Otzarot-Article

מִי אַתָּה, אַבָּא?

"אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים" (יט-ד) כָּתוּב בַּמִּדְרָשׁ: כַּאֲשֶׁר אָדָם קָם בַּבֹּקֶר מִשְּׁנָתוֹ, מִתְעוֹרְרִים יַחַד עִמּוֹ כָּל רְמַ"ח הָאֵיבָרִים, וְכָל אֶחָד אוֹמֵר לוֹ: "הִזָּהֵר לַעֲשׂוֹת בִּי מִצְוָה וְלֹא לַעֲשׂוֹת בִּי עֲבֵרָה! וְזֹאת מִשּׁוּם שֶׁכָּל רְמַ"ח הָאֵיבָרִים הֵם כְּנֶגֶד רְמַ"ח מִצְווֹת עֲשֵׂה שֶׁבַּתּוֹרָה וְאִם חַס וְשָׁלוֹם עוֹבֵר עֲבֵרָה כָּלְשֶׁהִי, הָאֵיבָר שֶׁכְּנֶגְדָּהּ נִפְגָּע.

הַמְקֻבָּל הַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים וִיטָאל זַצַ"ל, תַּלְמִידוֹ שֶׁל הָאֲרִ"י זַ"ל, הָיָה יוֹדֵעַ לוֹמַר לְכָל אֶחָד שֶׁבָּא אֵלָיו מֶה עָלָיו לְתַקֵּן, עַל פִּי חָכְמַת הַפַּרְצוּף הַנִּלְמֶדֶת מִתּוֹרַת הַקַּבָּלָה.

לְכָל אָדָם יֵשׁ יֵצֶר טוֹב, וְגַם יֵצֶר רַע שֶׁמְּפַתֶּה אוֹתוֹ לַעֲבֹר עֲבֵרוֹת. אִם כֵּן, מַדּוּעַ הַצַּדִּיק מַקְשִׁיב לַיֵּצֶר הַטּוֹב וְנִמְנָע מִלַּעֲשׂוֹת עֲבֵרוֹת, וְאִלּוּ הָרָשָׁע נִכְנָע לְיִצְרוֹ הָרַע?

הַהֶבְדֵּל הוּא פָּשׁוּט - הַצַּדִּיק מִסְתַּכֵּל עַל הֶעָתִיד, עַל הַהַשְׁלָכוֹת שֶׁיָּבוֹאוּ בְּגִין הָעֲבֵרָה וְעַל הָעֹנֶשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. אַךְ הָרָשָׁע מִסְתַּכֵּל בְּמַבָּט רָדוּד עַל הַהֲנָאָה הָרִגְעִית שֶׁמַּשִּׂיג בַּהֹוֶה, כְּדֵי לְמַלֵּא אֶת תַּאֲווֹת לִבּוֹ.

הַחֲשִׁיבָה הָרְדוּדָה הַזּוֹ אָפְיָנִית לִילָדִים. יֶלֶד רוֹצֶה לְהַשִּׂיג אֶת סִפּוּקָיו בְּאֹפֶן מִיָּדִי, וְאִם לֹא נוֹתְנִים לוֹ - הוּא צוֹרֵחַ וּבוֹכֶה. לְעֻמַּת זֹאת, אָדָם בּוֹגֵר שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׂכֶל בְּקָדְקֳדוֹ, יוֹדֵעַ שֶׁכְּדֵי לְהַשִּׂיג דְּבָרִים, עָלָיו לְהִתְאַזֵּר בְּסַבְלָנוּת. לָכֵן אָמְרוּ חֲזַ"ל (סוטה ג), שֶׁאֵין אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה אֶלָּא אִם כֵּן נִכְנְסָה בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת.

עַל כָּךְ מַזְהִירָה אוֹתָנוּ תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה בְּפָרָשָׁתֵנוּ: "אֱלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם"! – אַל תִּתְּנוּ לַיֵּצֶר הָרַע "לַעֲבֹד עֲלֵיכֶם" בְּאֶמְצָעוּת הַ"מַּסֵּכוֹת" שֶׁהוּא עוֹטֵף בָּהֶן אֶת הָעֲבֵרוֹת! אִם תּוֹרִידוּ אֶת הַמַּסֵּכוֹת, תִּוָּכְחוּ לָדַעַת שֶׁלֹּא כְּדַאי לַעֲבֹר עַל פִּי ה', לֹא בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבֶטַח שֶׁלֹּא בָּעוֹלָם הַבָּא. הֲרֵי הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לְ"יַבָּשָׁה" וְהָעוֹלָם הַבָּא דּוֹמֶה לְ"יָם". אִם אָדָם לֹא יִקַּח אִתּוֹ אֹכֶל כְּשֶׁהוּא מַפְלִיג בַּסְּפִינָה, לֹא יִהְיֶה לוֹ מַה לֶּאֱכֹל! וּמִי שֶׁלֹּא טָרַח בְּעֶרֶב שַׁבָּת, מַה יֹּאכַל בְּשַׁבָּת?! (ע"ז ג).

יְהוּדִי נָדִיב הִגִּיעַ אֶל הַנָּצִי"ב מִוּוֹלוֹזִ'ין זַצַ"ל, וְאָמַר שֶׁבִּרְצוֹנוֹ לִתְרֹם לַיְשִׁיבָה, אַךְ בַּתְּחִלָּה רָצָה לָדַעַת מָהֵם סִדְרֵי הַיְשִׁיבָה.

"אֲנַחְנוּ אוֹכְלִים בְּשָׁעָה עֶשֶׂר בַּבֹּקֶר וּבְשָׁעָה חָמֵשׁ אַחַר הַצָּהֳרַיִם", הֵשִׁיב הָרַב. "נוּ, אֲבָל מָתַי לוֹמְדִים?"

"מָתַי לוֹמְדִים?!" - הִתְפַּלֵּא הַנָּצִי"ב - "וְכִי צָרִיךְ לִקְבֹּעַ זְמַן לִלְמֹד?! אֲנַחְנוּ לוֹמְדִים כָּל הַזְּמַן, אֲבָל מַה לַּעֲשׂוֹת שֶׁצָּרִיךְ גַּם לֶאֱכֹל?! לָכֵן קָבַעְנוּ לָאֲרוּחוֹת זְמַן מֻגְדָּר".

וּכְבָר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (ירושלמי ברכות סח), "הָעוֹשֶׂה תּוֹרָתוֹ עִתִּים, הֲרֵי זֶה מֵפֵר בְּרִית". כִּי לִלְמֹד צָרִיךְ כָּל הַזְּמַן! וְעַל כָּךְ בָּאָה הַתּוֹרָה וּמַזְהִירָה אוֹתָנוּ בְּפָרָשָׁתֵנוּ: "אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִם" - לֹא תְּפַנּוּ אֵ-ל מִדַּעְתְּכֶם.

בְּמִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה שָׂרַר רָעָב נוֹרָא. יֶלֶד אֶחָד סָבַל מִתַּת תְּזוּנָה, מַצָּבוֹ הַבְּרִיאוּתִי הִתְדַּרְדֵּר, עַד שֶׁחָלָה מְאֹד וְהָיָה רָתוּק לְמִטָּתוֹ. כַּאֲשֶׁר הִגִּיעוּ חֲבֵרָיו לְבַקְּרוֹ, הוּא שָׁאַל אֶת אָבִיו: "מִי הַיְלָדִים הַלָּלוּ?"

"אֵלּוּ הַחֲבֵרִים הַטּוֹבִים בְּיוֹתֵר שֶׁלְּךָ", לָחַשׁ אָבִיו לְאָזְנוֹ בְּצַעַר. הוּא הֵבִין שֶׁמֹּחוֹ שֶׁל בְּנוֹ הוֹלֵךְ וְדוֹעֵךְ.

כַּעֲבוֹר כַּמָּה יָמִים, הוּא שָׁאַל אֶת אָבִיו: "מִי זֶה הַיֶּלֶד שֶׁעוֹמֵד סָמוּךְ לְמִטָּתִי?"

"זֶה אָחִיךָ, דָּוִד!" הֵשִׁיב הָאָב בַּחֲרָדָה. הוּא הֵבִין שֶׁהַמַּצָּב הוֹלֵךְ וּמִתְדַּרְדֵּר בִּמְהִירוּת.

לַמָּחֳרָת, שָׁאַל הַבֵּן אֶת אָבִיו: "מִי אַתָּה?" הָאָב לֹא הָיָה מְסֻגָּל לְהַמְשִׁיךְ לְהַעֲמִיד פָּנִים כְּאִלּוּ הַכֹּל בְּסֵדֶר. הוּא הֵבִין שֶׁהַסּוֹף קָרֵב וּבָא וּפָרַץ בְּבֶכִי – "אֵינְךָ מְזַהֶה אוֹתִי?? אֲנִי אַבָּא שֶׁלְּךָ!" הֵשִׁיב כְּשֶׁקּוֹלוֹ חָנוּק מִדְּמָעוֹת.

כַּאֲשֶׁר אָדָם מַגִּיעַ לְמַצָּב שֶׁל תַּת תְּזוּנָה, הוּא עָלוּל לִשְׁכֹּחַ אֲפִלּוּ מִיהוּ אָבִיו!

גַּם כַּאֲשֶׁר מַרְעִיבִים אֶת הַנְּשָׁמָה; לֹא מְסַפְּקִים לָהּ אֶת הָאֹכֶל הָרוּחָנִי שֶׁהִיא זְקוּקָה לוֹ, וְלֹא לוֹמְדִים תּוֹרָה - הַנְּשָׁמָה הוֹלֶכֶת וְנֶחְלֶשֶׁת, עַד שֶׁהָאָדָם עָלוּל לִשְׁכֹּחַ מִיהוּ אָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם! עֲלוּלוֹת לְהִתְגַּנֵּב אֶל מֹחוֹ מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל כְּפִירָה וְשֶׁל חֹסֶר אֱמוּנָה בַּה', מִפְּנֵי שֶׁהַנְּשָׁמָה נִמְצֵאת בְּתַת תְּזוּנָה! לָכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, "בָּרָאתִי יֵצֶר הָרַע - בָּרָאתִי לוֹ תּוֹרָה תַּבְלִין" (קידושין ל:).

אֵיזֶה טַעַם יִהְיֶה לְתַבְשִׁיל שֶׁאֵין בּוֹ תַּבְלִינִים? הֲרֵי הַטַּעַם יִהְיֶה תָּפֵל וְסָפֵק אִם יִהְיֶה נִתָּן לֶאֱכֹל אוֹתוֹ. לְלֹא לִמּוּד תּוֹרָה - הַחַיִּים חַסְרֵי טַעַם, וְקִיּוּם הַמִּצְווֹת הוּא כְּמִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה, לְלֹא שׁוּם חַיּוּת. חַיָּבִים לִלְמֹד תּוֹרָה! אִי אֶפְשָׁר בְּלִי תּוֹרָה! עַד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר: "הַלְוַאי אוֹתִי עָזְבוּ וְאֶת תּוֹרָתִי שָׁמָרוּ, כִּי הַמָּאוֹר שֶׁבָּהּ מַחֲזִירָם לְמוּטָב" (איכה רבתי בפתיחתא ב).

סִפֵּר הָרִאשׁוֹן לְצִיּוֹן, הַגָּאוֹן רַבִּי דָּוִד יוֹסֵף, בְּנוֹ שֶׁל מָרָן רַבֵּנוּ עוֹבַדְיָה יוֹסֵף זַצַ"ל (הגדה של פסח – יחוה דעת): לֹא הָיָה דָּבָר שֶׁהָיָה יָכוֹל לְהַפְרִיד בֵּין אַבָּא לְבֵין הַתּוֹרָה שֶׁאוֹתָהּ אָהַב בְּכָל נִימֵי לִבּוֹ, גַּם לֹא טִלְטוּלֵי הַדְּרָכִים. בְּכָל טִיסָה הָיָה נוֹהֵג לָקַחַת תִּיק יָד שֶׁהֵכִיל כִּשְׁלֹשִׁים עַד אַרְבָּעִים סְפָרִים, וּבָהֶם הָיָה לוֹמֵד בְּכָל רֶגַע פָּנוּי. גַּם בְּלֵילוֹת הַשַּׁבָּת לֹא פָּסִיק פּוּמֵּיהּ מִגִּרְסֵיהּ, וְגַם אֲנִי הָיִיתִי לִפְעָמִים זוֹכֶה לִלְמֹד אִתּוֹ. אִמִּי ע"ה, הִקְפִּידָה שֶׁלֹּא לָלֶכֶת לִישֹׁן כָּל עוֹד אַבָּא הָיָה עֵר, אֲפִלּוּ בִּשְׁנוֹתֶיהָ הָאַחֲרוֹנוֹת, כְּשֶׁכְּבָר לֹא הָיְתָה בְּקַו הַבְּרִיאוּת. הָיִיתִי אוֹמֵר לָהּ: "אִמָּא, לְכִי לִישֹׁן, תִּרְאִי כַּמָּה אַתְּ עֲיֵפָה!"

"לֹא וָלֹא!" הָיְתָה נִזְקֶפֶת וְאוֹמֶרֶת, "כָּל שָׁעָה אֲנִי צְרִיכָה לְהָכִין לְאַבָּא כּוֹס תֵּה".

גַּם כְּשֶׁהִבְטַחְתִּי לָהּ שֶׁאֲנִי אֶעֱשֶׂה זֹאת בִּמְקוֹמָהּ - הִיא לֹא הִסְכִּימָה, "אַתָּה רוֹצֶה לָקַחַת לִי אֶת הַמִּצְוָה?! זוֹ הַזְּכוּת שֶׁלִּי, לְשָׁרֵת תַּלְמִיד חָכָם, וְאֵינִי מוּכָנָה לְוַתֵּר עָלֶיהָ בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן!" (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)

	חקת תשפ"ד
	הַנָּחָשׁ שֶׁהֶחֱזִיר בִּתְשׁוּבָה
	מִי אַתָּה, אַבָּא? "אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים" (יט-ד) כָּתוּב בַּמִּדְרָשׁ: כַּאֲשֶׁר אָדָם קָם בַּבֹּקֶר מִשְּׁנָתוֹ, מִתְעוֹרְרִים יַחַד עִמּוֹ כָּל רְמַ"ח הָאֵיבָרִים, וְכָל אֶחָד אוֹמֵר לוֹ: "הִזָּהֵר לַעֲשׂוֹת בִּי מִצְוָה וְלֹא לַעֲשׂוֹת בִּי עֲבֵרָה! וְזֹאת מִשּׁוּם שֶׁכָּל רְמַ"ח הָאֵיבָרִים הֵם כְּנֶגֶד רְמַ"ח מִצְווֹת עֲשֵׂה שֶׁבַּתּוֹרָה וְאִם חַס וְשָׁלוֹם עוֹבֵר עֲבֵרָה כָּלְשֶׁהִי, הָאֵיבָר שֶׁכְּנֶגְדָּהּ נִפְגָּע. הַמְקֻבָּל הַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים וִיטָאל זַצַ"ל, תַּלְמִידוֹ שֶׁל הָאֲרִ"י זַ"ל, הָיָה יוֹדֵעַ לוֹמַר לְכָל אֶחָד שֶׁבָּא אֵלָיו מֶה עָלָיו לְתַקֵּן, עַל פִּי חָכְמַת הַפַּרְצוּף הַנִּלְמֶדֶת מִתּוֹרַת הַקַּבָּלָה. לְכָל אָדָם יֵשׁ יֵצֶר טוֹב, וְגַם יֵצֶר רַע שֶׁמְּפַתֶּה אוֹתוֹ לַעֲבֹר עֲבֵרוֹת. אִם כֵּן, מַדּוּעַ הַצַּדִּיק מַקְשִׁיב לַיֵּצֶר הַטּוֹב וְנִמְנָע מִלַּעֲשׂוֹת עֲבֵרוֹת, וְאִלּוּ הָרָשָׁע נִכְנָע לְיִצְרוֹ הָרַע? הַהֶבְדֵּל הוּא פָּשׁוּט - הַצַּדִּיק מִסְתַּכֵּל עַל הֶעָתִיד, עַל הַהַשְׁלָכוֹת שֶׁיָּבוֹאוּ בְּגִין הָעֲבֵרָה וְעַל הָעֹנֶשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. אַךְ הָרָשָׁע מִסְתַּכֵּל בְּמַבָּט רָדוּד עַל הַהֲנָאָה הָרִגְעִית שֶׁמַּשִּׂיג בַּהֹוֶה, כְּדֵי לְמַלֵּא אֶת תַּאֲווֹת לִבּוֹ. הַחֲשִׁיבָה הָרְדוּדָה הַזּוֹ אָפְיָנִית לִילָדִים. יֶלֶד רוֹצֶה לְהַשִּׂיג אֶת סִפּוּקָיו בְּאֹפֶן מִיָּדִי, וְאִם לֹא נוֹתְנִים לוֹ - הוּא צוֹרֵחַ וּבוֹכֶה. לְעֻמַּת זֹאת, אָדָם בּוֹגֵר שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׂכֶל בְּקָדְקֳדוֹ, יוֹדֵעַ שֶׁכְּדֵי לְהַשִּׂיג דְּבָרִים, עָלָיו לְהִתְאַזֵּר בְּסַבְלָנוּת. לָכֵן אָמְרוּ חֲזַ"ל (סוטה ג), שֶׁאֵין אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה אֶלָּא אִם כֵּן נִכְנְסָה בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת. עַל כָּךְ מַזְהִירָה אוֹתָנוּ תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה בְּפָרָשָׁתֵנוּ: "אֱלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם"! – אַל תִּתְּנוּ לַיֵּצֶר הָרַע "לַעֲבֹד עֲלֵיכֶם" בְּאֶמְצָעוּת הַ"מַּסֵּכוֹת" שֶׁהוּא עוֹטֵף בָּהֶן אֶת הָעֲבֵרוֹת! אִם תּוֹרִידוּ אֶת הַמַּסֵּכוֹת, תִּוָּכְחוּ לָדַעַת שֶׁלֹּא כְּדַאי לַעֲבֹר עַל פִּי ה', לֹא בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבֶטַח שֶׁלֹּא בָּעוֹלָם הַבָּא. הֲרֵי הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לְ"יַבָּשָׁה" וְהָעוֹלָם הַבָּא דּוֹמֶה לְ"יָם". אִם אָדָם לֹא יִקַּח אִתּוֹ אֹכֶל כְּשֶׁהוּא מַפְלִיג בַּסְּפִינָה, לֹא יִהְיֶה לוֹ מַה לֶּאֱכֹל! וּמִי שֶׁלֹּא טָרַח בְּעֶרֶב שַׁבָּת, מַה יֹּאכַל בְּשַׁבָּת?! (ע"ז ג). יְהוּדִי נָדִיב הִגִּיעַ אֶל הַנָּצִי"ב מִוּוֹלוֹזִ'ין זַצַ"ל, וְאָמַר שֶׁבִּרְצוֹנוֹ לִתְרֹם לַיְשִׁיבָה, אַךְ בַּתְּחִלָּה רָצָה לָדַעַת מָהֵם סִדְרֵי הַיְשִׁיבָה. "אֲנַחְנוּ אוֹכְלִים בְּשָׁעָה עֶשֶׂר בַּבֹּקֶר וּבְשָׁעָה חָמֵשׁ אַחַר הַצָּהֳרַיִם", הֵשִׁיב הָרַב. "נוּ, אֲבָל מָתַי לוֹמְדִים?" "מָתַי לוֹמְדִים?!" - הִתְפַּלֵּא הַנָּצִי"ב - "וְכִי צָרִיךְ לִקְבֹּעַ זְמַן לִלְמֹד?! אֲנַחְנוּ לוֹמְדִים כָּל הַזְּמַן, אֲבָל מַה לַּעֲשׂוֹת שֶׁצָּרִיךְ גַּם לֶאֱכֹל?! לָכֵן קָבַעְנוּ לָאֲרוּחוֹת זְמַן מֻגְדָּר". וּכְבָר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (ירושלמי ברכות סח), "הָעוֹשֶׂה תּוֹרָתוֹ עִתִּים, הֲרֵי זֶה מֵפֵר בְּרִית". כִּי לִלְמֹד צָרִיךְ כָּל הַזְּמַן! וְעַל כָּךְ בָּאָה הַתּוֹרָה וּמַזְהִירָה אוֹתָנוּ בְּפָרָשָׁתֵנוּ: "אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִם" - לֹא תְּפַנּוּ אֵ-ל מִדַּעְתְּכֶם. בְּמִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה שָׂרַר רָעָב נוֹרָא. יֶלֶד אֶחָד סָבַל מִתַּת תְּזוּנָה, מַצָּבוֹ הַבְּרִיאוּתִי הִתְדַּרְדֵּר, עַד שֶׁחָלָה מְאֹד וְהָיָה רָתוּק לְמִטָּתוֹ. כַּאֲשֶׁר הִגִּיעוּ חֲבֵרָיו לְבַקְּרוֹ, הוּא שָׁאַל אֶת אָבִיו: "מִי הַיְלָדִים הַלָּלוּ?" "אֵלּוּ הַחֲבֵרִים הַטּוֹבִים בְּיוֹתֵר שֶׁלְּךָ", לָחַשׁ אָבִיו לְאָזְנוֹ בְּצַעַר. הוּא הֵבִין שֶׁמֹּחוֹ שֶׁל בְּנוֹ הוֹלֵךְ וְדוֹעֵךְ. כַּעֲבוֹר כַּמָּה יָמִים, הוּא שָׁאַל אֶת אָבִיו: "מִי זֶה הַיֶּלֶד שֶׁעוֹמֵד סָמוּךְ לְמִטָּתִי?" "זֶה אָחִיךָ, דָּוִד!" הֵשִׁיב הָאָב בַּחֲרָדָה. הוּא הֵבִין שֶׁהַמַּצָּב הוֹלֵךְ וּמִתְדַּרְדֵּר בִּמְהִירוּת. לַמָּחֳרָת, שָׁאַל הַבֵּן אֶת אָבִיו: "מִי אַתָּה?" הָאָב לֹא הָיָה מְסֻגָּל לְהַמְשִׁיךְ לְהַעֲמִיד פָּנִים כְּאִלּוּ הַכֹּל בְּסֵדֶר. הוּא הֵבִין שֶׁהַסּוֹף קָרֵב וּבָא וּפָרַץ בְּבֶכִי – "אֵינְךָ מְזַהֶה אוֹתִי?? אֲנִי אַבָּא שֶׁלְּךָ!" הֵשִׁיב כְּשֶׁקּוֹלוֹ חָנוּק מִדְּמָעוֹת. כַּאֲשֶׁר אָדָם מַגִּיעַ לְמַצָּב שֶׁל תַּת תְּזוּנָה, הוּא עָלוּל לִשְׁכֹּחַ אֲפִלּוּ מִיהוּ אָבִיו! גַּם כַּאֲשֶׁר מַרְעִיבִים אֶת הַנְּשָׁמָה; לֹא מְסַפְּקִים לָהּ אֶת הָאֹכֶל הָרוּחָנִי שֶׁהִיא זְקוּקָה לוֹ, וְלֹא לוֹמְדִים תּוֹרָה - הַנְּשָׁמָה הוֹלֶכֶת וְנֶחְלֶשֶׁת, עַד שֶׁהָאָדָם עָלוּל לִשְׁכֹּחַ מִיהוּ אָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם! עֲלוּלוֹת לְהִתְגַּנֵּב אֶל מֹחוֹ מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל כְּפִירָה וְשֶׁל חֹסֶר אֱמוּנָה בַּה', מִפְּנֵי שֶׁהַנְּשָׁמָה נִמְצֵאת בְּתַת תְּזוּנָה! לָכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, "בָּרָאתִי יֵצֶר הָרַע - בָּרָאתִי לוֹ תּוֹרָה תַּבְלִין" (קידושין ל:). אֵיזֶה טַעַם יִהְיֶה לְתַבְשִׁיל שֶׁאֵין בּוֹ תַּבְלִינִים? הֲרֵי הַטַּעַם יִהְיֶה תָּפֵל וְסָפֵק אִם יִהְיֶה נִתָּן לֶאֱכֹל אוֹתוֹ. לְלֹא לִמּוּד תּוֹרָה - הַחַיִּים חַסְרֵי טַעַם, וְקִיּוּם הַמִּצְווֹת הוּא כְּמִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה, לְלֹא שׁוּם חַיּוּת. חַיָּבִים לִלְמֹד תּוֹרָה! אִי אֶפְשָׁר בְּלִי תּוֹרָה! עַד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר: "הַלְוַאי אוֹתִי עָזְבוּ וְאֶת תּוֹרָתִי שָׁמָרוּ, כִּי הַמָּאוֹר שֶׁבָּהּ מַחֲזִירָם לְמוּטָב" (איכה רבתי בפתיחתא ב). סִפֵּר הָרִאשׁוֹן לְצִיּוֹן, הַגָּאוֹן רַבִּי דָּוִד יוֹסֵף, בְּנוֹ שֶׁל מָרָן רַבֵּנוּ עוֹבַדְיָה יוֹסֵף זַצַ"ל (הגדה של פסח – יחוה דעת): לֹא הָיָה דָּבָר שֶׁהָיָה יָכוֹל לְהַפְרִיד בֵּין אַבָּא לְבֵין הַתּוֹרָה שֶׁאוֹתָהּ אָהַב בְּכָל נִימֵי לִבּוֹ, גַּם לֹא טִלְטוּלֵי הַדְּרָכִים. בְּכָל טִיסָה הָיָה נוֹהֵג לָקַחַת תִּיק יָד שֶׁהֵכִיל כִּשְׁלֹשִׁים עַד אַרְבָּעִים סְפָרִים, וּבָהֶם הָיָה לוֹמֵד בְּכָל רֶגַע פָּנוּי. גַּם בְּלֵילוֹת הַשַּׁבָּת לֹא פָּסִיק פּוּמֵּיהּ מִגִּרְסֵיהּ, וְגַם אֲנִי הָיִיתִי לִפְעָמִים זוֹכֶה לִלְמֹד אִתּוֹ. אִמִּי ע"ה, הִקְפִּידָה שֶׁלֹּא לָלֶכֶת לִישֹׁן כָּל עוֹד אַבָּא הָיָה עֵר, אֲפִלּוּ בִּשְׁנוֹתֶיהָ הָאַחֲרוֹנוֹת, כְּשֶׁכְּבָר לֹא הָיְתָה בְּקַו הַבְּרִיאוּת. הָיִיתִי אוֹמֵר לָהּ: "אִמָּא, לְכִי לִישֹׁן, תִּרְאִי כַּמָּה אַתְּ עֲיֵפָה!" "לֹא וָלֹא!" הָיְתָה נִזְקֶפֶת וְאוֹמֶרֶת, "כָּל שָׁעָה אֲנִי צְרִיכָה לְהָכִין לְאַבָּא כּוֹס תֵּה". גַּם כְּשֶׁהִבְטַחְתִּי לָהּ שֶׁאֲנִי אֶעֱשֶׂה זֹאת בִּמְקוֹמָהּ - הִיא לֹא הִסְכִּימָה, "אַתָּה רוֹצֶה לָקַחַת לִי אֶת הַמִּצְוָה?! זוֹ הַזְּכוּת שֶׁלִּי, לְשָׁרֵת תַּלְמִיד חָכָם, וְאֵינִי מוּכָנָה לְוַתֵּר עָלֶיהָ בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן!" (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)