Otzarot-Article

"וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל" (כד-א) בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן אָנוּ אוֹמְרִים: "הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אוֹתָנוּ כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּרְכוּ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב בַּכֹּל מִכֹּל כֹּל כֵּן יְבָרֵךְ אוֹתָנוּ יַחַד בְּרָכָה שְׁלֵמָה".

"בַּכֹּל" הִיא מִדָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: "וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל"; "מִכֹּל" - מִדָּתוֹ שֶׁל יִצְחָק אָבִינוּ הִיא, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: "וָאֹכַל מִכֹּל" (בְּרֵאשִׁית כז-לג); "כֹּל" - מִדַּת יַעֲקֹב אָבִינוּ, שֶׁאָמַר "חַנַּנִי אֱלֹקִים, וְכִי יֵשׁ לִי כֹּל" - שֶׁהָיָה עָשִׁיר הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ.

סִפֵּר רַבִּי שְׁלֹמֹה בְּכוֹר חוּצִין זַצַ"ל, מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בֶּעָשִׁיר בַּעַל אֲחוּזוֹת, וּכְטוֹב לִבּוֹ עָלָיו, תָּלָה בְּפֶתַח גַנּוֹ רְחַב הַיָּדָיִם, הַמִּשְׂתָּרֵעַ לְמַרְגְּלוֹת אַרְמוֹנוֹ, שֶלֶט מֵאִיר עֵינַיִם: "גַּן זֶה יִנָּתֵן בְּמַתָּנָה לְאָדָם הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ".

עָבַר שָׁם עָשִׁיר כִּילַי, קָרָא אֶת הַכָּתוּב וְחָמַד אֶת הַגָּן. עָלָה אֶל הָאַרְמוֹן וּבִקֵּשׁ לְהִוָּעֵד עִם בְּעָלָיו. אָמַר לוֹ: "קָרָאתִי, אֲדוֹנִי, אֶת הַשֶּלֶט אֲשֶׁר הוֹאַלְתָּ בְּטוּבְךָ לְהַצִּיב בְּפֶתַח הַגָּן. וּבָאתִי לוֹמַר, כִּי לִי הַהַצְדָּקָה לְקַבֵּל אֶת הַתְּשׁוּרָה".

"וּמַדּוּעַ?" שָׁאַל בַּעַל הַגָּן.

"כִּי מִסְתַּפֵּק אֲנִי בַּמּוּעָט וְשָׂמֵחַ בְּחֶלְקִי. יָכוֹל אֲנִי לְהָעִיד עֵדִים נֶאֱמָנִים, שֶׁאֵינִי מוֹצִיא פְּרוּטָה בְּמָקוֹם שֶׁיָּכוֹל אֲנִי לְחָסְכָהּ. אֵינִי רוֹכֵשׁ דָּבָר וְאֵינִי מְבַזְבֵּז דָּבָר".

חִיֵּךְ בַּעַל הַגָּן וְאָמַר: "כָּל זֶה אֵינוֹ מוֹכִיחַ אֶלָּא שֶׁאַתָּה קַמְצָן. לוּ הָיְתָה הַנְהָגָתְךָ נוֹבַעַת מִשִּׂמְחָה בְּחֶלְקְךָ - לֹא הָיִיתָ מְבַקֵּשׁ אֶת הַגָּן"... (מַעֲשֵׂה נִסִּים)

בְּהֶמְשֵׁךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן אָנוּ אוֹמְרִים "כֵּן יְבָרֵךְ אוֹתָנוּ יַחַד", עַל חֲשִׁיבוּת הַ"יַחַד" מוּבָא הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא:

בְּנֹעַם שִׂיחוֹ, הִרְבָּה הַגָּאוֹן רַבִּי עֶזְרָא עֲטִיָּה זַצַ"ל לְאַחֵד זוּגוֹת שֶׁהִתְגַּלַּע בֵּינֵיהֶם רִיב. פַּעַם אַחַת הִקְשִׁיב שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת לְטִעוּנֵי בְּנֵי זוּג שֶׁהַשָּׁלוֹם לֹא שָׂרַר בֵּינֵיהֶם. כָּל אֶחָד מֵהֶם טָעַן כְּלַפֵּי בֶּן זוּגוֹ שֶׁאֵינוֹ מֵבִין, אֵינוֹ מַעֲרִיךְ, אֵינוֹ קָשׁוּב.

"כַּמָּה שָׁנִים אַתֶּם נְשׂוּאִים?" שָׁאַל.

נָקְבוּ בַּמִּסְפָּר.

"מַבְטִיחַ אָנִי לָכֶם, כִּי אַחֲרֵי אַרְבָּעִים שְׁנוֹת נִשּׂוּאִין תָּבִינוּ זֶה אֶת זֶה טוֹב יוֹתֵר", אָמַר לָהֶם וְהֵם הָלְכוּ לְבֵיתָם.

וְהָרַב דָּוִד יְהוּדָיוֹף סִפֵּר עַל אִישׁ שֶׁהָיָה מָלֵא טְעָנוֹת עַל אִשְׁתּוֹ: "תָּמִיד מַקְדִּיחָה אֶת תַּבְשִׁילָהּ, הָאֹכֶל שֶׁהִיא מְבַשֶּׁלֶת שָׂרוּף. אִי אֶפְשָׁר בְּכָךְ, מָנוּי וְגָמוּר עִמִּי לְגָרְשָׁהּ".

הֵבִין רַבִּי עֶזְרָא שֶׁוִּכּוּחַ אוֹ הֶסְבֵּר בַּנּוֹשֵׁא לֹא יוֹעִיל, עַל כֵּן נַעֲנָה וְאָמַר כְּמַמְתִּיק סוֹד: "שֶׁלֹּא תֵּדַע מִזֶּה, אֲבָל אִשְׁתִּי... נִשְׁפַּךְ לָהּ נֵפְטְ לְתוֹךְ הָאֹכֶל, וַאֲנִי אָכַלְתִּי הַכֹּל...".

אוֹרוּ פָּנָיו שֶׁל הַבַּעַל עַל שֶׁמָּצָא 'חָבֵר לְצָרָה', וְהוֹדָה כִּי שָׁפַר חֶלְקוֹ עָלָיו. אִם רַבִּי עֶזְרָא נֶאֱלַץ לִטְעֹם נֵפְטְ בִּמְזוֹנוֹ, הֲרֵי הוּא בַּר מַזָּל... (הַמּוֹרֶה)

בַּהֶמְשֵׁךְ אָנוּ אוֹמְרִים "בְּרָכָה שְׁלֵמָה" - אָמַר רַבֵּנוּ יוֹסֵף חַיִּים זַצַ"ל: ה' יָצָר אֶת הָעוֹלָם בְּצוּרָה כָּזֹאת, שֶׁכָּל הַיְצוּרִים זְקוּקִים וְנִצְרָכִים זֶה לָזֶה: גַּם הַמֶּלֶךְ צָרִיךְ לַפָּחוּת שֶׁבִּבְנֵי הָאָדָם, וְהַגָּדוֹל זָקוּק לַיֶּלֶד הַקָּטָן. לְלַמְּדֵנוּ, שֶׁכֻּלָּם צְרִיכִים לִחְיוֹת בְּשָׁלוֹם, בְּאַחְדוּת וּבְחִבּוּר, וְאָז יִזְכּוּ לַבְּרָכָה הַשְּׁלֵמָה.

מַעֲשֶׂה בְּאָדָם שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ רַגְלִית מֵעִיר לְעִיר עִם בְּנוֹ הַקָּטָן. רֹב הַדֶּרֶךְ הָיָה הָאָב נוֹשֵׂא אֶת בְּנוֹ עַל כְּתֵפוֹ, כִּי קָטָן הוּא וְאֵין בּוֹ כֹּחַ לְהַלֵּךְ בְּרַגְלָיו. וְכַאֲשֶׁר נִקְרָה לִפְנֵיהֶם נָהָר - הָיָה הָאָב עָבְרוֹ בִּשְׂחִיָּה וּבְנוֹ רוֹכֵב עַל גַּבּוֹ. בְּאִישׁוֹן לַיְלָה הִגִּיעוּ לָעִיר שֶׁהָיְתָה מְחוֹז חֶפְצָם, אוּלָם הָעִיר הָיְתָה מֻקֶּפֶת חוֹמָה וּשְׁעָרֶיהָ נְעוּלִים. הַלַּיְלָה הָיָה לֵיל קָרָה, מָטָר סוֹחֵף יָרַד וְהַכְּפוֹר חָדַר לָעֲצָמוֹת. רָעֲדוּ הַשְּׁנַיִם בְּכָל גּוּפָם, וְיָדְעוּ שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לְהַמְתִּין עַד אוֹר הַבֹּקֶר לִפְתִיחַת הַשְּׁעָרִים. נָשָׂא הָאָב אֶת עֵינָיו וְרָאָה אֶשְׁנָב צַר בְּשִׁפּוּלֵי הַחוֹמָה. אָמַר לִבְנוֹ: "אֶשְׁנָב זֶה, חַלּוֹן חַדְרָם שֶׁל שׁוֹמְרֵי הַחוֹמָה הוּא, וּבְחֶדֶר זֶה תָּלוּי מַפְתֵּחַ הַחוֹמָה עַל וָו. אָמְנָם הָאֶשְׁנָב צַר הוּא מִמִּדַּת אָדָם, אֲבָל אַתָּה תּוּכַל לְהִכָּנֵס בּוֹ בְּדֹחַק. כָּל הַדֶּרֶךְ נְשָׂאתִיךָ עַל גַּבִּי וְהֶעֱבַרְתִיךָ בַּנְּהָרוֹת, וְכָעֵת תּוּכַל אַתָּה לַעְזֹר לִי. אָרִים אוֹתְךָ עַד לְגֹבַהּ הָאֶשְׁנָב, וְאַתָּה תִּכָּנֵס בּוֹ חֶרֶשׁ, לְבַל תָּעִיר אֶת הַשּׁוֹמְרִים, תְּגַשֵּׁש בַּקִּיר אַחַר הַמַּפְתֵּחַ, תִּזְרְקֵהוּ אֵלַי, וַאֲנִי אֶפְתַּח בּוֹ אֶת הַשַּׁעַר. כָּךְ נִמְצָא בָּעִיר מַחֲסֶה מִן הַקֹּר, מְנוּחָה וּמַרְגּוֹעַ". עָשָׂה הַיֶּלֶד כֵּן, הָאָב פָּתַח אֶת הַשְּׁעָרִים וּבְנוֹ הִמְתִּין לוֹ מִן הָעֵבֶר הַשֵּׁנִי.

כָּךְ עָשָׂה הַקַּבָּ"ה, שֶׁכָּל הַבְּרִיּוֹת יִצְטָרְכוּ זֶה לָזֶה, כְּדֵי שֶׁיָּבִינוּ שֶׁיֵּשׁ צֹרֶךְ בְּשָׁלוֹם וּבְאַחְדוּת שֶׁל כֻּלָּם: הַגָּדוֹל עִם הַקָּטָן, הֶעָשִׁיר עִם הֶעָנִי. (אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ, עוֹד יוֹסֵף חַי)

	וארא תשפ"ד
	הַשְׁפָּעַת הַסְּבִיבָה
	"וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו" (יד-יד) זֶה נִשְׁמָע אוּלַי מוּזָר, כִּי מַעֲצָמָה שְׁלֵמָה תֵּצֵא לְמִלְחָמָה, מִילְיוֹנִים יְגֻיְּסוּ, מַעֲרָכוֹת יִנָּטְשׁוּ, וְכָל זֶה עַל מְנָת לִשְׁבֹּת אָדָם אֶחָד שֶׁלֹּא נָטַל חֵלֶק בְּכָל הַמְּאֹרָעוֹ "וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל" (כד-א) בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן אָנוּ אוֹמְרִים: "הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אוֹתָנוּ כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּרְכוּ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב בַּכֹּל מִכֹּל כֹּל כֵּן יְבָרֵךְ אוֹתָנוּ יַחַד בְּרָכָה שְׁלֵמָה". "בַּכֹּל" הִיא מִדָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: "וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל"; "מִכֹּל" - מִדָּתוֹ שֶׁל יִצְחָק אָבִינוּ הִיא, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: "וָאֹכַל מִכֹּל" (בְּרֵאשִׁית כז-לג); "כֹּל" - מִדַּת יַעֲקֹב אָבִינוּ, שֶׁאָמַר "חַנַּנִי אֱלֹקִים, וְכִי יֵשׁ לִי כֹּל" - שֶׁהָיָה עָשִׁיר הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ. סִפֵּר רַבִּי שְׁלֹמֹה בְּכוֹר חוּצִין זַצַ"ל, מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בֶּעָשִׁיר בַּעַל אֲחוּזוֹת, וּכְטוֹב לִבּוֹ עָלָיו, תָּלָה בְּפֶתַח גַנּוֹ רְחַב הַיָּדָיִם, הַמִּשְׂתָּרֵעַ לְמַרְגְּלוֹת אַרְמוֹנוֹ, שֶלֶט מֵאִיר עֵינַיִם: "גַּן זֶה יִנָּתֵן בְּמַתָּנָה לְאָדָם הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ". עָבַר שָׁם עָשִׁיר כִּילַי, קָרָא אֶת הַכָּתוּב וְחָמַד אֶת הַגָּן. עָלָה אֶל הָאַרְמוֹן וּבִקֵּשׁ לְהִוָּעֵד עִם בְּעָלָיו. אָמַר לוֹ: "קָרָאתִי, אֲדוֹנִי, אֶת הַשֶּלֶט אֲשֶׁר הוֹאַלְתָּ בְּטוּבְךָ לְהַצִּיב בְּפֶתַח הַגָּן. וּבָאתִי לוֹמַר, כִּי לִי הַהַצְדָּקָה לְקַבֵּל אֶת הַתְּשׁוּרָה". "וּמַדּוּעַ?" שָׁאַל בַּעַל הַגָּן. "כִּי מִסְתַּפֵּק אֲנִי בַּמּוּעָט וְשָׂמֵחַ בְּחֶלְקִי. יָכוֹל אֲנִי לְהָעִיד עֵדִים נֶאֱמָנִים, שֶׁאֵינִי מוֹצִיא פְּרוּטָה בְּמָקוֹם שֶׁיָּכוֹל אֲנִי לְחָסְכָהּ. אֵינִי רוֹכֵשׁ דָּבָר וְאֵינִי מְבַזְבֵּז דָּבָר". חִיֵּךְ בַּעַל הַגָּן וְאָמַר: "כָּל זֶה אֵינוֹ מוֹכִיחַ אֶלָּא שֶׁאַתָּה קַמְצָן. לוּ הָיְתָה הַנְהָגָתְךָ נוֹבַעַת מִשִּׂמְחָה בְּחֶלְקְךָ - לֹא הָיִיתָ מְבַקֵּשׁ אֶת הַגָּן"... (מַעֲשֵׂה נִסִּים) בְּהֶמְשֵׁךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן אָנוּ אוֹמְרִים "כֵּן יְבָרֵךְ אוֹתָנוּ יַחַד", עַל חֲשִׁיבוּת הַ"יַחַד" מוּבָא הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא: בְּנֹעַם שִׂיחוֹ, הִרְבָּה הַגָּאוֹן רַבִּי עֶזְרָא עֲטִיָּה זַצַ"ל לְאַחֵד זוּגוֹת שֶׁהִתְגַּלַּע בֵּינֵיהֶם רִיב. פַּעַם אַחַת הִקְשִׁיב שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת לְטִעוּנֵי בְּנֵי זוּג שֶׁהַשָּׁלוֹם לֹא שָׂרַר בֵּינֵיהֶם. כָּל אֶחָד מֵהֶם טָעַן כְּלַפֵּי בֶּן זוּגוֹ שֶׁאֵינוֹ מֵבִין, אֵינוֹ מַעֲרִיךְ, אֵינוֹ קָשׁוּב. "כַּמָּה שָׁנִים אַתֶּם נְשׂוּאִים?" שָׁאַל. נָקְבוּ בַּמִּסְפָּר. "מַבְטִיחַ אָנִי לָכֶם, כִּי אַחֲרֵי אַרְבָּעִים שְׁנוֹת נִשּׂוּאִין תָּבִינוּ זֶה אֶת זֶה טוֹב יוֹתֵר", אָמַר לָהֶם וְהֵם הָלְכוּ לְבֵיתָם. וְהָרַב דָּוִד יְהוּדָיוֹף סִפֵּר עַל אִישׁ שֶׁהָיָה מָלֵא טְעָנוֹת עַל אִשְׁתּוֹ: "תָּמִיד מַקְדִּיחָה אֶת תַּבְשִׁילָהּ, הָאֹכֶל שֶׁהִיא מְבַשֶּׁלֶת שָׂרוּף. אִי אֶפְשָׁר בְּכָךְ, מָנוּי וְגָמוּר עִמִּי לְגָרְשָׁהּ". הֵבִין רַבִּי עֶזְרָא שֶׁוִּכּוּחַ אוֹ הֶסְבֵּר בַּנּוֹשֵׁא לֹא יוֹעִיל, עַל כֵּן נַעֲנָה וְאָמַר כְּמַמְתִּיק סוֹד: "שֶׁלֹּא תֵּדַע מִזֶּה, אֲבָל אִשְׁתִּי... נִשְׁפַּךְ לָהּ נֵפְטְ לְתוֹךְ הָאֹכֶל, וַאֲנִי אָכַלְתִּי הַכֹּל...". אוֹרוּ פָּנָיו שֶׁל הַבַּעַל עַל שֶׁמָּצָא 'חָבֵר לְצָרָה', וְהוֹדָה כִּי שָׁפַר חֶלְקוֹ עָלָיו. אִם רַבִּי עֶזְרָא נֶאֱלַץ לִטְעֹם נֵפְטְ בִּמְזוֹנוֹ, הֲרֵי הוּא בַּר מַזָּל... (הַמּוֹרֶה) בַּהֶמְשֵׁךְ אָנוּ אוֹמְרִים "בְּרָכָה שְׁלֵמָה" - אָמַר רַבֵּנוּ יוֹסֵף חַיִּים זַצַ"ל: ה' יָצָר אֶת הָעוֹלָם בְּצוּרָה כָּזֹאת, שֶׁכָּל הַיְצוּרִים זְקוּקִים וְנִצְרָכִים זֶה לָזֶה: גַּם הַמֶּלֶךְ צָרִיךְ לַפָּחוּת שֶׁבִּבְנֵי הָאָדָם, וְהַגָּדוֹל זָקוּק לַיֶּלֶד הַקָּטָן. לְלַמְּדֵנוּ, שֶׁכֻּלָּם צְרִיכִים לִחְיוֹת בְּשָׁלוֹם, בְּאַחְדוּת וּבְחִבּוּר, וְאָז יִזְכּוּ לַבְּרָכָה הַשְּׁלֵמָה. מַעֲשֶׂה בְּאָדָם שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ רַגְלִית מֵעִיר לְעִיר עִם בְּנוֹ הַקָּטָן. רֹב הַדֶּרֶךְ הָיָה הָאָב נוֹשֵׂא אֶת בְּנוֹ עַל כְּתֵפוֹ, כִּי קָטָן הוּא וְאֵין בּוֹ כֹּחַ לְהַלֵּךְ בְּרַגְלָיו. וְכַאֲשֶׁר נִקְרָה לִפְנֵיהֶם נָהָר - הָיָה הָאָב עָבְרוֹ בִּשְׂחִיָּה וּבְנוֹ רוֹכֵב עַל גַּבּוֹ. בְּאִישׁוֹן לַיְלָה הִגִּיעוּ לָעִיר שֶׁהָיְתָה מְחוֹז חֶפְצָם, אוּלָם הָעִיר הָיְתָה מֻקֶּפֶת חוֹמָה וּשְׁעָרֶיהָ נְעוּלִים. הַלַּיְלָה הָיָה לֵיל קָרָה, מָטָר סוֹחֵף יָרַד וְהַכְּפוֹר חָדַר לָעֲצָמוֹת. רָעֲדוּ הַשְּׁנַיִם בְּכָל גּוּפָם, וְיָדְעוּ שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לְהַמְתִּין עַד אוֹר הַבֹּקֶר לִפְתִיחַת הַשְּׁעָרִים. נָשָׂא הָאָב אֶת עֵינָיו וְרָאָה אֶשְׁנָב צַר בְּשִׁפּוּלֵי הַחוֹמָה. אָמַר לִבְנוֹ: "אֶשְׁנָב זֶה, חַלּוֹן חַדְרָם שֶׁל שׁוֹמְרֵי הַחוֹמָה הוּא, וּבְחֶדֶר זֶה תָּלוּי מַפְתֵּחַ הַחוֹמָה עַל וָו. אָמְנָם הָאֶשְׁנָב צַר הוּא מִמִּדַּת אָדָם, אֲבָל אַתָּה תּוּכַל לְהִכָּנֵס בּוֹ בְּדֹחַק. כָּל הַדֶּרֶךְ נְשָׂאתִיךָ עַל גַּבִּי וְהֶעֱבַרְתִיךָ בַּנְּהָרוֹת, וְכָעֵת תּוּכַל אַתָּה לַעְזֹר לִי. אָרִים אוֹתְךָ עַד לְגֹבַהּ הָאֶשְׁנָב, וְאַתָּה תִּכָּנֵס בּוֹ חֶרֶשׁ, לְבַל תָּעִיר אֶת הַשּׁוֹמְרִים, תְּגַשֵּׁש בַּקִּיר אַחַר הַמַּפְתֵּחַ, תִּזְרְקֵהוּ אֵלַי, וַאֲנִי אֶפְתַּח בּוֹ אֶת הַשַּׁעַר. כָּךְ נִמְצָא בָּעִיר מַחֲסֶה מִן הַקֹּר, מְנוּחָה וּמַרְגּוֹעַ". עָשָׂה הַיֶּלֶד כֵּן, הָאָב פָּתַח אֶת הַשְּׁעָרִים וּבְנוֹ הִמְתִּין לוֹ מִן הָעֵבֶר הַשֵּׁנִי. כָּךְ עָשָׂה הַקַּבָּ"ה, שֶׁכָּל הַבְּרִיּוֹת יִצְטָרְכוּ זֶה לָזֶה, כְּדֵי שֶׁיָּבִינוּ שֶׁיֵּשׁ צֹרֶךְ בְּשָׁלוֹם וּבְאַחְדוּת שֶׁל כֻּלָּם: הַגָּדוֹל עִם הַקָּטָן, הֶעָשִׁיר עִם הֶעָנִי. (אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ, עוֹד יוֹסֵף חַי)