Otzarot-Article

"כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ" (ד-לב) מַעֲשֶׂה מֻפְלָא הִתְרַחֵשׁ בָּעִיר כַּרְמִיאֵל, בָּהּ מְכַהֵן כְּמָרָא דְּאַתְרָא הַגְּרָ"א מַרְגָּלִית, אִישׁ חַי רַב-פְּעָלִים לְתוֹרָה וּלְיִרְאָה.

הָרַב מַרְגָּלִית מוֹסֵר שִׁעוּר בִּגְמָרָא מִדֵּי יוֹם לְתוֹשָׁבֵי הָעִיר. וְהִנֵּה, יוֹם אֶחָד נִכְנַס לְבֵית הַכְּנֶסֶת אָדָם לֹא מֻכָּר, בְּגִיל מְבֻגָּר מְאֹד, שֶׁהִצִּיג אֶת עַצְמוֹ כְּרוֹפֵא וָתִיק שֶׁעָלָה זֶה עַתָּה מֵרוּסְיָה. בִּקֵּשׁ הָאִישׁ שֶׁיָּבִיאוּ לְפָנָיו מַסֶּכֶת יוֹמָא.

מִשֶּׁהֵבִיאוּ לוֹ אֶת הַמַּסֶּכֶת, עִיֵּן בָּהּ הָרוֹפֵא בְּרֶגֶשׁ רַב. לְאַחַר כַּמָּה דַּקּוֹת הִתְיַשֵּׁב בֵּין הַלּוֹמְדִים וְהִשְׁתַּתֵּף בַּשִּׁעוּר, וּבְסִיּוּמוֹ סִפֵּר לָרַב מַרְגָּלִית וּלְכָל לוֹמְדֵי הַשִּׁעוּר אֶת הַסִּפּוּר שֶׁלּוֹ:

בַּתְּקוּפָה שֶׁלִּפְנֵי הַשּׁוֹאָה לָמַדְתִּי בְּחֵידֶר בְּאַחַת הָעֲיָרוֹת בְּפוֹלִין. בְּאַחַד הַיָּמִים שָׁאַלְתִּי אֶת הַמְּלַמֵּד שֶׁלִּי שְׁאֵלָה בַּנּוֹשֵׂא שֶׁבּוֹ עָסַקְנוּ. הַמְּלַמֵּד הִסְפִּיק רַק לוֹמַר לִי, שֶׁהַתְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתִי נִמְצֵאת בְּסוֹף מַסֶּכֶת יוֹמָא, וְאָז נִכְנְסוּ הַגֶּרְמָנִים יִמַּח-שְׁמָם-וְזִכְרָם, לַעֲיָרָה וְנֶאֱלַצְנוּ לְהַפְסִיק מִלִּמּוּדֵנוּ.

מֵאָז הִתְגַּלְגַּלְתִּי בְּדַרְכֵי-הַנְּדוּדִים שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל וְעָבַרְתִּי אֶת כָּל מוֹרְאוֹת הַשּׁוֹאָה. וְלַמְרוֹת שֶׁמֵּאָז וְעַד הַיּוֹם לֹא פָּתַחְתִּי גְּמָרָא, הַשְּׁאֵלָה שֶּׁשָּׁאַלְתִּי אֶת הַמְּלַמֵּד שֶׁלִּי בַּחֵידֶר נִקְּרָה כָּל הַעֵת בְּרֹאשִׁי. כָּל הַשָּׁנִים הָיָה לִי רָצוֹן עַז לְהַשִּׂיג מַסֶּכֶת יוֹמָא כְּדֵי לִרְאוֹת אֶת הַתְּשׁוּבָה הַמּוּבֵאת שָׁם.

לִפְנֵי מִסְפַּר יָמִים עָלִיתִי לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, סִפֵּר הָרוֹפֵא, וְאַחַד הַדְּבָרִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁעָשִׂיתִי הָיָה לְבָרֵר הֵיכָן יֵשׁ בֵּית כְּנֶסֶת שֶׁבּוֹ אוּכַל לִפְתֹּחַ מַסֶּכֶת יוֹמָא ---

נָשִׂים נָא עַל לֵב, כִּי אוֹתוֹ רוֹפֵא הָיָה צָרִיךְ לַעֲבֹר אֶת כָּל הַחַיִּים כִּמְעַט עַל מְנָת לְקַבֵּל תְּשׁוּבָה לַשְּׁאֵלָה שֶׁשָּׁאַל שָׁנִים רַבּוֹת לִפְנֵי כֵן, בַּחֵידֶר. מוּסַר הַהַשְׂכֵּל שֶׁיֵּשׁ לָנוּ לִלְמֹד הוּא, שֶׁכְּדַאי לְנַצֵּל אֶת הָעֻבְדָּה שֶׁשַּׁעֲרֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ פְּתוּחִים לְפָנֵינוּ, וְשֶׁיֵּשׁ בְּיָדֵינוּ הָאֶפְשָׁרוּת לִלְמֹד בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה וְלַעֲמֹל בַּתּוֹרָה כְּפִי אַוַּת נַפְשֵׁנוּ.

הָבָה נְנַצֵּל אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת הַתְּמִידִית שֶׁלָּנוּ לִהְיוֹת מִבָּאֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ. (עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ)

	כי תבא תשפ"ד
	"וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם"
	"וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" (ד-ד) זֶה לֹא מִכְּבָר דִּוְּחוּ בָּעִתּוֹנִים עַל כְּפָר אַלְמוֹנִי בְּטִיבֵּט שֶׁבּוֹ נִפְטַר תּוֹשָׁב בֵּן מֵאָה וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה "כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ" (ד-לב) מַעֲשֶׂה מֻפְלָא הִתְרַחֵשׁ בָּעִיר כַּרְמִיאֵל, בָּהּ מְכַהֵן כְּמָרָא דְּאַתְרָא הַגְּרָ"א מַרְגָּלִית, אִישׁ חַי רַב-פְּעָלִים לְתוֹרָה וּלְיִרְאָה. הָרַב מַרְגָּלִית מוֹסֵר שִׁעוּר בִּגְמָרָא מִדֵּי יוֹם לְתוֹשָׁבֵי הָעִיר. וְהִנֵּה, יוֹם אֶחָד נִכְנַס לְבֵית הַכְּנֶסֶת אָדָם לֹא מֻכָּר, בְּגִיל מְבֻגָּר מְאֹד, שֶׁהִצִּיג אֶת עַצְמוֹ כְּרוֹפֵא וָתִיק שֶׁעָלָה זֶה עַתָּה מֵרוּסְיָה. בִּקֵּשׁ הָאִישׁ שֶׁיָּבִיאוּ לְפָנָיו מַסֶּכֶת יוֹמָא. מִשֶּׁהֵבִיאוּ לוֹ אֶת הַמַּסֶּכֶת, עִיֵּן בָּהּ הָרוֹפֵא בְּרֶגֶשׁ רַב. לְאַחַר כַּמָּה דַּקּוֹת הִתְיַשֵּׁב בֵּין הַלּוֹמְדִים וְהִשְׁתַּתֵּף בַּשִּׁעוּר, וּבְסִיּוּמוֹ סִפֵּר לָרַב מַרְגָּלִית וּלְכָל לוֹמְדֵי הַשִּׁעוּר אֶת הַסִּפּוּר שֶׁלּוֹ: בַּתְּקוּפָה שֶׁלִּפְנֵי הַשּׁוֹאָה לָמַדְתִּי בְּחֵידֶר בְּאַחַת הָעֲיָרוֹת בְּפוֹלִין. בְּאַחַד הַיָּמִים שָׁאַלְתִּי אֶת הַמְּלַמֵּד שֶׁלִּי שְׁאֵלָה בַּנּוֹשֵׂא שֶׁבּוֹ עָסַקְנוּ. הַמְּלַמֵּד הִסְפִּיק רַק לוֹמַר לִי, שֶׁהַתְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתִי נִמְצֵאת בְּסוֹף מַסֶּכֶת יוֹמָא, וְאָז נִכְנְסוּ הַגֶּרְמָנִים יִמַּח-שְׁמָם-וְזִכְרָם, לַעֲיָרָה וְנֶאֱלַצְנוּ לְהַפְסִיק מִלִּמּוּדֵנוּ. מֵאָז הִתְגַּלְגַּלְתִּי בְּדַרְכֵי-הַנְּדוּדִים שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל וְעָבַרְתִּי אֶת כָּל מוֹרְאוֹת הַשּׁוֹאָה. וְלַמְרוֹת שֶׁמֵּאָז וְעַד הַיּוֹם לֹא פָּתַחְתִּי גְּמָרָא, הַשְּׁאֵלָה שֶּׁשָּׁאַלְתִּי אֶת הַמְּלַמֵּד שֶׁלִּי בַּחֵידֶר נִקְּרָה כָּל הַעֵת בְּרֹאשִׁי. כָּל הַשָּׁנִים הָיָה לִי רָצוֹן עַז לְהַשִּׂיג מַסֶּכֶת יוֹמָא כְּדֵי לִרְאוֹת אֶת הַתְּשׁוּבָה הַמּוּבֵאת שָׁם. לִפְנֵי מִסְפַּר יָמִים עָלִיתִי לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, סִפֵּר הָרוֹפֵא, וְאַחַד הַדְּבָרִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁעָשִׂיתִי הָיָה לְבָרֵר הֵיכָן יֵשׁ בֵּית כְּנֶסֶת שֶׁבּוֹ אוּכַל לִפְתֹּחַ מַסֶּכֶת יוֹמָא --- נָשִׂים נָא עַל לֵב, כִּי אוֹתוֹ רוֹפֵא הָיָה צָרִיךְ לַעֲבֹר אֶת כָּל הַחַיִּים כִּמְעַט עַל מְנָת לְקַבֵּל תְּשׁוּבָה לַשְּׁאֵלָה שֶׁשָּׁאַל שָׁנִים רַבּוֹת לִפְנֵי כֵן, בַּחֵידֶר. מוּסַר הַהַשְׂכֵּל שֶׁיֵּשׁ לָנוּ לִלְמֹד הוּא, שֶׁכְּדַאי לְנַצֵּל אֶת הָעֻבְדָּה שֶׁשַּׁעֲרֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ פְּתוּחִים לְפָנֵינוּ, וְשֶׁיֵּשׁ בְּיָדֵינוּ הָאֶפְשָׁרוּת לִלְמֹד בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה וְלַעֲמֹל בַּתּוֹרָה כְּפִי אַוַּת נַפְשֵׁנוּ. הָבָה נְנַצֵּל אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת הַתְּמִידִית שֶׁלָּנוּ לִהְיוֹת מִבָּאֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ. (עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ)