Otzarot-Article

"וַיְצַו גַּם אֶת הַשֵּׁנִי גַּם אֶת הַשְּׁלִישִׁי גַּם אֶת כָּל הַהֹלְכִים" (לב-כ) זָכָה אֶחָד מִזִּקְנֵי דּוֹרֵנוּ וּבִצְעִירוּתוֹ לְקָחוֹ אָבִיו עִמּוֹ לַעֲיָרָה רָאדִין כְּדֵי לְקַבֵּל אֶת בִּרְכַּת הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק הֶחָפֵץ חַיִּים זַצַ"ל. שָׁמַע אֶחָד מִשְּׁכֵנָיו שֶׁמִּתְעַתֵּד הוּא לִנְסֹעַ אֶל הֶחָפֵץ חַיִּים, וְהִבִּיעַ רְצוֹנוֹ לְהִצְטָרֵף לַנְּסִיעָה גַּם כֵּן. הַשָּׁכֵן הִתְרַחֵק בַּעֲווֹנוֹת מִשְּׁמִירַת הַמִּצְווֹת, וְאַף שֶׁבְּנוֹ הַגָּדוֹל לָמַד בִּישִׁיבַת רָאדִין הִנֵּה אֶת בָּנָיו הַקְּטַנִּים שָׁלַח לְבָתֵּי סֵפֶר חָפְשִׁיִּים. בְּרַם, לֹא מִכְּבָר פֻּטַּר מֵעֲבוֹדָתוֹ וּפַרְנָסָתוֹ שָׁבְתָה, וְעַד פַּת לֶחֶם הִגִּיעַ. כְּשֶׁשָּׁמַע שֶׁשְּׁכֵנוֹ נוֹסֵעַ אֶל הַצַּדִּיק הַנּוֹדָע הֶחְלִיט לְהִצְטָרֵף לַמַּסָּע, יְקַבֵּל בְּרָכָה לְפַרְנָסָה וְגַם יְבַקֵּר אֶת בְּכוֹרוֹ הַלּוֹמֵד שָׁם בַּיְּשִׁיבָה.

הִגִּיעוּ לְרָאדִין. הָאָב הִצִּיג אֶת בְּנוֹ בִּפְנֵי הַצַּדִּיק וְהוּא הֶעֱנִיק לוֹ אֶת בִּרְכָתוֹ. הַשָּׁכֵן עָמַד מִן הַצַּד. פָּתַח הָאָב וְאָמַר: "יֵשׁ כָּאן עוֹד יְהוּדִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ בְּרָכָה לְפַרְנָסָה".

הֶחָפֵץ חַיִּים אַף לֹא חֲנָנוֹ בְּמַבָּט וְאָמַר כִּמְדַבֵּר לְעַצְמוֹ: "כְּשֶׁהָיִיתִי יֶלֶד הָיְתָה אִמִּי הַצַּדֶּקֶת שׁוֹלַחַת אוֹתִי עִם שַׁחַר לִלְמֹד תּוֹרָה. אֶל הַחֵידֶר. וּמְצַיֶּדֶת אוֹתִי בְּכָרִיךְ. בְּיוֹם בּוֹ לֹא הָלַכְתִּי לַחֵידֶר, לֹא קִבַּלְתִּי אֶת הַכָּרִיךְ... אִם יֵלֵךְ אֶל הַחֵידֶר, יְקַבֵּל אֶת הַכָּרִיךְ. אִם יִשְׁמֹר אֶת הַמִּצְווֹת, תִּהְיֶה לוֹ פַּרְנָסָה"...

נָבוֹךְ הַלָּהּ מֵרוּחַ קָדְשׁוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק, פָּסַע קָדִימָה וְהִתְגּוֹנֵן: "רַבִּי, יֵשׁ לִי כָּאן בֵּן שֶׁלּוֹמֵד בַּיְּשִׁיבָה".

הַצַּדִּיק לֹא הִבִּיט לְעֶבְרוֹ וְהִפְטִיר כְּאִלּוּ לְעַצְמוֹ: "כֵּן, אֶת זֶה שׁוֹלְחִים לְפֹה, וְאֶת זֶה שׁוֹלְחִים לְשָׁם"...

הַלָּהּ הֶחֱוִיר וְהֶחָפֵץ חַיִּים שָׁב וְאָמַר: "חֲזֹר לַחֵידֶר וְתִהְיֶה לְךָ פַּרְנָסָה".

וְהוֹסִיף וְאָמַר: בִּתְחִלַּת פָּרָשַׁת וַיִּשְׁלַח מָצָאנוּ שֶׁיַּעֲקֹב אָבִינוּ שָׁלַח דּוֹרוֹן לְעֵשָׂו. הִפְקִיד אֶת עֲבָדָיו עַל הָעֲדָרִים וְאָמַר לָהֶם: "כִּי יִפְגָשְׁךָ עֵשָׂו אָחִי וּשְׁאֵלְךָ לֵאמֹר לְמִי אַתָּה וְאָנָּא תֵלֵךְ וּלְמִי אֵלֶּה לְפָנֶיךָ, וְאָמַרְתָּ, לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב מִנְחָה הִיא שְׁלוּחָה לַאדֹנִי לְעֵשָׂו. וַיְצַו גַּם אֶת הַשֵּׁנִי גַּם אֶת הַשְּׁלִישִׁי גַּם אֶת כָּל הַהֹלְכִים אַחֲרֵי הָעֲדָרִים... כַּדָּבָר הַזֶּה תְּדַבְּרוּן אֶל עֵשָׂו בְּמֹצַאֲכֶם אֹתוֹ".

וְלִכְאוֹרָה, יֵשׁ לִתְמֹהַּ מַה פֵּשֶׁר רִבּוּי הַשְּׁאֵלוֹת: "לְמִי אַתָּה, וְאָנָה תֵלֵךְ, וּלְמִי אֵלֶּה לְפָנֶיךָ". וּמַדּוּעַ הֻצְרַךְ הַכָּתוּב לְסַפֵּר וּלְהַדְגִּישׁ שֶׁצִּוָּה כֵן לַשֵּׁנִי וְגַם לַשְּׁלִישִׁי וְגַם לְכָל הַשְּׁאָר?!

אַךְ הָעִנְיָן הוּא, שֶׁהָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים הִשְׁרִישׁוּ אֱמוּנָה וְקֵרְבוּ בְּנֵי אָדָם תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, כֵּן וַדַּאי שֶׁלִּמְּדוּ אֶת עַבְדֵיהֶם לְהַכִּיר אֶת בּוֹרֵא הָעוֹלָם וּלְעָבְדוֹ. וְשָׁנִינוּ (גִּיטִין מד:), "הַמּוֹכֵר עַבְדּוֹ לְנָכְרִי, קוֹנְסִים אוֹתוֹ (לִפְדּוֹתוֹ מֵרְשׁוּתוֹ שֶׁל הַנָּכְרִי) עַד עֲשָׂרָה בְּדָמָיו" וּמַדּוּעַ, מִפְּנֵי שֶׁתַּחַת רְשׁוּתוֹ שֶׁל הַנָּכְרִי לֹא יוּכַל לְקַיֵּם מִצְווֹת כְּדִינוֹ.

וְעַתָּה, שָׁלַח יַעֲקֹב אָבִינוּ עֲדָרִים כְּדוֹרוֹן לְעֵשָׂו, וְהִפְקִיד עֲלֵיהֶם מֵעֲבָדָיו. וְהֵבִין שֶׁאָחִיו יַחְקֹר וְיִשְׁאַל הַאִם עֲבָדִים אֵלּוּ בִּכְלַל הַדּוֹרוֹן הֵם, אִם לָאו. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר יַעֲקֹב, כִּי יִשְׁאָלְךָ עֵשָׂו אָחִי 'לְמִי אַתָּה?' - כְּלוֹמַר אַתָּה בְּעַצְמְךָ, הַאִם כָּלוּל אַתָּה בַּדּוֹרוֹן?! 'וּלְמִי אֵלֶּה לְפָנֶיךָ' - כְּלוֹמַר, לְמִי הַדּוֹרוֹן מְיֹעָד?! "וְאָמַרְתָּ, לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב" - תַּעֲנֶה לוֹ, אֲנִי שַׁיָּךְ לְיַעֲקֹב, אוֹתִי אֵינוֹ מוּכָן לְשַׁגֵּר כְּדוֹרוֹן, מִפְּנֵי שֶׁיַּרְחִיקֵנִי בְּכָךְ מִן הַדָּת שֶׁל הָאֱמֶת, וְרַק הַבְּהֵמוֹת 'מִנְחָה הִיא שְׁלוּחָה לַאדֹנִי לְעֵשָׂו", אֲבָל אֲנִי שָׁב אֶל אֲדוֹנִי לְהִתְחַנֵּךְ לְאוֹרוֹ וּבְדַרְכּוֹ. וְכָךְ צִוָּה לַשֵּׁנִי וְלַשְּׁלִישִׁי, לְכֻלָּם, עַל אִישׁ מֵהֶם לֹא וִתֵּר.

סִיֵּם הֶחָפֵץ חַיִּים דְּבָרָיו בְּאָמְרוֹ: "אִם כָּךְ הָיָה יַעֲקֹב אָבִינוּ זָהִיר אַף בַּעֲבָדָיו, לְשָׁמְרָם שֶׁלֹּא יִסְטוּ מִדַּרְכּוֹ, כַּמָּה זָהִיר הָיָה בְּבָנָיו, לְחַנְּכָם בְּדֶרֶךְ ה', לְתוֹרָה וּלְמִצְווֹת. וְאָכֵן, הָיוּ כָּל בָּנָיו לִמּוּדֵי ה', שִׁבְטֵי יָ-ה, עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל עַל הַשְׁקָעָתוֹ הָעֲצוּמָה בְּחִנּוּכָם.

אַךְ כַּיּוֹם - אָמַר הֶחָפֵץ חַיִּים לְאוֹתוֹ יְהוּדִי - בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ כִּי רַבּוּ, סוֹטִים אָבוֹת רַבִּים מִדַּרְכּוֹ שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ, וּמוֹסְרִים אֶת בְּנֵיהֶם לְחִנּוּךְ כּוֹפֵר בּוֹ לוֹמְדִים הֵם לְהִתְנַכֵּר וְאַף לָבוּז לְכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה...

נִרְעַשׁ הָאִישׁ וְהִבְטִיחַ בְּרֶתֶת כִּי יוֹצִיא אֶת בָּנָיו מִבֵּית הַסֵּפֶר הַחָפְשִׁי וְיִשְׁלְחֵם לְחִנּוּךְ תּוֹרָנִי. אוֹ אָז הֵאִיר לוֹ הֶחָפֵץ חַיִּים פָּנָיו וּבֵרְכוֹ בְּחֹם, וּמֵאוֹתוֹ יוֹם הֵאִיר כּוֹכָבוֹ וְנוֹשַׁע. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	שבועות תשפ"ד
	בַּסּוֹף זוֹכְרִים רַק דִּבְרֵי תּוֹרָה!
	"וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר" (לב-כו) דָּרַשׁ הָרַב גַּלִינְסְקִי: כַּיָּדוּעַ, עַל הַהוֹרִים יֵשׁ לְהִזָּהֵר כַּאֲשֶׁר תִּינוֹקָם מַגִּיעַ לְגִיל זְחִילָה "וַיְצַו גַּם אֶת הַשֵּׁנִי גַּם אֶת הַשְּׁלִישִׁי גַּם אֶת כָּל הַהֹלְכִים" (לב-כ) זָכָה אֶחָד מִזִּקְנֵי דּוֹרֵנוּ וּבִצְעִירוּתוֹ לְקָחוֹ אָבִיו עִמּוֹ לַעֲיָרָה רָאדִין כְּדֵי לְקַבֵּל אֶת בִּרְכַּת הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק הֶחָפֵץ חַיִּים זַצַ"ל. שָׁמַע אֶחָד מִשְּׁכֵנָיו שֶׁמִּתְעַתֵּד הוּא לִנְסֹעַ אֶל הֶחָפֵץ חַיִּים, וְהִבִּיעַ רְצוֹנוֹ לְהִצְטָרֵף לַנְּסִיעָה גַּם כֵּן. הַשָּׁכֵן הִתְרַחֵק בַּעֲווֹנוֹת מִשְּׁמִירַת הַמִּצְווֹת, וְאַף שֶׁבְּנוֹ הַגָּדוֹל לָמַד בִּישִׁיבַת רָאדִין הִנֵּה אֶת בָּנָיו הַקְּטַנִּים שָׁלַח לְבָתֵּי סֵפֶר חָפְשִׁיִּים. בְּרַם, לֹא מִכְּבָר פֻּטַּר מֵעֲבוֹדָתוֹ וּפַרְנָסָתוֹ שָׁבְתָה, וְעַד פַּת לֶחֶם הִגִּיעַ. כְּשֶׁשָּׁמַע שֶׁשְּׁכֵנוֹ נוֹסֵעַ אֶל הַצַּדִּיק הַנּוֹדָע הֶחְלִיט לְהִצְטָרֵף לַמַּסָּע, יְקַבֵּל בְּרָכָה לְפַרְנָסָה וְגַם יְבַקֵּר אֶת בְּכוֹרוֹ הַלּוֹמֵד שָׁם בַּיְּשִׁיבָה. הִגִּיעוּ לְרָאדִין. הָאָב הִצִּיג אֶת בְּנוֹ בִּפְנֵי הַצַּדִּיק וְהוּא הֶעֱנִיק לוֹ אֶת בִּרְכָתוֹ. הַשָּׁכֵן עָמַד מִן הַצַּד. פָּתַח הָאָב וְאָמַר: "יֵשׁ כָּאן עוֹד יְהוּדִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ בְּרָכָה לְפַרְנָסָה". הֶחָפֵץ חַיִּים אַף לֹא חֲנָנוֹ בְּמַבָּט וְאָמַר כִּמְדַבֵּר לְעַצְמוֹ: "כְּשֶׁהָיִיתִי יֶלֶד הָיְתָה אִמִּי הַצַּדֶּקֶת שׁוֹלַחַת אוֹתִי עִם שַׁחַר לִלְמֹד תּוֹרָה. אֶל הַחֵידֶר. וּמְצַיֶּדֶת אוֹתִי בְּכָרִיךְ. בְּיוֹם בּוֹ לֹא הָלַכְתִּי לַחֵידֶר, לֹא קִבַּלְתִּי אֶת הַכָּרִיךְ... אִם יֵלֵךְ אֶל הַחֵידֶר, יְקַבֵּל אֶת הַכָּרִיךְ. אִם יִשְׁמֹר אֶת הַמִּצְווֹת, תִּהְיֶה לוֹ פַּרְנָסָה"... נָבוֹךְ הַלָּהּ מֵרוּחַ קָדְשׁוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק, פָּסַע קָדִימָה וְהִתְגּוֹנֵן: "רַבִּי, יֵשׁ לִי כָּאן בֵּן שֶׁלּוֹמֵד בַּיְּשִׁיבָה". הַצַּדִּיק לֹא הִבִּיט לְעֶבְרוֹ וְהִפְטִיר כְּאִלּוּ לְעַצְמוֹ: "כֵּן, אֶת זֶה שׁוֹלְחִים לְפֹה, וְאֶת זֶה שׁוֹלְחִים לְשָׁם"... הַלָּהּ הֶחֱוִיר וְהֶחָפֵץ חַיִּים שָׁב וְאָמַר: "חֲזֹר לַחֵידֶר וְתִהְיֶה לְךָ פַּרְנָסָה". וְהוֹסִיף וְאָמַר: בִּתְחִלַּת פָּרָשַׁת וַיִּשְׁלַח מָצָאנוּ שֶׁיַּעֲקֹב אָבִינוּ שָׁלַח דּוֹרוֹן לְעֵשָׂו. הִפְקִיד אֶת עֲבָדָיו עַל הָעֲדָרִים וְאָמַר לָהֶם: "כִּי יִפְגָשְׁךָ עֵשָׂו אָחִי וּשְׁאֵלְךָ לֵאמֹר לְמִי אַתָּה וְאָנָּא תֵלֵךְ וּלְמִי אֵלֶּה לְפָנֶיךָ, וְאָמַרְתָּ, לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב מִנְחָה הִיא שְׁלוּחָה לַאדֹנִי לְעֵשָׂו. וַיְצַו גַּם אֶת הַשֵּׁנִי גַּם אֶת הַשְּׁלִישִׁי גַּם אֶת כָּל הַהֹלְכִים אַחֲרֵי הָעֲדָרִים... כַּדָּבָר הַזֶּה תְּדַבְּרוּן אֶל עֵשָׂו בְּמֹצַאֲכֶם אֹתוֹ". וְלִכְאוֹרָה, יֵשׁ לִתְמֹהַּ מַה פֵּשֶׁר רִבּוּי הַשְּׁאֵלוֹת: "לְמִי אַתָּה, וְאָנָה תֵלֵךְ, וּלְמִי אֵלֶּה לְפָנֶיךָ". וּמַדּוּעַ הֻצְרַךְ הַכָּתוּב לְסַפֵּר וּלְהַדְגִּישׁ שֶׁצִּוָּה כֵן לַשֵּׁנִי וְגַם לַשְּׁלִישִׁי וְגַם לְכָל הַשְּׁאָר?! אַךְ הָעִנְיָן הוּא, שֶׁהָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים הִשְׁרִישׁוּ אֱמוּנָה וְקֵרְבוּ בְּנֵי אָדָם תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, כֵּן וַדַּאי שֶׁלִּמְּדוּ אֶת עַבְדֵיהֶם לְהַכִּיר אֶת בּוֹרֵא הָעוֹלָם וּלְעָבְדוֹ. וְשָׁנִינוּ (גִּיטִין מד:), "הַמּוֹכֵר עַבְדּוֹ לְנָכְרִי, קוֹנְסִים אוֹתוֹ (לִפְדּוֹתוֹ מֵרְשׁוּתוֹ שֶׁל הַנָּכְרִי) עַד עֲשָׂרָה בְּדָמָיו" וּמַדּוּעַ, מִפְּנֵי שֶׁתַּחַת רְשׁוּתוֹ שֶׁל הַנָּכְרִי לֹא יוּכַל לְקַיֵּם מִצְווֹת כְּדִינוֹ. וְעַתָּה, שָׁלַח יַעֲקֹב אָבִינוּ עֲדָרִים כְּדוֹרוֹן לְעֵשָׂו, וְהִפְקִיד עֲלֵיהֶם מֵעֲבָדָיו. וְהֵבִין שֶׁאָחִיו יַחְקֹר וְיִשְׁאַל הַאִם עֲבָדִים אֵלּוּ בִּכְלַל הַדּוֹרוֹן הֵם, אִם לָאו. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר יַעֲקֹב, כִּי יִשְׁאָלְךָ עֵשָׂו אָחִי 'לְמִי אַתָּה?' - כְּלוֹמַר אַתָּה בְּעַצְמְךָ, הַאִם כָּלוּל אַתָּה בַּדּוֹרוֹן?! 'וּלְמִי אֵלֶּה לְפָנֶיךָ' - כְּלוֹמַר, לְמִי הַדּוֹרוֹן מְיֹעָד?! "וְאָמַרְתָּ, לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב" - תַּעֲנֶה לוֹ, אֲנִי שַׁיָּךְ לְיַעֲקֹב, אוֹתִי אֵינוֹ מוּכָן לְשַׁגֵּר כְּדוֹרוֹן, מִפְּנֵי שֶׁיַּרְחִיקֵנִי בְּכָךְ מִן הַדָּת שֶׁל הָאֱמֶת, וְרַק הַבְּהֵמוֹת 'מִנְחָה הִיא שְׁלוּחָה לַאדֹנִי לְעֵשָׂו", אֲבָל אֲנִי שָׁב אֶל אֲדוֹנִי לְהִתְחַנֵּךְ לְאוֹרוֹ וּבְדַרְכּוֹ. וְכָךְ צִוָּה לַשֵּׁנִי וְלַשְּׁלִישִׁי, לְכֻלָּם, עַל אִישׁ מֵהֶם לֹא וִתֵּר. סִיֵּם הֶחָפֵץ חַיִּים דְּבָרָיו בְּאָמְרוֹ: "אִם כָּךְ הָיָה יַעֲקֹב אָבִינוּ זָהִיר אַף בַּעֲבָדָיו, לְשָׁמְרָם שֶׁלֹּא יִסְטוּ מִדַּרְכּוֹ, כַּמָּה זָהִיר הָיָה בְּבָנָיו, לְחַנְּכָם בְּדֶרֶךְ ה', לְתוֹרָה וּלְמִצְווֹת. וְאָכֵן, הָיוּ כָּל בָּנָיו לִמּוּדֵי ה', שִׁבְטֵי יָ-ה, עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל עַל הַשְׁקָעָתוֹ הָעֲצוּמָה בְּחִנּוּכָם. אַךְ כַּיּוֹם - אָמַר הֶחָפֵץ חַיִּים לְאוֹתוֹ יְהוּדִי - בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ כִּי רַבּוּ, סוֹטִים אָבוֹת רַבִּים מִדַּרְכּוֹ שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ, וּמוֹסְרִים אֶת בְּנֵיהֶם לְחִנּוּךְ כּוֹפֵר בּוֹ לוֹמְדִים הֵם לְהִתְנַכֵּר וְאַף לָבוּז לְכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה... נִרְעַשׁ הָאִישׁ וְהִבְטִיחַ בְּרֶתֶת כִּי יוֹצִיא אֶת בָּנָיו מִבֵּית הַסֵּפֶר הַחָפְשִׁי וְיִשְׁלְחֵם לְחִנּוּךְ תּוֹרָנִי. אוֹ אָז הֵאִיר לוֹ הֶחָפֵץ חַיִּים פָּנָיו וּבֵרְכוֹ בְּחֹם, וּמֵאוֹתוֹ יוֹם הֵאִיר כּוֹכָבוֹ וְנוֹשַׁע. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)