Otzarot-Article

"אַל תֵּעָצְבוּ... כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹקִים לִפְנֵיכֶם" (מה-ה) עוֹמֵד לוֹ יוֹסֵף הַצַּדִּיק לִפְנֵי אֶחָיו, אֲשֶׁר מְכָרוּהוּ לְעֶבֶד וְהִפְרִידוּ בֵּינוֹ וּבֵין אָבִיו לְמֶשֶׁךְ שָׁנִים אֲרֻכּוֹת, וְהִנֵּה, לֹא רַק שֶׁאֵינוֹ נוֹטֵר לָהֶם אֵיבָה אוֹ מַעֲנִישׁ אוֹתָם עַל מַעֲשֶׂה זֶה, הוּא עוֹד מַרְגִּיעַ וּמְנַחֵם אוֹתָם בִּדְבָרִים, וּמַזְכִּיר לָהֶם כִּי אֱלֹקִים שְׁלָחוֹ לִפְנֵיהֶם, כְּדֵי לְסַפֵּק לָהֶם אֶת צָרְכֵי מִחְיָתָם.

הֲיֵשׁ בִּטּוּי גָּדוֹל יוֹתֵר לִהְיוֹתוֹ מַעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו?!

בַּסֵּפֶר "הַמַּשְׁגִּיחַ ר' מֵאִיר" מוּבָא מַעֲשֶׂה מֻפְלָא הַמַּצִּיג אֶת מִדּוֹתָיו הַמֻּפְלָאוֹת שֶׁל רַבִּי מֵאִיר חָדָשׁ זַצַ"ל, וְאֶת הַכֹּחַ שֶׁהָיָה בּוֹ לְהַעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו.

הָיָה זֶה בִּתְקוּפַת מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה, כַּאֲשֶׁר הוּא נִתְגַּלְגֵּל וּבָא עִם אֶחָד מֵחֲבֵרָיו לִכְפָר נִדָּח. וְהִנֵּה הִגִּיעָה יְדִיעָה שֶׁהַצָּבָא הַגֶּרְמָנִי הוֹלֵךְ וְקָרֵב. רֹב תּוֹשָׁבֵי הַכְּפָר נִבְהֲלוּ וּמִהֲרוּ לְמַלֵּט אֶת עַצְמָם עַל עֶגְלוֹתֵיהֶם, וּבֵין כְּלַל הַתּוֹשָׁבִים נֶחְפְּזוּ אַף שְׁנֵי הַחֲבֵרִים לָצֵאת אֶל מְבוֹאוֹת הַכְּפָר, מִתּוֹךְ מַטָּרָה לַעֲלוֹת עַל אַחַת הָעֲגָלוֹת.

לְפֶתַע נִזְכַּר הֶחָבֵר כִּי שָׁכַח אֶת אֶחָד מֵחֲפָצָיו בַּכְּפָר פְּנִימָה. הוּא מִהֵר לַחְזֹר לְחַפֵּשׂ אֶת אֲבֵדָתוֹ, וְר' מֵאִיר נוֹתַר בַּמָּקוֹם עַל מְנָת לְחַכּוֹת לוֹ.

בְּזוֹ אַחַר זוֹ חָלְפוּ עַל פָּנָיו עֲגָלוֹת עֲמוּסוֹת אֲנָשִׁים עַל מִטַּלְטְלֵיהֶם. הִזְמִינוּ אוֹתוֹ לְהִצְטָרֵף, אַךְ הוּא סֵרֵב. כֵּיצַד זֶה יַעֲזֹב אֶת חֲבֵרוֹ בָּדָד? עוֹד מְעַט לֹא יִשָּׁאֲרוּ עֲגָלוֹת בַּכְּפָר, אַךְ הֶחָבֵר טֶרֶם חָזַר, וְהוּא נִשְׁאַר עַל עָמְדוֹ, מַמְתִּין.

סוֹף סוֹף נִרְאָה הֶחָבֵר מֵרָחוֹק, עוֹד רֶגַע וְהוּא כְּבָר מַגִּיעַ. בְּרֶגַע זֶה הִתְקָרְבָה אֶל הֶחָבֵר עֲגָלָה וּבָהּ מָקוֹם אֶחָד בִּלְבַד.

לְתַדְהֵמָתוֹ שֶׁל ר' מֵאִיר קָפַץ הֶחָבֵר וְעָלָה עַל הָעֲגָלָה עִם מִטַּלְטְלָיו. עוֹד רֶגַע, וְהִנֵּה חָלְפָה הָעֲגָלָה עַל פָּנָיו, בְּהוֹתִירָה אַחֲרֶיהָ עֲנַן אָבָק, וְחָבֵר אֶחָד, נֶאֱמָן, הָעוֹמֵד וּמְחַכֶּה...

אֵיזוֹ תַּדְהֵמָה, אֵיזוֹ אַכְזָבָה, אֵיזוֹ תַּרְעֹמֶת!

לְיָמִים סִפֵּר, כִּי בְּאוֹתוֹ רֶגַע אָמַר לְעַצְמוֹ: אִם יִקְרֶה לִי מִקְרֶה דּוֹמֶה שֵׁנִית, לֹא אֲחַכֶּה!

אַךְ בּוֹ בַּמָּקוֹם חָזַר בּוֹ מֵרַעְיוֹנוֹ: חָלִילָה לִי, נָזַף בְּעַצְמוֹ. וְחָזַר וְאָמַר בְּלִבּוֹ: עַל אַף הַכֹּל, אֵינִי מִתְחָרֵט עַל שֶׁחִכִּיתִי, הָיָה כְּדַאי! לְמַעַן עַצְמִי, לְמַעַן טֹהַר נַפְשִׁי, כְּדַאי הָיָה לְחַכּוֹת וְלֹא לְהַשְׁאִיר בֶּן לְוָיָה מֵאָחוֹר.

"בְּאוֹתוֹ רֶגַע שֶׁמַּחְשָׁבָה טְהוֹרָה זוֹ חָלְפָה בְּלִבִּי, חַשְׁתִּי שֶׁמַּשֶּׁהוּ הִשְׁתַּנָּה בִּי וְהָיִיתִי לְאִישׁ אַחֵר, טוֹב יוֹתֵר". (וּמָתוֹק הָאוֹר)

	שופטים תשפ"ג
	לְהִתְנַהֵג בִּתְמִימוּת – רַק עִם ה'
	"וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִין" (מג-לד) שָׁאֲלוּ רַבּוֹתֵינוּ: הֵן אָמְרוּ חֲזַ"ל 'לְעוֹלָם אַל יְשַׁנֶּה אָדָם בְּנוֹ בֵּין הַבָּנִים, שֶׁבִּשְׁבִיל כְּתֹנֶת פַּסִּים אַחַת שֶׁעָשָׂה יַעֲקֹב אָבִינוּ, נִתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר וְיָרְדוּ אֲבוֹתֵינוּ לְמִצְר "אַל תֵּעָצְבוּ... כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹקִים לִפְנֵיכֶם" (מה-ה) עוֹמֵד לוֹ יוֹסֵף הַצַּדִּיק לִפְנֵי אֶחָיו, אֲשֶׁר מְכָרוּהוּ לְעֶבֶד וְהִפְרִידוּ בֵּינוֹ וּבֵין אָבִיו לְמֶשֶׁךְ שָׁנִים אֲרֻכּוֹת, וְהִנֵּה, לֹא רַק שֶׁאֵינוֹ נוֹטֵר לָהֶם אֵיבָה אוֹ מַעֲנִישׁ אוֹתָם עַל מַעֲשֶׂה זֶה, הוּא עוֹד מַרְגִּיעַ וּמְנַחֵם אוֹתָם בִּדְבָרִים, וּמַזְכִּיר לָהֶם כִּי אֱלֹקִים שְׁלָחוֹ לִפְנֵיהֶם, כְּדֵי לְסַפֵּק לָהֶם אֶת צָרְכֵי מִחְיָתָם. הֲיֵשׁ בִּטּוּי גָּדוֹל יוֹתֵר לִהְיוֹתוֹ מַעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו?! בַּסֵּפֶר "הַמַּשְׁגִּיחַ ר' מֵאִיר" מוּבָא מַעֲשֶׂה מֻפְלָא הַמַּצִּיג אֶת מִדּוֹתָיו הַמֻּפְלָאוֹת שֶׁל רַבִּי מֵאִיר חָדָשׁ זַצַ"ל, וְאֶת הַכֹּחַ שֶׁהָיָה בּוֹ לְהַעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו. הָיָה זֶה בִּתְקוּפַת מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה, כַּאֲשֶׁר הוּא נִתְגַּלְגֵּל וּבָא עִם אֶחָד מֵחֲבֵרָיו לִכְפָר נִדָּח. וְהִנֵּה הִגִּיעָה יְדִיעָה שֶׁהַצָּבָא הַגֶּרְמָנִי הוֹלֵךְ וְקָרֵב. רֹב תּוֹשָׁבֵי הַכְּפָר נִבְהֲלוּ וּמִהֲרוּ לְמַלֵּט אֶת עַצְמָם עַל עֶגְלוֹתֵיהֶם, וּבֵין כְּלַל הַתּוֹשָׁבִים נֶחְפְּזוּ אַף שְׁנֵי הַחֲבֵרִים לָצֵאת אֶל מְבוֹאוֹת הַכְּפָר, מִתּוֹךְ מַטָּרָה לַעֲלוֹת עַל אַחַת הָעֲגָלוֹת. לְפֶתַע נִזְכַּר הֶחָבֵר כִּי שָׁכַח אֶת אֶחָד מֵחֲפָצָיו בַּכְּפָר פְּנִימָה. הוּא מִהֵר לַחְזֹר לְחַפֵּשׂ אֶת אֲבֵדָתוֹ, וְר' מֵאִיר נוֹתַר בַּמָּקוֹם עַל מְנָת לְחַכּוֹת לוֹ. בְּזוֹ אַחַר זוֹ חָלְפוּ עַל פָּנָיו עֲגָלוֹת עֲמוּסוֹת אֲנָשִׁים עַל מִטַּלְטְלֵיהֶם. הִזְמִינוּ אוֹתוֹ לְהִצְטָרֵף, אַךְ הוּא סֵרֵב. כֵּיצַד זֶה יַעֲזֹב אֶת חֲבֵרוֹ בָּדָד? עוֹד מְעַט לֹא יִשָּׁאֲרוּ עֲגָלוֹת בַּכְּפָר, אַךְ הֶחָבֵר טֶרֶם חָזַר, וְהוּא נִשְׁאַר עַל עָמְדוֹ, מַמְתִּין. סוֹף סוֹף נִרְאָה הֶחָבֵר מֵרָחוֹק, עוֹד רֶגַע וְהוּא כְּבָר מַגִּיעַ. בְּרֶגַע זֶה הִתְקָרְבָה אֶל הֶחָבֵר עֲגָלָה וּבָהּ מָקוֹם אֶחָד בִּלְבַד. לְתַדְהֵמָתוֹ שֶׁל ר' מֵאִיר קָפַץ הֶחָבֵר וְעָלָה עַל הָעֲגָלָה עִם מִטַּלְטְלָיו. עוֹד רֶגַע, וְהִנֵּה חָלְפָה הָעֲגָלָה עַל פָּנָיו, בְּהוֹתִירָה אַחֲרֶיהָ עֲנַן אָבָק, וְחָבֵר אֶחָד, נֶאֱמָן, הָעוֹמֵד וּמְחַכֶּה... אֵיזוֹ תַּדְהֵמָה, אֵיזוֹ אַכְזָבָה, אֵיזוֹ תַּרְעֹמֶת! לְיָמִים סִפֵּר, כִּי בְּאוֹתוֹ רֶגַע אָמַר לְעַצְמוֹ: אִם יִקְרֶה לִי מִקְרֶה דּוֹמֶה שֵׁנִית, לֹא אֲחַכֶּה! אַךְ בּוֹ בַּמָּקוֹם חָזַר בּוֹ מֵרַעְיוֹנוֹ: חָלִילָה לִי, נָזַף בְּעַצְמוֹ. וְחָזַר וְאָמַר בְּלִבּוֹ: עַל אַף הַכֹּל, אֵינִי מִתְחָרֵט עַל שֶׁחִכִּיתִי, הָיָה כְּדַאי! לְמַעַן עַצְמִי, לְמַעַן טֹהַר נַפְשִׁי, כְּדַאי הָיָה לְחַכּוֹת וְלֹא לְהַשְׁאִיר בֶּן לְוָיָה מֵאָחוֹר. "בְּאוֹתוֹ רֶגַע שֶׁמַּחְשָׁבָה טְהוֹרָה זוֹ חָלְפָה בְּלִבִּי, חַשְׁתִּי שֶׁמַּשֶּׁהוּ הִשְׁתַּנָּה בִּי וְהָיִיתִי לְאִישׁ אַחֵר, טוֹב יוֹתֵר". (וּמָתוֹק הָאוֹר)