Otzarot-Article

יוֹם אֶחָד שָׁאַל הַגָּאוֹן רַבִּי יְחֶזְקֵאל אַבְרַמְסְקִי זַצַ"ל אֶת תַּלְמִידָיו: "אִמְרוּ לִי, אֵיזֶהוּ בַּעַל הַחַיִּים הַמֻּשְׁלָם בָּעוֹלָם?"

מַה הַשְּׁאֵלָה! "הָאָדָם", עָנוּ כֻּלָּם פֶּה אֶחָד.

"הָאָדָם, כְּבוֹדוֹ בִּמְקוֹמוֹ", הֵשִׁיב, "נֵזֶר הַבְּרִיאָה הוּא, נִבְרָא בְּצֶלֶם אֱלֹקִים. אֲבָל כְּבַעַל חַיִּים, נָחוּת הוּא מִכֻּלָּם: הָאֲרִי גִּבּוֹר מִמֶּנּוּ, הַקּוֹף זָרִיז מִמֶּנּוּ, הַצְּבִי מָהִיר מִמֶּנּוּ"...

אָה, מֵהַבְּחִינָה הַגּוּפָנִית. "הָאֲרִי", נִסּוּ תַּלְמִידָיו.

"הָאֲרִי, מֶלֶךְ הַחַיּוֹת", הִסְכִּים עִמָּם, "אֲבָל בַּמַּיִם מְאַבֵּד הוּא כָּל כֹּחוֹ".

"אִם כָּךְ", הוֹדִיעוּ, "אֵין בַּעַל חַיִּים מֻשְׁלָם". הָאֲרִי - כֹּחוֹ בַּיַּבָּשָׁה, הַכָּרִישׁ - בַּמַּיִם, הַנֶּשֶׁר - בַּשָּׁמַיִם, כָּל אֶחָד וּתְחוּמוֹ.

"מַדּוּעַ אֵין?" הֱשִׁיבָם. "יֵשׁ וְיֵשׁ: הַבַּרְוָז... גַּם רָץ, גַּם שׂוֹחֶה, גַּם עָף"...

חִיְּכוּ כֻּלָּם. נוּ, בֶּאֱמֶת... הַבַּרְוָז, בַּעַל הַחַיִּים הַמֻּשְׁלָם!

"מַדּוּעַ אַתֶּם מְחַיְּכִים?" תָּבַע לָדַעַת.

נָבוֹכוּ. מַדּוּעַ בֶּאֱמֶת.

"אַסְבִּיר לָכֶם מַדּוּעַ אַתֶּם מְחַיְּכִים", נַעֲנָה. "כִּי הַבַּרְוָז רָץ - אַךְ לֹא כַּצְּבִי. שׂוֹחֶה - אַךְ לֹא כְּדָג. עָף - אַךְ לֹא כְּנֶשֶׁר. לְפִיכָךְ, אֵינוֹ אֶלָּא בַּרְוָז".

מוּטָב לְהִתְמַקֵּד וּלְהַגִּיעַ לִשְׁלֵמוּת מֻחְלֶטֶת בְּדָבָר אֶחָד, וְלֹא לְהִתְפָּרֵשׂ עַל פְּנֵי שְׁטָחִים רַבִּים וּלְקַרְטֵעַ בָּהֶם.

זוֹ תְּכוּנַת הָאָדָם, וְזֶה סוֹד קִנְיְנֵי הַתּוֹרָה. שֶׁאִם לֹא יִבְחַר "בְּמִעוּט סְחוֹרָה, בְּמִעוּט שֵׁינָה, בְּמִעוּט תַּעֲנוּג, בְּמִעוּט שְׂחוֹק, בְּמִעוּט דֶּרֶךְ אֶרֶץ", לֹא יִזְכֶּה לְכִתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה. שֶׁלֹּא תִּמָּצֵא הִיא, לֹא בַּסּוֹחֲרִים וְלֹא בַּתַּגָּרִים (עֵרוּבִין נה.), אֶלָּא בְּמִי שֶׁמְּמַעֵט בִּסְחוֹרָה וּמַרְבֶּה בִּישִׁיבָה (נִדָּה ע.). וּמַדּוּעַ לֹא יוּכַל לֶאֱחֹז בָּזֶה וְגַם מִזֶּה לֹא יַנַּח יָדוֹ, כִּי אֵין הָאָדָם מְסֻגָּל לְהִתְמַקֵּד בִּשְׁנֵי נוֹשְׂאִים בְּכָל תְּשׂוּמַת הַלֵּב. זֶהוּ שֶׁאָמְרוּ (בְּרָכוֹת סג:): מִנַּיִן שֶׁאֵין דִּבְרֵי תּוֹרָה מִתְקַיְּמִין אֶלָּא בְּמִי שֶׁמֵּמִית עַצְמוֹ עָלֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר (בַּמִּדְבָּר יט-יד): "זֹאת הַתּוֹרָה - אָדָם כִּי יָמוּת בָּאֹהֶל". וְאָמְרוּ (תָּמִיד לב.): מַה יַּעֲשֶׂה אָדָם וְיִחְיֶה, יָמִית עַצְמוֹ.

אַחַד הַטְּעָמִים לִקְרִיאַת מְגִלַּת רוּת בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת הוּא מִשּׁוּם שֶׁהִיא סֵפֶר יִחוּסוֹ שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ, שֶׁנִּפְטַר בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת וְנוֹלַד בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת (בִּנְיַן אֲרִיאֵל).

דָּרְשׁוּ חֲכָמִים (שַׁבָּת ל.) עַל הַכָּתוּב: "הוֹדִיעֵנִי ה' קִצִּי וּמִדַּת יָמַי מַה הִיא, אֵדְעָה מֶה חָדֵל..." (תְּהִלִּים לט-ה) - אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: "הוֹדִיעֵנִי ה' קִצִּי", גַּלֵּה לִי מַה הַמְאֹרָעוֹת הָעֲתִידִים לְהִתְרַחֵשׁ וְלָבוֹא עָלַי. הֱשִׁיבוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: "גְּזֵרָה הִיא מִלְּפָנַי שֶׁאֵין מוֹדִיעִין קִצּוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם".

הִמְשִׁיךְ וּבִקֵּשׁ: "וּמִדַּת יָמַי מַה הִיא", גַּלֵּה לִי כַּמָּה יִהְיוּ יְמֵי חַיַּי.

וְהֱשִׁיבוֹ: "גְּזֵרָה הִיא מִלְּפָנַי, שֶׁאֵין מוֹדִיעִים מִדַּת יָמָיו שֶׁל אָדָם".

בִּקֵּשׁ: "אֵדְעָה מֶה חָדֵל אָנִי", לְפָחוֹת גַּלֵּה לִי בְּאֵיזֶה יוֹם אֶחְדַּל לִחְיוֹת.

וְהֱשִׁיבוֹ: "בְּשַׁבָּת תָּמוּת".

בִּקֵּשׁ: "אָמוּת בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לַעֲסֹק בִּי וּבְהֶסְפֵּדִי.

אָמַר לוֹ: "לְאֶחָד בְּשַׁבָּת כְּבָר הִגִּיעָה מַלְכוּת שְׁלֹמֹה בִּנְךָ, וְאֵין מַלְכוּת נוֹגַעַת בַּחֲבֶרְתָּהּ אֲפִילוּ כִּמְלֹא נִימָה!"

בִּקֵּשׁ: "אִם כֵּן, אָמוּת בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְיוּכְלוּ לַעֲסֹק בִּקְבוּרָתִי, וְהוֹסֵף יוֹם עַל מַלְכוּת שְׁלֹמֹה בְּנִי".

וֶהֱשִׁיבוֹ: "טוֹב לִי יוֹם אֶחָד שֶׁאַתָּה יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה מֵאֶלֶף עוֹלוֹת שֶׁעָתִיד בִּנְךָ שְׁלֹמֹה לְהַקְרִיב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ!"

כֵּיוָן שֶׁכָּךְ, הָיָה דָּוִד הַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה כָּל הַשַּׁבָּת, בְּכָל שַׁבְּתוֹת הַשָּׁנָה, מִפְּנֵי שֶׁהַתּוֹרָה מְגִינָה מִן הַמָּוֶת.

הִגִּיעַ זְמַנּוֹ בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת שֶׁחַל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת. רָאָה מַלְאַךְ הַמָּוֶת שֶׁעוֹסֵק הוּא בַּתּוֹרָה, וְלֹא יָכוֹל הָיָה לְהִתְקָרֵב אֵלָיו. מֶה עָשָׂה? בֻּסְתַּן עֲצֵי פְּרִי הָיָה מֵאֲחוֹרֵי הָאַרְמוֹן, הָלַךְ מַלְאַךְ הַמָּוֶת וְהִרְעִישׁ בָּאִילָנוֹת. אָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ, אֵלֵךְ וְאֶרְאֶה מַה הָרַעַשׁ. הָלַךְ, וּפִיו רוֹחֵשׁ דִּבְרֵי תּוֹרָה. יָרַד בַּמַּדְרֵגוֹת, וְנִשְׁבְּרָה הַמַּדְרֵגָה תַּחְתָּיו. בְּחֶרְדַּת הַנְּפִילָה פָּסַק לְרֶגַע מִתַּלְמוּדוֹ, וְיָצְאָה נִשְׁמָתוֹ.

וּמָצִינוּ בְּסֵפֶר "יַלְקוּט אֱלִיעֶזֶר" לֵאמֹר: בְּכָל יְהוּדִי יֵשׁ נִיצוֹץ מִדָּוִד הַמֶּלֶךְ, וְיֵדַע כָּל יְהוּדִי שֶׁהַתּוֹרָה, תּוֹרַת חַיִּים הִיא, וּמַרְבֶּה תּוֹרָה מַרְבֶּה חַיִּים (אָבוֹת ב-ז), וְאִם יַפְסִיק מִלִּמּוּדוֹ - תִּשָּׁבֵר מַדְרֵגָתוֹ, וּמַפְסִיד הוּא מֵימַד חַיִּים! (מַעְיַן הַמּוֹעֵד)

	בחוקותי תשפ"ד
	פַּרְנָסָה וְהִשְׁתַּדְּלוּת
	"וַיִּפְקֹד אֹתָם מֹשֶׁה עַל פִּי ה'" (ג-טז) סָח יְהוּדִי תּוֹשַׁב תֵּל אָבִיב: לִפְנֵי כִּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה הָיָה רַבִּי אֶחָד הֲדוּר פָּנִים, הָרַבִּי מִוִּישֶׁוֶא זַצַ"ל, מְטַיֵּל בְּכָל יוֹם לִפְנוֹת עֶרֶב בִּשְׂדֵרוֹת רוֹטְשִׁילְד בְּתֵל אָבִיב יוֹם אֶחָד שָׁאַל הַגָּאוֹן רַבִּי יְחֶזְקֵאל אַבְרַמְסְקִי זַצַ"ל אֶת תַּלְמִידָיו: "אִמְרוּ לִי, אֵיזֶהוּ בַּעַל הַחַיִּים הַמֻּשְׁלָם בָּעוֹלָם?" מַה הַשְּׁאֵלָה! "הָאָדָם", עָנוּ כֻּלָּם פֶּה אֶחָד. "הָאָדָם, כְּבוֹדוֹ בִּמְקוֹמוֹ", הֵשִׁיב, "נֵזֶר הַבְּרִיאָה הוּא, נִבְרָא בְּצֶלֶם אֱלֹקִים. אֲבָל כְּבַעַל חַיִּים, נָחוּת הוּא מִכֻּלָּם: הָאֲרִי גִּבּוֹר מִמֶּנּוּ, הַקּוֹף זָרִיז מִמֶּנּוּ, הַצְּבִי מָהִיר מִמֶּנּוּ"... אָה, מֵהַבְּחִינָה הַגּוּפָנִית. "הָאֲרִי", נִסּוּ תַּלְמִידָיו. "הָאֲרִי, מֶלֶךְ הַחַיּוֹת", הִסְכִּים עִמָּם, "אֲבָל בַּמַּיִם מְאַבֵּד הוּא כָּל כֹּחוֹ". "אִם כָּךְ", הוֹדִיעוּ, "אֵין בַּעַל חַיִּים מֻשְׁלָם". הָאֲרִי - כֹּחוֹ בַּיַּבָּשָׁה, הַכָּרִישׁ - בַּמַּיִם, הַנֶּשֶׁר - בַּשָּׁמַיִם, כָּל אֶחָד וּתְחוּמוֹ. "מַדּוּעַ אֵין?" הֱשִׁיבָם. "יֵשׁ וְיֵשׁ: הַבַּרְוָז... גַּם רָץ, גַּם שׂוֹחֶה, גַּם עָף"... חִיְּכוּ כֻּלָּם. נוּ, בֶּאֱמֶת... הַבַּרְוָז, בַּעַל הַחַיִּים הַמֻּשְׁלָם! "מַדּוּעַ אַתֶּם מְחַיְּכִים?" תָּבַע לָדַעַת. נָבוֹכוּ. מַדּוּעַ בֶּאֱמֶת. "אַסְבִּיר לָכֶם מַדּוּעַ אַתֶּם מְחַיְּכִים", נַעֲנָה. "כִּי הַבַּרְוָז רָץ - אַךְ לֹא כַּצְּבִי. שׂוֹחֶה - אַךְ לֹא כְּדָג. עָף - אַךְ לֹא כְּנֶשֶׁר. לְפִיכָךְ, אֵינוֹ אֶלָּא בַּרְוָז". מוּטָב לְהִתְמַקֵּד וּלְהַגִּיעַ לִשְׁלֵמוּת מֻחְלֶטֶת בְּדָבָר אֶחָד, וְלֹא לְהִתְפָּרֵשׂ עַל פְּנֵי שְׁטָחִים רַבִּים וּלְקַרְטֵעַ בָּהֶם. זוֹ תְּכוּנַת הָאָדָם, וְזֶה סוֹד קִנְיְנֵי הַתּוֹרָה. שֶׁאִם לֹא יִבְחַר "בְּמִעוּט סְחוֹרָה, בְּמִעוּט שֵׁינָה, בְּמִעוּט תַּעֲנוּג, בְּמִעוּט שְׂחוֹק, בְּמִעוּט דֶּרֶךְ אֶרֶץ", לֹא יִזְכֶּה לְכִתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה. שֶׁלֹּא תִּמָּצֵא הִיא, לֹא בַּסּוֹחֲרִים וְלֹא בַּתַּגָּרִים (עֵרוּבִין נה.), אֶלָּא בְּמִי שֶׁמְּמַעֵט בִּסְחוֹרָה וּמַרְבֶּה בִּישִׁיבָה (נִדָּה ע.). וּמַדּוּעַ לֹא יוּכַל לֶאֱחֹז בָּזֶה וְגַם מִזֶּה לֹא יַנַּח יָדוֹ, כִּי אֵין הָאָדָם מְסֻגָּל לְהִתְמַקֵּד בִּשְׁנֵי נוֹשְׂאִים בְּכָל תְּשׂוּמַת הַלֵּב. זֶהוּ שֶׁאָמְרוּ (בְּרָכוֹת סג:): מִנַּיִן שֶׁאֵין דִּבְרֵי תּוֹרָה מִתְקַיְּמִין אֶלָּא בְּמִי שֶׁמֵּמִית עַצְמוֹ עָלֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר (בַּמִּדְבָּר יט-יד): "זֹאת הַתּוֹרָה - אָדָם כִּי יָמוּת בָּאֹהֶל". וְאָמְרוּ (תָּמִיד לב.): מַה יַּעֲשֶׂה אָדָם וְיִחְיֶה, יָמִית עַצְמוֹ. אַחַד הַטְּעָמִים לִקְרִיאַת מְגִלַּת רוּת בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת הוּא מִשּׁוּם שֶׁהִיא סֵפֶר יִחוּסוֹ שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ, שֶׁנִּפְטַר בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת וְנוֹלַד בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת (בִּנְיַן אֲרִיאֵל). דָּרְשׁוּ חֲכָמִים (שַׁבָּת ל.) עַל הַכָּתוּב: "הוֹדִיעֵנִי ה' קִצִּי וּמִדַּת יָמַי מַה הִיא, אֵדְעָה מֶה חָדֵל..." (תְּהִלִּים לט-ה) - אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: "הוֹדִיעֵנִי ה' קִצִּי", גַּלֵּה לִי מַה הַמְאֹרָעוֹת הָעֲתִידִים לְהִתְרַחֵשׁ וְלָבוֹא עָלַי. הֱשִׁיבוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: "גְּזֵרָה הִיא מִלְּפָנַי שֶׁאֵין מוֹדִיעִין קִצּוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם". הִמְשִׁיךְ וּבִקֵּשׁ: "וּמִדַּת יָמַי מַה הִיא", גַּלֵּה לִי כַּמָּה יִהְיוּ יְמֵי חַיַּי. וְהֱשִׁיבוֹ: "גְּזֵרָה הִיא מִלְּפָנַי, שֶׁאֵין מוֹדִיעִים מִדַּת יָמָיו שֶׁל אָדָם". בִּקֵּשׁ: "אֵדְעָה מֶה חָדֵל אָנִי", לְפָחוֹת גַּלֵּה לִי בְּאֵיזֶה יוֹם אֶחְדַּל לִחְיוֹת. וְהֱשִׁיבוֹ: "בְּשַׁבָּת תָּמוּת". בִּקֵּשׁ: "אָמוּת בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לַעֲסֹק בִּי וּבְהֶסְפֵּדִי. אָמַר לוֹ: "לְאֶחָד בְּשַׁבָּת כְּבָר הִגִּיעָה מַלְכוּת שְׁלֹמֹה בִּנְךָ, וְאֵין מַלְכוּת נוֹגַעַת בַּחֲבֶרְתָּהּ אֲפִילוּ כִּמְלֹא נִימָה!" בִּקֵּשׁ: "אִם כֵּן, אָמוּת בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְיוּכְלוּ לַעֲסֹק בִּקְבוּרָתִי, וְהוֹסֵף יוֹם עַל מַלְכוּת שְׁלֹמֹה בְּנִי". וֶהֱשִׁיבוֹ: "טוֹב לִי יוֹם אֶחָד שֶׁאַתָּה יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה מֵאֶלֶף עוֹלוֹת שֶׁעָתִיד בִּנְךָ שְׁלֹמֹה לְהַקְרִיב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ!" כֵּיוָן שֶׁכָּךְ, הָיָה דָּוִד הַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה כָּל הַשַּׁבָּת, בְּכָל שַׁבְּתוֹת הַשָּׁנָה, מִפְּנֵי שֶׁהַתּוֹרָה מְגִינָה מִן הַמָּוֶת. הִגִּיעַ זְמַנּוֹ בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת שֶׁחַל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת. רָאָה מַלְאַךְ הַמָּוֶת שֶׁעוֹסֵק הוּא בַּתּוֹרָה, וְלֹא יָכוֹל הָיָה לְהִתְקָרֵב אֵלָיו. מֶה עָשָׂה? בֻּסְתַּן עֲצֵי פְּרִי הָיָה מֵאֲחוֹרֵי הָאַרְמוֹן, הָלַךְ מַלְאַךְ הַמָּוֶת וְהִרְעִישׁ בָּאִילָנוֹת. אָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ, אֵלֵךְ וְאֶרְאֶה מַה הָרַעַשׁ. הָלַךְ, וּפִיו רוֹחֵשׁ דִּבְרֵי תּוֹרָה. יָרַד בַּמַּדְרֵגוֹת, וְנִשְׁבְּרָה הַמַּדְרֵגָה תַּחְתָּיו. בְּחֶרְדַּת הַנְּפִילָה פָּסַק לְרֶגַע מִתַּלְמוּדוֹ, וְיָצְאָה נִשְׁמָתוֹ. וּמָצִינוּ בְּסֵפֶר "יַלְקוּט אֱלִיעֶזֶר" לֵאמֹר: בְּכָל יְהוּדִי יֵשׁ נִיצוֹץ מִדָּוִד הַמֶּלֶךְ, וְיֵדַע כָּל יְהוּדִי שֶׁהַתּוֹרָה, תּוֹרַת חַיִּים הִיא, וּמַרְבֶּה תּוֹרָה מַרְבֶּה חַיִּים (אָבוֹת ב-ז), וְאִם יַפְסִיק מִלִּמּוּדוֹ - תִּשָּׁבֵר מַדְרֵגָתוֹ, וּמַפְסִיד הוּא מֵימַד חַיִּים! (מַעְיַן הַמּוֹעֵד)