Otzarot-Article

"וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה" (יז-יב) לְעִתִּים נִדְמֶה לָנוּ, שֶׁמַּה שֶּׁיֵּשׁ לַחֲבֵרֵנוּ מַגִּיעַ לָנוּ. אֲבָל הָאֱמוּנָה הַתְּמִימָה מְחַיֶּבֶת כָּל יְהוּדִי לָדַעַת, שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ - לֹא שַׁיָּךְ לוֹ כְּלָל. רַק גְּזֵרַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ הִיא הַקּוֹבַעַת בָּעוֹלָם מִי יִהְיֶה עָשִׁיר וּמִי עָנִי, מִי יְקַבֵּל מִשְׂרָה זוֹ וּמִי יִזְכֶּה בְּתַפְקִיד אַחֵר... הַכֹּל בְּיָדָיו!

מַעֲשֶׂה בִּשְׁנַיִם שֶׁהִתְוַכְּחוּ בֵּינֵיהֶם. הָאֶחָד אָמַר, שֶׁהַהַצְלָחָה תְּלוּיָה בִּזְרִיזוּת וּבְהִשְׁתַּדְּלוּת הָאָדָם, וְאִלּוּ הַשֵּׁנִי טָעַן שֶׁהִיא מְסוּרָה בִּידֵי שָׁמַיִם, וְאִם ה' חָפֵץ בִּיקָרוֹ - הַטּוֹבָה תִּרְדֹּף אַחֲרָיו, כְּדִבְרֵי דָּוִד הַמֶּלֶךְ: "אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי" (תהלים כג-ו).

נָשָׂא הָרִאשׁוֹן אֶת עֵינָיו וְהִבְחִין בְּתַפּוּחַ אָדֹם וַעֲסִיסִי הַגָּדֵל בִּמְרוֹמֵי הָעֵץ. הוּא מִהֵר לְטַפֵּס עַל הָעֲנָפִים הַסְּבוּכִים עַד שֶׁהִגִּיעַ לְעָקְצוֹ שֶׁל הַתַּפּוּחַ וְקָטַף אוֹתוֹ בְּשִׂמְחָה. הוּא קָרָא בְּנִצָּחוֹן אֶל חֲבֵרוֹ הַיּוֹשֵׁב מִתַּחְתָּיו: "אַתָּה רוֹאֶה? אֲנִי צָדַקְתִּי! הַהַצְלָחָה תְּלוּיָה בְּהִשְׁתַּדְּלוּת, הִנֵּה, טָרַחְתִּי וְטִפַּסְתִּי עַד שֶׁהִגַּעְתִּי אֶל הַתַּפּוּחַ, וְכָעֵת אֲנִי אוֹכֵל אוֹתוֹ לַהֲנָאָתִי וְאַתָּה תִּשָּׁאֵר רָעֵב!

אֲבָל בָּרֶגַע שֶׁבָּא לְהוֹשִׁיט אֶת הַתַּפּוּחַ אֶל פִּיו, נִשְׁמַט הַתַּפּוּחַ מִיָּדוֹ וְנָפַל הַיְשֵׁר אֶל חֵיקוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ...

"נוּ, אַתָּה רוֹאֶה? כַּנִּרְאֶה שֶׁהַתַּפּוּחַ הָיָה מַגִּיעַ לִי". צָחַק חֲבֵרוֹ שֶׁיָּשַׁב כָּל הָעֵת בְּחִבּוּק יָדַיִם.

"אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד ה'" (משלי כא-ל). אָדָם שֶׁיִּבְטַח בַּה' בְּכָל דְּרָכָיו, יִהְיֶה לוֹ טוֹב בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, וְלֹא יָבוֹא לִידֵי גֶּזֶל וְלֹא לִידֵי קִנְאָה אוֹ שִׂנְאָה, וְאָז יְקֻיַּם בּוֹ הַפָּסוּק: "וְהַבּוֹטֵחַ בַּה' חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ" (תהלים לב-י).

מַעֲשֶׂה בְּאָב לְמִשְׁפָּחָה בְּרוּכַת יְלָדִים שֶׁפַּרְנָסָתוֹ הָיְתָה דְּחוּקָה. הוּא בִּקֵּשׁ אֶת עֶזְרַת הַמִּמְסָד לְקַבֵּל דִּירָה מֵחֶבְרַת "עַמִּידָר" כִּי לָרָשׁ אֵין כֹּל, וְקִוָּה מְאֹד שֶׁיְּאַשְּׁרוּ אֶת בַּקָּשָׁתוֹ. הוּא הָיָה אָדָם מָסָרְתִּי וַחֲבֵרוֹ יִעֵץ לוֹ לְקַבֵּל אֶת בִּרְכָתוֹ שֶׁל הָאַדְמוֹ"ר מִגּוּר שֶׁבְּאוֹתָם יָמִים הִתְגּוֹרֵר בִּטְבֶרְיָה. הַדֶּרֶךְ מִתֵּל אָבִיב לִטְבֶרְיָה הָיְתָה אָז אֲרֻכָּה וּמְעַיֶּפֶת, אַךְ בַּצַּר לוֹ הֶחְלִיט לִנְסֹעַ. כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ, בֵּרֵךְ אוֹתוֹ הָאַדְמוֹ"ר בִּבְרָכָה וְהַצְלָחָה וְאַף הֶעֱנִיק לוֹ תַּפּוּחַ.

מְאֻכְזָב, עָשָׂה אֶת דַּרְכּוֹ חֲזָרָה לְבֵיתוֹ. "בִּשְׁבִיל זֶה נָסַעְתִּי אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ בְּמֶשֶׁךְ יוֹם שָׁלֵם?! כְּדֵי לְקַבֵּל תַּפּוּחַ?!" זָעַק לַחֲבֵרוֹ בַּטֶּלֶפוֹן.

"תָּבִין, בְּתַפּוּחַ יֵשׁ סוֹדוֹת גְּדוֹלִים, הוּא נִקְרָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ 'חֲקַל תַּפּוּחִין קַדִּישִׁין', שֵׁם ה' מְרֻמָּז בְּמִבְנֵה הַתַּפּוּחַ", הִסְבִּיר הֶחָבֵר, אֲבָל כָּל הַהֶסְבֵּרִים לֹא הוֹעִילוּ לְהָנִיחַ אֶת רוּחוֹ.

לַמָּחֳרָת, שָׁאֲלוּ הַיְלָדִים אֶת אֲבִיהֶם אֵיךְ הָיָה אֵצֶל הַצַּדִּיק. הוּא סִפֵּר שֶׁקִּבֵּל בְּרָכָה וְאַף תַּפּוּחַ מְיֻחָד, וּכְדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּיֵּשׁ שֶׁנָּסַע לְחִנָּם, הִסְבִּיר לָהֶם אֶת סוֹד מַעֲלַת הַתַּפּוּחַ. הִבִּיטוּ הַיְלָדִים בְּהִתְרַגְּשׁוּת בְּתַפּוּחַ הַפְּלָאִים, וְהִתְחִילוּ לָרִיב בֵּינֵיהֶם מִי יִזְכֶּה לְאָכְלוֹ.

בְּאוֹתוֹ רֶגַע נִשְׁמְעָה דְּפִיקָה עַל דֶּלֶת הַכְּנִיסָה. פָּתַח הָאָב אֶת הַדֶּלֶת וְהִבְחִין בָּאָדָם מְעֻנָּב וּבְיָדוֹ תִּיק שָׁחֹר. "שָׁלוֹם וּבְרָכָה, הִגַּעְתִּי לִבְדֹּק אֶת הַמַּצָּב הַכַּלְכָּלִי בַּבַּיִת מִטַּעַם לִשְׁכַּת הַסַּעַד". הוּא נִכְנַס וְרָאָה שֶׁהַיְלָדִים רָבִים בֵּינֵיהֶם עַל חֲתִיכַת תַּפּוּחַ, וְהֵבִין מִכָּךְ כִּי הַמַּצָּב הַכַּלְכָּלִי בַּבַּיִת קָשֶׁה מְאֹד... "טוֹב, אֲנִי מִסְתַּפֵּק בְּמַה שֶּׁרָאִיתִי. אֲנִי אַמְלִיץ בְּחֹם לָתֵת לָכֶם דִּירַת עַמִּידָר בַּהֶקְדֵּם". אָמַר וּפָנָה לָלֶכֶת בְּלִי לִבְדֹּק מְאוּמָה. וְאָכֵן, הָאִשּׁוּר לֹא אֵחֵר מִלָּבוֹא... הַיְשׁוּעָה הִגִּיעָה דֶּרֶךְ הַתַּפּוּחַ שֶׁל הָאַדְמוֹ"ר!

הַפַּרְנָסָה מִשָּׁמַיִם, וְאֵינָהּ תְּלוּיָה כְּלָל בְּמִדַּת הַהִשְׁתַּדְּלוּת! כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ"ן (בראשית לז), שֶׁהַגְּזֵרָה אֱמֶת וְהֶחָרִיצוּת שֶׁקֶר.

אָמַר הַגָּאוֹן רַבִּי אֱלִימֶלֶךְ בִּידֶרְמַן, שֶׁאִם הָיָה לָנוּ הַמַּבָּט הַנָּכוֹן עַל חוֹבַת הַהִשְׁתַּדְּלוּת וְהַבִּטָּחוֹן בַּה' יִתְבָּרַךְ, צָרוֹת וּמְרִיבוֹת רַבּוֹת הָיוּ נִמְנָעוֹת מֵאִתָּנוּ.

מַעֲשֶׂה בְּבַעַל חֲנוּת שֶׁחֲבֵרוֹ פָּתַח בְּיוֹם מִן הַיָּמִים חֲנוּת דּוֹמָה בְּסָמוּךְ לַחֲנוּתוֹ. בָּא לִפְנֵי רַבּוֹ וְהִתְלוֹנֵן: "רַבִּי! בַּעַל הַחֲנוּת הַסְּמוּכָה מְקַפֵּחַ אֶת פַּרְנָסָתִי! מַה יִּהְיֶה?!" הֵשִׁיב לוֹ רַבּוֹ: "הַאִם רָאִיתָ פַּעַם מַה קּוֹרֶה כַּאֲשֶׁר מַכְנִיסִים תַּרְנְגוֹל חָדָשׁ אֶל תּוֹךְ הַלּוּל? הַתַּרְנְגוֹל הַוָּתִיק קוֹפֵץ עַל הַתַּרְנְגוֹל הֶחָדָשׁ, מוֹרֵט אֶת נוֹצוֹתָיו וְנוֹשֵׁךְ אוֹתוֹ. אַתָּה יוֹדֵעַ לָמָּה? כִּי הוּא חוֹשֵׁב שֶׁהוּא יִקַּח לוֹ אֶת הָאֹכֶל. אֲבָל שְׁנֵינוּ יוֹדְעִים שֶׁבַּעַל הַבַּיִת יַכְנִיס לַלּוּל אֹכֶל נוֹסָף גַּם עֲבוּר הַתַּרְנְגוֹל הֶחָדָשׁ. יֵשׁ לוֹ מַסְפִּיק פֵּרוּרִים עֲבוּר שְׁנֵיהֶם"...

סִיֵּם הָרַבִּי וְאָמַר: "הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן לְךָ עַד הַיּוֹם אֶת פַּרְנָסָתְךָ, וְגַם לְאַחַר שֶׁהִכְנִיס 'תַּרְנְגוֹל" נוֹסָף הוּא יִדְאַג לִשְׁנֵיכֶם!" (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)

	תצוה תשפ"ד
	לִלְמֹד מוּסָר מֵהַנֵּר
	"וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה" (יז-יב) לְעִתִּים נִדְמֶה לָנוּ, שֶׁמַּה שֶּׁיֵּשׁ לַחֲבֵרֵנוּ מַגִּיעַ לָנוּ. אֲבָל הָאֱמוּנָה הַתְּמִימָה מְחַיֶּבֶת כָּל יְהוּדִי לָדַעַת, שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ - לֹא שַׁיָּךְ לוֹ כְּלָל. רַק גְּזֵרַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ הִיא הַקּוֹבַעַת בָּעוֹלָם מִי יִהְיֶה עָשִׁיר וּמִי עָנִי, מִי יְקַבֵּל מִשְׂרָה זוֹ וּמִי יִזְכֶּה בְּתַפְקִיד אַחֵר... הַכֹּל בְּיָדָיו! מַעֲשֶׂה בִּשְׁנַיִם שֶׁהִתְוַכְּחוּ בֵּינֵיהֶם. הָאֶחָד אָמַר, שֶׁהַהַצְלָחָה תְּלוּיָה בִּזְרִיזוּת וּבְהִשְׁתַּדְּלוּת הָאָדָם, וְאִלּוּ הַשֵּׁנִי טָעַן שֶׁהִיא מְסוּרָה בִּידֵי שָׁמַיִם, וְאִם ה' חָפֵץ בִּיקָרוֹ - הַטּוֹבָה תִּרְדֹּף אַחֲרָיו, כְּדִבְרֵי דָּוִד הַמֶּלֶךְ: "אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי" (תהלים כג-ו). נָשָׂא הָרִאשׁוֹן אֶת עֵינָיו וְהִבְחִין בְּתַפּוּחַ אָדֹם וַעֲסִיסִי הַגָּדֵל בִּמְרוֹמֵי הָעֵץ. הוּא מִהֵר לְטַפֵּס עַל הָעֲנָפִים הַסְּבוּכִים עַד שֶׁהִגִּיעַ לְעָקְצוֹ שֶׁל הַתַּפּוּחַ וְקָטַף אוֹתוֹ בְּשִׂמְחָה. הוּא קָרָא בְּנִצָּחוֹן אֶל חֲבֵרוֹ הַיּוֹשֵׁב מִתַּחְתָּיו: "אַתָּה רוֹאֶה? אֲנִי צָדַקְתִּי! הַהַצְלָחָה תְּלוּיָה בְּהִשְׁתַּדְּלוּת, הִנֵּה, טָרַחְתִּי וְטִפַּסְתִּי עַד שֶׁהִגַּעְתִּי אֶל הַתַּפּוּחַ, וְכָעֵת אֲנִי אוֹכֵל אוֹתוֹ לַהֲנָאָתִי וְאַתָּה תִּשָּׁאֵר רָעֵב! אֲבָל בָּרֶגַע שֶׁבָּא לְהוֹשִׁיט אֶת הַתַּפּוּחַ אֶל פִּיו, נִשְׁמַט הַתַּפּוּחַ מִיָּדוֹ וְנָפַל הַיְשֵׁר אֶל חֵיקוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ... "נוּ, אַתָּה רוֹאֶה? כַּנִּרְאֶה שֶׁהַתַּפּוּחַ הָיָה מַגִּיעַ לִי". צָחַק חֲבֵרוֹ שֶׁיָּשַׁב כָּל הָעֵת בְּחִבּוּק יָדַיִם. "אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד ה'" (משלי כא-ל). אָדָם שֶׁיִּבְטַח בַּה' בְּכָל דְּרָכָיו, יִהְיֶה לוֹ טוֹב בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, וְלֹא יָבוֹא לִידֵי גֶּזֶל וְלֹא לִידֵי קִנְאָה אוֹ שִׂנְאָה, וְאָז יְקֻיַּם בּוֹ הַפָּסוּק: "וְהַבּוֹטֵחַ בַּה' חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ" (תהלים לב-י). מַעֲשֶׂה בְּאָב לְמִשְׁפָּחָה בְּרוּכַת יְלָדִים שֶׁפַּרְנָסָתוֹ הָיְתָה דְּחוּקָה. הוּא בִּקֵּשׁ אֶת עֶזְרַת הַמִּמְסָד לְקַבֵּל דִּירָה מֵחֶבְרַת "עַמִּידָר" כִּי לָרָשׁ אֵין כֹּל, וְקִוָּה מְאֹד שֶׁיְּאַשְּׁרוּ אֶת בַּקָּשָׁתוֹ. הוּא הָיָה אָדָם מָסָרְתִּי וַחֲבֵרוֹ יִעֵץ לוֹ לְקַבֵּל אֶת בִּרְכָתוֹ שֶׁל הָאַדְמוֹ"ר מִגּוּר שֶׁבְּאוֹתָם יָמִים הִתְגּוֹרֵר בִּטְבֶרְיָה. הַדֶּרֶךְ מִתֵּל אָבִיב לִטְבֶרְיָה הָיְתָה אָז אֲרֻכָּה וּמְעַיֶּפֶת, אַךְ בַּצַּר לוֹ הֶחְלִיט לִנְסֹעַ. כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ, בֵּרֵךְ אוֹתוֹ הָאַדְמוֹ"ר בִּבְרָכָה וְהַצְלָחָה וְאַף הֶעֱנִיק לוֹ תַּפּוּחַ. מְאֻכְזָב, עָשָׂה אֶת דַּרְכּוֹ חֲזָרָה לְבֵיתוֹ. "בִּשְׁבִיל זֶה נָסַעְתִּי אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ בְּמֶשֶׁךְ יוֹם שָׁלֵם?! כְּדֵי לְקַבֵּל תַּפּוּחַ?!" זָעַק לַחֲבֵרוֹ בַּטֶּלֶפוֹן. "תָּבִין, בְּתַפּוּחַ יֵשׁ סוֹדוֹת גְּדוֹלִים, הוּא נִקְרָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ 'חֲקַל תַּפּוּחִין קַדִּישִׁין', שֵׁם ה' מְרֻמָּז בְּמִבְנֵה הַתַּפּוּחַ", הִסְבִּיר הֶחָבֵר, אֲבָל כָּל הַהֶסְבֵּרִים לֹא הוֹעִילוּ לְהָנִיחַ אֶת רוּחוֹ. לַמָּחֳרָת, שָׁאֲלוּ הַיְלָדִים אֶת אֲבִיהֶם אֵיךְ הָיָה אֵצֶל הַצַּדִּיק. הוּא סִפֵּר שֶׁקִּבֵּל בְּרָכָה וְאַף תַּפּוּחַ מְיֻחָד, וּכְדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּיֵּשׁ שֶׁנָּסַע לְחִנָּם, הִסְבִּיר לָהֶם אֶת סוֹד מַעֲלַת הַתַּפּוּחַ. הִבִּיטוּ הַיְלָדִים בְּהִתְרַגְּשׁוּת בְּתַפּוּחַ הַפְּלָאִים, וְהִתְחִילוּ לָרִיב בֵּינֵיהֶם מִי יִזְכֶּה לְאָכְלוֹ. בְּאוֹתוֹ רֶגַע נִשְׁמְעָה דְּפִיקָה עַל דֶּלֶת הַכְּנִיסָה. פָּתַח הָאָב אֶת הַדֶּלֶת וְהִבְחִין בָּאָדָם מְעֻנָּב וּבְיָדוֹ תִּיק שָׁחֹר. "שָׁלוֹם וּבְרָכָה, הִגַּעְתִּי לִבְדֹּק אֶת הַמַּצָּב הַכַּלְכָּלִי בַּבַּיִת מִטַּעַם לִשְׁכַּת הַסַּעַד". הוּא נִכְנַס וְרָאָה שֶׁהַיְלָדִים רָבִים בֵּינֵיהֶם עַל חֲתִיכַת תַּפּוּחַ, וְהֵבִין מִכָּךְ כִּי הַמַּצָּב הַכַּלְכָּלִי בַּבַּיִת קָשֶׁה מְאֹד... "טוֹב, אֲנִי מִסְתַּפֵּק בְּמַה שֶּׁרָאִיתִי. אֲנִי אַמְלִיץ בְּחֹם לָתֵת לָכֶם דִּירַת עַמִּידָר בַּהֶקְדֵּם". אָמַר וּפָנָה לָלֶכֶת בְּלִי לִבְדֹּק מְאוּמָה. וְאָכֵן, הָאִשּׁוּר לֹא אֵחֵר מִלָּבוֹא... הַיְשׁוּעָה הִגִּיעָה דֶּרֶךְ הַתַּפּוּחַ שֶׁל הָאַדְמוֹ"ר! הַפַּרְנָסָה מִשָּׁמַיִם, וְאֵינָהּ תְּלוּיָה כְּלָל בְּמִדַּת הַהִשְׁתַּדְּלוּת! כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ"ן (בראשית לז), שֶׁהַגְּזֵרָה אֱמֶת וְהֶחָרִיצוּת שֶׁקֶר. אָמַר הַגָּאוֹן רַבִּי אֱלִימֶלֶךְ בִּידֶרְמַן, שֶׁאִם הָיָה לָנוּ הַמַּבָּט הַנָּכוֹן עַל חוֹבַת הַהִשְׁתַּדְּלוּת וְהַבִּטָּחוֹן בַּה' יִתְבָּרַךְ, צָרוֹת וּמְרִיבוֹת רַבּוֹת הָיוּ נִמְנָעוֹת מֵאִתָּנוּ. מַעֲשֶׂה בְּבַעַל חֲנוּת שֶׁחֲבֵרוֹ פָּתַח בְּיוֹם מִן הַיָּמִים חֲנוּת דּוֹמָה בְּסָמוּךְ לַחֲנוּתוֹ. בָּא לִפְנֵי רַבּוֹ וְהִתְלוֹנֵן: "רַבִּי! בַּעַל הַחֲנוּת הַסְּמוּכָה מְקַפֵּחַ אֶת פַּרְנָסָתִי! מַה יִּהְיֶה?!" הֵשִׁיב לוֹ רַבּוֹ: "הַאִם רָאִיתָ פַּעַם מַה קּוֹרֶה כַּאֲשֶׁר מַכְנִיסִים תַּרְנְגוֹל חָדָשׁ אֶל תּוֹךְ הַלּוּל? הַתַּרְנְגוֹל הַוָּתִיק קוֹפֵץ עַל הַתַּרְנְגוֹל הֶחָדָשׁ, מוֹרֵט אֶת נוֹצוֹתָיו וְנוֹשֵׁךְ אוֹתוֹ. אַתָּה יוֹדֵעַ לָמָּה? כִּי הוּא חוֹשֵׁב שֶׁהוּא יִקַּח לוֹ אֶת הָאֹכֶל. אֲבָל שְׁנֵינוּ יוֹדְעִים שֶׁבַּעַל הַבַּיִת יַכְנִיס לַלּוּל אֹכֶל נוֹסָף גַּם עֲבוּר הַתַּרְנְגוֹל הֶחָדָשׁ. יֵשׁ לוֹ מַסְפִּיק פֵּרוּרִים עֲבוּר שְׁנֵיהֶם"... סִיֵּם הָרַבִּי וְאָמַר: "הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן לְךָ עַד הַיּוֹם אֶת פַּרְנָסָתְךָ, וְגַם לְאַחַר שֶׁהִכְנִיס 'תַּרְנְגוֹל" נוֹסָף הוּא יִדְאַג לִשְׁנֵיכֶם!" (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)