Otzarot-Article

הַפּוֹגֵעַ בַּזּוּלַת - נִפְגָּע!

"כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ" (כד-יט) הַמְקֻבָּל הַגָּאוֹן רַבִּי עַמְרָם בֶּן דִּיוָואן זַצַ"ל, נוֹלַד בִּ"ירוּשָׁלַיִם". כַּאֲשֶׁר יָצָא לִשְׁלִיחוּת בְּ"מָרוֹקוֹ", בִּהְיוֹתוֹ בֶּן אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם, חָלָה וְנִפְטַר, וְלָכֵן מְקוֹם קְבוּרָתוֹ סָמוּךְ לָעִיר "וָואזָן" שֶׁבְּ"מָרוֹקוֹ". צִיּוּנוֹ הָפַךְ לִמְקוֹם תְּפִלָּה, וְרַבִּים רָאוּ נִפְלָאוֹת בִּזְכוּת הַצַּדִּיק.

בִּתְקוּפַת כְּהֻנָּתוֹ שֶׁל אַב בֵּית הַדִּין שֶׁל הָעִיר "וָואזָן", הַגָּאוֹן רַבִּי מֹשֶׁה בִּיבַּס זַצַ"ל, הִגִּיעַ לָעִיר שֵׁיח מֻסְלְמִי רַע מַעֲלָלִים מֵהָעִיר "פֶאס". הוּא שָׂנֵא יְהוּדִים וְחִפֵּשׂ כָּל הָעֵת כֵּיצַד לְהָצִיק לָהֶם וּלְהָצֵר אֶת צַעֲדֵיהֶם. כַּאֲשֶׁר הִבְחִין שֶׁיְּהוּדִים רַבִּים פּוֹקְדִים בְּאֹפֶן קָבוּעַ אֶת צִיּוּנוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי עַמְרָם בֶּן דִּיוָואן זַצַ"ל, פָּנָה לְאַב בֵּית הַדִּין, הַגָּאוֹן רַבִּי מֹשֶׁה בִּיבַּס זַצַ"ל, וְאָמַר לוֹ בְּזִלְזוּל: "וְכִי אַתֶּם בֶּאֱמֶת מַאֲמִינִים שֶׁהָרַב הַקָּבוּר פֹּה יָכוֹל לַעֲזֹר לָכֶם לְהִנָּצֵל מֵהַצָּרוֹת שֶׁיֵּשׁ לָכֶם?! עַכְשָׁו אַתְחִיל לִסְפֹּר אֶת הַיְּהוּדִים שֶׁיּוֹצְאִים מֵהַקֶּבֶר, וְעַל הָעֲשִׂירִי אַעֲלִיל עֲלִילָה, וְאָז נִרְאֶה אִם הָרַב שֶׁלָּכֶם יַצִּיל אוֹתוֹ לְאַחַר שֶׁבִּקֵּר אֶצְלוֹ".

הָעֲשִׂירִי שֶׁיָּצָא מֵהַצִּיּוּן, הָיָה מַר יוֹנָה פָּרְיֶינְטֶה זַ"ל, אָדָם יְרֵא שָׁמַיִם שֶׁהִתְפַּרְנֵס לְמִחְיָתוֹ מִיִּצּוּר מִזְרָנִים. הַשֵּׁיח הִתְנַפֵּל עָלָיו וְהִפִּילוֹ אַרְצָה בְּזַעֲקוֹת שֶׁבֶר, הוּא טָעַן בִּצְעָקוֹת שֶׁהַיְּהוּדִי קִלֵּל אֶת דָּת הָאִסְלַאם וְאֶת נְבִיאָם שֶׁל הַמֻּסְלְמִים.

אַב בֵּית הַדִּין רָאָה אֶת הַמַּחֲזֶה בְּיָגוֹן. לִבּוֹ נֶחְמַץ בְּקִרְבּוֹ עַל שֶׁאֵין בְּכֹחוֹ לְהוֹשִׁיעַ אֶת הַיְּהוּדִי הַיָּשָׁר שֶׁלֹּא עָשָׂה כָּל רַע. בִּן רֶגַע, הִתְקַבֵּץ הֲמוֹן מֻסְלְמִי זוֹעֵם וְהִקִּיף אֶת מַר יוֹנָה פָּרְיֶינְטֶה הָרוֹעֵד מִפַּחַד. אַנְשֵׁי הַמִּשְׁטָרָה הִגִּיעוּ וְלָקְחוּ אוֹתוֹ אֶל בֵּית הַמַּעֲצָר, עַד שֶׁיַּגִּיעַ תּוֹרוֹ לְהִשָּׁפֵט אֵצֶל הַמּוֹשֵׁל.

כְּבָר לַמָּחֳרָת הָעֳמַד לַמִּשְׁפָּט. בְּעֵינַיִם יוֹרְקוֹת שִׂנְאָה, נֶעֱמַד הַשֵּׁיח וְהֶאֱשִׁים אֶת מַר יוֹנָה כִּי קִלֵּל אֶת דָּת הָאִסְלַאם וְאֶת נְבִיא הַמֻּסְלְמִים, כְּשֶׁיָּצָא עִם חֲבֵרָיו מִמְּקוֹם קְבוּרָתוֹ שֶׁל רַבָּם. הַגָּאוֹן רַבִּי מֹשֶׁה בִּיבַּס זַצַ"ל, בִּקֵּשׁ אֶת רְשׁוּת הַדִּבּוּר, וְהַמּוֹשֵׁל, שֶׁהִכִּיר אוֹתוֹ, נָתַן לוֹ רְשׁוּת לָשֵׂאת אֶת דְּבָרוֹ.

"אֲדוֹנִי הַמּוֹשֵׁל! אֲנִי הָיִיתִי נוֹכֵחַ אֶתְמוֹל בַּמָּקוֹם בִּשְׁעַת הַמַּעֲשֶׂה, וְלָכֵן אֲבַקֵּשׁ לִשְׁאֹל אֶת הַתּוֹבֵעַ שְׁאֵלָה".

הִסְכִּים הַמּוֹשֵׁל, וְאָז פָּנָה הַגָּאוֹן רַבִּי מֹשֶׁה בִּיבַּס אֶל הַשֵּׁיח וּשְׁאָלוֹ: "הַאִם שָׁמַעְתָּ בְּמוֹ אָזְנֶיךָ אֶת הַיְּהוּדִי מְבַזֶּה אֶת דַּתְכֶם?"

"כֵּן, בְּהֶחְלֵט!" הֵשִׁיב הַשֵּׁיח. "בְּאֵיזוֹ שָׂפָה הוּא דִּבֵּר?" הִקְשָׁה רַבִּי מֹשֶׁה.

"בַּעֲרָבִית, כַּמּוּבָן", הֵשִׁיב. חִיֵּךְ הַמּוֹשֵׁל וְאָז שָׁאַל אֶת הַשֵּׁיח: "הַאִם אַתָּה רוֹצֶה לַחֲזֹר בְּךָ מִתְּבִיעָתְךָ?"

"לֹא! מַדּוּעַ שֶׁאֶחֱזֹר בִּי?!" הִתְעַקֵּשׁ הַשֵּׁיח. "אִם כֵּן", אָמַר הַמּוֹשֵׁל, "אֲנִי גּוֹזֵר עָלֶיךָ לְנַקּוֹת אֶת תְּעָלוֹת מֵי הַשּׁוֹפְכִין שֶׁל הָעִיר!!!"

"מָה?! מַדּוּעַ?! אֵיפֹה הַצֶּדֶק? הֲרֵי הַצֶּדֶק עִמִּי!"

"מַדּוּעַ?" –קָרָא הַמּוֹשֵׁל – "כִּי אֲנִי מַכִּיר אֶת מַר יוֹנָה פָּרְיֶינְטֶה מֵאָז הֱיוֹתִי יֶלֶד, וְהוּא אִלֵּם מִלֵּדָה. הָכֵיצַד דִּבֵּר?!"

פְּנֵי הַשֵּׁיח סָמְקוּ מִבּוּשָׁה. הוּא הִרְכִּין אֶת רֹאשׁוֹ, וְשׁוֹטְרֵי הַמָּקוֹם הוֹבִילוּ אוֹתוֹ אֶל בִּיב הַשּׁוֹפְכִין...

לְאַחַר הַמִּשְׁפָּט, פָּנָה הַמּוֹשֵׁל אֶל אַב בֵּית הַדִּין רַבִּי מֹשֶׁה וְגִלָּה לוֹ: "דַּע לְךָ, אֶמֶשׁ הִגִּיעַ אֵלַי בַּחֲלוֹם רַב יְהוּדִי הֲדוּר פָּנִים, וְהִזְהִיר אוֹתִי לִפְסֹק אַךְ וְרַק דִּין אֱמֶת"... הַשֵּׁיח חָוָה עַל בְּשָׂרוֹ אֶת הִתְגַּשְּׁמוּת הַפָּסוּק: "כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ"...

אָנוּ נִמְצָאִים בְּעִצּוּמָם שֶׁל יְמֵי הָאֵבֶל עַל תַּלְמִידֵי רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁנִּפְטְרוּ בִּדְמֵי יְמֵיהֶם, מֵאַחַר שֶׁלֹּא נָהֲגוּ כָּבוֹד זֶה בָּזֶה. (יבמות סב:) הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּפָנֵינוּ מַמְחִישׁ עַד כַּמָּה גָּדוֹל עָנְשׁוֹ שֶׁל הַמְזַלְזֵל בִּכְבוֹד חֲבֵרוֹ.

בְּכִתָּה אַחַת, "מֶלֶךְ הַכִּתָּה" הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכֹחוֹ לְרָעָה וְהָיָה נוֹהֵג לְלַגְלֵג עַל אֶחָד מִתַּלְמִידֵי הַכִּתָּה, שֶׁרַגְלָיו הָיוּ עֲקֻמּוֹת מְעַט. כָּל תַּלְמִידֵי הַכִּתָּה נִסְחֲפוּ אַחֲרָיו וְלָעֲגוּ גַּם הֵם לַיֶּלֶד הַמִּסְכֵּן. "מֶלֶךְ הַכִּתָּה" הָיָה מְחַקֶּה אֶת הֲלִיכָתוֹ הַצּוֹלַעַת, כְּשֶׁכָּל יַלְדֵי הַכִּתָּה צוֹחֲקִים וּמְנַסִּים גַּם הֵם אֶת כֹּחָם בַּמִּשְׂחָק, כְּלֵיצָנֵי הֶחָצֵר. אֵין לְתָאֵר אֶת הַבּוּשָׁה שֶׁחָשׁ אוֹתוֹ תַּלְמִיד מִמַּעֲשֵׂיהֶם. הוּא הָיָה מַסְמִיק מֵרֹב בּוּשָׁה וּמִתְפַּלֵּל שֶׁהָאֲדָמָה תִּפְתַּח אֶת פִּיהָ וְתִבְלַע אוֹתוֹ. לֵילוֹת שְׁלֵמִים לֹא הִצְלִיחַ לִישֹׁן, "מָה אֲנִי אָשֵׁם שֶׁנּוֹלַדְתִּי כָּךְ?" הִתְיַפֵּחַ, כְּשֶׁדִּמְעוֹתָיו הַחַמּוֹת נִסְפָּגוֹת בַּכָּרִית.

הַשָּׁנִים חָלְפוּ, גְּדָיִים נַעֲשׂוּ תְּיָשִׁים וְכָל תַּלְמִידֵי הַכִּתָּה הַזּוֹ הֵקִימוּ מִשְׁפָּחוֹת בְּרוּכוֹת, חוּץ מִ"מֶּלֶךְ הַכִּתָּה". הוּא אָמְנָם הִתְחַתֵּן, אַךְ לֹא זָכָה לִילָדִים מִשֶּׁלּוֹ בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים. הוּא וְאִשְׁתּוֹ עָבְרוּ טִפּוּלִים רַבִּים, אַךְ גַּם בְּכִירֵי הָרוֹפְאִים לֹא הִצְלִיחוּ לַעֲזֹר.

כְּשֶׁעָשָׂה חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ עִם עַצְמוֹ, הֵבִין מַדּוּעַ בָּאָה עָלָיו הַצָּרָה. הוּא צִעֵר אֶת חֲבֵרוֹ הַצּוֹלֵעַ וְיִסֵּר אוֹתוֹ בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים רַבּוֹת, לָכֵן עַתָּה ה' מְיַסֵּר אוֹתוֹ. הוּא נִסָּה בְּכָל מִינֵי דְּרָכִים לְאַתֵּר אֶת כְּתָבְתּוֹ, אַךְ הֶעֱלָה חֶרֶס בְּיָדוֹ.

בְּלַ"ג בָּעֹמֶר עָלָה אֶל צִיּוּנוֹ שֶׁל הַתַּנָּא הַקָּדוֹשׁ, רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי זיע"א יַחַד עִם רַעְיָתוֹ, כְּדֵי לִבְקֹעַ אֶת שִׁבְעַת הָרְקִיעִים וְלִזְכּוֹת לְבֵן עוֹד הַשָּׁנָה. בְּעוֹדָם עוֹלִים בְּמַעֲלֵה הָהָר, הִבְחִין לְפֶתַע בֶּחָבֵר שֶׁחִפֵּשׂ זְמַן כֹּה רַב, הוֹלֵךְ יַחַד עִם עוֹד כַּמָּה זַאֲטוּטִים חֲמוּדִים! בַּתְּחִלָּה הִסֵּס אִם אָכֵן זֶה הוּא, שֶׁהֲרֵי שָׁנִים רַבּוֹת עָבְרוּ, אַךְ כְּשֶׁרָאָה אֶת צוּרַת הֲלִיכָתוֹ, לֹא נוֹתַר בְּלִבּוֹ עוֹד מָקוֹם לְסָפֵק.

הוּא רָצָה לִצְעֹד לִקְרָאתוֹ בִּמְהִירוּת, כְּקֶצֶב פְּעִימוֹת לִבּוֹ, אַךְ פָּחַד מְאֹד מִתְּגוּבָתוֹ. לַמְרוֹת הַחֲשָׁשׁ, הוּא הֵבִין אֶת גֹּדֶל הַהִזְדַּמְּנוּת שֶׁנִּתְּנָה לוֹ מִשָּׁמַיִם, לָכֵן אָזַר אֹמֶץ וְרָץ לְעֶבְרוֹ, לִפְנֵי שֶׁיִּבָּלַע בֵּין נְהַר הָאֲנָשִׁים הָעוֹלִים לַצִּיּוּן.

"שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם! אַתָּה זוֹכֵר אוֹתִי?" שָׁאַל בְּרֹאשׁ מֻשְׁפָּל. "לֹא בְּדִיּוּק", עָנָה הֶחָבֵר. "לָמַדְנוּ יַחַד בְּאוֹתָהּ כִּתָּה", הִזְכִּיר בְּפָנִים אֲדֻמּוֹת.

לְפֶתַע הוּא נִזְכַּר, כֵּן! זֶה מַלְכָּם שֶׁל בְּנֵי כִּתָּתוֹ, אֲשֶׁר בִּגְלַל רִשְׁעוּתוֹ לֹא יָכוֹל הָיָה לִישֹׁן לֵילוֹת שְׁלֵמִים, זֶה שֶׁהִתְאַכְזֵר אֵלָיו לְאֹרֶךְ שָׁנִים... "כֵּן, נִזְכַּרְתִּי מִי אַתָּה, אֲבָל סְלַח לִי, אֲנִי מְמַהֵר לַעֲלוֹת לַצִּיּוּן עִם בְּנֵי מִשְׁפַּחְתִּי", הֵשִׁיב בִּקְרִירוּת.

"אֲנִי חַיָּב לְדַבֵּר אִתְּךָ כַּמָּה דַּקּוֹת!" בִּקֵּשׁ בְּתַחֲנוּנִים. "אֲנִי מְחַפֵּשׂ אוֹתְךָ כְּבָר תְּקוּפָה אֲרֻכָּה. אֲנִי נָשׂוּי בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים וְלֹא זָכִיתִי לִילָדִים. אֲנִי חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא זֶה בִּגְלַל מַה שֶּׁעוֹלַלְתִּי לְךָ. אֲנִי מִתְחַנֵּן שֶׁתִּסְלַח לִי עַל הַכֹּל. אָנָּא! סְלַח לִי כְּדֵי שֶׁאוּכַל גַּם אֲנִי לַחֲבֹק יֶלֶד".

הַשִּׂיחָה בֵּינֵיהֶם הָיְתָה קָשָׁה. הוּא לֹא הָיָה מְסֻגָּל לִסְלֹחַ לוֹ מַהֵר כָּל כָּךְ עַל יָם שֶׁל עֶלְבּוֹנוֹת, שֶׁשָּׁפַךְ עָלָיו בְּמֶשֶׁךְ תְּקוּפָה כֹּה אֲרֻכָּה. לְאַחַר כַּמָּה דַּקּוֹת שֶׁנִּרְאוּ בְּעֵינֵי "מֶלֶךְ הַכִּתָּה" כְּנֶצַח, נַעֲנָה לְבַסּוֹף וְאָמַר לוֹ: "בִּזְכוּתוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן וְלִכְבוֹדוֹ, אֲנִי מוֹחֵל לְךָ בִּמְחִילָה גְּמוּרָה! אֵין כָּאן כַּעַס וְלֹא קְפִידָה!" הַשְּׁנַיִם הִתְחַבְּקוּ וּבָכוּ זֶה עַל זֶה כַּחֲבֵרִים וָתִיקִים שֶׁנִּפְגְּשׁוּ לְאַחַר יוֹבֵל שָׁנִים.

לֹא עָבְרָה אֶלָּא שָׁנָה, וּמֶלֶךְ הָעוֹלָם רִחֵם עַל "מֶלֶךְ הַכִּתָּה" וְזִכָּה אוֹתוֹ בְּזֶרַע קֹדֶשׁ שֶׁל קַיָּמָא.

יְהִי רָצוֹן שֶׁנִּזְכֶּה לִרְאוֹת כָּל אֶחָד מַעֲלַת חֲבֵרֵינוּ וְלֹא חֶסְרוֹנָם, וְעַל יְדֵי זֶה נִזְכֶּה לִרְאוֹת בְּבִנְיַן אֲרִיאֵל. כִּי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נֶחֱרַב בַּעֲווֹן שִׂנְאַת חִנָּם (יומא ט:) וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ הַשְּׁלִישִׁי יִבָּנֶה בִּזְכוּת אַהֲבַת חִנָּם! (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)

	ויקהל תשפ"ה
	הָרָצוֹן – מֵהָאָדָם, וְהַכֵּלִים – מִשָּׁמַיִם
	הַפּוֹגֵעַ בַּזּוּלַת - נִפְגָּע! "כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ" (כד-יט) הַמְקֻבָּל הַגָּאוֹן רַבִּי עַמְרָם בֶּן דִּיוָואן זַצַ"ל, נוֹלַד בִּ"ירוּשָׁלַיִם". כַּאֲשֶׁר יָצָא לִשְׁלִיחוּת בְּ"מָרוֹקוֹ", בִּהְיוֹתוֹ בֶּן אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם, חָלָה וְנִפְטַר, וְלָכֵן מְקוֹם קְבוּרָתוֹ סָמוּךְ לָעִיר "וָואזָן" שֶׁבְּ"מָרוֹקוֹ". צִיּוּנוֹ הָפַךְ לִמְקוֹם תְּפִלָּה, וְרַבִּים רָאוּ נִפְלָאוֹת בִּזְכוּת הַצַּדִּיק. בִּתְקוּפַת כְּהֻנָּתוֹ שֶׁל אַב בֵּית הַדִּין שֶׁל הָעִיר "וָואזָן", הַגָּאוֹן רַבִּי מֹשֶׁה בִּיבַּס זַצַ"ל, הִגִּיעַ לָעִיר שֵׁיח מֻסְלְמִי רַע מַעֲלָלִים מֵהָעִיר "פֶאס". הוּא שָׂנֵא יְהוּדִים וְחִפֵּשׂ כָּל הָעֵת כֵּיצַד לְהָצִיק לָהֶם וּלְהָצֵר אֶת צַעֲדֵיהֶם. כַּאֲשֶׁר הִבְחִין שֶׁיְּהוּדִים רַבִּים פּוֹקְדִים בְּאֹפֶן קָבוּעַ אֶת צִיּוּנוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי עַמְרָם בֶּן דִּיוָואן זַצַ"ל, פָּנָה לְאַב בֵּית הַדִּין, הַגָּאוֹן רַבִּי מֹשֶׁה בִּיבַּס זַצַ"ל, וְאָמַר לוֹ בְּזִלְזוּל: "וְכִי אַתֶּם בֶּאֱמֶת מַאֲמִינִים שֶׁהָרַב הַקָּבוּר פֹּה יָכוֹל לַעֲזֹר לָכֶם לְהִנָּצֵל מֵהַצָּרוֹת שֶׁיֵּשׁ לָכֶם?! עַכְשָׁו אַתְחִיל לִסְפֹּר אֶת הַיְּהוּדִים שֶׁיּוֹצְאִים מֵהַקֶּבֶר, וְעַל הָעֲשִׂירִי אַעֲלִיל עֲלִילָה, וְאָז נִרְאֶה אִם הָרַב שֶׁלָּכֶם יַצִּיל אוֹתוֹ לְאַחַר שֶׁבִּקֵּר אֶצְלוֹ". הָעֲשִׂירִי שֶׁיָּצָא מֵהַצִּיּוּן, הָיָה מַר יוֹנָה פָּרְיֶינְטֶה זַ"ל, אָדָם יְרֵא שָׁמַיִם שֶׁהִתְפַּרְנֵס לְמִחְיָתוֹ מִיִּצּוּר מִזְרָנִים. הַשֵּׁיח הִתְנַפֵּל עָלָיו וְהִפִּילוֹ אַרְצָה בְּזַעֲקוֹת שֶׁבֶר, הוּא טָעַן בִּצְעָקוֹת שֶׁהַיְּהוּדִי קִלֵּל אֶת דָּת הָאִסְלַאם וְאֶת נְבִיאָם שֶׁל הַמֻּסְלְמִים. אַב בֵּית הַדִּין רָאָה אֶת הַמַּחֲזֶה בְּיָגוֹן. לִבּוֹ נֶחְמַץ בְּקִרְבּוֹ עַל שֶׁאֵין בְּכֹחוֹ לְהוֹשִׁיעַ אֶת הַיְּהוּדִי הַיָּשָׁר שֶׁלֹּא עָשָׂה כָּל רַע. בִּן רֶגַע, הִתְקַבֵּץ הֲמוֹן מֻסְלְמִי זוֹעֵם וְהִקִּיף אֶת מַר יוֹנָה פָּרְיֶינְטֶה הָרוֹעֵד מִפַּחַד. אַנְשֵׁי הַמִּשְׁטָרָה הִגִּיעוּ וְלָקְחוּ אוֹתוֹ אֶל בֵּית הַמַּעֲצָר, עַד שֶׁיַּגִּיעַ תּוֹרוֹ לְהִשָּׁפֵט אֵצֶל הַמּוֹשֵׁל. כְּבָר לַמָּחֳרָת הָעֳמַד לַמִּשְׁפָּט. בְּעֵינַיִם יוֹרְקוֹת שִׂנְאָה, נֶעֱמַד הַשֵּׁיח וְהֶאֱשִׁים אֶת מַר יוֹנָה כִּי קִלֵּל אֶת דָּת הָאִסְלַאם וְאֶת נְבִיא הַמֻּסְלְמִים, כְּשֶׁיָּצָא עִם חֲבֵרָיו מִמְּקוֹם קְבוּרָתוֹ שֶׁל רַבָּם. הַגָּאוֹן רַבִּי מֹשֶׁה בִּיבַּס זַצַ"ל, בִּקֵּשׁ אֶת רְשׁוּת הַדִּבּוּר, וְהַמּוֹשֵׁל, שֶׁהִכִּיר אוֹתוֹ, נָתַן לוֹ רְשׁוּת לָשֵׂאת אֶת דְּבָרוֹ. "אֲדוֹנִי הַמּוֹשֵׁל! אֲנִי הָיִיתִי נוֹכֵחַ אֶתְמוֹל בַּמָּקוֹם בִּשְׁעַת הַמַּעֲשֶׂה, וְלָכֵן אֲבַקֵּשׁ לִשְׁאֹל אֶת הַתּוֹבֵעַ שְׁאֵלָה". הִסְכִּים הַמּוֹשֵׁל, וְאָז פָּנָה הַגָּאוֹן רַבִּי מֹשֶׁה בִּיבַּס אֶל הַשֵּׁיח וּשְׁאָלוֹ: "הַאִם שָׁמַעְתָּ בְּמוֹ אָזְנֶיךָ אֶת הַיְּהוּדִי מְבַזֶּה אֶת דַּתְכֶם?" "כֵּן, בְּהֶחְלֵט!" הֵשִׁיב הַשֵּׁיח. "בְּאֵיזוֹ שָׂפָה הוּא דִּבֵּר?" הִקְשָׁה רַבִּי מֹשֶׁה. "בַּעֲרָבִית, כַּמּוּבָן", הֵשִׁיב. חִיֵּךְ הַמּוֹשֵׁל וְאָז שָׁאַל אֶת הַשֵּׁיח: "הַאִם אַתָּה רוֹצֶה לַחֲזֹר בְּךָ מִתְּבִיעָתְךָ?" "לֹא! מַדּוּעַ שֶׁאֶחֱזֹר בִּי?!" הִתְעַקֵּשׁ הַשֵּׁיח. "אִם כֵּן", אָמַר הַמּוֹשֵׁל, "אֲנִי גּוֹזֵר עָלֶיךָ לְנַקּוֹת אֶת תְּעָלוֹת מֵי הַשּׁוֹפְכִין שֶׁל הָעִיר!!!" "מָה?! מַדּוּעַ?! אֵיפֹה הַצֶּדֶק? הֲרֵי הַצֶּדֶק עִמִּי!" "מַדּוּעַ?" –קָרָא הַמּוֹשֵׁל – "כִּי אֲנִי מַכִּיר אֶת מַר יוֹנָה פָּרְיֶינְטֶה מֵאָז הֱיוֹתִי יֶלֶד, וְהוּא אִלֵּם מִלֵּדָה. הָכֵיצַד דִּבֵּר?!" פְּנֵי הַשֵּׁיח סָמְקוּ מִבּוּשָׁה. הוּא הִרְכִּין אֶת רֹאשׁוֹ, וְשׁוֹטְרֵי הַמָּקוֹם הוֹבִילוּ אוֹתוֹ אֶל בִּיב הַשּׁוֹפְכִין... לְאַחַר הַמִּשְׁפָּט, פָּנָה הַמּוֹשֵׁל אֶל אַב בֵּית הַדִּין רַבִּי מֹשֶׁה וְגִלָּה לוֹ: "דַּע לְךָ, אֶמֶשׁ הִגִּיעַ אֵלַי בַּחֲלוֹם רַב יְהוּדִי הֲדוּר פָּנִים, וְהִזְהִיר אוֹתִי לִפְסֹק אַךְ וְרַק דִּין אֱמֶת"... הַשֵּׁיח חָוָה עַל בְּשָׂרוֹ אֶת הִתְגַּשְּׁמוּת הַפָּסוּק: "כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ"... אָנוּ נִמְצָאִים בְּעִצּוּמָם שֶׁל יְמֵי הָאֵבֶל עַל תַּלְמִידֵי רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁנִּפְטְרוּ בִּדְמֵי יְמֵיהֶם, מֵאַחַר שֶׁלֹּא נָהֲגוּ כָּבוֹד זֶה בָּזֶה. (יבמות סב:) הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּפָנֵינוּ מַמְחִישׁ עַד כַּמָּה גָּדוֹל עָנְשׁוֹ שֶׁל הַמְזַלְזֵל בִּכְבוֹד חֲבֵרוֹ. בְּכִתָּה אַחַת, "מֶלֶךְ הַכִּתָּה" הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכֹחוֹ לְרָעָה וְהָיָה נוֹהֵג לְלַגְלֵג עַל אֶחָד מִתַּלְמִידֵי הַכִּתָּה, שֶׁרַגְלָיו הָיוּ עֲקֻמּוֹת מְעַט. כָּל תַּלְמִידֵי הַכִּתָּה נִסְחֲפוּ אַחֲרָיו וְלָעֲגוּ גַּם הֵם לַיֶּלֶד הַמִּסְכֵּן. "מֶלֶךְ הַכִּתָּה" הָיָה מְחַקֶּה אֶת הֲלִיכָתוֹ הַצּוֹלַעַת, כְּשֶׁכָּל יַלְדֵי הַכִּתָּה צוֹחֲקִים וּמְנַסִּים גַּם הֵם אֶת כֹּחָם בַּמִּשְׂחָק, כְּלֵיצָנֵי הֶחָצֵר. אֵין לְתָאֵר אֶת הַבּוּשָׁה שֶׁחָשׁ אוֹתוֹ תַּלְמִיד מִמַּעֲשֵׂיהֶם. הוּא הָיָה מַסְמִיק מֵרֹב בּוּשָׁה וּמִתְפַּלֵּל שֶׁהָאֲדָמָה תִּפְתַּח אֶת פִּיהָ וְתִבְלַע אוֹתוֹ. לֵילוֹת שְׁלֵמִים לֹא הִצְלִיחַ לִישֹׁן, "מָה אֲנִי אָשֵׁם שֶׁנּוֹלַדְתִּי כָּךְ?" הִתְיַפֵּחַ, כְּשֶׁדִּמְעוֹתָיו הַחַמּוֹת נִסְפָּגוֹת בַּכָּרִית. הַשָּׁנִים חָלְפוּ, גְּדָיִים נַעֲשׂוּ תְּיָשִׁים וְכָל תַּלְמִידֵי הַכִּתָּה הַזּוֹ הֵקִימוּ מִשְׁפָּחוֹת בְּרוּכוֹת, חוּץ מִ"מֶּלֶךְ הַכִּתָּה". הוּא אָמְנָם הִתְחַתֵּן, אַךְ לֹא זָכָה לִילָדִים מִשֶּׁלּוֹ בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים. הוּא וְאִשְׁתּוֹ עָבְרוּ טִפּוּלִים רַבִּים, אַךְ גַּם בְּכִירֵי הָרוֹפְאִים לֹא הִצְלִיחוּ לַעֲזֹר. כְּשֶׁעָשָׂה חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ עִם עַצְמוֹ, הֵבִין מַדּוּעַ בָּאָה עָלָיו הַצָּרָה. הוּא צִעֵר אֶת חֲבֵרוֹ הַצּוֹלֵעַ וְיִסֵּר אוֹתוֹ בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים רַבּוֹת, לָכֵן עַתָּה ה' מְיַסֵּר אוֹתוֹ. הוּא נִסָּה בְּכָל מִינֵי דְּרָכִים לְאַתֵּר אֶת כְּתָבְתּוֹ, אַךְ הֶעֱלָה חֶרֶס בְּיָדוֹ. בְּלַ"ג בָּעֹמֶר עָלָה אֶל צִיּוּנוֹ שֶׁל הַתַּנָּא הַקָּדוֹשׁ, רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי זיע"א יַחַד עִם רַעְיָתוֹ, כְּדֵי לִבְקֹעַ אֶת שִׁבְעַת הָרְקִיעִים וְלִזְכּוֹת לְבֵן עוֹד הַשָּׁנָה. בְּעוֹדָם עוֹלִים בְּמַעֲלֵה הָהָר, הִבְחִין לְפֶתַע בֶּחָבֵר שֶׁחִפֵּשׂ זְמַן כֹּה רַב, הוֹלֵךְ יַחַד עִם עוֹד כַּמָּה זַאֲטוּטִים חֲמוּדִים! בַּתְּחִלָּה הִסֵּס אִם אָכֵן זֶה הוּא, שֶׁהֲרֵי שָׁנִים רַבּוֹת עָבְרוּ, אַךְ כְּשֶׁרָאָה אֶת צוּרַת הֲלִיכָתוֹ, לֹא נוֹתַר בְּלִבּוֹ עוֹד מָקוֹם לְסָפֵק. הוּא רָצָה לִצְעֹד לִקְרָאתוֹ בִּמְהִירוּת, כְּקֶצֶב פְּעִימוֹת לִבּוֹ, אַךְ פָּחַד מְאֹד מִתְּגוּבָתוֹ. לַמְרוֹת הַחֲשָׁשׁ, הוּא הֵבִין אֶת גֹּדֶל הַהִזְדַּמְּנוּת שֶׁנִּתְּנָה לוֹ מִשָּׁמַיִם, לָכֵן אָזַר אֹמֶץ וְרָץ לְעֶבְרוֹ, לִפְנֵי שֶׁיִּבָּלַע בֵּין נְהַר הָאֲנָשִׁים הָעוֹלִים לַצִּיּוּן. "שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם! אַתָּה זוֹכֵר אוֹתִי?" שָׁאַל בְּרֹאשׁ מֻשְׁפָּל. "לֹא בְּדִיּוּק", עָנָה הֶחָבֵר. "לָמַדְנוּ יַחַד בְּאוֹתָהּ כִּתָּה", הִזְכִּיר בְּפָנִים אֲדֻמּוֹת. לְפֶתַע הוּא נִזְכַּר, כֵּן! זֶה מַלְכָּם שֶׁל בְּנֵי כִּתָּתוֹ, אֲשֶׁר בִּגְלַל רִשְׁעוּתוֹ לֹא יָכוֹל הָיָה לִישֹׁן לֵילוֹת שְׁלֵמִים, זֶה שֶׁהִתְאַכְזֵר אֵלָיו לְאֹרֶךְ שָׁנִים... "כֵּן, נִזְכַּרְתִּי מִי אַתָּה, אֲבָל סְלַח לִי, אֲנִי מְמַהֵר לַעֲלוֹת לַצִּיּוּן עִם בְּנֵי מִשְׁפַּחְתִּי", הֵשִׁיב בִּקְרִירוּת. "אֲנִי חַיָּב לְדַבֵּר אִתְּךָ כַּמָּה דַּקּוֹת!" בִּקֵּשׁ בְּתַחֲנוּנִים. "אֲנִי מְחַפֵּשׂ אוֹתְךָ כְּבָר תְּקוּפָה אֲרֻכָּה. אֲנִי נָשׂוּי בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים וְלֹא זָכִיתִי לִילָדִים. אֲנִי חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא זֶה בִּגְלַל מַה שֶּׁעוֹלַלְתִּי לְךָ. אֲנִי מִתְחַנֵּן שֶׁתִּסְלַח לִי עַל הַכֹּל. אָנָּא! סְלַח לִי כְּדֵי שֶׁאוּכַל גַּם אֲנִי לַחֲבֹק יֶלֶד". הַשִּׂיחָה בֵּינֵיהֶם הָיְתָה קָשָׁה. הוּא לֹא הָיָה מְסֻגָּל לִסְלֹחַ לוֹ מַהֵר כָּל כָּךְ עַל יָם שֶׁל עֶלְבּוֹנוֹת, שֶׁשָּׁפַךְ עָלָיו בְּמֶשֶׁךְ תְּקוּפָה כֹּה אֲרֻכָּה. לְאַחַר כַּמָּה דַּקּוֹת שֶׁנִּרְאוּ בְּעֵינֵי "מֶלֶךְ הַכִּתָּה" כְּנֶצַח, נַעֲנָה לְבַסּוֹף וְאָמַר לוֹ: "בִּזְכוּתוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן וְלִכְבוֹדוֹ, אֲנִי מוֹחֵל לְךָ בִּמְחִילָה גְּמוּרָה! אֵין כָּאן כַּעַס וְלֹא קְפִידָה!" הַשְּׁנַיִם הִתְחַבְּקוּ וּבָכוּ זֶה עַל זֶה כַּחֲבֵרִים וָתִיקִים שֶׁנִּפְגְּשׁוּ לְאַחַר יוֹבֵל שָׁנִים. לֹא עָבְרָה אֶלָּא שָׁנָה, וּמֶלֶךְ הָעוֹלָם רִחֵם עַל "מֶלֶךְ הַכִּתָּה" וְזִכָּה אוֹתוֹ בְּזֶרַע קֹדֶשׁ שֶׁל קַיָּמָא. יְהִי רָצוֹן שֶׁנִּזְכֶּה לִרְאוֹת כָּל אֶחָד מַעֲלַת חֲבֵרֵינוּ וְלֹא חֶסְרוֹנָם, וְעַל יְדֵי זֶה נִזְכֶּה לִרְאוֹת בְּבִנְיַן אֲרִיאֵל. כִּי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נֶחֱרַב בַּעֲווֹן שִׂנְאַת חִנָּם (יומא ט:) וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ הַשְּׁלִישִׁי יִבָּנֶה בִּזְכוּת אַהֲבַת חִנָּם! (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)