Otzarot-Article

"וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ" (יא-ז) אֲנַחְנוּ, עַם יִשְׂרָאֵל, הָיִינוּ מְשֻׁעְבָּדִים בְּמִצְרַיִם בְּשֵׁפֶל נוֹרָאִי הֵן מִבְּחִינָה גַּשְׁמִית וְהֵן מִבְּחִינָה רוּחָנִית, עַד שֶׁה' יִתְבָּרַךְ רִחֵם עָלֵינוּ וְהוֹצִיאָנוּ מִבֵּית עֲבָדִים, גָּבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ וְרוֹמְמָנוּ מִכָּל עַם וְלָשׁוֹן וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ. כַּמָּה אָנוּ צְרִיכִים לְהַכִּיר טוֹבָה לְבוֹרֵא עוֹלָם עַל כָּךְ!

לָכֵן בְּלֵיל הַסֵּדֶר אָנוּ מַתְחִילִים אֶת הַהַגָּדָה בַּמִּלִּים: "עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם וַיּוֹצִיאֵנוּ ה' אֱלֹקֵינוּ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה", כְּדֵי שֶׁנִּזְכֹּר אֶת הַחוֹבָה הַמֻּטֶּלֶת עָלֵינוּ בְּכָל יוֹם, לְהוֹדוֹת לוֹ עַל כָּךְ שֶׁלֹּא נִשְׁאַרְנוּ עֲבָדִים לְמִצְרַיִם עַד יָמֵינוּ אָנוּ!

מִדָּה זוֹ שֶׁל הַכָּרַת הַטּוֹב מֻטְבַּעַת בָּאָדָם עַד שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, כְּלָל הִלְכָתִי חָזָק (הַנִּקְרָא "חֲזָקָה"): "חֲזָקָה שֶׁאֵין אָדָם מֵעֵז פָּנָיו בִּפְנֵי בַּעַל חוֹבוֹ" (ב"ק קז). כְּלוֹמַר, אָדָם לֹא יָעֵז לִכְפֹּר בְּטוֹבַת חֲבֵרוֹ שֶׁהִלְוָה לוֹ כֶּסֶף, וְלִטְעֹן שֶׁלֹּא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם.

הַהֶרְגֵּל וְהַשִּׁגְרָה הַיּוֹמְיוֹמִית מַקְהִים לָנוּ אֶת הַחוּשִׁים, וְלָכֵן לִפְעָמִים אֵינֶנּוּ מַכִּירִים מַסְפִּיק טוֹבָה לְבוֹרֵא עוֹלָם וְלַסּוֹבְבִים אוֹתָנוּ. כְּשֶׁהָאָדָם נוֹלָד הוּא תִּינוֹק שֶׁרַק נוֹתְנִים לוֹ, וְאַף בִּשְׁלַבִּים מְאֻחָרִים יוֹתֵר הוּא רַק מְקַבֵּל. הַהִתְנַהֲלוּת הַזּוֹ סְבִיבוֹ מַטְבִּיעָה אֶת חוֹתָמָהּ עַל אִישִׁיּוּתוֹ. רַק כְּשֶׁנַּעֲשֶׂה אַבָּא, הוּא לוֹמֵד מַהִי נְתִינָה, וּמֵבִין עַד כַּמָּה הָיָה צָרִיךְ לְהַכִּיר טוֹבָה לְהוֹרָיו.

הַתּוֹרָה מְלַמֶּדֶת לְהַכִּיר טוֹבָה אֲפִלּוּ לַכְּלָבִים!

כַּאֲשֶׁר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יָצְאוּ מִמִּצְרַיִם, הַכְּלָבִים לֹא נָבְחוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ" (יא-ז). בִּזְכוּת שֶׁהֵם שָׁתְקוּ, הֵם אִפְשְׁרוּ אֶת בְּרִיחָתָם שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם. בִּשְׁבִיל הַכָּרַת הַטּוֹב לַכְּלָבִים, צִוְּתָה אוֹתָנוּ תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה לָתֵת לַכְּלָבִים אֶת הַטְּרֵפוֹת וְאֶת הַנְּבֵלוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ" (כב-ל).

נִמְצָא שֶׁכְּפִיּוּת טוֹבָה אֲפִלּוּ כְּלַפֵּי כֶּלֶב אֲסוּרָה!!

אֶל הַקַּצָּב הַשְּׁכוּנָתִי נִכְנַס כֶּלֶב וּבְפִיו שְׁטָר שֶׁל מֵאָה שְׁקָלִים וּפֶתֶק שֶׁעָלָיו כָּתוּב: "תֵּן לְכַלְבִּי גְּרוֹנוֹת הֹדּוּ בְּמֵאָה שְׁקָלִים. תּוֹדָה".

הִתְלַהֵב הַקַּצָּב מֵהַכֶּלֶב הָעַצְמָאִי, לָקַח אֶת הַכֶּסֶף וְשָׂם בְּפִיו שֶׁל הַכֶּלֶב שַׂקִּית גְּרוֹנוֹת.

מִתּוֹךְ סַקְרָנוּתוֹ, הֶחְלִיט הַקַּצָּב לַעֲקֹב אַחֲרֵי הַכֶּלֶב. הוּא הִבְחִין בְּהִתְפַּעֲלוּת כֵּיצַד הַכֶּלֶב עָצַר בְּמַעֲבַר הַחֲצִיָּה, הִסְתַּכֵּל יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה וְרַק אַחַר כָּךְ עָבַר. מִשָּׁם הִמְשִׁיךְ הַכֶּלֶב לַבִּנְיָן הַסָּמוּךְ, הוֹצִיא אֶת הַמִּכְתָּבִים מִתֵּבַת הַדֹּאַר, עָלָה לַקּוֹמָה שֶׁל אֲדוֹנוֹ וְדָפַק בְּדֶלֶת הַכְּנִיסָה. כְּשֶׁאֲדוֹנוֹ פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת, הִתְחִיל לִצְעֹק עָלָיו: "כֶּלֶב טִפֵּשׁ שֶׁכְּמוֹתְךָ!"

הַקַּצָּב שֶׁעָמַד שָׁם, נִדְהַם. "דַּוְקָא רָאִיתִי שֶׁהוּא חָכָם מְאֹד! מַדּוּעַ אַתָּה אוֹמֵר לוֹ כָּךְ?!" שָׁאַל אוֹתוֹ הַקַּצָּב בִּפְלִיאָה.

"לָמָּה טִפֵּשׁ?! כִּי זוֹ כְּבָר פַּעַם שְׁנִיָּה הַשָּׁבוּעַ שֶׁהוּא שׁוֹכֵחַ אֶת הַמַּפְתְּחוֹת שֶׁל הַבַּיִת וּמַטְרִיחַ אוֹתִי לִפְתֹּחַ אֶת הַדֶּלֶת!" הֵשִׁיב בְּכַעַס.

כְּפוּי טוֹבָה!!!

מְסֻפָּר עַל בַּעַל גְּמַ"ח הַלְוָאוֹת שֶׁהָיָה מַכְנִיס אֶבֶן קְטַנָּה בְּכָל מַעֲטָפָה שֶׁל כֶּסֶף שֶׁהָיָה נוֹתֵן לַלּוֹוֶה. כְּשֶׁשְּׁאָלוּהוּ לְפֵשֶׁר הַדָּבָר, אָמַר בְּשֵׁם הַ"חֲתַם סוֹפֵר" זַצַ"ל, שֶׁיֵּשׁ אֲנָשִׁים שֶׁכַּאֲשֶׁר הֵם אֵינָם יְכוֹלִים לְהַחֲזִיר טוֹבָה תַּחַת הַטּוֹבָה שֶׁקִּבְּלוּ - הֵם מַחֲזִירִים רָעָה תַּחַת טוֹבָה. לָכֵן הוּא כְּבָר מֵכִין לָהֶם אֶבֶן שֶׁיִּזְרְקוּ עָלָיו, כָּךְ לְפָחוֹת הוּא בּוֹחֵר אֶבֶן קְטַנָּה, כְּדֵי שֶׁהַמַּכָּה לֹא תִּכְאַב יוֹתֵר מִדַּי...

פַּעַם אַחַת רַבֵּנוּ הֶ"חָפֵץ חַיִּים" זַצַ"ל, הִתְעַלֵּף בַּמִּקְוֶה וְכִמְעַט שֶׁלֹּא נוֹתְרָה בּוֹ רוּחַ חַיִּים. הַבַּלָּן שֶׁהִבְחִין בְּכָךְ, הִגִּיעַ בִּמְהִירוּת וְהִצִּילוֹ מִמָּוֶת. מְסַפְּרִים שֶׁהֶ"חָפֵץ חַיִּים" הוֹקִיר לוֹ טוֹבָה בְּמֶשֶׁךְ כָּל יְמֵי חַיָּיו. הוּא הוֹשִׁיבוֹ עַל יָדוֹ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְהֵיטִיב עִמּוֹ בְּכָל הִזְדַּמְּנוּת שֶׁרַק הָיָה יָכוֹל. בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה הָיָה שׁוֹתֶה עִמּוֹ "לְחַיִּים", מְנַשְּׁקוֹ עַל מִצְחוֹ וּמְבָרְכוֹ שֶׁיַּאֲרִיךְ יָמִים וְיִחְיֶה גַּם אַחֲרֵי פְּטִירַת הֶ"חָפֵץ חַיִּים". וְאָמְנָם נִתְקַיְּמָה בִּרְכָתוֹ, חֳדָשִׁים סְפוּרִים לְאַחַר פְּטִירָתוֹ שֶׁל הֶ"חָפֵץ חַיִּים", נִפְטַר גַּם הַבַּלָּן, בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב לְגִיל תִּשְׁעִים שָׁנָה (ספר תנועת המוסר).

מְסֻפָּר כִּי כְּשֶׁהָרוֹפֵא סִפֵּר לַגָּאוֹן רַבִּי יִצְחָק הוּטְנֶר זַצַ"ל, עַל פְּטִירַת נְוַת בֵּיתוֹ, הוּא עָשָׂה 'קְרִיעָה', וּמִיָּד לְאַחַר מִכֵּן פָּנָה אֶל הָרוֹפֵא שֶׁטִּפֵּל בָּהּ, וְאָמַר לוֹ: "אָמְנָם רַק עַתָּה הִתְבַּשַּׂרְתִּי עַל מוֹת רַעְיָתִי, אַךְ דַּע לְךָ שֶׁאֲנִי מוֹקִיר לָכֶם טוֹבָה גְּדוֹלָה עַל הַהִשְׁתַּדְּלוּת וְעַל הַמַּאֲמַצִּים שֶׁעֲשִׂיתֶם לְמַעֲנָהּ!"

הָרוֹפֵא עָמַד נָבוֹךְ, מֵעוֹלָם לֹא שָׁמַע דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה. הוּא רָגִיל לִשְׁמֹעַ רַק צְעָקוֹת וּגְעָרוֹת מִבְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁאִבְּדוּ אֶת הַיָּקָר לָהֶם...

אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, שֶׁעָתִיד אָדָם לִתֵּן אֶת הַדִּין עַל מַה שֶּׁרָאוּ עֵינָיו וְלֹא נֶהֱנָה מִמֶּנּוּ (ירושלמי סוף קידושין) וְהַטַּעַם בָּזֶה, שֶׁנִּמְנָע עַל יְדֵי זֶה מִלְּהַכִּיר טוֹבָה לְמִי שֶׁאָמַר וְהָיָה עוֹלָם!

כַּאֲשֶׁר אָדָם מֵכִין לְעַצְמוֹ כּוֹס קָפֶה אוֹ תֵּה בְּבֵיתוֹ, זֶה עוֹלֶה לוֹ כַּמָּה אֲגוֹרוֹת בִּלְבַד, אוּלָם אִם הוּא מַזְמִין קָפֶה אוֹ תֵּה בְּבֵית קָפֶה, הַתַּעֲנוּג עָשׂוּי לַעֲלוֹת לוֹ עֶשְׂרִים שְׁקָלִים אוֹ אֲפִלּוּ יוֹתֵר, תָּלוּי בְּיֻקְרָתוֹ שֶׁל הַמָּקוֹם. כְּכָל שֶׁהַמָּקוֹם יָפֶה יוֹתֵר - הוּא נֶהֱנֶה יוֹתֵר מֵהַשְּׁתִיָּה וּמֵהָאֲוִירָה, וְלָכֵן בְּתוֹךְ הַמְּחִיר הַגָּבוֹהַּ כְּלוּלָה גַּם הָעֲלוּת עַל הַמָּקוֹם וְעַל אַחְזָקָתוֹ, וְלֹא רַק עֲלוּתוֹ שֶׁל הַמַּשְׁקֶה.

כַּאֲשֶׁר אָדָם שׁוֹתֶה כּוֹס מַיִם בָּעוֹלָם הַזֶּה, הוּא אֵינוֹ מוֹדֶה לַה' יִתְבָּרַךְ רַק עַל הַמַּיִם הַמְּתוּקִים וְהַזַּכִּים שֶׁאוֹתָם הוֹרִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתּוֹךְ אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם לְמַעֲנוֹ, אֶלָּא עָלָיו לְהוֹדוֹת מִכָּל לִבּוֹ גַּם עַל רָמַת הַמָּקוֹם הַמְשֻׁבָּח שֶׁבּוֹ הוּא שׁוֹתֶה אֶת כּוֹס הַמַּיִם! שֶׁהֲרֵי אֵין מָקוֹם יָפֶה יוֹתֵר מֵהַבְּרִיאָה. הָאֲוִיר הַצָּלוּל, הַשֶּׁמֶשׁ הַמְלַטֶּפֶת, מֶרְחֲבֵי הַשָּׁמַיִם וְהַיָּם, רֵיחוֹת הַפְּרָחִים וּנְעִימוּת הַצִּפֳּרִים, הָאֲגַמִּים וְהַמַּפָּלִים – כָּל יָפְיָהּ שֶׁל הַבְּרִיאָה עוֹמֵד לְשֵׁרוּתוֹ שֶׁל הָאָדָם תָּמִיד, לָכֵן בְּבִרְכוֹת הַנֶּהֱנִין עָלֵינוּ לְכַוֵּן וּלְהוֹדוֹת גַּם עַל כָּל זֹאת!

נֶאֱמַר בַּנָּבִיא: "כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה" (ירמיה ב-ב).

	ויצא תשפ"ד
	לְהוֹדוֹת – עַל הַפְּרָטִים הַקְּטַנִּים בְּיוֹתֵר!
	"וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ" (יא-ז) אֲנַחְנוּ, עַם יִשְׂרָאֵל, הָיִינוּ מְשֻׁעְבָּדִים בְּמִצְרַיִם בְּשֵׁפֶל נוֹרָאִי הֵן מִבְּחִינָה גַּשְׁמִית וְהֵן מִבְּחִינָה רוּחָנִית, עַד שֶׁה' יִתְבָּרַךְ רִחֵם עָלֵינוּ וְהוֹצִיאָנוּ מִבֵּית עֲבָדִים, גָּבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ וְרוֹמְמָנוּ מִכָּל עַם וְלָשׁוֹן וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ. כַּמָּה אָנוּ צְרִיכִים לְהַכִּיר טוֹבָה לְבוֹרֵא עוֹלָם עַל כָּךְ! לָכֵן בְּלֵיל הַסֵּדֶר אָנוּ מַתְחִילִים אֶת הַהַגָּדָה בַּמִּלִּים: "עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם וַיּוֹצִיאֵנוּ ה' אֱלֹקֵינוּ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה", כְּדֵי שֶׁנִּזְכֹּר אֶת הַחוֹבָה הַמֻּטֶּלֶת עָלֵינוּ בְּכָל יוֹם, לְהוֹדוֹת לוֹ עַל כָּךְ שֶׁלֹּא נִשְׁאַרְנוּ עֲבָדִים לְמִצְרַיִם עַד יָמֵינוּ אָנוּ! מִדָּה זוֹ שֶׁל הַכָּרַת הַטּוֹב מֻטְבַּעַת בָּאָדָם עַד שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, כְּלָל הִלְכָתִי חָזָק (הַנִּקְרָא "חֲזָקָה"): "חֲזָקָה שֶׁאֵין אָדָם מֵעֵז פָּנָיו בִּפְנֵי בַּעַל חוֹבוֹ" (ב"ק קז). כְּלוֹמַר, אָדָם לֹא יָעֵז לִכְפֹּר בְּטוֹבַת חֲבֵרוֹ שֶׁהִלְוָה לוֹ כֶּסֶף, וְלִטְעֹן שֶׁלֹּא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם. הַהֶרְגֵּל וְהַשִּׁגְרָה הַיּוֹמְיוֹמִית מַקְהִים לָנוּ אֶת הַחוּשִׁים, וְלָכֵן לִפְעָמִים אֵינֶנּוּ מַכִּירִים מַסְפִּיק טוֹבָה לְבוֹרֵא עוֹלָם וְלַסּוֹבְבִים אוֹתָנוּ. כְּשֶׁהָאָדָם נוֹלָד הוּא תִּינוֹק שֶׁרַק נוֹתְנִים לוֹ, וְאַף בִּשְׁלַבִּים מְאֻחָרִים יוֹתֵר הוּא רַק מְקַבֵּל. הַהִתְנַהֲלוּת הַזּוֹ סְבִיבוֹ מַטְבִּיעָה אֶת חוֹתָמָהּ עַל אִישִׁיּוּתוֹ. רַק כְּשֶׁנַּעֲשֶׂה אַבָּא, הוּא לוֹמֵד מַהִי נְתִינָה, וּמֵבִין עַד כַּמָּה הָיָה צָרִיךְ לְהַכִּיר טוֹבָה לְהוֹרָיו. הַתּוֹרָה מְלַמֶּדֶת לְהַכִּיר טוֹבָה אֲפִלּוּ לַכְּלָבִים! כַּאֲשֶׁר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יָצְאוּ מִמִּצְרַיִם, הַכְּלָבִים לֹא נָבְחוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ" (יא-ז). בִּזְכוּת שֶׁהֵם שָׁתְקוּ, הֵם אִפְשְׁרוּ אֶת בְּרִיחָתָם שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם. בִּשְׁבִיל הַכָּרַת הַטּוֹב לַכְּלָבִים, צִוְּתָה אוֹתָנוּ תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה לָתֵת לַכְּלָבִים אֶת הַטְּרֵפוֹת וְאֶת הַנְּבֵלוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ" (כב-ל). נִמְצָא שֶׁכְּפִיּוּת טוֹבָה אֲפִלּוּ כְּלַפֵּי כֶּלֶב אֲסוּרָה!! אֶל הַקַּצָּב הַשְּׁכוּנָתִי נִכְנַס כֶּלֶב וּבְפִיו שְׁטָר שֶׁל מֵאָה שְׁקָלִים וּפֶתֶק שֶׁעָלָיו כָּתוּב: "תֵּן לְכַלְבִּי גְּרוֹנוֹת הֹדּוּ בְּמֵאָה שְׁקָלִים. תּוֹדָה". הִתְלַהֵב הַקַּצָּב מֵהַכֶּלֶב הָעַצְמָאִי, לָקַח אֶת הַכֶּסֶף וְשָׂם בְּפִיו שֶׁל הַכֶּלֶב שַׂקִּית גְּרוֹנוֹת. מִתּוֹךְ סַקְרָנוּתוֹ, הֶחְלִיט הַקַּצָּב לַעֲקֹב אַחֲרֵי הַכֶּלֶב. הוּא הִבְחִין בְּהִתְפַּעֲלוּת כֵּיצַד הַכֶּלֶב עָצַר בְּמַעֲבַר הַחֲצִיָּה, הִסְתַּכֵּל יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה וְרַק אַחַר כָּךְ עָבַר. מִשָּׁם הִמְשִׁיךְ הַכֶּלֶב לַבִּנְיָן הַסָּמוּךְ, הוֹצִיא אֶת הַמִּכְתָּבִים מִתֵּבַת הַדֹּאַר, עָלָה לַקּוֹמָה שֶׁל אֲדוֹנוֹ וְדָפַק בְּדֶלֶת הַכְּנִיסָה. כְּשֶׁאֲדוֹנוֹ פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת, הִתְחִיל לִצְעֹק עָלָיו: "כֶּלֶב טִפֵּשׁ שֶׁכְּמוֹתְךָ!" הַקַּצָּב שֶׁעָמַד שָׁם, נִדְהַם. "דַּוְקָא רָאִיתִי שֶׁהוּא חָכָם מְאֹד! מַדּוּעַ אַתָּה אוֹמֵר לוֹ כָּךְ?!" שָׁאַל אוֹתוֹ הַקַּצָּב בִּפְלִיאָה. "לָמָּה טִפֵּשׁ?! כִּי זוֹ כְּבָר פַּעַם שְׁנִיָּה הַשָּׁבוּעַ שֶׁהוּא שׁוֹכֵחַ אֶת הַמַּפְתְּחוֹת שֶׁל הַבַּיִת וּמַטְרִיחַ אוֹתִי לִפְתֹּחַ אֶת הַדֶּלֶת!" הֵשִׁיב בְּכַעַס. כְּפוּי טוֹבָה!!! מְסֻפָּר עַל בַּעַל גְּמַ"ח הַלְוָאוֹת שֶׁהָיָה מַכְנִיס אֶבֶן קְטַנָּה בְּכָל מַעֲטָפָה שֶׁל כֶּסֶף שֶׁהָיָה נוֹתֵן לַלּוֹוֶה. כְּשֶׁשְּׁאָלוּהוּ לְפֵשֶׁר הַדָּבָר, אָמַר בְּשֵׁם הַ"חֲתַם סוֹפֵר" זַצַ"ל, שֶׁיֵּשׁ אֲנָשִׁים שֶׁכַּאֲשֶׁר הֵם אֵינָם יְכוֹלִים לְהַחֲזִיר טוֹבָה תַּחַת הַטּוֹבָה שֶׁקִּבְּלוּ - הֵם מַחֲזִירִים רָעָה תַּחַת טוֹבָה. לָכֵן הוּא כְּבָר מֵכִין לָהֶם אֶבֶן שֶׁיִּזְרְקוּ עָלָיו, כָּךְ לְפָחוֹת הוּא בּוֹחֵר אֶבֶן קְטַנָּה, כְּדֵי שֶׁהַמַּכָּה לֹא תִּכְאַב יוֹתֵר מִדַּי... פַּעַם אַחַת רַבֵּנוּ הֶ"חָפֵץ חַיִּים" זַצַ"ל, הִתְעַלֵּף בַּמִּקְוֶה וְכִמְעַט שֶׁלֹּא נוֹתְרָה בּוֹ רוּחַ חַיִּים. הַבַּלָּן שֶׁהִבְחִין בְּכָךְ, הִגִּיעַ בִּמְהִירוּת וְהִצִּילוֹ מִמָּוֶת. מְסַפְּרִים שֶׁהֶ"חָפֵץ חַיִּים" הוֹקִיר לוֹ טוֹבָה בְּמֶשֶׁךְ כָּל יְמֵי חַיָּיו. הוּא הוֹשִׁיבוֹ עַל יָדוֹ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְהֵיטִיב עִמּוֹ בְּכָל הִזְדַּמְּנוּת שֶׁרַק הָיָה יָכוֹל. בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה הָיָה שׁוֹתֶה עִמּוֹ "לְחַיִּים", מְנַשְּׁקוֹ עַל מִצְחוֹ וּמְבָרְכוֹ שֶׁיַּאֲרִיךְ יָמִים וְיִחְיֶה גַּם אַחֲרֵי פְּטִירַת הֶ"חָפֵץ חַיִּים". וְאָמְנָם נִתְקַיְּמָה בִּרְכָתוֹ, חֳדָשִׁים סְפוּרִים לְאַחַר פְּטִירָתוֹ שֶׁל הֶ"חָפֵץ חַיִּים", נִפְטַר גַּם הַבַּלָּן, בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב לְגִיל תִּשְׁעִים שָׁנָה (ספר תנועת המוסר). מְסֻפָּר כִּי כְּשֶׁהָרוֹפֵא סִפֵּר לַגָּאוֹן רַבִּי יִצְחָק הוּטְנֶר זַצַ"ל, עַל פְּטִירַת נְוַת בֵּיתוֹ, הוּא עָשָׂה 'קְרִיעָה', וּמִיָּד לְאַחַר מִכֵּן פָּנָה אֶל הָרוֹפֵא שֶׁטִּפֵּל בָּהּ, וְאָמַר לוֹ: "אָמְנָם רַק עַתָּה הִתְבַּשַּׂרְתִּי עַל מוֹת רַעְיָתִי, אַךְ דַּע לְךָ שֶׁאֲנִי מוֹקִיר לָכֶם טוֹבָה גְּדוֹלָה עַל הַהִשְׁתַּדְּלוּת וְעַל הַמַּאֲמַצִּים שֶׁעֲשִׂיתֶם לְמַעֲנָהּ!" הָרוֹפֵא עָמַד נָבוֹךְ, מֵעוֹלָם לֹא שָׁמַע דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה. הוּא רָגִיל לִשְׁמֹעַ רַק צְעָקוֹת וּגְעָרוֹת מִבְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁאִבְּדוּ אֶת הַיָּקָר לָהֶם... אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, שֶׁעָתִיד אָדָם לִתֵּן אֶת הַדִּין עַל מַה שֶּׁרָאוּ עֵינָיו וְלֹא נֶהֱנָה מִמֶּנּוּ (ירושלמי סוף קידושין) וְהַטַּעַם בָּזֶה, שֶׁנִּמְנָע עַל יְדֵי זֶה מִלְּהַכִּיר טוֹבָה לְמִי שֶׁאָמַר וְהָיָה עוֹלָם! כַּאֲשֶׁר אָדָם מֵכִין לְעַצְמוֹ כּוֹס קָפֶה אוֹ תֵּה בְּבֵיתוֹ, זֶה עוֹלֶה לוֹ כַּמָּה אֲגוֹרוֹת בִּלְבַד, אוּלָם אִם הוּא מַזְמִין קָפֶה אוֹ תֵּה בְּבֵית קָפֶה, הַתַּעֲנוּג עָשׂוּי לַעֲלוֹת לוֹ עֶשְׂרִים שְׁקָלִים אוֹ אֲפִלּוּ יוֹתֵר, תָּלוּי בְּיֻקְרָתוֹ שֶׁל הַמָּקוֹם. כְּכָל שֶׁהַמָּקוֹם יָפֶה יוֹתֵר - הוּא נֶהֱנֶה יוֹתֵר מֵהַשְּׁתִיָּה וּמֵהָאֲוִירָה, וְלָכֵן בְּתוֹךְ הַמְּחִיר הַגָּבוֹהַּ כְּלוּלָה גַּם הָעֲלוּת עַל הַמָּקוֹם וְעַל אַחְזָקָתוֹ, וְלֹא רַק עֲלוּתוֹ שֶׁל הַמַּשְׁקֶה. כַּאֲשֶׁר אָדָם שׁוֹתֶה כּוֹס מַיִם בָּעוֹלָם הַזֶּה, הוּא אֵינוֹ מוֹדֶה לַה' יִתְבָּרַךְ רַק עַל הַמַּיִם הַמְּתוּקִים וְהַזַּכִּים שֶׁאוֹתָם הוֹרִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתּוֹךְ אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם לְמַעֲנוֹ, אֶלָּא עָלָיו לְהוֹדוֹת מִכָּל לִבּוֹ גַּם עַל רָמַת הַמָּקוֹם הַמְשֻׁבָּח שֶׁבּוֹ הוּא שׁוֹתֶה אֶת כּוֹס הַמַּיִם! שֶׁהֲרֵי אֵין מָקוֹם יָפֶה יוֹתֵר מֵהַבְּרִיאָה. הָאֲוִיר הַצָּלוּל, הַשֶּׁמֶשׁ הַמְלַטֶּפֶת, מֶרְחֲבֵי הַשָּׁמַיִם וְהַיָּם, רֵיחוֹת הַפְּרָחִים וּנְעִימוּת הַצִּפֳּרִים, הָאֲגַמִּים וְהַמַּפָּלִים – כָּל יָפְיָהּ שֶׁל הַבְּרִיאָה עוֹמֵד לְשֵׁרוּתוֹ שֶׁל הָאָדָם תָּמִיד, לָכֵן בְּבִרְכוֹת הַנֶּהֱנִין עָלֵינוּ לְכַוֵּן וּלְהוֹדוֹת גַּם עַל כָּל זֹאת! נֶאֱמַר בַּנָּבִיא: "כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה" (ירמיה ב-ב).