Otzarot-Article

"וְכִי תִמְכְּרוּ... אַל תּוֹנוּ" (כה-יד) דָּרַשׁ הָרַב גַּלִינְסְקִי: שְׁנֵי כְּתוּבִים הֵם: "וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ... אָחִיו", בְּהוֹנָאַת מָמוֹן הַכָּתוּב מְדַבֵּר; "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ", בְּהוֹנָאַת דְּבָרִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר (ב"מ נח:).

נִפְתַּח בְּהוֹנָאַת מָמוֹן. מְנַהֵל סְנִיף בַּנְק בִּבְנֵי בְּרַק אָמַר לִי: "הֲלֹא אַתָּה דּוֹרֵשׁ בָּרַבִּים, אוּלַי תִּתְיַחֵס גַּם לַצֵּ'קִים הַצַּדִּיקִים שֶׁל הָאַבְרֵכִים?... לֹא כֻּלָּם, בְּלִי הַכְלָלוֹת, אֲבָל יֵשׁ בָּרוּךְ הַשֵּׁם צַדִּיקִים לָרֹב".

תָּמַהְתִּי: "מַה הוּא צֵ'ק צַדִּיק?"

וְאָמַר: "הֲלֹא הַגְּמָרָא אוֹמֶרֶת (בְּרָכוֹת יח:) שֶׁהַצַּדִּיקִים בְּמוֹתָם קְרוּיִים חַיִּים. אָדָם בָּא לַבַּנְק, מַפְקִיד צֵ'ק שֶׁהִגִּיעַ זְמַן פֵּרְעוֹנוֹ, מָלְאוּ יָמָיו, פֹּה תְּהֵא קְבוּרָתוֹ. וְהִנֵּה, חַי הוּא וּבוֹעֵט, אֵין כִּסּוּי וְלֹא נִסְתַּם עָלָיו הַגּוֹלָל. הַאֵין הוּא צַדִּיק?!"

אָמַרְתִּי: "צֵ'ק זֶה הוּא צַדִּיק בֶּן רָשָׁע. שֶׁנֶּאֱמַר "לוֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם (תְּהִלִּים לז-כא). וּבֵאוּרוֹ, שֶׁהָרָשָׁע לוֹוֶה כְּשֶׁיּוֹדֵעַ מֵרֹאשׁ שֶׁלֹּא יְשַׁלֵּם (תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל, אָבוֹת ב-ט). אֲבָל לְעֶצֶם הָעִנְיָן, הַבַּנְק אָשֵׁם".

מָחָה: "הַבַּנְק? הֲכֵיצַד?!"

אָמַרְתִּי: "הִגַּעְתִּי לַסְּנִיף, וְרָאִיתִי שֶׁלֶט מֵעַל הַדֶּלְפֵּק "חֶשְׁבּוֹן עוֹבֵר וָשָׁב -

זֶה הַמַּסְלוּל שֶׁל הַצֵּ'ק. מַגִּיעַ וְחוֹזֵר"...

זֶה, כַּמּוּבָן, בְּדֶרֶךְ צַחוּת. כִּי אֵיךְ אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁהַצֵּ'ק צַדִּיק? צַדִּיקִים אֵינָם חוֹזְרִים בְּגִלְגּוּל!

וּלְעִנְיָנֵנוּ, אֵיךְ עוֹבְרִים וְשׁוֹנִים וְנַעֲשָׂה כְּהֶתֵּר, וַהֲרֵי בִּגְמָרָא (ב"ב מה.) אָמְרוּ, שֶׁהָיוּ חֲשׁוּדִים עַל עֵדוּת שֶׁקֶר וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַחֲזִיקוּם בְּ"לוֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם", עַד כְּדֵי כָּךְ חָמוּר הָיָה הַדָּבָר בְּעֵינֵיהֶם.

וְנֹאמַר עַל דֶּרֶךְ הַגְּמָרָא (ב"מ עא.): בּוֹא וּרְאֵה סַמְיוּת עֵינֵיהֶם שֶׁל כּוֹתְבֵי צֵ'קִים בְּלֹא כִּסּוּי. אָדָם קוֹרֵא לַחֲבֵרוֹ "רָשָׁע", יוֹרֵד עִמּוֹ לְחַיָּיו. וְהֵם מְבִיאִים עֵדִים וְלַבְלָר וְקֻלְמוּס וּדְיוֹ וְכוֹתְבִים וְחוֹתְמִים עַל עַצְמָם "רְשָׁעִים אָנוּ", שֶׁהֲרֵי "לוֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם!"

וּמִכָּאן, לְסוּג הַהוֹנָאָה הַשֵּׁנִי, הוֹנָאַת דְּבָרִים.

שָׁאֲלוּ אֶת הֶחָזוֹן אִישׁ מַה הַהַצְלָחָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר שֶׁל הָאָדָם בָּעוֹלָם. וְעָנָה: לַעֲבֹר אֶת הַחַיִּים מִבְּלִי לִפְגֹעַ בְּאָדָם.

אוֹי, כַּמָּה שֶׁזֶּה קָשֶׁה.

יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יַזִּיקוּ אֶת מְמוֹן הַזּוּלַת, אֲבָל לְצַעֲרוֹ בְּמַעֲנֵה לָשׁוֹן, בְּקַלּוּת. וְזוֹ תּוֹפָעָה יְדוּעָה וּמֻכֶּרֶת, וּמֻזְכֶּרֶת בַּגְּמָרָא: "רֻבָּן בְּגֶזֶל, וְכֻלָּם בַּאֲבַק לָשׁוֹן הָרַע" (ב"ב קסה.).

וּבֶאֱמֶת, "גְּדוֹלָה אוֹנָאַת דְּבָרִים מֵאוֹנָאַת מָמוֹן, שֶׁזֶּה נֶאֱמַר בּוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹקֶיךָ, וְזֶה לֹא נֶאֱמַר בּוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹקֶיךָ. זֶהוּ בְּגוּפוֹ, וְזֶה בְּמָמוֹנוֹ. זֶה נִתָּן לַהֲשָׁבָה וְזֶה לֹא נִתָּן לַהֲשָׁבָה!" (ב"מ נח:).

אָדָם פָּגַע בַּחֲבֵרוֹ בְּשֵׁבֶט פִּיו, זִלְזֵל בּוֹ וּבִיְּשׁוֹ. וַאֲנִי שׁוֹאֵל: הַאִם הָיִיתָ מוּכָן לָקַחַת מִמֶּנּוּ אֶת מְזוֹנוֹ, לְהַרְעִיבוֹ יוֹם שָׁלֵם? לֹא, זֶה לֹא. וּמַה חָמוּר יוֹתֵר, בִּיּוּשׁ אוֹ יוֹם תַּעֲנִית? הָבָה נִרְאֶה -

הַכָּתוּב אוֹמֵר "וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ, וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן" (דְּבָרִים ח-ג). וְתָמוּהַּ: אֵיזֶה עִנּוּי הָיָה בַּמָּן - "לֶחֶם שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אוֹכְלִים" (יוֹמָא עה.) - וְטָעֲמוּ בּוֹ כָּל טְעָמִים שֶׁבָּעוֹלָם, אֵיזוֹ הָרְעָבָה הָיְתָה כָּאן, מַה פֵּשֶׁר הַכָּתוּב?!

אַסְבִּיר לָכֶם. בַּגְּמָרָא לָמְדוּ, שֶׁהַמָּן יָרַד לַצַּדִּיקִים עַל פֶּתַח בֵּיתָם; לַבֵּינוֹנִים בְּפֶתַח הַמַּחֲנֶה; וְהָרְשָׁעִים יָצְאוּ לְמֶרְחַקִּים לְחַפְּשׂוֹ. וּבְכֵן, הֲרֵי הַכֹּל יוֹדְעִים: אֲנִי צַדִּיק. קַמְתִּי בַּבֹּקֶר, הֵסַטְתִּי אֶת מָסַךְ הָאֹהֶל כְּדֵי לְהַכְנִיס הַבַּיְתָה אֶת מְנָת הַמָּן שֶׁיָּרְדָה בְּפִתְחִי, כְּמִדֵּי בֹּקֶר, וְהִנֵּה שׁוֹד וָשֶׁבֶר: אֵין מָן. חָטָאתִי אֶמֶשׁ, עָבְרָה בְּמֹחִי מַחֲשָׁבָה שֶׁאֵינָהּ הֲגוּנָה, יָרַדְתִּי מִמַּדְרֵגָתִי, וְהַמָּן חָמַק עָבַר.

וּבְכֵן מָה? הַאִם אֵצֵא לְחַפְּשׂוֹ, אוּלַי הוּא בְּפֶתַח הַמַּחֲנֶה. וְאִם אֶמְצָא, אֵלֵךְ עִמּוֹ הַבַּיְתָה, אֶשָּׂאֵהוּ לְעֵינֵי כֹּל, וְכֻלָּם יִסְתַּכְּלוּ וִיצַקְצְקוּ בִּלְשׁוֹנָם וְיִהְיֶה לָהֶם נוֹשֵׂא לְשִׂיחָה... וְגָרוּעַ יוֹתֵר: אוּלַי לֹא אֶמְצָאֵהוּ בְּפֶתַח הַמַּחֲנֶה, וְאַמְשִׁיךְ לִנְדֹּד, וְאַבִּיט יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה, יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה, אֵיפֹה הוּא, לְאָן נֶעְלַם. כָּךְ נֵלֵךְ בִּשְׁלִישִׁיָּה, אֲנִי וְדָתָן וַאֲבִירָם... וְכָל אֵלּוּ שֶׁיָּצְאוּ לְטִיּוּל קָצָר יִסְתַּכְּלוּ עָלֵינוּ, אוּלַי גַּם יִתְנַדְּבוּ לַעְזֹר לְחַפֵּשׂ... לֹא אוּכַל לָשֵׂאת זֹאת!

אֲנִי מוֹרִיד אֶת מָסַךְ הָאֹהֶל וְחוֹזֵר בְּיָדַיִם רֵיקוֹת.

"מַה זֶּה", שׁוֹאֲלִים בְּנֵי הַבַּיִת, "אֵיפֹה הַמָּן?"

"אָה", אֲנִי אוֹמֵר, "יִשָּׁאֵר בַּחוּץ, יֵשׁ לִי תַּעֲנִית חֲלוֹם"...

וְזֶהוּ "וַיְעַנְּךָ", בְּעִנּוּי הַבּוּשָׁה כְּשֶׁלֹּא מָצָאתָ. "וַיַּרְעִבֶךָ" כְּשֶׁהֶחְלַטְתָּ שֶׁמּוּטָב לְהִתְעַנּוֹת. וְאֶת יוֹם הַתַּעֲנִית נִצַּלְתָּ לִתְשׁוּבַת אֱמֶת, וְאָז לַמָּחֳרָת "וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן", חָזַר לְפֶתַח הָאֹהֶל...

הֲרֵי לָנוּ שֶׁמּוּטָב לָצוּם יוֹם שָׁלֵם מֵאֲשֶׁר לְהִתְבַּיֵּשׁ.

רַק לָצוּם? הֵן "צַעַר הַכְּלִימָה מַר מִמָּוֶת" (שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה ג-קיא) וּמַדּוּעַ אֵפוֹא אֵין נִזְהָרִים בּוֹ?! (וְהִגַּדְתָּ לַיָּמִים הַנּוֹרָאִים)

	מטות-מסעי תשפ"ג
	הַנּוֹתֵן – מִשֶּׁל שָׁמַיִם נוֹתֵן!
	"וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד" (מ-לה) בְּפָרָשָׁתֵנוּ מֵקִים מֹשֶׁה רַבֵּנוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן, לְבַדּוֹ, שֶׁכֵּן עַל שְׁמוֹ נִקְרָא וְכָל פְּרָט בּוֹ נַעֲשָׂה "כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה" "וְכִי תִמְכְּרוּ... אַל תּוֹנוּ" (כה-יד) דָּרַשׁ הָרַב גַּלִינְסְקִי: שְׁנֵי כְּתוּבִים הֵם: "וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ... אָחִיו", בְּהוֹנָאַת מָמוֹן הַכָּתוּב מְדַבֵּר; "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ", בְּהוֹנָאַת דְּבָרִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר (ב"מ נח:). נִפְתַּח בְּהוֹנָאַת מָמוֹן. מְנַהֵל סְנִיף בַּנְק בִּבְנֵי בְּרַק אָמַר לִי: "הֲלֹא אַתָּה דּוֹרֵשׁ בָּרַבִּים, אוּלַי תִּתְיַחֵס גַּם לַצֵּ'קִים הַצַּדִּיקִים שֶׁל הָאַבְרֵכִים?... לֹא כֻּלָּם, בְּלִי הַכְלָלוֹת, אֲבָל יֵשׁ בָּרוּךְ הַשֵּׁם צַדִּיקִים לָרֹב". תָּמַהְתִּי: "מַה הוּא צֵ'ק צַדִּיק?" וְאָמַר: "הֲלֹא הַגְּמָרָא אוֹמֶרֶת (בְּרָכוֹת יח:) שֶׁהַצַּדִּיקִים בְּמוֹתָם קְרוּיִים חַיִּים. אָדָם בָּא לַבַּנְק, מַפְקִיד צֵ'ק שֶׁהִגִּיעַ זְמַן פֵּרְעוֹנוֹ, מָלְאוּ יָמָיו, פֹּה תְּהֵא קְבוּרָתוֹ. וְהִנֵּה, חַי הוּא וּבוֹעֵט, אֵין כִּסּוּי וְלֹא נִסְתַּם עָלָיו הַגּוֹלָל. הַאֵין הוּא צַדִּיק?!" אָמַרְתִּי: "צֵ'ק זֶה הוּא צַדִּיק בֶּן רָשָׁע. שֶׁנֶּאֱמַר "לוֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם (תְּהִלִּים לז-כא). וּבֵאוּרוֹ, שֶׁהָרָשָׁע לוֹוֶה כְּשֶׁיּוֹדֵעַ מֵרֹאשׁ שֶׁלֹּא יְשַׁלֵּם (תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל, אָבוֹת ב-ט). אֲבָל לְעֶצֶם הָעִנְיָן, הַבַּנְק אָשֵׁם". מָחָה: "הַבַּנְק? הֲכֵיצַד?!" אָמַרְתִּי: "הִגַּעְתִּי לַסְּנִיף, וְרָאִיתִי שֶׁלֶט מֵעַל הַדֶּלְפֵּק "חֶשְׁבּוֹן עוֹבֵר וָשָׁב - זֶה הַמַּסְלוּל שֶׁל הַצֵּ'ק. מַגִּיעַ וְחוֹזֵר"... זֶה, כַּמּוּבָן, בְּדֶרֶךְ צַחוּת. כִּי אֵיךְ אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁהַצֵּ'ק צַדִּיק? צַדִּיקִים אֵינָם חוֹזְרִים בְּגִלְגּוּל! וּלְעִנְיָנֵנוּ, אֵיךְ עוֹבְרִים וְשׁוֹנִים וְנַעֲשָׂה כְּהֶתֵּר, וַהֲרֵי בִּגְמָרָא (ב"ב מה.) אָמְרוּ, שֶׁהָיוּ חֲשׁוּדִים עַל עֵדוּת שֶׁקֶר וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַחֲזִיקוּם בְּ"לוֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם", עַד כְּדֵי כָּךְ חָמוּר הָיָה הַדָּבָר בְּעֵינֵיהֶם. וְנֹאמַר עַל דֶּרֶךְ הַגְּמָרָא (ב"מ עא.): בּוֹא וּרְאֵה סַמְיוּת עֵינֵיהֶם שֶׁל כּוֹתְבֵי צֵ'קִים בְּלֹא כִּסּוּי. אָדָם קוֹרֵא לַחֲבֵרוֹ "רָשָׁע", יוֹרֵד עִמּוֹ לְחַיָּיו. וְהֵם מְבִיאִים עֵדִים וְלַבְלָר וְקֻלְמוּס וּדְיוֹ וְכוֹתְבִים וְחוֹתְמִים עַל עַצְמָם "רְשָׁעִים אָנוּ", שֶׁהֲרֵי "לוֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם!" וּמִכָּאן, לְסוּג הַהוֹנָאָה הַשֵּׁנִי, הוֹנָאַת דְּבָרִים. שָׁאֲלוּ אֶת הֶחָזוֹן אִישׁ מַה הַהַצְלָחָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר שֶׁל הָאָדָם בָּעוֹלָם. וְעָנָה: לַעֲבֹר אֶת הַחַיִּים מִבְּלִי לִפְגֹעַ בְּאָדָם. אוֹי, כַּמָּה שֶׁזֶּה קָשֶׁה. יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יַזִּיקוּ אֶת מְמוֹן הַזּוּלַת, אֲבָל לְצַעֲרוֹ בְּמַעֲנֵה לָשׁוֹן, בְּקַלּוּת. וְזוֹ תּוֹפָעָה יְדוּעָה וּמֻכֶּרֶת, וּמֻזְכֶּרֶת בַּגְּמָרָא: "רֻבָּן בְּגֶזֶל, וְכֻלָּם בַּאֲבַק לָשׁוֹן הָרַע" (ב"ב קסה.). וּבֶאֱמֶת, "גְּדוֹלָה אוֹנָאַת דְּבָרִים מֵאוֹנָאַת מָמוֹן, שֶׁזֶּה נֶאֱמַר בּוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹקֶיךָ, וְזֶה לֹא נֶאֱמַר בּוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹקֶיךָ. זֶהוּ בְּגוּפוֹ, וְזֶה בְּמָמוֹנוֹ. זֶה נִתָּן לַהֲשָׁבָה וְזֶה לֹא נִתָּן לַהֲשָׁבָה!" (ב"מ נח:). אָדָם פָּגַע בַּחֲבֵרוֹ בְּשֵׁבֶט פִּיו, זִלְזֵל בּוֹ וּבִיְּשׁוֹ. וַאֲנִי שׁוֹאֵל: הַאִם הָיִיתָ מוּכָן לָקַחַת מִמֶּנּוּ אֶת מְזוֹנוֹ, לְהַרְעִיבוֹ יוֹם שָׁלֵם? לֹא, זֶה לֹא. וּמַה חָמוּר יוֹתֵר, בִּיּוּשׁ אוֹ יוֹם תַּעֲנִית? הָבָה נִרְאֶה - הַכָּתוּב אוֹמֵר "וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ, וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן" (דְּבָרִים ח-ג). וְתָמוּהַּ: אֵיזֶה עִנּוּי הָיָה בַּמָּן - "לֶחֶם שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אוֹכְלִים" (יוֹמָא עה.) - וְטָעֲמוּ בּוֹ כָּל טְעָמִים שֶׁבָּעוֹלָם, אֵיזוֹ הָרְעָבָה הָיְתָה כָּאן, מַה פֵּשֶׁר הַכָּתוּב?! אַסְבִּיר לָכֶם. בַּגְּמָרָא לָמְדוּ, שֶׁהַמָּן יָרַד לַצַּדִּיקִים עַל פֶּתַח בֵּיתָם; לַבֵּינוֹנִים בְּפֶתַח הַמַּחֲנֶה; וְהָרְשָׁעִים יָצְאוּ לְמֶרְחַקִּים לְחַפְּשׂוֹ. וּבְכֵן, הֲרֵי הַכֹּל יוֹדְעִים: אֲנִי צַדִּיק. קַמְתִּי בַּבֹּקֶר, הֵסַטְתִּי אֶת מָסַךְ הָאֹהֶל כְּדֵי לְהַכְנִיס הַבַּיְתָה אֶת מְנָת הַמָּן שֶׁיָּרְדָה בְּפִתְחִי, כְּמִדֵּי בֹּקֶר, וְהִנֵּה שׁוֹד וָשֶׁבֶר: אֵין מָן. חָטָאתִי אֶמֶשׁ, עָבְרָה בְּמֹחִי מַחֲשָׁבָה שֶׁאֵינָהּ הֲגוּנָה, יָרַדְתִּי מִמַּדְרֵגָתִי, וְהַמָּן חָמַק עָבַר. וּבְכֵן מָה? הַאִם אֵצֵא לְחַפְּשׂוֹ, אוּלַי הוּא בְּפֶתַח הַמַּחֲנֶה. וְאִם אֶמְצָא, אֵלֵךְ עִמּוֹ הַבַּיְתָה, אֶשָּׂאֵהוּ לְעֵינֵי כֹּל, וְכֻלָּם יִסְתַּכְּלוּ וִיצַקְצְקוּ בִּלְשׁוֹנָם וְיִהְיֶה לָהֶם נוֹשֵׂא לְשִׂיחָה... וְגָרוּעַ יוֹתֵר: אוּלַי לֹא אֶמְצָאֵהוּ בְּפֶתַח הַמַּחֲנֶה, וְאַמְשִׁיךְ לִנְדֹּד, וְאַבִּיט יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה, יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה, אֵיפֹה הוּא, לְאָן נֶעְלַם. כָּךְ נֵלֵךְ בִּשְׁלִישִׁיָּה, אֲנִי וְדָתָן וַאֲבִירָם... וְכָל אֵלּוּ שֶׁיָּצְאוּ לְטִיּוּל קָצָר יִסְתַּכְּלוּ עָלֵינוּ, אוּלַי גַּם יִתְנַדְּבוּ לַעְזֹר לְחַפֵּשׂ... לֹא אוּכַל לָשֵׂאת זֹאת! אֲנִי מוֹרִיד אֶת מָסַךְ הָאֹהֶל וְחוֹזֵר בְּיָדַיִם רֵיקוֹת. "מַה זֶּה", שׁוֹאֲלִים בְּנֵי הַבַּיִת, "אֵיפֹה הַמָּן?" "אָה", אֲנִי אוֹמֵר, "יִשָּׁאֵר בַּחוּץ, יֵשׁ לִי תַּעֲנִית חֲלוֹם"... וְזֶהוּ "וַיְעַנְּךָ", בְּעִנּוּי הַבּוּשָׁה כְּשֶׁלֹּא מָצָאתָ. "וַיַּרְעִבֶךָ" כְּשֶׁהֶחְלַטְתָּ שֶׁמּוּטָב לְהִתְעַנּוֹת. וְאֶת יוֹם הַתַּעֲנִית נִצַּלְתָּ לִתְשׁוּבַת אֱמֶת, וְאָז לַמָּחֳרָת "וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן", חָזַר לְפֶתַח הָאֹהֶל... הֲרֵי לָנוּ שֶׁמּוּטָב לָצוּם יוֹם שָׁלֵם מֵאֲשֶׁר לְהִתְבַּיֵּשׁ. רַק לָצוּם? הֵן "צַעַר הַכְּלִימָה מַר מִמָּוֶת" (שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה ג-קיא) וּמַדּוּעַ אֵפוֹא אֵין נִזְהָרִים בּוֹ?! (וְהִגַּדְתָּ לַיָּמִים הַנּוֹרָאִים)