Otzarot-Article

"כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה" (כב-יג) נְנַסֶּה לְהַסְבִּיר בְּדֶרֶךְ מָשָׁל מַדּוּעַ צִוְּתָה הַתּוֹרָה לְשַׂמֵּחַ חָתָן וְכַלָּה, הֲרֵי הֵם שְׂמֵחִים וּמְאֻשָּׁרִים מְאֹד בְּיוֹם חֻפָּתָם, וְעַל מַה וְלָמָּה נִצְטַוֵּינוּ לְשַׂמְּחָם?

וְהַמָּשָׁל בָּזֶה הוּא, לְאָדָם שֶׁרָכַשׁ כְּלִי זָהָב גָּדוֹל עִם תַּעֲרֹבֶת נְחֹשֶׁת, וּכְדֵי לְהָסִיר אֶת הַנְּחֹשֶׁת וְלַהֲפֹךְ אֶת הַכְּלִי לְזָהָב טָהוֹר, צָרִיךְ לַעֲרֹךְ בּוֹ תִּקּוּנִים.

הַקּוֹנֶה אֵינוֹ מוּדָע לַאֲחוּזֵי הַתַּעֲרֹבֶת, וְלָכֵן לֹא הָיָה מוּכָן לִרְכֹּשׁ אֶת הַכְּלִי אֶלָּא בִּמְחִיר זוֹל. וְאַחֲרֵי הַכֹּל, הוּא בָּא לְבֵיתוֹ בְּשִׂמְחָה מְהוּלָה בִּדְאָגָה. אָמְנָם יִתָּכֵן שֶׁלְּאַחַר שֶׁיְּתַקֵּן אֶת הַכְּלִי יַרְוִיחַ סְכוּם נִכְבָּד שֶׁל כַּמָּה אַלְפֵי זְהוּבִים, אֲבָל יִתָּכֵן גַּם אַחֶרֶת - שֶׁיַּפְסִיד - אִם יִתְבָּרֵר שֶׁהַנְּחֹשֶׁת הַמְּעֹרֶבֶת בַּכְּלִי הִיא בַּאֲחוּזִים נִכָּרִים.

הוּא נִכְנַס לְבֵיתוֹ עָצוּב וַחֲבֵרוֹ הָרוֹאֵהוּ בְּכָךְ הֵחֵל לְסַפֵּר לוֹ מִלֵּי דִּבְדִיחוּתָא כְּדֵי לְרוֹמֵם אֶת דַּעְתּוֹ. אֲבָל הַקּוֹנֶה נוֹתַר בְּעֶצְבוֹנוֹ וְעַל פָּנָיו לֹא נִרְאוּ כְּלָל סִימָנֵי שְׂחוֹק.

חָבֵר נוֹסָף שֶׁהִגִּיעַ הָיָה קְצָת יוֹתֵר חָכָם וְאָמַר לוֹ: בַּכְּלִי שֶׁקָּנִיתָ הַיּוֹם יֵשׁ מַזָּל טוֹב! גַּם אֲנִי קָנִיתִי כְּלִי דּוֹמֶה, וְיוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁתַּעֲרֹבֶת הַנְּחֹשֶׁת שֶׁבּוֹ הִיא מוּעֶטֶת, וּלְלֹא סָפֵק אַתָּה עָתִיד לְהַרְוִיחַ סְכוּם רַב.

בְּשָׁמְעוֹ זֹאת, שָׂחֲקוּ פָּנָיו שֶׁל הַקּוֹנֶה וְשָׂמַח שִׂמְחָה גְּדוֹלָה.

בְּנוֹ שֶׁל הַקּוֹנֶה, שֶׁיָּשַׁב מֵרָחוֹק, וְלֹא שָׁמַע מַה דִּבְּרוּ הַשְּׁנַיִם עִם אָבִיו, הִתְפַּלֵּא מְאֹד: בְּעוֹד הֶחָבֵר הָרִאשׁוֹן הִתְאַמֵּץ לְבַדְּחוֹ, עַד שֶׁגַּם כָּל הַשּׁוֹמְעִים שָׂחֲקוּ מֵהַבְּדִיחוֹת, נוֹתַר אָבִיו עָצֵב, וְהִנֵּה אַךְ הִגִּיעַ הַשֵּׁנִי וְדִבֵּר כַּמָּה מִלִּים, וּמִיַּד צָהֲלוּ פְּנֵי הָאָב וְשָׂמַח שִׂמְחָה גְּדוֹלָה.

הוּא הִבִּיעַ אֶת פְּלִיאָתוֹ בִּפְנֵי אָבִיו, וְהֵשִׁיב לוֹ כְּהַאי לִישְׁנָא:

הָרִאשׁוֹן אָמַר לִי מִלֵּי דִּבְדִיחוּתָא, כַּאֲשֶׁר אֵינוֹ מַכִּיר אֶת הַכְּלִי, וְכָל כַּוָּנָתוֹ לְהָפִיג אֶת צַעֲרִי. אַךְ מַה תּוֹעִיל הַשִּׂמְחָה אִם יֵשׁ הֶפְסֵד גָּדוֹל בַּמִּקָּח?! בְּרַם, הַשֵּׁנִי דִּבֵּר בְּשֶׁבַח הַכְּלִי עַצְמוֹ, שֶׁיָּדַע וְהִכִּיר בּוֹ שֶׁהוּא מִקָּח טוֹב, וְאָמַר לִי שֶׁבְּוַדַּאי אַרְוִיחַ הַרְבֵּה עַל כֵּן הִצְלִיחַ לְשַׂמְּחֵנִי גַּם בְּמִלּוֹתָיו הַמְעַטּוֹת.

וְזוֹ כַּוָּנַת חֲזַ"ל בְּמִצְוַת שִׂמְחַת חָתָן וְכַלָּה, שֶׁצָּרִיךְ לְשַׁבֵּחַ אֶת הַכַּלָּה בְּאָזְנֵי הֶחָתָן כְּדֵי שֶׁאִם הוּא עֲדַיִן מִתְלַבֵּט בְּמַעֲלָתָהּ שֶׁל כַּלָּתוֹ, יָבוֹאוּ הַמְשַׁבְּחִים וְיָסִירוּ אֶת כָּל הַסְּפֵקוֹת מִלִּבּוֹ. (עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ)

	חקת תשפ"ד
	שִׁכּוֹר וְלֹא מִיַּיִן
	"לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה" (כד-יט) בְּפָרָשָׁתֵנוּ מוֹצְאִים אָנוּ מִקְבָּץ שֶׁל צִוּוּיִים לִזְהִירוּת בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת: לֹא לַעֲשֹׁק שְׂכַר שָׂכִיר וְלָתֵת שְׂכָרוֹ בְּיוֹמוֹ "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה" (כב-יג) נְנַסֶּה לְהַסְבִּיר בְּדֶרֶךְ מָשָׁל מַדּוּעַ צִוְּתָה הַתּוֹרָה לְשַׂמֵּחַ חָתָן וְכַלָּה, הֲרֵי הֵם שְׂמֵחִים וּמְאֻשָּׁרִים מְאֹד בְּיוֹם חֻפָּתָם, וְעַל מַה וְלָמָּה נִצְטַוֵּינוּ לְשַׂמְּחָם? וְהַמָּשָׁל בָּזֶה הוּא, לְאָדָם שֶׁרָכַשׁ כְּלִי זָהָב גָּדוֹל עִם תַּעֲרֹבֶת נְחֹשֶׁת, וּכְדֵי לְהָסִיר אֶת הַנְּחֹשֶׁת וְלַהֲפֹךְ אֶת הַכְּלִי לְזָהָב טָהוֹר, צָרִיךְ לַעֲרֹךְ בּוֹ תִּקּוּנִים. הַקּוֹנֶה אֵינוֹ מוּדָע לַאֲחוּזֵי הַתַּעֲרֹבֶת, וְלָכֵן לֹא הָיָה מוּכָן לִרְכֹּשׁ אֶת הַכְּלִי אֶלָּא בִּמְחִיר זוֹל. וְאַחֲרֵי הַכֹּל, הוּא בָּא לְבֵיתוֹ בְּשִׂמְחָה מְהוּלָה בִּדְאָגָה. אָמְנָם יִתָּכֵן שֶׁלְּאַחַר שֶׁיְּתַקֵּן אֶת הַכְּלִי יַרְוִיחַ סְכוּם נִכְבָּד שֶׁל כַּמָּה אַלְפֵי זְהוּבִים, אֲבָל יִתָּכֵן גַּם אַחֶרֶת - שֶׁיַּפְסִיד - אִם יִתְבָּרֵר שֶׁהַנְּחֹשֶׁת הַמְּעֹרֶבֶת בַּכְּלִי הִיא בַּאֲחוּזִים נִכָּרִים. הוּא נִכְנַס לְבֵיתוֹ עָצוּב וַחֲבֵרוֹ הָרוֹאֵהוּ בְּכָךְ הֵחֵל לְסַפֵּר לוֹ מִלֵּי דִּבְדִיחוּתָא כְּדֵי לְרוֹמֵם אֶת דַּעְתּוֹ. אֲבָל הַקּוֹנֶה נוֹתַר בְּעֶצְבוֹנוֹ וְעַל פָּנָיו לֹא נִרְאוּ כְּלָל סִימָנֵי שְׂחוֹק. חָבֵר נוֹסָף שֶׁהִגִּיעַ הָיָה קְצָת יוֹתֵר חָכָם וְאָמַר לוֹ: בַּכְּלִי שֶׁקָּנִיתָ הַיּוֹם יֵשׁ מַזָּל טוֹב! גַּם אֲנִי קָנִיתִי כְּלִי דּוֹמֶה, וְיוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁתַּעֲרֹבֶת הַנְּחֹשֶׁת שֶׁבּוֹ הִיא מוּעֶטֶת, וּלְלֹא סָפֵק אַתָּה עָתִיד לְהַרְוִיחַ סְכוּם רַב. בְּשָׁמְעוֹ זֹאת, שָׂחֲקוּ פָּנָיו שֶׁל הַקּוֹנֶה וְשָׂמַח שִׂמְחָה גְּדוֹלָה. בְּנוֹ שֶׁל הַקּוֹנֶה, שֶׁיָּשַׁב מֵרָחוֹק, וְלֹא שָׁמַע מַה דִּבְּרוּ הַשְּׁנַיִם עִם אָבִיו, הִתְפַּלֵּא מְאֹד: בְּעוֹד הֶחָבֵר הָרִאשׁוֹן הִתְאַמֵּץ לְבַדְּחוֹ, עַד שֶׁגַּם כָּל הַשּׁוֹמְעִים שָׂחֲקוּ מֵהַבְּדִיחוֹת, נוֹתַר אָבִיו עָצֵב, וְהִנֵּה אַךְ הִגִּיעַ הַשֵּׁנִי וְדִבֵּר כַּמָּה מִלִּים, וּמִיַּד צָהֲלוּ פְּנֵי הָאָב וְשָׂמַח שִׂמְחָה גְּדוֹלָה. הוּא הִבִּיעַ אֶת פְּלִיאָתוֹ בִּפְנֵי אָבִיו, וְהֵשִׁיב לוֹ כְּהַאי לִישְׁנָא: הָרִאשׁוֹן אָמַר לִי מִלֵּי דִּבְדִיחוּתָא, כַּאֲשֶׁר אֵינוֹ מַכִּיר אֶת הַכְּלִי, וְכָל כַּוָּנָתוֹ לְהָפִיג אֶת צַעֲרִי. אַךְ מַה תּוֹעִיל הַשִּׂמְחָה אִם יֵשׁ הֶפְסֵד גָּדוֹל בַּמִּקָּח?! בְּרַם, הַשֵּׁנִי דִּבֵּר בְּשֶׁבַח הַכְּלִי עַצְמוֹ, שֶׁיָּדַע וְהִכִּיר בּוֹ שֶׁהוּא מִקָּח טוֹב, וְאָמַר לִי שֶׁבְּוַדַּאי אַרְוִיחַ הַרְבֵּה עַל כֵּן הִצְלִיחַ לְשַׂמְּחֵנִי גַּם בְּמִלּוֹתָיו הַמְעַטּוֹת. וְזוֹ כַּוָּנַת חֲזַ"ל בְּמִצְוַת שִׂמְחַת חָתָן וְכַלָּה, שֶׁצָּרִיךְ לְשַׁבֵּחַ אֶת הַכַּלָּה בְּאָזְנֵי הֶחָתָן כְּדֵי שֶׁאִם הוּא עֲדַיִן מִתְלַבֵּט בְּמַעֲלָתָהּ שֶׁל כַּלָּתוֹ, יָבוֹאוּ הַמְשַׁבְּחִים וְיָסִירוּ אֶת כָּל הַסְּפֵקוֹת מִלִּבּוֹ. (עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ)