Otzarot-Article

"וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל אַנְשֵׁי הַצָּבָא הַבָּאִים לַמִּלְחָמָה" (לא-כא) הָרַב "שִׂפְתֵי כֹּהֵן" זצ"ל פֵּרֵשׁ מַדּוּעַ הִזְכִּירָם כָּאן בְּשֵׁם "הַבָּאִים לַמִּלְחָמָה". מִשּׁוּם שֶׁהַבְּשׂוֹרָה שֶׁאֶלְעָזָר בִּשֵּׂר לָהֶם שֶׁהַבִּזָּה שֶׁבְּיָדָם תִּשָּׁאֵר בִּרְשׁוּתָם, הִיא שֶׁתִּתֵּן לָהֶם אֶת הַנְּכוֹנוּת וְהַמּוֹטִיבַצְיָה לָצֵאת לְמִלְחָמוֹת נוֹסָפוֹת.

וְאַף כָּאן יֶשְׁנוֹ לֶקַח חָשׁוּב. יֶלֶד שֶׁמַּצְלִיחַ וּמֵבִיא תְּעוּדָה טוֹבָה, יְקַבֵּל מַתְּנַת הַעֲרָכָה וְהוֹקָרָה. בְּכָךְ נְזָרְזוֹ וְנַמְרִיצוֹ לְהֶשֵּׂגִים נוֹסָפִים.

מְסַפֵּר הָרַב טוֹיסִיג שֶׁהַתַּמְרִיץ לֹא חַיָּב לִהְיוֹת יָקָר, גַּם מִלָּה טוֹבָה כּוֹחָהּ אַדִּיר. אֵין אָדָם בָּעוֹלָם שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁיַּחְמִיאוּ לוֹ עַל מַעֲשֶׂה חִיּוּבִי יַתְחִיל לִזְעֹק: "צֵא מִכָּאן, אֵינֶנִּי רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ אֶת הַמַּחְמָאוֹת שֶׁלְּךָ, תִּתְבַּיֵּשׁ לְךָ!" הַמְּצִיאוּת הִיא שֶׁכָּל הָאֲנָשִׁים, גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים כְּאֶחָד, יִשְׂמְחוּ לִשְׁמֹעַ הַדְּבָרִים וְיֹאמְרוּ: "יִישַׁר כּוֹחַ! בֶּאֱמֶת חִזַּקְתָּ אוֹתִי, אֲנִי מַמָּשׁ מוֹדֶה לְךָ עַל הַיַּחַס הַחִיּוּבִי".

וּלְעִתִּים דַּוְקָא אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים וְנִכְבָּדִים זְקוּקִים לְעִדּוּד יוֹתֵר מֵאֲחֵרִים, וְזֹאת לֹא מִפְּנֵי שֶׁהֵם נְגוּעִים חָלִילָה בְּמִדַּת הַגַּאֲוָה, אֶלָּא מֵחֲמַת שֶׁעַל כִּתְפֵיהֶם מוּנָחוֹת כָּל כָּךְ הַרְבֵּה בְּעָיוֹת וּמַעֲמָסוֹת שֶׁל כְּלַל יִשְׂרָאֵל. הֵם צְרִיכִים לְהַטּוֹת אֹזֶן לְצָרוֹת וְלַאֲסוֹנוֹת מְסַמְּרֵי שֵׂעָר בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת, שֶׁל אֲנָשִׁים שֶׁבָּאִים אֲלֵיהֶם יוֹם יוֹם וְשׁוֹפְכִים לִפְנֵיהֶם אֶת לִבָּם הַשָּׁבוּר.

לָכֵן כַּאֲשֶׁר אָדָם פּוֹגֵשׁ רֹאשׁ יְשִׁיבָה וְאוֹמֵר לוֹ: "כְּבוֹד הָרַב, בְּמִקְרֶה נִכְנַסְתִּי לְהֵיכַל הַיְּשִׁיבָה שֶׁאַתָּה עוֹמֵד בְּרָאשׁוּתָהּ, וְרָאִיתִי אֶת הַתַּלְמִידִים יוֹשְׁבִים וְלוֹמְדִים בְּהַתְמָדָה נִפְלָאָה" - מִלִּים פְּשׁוּטוֹת אֵלּוּ נוֹסְכוֹת בּוֹ כּוֹחַ רַעֲנָן וּמַשְׁאַבִּים חֲדָשִׁים. עַל יְדֵי כָּךְ הוּא יוּכַל בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא לְהַמְשִׁיךְ וּלְנַהֵל אֶת מִפְעָלוֹ בְּיָד רָמָה.

בִּבְנֵי בְּרַק הִתְגּוֹרֵר יְהוּדִי יָקָר, מוֹקִיר תּוֹרָה, רַבִּי דָּוִד הֶרְשׁוֹבִיץ זַ"ל, מְיַסֵּד וּפַטְרוֹן כּוֹלֵל "בֵּית יְחִיאֵל". הָרַב הֶרְשׁוֹבִיץ הָיָה יְלִיד אַרְצוֹת הַבְּרִית. בְּבַחֲרוּתוֹ נָסַע לִלְמֹד בְּבֶּרָנוֹבִיץ וּבְמִיר, שָׁם הִכִּיר אֶת הַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים שְׁמוּאֵלֵבִיץ' זצ"ל, שֶׁכִּהֵן כְּמַגִּיד שִׁעוּר, וְנִכַּר עָלָיו שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ בְּעוֹלָמוֹ אֶלָּא תּוֹרָה. בְּשִׁבְתּוֹ בְּבֵיתוֹ וּבְלֶכְתּוֹ בַּדֶּרֶךְ, בְּשָׁכְבּוֹ וּבְקוּמוֹ לֹא הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִלִּמּוּדוֹ. רָאוּ בּוֹ בְּמוּחָשׁ אֶת הִתְגַּשְּׁמוּת דִּבְרֵי הַתּוֹסָפוֹת (סוֹטָה כא.): סְתָם תַּלְמִיד חָכָם, תּוֹרָתוֹ אָמָּנוּתוֹ, וְעוֹסֵק בָּהּ וּמְהַרְהֵר כָּל שָׁעָה, וְאֵינוֹ הוֹלֵךְ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּלֹא תּוֹרָה.

רַבִּי דָּוִד שָׁב לְאַרְצוֹת הַבְּרִית וּבָנָה בָּהּ אֶת בֵּיתוֹ. לְיָמִים הֵחֵל חָרֵד לְחִנּוּךְ הַיְּלָדִים, וְעָלָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. כְּבוֹאוֹ לְשָׁם, נָסַע לְבַקֵּר אֶת רָאשֵׁי יְשִׁיבַת מִיר, בָּהּ הִסְתּוֹפֵף בִּשְׁעָתוֹ. כַּמָּה שָׂמַח רַבִּי חַיִּים לִרְאוֹתוֹ, וְהִזְמִינוֹ לְבֵיתוֹ לַאֲרוּחַת צָהֳרַיִם. בְּשִׂמְחָה הוֹדִיעַ עַל הָאוֹרֵחַ הֶחָשׁוּב, הִתְקַבֵּל בִּמְאוֹר פָּנִים. הָרַבָּנִית עָרְכָה אֶת הַשֻּׁלְחָן וְנָטְלוּ יָדַיִם. הַמָּרָק הוּבָא, וְרַבִּי חַיִּים הִתְמוֹגֵג מִכָּל כַּף שֶׁגָּמַע. "אָח, כָּזֶה מָרָק, אֵין כְּמוֹתוֹ! טַעַם גַּן עֵדֶן. אוּלַי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל עוֹד?".

רַבִּי דָּוִד לֹא הֶאֱמִין לְמַרְאֵה עֵינָיו וּלְמִשְׁמַע אָזְנָיו, אֵיךְ אָדָם עָלוּל לְהִשְׁתַּנּוֹת תּוֹךְ כַּמָּה שָׁנִים, מַה שֶּׁהַמִּלְחָמָה חוֹלְלָה!... רַבִּי חַיִּים הַזָּכוּר לַטּוֹב הָיָה אָדָם שֶׁכֻּלּוֹ תּוֹרָה, לֹא זָכַר הַאִם אָכַל, וּפֹה, כָּל כֻּלּוֹ, רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ, בַּקְּעָרָה!

"הַאִם גַּם בְּבֵיתְךָ מְבַשְּׁלִים מָרָק כֹּה טוֹב?" הִמְשִׁיךְ רַבִּי חַיִּים לְהִתְמוֹגֵג. "נִקְרָא לָרַבָּנִית וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ: הַכֹּל יוֹדְעִים מִמַּה מְּכִינִים מַרְק עוֹף בְּסִיסִי. עוֹף, מַיִם, מֶלַח, יָרָק. אֲבָל יֵשׁ כָּאן תּוֹסֶפֶת כָּלְשֶׁהִי שֶׁהוֹפֶכֶת אוֹתוֹ לִמְיֻחָד, מָה הַסּוֹד? אָנָּא גַּלִּי לְרַבִּי דָּוִד, וִיסַפֵּר בַּבַּיִת".

הָרַבָּנִית חִיְּכָה כְּצוֹפֶנֶת סוֹד, הֵסִירָה אֶת הַצַּלָּחוֹת וְהֵבִיאָה אֶת הַמָּנָה הָעִקָּרִית.

אִם חָשַׁב רַבִּי דָּוִד שֶׁכְּבָר רָאָה הַכֹּל, נוֹכַח שֶׁעֲדַיִן רָחוֹק הוּא. הָעוֹף, שֶׁלֹּא תַּחְשְׁבוּ, "עוֹף מְכֻבָּס", עוֹף מֵהַמָּרָק. אֲבָל זֶהוּ. שֶׁאִם הִתְבַּשֵּׁל הָעוֹף בִּמְרַק גַּן עֵדֶן, הָפַךְ לְמַעֲדָן שֶׁאֵין דֻּגְמָתוֹ. יֵשׁ לְמַצְמֵץ עִם כָּל נְגִיסָה, לְהִתְפַּעֵל בְּלִי דַּי.

בְּקוֹל רָם דַּוְקָא, שֶׁיַּגִּיעַ לַמִּטְבָּח.

הִבְחִין רַבִּי חַיִּים בְּמַבָּטוֹ הַתָּמֵהַּ שֶׁל אוֹרְחוֹ, רָכַן וְאָמַר כְּמַמְתִּיק סוֹד: "רַבִּי דָּוִד, שֶׁתֵּדְעוּ שֶׁאֲנִי הַמַּגִּיד שִׁעוּר הַטּוֹב בְּיוֹתֵר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל!"

שׁוּם דָּבָר, גַּם מַה שֶּׁרָאָה וְשָׁמַע עַד כֹּה, לֹא הֵכִין אֶת רַבִּי דָּוִד לְהַצְהָרָה זוֹ. כַּנִּרְאֶה שֶׁהַמִּלְחָמָה אָכֵן שִׁנְּתָה אוֹתוֹ לְגַמְרֵי, וְלֹא לְטוֹבָה. דַּעְתּוֹ הִתְחַזְּקָה כְּשֶׁרַבִּי חַיִּים הִמְשִׁיךְ וְאָמַר: "אֵין זוֹ גַּאֲוָה"...

וְאָז פָּתַח וְהִסְבִּיר: "גַּאֲוָה אֵינָהּ הִתְכַּחֲשׁוּת לָאֱמֶת. מֹשֶׁה רַבֵּנוּ. הֶעָנָיו מִכָּל הָאָדָם, יָדַע מַעֲלָתוֹ. יָדַע שֶׁעָלָה לַמָּרוֹם וְהִתְעַמֵּת עִם מַלְאָכִים, וְשֶׁהָיָה אֲבִי הַנְּבִיאִים. אֲבָל לֹא הֶחְזִיק טוֹבָה לְעַצְמוֹ, מְמַלֵּא הוּא אֶת יִעוּדוֹ וּמְנַצֵּל כָּרָאוּי אֶת כִּשּׁוּרָיו. גַּם אֲנִי כֵּן!

הֲלֹא תָּבִינוּ: אֶת הַמַּסֶּכְתּוֹת הַיְּשִׁיבָתִיּוֹת לָמַדְתִּי בְּעֹמֶק הָעִיּוּן עוֹד כְּשֶׁאָמַרְתִּי שִׁעוּרִים בִּגְרוֹדְנָה, בְּבַחֲרוּתִי. אַחַר כָּךְ הֶעֱמַקְתִּי וְשִׁכְלַלְתִּי אֶת יְדִיעוֹתַי בְּדִבּוּק חֲבֵרִים עִם הָאֲרָיוֹת שֶׁבַּחֲבוּרָה בְּמִיר וּבְ'חַבּוּרוֹת' שֶׁמָּסַרְתִּי, וְאַחֲרֵי כֵן בְּמַחֲזוֹרֵי הַלִּמּוּד כָּאן בַּיְּשִׁיבָה. בְּכָל פַּעַם מִסְתַּעֲרִים טוֹבֵי הַמֹּחוֹת עַל חִדּוּשַׁי, מַקְשִׁים וּפוֹרְכִים, וַאֲנִי מֵשִׁיב וְעוֹנֶה וּמְחַזֵּק וּמְאַשֵּׁשׁ, מוֹסִיף רְאָיוֹת וְנִדְבָּכִים לַבִּנְיָנִים הָרָמִים.

מֵאֲחוֹרֵי כָּל שִׁעוּר שֶׁאֲנִי מוֹסֵר בְּמֶשֶׁךְ כְּשָׁעָה, עוֹמֵד בִּנְיָן נִפְלָא שֶׁאֶפְשָׁר לְהַעֲמִיקוֹ וּלְהַגְבִּיהוֹ שָׁעוֹת עַל גַּבֵּי שָׁעוֹת. אֶפֶס קָצֵהוּ נֶאֱמַר בַּשִּׁעוּר! הַבַּחוּרִים שׁוֹמְעִים אוֹתוֹ לָרִאשׁוֹנָה, בְּקֹשִׁי מַשִּׂיגִים אֶת הֶקֵּפוֹ וְאֵינָם יוֹדְעִים כְּלָל מַה לֹּא נֶאֱמַר, וּמַה מִּסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרָיו!"

רַבִּי דָּוִד שׁוֹמֵעַ אֶת הַדְּבָרִים, וְהִשְׁתָּאוּתוֹ גּוֹבֶרֶת מֵרֶגַע לְרֶגַע.

וְרַבִּי חַיִּים הוֹסִיף: "וְעִם כָּל זֹאת, כְּשֶׁבָּא בָּחוּר בֶּן תְּשַׁע-עֶשְׂרֵה וְאוֹמֵר בְּתֹם הַשִּׁעוּר: 'הָרַב, הַשִּׁעוּר הַיּוֹם הָיָה נִפְלָא' - בְּמִלִּים אֵלּוּ הוּא מְחַיֶּה אוֹתִי, גּוֹרֵם לִי לְאֹשֶׁר, יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתִי!"

וְסִיֵּם: "וְהַמָּרָק, הוּא 'הַשִּׁעוּר' שֶׁל הָרַבָּנִית!"... (כְּבוֹדָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל)

	עקב תשפ"ד
	סִפּוּר עַל 60,000 "אִיקְסִים" וּ"וִי" אֶחָד
	"וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל אַנְשֵׁי הַצָּבָא הַבָּאִים לַמִּלְחָמָה" (לא-כא) הָרַב "שִׂפְתֵי כֹּהֵן" זצ"ל פֵּרֵשׁ מַדּוּעַ הִזְכִּירָם כָּאן בְּשֵׁם "הַבָּאִים לַמִּלְחָמָה". מִשּׁוּם שֶׁהַבְּשׂוֹרָה שֶׁאֶלְעָזָר בִּשֵּׂר לָהֶם שֶׁהַבִּזָּה שֶׁבְּיָדָם תִּשָּׁאֵר בִּרְשׁוּתָם, הִיא שֶׁתִּתֵּן לָהֶם אֶת הַנְּכוֹנוּת וְהַמּוֹטִיבַצְיָה לָצֵאת לְמִלְחָמוֹת נוֹסָפוֹת. וְאַף כָּאן יֶשְׁנוֹ לֶקַח חָשׁוּב. יֶלֶד שֶׁמַּצְלִיחַ וּמֵבִיא תְּעוּדָה טוֹבָה, יְקַבֵּל מַתְּנַת הַעֲרָכָה וְהוֹקָרָה. בְּכָךְ נְזָרְזוֹ וְנַמְרִיצוֹ לְהֶשֵּׂגִים נוֹסָפִים. מְסַפֵּר הָרַב טוֹיסִיג שֶׁהַתַּמְרִיץ לֹא חַיָּב לִהְיוֹת יָקָר, גַּם מִלָּה טוֹבָה כּוֹחָהּ אַדִּיר. אֵין אָדָם בָּעוֹלָם שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁיַּחְמִיאוּ לוֹ עַל מַעֲשֶׂה חִיּוּבִי יַתְחִיל לִזְעֹק: "צֵא מִכָּאן, אֵינֶנִּי רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ אֶת הַמַּחְמָאוֹת שֶׁלְּךָ, תִּתְבַּיֵּשׁ לְךָ!" הַמְּצִיאוּת הִיא שֶׁכָּל הָאֲנָשִׁים, גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים כְּאֶחָד, יִשְׂמְחוּ לִשְׁמֹעַ הַדְּבָרִים וְיֹאמְרוּ: "יִישַׁר כּוֹחַ! בֶּאֱמֶת חִזַּקְתָּ אוֹתִי, אֲנִי מַמָּשׁ מוֹדֶה לְךָ עַל הַיַּחַס הַחִיּוּבִי". וּלְעִתִּים דַּוְקָא אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים וְנִכְבָּדִים זְקוּקִים לְעִדּוּד יוֹתֵר מֵאֲחֵרִים, וְזֹאת לֹא מִפְּנֵי שֶׁהֵם נְגוּעִים חָלִילָה בְּמִדַּת הַגַּאֲוָה, אֶלָּא מֵחֲמַת שֶׁעַל כִּתְפֵיהֶם מוּנָחוֹת כָּל כָּךְ הַרְבֵּה בְּעָיוֹת וּמַעֲמָסוֹת שֶׁל כְּלַל יִשְׂרָאֵל. הֵם צְרִיכִים לְהַטּוֹת אֹזֶן לְצָרוֹת וְלַאֲסוֹנוֹת מְסַמְּרֵי שֵׂעָר בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת, שֶׁל אֲנָשִׁים שֶׁבָּאִים אֲלֵיהֶם יוֹם יוֹם וְשׁוֹפְכִים לִפְנֵיהֶם אֶת לִבָּם הַשָּׁבוּר. לָכֵן כַּאֲשֶׁר אָדָם פּוֹגֵשׁ רֹאשׁ יְשִׁיבָה וְאוֹמֵר לוֹ: "כְּבוֹד הָרַב, בְּמִקְרֶה נִכְנַסְתִּי לְהֵיכַל הַיְּשִׁיבָה שֶׁאַתָּה עוֹמֵד בְּרָאשׁוּתָהּ, וְרָאִיתִי אֶת הַתַּלְמִידִים יוֹשְׁבִים וְלוֹמְדִים בְּהַתְמָדָה נִפְלָאָה" - מִלִּים פְּשׁוּטוֹת אֵלּוּ נוֹסְכוֹת בּוֹ כּוֹחַ רַעֲנָן וּמַשְׁאַבִּים חֲדָשִׁים. עַל יְדֵי כָּךְ הוּא יוּכַל בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא לְהַמְשִׁיךְ וּלְנַהֵל אֶת מִפְעָלוֹ בְּיָד רָמָה. בִּבְנֵי בְּרַק הִתְגּוֹרֵר יְהוּדִי יָקָר, מוֹקִיר תּוֹרָה, רַבִּי דָּוִד הֶרְשׁוֹבִיץ זַ"ל, מְיַסֵּד וּפַטְרוֹן כּוֹלֵל "בֵּית יְחִיאֵל". הָרַב הֶרְשׁוֹבִיץ הָיָה יְלִיד אַרְצוֹת הַבְּרִית. בְּבַחֲרוּתוֹ נָסַע לִלְמֹד בְּבֶּרָנוֹבִיץ וּבְמִיר, שָׁם הִכִּיר אֶת הַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים שְׁמוּאֵלֵבִיץ' זצ"ל, שֶׁכִּהֵן כְּמַגִּיד שִׁעוּר, וְנִכַּר עָלָיו שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ בְּעוֹלָמוֹ אֶלָּא תּוֹרָה. בְּשִׁבְתּוֹ בְּבֵיתוֹ וּבְלֶכְתּוֹ בַּדֶּרֶךְ, בְּשָׁכְבּוֹ וּבְקוּמוֹ לֹא הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִלִּמּוּדוֹ. רָאוּ בּוֹ בְּמוּחָשׁ אֶת הִתְגַּשְּׁמוּת דִּבְרֵי הַתּוֹסָפוֹת (סוֹטָה כא.): סְתָם תַּלְמִיד חָכָם, תּוֹרָתוֹ אָמָּנוּתוֹ, וְעוֹסֵק בָּהּ וּמְהַרְהֵר כָּל שָׁעָה, וְאֵינוֹ הוֹלֵךְ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּלֹא תּוֹרָה. רַבִּי דָּוִד שָׁב לְאַרְצוֹת הַבְּרִית וּבָנָה בָּהּ אֶת בֵּיתוֹ. לְיָמִים הֵחֵל חָרֵד לְחִנּוּךְ הַיְּלָדִים, וְעָלָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. כְּבוֹאוֹ לְשָׁם, נָסַע לְבַקֵּר אֶת רָאשֵׁי יְשִׁיבַת מִיר, בָּהּ הִסְתּוֹפֵף בִּשְׁעָתוֹ. כַּמָּה שָׂמַח רַבִּי חַיִּים לִרְאוֹתוֹ, וְהִזְמִינוֹ לְבֵיתוֹ לַאֲרוּחַת צָהֳרַיִם. בְּשִׂמְחָה הוֹדִיעַ עַל הָאוֹרֵחַ הֶחָשׁוּב, הִתְקַבֵּל בִּמְאוֹר פָּנִים. הָרַבָּנִית עָרְכָה אֶת הַשֻּׁלְחָן וְנָטְלוּ יָדַיִם. הַמָּרָק הוּבָא, וְרַבִּי חַיִּים הִתְמוֹגֵג מִכָּל כַּף שֶׁגָּמַע. "אָח, כָּזֶה מָרָק, אֵין כְּמוֹתוֹ! טַעַם גַּן עֵדֶן. אוּלַי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל עוֹד?". רַבִּי דָּוִד לֹא הֶאֱמִין לְמַרְאֵה עֵינָיו וּלְמִשְׁמַע אָזְנָיו, אֵיךְ אָדָם עָלוּל לְהִשְׁתַּנּוֹת תּוֹךְ כַּמָּה שָׁנִים, מַה שֶּׁהַמִּלְחָמָה חוֹלְלָה!... רַבִּי חַיִּים הַזָּכוּר לַטּוֹב הָיָה אָדָם שֶׁכֻּלּוֹ תּוֹרָה, לֹא זָכַר הַאִם אָכַל, וּפֹה, כָּל כֻּלּוֹ, רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ, בַּקְּעָרָה! "הַאִם גַּם בְּבֵיתְךָ מְבַשְּׁלִים מָרָק כֹּה טוֹב?" הִמְשִׁיךְ רַבִּי חַיִּים לְהִתְמוֹגֵג. "נִקְרָא לָרַבָּנִית וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ: הַכֹּל יוֹדְעִים מִמַּה מְּכִינִים מַרְק עוֹף בְּסִיסִי. עוֹף, מַיִם, מֶלַח, יָרָק. אֲבָל יֵשׁ כָּאן תּוֹסֶפֶת כָּלְשֶׁהִי שֶׁהוֹפֶכֶת אוֹתוֹ לִמְיֻחָד, מָה הַסּוֹד? אָנָּא גַּלִּי לְרַבִּי דָּוִד, וִיסַפֵּר בַּבַּיִת". הָרַבָּנִית חִיְּכָה כְּצוֹפֶנֶת סוֹד, הֵסִירָה אֶת הַצַּלָּחוֹת וְהֵבִיאָה אֶת הַמָּנָה הָעִקָּרִית. אִם חָשַׁב רַבִּי דָּוִד שֶׁכְּבָר רָאָה הַכֹּל, נוֹכַח שֶׁעֲדַיִן רָחוֹק הוּא. הָעוֹף, שֶׁלֹּא תַּחְשְׁבוּ, "עוֹף מְכֻבָּס", עוֹף מֵהַמָּרָק. אֲבָל זֶהוּ. שֶׁאִם הִתְבַּשֵּׁל הָעוֹף בִּמְרַק גַּן עֵדֶן, הָפַךְ לְמַעֲדָן שֶׁאֵין דֻּגְמָתוֹ. יֵשׁ לְמַצְמֵץ עִם כָּל נְגִיסָה, לְהִתְפַּעֵל בְּלִי דַּי. בְּקוֹל רָם דַּוְקָא, שֶׁיַּגִּיעַ לַמִּטְבָּח. הִבְחִין רַבִּי חַיִּים בְּמַבָּטוֹ הַתָּמֵהַּ שֶׁל אוֹרְחוֹ, רָכַן וְאָמַר כְּמַמְתִּיק סוֹד: "רַבִּי דָּוִד, שֶׁתֵּדְעוּ שֶׁאֲנִי הַמַּגִּיד שִׁעוּר הַטּוֹב בְּיוֹתֵר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל!" שׁוּם דָּבָר, גַּם מַה שֶּׁרָאָה וְשָׁמַע עַד כֹּה, לֹא הֵכִין אֶת רַבִּי דָּוִד לְהַצְהָרָה זוֹ. כַּנִּרְאֶה שֶׁהַמִּלְחָמָה אָכֵן שִׁנְּתָה אוֹתוֹ לְגַמְרֵי, וְלֹא לְטוֹבָה. דַּעְתּוֹ הִתְחַזְּקָה כְּשֶׁרַבִּי חַיִּים הִמְשִׁיךְ וְאָמַר: "אֵין זוֹ גַּאֲוָה"... וְאָז פָּתַח וְהִסְבִּיר: "גַּאֲוָה אֵינָהּ הִתְכַּחֲשׁוּת לָאֱמֶת. מֹשֶׁה רַבֵּנוּ. הֶעָנָיו מִכָּל הָאָדָם, יָדַע מַעֲלָתוֹ. יָדַע שֶׁעָלָה לַמָּרוֹם וְהִתְעַמֵּת עִם מַלְאָכִים, וְשֶׁהָיָה אֲבִי הַנְּבִיאִים. אֲבָל לֹא הֶחְזִיק טוֹבָה לְעַצְמוֹ, מְמַלֵּא הוּא אֶת יִעוּדוֹ וּמְנַצֵּל כָּרָאוּי אֶת כִּשּׁוּרָיו. גַּם אֲנִי כֵּן! הֲלֹא תָּבִינוּ: אֶת הַמַּסֶּכְתּוֹת הַיְּשִׁיבָתִיּוֹת לָמַדְתִּי בְּעֹמֶק הָעִיּוּן עוֹד כְּשֶׁאָמַרְתִּי שִׁעוּרִים בִּגְרוֹדְנָה, בְּבַחֲרוּתִי. אַחַר כָּךְ הֶעֱמַקְתִּי וְשִׁכְלַלְתִּי אֶת יְדִיעוֹתַי בְּדִבּוּק חֲבֵרִים עִם הָאֲרָיוֹת שֶׁבַּחֲבוּרָה בְּמִיר וּבְ'חַבּוּרוֹת' שֶׁמָּסַרְתִּי, וְאַחֲרֵי כֵן בְּמַחֲזוֹרֵי הַלִּמּוּד כָּאן בַּיְּשִׁיבָה. בְּכָל פַּעַם מִסְתַּעֲרִים טוֹבֵי הַמֹּחוֹת עַל חִדּוּשַׁי, מַקְשִׁים וּפוֹרְכִים, וַאֲנִי מֵשִׁיב וְעוֹנֶה וּמְחַזֵּק וּמְאַשֵּׁשׁ, מוֹסִיף רְאָיוֹת וְנִדְבָּכִים לַבִּנְיָנִים הָרָמִים. מֵאֲחוֹרֵי כָּל שִׁעוּר שֶׁאֲנִי מוֹסֵר בְּמֶשֶׁךְ כְּשָׁעָה, עוֹמֵד בִּנְיָן נִפְלָא שֶׁאֶפְשָׁר לְהַעֲמִיקוֹ וּלְהַגְבִּיהוֹ שָׁעוֹת עַל גַּבֵּי שָׁעוֹת. אֶפֶס קָצֵהוּ נֶאֱמַר בַּשִּׁעוּר! הַבַּחוּרִים שׁוֹמְעִים אוֹתוֹ לָרִאשׁוֹנָה, בְּקֹשִׁי מַשִּׂיגִים אֶת הֶקֵּפוֹ וְאֵינָם יוֹדְעִים כְּלָל מַה לֹּא נֶאֱמַר, וּמַה מִּסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרָיו!" רַבִּי דָּוִד שׁוֹמֵעַ אֶת הַדְּבָרִים, וְהִשְׁתָּאוּתוֹ גּוֹבֶרֶת מֵרֶגַע לְרֶגַע. וְרַבִּי חַיִּים הוֹסִיף: "וְעִם כָּל זֹאת, כְּשֶׁבָּא בָּחוּר בֶּן תְּשַׁע-עֶשְׂרֵה וְאוֹמֵר בְּתֹם הַשִּׁעוּר: 'הָרַב, הַשִּׁעוּר הַיּוֹם הָיָה נִפְלָא' - בְּמִלִּים אֵלּוּ הוּא מְחַיֶּה אוֹתִי, גּוֹרֵם לִי לְאֹשֶׁר, יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתִי!" וְסִיֵּם: "וְהַמָּרָק, הוּא 'הַשִּׁעוּר' שֶׁל הָרַבָּנִית!"... (כְּבוֹדָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל)