתִי... בִּגְלָלוֹ אֲנִי כָּלוּא בְּגַן הַחַיּוֹת הַזֶּה... אַתָּה, עוֹרֵב יָקָר, אָמְנָם לֹא הַיָּפֶה בָּעוֹפוֹת, אַךְ חָפְשִׁי אַתָּה, לֹא מִתְקַהֲלִים סְבִיבְךָ, אַתָּה עָף לְאָן שֶׁרַק נַפְשְׁךָ חֲפֵצָה... הִנְּךָ הָעוֹף הַמְּאֻשָּׁר בָּעוֹלָם!". לֹא פַּעַם אָנוּ כְּמוֹ הָעוֹרֵב - עוֹרְכִים הַשְׁוָאוֹת לְלֹא צֹרֶךְ כְּלָל בֵּינֵינוּ לְבֵין אֲחֵרִים. הַהַשְׁוָאוֹת הַלָּלוּ גּוֹרְמוֹת לָנוּ לְהַמְעִיט מֵעֶרְכֵּנוּ, לְהֵעָצֵב, לְקַנֵּא וּלְחַפֵּשׂ חַיִּים מֻשְׁלָמִים יוֹתֵר, לְפָחוֹת כְּמוֹ חֲבֵרֵינוּ. אַךְ טָעוּת הִיא בְּיָדֵנוּ! אָנוּ לֹא מַעֲרִיכִים אֶת עַצְמֵנוּ, לֹא טוֹפְחִים עַל כְּתֵפֵינוּ, לֹא מוֹדִים לְבוֹרֵא עוֹלָם עַל הַטּוֹב שֶׁיֵּשׁ בָּנוּ וְאֵין לַאֲחֵרִים. אַל תַּשְׁוֶה אֶת עַצְמְךָ לַאֲחֵרִים, לֹא בָּטוּחַ שֶׁהַטּוֹב שֶׁלָּהֶם הַנִּרְאֶה בְּעֵינֶיךָ בֶּאֱמֶת עוֹשֶׂה אוֹתָם מְאֻשָּׁרִים! הִסְתַּכֵּל עַל הַטּוֹב שֶׁבְּךָ, וְיֵשׁ בְּךָ הַרְבֵּה. תָּמִיד יִהְיוּ אֲנָשִׁים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם יוֹתֵר מִמְּךָ, אַךְ מַה שֶּׁלְּךָ יֵשׁ הוּא הַטּוֹב בְּיוֹתֵר בִּשְׁבִילְךָ! אִם רְצוֹנְךָ לִהְיוֹת מְאֻשָּׁר, הִסְתַּפֵּק בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ לְךָ. הָאִשָּׁה, הַבַּיִת, הָעֲבוֹדָה, הַיְּלָדִים וְהָרֶכֶב הַטּוֹבִים שֶׁיֵּשׁ לַחֲבֵרְךָ, מַתְאִימִים רַק לוֹ, אַל תְּקַנֵּא בּוֹ, כִּי מַה שֶּׁיֵּשׁ לְךָ מֻתְאָם בְּדִיּוּק בִּשְׁבִילְךָ! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)