Otzarot-Article

"לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ" (א-יז) מוֹדָעָה הָיְתָה תְּלוּיָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בְּרָאדִין דֶּרֶךְ קֶבַע לֵאמֹר: "כָּל מִי שֶׁיָּעֵז לְהָרִים יַד עַל חֲבֵרוֹ, יַכְרִיזוּ עָלָיו חֵרֶם". וְהִנֵּה כָּעַס אֶחָד מִתַּקִּיפֵי הַקְּהִלָּה עַל רֵעֵהוּ וְהִכָּהוּ עַד זֹב דָּם. נוֹדַע הַדָּבָר לְחָפֵץ חַיִּים, וְהוֹרָה לְשַׁמַּשׁ בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁיַּכְרִיז עַל הָאִישׁ כְּמֻחְרָם. פָּחַד הַשַּׁמָּשׁ מִפְּנֵי הָאִישׁ, שֶׁהָיָה אַלִּים וְתַקִּיף וְהִטִּיל חִתָּתוֹ עַל כֻּלָּם. הִשְׁתַּמֵּט מִלְּמַלֵּא אַחַר הַצָּו.

כֵּיוָן שֶׁכָּךְ, עָלָה הֶחָפֵץ חַיִּים בְּעַצְמוֹ לַבִּימָה וְהִכְרִיז בִּפְנֵי קָהָל וְעֵדָה: "הֲרֵינִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לְקַיֵּם מִצְוַת "לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ", וַהֲרֵינִי מַכְרִיז וּמוֹדִיעַ שֶׁפְּלוֹנִי הַמַּכֶּה הוּא בְּנִדּוּי עַד שֶׁיָּשׁוּב בִּתְשׁוּבָה וִיבַקֵּשׁ מְחִילָה".

לֹא עָבְרוּ שָׁעוֹת רַבּוֹת וְהַלָּה הִגִּיעַ לְבֵית הַכְּנֶסֶת, הִתְוַדָּה בִּפְנֵי כֻּלָּם עַל מַעֲשֵׂהוּ וּבִקֵּשׁ סְלִיחָה וּמְחִילָה.

בְּחֹרֶף תר"ץ קָרָא הֶחָפֵץ חַיִּים אֶת כָּל גְּדוֹלֵי הַדּוֹר, גְּאוֹנִים וְצַדִּיקִים, רַבָּנִים רָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת וּמַנְהִיגֵי עֵדָה, לְכִנּוּס חֵרוּם בְּוַרְשָׁה לְסִכּוּל מְזִימַת הַשִּׁלְטוֹן לְשַׁנּוֹת אֶת צִבְיוֹן הַחִנּוּךְ הַיְּהוּדִי.

הָאֲסֵפָה הֵחֵלָּה, וּבְעִצּוּמָהּ נִכְנַס בְּאִחוּר אֶחָד מִגְּדוֹלֵי הַדּוֹר, וְהִתְנַצֵּל עַל אִחוּרוֹ.

נַעֲנָה הֶחָפֵץ חַיִּים וְאָמַר: בְּשִׁירַת דְּבוֹרָה נֶאֱמָר "אוֹרוּ מֵרוֹז... כִּי לֹא בָאוּ לְעֶזְרַת ה' בַּגִּבּוֹרִים" (שׁוֹפְטִים ה-כג), וּבַגְּמָרָא (מ"ק טז.) נֶחְלְקוּ הַאִם מֵרוֹז הוּא גַּבְרָא רַבָּה אוֹ מַלְאָךְ מִמָּרוֹם שֶׁאִחֵר לָבוֹא לְעֶזְרַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וּמַשְׁמַע, שֶׁאֲפִילוּ גַּבְרָא רַבָּה, וְלוּ יְהֵא מַלְאָךְ, נִתְבָּע עַל אִחוּר וְעָתִיד לָתֵת עָלָיו אֶת הַדִּין.

נִשְׂתָּרְרָה דְּמָמָה מְתוּחָה.

קָם עַל רַגְלָיו הַגָּאוֹן רַבִּי מֵאִיר שַׁפִּירָא, אַבַ"ד וְרַ"מ לוּבְּלִין, וְהֵפִיג אֶת הַמְתִיחוּת בְּאָמְרוֹ: הֲמוֹן הָעָם שׁוֹמֵעַ דִּבְרֵי תּוֹכֵחָה מֵהָרַבָּנִים, הָרַבָּנִים עַצְמָם נְתוּנִים לְבִקֹּרֶת גְּדוֹלֵי הַדּוֹר, אַךְ תָּמִיד תָּמַהְתִּי, מִי יַשְׁמִיעַ דִּבְרֵי בִּקֹּרֶת בְּאָזְנֵיהֶם שֶׁל הַגְּדוֹלִים? עַכְשָׁו נָחָה דַּעְתִּי, יֵשׁ לָנוּ אֶת הֶחָפֵץ חַיִּים אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פְּנֵי אִישׁ. לֹא גַּבְרָא רַבָּה, וְאַף לֹא מַלְאָךְ... (פְּאֵר הַדּוֹר)

	האזינו תשפ"ד
	כָּל אֶחָד נִתְבָּע לְהִתְאַמֵּץ יוֹתֵר
	"לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ" (א-יז) מוֹדָעָה הָיְתָה תְּלוּיָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בְּרָאדִין דֶּרֶךְ קֶבַע לֵאמֹר: "כָּל מִי שֶׁיָּעֵז לְהָרִים יַד עַל חֲבֵרוֹ, יַכְרִיזוּ עָלָיו חֵרֶם". וְהִנֵּה כָּעַס אֶחָד מִתַּקִּיפֵי הַקְּהִלָּה עַל רֵעֵהוּ וְהִכָּהוּ עַד זֹב דָּם. נוֹדַע הַדָּבָר לְחָפֵץ חַיִּים, וְהוֹרָה לְשַׁמַּשׁ בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁיַּכְרִיז עַל הָאִישׁ כְּמֻחְרָם. פָּחַד הַשַּׁמָּשׁ מִפְּנֵי הָאִישׁ, שֶׁהָיָה אַלִּים וְתַקִּיף וְהִטִּיל חִתָּתוֹ עַל כֻּלָּם. הִשְׁתַּמֵּט מִלְּמַלֵּא אַחַר הַצָּו. כֵּיוָן שֶׁכָּךְ, עָלָה הֶחָפֵץ חַיִּים בְּעַצְמוֹ לַבִּימָה וְהִכְרִיז בִּפְנֵי קָהָל וְעֵדָה: "הֲרֵינִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לְקַיֵּם מִצְוַת "לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ", וַהֲרֵינִי מַכְרִיז וּמוֹדִיעַ שֶׁפְּלוֹנִי הַמַּכֶּה הוּא בְּנִדּוּי עַד שֶׁיָּשׁוּב בִּתְשׁוּבָה וִיבַקֵּשׁ מְחִילָה". לֹא עָבְרוּ שָׁעוֹת רַבּוֹת וְהַלָּה הִגִּיעַ לְבֵית הַכְּנֶסֶת, הִתְוַדָּה בִּפְנֵי כֻּלָּם עַל מַעֲשֵׂהוּ וּבִקֵּשׁ סְלִיחָה וּמְחִילָה. בְּחֹרֶף תר"ץ קָרָא הֶחָפֵץ חַיִּים אֶת כָּל גְּדוֹלֵי הַדּוֹר, גְּאוֹנִים וְצַדִּיקִים, רַבָּנִים רָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת וּמַנְהִיגֵי עֵדָה, לְכִנּוּס חֵרוּם בְּוַרְשָׁה לְסִכּוּל מְזִימַת הַשִּׁלְטוֹן לְשַׁנּוֹת אֶת צִבְיוֹן הַחִנּוּךְ הַיְּהוּדִי. הָאֲסֵפָה הֵחֵלָּה, וּבְעִצּוּמָהּ נִכְנַס בְּאִחוּר אֶחָד מִגְּדוֹלֵי הַדּוֹר, וְהִתְנַצֵּל עַל אִחוּרוֹ. נַעֲנָה הֶחָפֵץ חַיִּים וְאָמַר: בְּשִׁירַת דְּבוֹרָה נֶאֱמָר "אוֹרוּ מֵרוֹז... כִּי לֹא בָאוּ לְעֶזְרַת ה' בַּגִּבּוֹרִים" (שׁוֹפְטִים ה-כג), וּבַגְּמָרָא (מ"ק טז.) נֶחְלְקוּ הַאִם מֵרוֹז הוּא גַּבְרָא רַבָּה אוֹ מַלְאָךְ מִמָּרוֹם שֶׁאִחֵר לָבוֹא לְעֶזְרַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וּמַשְׁמַע, שֶׁאֲפִילוּ גַּבְרָא רַבָּה, וְלוּ יְהֵא מַלְאָךְ, נִתְבָּע עַל אִחוּר וְעָתִיד לָתֵת עָלָיו אֶת הַדִּין. נִשְׂתָּרְרָה דְּמָמָה מְתוּחָה. קָם עַל רַגְלָיו הַגָּאוֹן רַבִּי מֵאִיר שַׁפִּירָא, אַבַ"ד וְרַ"מ לוּבְּלִין, וְהֵפִיג אֶת הַמְתִיחוּת בְּאָמְרוֹ: הֲמוֹן הָעָם שׁוֹמֵעַ דִּבְרֵי תּוֹכֵחָה מֵהָרַבָּנִים, הָרַבָּנִים עַצְמָם נְתוּנִים לְבִקֹּרֶת גְּדוֹלֵי הַדּוֹר, אַךְ תָּמִיד תָּמַהְתִּי, מִי יַשְׁמִיעַ דִּבְרֵי בִּקֹּרֶת בְּאָזְנֵיהֶם שֶׁל הַגְּדוֹלִים? עַכְשָׁו נָחָה דַּעְתִּי, יֵשׁ לָנוּ אֶת הֶחָפֵץ חַיִּים אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פְּנֵי אִישׁ. לֹא גַּבְרָא רַבָּה, וְאַף לֹא מַלְאָךְ... (פְּאֵר הַדּוֹר)