Otzarot-Article

עַרְמוּמִיּוּתוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר הָרַע!

"וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם" (טז-טז) לְשׁוֹן הַפָּסוּק אֵינָהּ מוּבֶנֶת, לִכְאוֹרָה: מַהוּ "וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם"? הֲלֹא פְּשָׁעִים הֵם הָעֲבֵרוֹת הַנַּעֲשׂוֹת בְּמֵזִיד וּבִמְרִידָה, וְאִלּוּ הַחֲטָאִים נַעֲשִׂים בְּשׁוֹגֵג וּבְלֹא מִתְכַּוֵּן!

אֶת הַתְּשׁוּבָה נָבִין עַל פִּי מָשָׁל נָאֶה, הַמּוּבָא בְּסֵפֶר "אוֹר הַלְּבָנָה":

סוֹחֵר אֶחָד רָכַב עַל הַסּוּס בְּדַרְכּוֹ אֶל הַכְּפָר, לִקְנוֹת לְעַצְמוֹ עֵז חוֹלֶבֶת שֶׁתָּדוּר בַּחֲצֵרוֹ. לְאַחַר שֶׁרָכַשׁ בְּמֵיטַב כַּסְפּוֹ עֵז מְשֻׁבַּחַת, קָשַׁר אוֹתָהּ בְּחֶבֶל אֵיכוּתִי אֶל זְנָבוֹ שֶׁל הַסּוּס, תָּלָה עַל צַוָּארָהּ פַּעֲמוֹן, וְיָצָא לְדַרְכּוֹ חֲזָרָה אֶל עִיר מְגוּרָיו.

בַּדֶּרֶךְ, חָלְפָה לְיָדוֹ חֲבוּרָה שֶׁל שְׁלֹשָׁה בַּטְלָנִים. הַמַּרְאֶה הַלֹּא שִׁגְרָתִי שֶׁל הַשַּׁיָּרָה הַמּוּזָרָה צָד אֶת עֵינֵיהֶם, וְהֵם הֶחְלִיטוּ לַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂה קוּנְדֵּס. קָם אֶחָד מֵהֶם וְהוֹדִיעַ: "יֵשׁ לִי רַעְיוֹן כֵּיצַד לִגְנֹב אֶת הָעֵז". חֲבֵרוֹ נָתַן בּוֹ מַבָּט שֶׁל בּוּז: "זֶה הַכֹּל?! אֲנִי מְסֻגָּל לִגְנֹב אֶת הַסּוּס שֶׁעָלָיו הוּא רוֹכֵב"...

הַשְּׁלִישִׁי בַּחֲבוּרַת יוֹשְׁבֵי הַקְּרָנוֹת, לֹא יָכוֹל הָיָה לָשֶׁבֶת בַּצַּד בְּשֶׁקֶט לְנֹכַח גִּלּוּיֵי הַ'גְּבוּרָה' שֶׁל חֲבֵרָיו, וּמִיָּד הִכְרִיז בְּרַבְרְבָנוּת: "מַה שֶּׁשְּׁנֵיכֶם מַצִּיעִים אֵינוֹ אֶלָּא מִשְׂחַק יְלָדִים שֶׁל גַּנָּבִים מַתְחִילִים. אֲנִי, לְעֻמַּת זֹאת, יָכוֹל לִגְנֹב לָאִישׁ אֲפִלּוּ אֶת הַבְּגָדִים שֶׁבָּהֶם הוּא לָבוּשׁ"...

יָצְאוּ הַשְּׁלֹשָׁה לְדַרְכָּם. תְּחִלָּה, הִתְגַּנֵּב הָרִאשׁוֹן בַּלָּאט מֵאֲחוֹרֵי הַשַּׁיָּרָה, הִתִּיר אֶת הַפַּעֲמוֹן מִצַּוַּאר הָעֵז וְתָלָה אוֹתוֹ עַל זְנַב הַסּוּס. בַּד בְּבַד, הִתִּיר אֶת צִדּוֹ הָאֶחָד שֶׁל הַחֶבֶל הַמְחֻבָּר אֶל הַסּוּס, וְכָךְ מָשַׁךְ אֵלָיו אֶת הָעֵז. הַסּוֹחֵר הִמְשִׁיךְ כָּל אוֹתָהּ הָעֵת בְּדַרְכּוֹ, מִבְּלִי לְהַבִּיט לַאֲחוֹרָיו. הוּא שָׁמַע אֶת דִּנְדּוּן הַפַּעֲמוֹן, הָאוֹמֵר כִּי הָעֵז עוֹדֶנָּה מִשְׂתָּרֶכֶת מֵאָחוֹר, וְלֹא חָשַׁד בְּדָבָר...

לְאַחַר כִּבְרַת דֶּרֶךְ, פָּנָה הַפִּרְחָח הַשֵּׁנִי לַסּוֹחֵר בִּתְמִימוּת מְעֻשָּׂה: "הַאֻמְנָם יֵשׁ אָפְנָה חֲדָשָׁה, לִתְלוֹת פַּעֲמוֹנִים בִּזְנַב הַסּוּס?!"

הִבִּיט הָאִישׁ לַאֲחוֹרָיו, וְנֶחֱרַד לְגַלּוֹת כִּי הָעֵז שֶׁאוֹתָהּ רָכַשׁ זֶה לֹא מִכְּבָר – אֵינֶנָּה. "מִן הַסְּתָם לֹא הִרְחִיק הַגַּנָּב לֶכֶת", הִבִּיעַ הַפִּרְחָח אֶת דַּעְתּוֹ, "מַהֵר, רְדֹף אַחַר הַבַּרְנָשׁ וַאֲנִי אֶשְׁמֹר כָּאן בֵּינְתַיִם עַל סוּסְךָ" – הִצִּיעַ בְּ'רֹחַב לֵב'.

הַסּוֹחֵר לֹא הִכִּירוֹ, אַךְ לֹא עָלָה בְּדַעְתּוֹ פִּתְרוֹן טוֹב יוֹתֵר לַמַּצָּב. הוּא הִפְקִיד אֶת סוּסוֹ בִּידֵי הַזָּר וּמִהֵר לָצֵאת לְמִרְדָּף. כְּשֶׁשָּׁב מְאֻחָר יוֹתֵר לְלֹא הָעֵז, גִּלָּה כִּי גַּם הַסּוּס אֵינֶנּוּ. הוּא נָפַל קָרְבָּן לְתַרְגִּיל עוֹקֵץ מְחֻכָּם בְּיוֹתֵר...

שָׁבוּר וּמְיֹאָשׁ, שֵׂרֵךְ הָאִישׁ אֶת רַגְלָיו בַּשֶּׁמֶשׁ הַקּוֹפַחַת, לְלֹא עֵז וּלְלֹא סוּס. הוּא תָּר בְּעֵינָיו אַחַר מְקוֹר מַיִם לְהַרְווֹת אֶת צִמְאוֹנוֹ הָעַז, וּמָצָא בְּאֵר גְּדוֹלָה לֹא הַרְחֵק מִשָּׁם. כְּשֶׁהִגִּיעַ אֶל שְׂפַת הַבְּאֵר, רָאָה שָׁם אִישׁ עוֹמֵד וּמְמָרֵר בְּבֶכִי. "מַה לְּךָ בּוֹכֶה?" הִתְעַנְיֵן. סִפֵּר הַזָּר כִּי כַּאֲשֶׁר הִתְכּוֹפֵף אֶל הַבְּאֵר לְהַרְווֹת אֶת צִמְאוֹנוֹ – נָשַׁר צְרוֹר כַּסְפּוֹ מֵחֵיקוֹ וְנָפַל לְמַעֲמַקֶּיהָ.

"יוֹם שֶׁל פְּגָעִים נָחַת עָלֵינוּ", נֶאֱנַח הַסּוֹחֵר. "גַּם אֲנִי סָפַגְתִּי הַיּוֹם נֶזֶק, גָּנְבוּ אֶת הַסּוּס שֶׁעָלָיו רָכַבְתִּי, וְאֶת הָעֵז שֶׁרָכַשְׁתִּי לְמִחְיָתִי".

"הֲבָלִים!" קָרָא הָאִישׁ, "כַּמָּה הֵם שָׁוִים? אִם תַּעֲלֶה אֶת צְרוֹר הַכֶּסֶף מֵהַבְּאֵר, אֶתֵּן לְךָ בִּשְׂכָרְךָ אֶת דְּמֵי הַסּוּס וְהָעֵז גַּם יַחַד, וְעוֹד סְכוּם גָּדוֹל, דְּמֵי טִרְחָה!"

זִיק נִצַּת בְּעֵינָיו שֶׁל הַסּוֹחֵר. יֵשׁ סִכּוּי לֹא רַע שֶׁהוּא יְסַיֵּם אֶת הַיּוֹם הַזֶּה בְּלִי הֶפְסֵדִים... חִישׁ קַל פָּשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְצָלַל לַבְּאֵר. חִפּוּשׂוֹ, כַּמּוּבָן, לֹא הֶעֱלָה דָּבָר. כְּשֶׁהֵגִיחַ וְעָלָה בַּחֲזָרָה, כְּבָר לֹא מָצָא שָׁם – לֹא אֶת בְּגָדָיו וְלֹא אֶת הַנּוֹכֵל, שֶׁמִּהֵר לְהִסְתַּלֵּק מֵהָאֵזוֹר וּשְׁלָלוֹ בְּיָדוֹ...

כָּךְ הִיא דַּרְכּוֹ שֶׁל יֵצֶר הָרַע, הוּא מְפַתֶּה אֶת הָאָדָם בְּמֶתֶק שְׂפָתַיִם לְהִכָּשֵׁל בַּחֲטָאִים קְטַנִּים, וְאִם שׁוֹמֵעַ לוֹ – הוּא מַמְשִׁיךְ לְדַרְדֵּר אֶת הָאָדָם אַט אַט, וּלְרוֹקְנוֹ מִכָּל קִנְיָנָיו הָרוּחָנִיִּים, עַד שֶׁמּוֹתִיר אוֹתוֹ לְבַסּוֹף עָרֹם מִכֹּל.

וּמִכָּאן, תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ, עַל פִּי דַּרְכּוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן בַּעַל 'עֲרוּךְ הַשֻּׁלְחָן':

הַיֵּצֶר הָרַע בַּתְּחִלָּה מְפַתֶּה אֶת הָאָדָם לַחֲטֹא מְעַט, וּכְשֶׁהוּא נִשְׁמָע לוֹ וְחוֹטֵא – רוּחַ הַטֻּמְאָה כְּבָר מְטַמְטֶמֶת אֶת הַלֵּב, וְאָז מְנַסֶּה הַיֵּצֶר אֶת כֹּחוֹ לְפַתּוֹת אֶת הָאָדָם בַּעֲווֹנוֹת חֲמוּרִים יוֹתֵר, עַד שֶׁמְּטַמֵּא אוֹתוֹ לְגַמְרֵי, רַחֲמָנָא לִיצְלַן.

וְזֶהוּ הַבֵּאוּר בַּפָּסוּק: "וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" – הַיְנוּ, שֶׁנִּטְמְאוּ לְגַמְרֵי עַל יְדֵי הַיֵּצֶר הָרַע. וְאִם תִּתְמַהּ: כֵּיצַד הִגִּיעוּ לְמַצָּב כֹּה נוֹרָא? הַתּוֹרָה אוֹמֶרֶת: "וּמִפִּשְׁעֵיהֶם" – שֶׁפָּשְׁעוּ וְחָטְאוּ בְּמֶרֶד וּבְמַעַל. וְאִם תּוֹסִיף לְהַקְשׁוֹת: אֵיךְ הִגִּיעוּ לְמַצָּב שֶׁבּוֹ עָבְרוּ עַל מִצְווֹת בְּאֹפֶן כֹּה חָמוּר? עַל זֶה הַכָּתוּב אוֹמֵר: "לְכָל חַטֹּאתָם" – הַיֵּצֶר פִּתָּה אוֹתָם בַּחֲטָאִים קַלִּים, וְכָךְ אַט אַט בָּאוּ לִידֵי עֲבֵרוֹת חֲמוּרוֹת, עַד שֶׁנִּטְמְאוּ לְגַמְרֵי! לָכֵן נִזָּהֵר אֲפִלּוּ מֵחֵטְא קָטָן, וְכָךְ נִהְיֶה מוּגַנִּים מִפִּתּוּיָיו שֶׁל הַיֵּצֶר! (לְלַמֶּדְךָ)

	פקודי תשפ"ה
	לִפְעָמִים זֶה טוֹב שֶׁיֵּשׁ "כְּאֵבֵי בֶּטֶן"...
	עַרְמוּמִיּוּתוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר הָרַע! "וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם" (טז-טז) לְשׁוֹן הַפָּסוּק אֵינָהּ מוּבֶנֶת, לִכְאוֹרָה: מַהוּ "וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם"? הֲלֹא פְּשָׁעִים הֵם הָעֲבֵרוֹת הַנַּעֲשׂוֹת בְּמֵזִיד וּבִמְרִידָה, וְאִלּוּ הַחֲטָאִים נַעֲשִׂים בְּשׁוֹגֵג וּבְלֹא מִתְכַּוֵּן! אֶת הַתְּשׁוּבָה נָבִין עַל פִּי מָשָׁל נָאֶה, הַמּוּבָא בְּסֵפֶר "אוֹר הַלְּבָנָה": סוֹחֵר אֶחָד רָכַב עַל הַסּוּס בְּדַרְכּוֹ אֶל הַכְּפָר, לִקְנוֹת לְעַצְמוֹ עֵז חוֹלֶבֶת שֶׁתָּדוּר בַּחֲצֵרוֹ. לְאַחַר שֶׁרָכַשׁ בְּמֵיטַב כַּסְפּוֹ עֵז מְשֻׁבַּחַת, קָשַׁר אוֹתָהּ בְּחֶבֶל אֵיכוּתִי אֶל זְנָבוֹ שֶׁל הַסּוּס, תָּלָה עַל צַוָּארָהּ פַּעֲמוֹן, וְיָצָא לְדַרְכּוֹ חֲזָרָה אֶל עִיר מְגוּרָיו. בַּדֶּרֶךְ, חָלְפָה לְיָדוֹ חֲבוּרָה שֶׁל שְׁלֹשָׁה בַּטְלָנִים. הַמַּרְאֶה הַלֹּא שִׁגְרָתִי שֶׁל הַשַּׁיָּרָה הַמּוּזָרָה צָד אֶת עֵינֵיהֶם, וְהֵם הֶחְלִיטוּ לַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂה קוּנְדֵּס. קָם אֶחָד מֵהֶם וְהוֹדִיעַ: "יֵשׁ לִי רַעְיוֹן כֵּיצַד לִגְנֹב אֶת הָעֵז". חֲבֵרוֹ נָתַן בּוֹ מַבָּט שֶׁל בּוּז: "זֶה הַכֹּל?! אֲנִי מְסֻגָּל לִגְנֹב אֶת הַסּוּס שֶׁעָלָיו הוּא רוֹכֵב"... הַשְּׁלִישִׁי בַּחֲבוּרַת יוֹשְׁבֵי הַקְּרָנוֹת, לֹא יָכוֹל הָיָה לָשֶׁבֶת בַּצַּד בְּשֶׁקֶט לְנֹכַח גִּלּוּיֵי הַ'גְּבוּרָה' שֶׁל חֲבֵרָיו, וּמִיָּד הִכְרִיז בְּרַבְרְבָנוּת: "מַה שֶּׁשְּׁנֵיכֶם מַצִּיעִים אֵינוֹ אֶלָּא מִשְׂחַק יְלָדִים שֶׁל גַּנָּבִים מַתְחִילִים. אֲנִי, לְעֻמַּת זֹאת, יָכוֹל לִגְנֹב לָאִישׁ אֲפִלּוּ אֶת הַבְּגָדִים שֶׁבָּהֶם הוּא לָבוּשׁ"... יָצְאוּ הַשְּׁלֹשָׁה לְדַרְכָּם. תְּחִלָּה, הִתְגַּנֵּב הָרִאשׁוֹן בַּלָּאט מֵאֲחוֹרֵי הַשַּׁיָּרָה, הִתִּיר אֶת הַפַּעֲמוֹן מִצַּוַּאר הָעֵז וְתָלָה אוֹתוֹ עַל זְנַב הַסּוּס. בַּד בְּבַד, הִתִּיר אֶת צִדּוֹ הָאֶחָד שֶׁל הַחֶבֶל הַמְחֻבָּר אֶל הַסּוּס, וְכָךְ מָשַׁךְ אֵלָיו אֶת הָעֵז. הַסּוֹחֵר הִמְשִׁיךְ כָּל אוֹתָהּ הָעֵת בְּדַרְכּוֹ, מִבְּלִי לְהַבִּיט לַאֲחוֹרָיו. הוּא שָׁמַע אֶת דִּנְדּוּן הַפַּעֲמוֹן, הָאוֹמֵר כִּי הָעֵז עוֹדֶנָּה מִשְׂתָּרֶכֶת מֵאָחוֹר, וְלֹא חָשַׁד בְּדָבָר... לְאַחַר כִּבְרַת דֶּרֶךְ, פָּנָה הַפִּרְחָח הַשֵּׁנִי לַסּוֹחֵר בִּתְמִימוּת מְעֻשָּׂה: "הַאֻמְנָם יֵשׁ אָפְנָה חֲדָשָׁה, לִתְלוֹת פַּעֲמוֹנִים בִּזְנַב הַסּוּס?!" הִבִּיט הָאִישׁ לַאֲחוֹרָיו, וְנֶחֱרַד לְגַלּוֹת כִּי הָעֵז שֶׁאוֹתָהּ רָכַשׁ זֶה לֹא מִכְּבָר – אֵינֶנָּה. "מִן הַסְּתָם לֹא הִרְחִיק הַגַּנָּב לֶכֶת", הִבִּיעַ הַפִּרְחָח אֶת דַּעְתּוֹ, "מַהֵר, רְדֹף אַחַר הַבַּרְנָשׁ וַאֲנִי אֶשְׁמֹר כָּאן בֵּינְתַיִם עַל סוּסְךָ" – הִצִּיעַ בְּ'רֹחַב לֵב'. הַסּוֹחֵר לֹא הִכִּירוֹ, אַךְ לֹא עָלָה בְּדַעְתּוֹ פִּתְרוֹן טוֹב יוֹתֵר לַמַּצָּב. הוּא הִפְקִיד אֶת סוּסוֹ בִּידֵי הַזָּר וּמִהֵר לָצֵאת לְמִרְדָּף. כְּשֶׁשָּׁב מְאֻחָר יוֹתֵר לְלֹא הָעֵז, גִּלָּה כִּי גַּם הַסּוּס אֵינֶנּוּ. הוּא נָפַל קָרְבָּן לְתַרְגִּיל עוֹקֵץ מְחֻכָּם בְּיוֹתֵר... שָׁבוּר וּמְיֹאָשׁ, שֵׂרֵךְ הָאִישׁ אֶת רַגְלָיו בַּשֶּׁמֶשׁ הַקּוֹפַחַת, לְלֹא עֵז וּלְלֹא סוּס. הוּא תָּר בְּעֵינָיו אַחַר מְקוֹר מַיִם לְהַרְווֹת אֶת צִמְאוֹנוֹ הָעַז, וּמָצָא בְּאֵר גְּדוֹלָה לֹא הַרְחֵק מִשָּׁם. כְּשֶׁהִגִּיעַ אֶל שְׂפַת הַבְּאֵר, רָאָה שָׁם אִישׁ עוֹמֵד וּמְמָרֵר בְּבֶכִי. "מַה לְּךָ בּוֹכֶה?" הִתְעַנְיֵן. סִפֵּר הַזָּר כִּי כַּאֲשֶׁר הִתְכּוֹפֵף אֶל הַבְּאֵר לְהַרְווֹת אֶת צִמְאוֹנוֹ – נָשַׁר צְרוֹר כַּסְפּוֹ מֵחֵיקוֹ וְנָפַל לְמַעֲמַקֶּיהָ. "יוֹם שֶׁל פְּגָעִים נָחַת עָלֵינוּ", נֶאֱנַח הַסּוֹחֵר. "גַּם אֲנִי סָפַגְתִּי הַיּוֹם נֶזֶק, גָּנְבוּ אֶת הַסּוּס שֶׁעָלָיו רָכַבְתִּי, וְאֶת הָעֵז שֶׁרָכַשְׁתִּי לְמִחְיָתִי". "הֲבָלִים!" קָרָא הָאִישׁ, "כַּמָּה הֵם שָׁוִים? אִם תַּעֲלֶה אֶת צְרוֹר הַכֶּסֶף מֵהַבְּאֵר, אֶתֵּן לְךָ בִּשְׂכָרְךָ אֶת דְּמֵי הַסּוּס וְהָעֵז גַּם יַחַד, וְעוֹד סְכוּם גָּדוֹל, דְּמֵי טִרְחָה!" זִיק נִצַּת בְּעֵינָיו שֶׁל הַסּוֹחֵר. יֵשׁ סִכּוּי לֹא רַע שֶׁהוּא יְסַיֵּם אֶת הַיּוֹם הַזֶּה בְּלִי הֶפְסֵדִים... חִישׁ קַל פָּשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְצָלַל לַבְּאֵר. חִפּוּשׂוֹ, כַּמּוּבָן, לֹא הֶעֱלָה דָּבָר. כְּשֶׁהֵגִיחַ וְעָלָה בַּחֲזָרָה, כְּבָר לֹא מָצָא שָׁם – לֹא אֶת בְּגָדָיו וְלֹא אֶת הַנּוֹכֵל, שֶׁמִּהֵר לְהִסְתַּלֵּק מֵהָאֵזוֹר וּשְׁלָלוֹ בְּיָדוֹ... כָּךְ הִיא דַּרְכּוֹ שֶׁל יֵצֶר הָרַע, הוּא מְפַתֶּה אֶת הָאָדָם בְּמֶתֶק שְׂפָתַיִם לְהִכָּשֵׁל בַּחֲטָאִים קְטַנִּים, וְאִם שׁוֹמֵעַ לוֹ – הוּא מַמְשִׁיךְ לְדַרְדֵּר אֶת הָאָדָם אַט אַט, וּלְרוֹקְנוֹ מִכָּל קִנְיָנָיו הָרוּחָנִיִּים, עַד שֶׁמּוֹתִיר אוֹתוֹ לְבַסּוֹף עָרֹם מִכֹּל. וּמִכָּאן, תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ, עַל פִּי דַּרְכּוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן בַּעַל 'עֲרוּךְ הַשֻּׁלְחָן': הַיֵּצֶר הָרַע בַּתְּחִלָּה מְפַתֶּה אֶת הָאָדָם לַחֲטֹא מְעַט, וּכְשֶׁהוּא נִשְׁמָע לוֹ וְחוֹטֵא – רוּחַ הַטֻּמְאָה כְּבָר מְטַמְטֶמֶת אֶת הַלֵּב, וְאָז מְנַסֶּה הַיֵּצֶר אֶת כֹּחוֹ לְפַתּוֹת אֶת הָאָדָם בַּעֲווֹנוֹת חֲמוּרִים יוֹתֵר, עַד שֶׁמְּטַמֵּא אוֹתוֹ לְגַמְרֵי, רַחֲמָנָא לִיצְלַן. וְזֶהוּ הַבֵּאוּר בַּפָּסוּק: "וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" – הַיְנוּ, שֶׁנִּטְמְאוּ לְגַמְרֵי עַל יְדֵי הַיֵּצֶר הָרַע. וְאִם תִּתְמַהּ: כֵּיצַד הִגִּיעוּ לְמַצָּב כֹּה נוֹרָא? הַתּוֹרָה אוֹמֶרֶת: "וּמִפִּשְׁעֵיהֶם" – שֶׁפָּשְׁעוּ וְחָטְאוּ בְּמֶרֶד וּבְמַעַל. וְאִם תּוֹסִיף לְהַקְשׁוֹת: אֵיךְ הִגִּיעוּ לְמַצָּב שֶׁבּוֹ עָבְרוּ עַל מִצְווֹת בְּאֹפֶן כֹּה חָמוּר? עַל זֶה הַכָּתוּב אוֹמֵר: "לְכָל חַטֹּאתָם" – הַיֵּצֶר פִּתָּה אוֹתָם בַּחֲטָאִים קַלִּים, וְכָךְ אַט אַט בָּאוּ לִידֵי עֲבֵרוֹת חֲמוּרוֹת, עַד שֶׁנִּטְמְאוּ לְגַמְרֵי! לָכֵן נִזָּהֵר אֲפִלּוּ מֵחֵטְא קָטָן, וְכָךְ נִהְיֶה מוּגַנִּים מִפִּתּוּיָיו שֶׁל הַיֵּצֶר! (לְלַמֶּדְךָ)