Otzarot-Article

סִפּוּר שֶׁל אֱמוּנָה

"וַיִּדֹּם אַהֲרֹן" (י-ג) הַתּוֹרָה מְעִידָה שֶׁאַהֲרֹן קִבֵּל אֶת מוֹת שְׁנֵי בָּנָיו בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, וְלָכֵן לֹא חָל כָּל שִׁנּוּי בַּעֲבוֹדַת ה' שֶׁלּוֹ - "וַיִּדֹּם", כְּשֵׁם שֶׁהַדּוֹמֵם אֵינוֹ מִשְׁתַּנֶּה לְעוֹלָם - כָּךְ אַהֲרֹן נִשְׁאָר אֵיתָן בְּמָעֹז אֱמוּנָתוֹ. כָּתַב הָרַמְחָ"ל (מְסִלַּת יְשָׁרִים פ"א), שֶׁהַשְּׁלֵמוּת הָאֲמִתִּית הִיא הַדְּבֵקוּת. כְּלוֹמַר, כְּכָל שֶׁהָאָדָם דָּבֵק יוֹתֵר בְּקִיּוּם הַמִּצְווֹת וּבְלִמּוּד הַתּוֹרָה, הוּא נֶחְשָׁב אָדָם שָׁלֵם יוֹתֵר. עַל מְנָת לִזְכּוֹת לִדְבֵקוּת בַּה', צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה לָאָדָם אֱמוּנָה חֲזָקָה בְּבוֹרֵא הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ"ן זיע"א (סֵפֶר תּוֹרַת הָאָדָם): "הַיְדִיעָה הִיא הַדִּבּוּק בְּעַצְמוֹ".

הַמַּגִּיד מִדּוּבְּנָא זַצַ"ל, מֵבִיא מָשָׁל עַל הָאֱמוּנָה שֶׁצְּרִיכָה לִהְיוֹת לֹא רַק הַכָּרָה שִׂכְלִית, אֶלָּא הַכָּרָה חוּשִׁית:

שְׁנֵי אֲנָשִׁים יָשְׁבוּ יַחַד, וּלְפֶתַע אֶחָד מֵהֶם מִשֵּׁשׁ בְּכִיסוֹ וְהִבְחִין שֶׁשְּׁטָרוֹת הַכֶּסֶף שֶׁהָיוּ שָׁם, נֶעֶלְמוּ...

פָּנָה לַחֲבֵרוֹ וְדָרַשׁ בְּתֹקֶף: "הַחֲזֵר לִי מִיָּד אֶת הַכֶּסֶף שֶׁגָּנַבְתָּ מִמֶּנִּי!!!"

"מִנַּיִן לְךָ שֶׁאֲנִי לָקַחְתִּי אֶת כַּסְפְּךָ?!" הִתַּמֵּם הָאִישׁ. "מִנַּיִן לִי? וְכִי יֵשׁ כָּאן מִישֶׁהוּ אַחֵר?!"

אָדָם מִסְתַּכֵּל עַל גּוּפוֹ, וְעַל הַבְּרִיאָה הַמֻּפְלָאָה שֶׁסְּבִיבוֹ, וְחַיָּב לְהָבִין שֶׁיֵּשׁ מַנְהִיג לַבִּירָה!

אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה חֲזָקָה בְּבוֹרֵא עוֹלָם, יוֹדֵעַ שֶׁה' יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה הַכֹּל לְטוֹבָתוֹ, וּמִמֵּילָא הוּא אֵינוֹ עָצוּב, אֵינוֹ דּוֹאֵג מִפִּגְעֵי הָעוֹלָם וְשָׁרוּי בְּשִׂמְחָה תָּמִיד, כִּי לֹא כָּל מַה שֶּׁאָנוּ חוֹשְׁבִים שֶׁזֶּה טוֹב עֲבוּרֵנוּ, בֶּאֱמֶת טוֹב עֲבוּרֵנוּ.

כַּאֲשֶׁר חָזַר הַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים מִצַּאנְז זצ"ל מֵהַלְוָיַת בְּנוֹ בֶּן הַשֶּׁבַע, אָמַר: כַּאֲשֶׁר אָדָם מְקַבֵּל מַכָּה בְּגַבּוֹ, הוּא מִסְתּוֹבֵב מִיָּד כְּדֵי לִרְאוֹת מִי הִכָּהוּ, וּכְשֶׁרוֹאֶה שֶׁזֶּה חֲבֵרוֹ הַטּוֹב, הוּא מְחַבְּקוֹ וּמְנַשְּׁקוֹ.

וְכֵן אֲנִי, אָמְנָם הֻכֵּיתִי מַכָּה קָשָׁה וְצוֹרֶבֶת, אַךְ כְּשֶׁהִסְתּוֹבַבְתִּי לִרְאוֹת אֶת זֶהוּת הַמַּכֶּה, רָאִיתִי שֶׁהָיָה זֶה אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם. לָכֵן לֹא אוּכַל לִכְעֹס, חָלִילָה. אַדְּרַבָּה, אוֹסִיף אַהֲבָה עַל אַהֲבָתִי! כְּדִבְרֵי הַ"חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת": אֱלֹקַי, בְּגָדְלְךָ וְעֻזְּךָ נִשְׁבַּעְתִּי, גַּם אִם תִּשְׂרְפֵנִי בָּאֵשׁ אוֹסִיף אַהֲבָה אֵלֶיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: "הֵן יִקְטְלֵנִי לוֹ אֲיַחֵל" (אִיּוֹב יג-טו).

בִּשְׁנַת תשנ"ד, עָלָה הַחַיָּל נַחְשׁוֹן וַקְסְמָן הי"ד, לִטְרֵמְפּ בְּ"צֹמֶת הַטַּיָּסִים" בְּסָמוּךְ לָעִיר "יַהוּד". הוּא לֹא יָדַע, אֲבָל הַנַּהָג לֹא עָצַר מִתּוֹךְ נְדִיבוּת לִבּוֹ. הָיוּ בָּרֶכֶב אַרְבָּעָה מְחַבְּלֵי "חַמַאס" שֶׁהִתְחַפְּשׁוּ לְמִתְנַחֲלִים. הֵם חָטְפוּ אוֹתוֹ לְ"רַמַלְלַה" הַסְּמוּכָה לִירוּשָׁלַיִם.

לְמָחֳרָת, פִּרְסְמוּ הַחוֹטְפִים סִרְטוֹן וִידֵאוֹ שֶׁבּוֹ נִרְאֶה הַחַיָּל כְּשֶׁאֶקְדָּח מֻצְמָד לְרַקָּתוֹ. הוּא בִּקֵּשׁ מֵרֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה, יִצְחָק רַבִּין, שֶׁיְּשַׁחְרֵר מָאתַיִם מְחַבְּלִים מִבֵּית הַכֶּלֶא הַיִּשְׂרְאֵלִי, כִּי אִם לֹא - יוֹצִיאוּ אוֹתוֹ לַהוֹרֵג בְּלֵיל שַׁבָּת בְּשָׁעָה שְׁמוֹנֶה בָּעֶרֶב...

עַם יִשְׂרָאֵל עַל כָּל גְּוָנָיו הִתְאַחֵד כְּאִישׁ אֶחָד בְּלֵב אֶחָד לְעַצְרוֹת תְּפִלָּה וּזְעָקָה לַיּוֹשֵׁב בַּמְּרוֹמִים, לִשְׁלוֹמוֹ שֶׁל הַחַיָּל הַשָּׁבוּי. הַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי הוּצַף בְּעַשְׂרוֹת אַלְפֵי אֲנָשִׁים עַד אֶפֶס מָקוֹם וְנֶעֶרְכוּ סְלִיחוֹת מַרְטִיטוֹת כָּל לֵב. לֹא הָיְתָה לְחִי שֶׁנִּשְׁאֲרָה יְבֵשָׁה וְהַדְּמָעוֹת זָלְגוּ כְּנַחַל אֵיתָן. עַם יִשְׂרָאֵל נִרְאָה בְּתִפְאַרְתּוֹ, בֶּאֱמוּנָתוֹ הַחֲזָקָה וּבְאַחְדוּתוֹ הַמֻּפְלָאָה.

בֵּינְתַיִם, הִצְלִיחוּ אַנְשֵׁי הַמּוֹדִיעִין לַחֲשֹׂף אֶת הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הֻחְזַק הַחַיָּל הַשָּׁבוּי, וְכֹחוֹת הַבִּטָּחוֹן הִתְאַרְגְּנוּ לְמִבְצַע חִלּוּץ מָהִיר. בְּלֵיל שַׁבָּת הִסְתַּעֲרוּ כּוֹחוֹת מְיֻחָדִים אֶל תּוֹךְ הַמַּרְתֵּף שֶׁבּוֹ הֻחְזַק הַחַיָּל. בְּמַהֲלַךְ הַמִּבְצָע, נֶהֱרַג מְפַקֵּד הַכֹּחַ, נִיר פּוֹרָז הי"ד, וְגַם הַחַיָּל נַחְשׁוֹן וְקַסְמָן נִרְצַח. הַמְחַבְּלִים חֻסְּלוּ.

כְּבָר בְּלֵיל שַׁבָּת, הִגִּיעָה בְּשׂוֹרַת הָאִיּוֹב אֶל בֵּית רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה שֶׁל נַחְשׁוֹן וַקְסְמָן זַ"ל. הוּא מִהֵר לְבֵיתָם שֶׁל מִשְׁפַּחַת וַקְסְמָן, שֶׁהִתְגּוֹרְרוּ בְּמֶרְחַק הֲלִיכָה מִמֶּנּוּ, בִּשְׁכוּנַת 'רָמוֹת' בִּירוּשָׁלַיִם.

כְּשֶׁהִגִּיעַ אֶל בֵּיתָם, לֹא הֶאֱמִין לְמַרְאֵה עֵינָיו. קְדֻשַּׁת הַשַּׁבָּת לֹא נִפְגְּמָה כְּהוּא זֶה, כְּאִלּוּ הָאֵבֶל אֵינוֹ קָשׁוּר לְבַיִת זֶה. הָאֱמוּנָה הַחֲזָקָה שֶׁל הַהוֹרִים לֹא נָתְנָה לְאֶבְלָם לְהָעִיב עַל קְדֻשָּׁתָהּ שֶׁל הַשַּׁבָּת.

בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַלַּיְלָה יָשַׁב רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה עִם אָבִיו שֶׁל נַחְשׁוֹן, וְהֵם דִּבְּרוּ דִּבְרֵי חִזּוּק בָּאֱמוּנָה. רַק כְּשֶׁהִפְצִיעַ הַשַּׁחַר הֵם נִפְרְדוּ זֶה מִזֶּה.

בַּהַלְוָיָה הִשְׁתַּתְּפוּ עַשְׂרוֹת אַלְפֵי אִישׁ. בְּעֵת שֶׁהִסְפִּיד הָאָב אֶת בְּנוֹ, הוּא הוֹדָה לְכָל עַם יִשְׂרָאֵל עַל הָאַחְדוּת הַנִּפְלָאָה שֶׁהִפְגִּינוּ, עַל דַּאֲגָתָם לִשְׁלוֹם בְּנוֹ וְעַל כָּךְ שֶׁהִתְפַּלְּלוּ הַרְבֵּה כָּל כָּךְ וְסִיְּמוּ מֵאוֹת אַלְפֵי פְּעָמִים אֶת סֵפֶר הַתְּהִלִּים לְמַעַן בְּנוֹ.

לְאַחַר מִכֵּן שָׁאַל אֶת קְהַל הַהֲמוֹנִים בִּזְעָקָה: "לְהֵיכָן הָלְכוּ כָּל הַתְּפִלּוֹת הַלָּלוּ?! וְכִי הַבּוֹרֵא לֹא שָׁמַע אוֹתָן? הַאִם הֵן לֹא הִגִּיעוּ אֵלָיו?"

וְאָז הוּא עָנָה אֶת הַתְּשׁוּבָה מִנַּהֲמַת לִבּוֹ הַטָּהוֹר, הֶחָדוּר בֶּאֱמוּנָה תְּמִימָה:

"אַבָּא הִקְשִׁיב לְכָל הַתְּפִלּוֹת שֶׁלָּנוּ, הוּא שָׁמַע אוֹתָן, אֲבָל הוּא אָמַר 'לֹא!'... לִפְעָמִים אַבָּא אוֹמֵר גַּם: לֹא!!!

הוֹרִים שֶׁאוֹהֲבִים אֶת בְּנָם, שׁוֹקְלִים אֶת בַּקָּשׁוֹתָיו וְלִפְעָמִים הֵם אוֹמְרִים - לֹא".

דְּבָרָיו הֶחְדִּירוּ אֱמוּנָה בְּלִבּוֹתֵיהֶם שֶׁל כָּל עַם יִשְׂרָאֵל, לֹא רַק בְּשֶׁל אֵלּוּ שֶׁנָּכְחוּ בַּהַלְוָיָה, שֶׁהֲרֵי הַדְּבָרִים הָעָבְרוּ בְּכָל אֶמְצְעֵי הַתִּקְשֹׁרֶת. דְּבָרָיו שֶׁל הָאָב הַשַּׁכּוּל הִשְׁאִירוּ אֶת רִשּׁוּמָם בְּעַם יִשְׂרָאֵל עוֹד שָׁנִים רַבּוֹת אַחַר כָּךְ, כְּפִי שֶׁהֵעִידוּ רַבִּים גַּם מֵאֵלּוּ שֶׁאֵינָם נִמְנִים עַל קְהַל שׁוֹמְרֵי הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת. (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)

	ויקהל תשפ"ה
	לִפְעָמִים הַ"מִּצְוָה" הִיא עֲבֵרָה
	סִפּוּר שֶׁל אֱמוּנָה "וַיִּדֹּם אַהֲרֹן" (י-ג) הַתּוֹרָה מְעִידָה שֶׁאַהֲרֹן קִבֵּל אֶת מוֹת שְׁנֵי בָּנָיו בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, וְלָכֵן לֹא חָל כָּל שִׁנּוּי בַּעֲבוֹדַת ה' שֶׁלּוֹ - "וַיִּדֹּם", כְּשֵׁם שֶׁהַדּוֹמֵם אֵינוֹ מִשְׁתַּנֶּה לְעוֹלָם - כָּךְ אַהֲרֹן נִשְׁאָר אֵיתָן בְּמָעֹז אֱמוּנָתוֹ. כָּתַב הָרַמְחָ"ל (מְסִלַּת יְשָׁרִים פ"א), שֶׁהַשְּׁלֵמוּת הָאֲמִתִּית הִיא הַדְּבֵקוּת. כְּלוֹמַר, כְּכָל שֶׁהָאָדָם דָּבֵק יוֹתֵר בְּקִיּוּם הַמִּצְווֹת וּבְלִמּוּד הַתּוֹרָה, הוּא נֶחְשָׁב אָדָם שָׁלֵם יוֹתֵר. עַל מְנָת לִזְכּוֹת לִדְבֵקוּת בַּה', צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה לָאָדָם אֱמוּנָה חֲזָקָה בְּבוֹרֵא הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ"ן זיע"א (סֵפֶר תּוֹרַת הָאָדָם): "הַיְדִיעָה הִיא הַדִּבּוּק בְּעַצְמוֹ". הַמַּגִּיד מִדּוּבְּנָא זַצַ"ל, מֵבִיא מָשָׁל עַל הָאֱמוּנָה שֶׁצְּרִיכָה לִהְיוֹת לֹא רַק הַכָּרָה שִׂכְלִית, אֶלָּא הַכָּרָה חוּשִׁית: שְׁנֵי אֲנָשִׁים יָשְׁבוּ יַחַד, וּלְפֶתַע אֶחָד מֵהֶם מִשֵּׁשׁ בְּכִיסוֹ וְהִבְחִין שֶׁשְּׁטָרוֹת הַכֶּסֶף שֶׁהָיוּ שָׁם, נֶעֶלְמוּ... פָּנָה לַחֲבֵרוֹ וְדָרַשׁ בְּתֹקֶף: "הַחֲזֵר לִי מִיָּד אֶת הַכֶּסֶף שֶׁגָּנַבְתָּ מִמֶּנִּי!!!" "מִנַּיִן לְךָ שֶׁאֲנִי לָקַחְתִּי אֶת כַּסְפְּךָ?!" הִתַּמֵּם הָאִישׁ. "מִנַּיִן לִי? וְכִי יֵשׁ כָּאן מִישֶׁהוּ אַחֵר?!" אָדָם מִסְתַּכֵּל עַל גּוּפוֹ, וְעַל הַבְּרִיאָה הַמֻּפְלָאָה שֶׁסְּבִיבוֹ, וְחַיָּב לְהָבִין שֶׁיֵּשׁ מַנְהִיג לַבִּירָה! אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה חֲזָקָה בְּבוֹרֵא עוֹלָם, יוֹדֵעַ שֶׁה' יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה הַכֹּל לְטוֹבָתוֹ, וּמִמֵּילָא הוּא אֵינוֹ עָצוּב, אֵינוֹ דּוֹאֵג מִפִּגְעֵי הָעוֹלָם וְשָׁרוּי בְּשִׂמְחָה תָּמִיד, כִּי לֹא כָּל מַה שֶּׁאָנוּ חוֹשְׁבִים שֶׁזֶּה טוֹב עֲבוּרֵנוּ, בֶּאֱמֶת טוֹב עֲבוּרֵנוּ. כַּאֲשֶׁר חָזַר הַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים מִצַּאנְז זצ"ל מֵהַלְוָיַת בְּנוֹ בֶּן הַשֶּׁבַע, אָמַר: כַּאֲשֶׁר אָדָם מְקַבֵּל מַכָּה בְּגַבּוֹ, הוּא מִסְתּוֹבֵב מִיָּד כְּדֵי לִרְאוֹת מִי הִכָּהוּ, וּכְשֶׁרוֹאֶה שֶׁזֶּה חֲבֵרוֹ הַטּוֹב, הוּא מְחַבְּקוֹ וּמְנַשְּׁקוֹ. וְכֵן אֲנִי, אָמְנָם הֻכֵּיתִי מַכָּה קָשָׁה וְצוֹרֶבֶת, אַךְ כְּשֶׁהִסְתּוֹבַבְתִּי לִרְאוֹת אֶת זֶהוּת הַמַּכֶּה, רָאִיתִי שֶׁהָיָה זֶה אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם. לָכֵן לֹא אוּכַל לִכְעֹס, חָלִילָה. אַדְּרַבָּה, אוֹסִיף אַהֲבָה עַל אַהֲבָתִי! כְּדִבְרֵי הַ"חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת": אֱלֹקַי, בְּגָדְלְךָ וְעֻזְּךָ נִשְׁבַּעְתִּי, גַּם אִם תִּשְׂרְפֵנִי בָּאֵשׁ אוֹסִיף אַהֲבָה אֵלֶיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: "הֵן יִקְטְלֵנִי לוֹ אֲיַחֵל" (אִיּוֹב יג-טו). בִּשְׁנַת תשנ"ד, עָלָה הַחַיָּל נַחְשׁוֹן וַקְסְמָן הי"ד, לִטְרֵמְפּ בְּ"צֹמֶת הַטַּיָּסִים" בְּסָמוּךְ לָעִיר "יַהוּד". הוּא לֹא יָדַע, אֲבָל הַנַּהָג לֹא עָצַר מִתּוֹךְ נְדִיבוּת לִבּוֹ. הָיוּ בָּרֶכֶב אַרְבָּעָה מְחַבְּלֵי "חַמַאס" שֶׁהִתְחַפְּשׁוּ לְמִתְנַחֲלִים. הֵם חָטְפוּ אוֹתוֹ לְ"רַמַלְלַה" הַסְּמוּכָה לִירוּשָׁלַיִם. לְמָחֳרָת, פִּרְסְמוּ הַחוֹטְפִים סִרְטוֹן וִידֵאוֹ שֶׁבּוֹ נִרְאֶה הַחַיָּל כְּשֶׁאֶקְדָּח מֻצְמָד לְרַקָּתוֹ. הוּא בִּקֵּשׁ מֵרֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה, יִצְחָק רַבִּין, שֶׁיְּשַׁחְרֵר מָאתַיִם מְחַבְּלִים מִבֵּית הַכֶּלֶא הַיִּשְׂרְאֵלִי, כִּי אִם לֹא - יוֹצִיאוּ אוֹתוֹ לַהוֹרֵג בְּלֵיל שַׁבָּת בְּשָׁעָה שְׁמוֹנֶה בָּעֶרֶב... עַם יִשְׂרָאֵל עַל כָּל גְּוָנָיו הִתְאַחֵד כְּאִישׁ אֶחָד בְּלֵב אֶחָד לְעַצְרוֹת תְּפִלָּה וּזְעָקָה לַיּוֹשֵׁב בַּמְּרוֹמִים, לִשְׁלוֹמוֹ שֶׁל הַחַיָּל הַשָּׁבוּי. הַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי הוּצַף בְּעַשְׂרוֹת אַלְפֵי אֲנָשִׁים עַד אֶפֶס מָקוֹם וְנֶעֶרְכוּ סְלִיחוֹת מַרְטִיטוֹת כָּל לֵב. לֹא הָיְתָה לְחִי שֶׁנִּשְׁאֲרָה יְבֵשָׁה וְהַדְּמָעוֹת זָלְגוּ כְּנַחַל אֵיתָן. עַם יִשְׂרָאֵל נִרְאָה בְּתִפְאַרְתּוֹ, בֶּאֱמוּנָתוֹ הַחֲזָקָה וּבְאַחְדוּתוֹ הַמֻּפְלָאָה. בֵּינְתַיִם, הִצְלִיחוּ אַנְשֵׁי הַמּוֹדִיעִין לַחֲשֹׂף אֶת הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הֻחְזַק הַחַיָּל הַשָּׁבוּי, וְכֹחוֹת הַבִּטָּחוֹן הִתְאַרְגְּנוּ לְמִבְצַע חִלּוּץ מָהִיר. בְּלֵיל שַׁבָּת הִסְתַּעֲרוּ כּוֹחוֹת מְיֻחָדִים אֶל תּוֹךְ הַמַּרְתֵּף שֶׁבּוֹ הֻחְזַק הַחַיָּל. בְּמַהֲלַךְ הַמִּבְצָע, נֶהֱרַג מְפַקֵּד הַכֹּחַ, נִיר פּוֹרָז הי"ד, וְגַם הַחַיָּל נַחְשׁוֹן וְקַסְמָן נִרְצַח. הַמְחַבְּלִים חֻסְּלוּ. כְּבָר בְּלֵיל שַׁבָּת, הִגִּיעָה בְּשׂוֹרַת הָאִיּוֹב אֶל בֵּית רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה שֶׁל נַחְשׁוֹן וַקְסְמָן זַ"ל. הוּא מִהֵר לְבֵיתָם שֶׁל מִשְׁפַּחַת וַקְסְמָן, שֶׁהִתְגּוֹרְרוּ בְּמֶרְחַק הֲלִיכָה מִמֶּנּוּ, בִּשְׁכוּנַת 'רָמוֹת' בִּירוּשָׁלַיִם. כְּשֶׁהִגִּיעַ אֶל בֵּיתָם, לֹא הֶאֱמִין לְמַרְאֵה עֵינָיו. קְדֻשַּׁת הַשַּׁבָּת לֹא נִפְגְּמָה כְּהוּא זֶה, כְּאִלּוּ הָאֵבֶל אֵינוֹ קָשׁוּר לְבַיִת זֶה. הָאֱמוּנָה הַחֲזָקָה שֶׁל הַהוֹרִים לֹא נָתְנָה לְאֶבְלָם לְהָעִיב עַל קְדֻשָּׁתָהּ שֶׁל הַשַּׁבָּת. בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַלַּיְלָה יָשַׁב רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה עִם אָבִיו שֶׁל נַחְשׁוֹן, וְהֵם דִּבְּרוּ דִּבְרֵי חִזּוּק בָּאֱמוּנָה. רַק כְּשֶׁהִפְצִיעַ הַשַּׁחַר הֵם נִפְרְדוּ זֶה מִזֶּה. בַּהַלְוָיָה הִשְׁתַּתְּפוּ עַשְׂרוֹת אַלְפֵי אִישׁ. בְּעֵת שֶׁהִסְפִּיד הָאָב אֶת בְּנוֹ, הוּא הוֹדָה לְכָל עַם יִשְׂרָאֵל עַל הָאַחְדוּת הַנִּפְלָאָה שֶׁהִפְגִּינוּ, עַל דַּאֲגָתָם לִשְׁלוֹם בְּנוֹ וְעַל כָּךְ שֶׁהִתְפַּלְּלוּ הַרְבֵּה כָּל כָּךְ וְסִיְּמוּ מֵאוֹת אַלְפֵי פְּעָמִים אֶת סֵפֶר הַתְּהִלִּים לְמַעַן בְּנוֹ. לְאַחַר מִכֵּן שָׁאַל אֶת קְהַל הַהֲמוֹנִים בִּזְעָקָה: "לְהֵיכָן הָלְכוּ כָּל הַתְּפִלּוֹת הַלָּלוּ?! וְכִי הַבּוֹרֵא לֹא שָׁמַע אוֹתָן? הַאִם הֵן לֹא הִגִּיעוּ אֵלָיו?" וְאָז הוּא עָנָה אֶת הַתְּשׁוּבָה מִנַּהֲמַת לִבּוֹ הַטָּהוֹר, הֶחָדוּר בֶּאֱמוּנָה תְּמִימָה: "אַבָּא הִקְשִׁיב לְכָל הַתְּפִלּוֹת שֶׁלָּנוּ, הוּא שָׁמַע אוֹתָן, אֲבָל הוּא אָמַר 'לֹא!'... לִפְעָמִים אַבָּא אוֹמֵר גַּם: לֹא!!! הוֹרִים שֶׁאוֹהֲבִים אֶת בְּנָם, שׁוֹקְלִים אֶת בַּקָּשׁוֹתָיו וְלִפְעָמִים הֵם אוֹמְרִים - לֹא". דְּבָרָיו הֶחְדִּירוּ אֱמוּנָה בְּלִבּוֹתֵיהֶם שֶׁל כָּל עַם יִשְׂרָאֵל, לֹא רַק בְּשֶׁל אֵלּוּ שֶׁנָּכְחוּ בַּהַלְוָיָה, שֶׁהֲרֵי הַדְּבָרִים הָעָבְרוּ בְּכָל אֶמְצְעֵי הַתִּקְשֹׁרֶת. דְּבָרָיו שֶׁל הָאָב הַשַּׁכּוּל הִשְׁאִירוּ אֶת רִשּׁוּמָם בְּעַם יִשְׂרָאֵל עוֹד שָׁנִים רַבּוֹת אַחַר כָּךְ, כְּפִי שֶׁהֵעִידוּ רַבִּים גַּם מֵאֵלּוּ שֶׁאֵינָם נִמְנִים עַל קְהַל שׁוֹמְרֵי הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת. (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)