Otzarot-Article

"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן" (יז-יב) "אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים. אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי עוֹלָם, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שַׁחַת", אוֹמֶרֶת הַגְּמָרָא (בְּרָכוֹת כח:), "הֵם רָצִים", תַּרְבּוּת הַכַּדּוּרֶגֶל, מָרָתוֹן הָרִיצוֹת, לֹא בִּכְדִי מִתְנַקֵּז הַכֹּל בָּרַגְלַיִם: "אַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב" (בְּרֵאשִׁית ג-טו), נֶאֱמַר לַנָּחָשׁ. הַסִּטְרָא אַחֲרָא, מְקוֹמָהּ בָּעֲקֵבַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "רַגְלֶיהָ יֹרְדוֹת מָוֶת, שְׁאוֹל צְעָדֶיהָ יִתְמֹכוּ" (מִשְׁלֵי ה-ה). וּבְיוֹתֵר נוֹשֵׂאת הִיא רֹאשָׁהּ בְּדוֹר הָעֲקֵבַיִם: עִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא.

וְ"אָנוּ רָצִים", לְתַקֵּן אֶת הַחֵטְא, לְהוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל. "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן" - מַסְבִּיר רַבֵּנוּ הַ"אֲבִיר יַעֲקֹב" אַבּוּחֲצִירָא זיע"א, אִם תְּתַקְּנוּ אֶת הֶעָקֵב, וְאֶת הַצְּעָדִים. כַּאֲשֶׁר תֵּלְכוּ לְשִׁעוּרֵי תּוֹרָה, תֵּלְכוּ לִתְפִלָּה בְּמִנְיָן, תֵּלְכוּ לִדְבַר מִצְוָה. בְּכָךְ תּוֹצִיאוּ אֶת בָּלְעוֹ מִפִּיו, "חַיִל בָּלַע וַיְקִאֶנּוּ" (אִיּוֹב כ-טו), אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי עוֹלָם - וְאָז: "וְשָׁמַר ה' אֱלֹקֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ". הָ"עִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא" יָבִיא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, לִגְאֻלָּה שְׁלֵמָה, לִישׁוּעָה וּלְנֶחָמָה, כַּאֲשֶׁר הָ"עֵקֶב" יְתֻקַּן. אִם נְמַהֵר לִדְבַר מִצְוָה וְנִשְׁמֹר אֶת רַגְלֵינוּ מִדְּבַר עֲבֵרָה נִזְכֶּה לְכָל הַבְּרָכוֹת הָאֲמוּרוֹת בָּעִנְיָן: "וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ - בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכָּל הָעַמִּים – וְהֵסִיר ה' מִמְּךָ כָּל חֹלִי", בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן.

עַל חֲשִׁיבוּת הַהַשְׁקָעָה בָּרוּחָנִיּוּת עַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה וְהָרִיצָה אַחַר הַמִּצְווֹת נְסַפֵּר אֶת הַסִּפּוּר הַבָּא:

סַבְתָּא שֶׁלִּי לִמְּדָה אוֹתִי אֵיךְ לְשַׂחֵק אֶת מִשְׂחַק הַמּוֹנוֹפּוֹל. הִיא הֵבִינָה כִּי שֵׁם הַמִּשְׂחָק הוּא לִרְכֹּשׁ. הִיא צָבְרָה כָּל מַה שֶּׁרַק יָכְלָה, וּלְבַסּוֹף הָפְכָה לְמַאסְטֵר שֶׁל הַלּוּחַ.

בְּכָל פַּעַם הִיא הָיְתָה לוֹקַחַת אֶת הַדּוֹלָר הָאַחֲרוֹן שֶׁלִּי, וַאֲנִי הָיִיתִי נִכְנַעַת בִּתְבוּסָה מוֹחֶצֶת. וְאָז הִיא תָּמִיד הָיְתָה מִסְתַּכֶּלֶת עָלַי וְאוֹמֶרֶת לִי אוֹתוֹ הַדָּבָר - "יוֹם אֶחָד אַתְּ תִּלְמְדִי לְשַׂחֵק אֶת הַמִּשְׂחָק!".

קַיִץ אֶחָד שִׂחַקְתִּי בְּמוֹנוֹפּוֹל עִם אַחַת הַשְּׁכֵנוֹת, כִּמְעַט כָּל יוֹם. כָּל הַיּוֹם הָיִינוּ מְשַׂחֲקוֹת שָׁעוֹת, וּבְאוֹתוֹ קַיִץ לָמַדְתִּי לְשַׂחֵק אֶת הַמִּשְׂחָק. הֵבַנְתִּי שֶׁהַדֶּרֶךְ הַיְּחִידָה לְנַצֵּחַ הִיא לְהִתְחַיֵּב מְחֻיָּבוּת מֻחְלֶטֶת לִרְכִישָׁה. הֵבַנְתִּי שֶׁכֶּסֶף וּרְכוּשׁ זֶהוּ הָאֹפֶן שֶׁבּוֹ צוֹבְרִים נְקֻדּוֹת, וְעַד סוֹף הַקַּיִץ הַזֶּה הָיִיתִי אַכְזָרִית יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר סַבְתָּא שֶׁלִּי. הָיִיתִי מוּכָנָה לְכוֹפֵף אֶת הַחֻקִּים אִם הָיִיתִי צְרִיכָה, כְּדֵי לְנַצֵּחַ בַּמִּשְׂחָק הַזֶּה!

וְאָז, בַּסְּתָיו, הִתְיַשַּׁבְתִּי לְשַׂחֵק עִם סַבְתָּא. לָקַחְתִּי אֶת כָּל מַה שֶּׁהָיָה לָהּ... הָרַסְתִּי אוֹתָהּ כַּלְכָּלִית וּפְּסִיכוֹלוֹגִית. הִסְתַּכַּלְתִּי עָלֶיהָ נוֹתֶנֶת לִי אֶת הַדּוֹלָר הָאַחֲרוֹן שֶׁלָּהּ וְנִכְנַעַת בִּתְבוּסָה מוֹחֶצֶת. וְאָז, הָיָה לָהּ דָּבָר נוֹסָף לְלַמֵּד אוֹתִי...

הִיא הִסְתַּכְּלָה עָלַי וְאָמְרָה: "עַכְשָׁו, הַכֹּל חוֹזֵר לַקֻּפְסָא". כָּל הַבָּתִּים וּבָתֵּי הַמָּלוֹן הָאֵלֶּה, כָּל חֶבְרוֹת הָרַכֶּבֶת וְהַחַשְׁמַל. כָּל הַנְּכָסִים הָאֵלּוּ וְכָל הַכֶּסֶף הַנִּפְלָא הַזֶּה, עַכְשָׁו, הַכֹּל חוֹזֵר לַקֻּפְסָא. "אוֹי"... לֹא רָצִיתִי שֶׁזֶּה יַחֲזֹר לַקֻּפְסָא.

"לֹא", הִיא אָמְרָה. "שׁוּם דָּבָר מִזֶּה לֹא הָיָה בֶּאֱמֶת שֶׁלָּךְ... אַתְּ מִתְרַגֶּשֶׁת מִזֶּה לִתְקוּפָה מְסֻיֶּמֶת, אֲבָל כָּל זֶה הָיָה כָּאן הַרְבֵּה לִפְנֵי שֶׁאַתְּ הִתְיַשַּׁבְתְּ לְיַד הַלּוּחַ, וְזֶה יִשָּׁאֵר גַּם אַחֲרֵי שֶׁאַתְּ תֵּלְכִי. אַתְּ יוֹדַעַת, שַׂחְקָנִים בָּאִים וְהוֹלְכִים. אֲבָל, הַכֹּל חוֹזֵר לַקֻּפְסָא. מְכוֹנִיּוֹת, תְּאָרִים, בְּגָדִים, תִּיקִים, נְכָסִים... אֲפִלּוּ הַגּוּף שֶׁלָּךְ".

הֵבַנְתִּי שֶׁהָעֻבְדָּה הִיא שֶׁכָּל מַה שֶּׁאֲנִי אֶצְרֹךְ וְאֶאֱגֹר וְאֶשְׁמֹר, הוֹלֵךְ לַחֲזֹר לַקֻּפְסָא וַאֲנִי הוֹלֶכֶת לְאַבֵּד אֶת הַכֹּל... אֵין כָּאן הַרְבֵּה הֶחְזֵר עַל הַהַשְׁקָעָה הַזּוֹ, אָה?...

חֲבֵרִים, סוֹף סוֹף קִבַּלְתֶּם אֶת הַקִּדּוּם הָאוּלְטִימָטִיבִי, בִּצַּעְתֶּם אֶת הָרְכִישָׁה הָאוּלְטִימָטִיבִית, קְנִיתֶם אֶת הַבַּיִת הַמֻּשְׁלָם, הִגַּעְתֶּם לַבִּטָּחוֹן הַכַּלְכָּלִי וְטִפַּסְתֶּם עַל סֻלַּם הַהַצְלָחָה עַד הַמָּקוֹם הֲכִי גָּבוֹהַּ שֶׁאַתֶּם יְכוֹלִים רַק לְהַגִּיעַ אֵלָיו, וְאָז הָרִגּוּשׁ... מִתְפּוֹגֵג. וְאָז מָה? אֵין סָפֵק שֶׁאַתֶּם מְבִינִים שֶׁזֶּה אַף פַּעַם לֹא יִהְיֶה מַסְפִּיק... וְאָז אַתֶּם חַיָּבִים לִשְׁאֹל אֶת עַצְמְכֶם אֶת הַשְּׁאֵלָה: מַה בֶּאֱמֶת חָשׁוּב? מַה תַּכְלִית הַחַיִּים, אִם הַכֹּל בַּסּוֹף חוֹזֵר לַקֻּפְסָא?...

בְּחַיֵּינוּ אָנוּ אוֹגְרִים וְאוֹסְפִים, קוֹנִים וּמַשְׁקִיעִים, מַקְדִּישִׁים יָמִים וְלֵילוֹת לִיצֹר לָנוּ עוֹלָם נוֹחַ וְאֵיכוּתִי. אַךְ בְּסוֹפוֹ שֶׁל יוֹם כֻּלָּנוּ נִצְטָרֵךְ לְהַחֲזִיר הַכֹּל לַ"קֻפְסָא", אֶת כָּל שֶׁעָמַלְנוּ עָלָיו - הַבָּתִּים, הַמְּכוֹנִיּוֹת, הָעֲסָקִים... הַכֹּל יִשָּׁאֵר כָּאן!

אִם רַק נַעֲצֹר מְעַט וְנַחֲשֹׁב, נָבִין שֶׁהַכֹּל יַחֲזֹר לַ"קֻּפְסָא". אָנוּ מַעֲבִירִים אֶת חַיֵּינוּ בְּהַשְׁקָעָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּלְעִתִּים שׁוֹכְחִים מַה מַּטְּרָתֵנוּ - לִזְכּוֹת בְּחֶלְקֵנוּ בָּעוֹלָם הַבָּא.

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּרָא אֶת עוֹלָמוֹ כְּדֵי שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ אֶת הָאָדָם, שֶׁיּוּכַל לַעֲבֹד אֶת בּוֹרְאוֹ בַּצּוּרָה הַטּוֹבָה וְהַנּוֹחָה בְּיוֹתֵר. אַל תַּשְׁקִיעַ אֶת מֵיטַב וּמֵרַב כּוֹחֲךָ בָּעוֹלָם הַזְּמַנִּי וְהַחוֹלֵף, תֵּן דַּעְתְּךָ וְתַשְׁקִיעַ בָּעוֹלָם הַנִּצְחִי שֶׁלְּךָ. עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ, בַּמֶּה כְּדַאי וְרָצוּי לְהַשְׁקִיעַ אֶת כּוֹחוֹתֵינוּ, מַחְשְׁבוֹתֵינוּ, רְצוֹנוֹתֵינוּ... וּבַמֶּה לְהַשְׁקִיעַ פָּחוֹת, כִּי הַכֹּל, בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר, יִשָּׁאֵר בַּ"קֻּפְסָא"... (אֲבִיר יַעֲקֹב, מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	שמות תשפ"ה
	הַנִּסְיוֹנוֹת – תַּמְצִית חַיָּיו שֶׁל הָאָדָם
	"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן" (יז-יב) "אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים. אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי עוֹלָם, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שַׁחַת", אוֹמֶרֶת הַגְּמָרָא (בְּרָכוֹת כח:), "הֵם רָצִים", תַּרְבּוּת הַכַּדּוּרֶגֶל, מָרָתוֹן הָרִיצוֹת, לֹא בִּכְדִי מִתְנַקֵּז הַכֹּל בָּרַגְלַיִם: "אַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב" (בְּרֵאשִׁית ג-טו), נֶאֱמַר לַנָּחָשׁ. הַסִּטְרָא אַחֲרָא, מְקוֹמָהּ בָּעֲקֵבַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "רַגְלֶיהָ יֹרְדוֹת מָוֶת, שְׁאוֹל צְעָדֶיהָ יִתְמֹכוּ" (מִשְׁלֵי ה-ה). וּבְיוֹתֵר נוֹשֵׂאת הִיא רֹאשָׁהּ בְּדוֹר הָעֲקֵבַיִם: עִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא. וְ"אָנוּ רָצִים", לְתַקֵּן אֶת הַחֵטְא, לְהוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל. "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן" - מַסְבִּיר רַבֵּנוּ הַ"אֲבִיר יַעֲקֹב" אַבּוּחֲצִירָא זיע"א, אִם תְּתַקְּנוּ אֶת הֶעָקֵב, וְאֶת הַצְּעָדִים. כַּאֲשֶׁר תֵּלְכוּ לְשִׁעוּרֵי תּוֹרָה, תֵּלְכוּ לִתְפִלָּה בְּמִנְיָן, תֵּלְכוּ לִדְבַר מִצְוָה. בְּכָךְ תּוֹצִיאוּ אֶת בָּלְעוֹ מִפִּיו, "חַיִל בָּלַע וַיְקִאֶנּוּ" (אִיּוֹב כ-טו), אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי עוֹלָם - וְאָז: "וְשָׁמַר ה' אֱלֹקֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ". הָ"עִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא" יָבִיא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, לִגְאֻלָּה שְׁלֵמָה, לִישׁוּעָה וּלְנֶחָמָה, כַּאֲשֶׁר הָ"עֵקֶב" יְתֻקַּן. אִם נְמַהֵר לִדְבַר מִצְוָה וְנִשְׁמֹר אֶת רַגְלֵינוּ מִדְּבַר עֲבֵרָה נִזְכֶּה לְכָל הַבְּרָכוֹת הָאֲמוּרוֹת בָּעִנְיָן: "וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ - בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכָּל הָעַמִּים – וְהֵסִיר ה' מִמְּךָ כָּל חֹלִי", בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן. עַל חֲשִׁיבוּת הַהַשְׁקָעָה בָּרוּחָנִיּוּת עַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה וְהָרִיצָה אַחַר הַמִּצְווֹת נְסַפֵּר אֶת הַסִּפּוּר הַבָּא: סַבְתָּא שֶׁלִּי לִמְּדָה אוֹתִי אֵיךְ לְשַׂחֵק אֶת מִשְׂחַק הַמּוֹנוֹפּוֹל. הִיא הֵבִינָה כִּי שֵׁם הַמִּשְׂחָק הוּא לִרְכֹּשׁ. הִיא צָבְרָה כָּל מַה שֶּׁרַק יָכְלָה, וּלְבַסּוֹף הָפְכָה לְמַאסְטֵר שֶׁל הַלּוּחַ. בְּכָל פַּעַם הִיא הָיְתָה לוֹקַחַת אֶת הַדּוֹלָר הָאַחֲרוֹן שֶׁלִּי, וַאֲנִי הָיִיתִי נִכְנַעַת בִּתְבוּסָה מוֹחֶצֶת. וְאָז הִיא תָּמִיד הָיְתָה מִסְתַּכֶּלֶת עָלַי וְאוֹמֶרֶת לִי אוֹתוֹ הַדָּבָר - "יוֹם אֶחָד אַתְּ תִּלְמְדִי לְשַׂחֵק אֶת הַמִּשְׂחָק!". קַיִץ אֶחָד שִׂחַקְתִּי בְּמוֹנוֹפּוֹל עִם אַחַת הַשְּׁכֵנוֹת, כִּמְעַט כָּל יוֹם. כָּל הַיּוֹם הָיִינוּ מְשַׂחֲקוֹת שָׁעוֹת, וּבְאוֹתוֹ קַיִץ לָמַדְתִּי לְשַׂחֵק אֶת הַמִּשְׂחָק. הֵבַנְתִּי שֶׁהַדֶּרֶךְ הַיְּחִידָה לְנַצֵּחַ הִיא לְהִתְחַיֵּב מְחֻיָּבוּת מֻחְלֶטֶת לִרְכִישָׁה. הֵבַנְתִּי שֶׁכֶּסֶף וּרְכוּשׁ זֶהוּ הָאֹפֶן שֶׁבּוֹ צוֹבְרִים נְקֻדּוֹת, וְעַד סוֹף הַקַּיִץ הַזֶּה הָיִיתִי אַכְזָרִית יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר סַבְתָּא שֶׁלִּי. הָיִיתִי מוּכָנָה לְכוֹפֵף אֶת הַחֻקִּים אִם הָיִיתִי צְרִיכָה, כְּדֵי לְנַצֵּחַ בַּמִּשְׂחָק הַזֶּה! וְאָז, בַּסְּתָיו, הִתְיַשַּׁבְתִּי לְשַׂחֵק עִם סַבְתָּא. לָקַחְתִּי אֶת כָּל מַה שֶּׁהָיָה לָהּ... הָרַסְתִּי אוֹתָהּ כַּלְכָּלִית וּפְּסִיכוֹלוֹגִית. הִסְתַּכַּלְתִּי עָלֶיהָ נוֹתֶנֶת לִי אֶת הַדּוֹלָר הָאַחֲרוֹן שֶׁלָּהּ וְנִכְנַעַת בִּתְבוּסָה מוֹחֶצֶת. וְאָז, הָיָה לָהּ דָּבָר נוֹסָף לְלַמֵּד אוֹתִי... הִיא הִסְתַּכְּלָה עָלַי וְאָמְרָה: "עַכְשָׁו, הַכֹּל חוֹזֵר לַקֻּפְסָא". כָּל הַבָּתִּים וּבָתֵּי הַמָּלוֹן הָאֵלֶּה, כָּל חֶבְרוֹת הָרַכֶּבֶת וְהַחַשְׁמַל. כָּל הַנְּכָסִים הָאֵלּוּ וְכָל הַכֶּסֶף הַנִּפְלָא הַזֶּה, עַכְשָׁו, הַכֹּל חוֹזֵר לַקֻּפְסָא. "אוֹי"... לֹא רָצִיתִי שֶׁזֶּה יַחֲזֹר לַקֻּפְסָא. "לֹא", הִיא אָמְרָה. "שׁוּם דָּבָר מִזֶּה לֹא הָיָה בֶּאֱמֶת שֶׁלָּךְ... אַתְּ מִתְרַגֶּשֶׁת מִזֶּה לִתְקוּפָה מְסֻיֶּמֶת, אֲבָל כָּל זֶה הָיָה כָּאן הַרְבֵּה לִפְנֵי שֶׁאַתְּ הִתְיַשַּׁבְתְּ לְיַד הַלּוּחַ, וְזֶה יִשָּׁאֵר גַּם אַחֲרֵי שֶׁאַתְּ תֵּלְכִי. אַתְּ יוֹדַעַת, שַׂחְקָנִים בָּאִים וְהוֹלְכִים. אֲבָל, הַכֹּל חוֹזֵר לַקֻּפְסָא. מְכוֹנִיּוֹת, תְּאָרִים, בְּגָדִים, תִּיקִים, נְכָסִים... אֲפִלּוּ הַגּוּף שֶׁלָּךְ". הֵבַנְתִּי שֶׁהָעֻבְדָּה הִיא שֶׁכָּל מַה שֶּׁאֲנִי אֶצְרֹךְ וְאֶאֱגֹר וְאֶשְׁמֹר, הוֹלֵךְ לַחֲזֹר לַקֻּפְסָא וַאֲנִי הוֹלֶכֶת לְאַבֵּד אֶת הַכֹּל... אֵין כָּאן הַרְבֵּה הֶחְזֵר עַל הַהַשְׁקָעָה הַזּוֹ, אָה?... חֲבֵרִים, סוֹף סוֹף קִבַּלְתֶּם אֶת הַקִּדּוּם הָאוּלְטִימָטִיבִי, בִּצַּעְתֶּם אֶת הָרְכִישָׁה הָאוּלְטִימָטִיבִית, קְנִיתֶם אֶת הַבַּיִת הַמֻּשְׁלָם, הִגַּעְתֶּם לַבִּטָּחוֹן הַכַּלְכָּלִי וְטִפַּסְתֶּם עַל סֻלַּם הַהַצְלָחָה עַד הַמָּקוֹם הֲכִי גָּבוֹהַּ שֶׁאַתֶּם יְכוֹלִים רַק לְהַגִּיעַ אֵלָיו, וְאָז הָרִגּוּשׁ... מִתְפּוֹגֵג. וְאָז מָה? אֵין סָפֵק שֶׁאַתֶּם מְבִינִים שֶׁזֶּה אַף פַּעַם לֹא יִהְיֶה מַסְפִּיק... וְאָז אַתֶּם חַיָּבִים לִשְׁאֹל אֶת עַצְמְכֶם אֶת הַשְּׁאֵלָה: מַה בֶּאֱמֶת חָשׁוּב? מַה תַּכְלִית הַחַיִּים, אִם הַכֹּל בַּסּוֹף חוֹזֵר לַקֻּפְסָא?... בְּחַיֵּינוּ אָנוּ אוֹגְרִים וְאוֹסְפִים, קוֹנִים וּמַשְׁקִיעִים, מַקְדִּישִׁים יָמִים וְלֵילוֹת לִיצֹר לָנוּ עוֹלָם נוֹחַ וְאֵיכוּתִי. אַךְ בְּסוֹפוֹ שֶׁל יוֹם כֻּלָּנוּ נִצְטָרֵךְ לְהַחֲזִיר הַכֹּל לַ"קֻפְסָא", אֶת כָּל שֶׁעָמַלְנוּ עָלָיו - הַבָּתִּים, הַמְּכוֹנִיּוֹת, הָעֲסָקִים... הַכֹּל יִשָּׁאֵר כָּאן! אִם רַק נַעֲצֹר מְעַט וְנַחֲשֹׁב, נָבִין שֶׁהַכֹּל יַחֲזֹר לַ"קֻּפְסָא". אָנוּ מַעֲבִירִים אֶת חַיֵּינוּ בְּהַשְׁקָעָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּלְעִתִּים שׁוֹכְחִים מַה מַּטְּרָתֵנוּ - לִזְכּוֹת בְּחֶלְקֵנוּ בָּעוֹלָם הַבָּא. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּרָא אֶת עוֹלָמוֹ כְּדֵי שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ אֶת הָאָדָם, שֶׁיּוּכַל לַעֲבֹד אֶת בּוֹרְאוֹ בַּצּוּרָה הַטּוֹבָה וְהַנּוֹחָה בְּיוֹתֵר. אַל תַּשְׁקִיעַ אֶת מֵיטַב וּמֵרַב כּוֹחֲךָ בָּעוֹלָם הַזְּמַנִּי וְהַחוֹלֵף, תֵּן דַּעְתְּךָ וְתַשְׁקִיעַ בָּעוֹלָם הַנִּצְחִי שֶׁלְּךָ. עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ, בַּמֶּה כְּדַאי וְרָצוּי לְהַשְׁקִיעַ אֶת כּוֹחוֹתֵינוּ, מַחְשְׁבוֹתֵינוּ, רְצוֹנוֹתֵינוּ... וּבַמֶּה לְהַשְׁקִיעַ פָּחוֹת, כִּי הַכֹּל, בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר, יִשָּׁאֵר בַּ"קֻּפְסָא"... (אֲבִיר יַעֲקֹב, מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)