"וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ" (כז-כז) פָּרָשָׁה סְתוּמָה לְפָנֵינוּ, פָּרָשַׁת נְתִינַת הַבְּרָכוֹת. שְׁנֵי בָּנִים לוֹ לְיִצְחָק אָבִינוּ, הָאֶחָד אִישׁ יוֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה, מְשֻׁלַּח רֶסֶן, תַּאַוְתָן חֲסַר מַעֲצוֹרִים. וְהַשֵּׁנִי, אִישׁ תָּם וּמֻשְׁלָם, יוֹשֵׁב אֹהָלִים, קָדוֹשׁ וְטָהוֹר, בְּחִיר הָאָבוֹת. וְיִצְחָק אָבִינוּ - נְבִיא אֱלֹקִים, בַּעַל רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁהַשְּׁכִינָה בִּמְעוֹנוֹ - טוֹעֶה, כִּבְיָכוֹל. חוֹשֵׁב שֶׁעֵשָׂו הָגוּן וְרָאוּי, צַדִּיק וְחָסִיד, וּמְבַקֵּשׁ לִתֵּן לוֹ אֶת הַבְּרָכוֹת. הֲיִתָּכֵן?! אֶלָּא מַאי, יֹאמְרוּ, הֲלֹא עִוֵּר הָיָה. לֹא רָאָה. כְּאִלּוּ מַלְאֲכֵי רוֹם אֵלֶּה זְקוּקִים הָיוּ לְעֵינַיִם כְּדֵי לִרְאוֹת; כְּאִלּוּ לֹא הָיָה הַכֹּל גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי רוּחַ קָדְשָׁם. וְכִי לֹא כָּתַב רַבֵּנוּ בַּחְיֵי זצ"ל בְּ"חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת", שֶׁכַּאֲשֶׁר מַגִּיעַ הָאָדָם אֶל "הַמַּעֲלָה הָעֶלְיוֹנָה מִמַּעֲלוֹת הַצַּדִּיקִים וְהַמַּדְרֵגָה הָרָמָה מִמַּדְרֵגוֹת הַחֲסִידִים – יִרְאֶה מֵאֵין עַיִן וְיִשְׁמַע מֵאֵין אֹזֶן וְיַרְגִּישׁ בְּלִי חוּשִׁים"?! מַעֲשֶׂה בְּבֶן יְשִׁיבָה שֶׁהִבִּיעַ בִּפְנֵי הַגָּאוֹן רַבִּי מֹשֶׁה טִיקוּצִ'ינְסְקִי זצ"ל, הַמַּשְׁגִּיחַ דִּישִׁיבַת סְלוֹבּוֹדְקָה, אֶת הַהַשְׁעָרָה שֶׁיִּצְחָק אָבִינוּ טָעָה בְּעֵשָׂו, לֹא הִכִּיר בְּמַהוּתוֹ. נָתַן בּוֹ הַמַּשְׁגִּיחַ עֵינָיו, וּשְׁאָלוֹ: "בְּכִתְבֵי הָאֲרִ"י הַקָּדוֹשׁ, מַאֲמִין אַתָּה?" "בְּוַדַּאי", נִפְעַם הַלָּה. "יֵשׁ שָׁם 'סֵפֶר הַגִּלְגּוּלִים', שָׁרְשֵׁי נְשָׁמוֹת שֶׁל נְבִיאִים וּמְלָכִים, תַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים. מַאֲמִין אַתָּה בְּכָל אֵלֶּה?!" "בְּוַדַּאי", עָנָה בַּשֵּׁנִית. "אֲבָל הָאֲרִ"י הַקָּדוֹשׁ לֹא הִכִּיר אוֹתָם, הֵם חָיוּ דּוֹרוֹת רַבִּים לְפָנָיו", הִזְכִּיר הַמַּשְׁגִּיחַ. "נָכוֹן, אֲבָל לְפָנָיו נִגְלוּ כָּל תַּעֲלוּמוֹת", קָרָא הַבָּחוּר. "וְיִצְחָק אָבִינוּ, כְּסָבוּר אַתָּה, לֹא הִגִּיעַ לְמַעֲלָתוֹ שֶׁל הָאֲרִ"י הַקָּדוֹשׁ וְלֹא יָדַע אֶת אֲשֶׁר לְפָנָיו?!"... הַתְּשׁוּבָה - נִצַּחַת הִיא. הָאַלְשִׁיךְ הַקָּדוֹשׁ זצ"ל כָּתַב בְּפֵרוּשׁ, שֶׁיִּצְחָק אָבִינוּ יָדַע בְּבֵרוּר מִי הוּא יַעֲקֹב וּמִי הוּא עֵשָׂו. אִם כֵּן, נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה, כֵּיצַד בִּקֵּשׁ לָתֵת אֶת הַבְּרָכוֹת לַבֵּן הָרָשָׁע וּלְקַפֵּחַ אֶת הַבֵּן הַצַּדִּיק וְהַנִּבְחָר? נַסְבִּיר זֹאת בְּמָשָׁל: מַעֲשֶׂה בְּאָדָם שֶׁהֶחְלִיט לְהַקְדִּישׁ אֶת עַצְמוֹ לְעֶזְרָה לַזּוּלַת, לְהָבִיא מָזוֹר וּמַרְפֵּא לַחוֹלִים וְלַסּוֹבְלִים. בְּסַבְלָנוּת וּבִשְׁקִידָה לָמַד אֶת תּוֹרַת צִמְחֵי הַמַּרְפֵּא וּסְגֻלּוֹתֵיהֶם; אָסַף וְחָקַר, כָּתַשׁ וְרָקַח, וְהַחוֹלִים נָהֲרוּ לְבֵיתוֹ. רָכְשׁוּ אֶת סַמְמְנֵי הַתְּרוּפוֹת וְגָמְלוּ לוֹ בְּעַיִן יָפָה. רָכַשׁ הָרוֹקֵחַ כָּבוֹד וְעֹשֶׁר, סִפּוּק וְשֵׁם טוֹב.  שִׁבְעָה בָּנִים הָיוּ לוֹ. שִׁשָּׁה מֵהֶם נִצְּלוּ אֶת הָרְוָחָה שֶׁבְּבֵית אֲבִיהֶם וְחָיוּ חַיֵּי בַּטָּלָה וְהוֹלֵלוּת. אָטְמוּ אֹזֶן וְלֵב לְתוֹכְחוֹתָיו וְלֹא שָׁעוּ לְבַקָּשׁוֹתָיו וְלִתְחִנּוֹתָיו. הֵסֵבּוּ לְהוֹרֵיהֶם עָגְמַת נֶפֶשׁ וְצַעַר רַב. רַק בֵּן אֶחָד, נֶאֱמָן הָיָה לְאָבִיו וּלְדַרְכּוֹ. הֶעֱמִיק חֲדֹר לְנִבְכֵי הַיַּעַר בְּחִפּוּשׂוֹ אַחַר זַנִּים חֲדָשִׁים שֶׁל שָׁרָשִׁים וְשֶׁל גַרְגְּרִים, כְּדֵי לַחְקֹר אֶת סְגֻלּוֹתֵיהֶם וּלְהָפִיק מֵהֶם תְּרוּפוֹת חֲדָשׁוֹת שֶׁיּוֹשִׁיעוּ חוֹלִים נוֹסָפִים. יוֹם אֶחָד חָלָה הָאָב. קָרָא לִידִידוֹ כְּדֵי שֶׁיּוֹצִיא לַפֹּעַל אֶת צַוָּאָתוֹ: אֶת כָּל הוֹנוֹ יְחַלֵּק בְּשָׁוֶה בֵּין שֵׁשֶׁת בָּנָיו. "שִׁשָּׁה?" תָּמַהּ הֶחָבֵר. "הֲרֵי שִׁבְעָה בָּנִים לְךָ", הִזְכִּירוֹ. "הַבֵּן הַשְּׁבִיעִי לֹא יְקַבֵּל מְאוּמָה", הוֹרָה הָאָב. "מַדּוּעַ?" נִרְעַשׁ הֶחָבֵר, "הֲלֹא הוּא הַנֶּאֱמָן שֶׁבְּבָנֶיךָ. מַדּוּעַ תַּדִּיר אוֹתוֹ מֵרְכוּשְׁךָ?" "לָמָּה תִּצְעַק?" הֵשִׁיב הַחוֹלֶה. "הֲרֵי הוּא קִבֵּל יוֹתֵר מִכֻּלָּם! אֶחָיו, הוֹלְכֵי בָּטֵל הֵם, אֵינָם מְסֻגָּלִים לְהַרְוִיחַ פְּרוּטָה. אֲחַלֵּק בֵּינֵיהֶם אֶת רְכוּשִׁי וְיִתְפַּרְנְסוּ זְמַן-מָה. אֲבָל הַשְּׁבִיעִי, הֲרֵי יוֹדֵעַ אֶת הַסּוֹדוֹת שֶׁהֶעֱנִיקוּ לִי אֶת עָשְׁרִי, וּפַרְנָסָתוֹ מֻבְטַחַת לוֹ בִּרְוָחָה כָּל יְמֵי חַיָּיו!"... מָשָׁל נִפְלָא הוּא, וְהַנִּמְשָׁל - מוּבָן. לְאַבְרָהָם אָבִינוּ הָיָה עֹשֶׁר רַב - מִבִּרְכַּת ה'. לְיִצְחָק הָיָה עֹשֶׁר רַב - מִבִּרְכַּת ה'. יַעֲקֹב אָבִינוּ הוֹלֵךְ בְּדַרְכֵיהֶם, צַדִּיק תָּמִים הוּא, וַה' אוֹהֵב צַדִּיקִים. מִמֵּילָא, מֻבְטַחַת לוֹ בִּרְכַּת ה'. מֻבְטָח לוֹ שֶׁתְּפִלּוֹתָיו יֵעָנוּ וְכִי יֻרְעַף עָלָיו שֶׁפַע רַב. אֲבָל עֵשָׂו הַהוֹלֵל, הָרָשָׁע, הַפּוֹחֵז, מֵהֵיכָן יְקַבֵּל בְּרָכָה? הַאִם מִתּוֹרָתוֹ, מִמִּצְווֹתָיו, מִמַּעֲשָׂיו הַטּוֹבִים?! לְפִיכָךְ בִּקֵּשׁ יִצְחָק לָתֵת אֶת הַבְּרָכוֹת לְעֵשָׂו... אֲבָל לְרִבְקָה נֶאֱמַר בִּנְבוּאָה, שֶׁתִּשְׁלַח אֶת יַעֲקֹב לְקַבֵּל אֶת הַבְּרָכוֹת. וּמַדּוּעַ? הֲרֵי צַדִּיק הוּא וְהַבְּרָכוֹת מֻבְטָחוֹת לוֹ מֵאֲלֵיהֶן, כָּאָמוּר. אָכֵן, נָכוֹן הַדָּבָר. אֲבָל הַבְּרָכָה הֲרֵי נִתְּנָה לְדוֹרֵי-דּוֹרוֹת, וְיִהְיוּ מִצֶּאֱצָאָיו שֶׁלֹּא יִהְיוּ כֹּה צַדִּיקִים, בְּחִינַת "לְבוּשִׁים בְּבִגְדֵי עֵשָׂו". וּבַעֲבוּרָם - בַּעֲבוּרֵנוּ! - קִבֵּל אֶת הַבְּרָכוֹת, לִבְרָכָה עֲדֵי-עַד! (מַעְיַן הַשָּׁבוּע)ַ