Otzarot-Article

"וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹקִים וּבְמֹשֶׁה... וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה בְּעַד הָעָם" (כה-ז) דָּרַשׁ הָרַב גַּלִינְסְקִי: כָּתַב רַשִׁ"י: מִכָּאן לְמִי שֶׁמְּבַקְּשִׁים מִמֶּנּוּ מְחִילָה שֶׁלֹּא יְהֵא אַכְזָרִי מִלִּמְחֹל. וְהוֹסִיף רַבֵּנוּ בַּחְיֵי, שֶׁכֵּן מָצִינוּ שֶׁהִתְפַּלֵּל אַבְרָהָם עַל אֲבִימֶלֶךְ (בְּרֵאשִׁית כ-יז), וְכֵן אִיּוֹב בְּהִתְפַּלְּלוֹ בְּעַד רֵעֵהוּ (אִיּוֹב מב-י). וְאִם אֵינוֹ מוֹחֵל נִקְרָא חוֹטֵא, שֶׁנֶּאֱמַר "גַּם אָנֹכִי חָלִילָה לִּי מֵחֲטֹא לַה' מֵחֲדֹל לְהִתְפַּלֵּל בַּעַדְכֶם" (שְׁמוּאֵל א יב-כג), וְהִזְכִּיר הַכָּתוּב שָׁם בְּעִנְיַן שְׁמוּאֵל, שֶׁאָמְרוּ לוֹ יִשְׂרָאֵל חָטָאנוּ, וּמָחַל לָהֶם וְהִתְפַּלֵּל עֲבוּרָם.

אֲבָל יוֹתֵר מִזֶּה, וְיַחַד עִם זֶה, כְּדַאי לִמְחֹל לֹא רַק עֲבוּר הַזּוּלַת אֶלָּא עֲבוּר עַצְמוֹ. שֶׁלֹּא לִסְחֹב מִטְעָן שֶׁל הַקְפָּדָה וְטִינָה. וּבְעִנְיַן זֶה נְעַיֵּן בְּסִפּוּר מִן הַגְּמָרָא (חֻלִּין נח:).

יָדוּעַ שֶׁבְּרִיָּה שֶׁאֵין בָּהּ עֶצֶם אֵינָהּ מִתְקַיֶּמֶת שְׁנֵים עָשָׂר חֳדָשִׁים. אֲבָל סוּג שֶׁל יַתּוּשׁ יֵשׁ, וּשְׁמוֹ בָּקָא, וְאֵינוֹ חַי אֲפִלּוּ יְמָמָה. נוֹצָר, סוֹעֵד, מֵטִיל בֵּיצָיו וּמֵת. "אָמַר רַב, לֵית בָּקָא בַּר יוֹמָא", לֹא תִּמְצָא מִמִּינוֹ מִי שֶׁהִשְׁלִים יוֹמוֹ. מַעֲשֵׂי אֱלֹקֵינוּ.

הִקְשָׁה רַב פָּפָּא לְאַבַּיֵי, אֵיךְ אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁבָּקָא זֶה אֵינוֹ חַי יוֹם, וַהֲלֹא יֵשׁ פִּתְגָּם עֲמָמִי שֶׁהַיַּתּוּשָׁה מָרְדָה עַל בַּעְלָהּ שֶׁבַע שָׁנִים... אָמְרָה לוֹ: אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁרָאִיתָ אָדָם שָׁמֵן שֶׁעָלָה מִן הַנָּהָר וּמָצַצְתָּ דָּמוֹ, וְלֹא הוֹדַעְתָּ לִי שֶׁאֶצְטָרֵף לַסְּעוּדָה? אִם אָכַלְתָּ לְבַדְּךָ, תִּחְיֶה לְבַדְּךָ...

עָבְרוּ עֲלֵיהֶם שֶׁבַע שְׁנוֹת רֹגֶז וְנִכּוּר, מְרִיבָה וּפְרֵדָה.

וְשׁוּב אָנוּ שׁוֹאֲלִים, אֵיךְ אָמְרוּ אֵפוֹא שֶׁאֵינָם חַיִּים אֶלָּא יוֹם אֶחָד?! עָנָהוּ אַבַּיֵּי: מְדֻבָּר בְּ"שָׁנִים" שֶׁלָּהֶם. אָדָם חַי שִׁבְעִים שָׁנָה, וְשֶׁבַע שָׁנִים הֵן עֲשִׂירִית מֵחַיָּיו. הַבָּקָא חַי עֶשֶׂר שָׁעוֹת, וְ"שֶׁבַע שָׁנִים" שֶׁלּוֹ הֵן שָׁעָה שֶׁלָּנוּ.

לָמַדְנוּ קֶטַע גְּמָרָא וְקִיַּמְנוּ מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל תַּלְמוּד תּוֹרָה בְּכָל מִלָּה. וְאָנוּ תְּמֵהִים: לְשֵׁם מַה לָּנוּ לָדַעַת כַּמָּה זְמַן חַי הַבָּקָא (מַהֲרָ"ם שִׁיף)?! וְאִם רָאוּי שֶׁנֵּדַע, וְרַב הֵעִיד, וְי"ב חֹדֶשׁ בְּוַדַּאי אֵינוֹ חַי, מַה הִקְשָׁה רַב פָּפָּא מֵהַפִּתְגָּם הָעֲמָמִי, וְכִי מִפִּיהֶם אָנוּ חַיִּים?! וְהַאִם סָבַר שֶׁאָכֵן שָׁמַע מִישֶׁהוּ אֶת טְרוּנִיַּת הַבָּקָאִית וּמְרִיבָתָהּ, וְעָקַב אַחֲרֵיהֶם בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים, וְנִסָּה לְפַשֵּׁר, וְהַגְּבֶרֶת בָּקָא הִתְבַּצְּרָה בְּעֶמְדָּתָהּ?!

אַךְ הָבָה נַחְשֹׁב: נַנִּיחַ שֶׁאָכֵן כָּךְ הָיָה, שֶׁהַגְּבֶרֶת בָּקָא חָשָׁה פְּגוּעָה. בַּעְלָהּ מָצָא אָדָם שָׁמֵן וָטוֹב וּמָצַץ אֶת דָּמוֹ לְבַד. לֹא קָרָא לָהּ. הַחֲסֵרִים בְּנֵי אָדָם לִמְצֹץ אֶת דָּמָם?! וְכִי מַה גֹּדֶל הַבָּקָא וּמַה גָּדְלָהּ שֶׁל אִשְׁתּוֹ, וְהֵם חַיִּים יוֹם אֶחָד, לְכַמָּה דָּם כְּבָר נִזְקָקִים הֵם לַאֲרֻחָתָם? לְטִפָּה אַחַת! תְּהֵא מֵאָדָם שָׁמֵן אוֹ רָזֶה...

- יוֹם אֶחָד לִפְנֵיכֶם, נַצְּלוּהוּ יַחְדָּו, חֲיוּ בְּטוֹב! עַל מָה אַתְּ מְעוֹרֶרֶת רִיב, עַל מַה הַמְּהוּמָה וְאֶת מִי אַתְּ מַעֲנִישָׁה?! עַל מַה אַתְּ מְבַזְבֶּזֶת אֶת הַחַיִּים שֶׁלָּךְ, הַקְּצָרִים כָּל כָּךְ?!

כּוֹאֵב הַלֵּב עַל הַבָּקָא וּבַת זוּגוֹ, עַל טִפְּשׁוּתָהּ וְעַקְשָׁנוּתָהּ.

אָכֵן הַ'בָּקָאִית' טִפְּשָׁה, וּמָה אָנוּ... חֲכָמִים מְחֻכָּמִים. שֶׁהֲרֵי אָנוּ חַיִּים שִׁבְעִים שָׁנָה, וְעַל כֵּן יְכוֹלִים לְהַרְשׁוֹת לְעַצְמֵנוּ לְבַזְבֵּז נְתָחִים מֵחַיֵּינוּ עַל מְרִיבוֹת טִפְּשִׁיּוֹת...

צְחוֹק עוֹשִׂים אָנוּ מֵעַצְמֵנוּ. כִּי מַה הֵם שִׁבְעִים שָׁנָה?! כַּחֲלוֹם יָעוּף. לֹא חֲבָל לְהַשְׁחִית מֵהֶם נְתָחִים עַל הַקְפָּדוֹת וְהִפַּגְּעֻיּוֹת?!

הֲלֹא הַ'בָּקָאִית' הַפְּתַיָּה פָּגְעָה בְּעַצְמָהּ לֹא פָּחוֹת מִשֶּׁפָּגְעָה בְּבַעְלָהּ... וְעַל שְׁטוּת קַטְנוּנִית מֵאֵין כְּמוֹתָהּ. וְאָדָם הַמַּקְפִּיד עַל חֲבֵרוֹ, גַּם אִם בְּצֶדֶק, הֲלֹא פָּגַע בְּעַצְמוֹ לֹא פָּחוֹת מִשֶּׁפּוֹגֵעַ בַּחֲבֵרוֹ. הוֹלֵךְ וְקֻפָּה שֶׁל טִינָה וּמִרְמוּר תְּלוּיָה לוֹ מֵאֲחוֹרָיו, מַשָּׂא מַכְבִּיד וּמְיֻתָּר. לָמָּה לוֹ?! יַשְׁלִיכוֹ וְיִשְׁתַּחְרֵר מִמַּשָּׂאוֹ, יִמְחֹק, יִסְלַח וְיִמְחֹל. לְטוֹבָתוֹ שֶׁלּוֹ, אִם לֹא לְטוֹבַת חֲבֵרוֹ.

הֵן יְדוּעִים דִּבְרֵי הָרַמְבַּ"ם (הל' תַּעֲנִיּוֹת א-ג): מִי שֶׁאֵינוֹ מִתְאוֹתֵת מִצָּרוֹת "הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ אַכְזָרִיּוּת". עַל מִי מִתְאַכְזֵר הוּא? עַל עַצְמוֹ! "שֶׁתּוֹסִיף הַצָּרָה צָרוֹת אֲחֵרוֹת", חָלִילָה. אַף כְּשֶׁהוֹרוּנוּ שֶׁמִּי שֶׁמְּבַקְּשִׁים מִמֶּנּוּ "לֹא יְהֵא אַכְזָרִי מִלִּמְחֹל", אַכְזָרִי הוּא גַּם עַל עַצְמוֹ. לָמָּה לִסְחֹב מַשָּׂא שֶׁל הַקְפָּדָה, פִּנְקְסָנוּת לַעֲיֵפָה?! (וְהִגַּדְתָּ)

	פסח תשפ"ה
	אָנוּ מְמַמְּנִים אֶת הַיֵּצֶר הָרַע...
	"וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹקִים וּבְמֹשֶׁה... וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה בְּעַד הָעָם" (כה-ז) דָּרַשׁ הָרַב גַּלִינְסְקִי: כָּתַב רַשִׁ"י: מִכָּאן לְמִי שֶׁמְּבַקְּשִׁים מִמֶּנּוּ מְחִילָה שֶׁלֹּא יְהֵא אַכְזָרִי מִלִּמְחֹל. וְהוֹסִיף רַבֵּנוּ בַּחְיֵי, שֶׁכֵּן מָצִינוּ שֶׁהִתְפַּלֵּל אַבְרָהָם עַל אֲבִימֶלֶךְ (בְּרֵאשִׁית כ-יז), וְכֵן אִיּוֹב בְּהִתְפַּלְּלוֹ בְּעַד רֵעֵהוּ (אִיּוֹב מב-י). וְאִם אֵינוֹ מוֹחֵל נִקְרָא חוֹטֵא, שֶׁנֶּאֱמַר "גַּם אָנֹכִי חָלִילָה לִּי מֵחֲטֹא לַה' מֵחֲדֹל לְהִתְפַּלֵּל בַּעַדְכֶם" (שְׁמוּאֵל א יב-כג), וְהִזְכִּיר הַכָּתוּב שָׁם בְּעִנְיַן שְׁמוּאֵל, שֶׁאָמְרוּ לוֹ יִשְׂרָאֵל חָטָאנוּ, וּמָחַל לָהֶם וְהִתְפַּלֵּל עֲבוּרָם. אֲבָל יוֹתֵר מִזֶּה, וְיַחַד עִם זֶה, כְּדַאי לִמְחֹל לֹא רַק עֲבוּר הַזּוּלַת אֶלָּא עֲבוּר עַצְמוֹ. שֶׁלֹּא לִסְחֹב מִטְעָן שֶׁל הַקְפָּדָה וְטִינָה. וּבְעִנְיַן זֶה נְעַיֵּן בְּסִפּוּר מִן הַגְּמָרָא (חֻלִּין נח:). יָדוּעַ שֶׁבְּרִיָּה שֶׁאֵין בָּהּ עֶצֶם אֵינָהּ מִתְקַיֶּמֶת שְׁנֵים עָשָׂר חֳדָשִׁים. אֲבָל סוּג שֶׁל יַתּוּשׁ יֵשׁ, וּשְׁמוֹ בָּקָא, וְאֵינוֹ חַי אֲפִלּוּ יְמָמָה. נוֹצָר, סוֹעֵד, מֵטִיל בֵּיצָיו וּמֵת. "אָמַר רַב, לֵית בָּקָא בַּר יוֹמָא", לֹא תִּמְצָא מִמִּינוֹ מִי שֶׁהִשְׁלִים יוֹמוֹ. מַעֲשֵׂי אֱלֹקֵינוּ. הִקְשָׁה רַב פָּפָּא לְאַבַּיֵי, אֵיךְ אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁבָּקָא זֶה אֵינוֹ חַי יוֹם, וַהֲלֹא יֵשׁ פִּתְגָּם עֲמָמִי שֶׁהַיַּתּוּשָׁה מָרְדָה עַל בַּעְלָהּ שֶׁבַע שָׁנִים... אָמְרָה לוֹ: אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁרָאִיתָ אָדָם שָׁמֵן שֶׁעָלָה מִן הַנָּהָר וּמָצַצְתָּ דָּמוֹ, וְלֹא הוֹדַעְתָּ לִי שֶׁאֶצְטָרֵף לַסְּעוּדָה? אִם אָכַלְתָּ לְבַדְּךָ, תִּחְיֶה לְבַדְּךָ... עָבְרוּ עֲלֵיהֶם שֶׁבַע שְׁנוֹת רֹגֶז וְנִכּוּר, מְרִיבָה וּפְרֵדָה. וְשׁוּב אָנוּ שׁוֹאֲלִים, אֵיךְ אָמְרוּ אֵפוֹא שֶׁאֵינָם חַיִּים אֶלָּא יוֹם אֶחָד?! עָנָהוּ אַבַּיֵּי: מְדֻבָּר בְּ"שָׁנִים" שֶׁלָּהֶם. אָדָם חַי שִׁבְעִים שָׁנָה, וְשֶׁבַע שָׁנִים הֵן עֲשִׂירִית מֵחַיָּיו. הַבָּקָא חַי עֶשֶׂר שָׁעוֹת, וְ"שֶׁבַע שָׁנִים" שֶׁלּוֹ הֵן שָׁעָה שֶׁלָּנוּ. לָמַדְנוּ קֶטַע גְּמָרָא וְקִיַּמְנוּ מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל תַּלְמוּד תּוֹרָה בְּכָל מִלָּה. וְאָנוּ תְּמֵהִים: לְשֵׁם מַה לָּנוּ לָדַעַת כַּמָּה זְמַן חַי הַבָּקָא (מַהֲרָ"ם שִׁיף)?! וְאִם רָאוּי שֶׁנֵּדַע, וְרַב הֵעִיד, וְי"ב חֹדֶשׁ בְּוַדַּאי אֵינוֹ חַי, מַה הִקְשָׁה רַב פָּפָּא מֵהַפִּתְגָּם הָעֲמָמִי, וְכִי מִפִּיהֶם אָנוּ חַיִּים?! וְהַאִם סָבַר שֶׁאָכֵן שָׁמַע מִישֶׁהוּ אֶת טְרוּנִיַּת הַבָּקָאִית וּמְרִיבָתָהּ, וְעָקַב אַחֲרֵיהֶם בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים, וְנִסָּה לְפַשֵּׁר, וְהַגְּבֶרֶת בָּקָא הִתְבַּצְּרָה בְּעֶמְדָּתָהּ?! אַךְ הָבָה נַחְשֹׁב: נַנִּיחַ שֶׁאָכֵן כָּךְ הָיָה, שֶׁהַגְּבֶרֶת בָּקָא חָשָׁה פְּגוּעָה. בַּעְלָהּ מָצָא אָדָם שָׁמֵן וָטוֹב וּמָצַץ אֶת דָּמוֹ לְבַד. לֹא קָרָא לָהּ. הַחֲסֵרִים בְּנֵי אָדָם לִמְצֹץ אֶת דָּמָם?! וְכִי מַה גֹּדֶל הַבָּקָא וּמַה גָּדְלָהּ שֶׁל אִשְׁתּוֹ, וְהֵם חַיִּים יוֹם אֶחָד, לְכַמָּה דָּם כְּבָר נִזְקָקִים הֵם לַאֲרֻחָתָם? לְטִפָּה אַחַת! תְּהֵא מֵאָדָם שָׁמֵן אוֹ רָזֶה... - יוֹם אֶחָד לִפְנֵיכֶם, נַצְּלוּהוּ יַחְדָּו, חֲיוּ בְּטוֹב! עַל מָה אַתְּ מְעוֹרֶרֶת רִיב, עַל מַה הַמְּהוּמָה וְאֶת מִי אַתְּ מַעֲנִישָׁה?! עַל מַה אַתְּ מְבַזְבֶּזֶת אֶת הַחַיִּים שֶׁלָּךְ, הַקְּצָרִים כָּל כָּךְ?! כּוֹאֵב הַלֵּב עַל הַבָּקָא וּבַת זוּגוֹ, עַל טִפְּשׁוּתָהּ וְעַקְשָׁנוּתָהּ. אָכֵן הַ'בָּקָאִית' טִפְּשָׁה, וּמָה אָנוּ... חֲכָמִים מְחֻכָּמִים. שֶׁהֲרֵי אָנוּ חַיִּים שִׁבְעִים שָׁנָה, וְעַל כֵּן יְכוֹלִים לְהַרְשׁוֹת לְעַצְמֵנוּ לְבַזְבֵּז נְתָחִים מֵחַיֵּינוּ עַל מְרִיבוֹת טִפְּשִׁיּוֹת... צְחוֹק עוֹשִׂים אָנוּ מֵעַצְמֵנוּ. כִּי מַה הֵם שִׁבְעִים שָׁנָה?! כַּחֲלוֹם יָעוּף. לֹא חֲבָל לְהַשְׁחִית מֵהֶם נְתָחִים עַל הַקְפָּדוֹת וְהִפַּגְּעֻיּוֹת?! הֲלֹא הַ'בָּקָאִית' הַפְּתַיָּה פָּגְעָה בְּעַצְמָהּ לֹא פָּחוֹת מִשֶּׁפָּגְעָה בְּבַעְלָהּ... וְעַל שְׁטוּת קַטְנוּנִית מֵאֵין כְּמוֹתָהּ. וְאָדָם הַמַּקְפִּיד עַל חֲבֵרוֹ, גַּם אִם בְּצֶדֶק, הֲלֹא פָּגַע בְּעַצְמוֹ לֹא פָּחוֹת מִשֶּׁפּוֹגֵעַ בַּחֲבֵרוֹ. הוֹלֵךְ וְקֻפָּה שֶׁל טִינָה וּמִרְמוּר תְּלוּיָה לוֹ מֵאֲחוֹרָיו, מַשָּׂא מַכְבִּיד וּמְיֻתָּר. לָמָּה לוֹ?! יַשְׁלִיכוֹ וְיִשְׁתַּחְרֵר מִמַּשָּׂאוֹ, יִמְחֹק, יִסְלַח וְיִמְחֹל. לְטוֹבָתוֹ שֶׁלּוֹ, אִם לֹא לְטוֹבַת חֲבֵרוֹ. הֵן יְדוּעִים דִּבְרֵי הָרַמְבַּ"ם (הל' תַּעֲנִיּוֹת א-ג): מִי שֶׁאֵינוֹ מִתְאוֹתֵת מִצָּרוֹת "הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ אַכְזָרִיּוּת". עַל מִי מִתְאַכְזֵר הוּא? עַל עַצְמוֹ! "שֶׁתּוֹסִיף הַצָּרָה צָרוֹת אֲחֵרוֹת", חָלִילָה. אַף כְּשֶׁהוֹרוּנוּ שֶׁמִּי שֶׁמְּבַקְּשִׁים מִמֶּנּוּ "לֹא יְהֵא אַכְזָרִי מִלִּמְחֹל", אַכְזָרִי הוּא גַּם עַל עַצְמוֹ. לָמָּה לִסְחֹב מַשָּׂא שֶׁל הַקְפָּדָה, פִּנְקְסָנוּת לַעֲיֵפָה?! (וְהִגַּדְתָּ)