Otzarot-Article

"אִם תַּעֲשֶׂה עִמָּנוּ רָעָה כַּאֲשֶׁר לֹא נְגַעֲנוּךָ וְכַאֲשֶׁר עָשִׂינוּ עִמְּךָ רַק טוֹב וַנְּשַׁלֵּחֲךָ בְּשָׁלוֹם" (כו-כט) מֶלֶךְ הַחַיּוֹת טָרַף זֶבְּרָה לַאֲרוּחַת הַצָּהֳרַיִם, אַךְ נִתְקְעָה עֶצֶם בִּגְרוֹנוֹ. הַחַיּוֹת נִסּוּ לַעֲזֹר לוֹ - אַךְ לְלֹא הַצְלָחָה. אֶחָד מִידִידָיו הַנֶּאֱמָנִים שֶׁל הַמֶּלֶךְ אָמַר לוֹ, שֶׁיֵּשׁ בַּיָּם עוֹף שֶׁנִּקְרָא "שַׁלְדָּג" וְלוֹ מַקּוֹר אָרֹךְ וְדַק שֶׁבְּעֶזְרָתוֹ יוּכַל לְהוֹצִיא אֶת הָעֶצֶם.

"לְכוּ מִיָּד וְהָבִיאוּ לְכָאן אֶת הַשַּׁלְדָּג!" פָּקַד הָאַרְיֵה בְּקוֹל חָנוּק.

כְּשֶׁסִּפְּרוּ לַשַּׁלְדָּג אֶת הָעֲבוֹדָה הַמֻּטֶּלֶת עָלָיו, הוּא הִתְחִיל לִרְעֹד וְאָמַר: "שֶׁאֲנִי אַכְנִיס אֶת הָרֹאשׁ שֶׁלִּי אֶל תּוֹךְ לֹעַ הָאֲרִי?! הֲרֵי הוּא מִיָּד יִטְרֹף אוֹתִי!!!"

"אַל דְּאָגָה! הוּא הִבְטִיחַ שֶׁלֹּא יִפְגַּע בְּךָ! מִלָּה שֶׁל אַרְיֵה - זוֹ מִלָּה".

שֵׂרַךְ הַשַּׁלְדָּג אֶת רַגְלָיו הָרוֹעֲדוֹת אֶל הָאֲרִי. הָאֲרִי פָּעַר אֶת פִּיו, וְהַשַּׁלְדָּג הִכְנִיס אֶת רֹאשׁוֹ בְּחִיל וּבִרְעָדָה אֶל גְּרוֹנוֹ, וְאָכֵן הִצְלִיחַ לְהוֹצִיא בְּקַלּוּת אֶת הָעֶצֶם מִגְּרוֹנוֹ. הָאַרְיֵה שָׂמַח וְשָׁאַג שַׁאֲגַת שִׂמְחָה שֶׁהֶחֱרִידָה אֶת כָּל חַיּוֹת הַיַּעַר.

"מָה עִם שְׂכָרִי?" שָׁאַל הַשַּׁלְדָּג בַּחֲשָׁשׁ.

אָמַר לוֹ הָאַרְיֵה: "אֵינְךָ מִתְבַּיֵּשׁ?! נִכְנַסְתָּ אֶל תּוֹךְ פִּי וְיָצָאתָ בְּשָׁלוֹם, וְאַתָּה עוֹד רוֹצֶה שָׂכָר?!"

כָּךְ אָמְרוּ עַבְדֵי אֲבִימֶלֶךְ לְיִצְחָק אָבִינוּ: "אִם תַּעֲשֶׂה עִמָּנוּ רָעָה כַּאֲשֶׁר לֹא נְגַעֲנוּךָ וְכַאֲשֶׁר עָשִׂינוּ עִמְּךָ רַק טוֹב וַנְּשַׁלֵּחֲךָ בְּשָׁלוֹם". אֵיזוֹ טוֹבָה עָשׂוּ אַנְשֵׁי גְּרָר לְיִצְחָק אָבִינוּ?

כָּךְ גַּם אָמַר אֲבִימֶלֶךְ לְיִצְחָק אָבִינוּ - עֶצֶם זֶה שֶׁהָיִיתָ בְּאַרְצֵנוּ וְלֹא נָגַעְנוּ בְּךָ לְרָעָה, אֵין לְךָ טוֹבָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ!

בְּמִלִּים אֲחֵרוֹת: אִם שִׁחְרַרְנוּ אוֹתְךָ בְּשָׁלוֹם – תַּגִּיד תּוֹדָה... (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)

	יום כיפור תשפ"ד
	"מַה צִּדְקוֹתֵינוּ" – מַה מַּדְרִיךְ אֶת צְעָדֵינוּ
	"אִם תַּעֲשֶׂה עִמָּנוּ רָעָה כַּאֲשֶׁר לֹא נְגַעֲנוּךָ וְכַאֲשֶׁר עָשִׂינוּ עִמְּךָ רַק טוֹב וַנְּשַׁלֵּחֲךָ בְּשָׁלוֹם" (כו-כט) מֶלֶךְ הַחַיּוֹת טָרַף זֶבְּרָה לַאֲרוּחַת הַצָּהֳרַיִם, אַךְ נִתְקְעָה עֶצֶם בִּגְרוֹנוֹ. הַחַיּוֹת נִסּוּ לַעֲזֹר לוֹ - אַךְ לְלֹא הַצְלָחָה. אֶחָד מִידִידָיו הַנֶּאֱמָנִים שֶׁל הַמֶּלֶךְ אָמַר לוֹ, שֶׁיֵּשׁ בַּיָּם עוֹף שֶׁנִּקְרָא "שַׁלְדָּג" וְלוֹ מַקּוֹר אָרֹךְ וְדַק שֶׁבְּעֶזְרָתוֹ יוּכַל לְהוֹצִיא אֶת הָעֶצֶם. "לְכוּ מִיָּד וְהָבִיאוּ לְכָאן אֶת הַשַּׁלְדָּג!" פָּקַד הָאַרְיֵה בְּקוֹל חָנוּק. כְּשֶׁסִּפְּרוּ לַשַּׁלְדָּג אֶת הָעֲבוֹדָה הַמֻּטֶּלֶת עָלָיו, הוּא הִתְחִיל לִרְעֹד וְאָמַר: "שֶׁאֲנִי אַכְנִיס אֶת הָרֹאשׁ שֶׁלִּי אֶל תּוֹךְ לֹעַ הָאֲרִי?! הֲרֵי הוּא מִיָּד יִטְרֹף אוֹתִי!!!" "אַל דְּאָגָה! הוּא הִבְטִיחַ שֶׁלֹּא יִפְגַּע בְּךָ! מִלָּה שֶׁל אַרְיֵה - זוֹ מִלָּה". שֵׂרַךְ הַשַּׁלְדָּג אֶת רַגְלָיו הָרוֹעֲדוֹת אֶל הָאֲרִי. הָאֲרִי פָּעַר אֶת פִּיו, וְהַשַּׁלְדָּג הִכְנִיס אֶת רֹאשׁוֹ בְּחִיל וּבִרְעָדָה אֶל גְּרוֹנוֹ, וְאָכֵן הִצְלִיחַ לְהוֹצִיא בְּקַלּוּת אֶת הָעֶצֶם מִגְּרוֹנוֹ. הָאַרְיֵה שָׂמַח וְשָׁאַג שַׁאֲגַת שִׂמְחָה שֶׁהֶחֱרִידָה אֶת כָּל חַיּוֹת הַיַּעַר. "מָה עִם שְׂכָרִי?" שָׁאַל הַשַּׁלְדָּג בַּחֲשָׁשׁ. אָמַר לוֹ הָאַרְיֵה: "אֵינְךָ מִתְבַּיֵּשׁ?! נִכְנַסְתָּ אֶל תּוֹךְ פִּי וְיָצָאתָ בְּשָׁלוֹם, וְאַתָּה עוֹד רוֹצֶה שָׂכָר?!" כָּךְ אָמְרוּ עַבְדֵי אֲבִימֶלֶךְ לְיִצְחָק אָבִינוּ: "אִם תַּעֲשֶׂה עִמָּנוּ רָעָה כַּאֲשֶׁר לֹא נְגַעֲנוּךָ וְכַאֲשֶׁר עָשִׂינוּ עִמְּךָ רַק טוֹב וַנְּשַׁלֵּחֲךָ בְּשָׁלוֹם". אֵיזוֹ טוֹבָה עָשׂוּ אַנְשֵׁי גְּרָר לְיִצְחָק אָבִינוּ? כָּךְ גַּם אָמַר אֲבִימֶלֶךְ לְיִצְחָק אָבִינוּ - עֶצֶם זֶה שֶׁהָיִיתָ בְּאַרְצֵנוּ וְלֹא נָגַעְנוּ בְּךָ לְרָעָה, אֵין לְךָ טוֹבָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ! בְּמִלִּים אֲחֵרוֹת: אִם שִׁחְרַרְנוּ אוֹתְךָ בְּשָׁלוֹם – תַּגִּיד תּוֹדָה... (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)