Otzarot-Article

"וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹקֵיכֶם" (טו-מ) בְּסוֹף הַפָּרָשָׁה כְּתוּבָה מִצְוַת צִיצִית אוֹתָהּ אוֹמְרִים אָנוּ בֹּקֶר וָעֶרֶב, וְהֶ"חָפֵץ חַיִּים" זַצַ"ל מָצָא בָּהּ חִדּוּשׁ נִפְלָא, נוֹקֵב וּמַרְעִישׁ, וּמְחַיֵּב כָּל כָּךְ. הַכָּתוּב מוֹרֶה לְהַטִּיל צִיצִית בְּכַנְפוֹת הַבֶּגֶד כְּדֵי לִזְכֹּר אֶת הַמִּצְווֹת - "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים..." כְּלוֹמַר, פָּרָשָׁה זוֹ פּוֹנָה גַּם לְאוֹתָם שֶׁהִלְעִיטוּ אֶת מוֹחוֹתֵיהֶם בְּדֵעוֹת כּוֹזְבוֹת וּבְהִרְהוּרֵי מִינוּת וּכְפִירָה, וְהֵזִינוּ עֵינֵיהֶם בְּכָל תּוֹעֵבָה וּפְרִיצוּת וְהַשְׁחָתָה. וּמַה הֶמְשֵׁךְ הַכָּתוּב? "לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם... כָּל מִצְוֹתַי, וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹקֵיכֶם". אָכֵן, גַּם מֵאֲנָשִׁים אֵלֶּה תּוֹבְעִים, לֹא רַק לִזְנֹחַ אֶת הַשְּׁטוּיוֹת בִּלְבַד וּלְקַיֵּם מִצְווֹת, אֶלָּא לְהַגִּיעַ לְדַרְגַּת הַקְּדֻשָּׁה. וְהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה מְעִידָה בָּהֶם, וְהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ תּוֹבֵעַ מֵהֶם, לְהִתְעַלּוֹת מִתְּהוֹם הַחֵטְא עַד לְרוּם הַפִּסְגָּה. כִּי אֵין יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל, וְאִם רַק יִרְצוּ יָכוֹל יוּכְלוּ!

וְחַיָּב כָּל אָדָם לוֹמַר לְעַצְמוֹ: הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ מַאֲמִין בִּי, אִם כֵּן, עָלַי לְהַאֲמִין בְּעַצְמִי וְלֶאֱזֹר כֹּחַ לְהֵחָלֵץ מִמַּצָּבִי וּלְהִתְעַלּוֹת.

מְקוֹנֵן הַנָּבִיא יִרְמְיָהוּ: "שׁוֹטְטוּ בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלַיִם וּרְאוּ נָא... וּבַקְשׁוּ בִרְחוֹבוֹתֶיהָ, אִם תִּמְצְאוּ אִישׁ, אִם יֵשׁ עֹשֶׂה מִשְׁפָּט מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה, וְאֶסְלַח לָהּ" (יִרְמְיָה ה-א). מַפְלִיא!

בַּיִת רִאשׁוֹן חָרַב מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ בּוֹ עֲבוֹדָה זָרָה, גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים. כֵּיצַד אֵפוֹא אִם אַךְ יֵשׁ מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה, יִסְלַח ה' עַל הַכֹּל? אֶתְמְהָה!

מְשָׁלוֹ שֶׁל הַמַּגִּיד מִלֻּבְּלִין זַצַ"ל, תַּלְמִידוֹ שֶׁל הַמַּגִּיד מִדֻּבְּנָה זַצַ"ל (שְׂפַת הַיְרִיעָה), עוֹנֶה עַל כָּךְ:

הַמֶּלֶךְ בִּקֵּשׁ לִתְפֹּר בִּגְדֵי פְּאֵר, לוֹ וּלְכָל מִשְׁפַּחְתּוֹ, לַשָּׂרִים, וּלְכָל רוֹאֵי פָּנָיו. חָקַר וְדָרַשׁ וְהִזְמִין אֶת חַיַּט הַצַּמֶּרֶת. הִקְצָה לוֹ מָעוֹן בַּחֲצַר הָאַרְמוֹן, וַאֲרוּחָתוֹ נִתְּנָה לוֹ מִבֵּית הַמֶּלֶךְ. כָּל אֶחָד מִבָּאֵי הָאַרְמוֹן בָּחַר אֶת הָאָרִיג וְאֶת דֻּגְמַת הַבֶּגֶד, קִשּׁוּטָיו וַאֲבִיזָרָיו. הַחַיָּט נָטַל מִדּוֹת וּרְשָׁמָן בְּפִנְקָסוֹ. עַתָּה הָיָה עָלָיו לְהַתְחִיל בָּעֲבוֹדָה. לִכְשֶׁיְּסַיְּמָהּ, יְשַׁלֵּם הַמֶּלֶךְ שְׂכָרוֹ בְּיַד נְדִיבָה.

וְאָז, לְדַאֲבוֹנוֹ וּלְחֶרְדָּתוֹ לָקָה בְּעֵינָיו.

רְאִיָּתוֹ הָלְכָה וְהִדַּרְדְּרָה, הִתְקַצְּרָה וְעֻמְעֲמָה, וְנִבְצַר מִמֶּנּוּ לִתְפֹּר.

מִהֵר לִדְרֹשׁ בְּרוֹפְאִים וְלַעֲסֹק בִּתְרוּפוֹת. אֵלּוּ וְאֵלּוּ עָלוּ הוֹן עָתֵק, וְהוֹצִיא עֲלֵיהֶם כָּל כַּסְפֵּי חֶסְכוֹנוֹתָיו. הַמַּצָּב אָכֵן הָלַךְ וְהוּטַב, אַךְ הָיָה עָלָיו לְהַתְמִיד וּלְבַקֵּר אֵצֶל הָרוֹפֵא, לַעֲמֹד לְבִקֹּרֶת מַתְמֶדֶת וְלִרְכֹּשׁ טִפּוֹת וּמְשָׁחוֹת, וְכֶסֶף אַיִן.

אָמְרָה אִשְׁתּוֹ: "יֵשׁ עוֹד חֵפֶץ עֵרֶךְ בִּרְשׁוּתֵנוּ, מְכוֹנַת הַתְּפִירָה הַמְּשֻׁכְלֶלֶת!"

נֶחֱרַד: "זֹאת - לֹא! נִלְוֶה כְּסָפִים, אַף נְחַזֵּר עַל הַפְּתָחִים. אַךְ אֶת הַמְּכוֹנָה לֹא נִמְכֹּר".

תָּמְהָה: "מַדּוּעַ, הֲלֹא מֻשְׁבֶּתֶת הִיא?!"

הִסְבִּיר: "הֲלֹא תָּבִינִי, אָנוּ אוֹרְחֵי הַמֶּלֶךְ וּסְמוּכִים עַל שֻׁלְחָנוֹ. מִשּׁוּם כָּךְ, אֵין לָנוּ הוֹצָאוֹת מִחְיָה וּמָעוֹן מִלְּבַד דְּמֵי הָרִפּוּי הַיְּקָרִים. אֲבָל לֹא הֱבִיאוּנוּ הֵנָּה כְּאוֹרְחִים, אָנוּ כָּאן כְּדֵי לְבַצֵּעַ מְשִׂימָה, לְהַעֲשִׁיר אֶת הַמֶּלְתָּחָה שֶׁל הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו. אָמְנָם חָלִיתִי וַעֲבוֹדָתִי הֻשְׁבְּתָה, אֲבָל כָּל זְמַן שֶׁהַמְּכוֹנָה בִּרְשׁוּתִי וַאֲנִי מְיַחֵל לָשׁוּב לַעֲבוֹדָתִי, יַמְתִּינוּ בְּסַבְלָנוּת וְיַמְשִׁיכוּ לְאָרְחֵנוּ בְּיַד נְדִיבָה. אֲבָל אִם נִמְכֹּר אֶת הַמְּכוֹנָה, לֹא תִּהְיֶה עוֹד הַצְדָּקָה לִישִׁיבָתֵנוּ כָּאן. נֵאָלֵץ לְחַפֵּשׂ מָעוֹן וְאֶמְצָעֵי מִחְיָה, וּמֵהֵיכָן?!" - - -

וְהַנִּמְשָׁל: אָכֵן, חָלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּחֳלָיִים קָשִׁים וּמָרִים, עֲבוֹדָה זָרָה, גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דַּמִּים. בְּאֵיזוֹ הַצְדָּקָה מְצוּיִים הֵם עֲדַיִן בְּאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ וּסְמוּכִים עַל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ, בָּאִים בְּשַׁעֲרֵי בֵּית מִקְדָּשׁוֹ -

אִלּוּ מַשְׁאִירִים הָיוּ עַל כַּנָּהּ אֶת הַ"מְּכוֹנָה", אִלּוּ הָיוּ "מְבַקְשֵׁי אֱמוּנָה", מַמְשִׁיךְ הָיָה הַמֶּלֶךְ לְאָרְחָם, אֲבָל כַּאֲשֶׁר אִבְּדוּהָ, גֹרְשׁוּ מִן הָאַרְמוֹן.

וְכָל נְבוּאָה שֶׁנִּצְרְכָה לְדוֹרוֹת, נִכְתְּבָה. וְשֶׁלֹּא נִצְרְכָה לְדוֹרוֹת, לֹא נִכְתְּבָה. (מְגִלָּה יד:)

יִהְיֶה מַצָּבֵנוּ כְּכָל שֶׁיִּהְיֶה, עַל "הַמְּכוֹנָה" - בַּקָּשַׁת הָאֱמוּנָה - נִשְׁמֹר בְּכָל כֹּחֵנוּ! (מַעְיַן הָאֱמוּנָה)

	פקודי תשפ"ה
	הַקִּיּוּם שֶׁל הַדָּבָר – לְפִי הָעוֹשֶׂה
	"וַיִּפְקֹד אֹתָם מֹשֶׁה עַל פִּי ה'" (ג-טז) סָח יְהוּדִי תּוֹשַׁב תֵּל אָבִיב: לִפְנֵי כִּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה הָיָה רַבִּי אֶחָד הֲדוּר פָּנִים, הָרַבִּי מִוִּישֶׁוֶא זַצַ"ל, מְטַיֵּל בְּכָל יוֹם לִפְנוֹת עֶרֶב בִּשְׂדֵרוֹת רוֹטְשִׁילְד בְּתֵל אָבִיב "וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹקֵיכֶם" (טו-מ) בְּסוֹף הַפָּרָשָׁה כְּתוּבָה מִצְוַת צִיצִית אוֹתָהּ אוֹמְרִים אָנוּ בֹּקֶר וָעֶרֶב, וְהֶ"חָפֵץ חַיִּים" זַצַ"ל מָצָא בָּהּ חִדּוּשׁ נִפְלָא, נוֹקֵב וּמַרְעִישׁ, וּמְחַיֵּב כָּל כָּךְ. הַכָּתוּב מוֹרֶה לְהַטִּיל צִיצִית בְּכַנְפוֹת הַבֶּגֶד כְּדֵי לִזְכֹּר אֶת הַמִּצְווֹת - "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים..." כְּלוֹמַר, פָּרָשָׁה זוֹ פּוֹנָה גַּם לְאוֹתָם שֶׁהִלְעִיטוּ אֶת מוֹחוֹתֵיהֶם בְּדֵעוֹת כּוֹזְבוֹת וּבְהִרְהוּרֵי מִינוּת וּכְפִירָה, וְהֵזִינוּ עֵינֵיהֶם בְּכָל תּוֹעֵבָה וּפְרִיצוּת וְהַשְׁחָתָה. וּמַה הֶמְשֵׁךְ הַכָּתוּב? "לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם... כָּל מִצְוֹתַי, וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹקֵיכֶם". אָכֵן, גַּם מֵאֲנָשִׁים אֵלֶּה תּוֹבְעִים, לֹא רַק לִזְנֹחַ אֶת הַשְּׁטוּיוֹת בִּלְבַד וּלְקַיֵּם מִצְווֹת, אֶלָּא לְהַגִּיעַ לְדַרְגַּת הַקְּדֻשָּׁה. וְהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה מְעִידָה בָּהֶם, וְהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ תּוֹבֵעַ מֵהֶם, לְהִתְעַלּוֹת מִתְּהוֹם הַחֵטְא עַד לְרוּם הַפִּסְגָּה. כִּי אֵין יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל, וְאִם רַק יִרְצוּ יָכוֹל יוּכְלוּ! וְחַיָּב כָּל אָדָם לוֹמַר לְעַצְמוֹ: הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ מַאֲמִין בִּי, אִם כֵּן, עָלַי לְהַאֲמִין בְּעַצְמִי וְלֶאֱזֹר כֹּחַ לְהֵחָלֵץ מִמַּצָּבִי וּלְהִתְעַלּוֹת. מְקוֹנֵן הַנָּבִיא יִרְמְיָהוּ: "שׁוֹטְטוּ בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלַיִם וּרְאוּ נָא... וּבַקְשׁוּ בִרְחוֹבוֹתֶיהָ, אִם תִּמְצְאוּ אִישׁ, אִם יֵשׁ עֹשֶׂה מִשְׁפָּט מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה, וְאֶסְלַח לָהּ" (יִרְמְיָה ה-א). מַפְלִיא! בַּיִת רִאשׁוֹן חָרַב מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ בּוֹ עֲבוֹדָה זָרָה, גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים. כֵּיצַד אֵפוֹא אִם אַךְ יֵשׁ מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה, יִסְלַח ה' עַל הַכֹּל? אֶתְמְהָה! מְשָׁלוֹ שֶׁל הַמַּגִּיד מִלֻּבְּלִין זַצַ"ל, תַּלְמִידוֹ שֶׁל הַמַּגִּיד מִדֻּבְּנָה זַצַ"ל (שְׂפַת הַיְרִיעָה), עוֹנֶה עַל כָּךְ: הַמֶּלֶךְ בִּקֵּשׁ לִתְפֹּר בִּגְדֵי פְּאֵר, לוֹ וּלְכָל מִשְׁפַּחְתּוֹ, לַשָּׂרִים, וּלְכָל רוֹאֵי פָּנָיו. חָקַר וְדָרַשׁ וְהִזְמִין אֶת חַיַּט הַצַּמֶּרֶת. הִקְצָה לוֹ מָעוֹן בַּחֲצַר הָאַרְמוֹן, וַאֲרוּחָתוֹ נִתְּנָה לוֹ מִבֵּית הַמֶּלֶךְ. כָּל אֶחָד מִבָּאֵי הָאַרְמוֹן בָּחַר אֶת הָאָרִיג וְאֶת דֻּגְמַת הַבֶּגֶד, קִשּׁוּטָיו וַאֲבִיזָרָיו. הַחַיָּט נָטַל מִדּוֹת וּרְשָׁמָן בְּפִנְקָסוֹ. עַתָּה הָיָה עָלָיו לְהַתְחִיל בָּעֲבוֹדָה. לִכְשֶׁיְּסַיְּמָהּ, יְשַׁלֵּם הַמֶּלֶךְ שְׂכָרוֹ בְּיַד נְדִיבָה. וְאָז, לְדַאֲבוֹנוֹ וּלְחֶרְדָּתוֹ לָקָה בְּעֵינָיו. רְאִיָּתוֹ הָלְכָה וְהִדַּרְדְּרָה, הִתְקַצְּרָה וְעֻמְעֲמָה, וְנִבְצַר מִמֶּנּוּ לִתְפֹּר. מִהֵר לִדְרֹשׁ בְּרוֹפְאִים וְלַעֲסֹק בִּתְרוּפוֹת. אֵלּוּ וְאֵלּוּ עָלוּ הוֹן עָתֵק, וְהוֹצִיא עֲלֵיהֶם כָּל כַּסְפֵּי חֶסְכוֹנוֹתָיו. הַמַּצָּב אָכֵן הָלַךְ וְהוּטַב, אַךְ הָיָה עָלָיו לְהַתְמִיד וּלְבַקֵּר אֵצֶל הָרוֹפֵא, לַעֲמֹד לְבִקֹּרֶת מַתְמֶדֶת וְלִרְכֹּשׁ טִפּוֹת וּמְשָׁחוֹת, וְכֶסֶף אַיִן. אָמְרָה אִשְׁתּוֹ: "יֵשׁ עוֹד חֵפֶץ עֵרֶךְ בִּרְשׁוּתֵנוּ, מְכוֹנַת הַתְּפִירָה הַמְּשֻׁכְלֶלֶת!" נֶחֱרַד: "זֹאת - לֹא! נִלְוֶה כְּסָפִים, אַף נְחַזֵּר עַל הַפְּתָחִים. אַךְ אֶת הַמְּכוֹנָה לֹא נִמְכֹּר". תָּמְהָה: "מַדּוּעַ, הֲלֹא מֻשְׁבֶּתֶת הִיא?!" הִסְבִּיר: "הֲלֹא תָּבִינִי, אָנוּ אוֹרְחֵי הַמֶּלֶךְ וּסְמוּכִים עַל שֻׁלְחָנוֹ. מִשּׁוּם כָּךְ, אֵין לָנוּ הוֹצָאוֹת מִחְיָה וּמָעוֹן מִלְּבַד דְּמֵי הָרִפּוּי הַיְּקָרִים. אֲבָל לֹא הֱבִיאוּנוּ הֵנָּה כְּאוֹרְחִים, אָנוּ כָּאן כְּדֵי לְבַצֵּעַ מְשִׂימָה, לְהַעֲשִׁיר אֶת הַמֶּלְתָּחָה שֶׁל הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו. אָמְנָם חָלִיתִי וַעֲבוֹדָתִי הֻשְׁבְּתָה, אֲבָל כָּל זְמַן שֶׁהַמְּכוֹנָה בִּרְשׁוּתִי וַאֲנִי מְיַחֵל לָשׁוּב לַעֲבוֹדָתִי, יַמְתִּינוּ בְּסַבְלָנוּת וְיַמְשִׁיכוּ לְאָרְחֵנוּ בְּיַד נְדִיבָה. אֲבָל אִם נִמְכֹּר אֶת הַמְּכוֹנָה, לֹא תִּהְיֶה עוֹד הַצְדָּקָה לִישִׁיבָתֵנוּ כָּאן. נֵאָלֵץ לְחַפֵּשׂ מָעוֹן וְאֶמְצָעֵי מִחְיָה, וּמֵהֵיכָן?!" - - - וְהַנִּמְשָׁל: אָכֵן, חָלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּחֳלָיִים קָשִׁים וּמָרִים, עֲבוֹדָה זָרָה, גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דַּמִּים. בְּאֵיזוֹ הַצְדָּקָה מְצוּיִים הֵם עֲדַיִן בְּאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ וּסְמוּכִים עַל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ, בָּאִים בְּשַׁעֲרֵי בֵּית מִקְדָּשׁוֹ - אִלּוּ מַשְׁאִירִים הָיוּ עַל כַּנָּהּ אֶת הַ"מְּכוֹנָה", אִלּוּ הָיוּ "מְבַקְשֵׁי אֱמוּנָה", מַמְשִׁיךְ הָיָה הַמֶּלֶךְ לְאָרְחָם, אֲבָל כַּאֲשֶׁר אִבְּדוּהָ, גֹרְשׁוּ מִן הָאַרְמוֹן. וְכָל נְבוּאָה שֶׁנִּצְרְכָה לְדוֹרוֹת, נִכְתְּבָה. וְשֶׁלֹּא נִצְרְכָה לְדוֹרוֹת, לֹא נִכְתְּבָה. (מְגִלָּה יד:) יִהְיֶה מַצָּבֵנוּ כְּכָל שֶׁיִּהְיֶה, עַל "הַמְּכוֹנָה" - בַּקָּשַׁת הָאֱמוּנָה - נִשְׁמֹר בְּכָל כֹּחֵנוּ! (מַעְיַן הָאֱמוּנָה)