Otzarot-Article

בִּטָּחוֹן עַצְמִי

"וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם" (יג-לג) בַּגְּמָרָא מוּבָא (סוטה לה) שֶׁאָמְרוּ הַמְרַגְּלִים: "שָׁמַעְנוּ אוֹמְרִים זֶה לָזֶה, נְמָלִים יֵשׁ בַּכְּרָמִים כַּאֲנָשִׁים". כְּשֶׁאָדָם אֵינוֹ מַכִּיר בְּעֵרֶךְ עַצְמוֹ וְרוֹאֶה אֶת עַצְמוֹ כְּ"חָגָב", הַבְּרִיּוֹת יִסְתַּכְּלוּ עָלָיו כְּאִלּוּ הוּא קָטָן עוֹד יוֹתֵר - כִּ"נְמָלָה".

מַעֲשֶׂה בְּאַבְרֵךְ שֶׁנִּכְנְסָה בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת. הוּא חָשַׁב שֶׁאִם יְשַׁפֵּר אֶת הַמַּרְאֶה הַחִיצוֹנִי שֶׁלּוֹ, יַתְחִילוּ לְכַבְּדוֹ יוֹתֵר.

'עַד מָתַי לֹא יְכַבְּדוּ אוֹתִי בַּכּוֹלֵל שֶׁבּוֹ אֲנִי לוֹמֵד? עַד מָתַי יִסְתַּכְּלוּ עָלַי בָּרְחוֹב כְּאִלּוּ אֲנִי נֵטֶל עַל הַחֶבְרָה? עַד מָתַי יְבַזּוּ וְיַשְׁפִּילוּ אוֹתִי?!' הִרְהֵר לְעַצְמוֹ.

הוּא נִכְנַס לַחֲנוּת כּוֹבָעִים וְקָנָה מִגְבַּעַת שֶׁל רַבָּנִים חֲשׁוּבִים. לַמָּחֳרָת, נִכְנַס לַכּוֹלֵל בְּמַצַּב רוּחַ מְרוֹמָם. הוּא הִרְגִּישׁ אָדָם חָשׁוּב וְהַבִּטָּחוֹן הָעַצְמִי שֶׁלּוֹ הָיָה גָּבוֹהַּ. בָּרֶגַע שֶׁנִּכְנַס, בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ אַחַד הָאַבְרֵכִים שֶׁיִּלְמַד אִתּוֹ, כִּי הַחַבְרוּתָא שֶׁלּוֹ לֹא הִגִּיעָה. הוּא הִסְתִּיר חִיּוּךְ. מֵעוֹלָם הָאַבְרֵךְ הַמֻּכְשָׁר הַזֶּה לֹא הִצִּיעַ לוֹ לִלְמֹד עִמּוֹ!

'טוֹב, כַּנִּרְאֶה שֶׁהַכּוֹבַע כְּבָר עוֹשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ', הִרְהֵר לְעַצְמוֹ בְּסִפּוּק.

בְּדַרְכּוֹ חֲזָרָה הַבַּיְתָה, רַק הֵרִים אֶת יָדוֹ וּכְבָר עָצְרָה לְצִדּוֹ מְכוֹנִית וְהִסִּיעָה אוֹתוֹ "טְרֶמְפְּ" - דָּבָר שֶׁלֹּא קָרָה מֵעוֹלָם. כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ הַבַּיְתָה, קִבְּלָה אוֹתוֹ אִשְׁתּוֹ בְּחִיּוּךְ - מְאֹרָע נָדִיר בְּיוֹתֵר בְּחַיֵּי הַנִּשּׂוּאִין שֶׁלּוֹ עִם רַעְיָתוֹ.

הָאַבְרֵךְ תִּכְנֵן כְּבָר לִקְנוֹת כּוֹבַע נוֹסָף, מֵרֹב שֶׁהִתְפַּעֵל מֵהַשְׁפָּעַת הַמִּגְבַּעַת הַמְיֻחֶדֶת עַל חַיָּיו. אַךְ כַּאֲשֶׁר שָׁלַח אֶת יָדוֹ כְּדֵי לְהוֹרִיד אֶת הַמִּגְבַּעַת וּלְהַנִּיחָהּ עַל הַמַּתְלֶה, גִּלָּה שֶׁאֵין לוֹ מִגְבַּעַת לְרֹאשׁוֹ.

הוּא נִכְנַס לְחַדְרוֹ וְהִבְחִין שֶׁשָּׁכַח אֶת הַמִּגְבַּעַת עַל הַמִּטָּה. הִתְבָּרֵר שֶׁבְּמֶשֶׁךְ כָּל הַיּוֹם הוּא הָיָה בְּלִי כּוֹבַע... הַכֹּל הָיָה רַק דִּמְיוֹנוֹת, הוּא רַק הִרְגִּישׁ שֶׁהוּא אָדָם חָשׁוּב. בְּעֶצֶם, הָאַבְרֵכִים נִשְׁאֲרוּ אוֹתָם אַבְרֵכִים, אִשְׁתּוֹ נִשְׁאֲרָה אוֹתָהּ אַחַת, וְגַם הַנֶּהָג שֶׁהִסִּיעַ אוֹתוֹ "טְרֶמְפְּ", רָאָה אוֹתוֹ בְּלִי מִגְבַּעַת...

הַשִּׁנּוּי חָל בּוֹ, כְּתוֹצָאָה מִכָּךְ שֶׁהוּא הִתְחִיל לָחוּשׁ בִּטָּחוֹן עַצְמִי, וְאָז מִמֵּילָא גַּם אֲחֵרִים כִּבְּדוּ אוֹתוֹ. כַּאֲשֶׁר הִקְרִין לִסְבִיבָתוֹ מְכֻבָּדוּת וַחֲשִׁיבוּת - כָּךְ הִתְנַהֲגָה גַּם הַסְּבִיבָה אֵלָיו. אֶת מַה שֶּׁאָדָם מְשַׁדֵּר לִסְבִיבָתוֹ, הוּא מְקַבֵּל חֲזָרָה, בֵּין לְטוֹב וּבֵין לְמוּטָב.

אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַרְבִּים שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר "וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה' וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ" (ישעיה נד-יג), אַל תִּקְרֵי "בָּנַיִךְ" אֶלָּא "בּוֹנַיִךְ" (ברכות סד). תַּלְמִידֵי הַחֲכָמִים הֵם הַבַּנָּאִים שֶׁל הָעוֹלָם. כֵּיצַד? וְכִי רְאִיתֶם פַּעַם אַבְרֵךְ מֵרִים "בְּלוֹקִים" וּבוֹנֶה בִּנְיָנִים?

מְהַנְדֵּס הִצְבִּיעַ עַל בִּנְיָן גּוֹרֵד שְׁחָקִים שֶׁהוּא תִּכְנֵן, וְאָמַר: "דְּעוּ לָכֶם שֶׁכָּל הַבִּנְיָן הַזֶּה עוֹמֵד עַל מַיִם!"

הִתְפַּלְּאוּ הַסּוֹבְבִים וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ לְפֵשֶׁר דְּבָרָיו. הוּא הִסְבִּיר, שֶׁהַבְּלוֹקִים דְּבוּקִים אֶחָד לַשֵּׁנִי בְּעֶזְרַת טִיט, הֶעָשׂוּי מֵחוֹל וּמִמַּיִם. לְלֹא הַמַּיִם, הַטִּיט אֵינוֹ יָכוֹל לְהַדְבִּיק אֶת הַבְּלוֹקִים, וּמִמֵּילָא הַבִּנְיָן לֹא הָיָה מְסֻגָּל לַעֲמֹד אֲפִלּוּ שְׁנִיָּה אַחַת לְלֹא מַיִם!

וְהַנִּמְשָׁל מַדְהִים: "אֵין מַיִם אֶלָּא תּוֹרָה" (ב"ק טז:). בְּנֵי הַיְשִׁיבוֹת וְהָאַבְרֵכִים הַיְקָרִים מִפָּז, מוֹסְרִים אֶת כָּל יְמֵי חַיֵּיהֶם לְמַעַן הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ קַיָּם בִּזְכוּתָם. לְפִיכָךְ, אֵין לְתָאֵר וְאֵין לְשַׁעֵר עַד כַּמָּה אָנוּ צְרִיכִים לֶאֱהֹב, לְהוֹקִיר, לְהַעֲרִיךְ, לְכַבֵּד, לְרוֹמֵם וּלְעוֹדֵד אֶת לְכָל אֵלּוּ שֶׁעֲמֵלִים בַּתּוֹרָה וּמַקְדִּישִׁים אֶת חַיֵּיהֶם לְלִמּוּדָהּ וְלַהֲפָצָתָהּ.

לָכֵן תַּלְמִידֵי הַחֲכָמִים נִקְרָאִים "בַּנָּאִים", כִּי הֵם עוֹסְקִים בְּיִשּׁוּבוֹ שֶׁל עוֹלָם! הֵם הַהֶפֶךְ הַגָּמוּר מִכִּנּוּיֵי הַגְּנַאי שֶׁמְּכַנִּים אוֹתָם הַכּוֹפְרִים: "טַפִּילִים", "פָּרָזִיטִים", "מִשְׁתַּמְּטִים", וְ"אוֹכְלֵי חִנָּם", חָלִילָה וְחַס! וּכְבָר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, דּוֹר שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא, קָטֵגוֹרְיָה בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים (כתובות קיב:).

הָעוֹלָם מְתַעְתֵּעַ בָּנוּ, וְלָכֵן אֵינֶנּוּ רוֹאִים אֶת הַשְׁפָּעַת לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה בְּפֹעַל. אַךְ, לְהַבְדִּיל, גַּם כְּלִי הַנֶּשֶׁק הַהַרְסָנִי בְּיוֹתֵר - הוּא אֵינוֹ נִרְאֶה. בְּסַךְ הַכֹּל "אָטוֹם" קָטָן הַמְּסוֹבָב בְּ"אֶלֶקְטְרוֹנִים" מִקְרוֹסְקוֹפִּיִּים, וּבְכָל זֹאת בְּכֹחוֹ לְהַחֲרִיב מְדִינוֹת שְׁלֵמוֹת. כִּי לֹא כָּל מַה שֶּׁלֹּא רוֹאִים – זֶה אוֹמֵר שֶׁהוּא אֵינוֹ קַיָּם!

אִם קַבַּרְנִיטֵי הַמְּדִינָה הָיוּ יוֹדְעִים מַהִי תְּרוּמָתָם הַכַּבִּירָה שֶׁל תּוֹפְסֵי הַתּוֹרָה לְבִטְחוֹנָהּ וּלְכַלְכָּלָתָהּ שֶׁל הַמְּדִינָה, הֵם הָיוּ עוֹטְפִים כָּל בֶּן יְשִׁיבָה וְכָל אַבְרֵךְ בְּכֶסֶף וּבְזָהָב... אַךְ הָעִנְיָן הוּא חֵלֶק מֵהַנִּסְיוֹנוֹת שֶׁעָלֵינוּ לַעֲבֹר, כְּמוֹ שֶׁגִּלּוּ חַכְמֵי הַתַּלְמוּד עוֹד לִפְנֵי אַלְפַּיִם שָׁנָה (סוטה מט:), שֶׁלִּקְרַאת בּוֹא הַגְּאֻלָּה, חָכְמַת סוֹפְרִים תִּסְרַח וְיִרְאֵי חֵטְא יִמָּאֲסוּ.

אַחַת מִדַּרְכֵי הַיֵּצֶר הָרַע לִדְחֹק אֶת הָאָדָם מִקִּיּוּם הַמִּצְווֹת וּמִלִּמּוּד הַתּוֹרָה, הִיא עַל יְדֵי שֶׁהוּא מַפִּיל עַל הָאָדָם עַצְלוּת. הוּא מְשַׁכְנֵעַ אוֹתוֹ שֶׁהַמִּצְוָה יְכוֹלָה לְחַכּוֹת לִזְמַן מְאֻחָר יוֹתֵר, עַד שֶׁהָעִנְיָן נִשְׁכָּח מִלֵּב הָאָדָם, וּמִתְבַּטֵּל מֵהַמִּצְוָה כָּלִיל.

עַל כָּךְ הַתּוֹרָה רוֹמֶזֶת: "וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר" (שמות יז-ט) – עָלֵינוּ לְהִלָּחֵם בַּ"עֲמָלֵק" שֶׁבְּתוֹכֵנוּ, בַּיֵּצֶר הָרַע, שֶׁבָּא וְאוֹמֵר לָנוּ לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְוָה "מָחָר". עַל כֵּן אָמְרוּ חֲזַ"ל (מכילתא שמות יב), "מִצְוָה הַבָּאָה לְיָדְךָ אַל תַּחְמִיצֶנָּה!" אִם תִּדְחֶה אוֹתָהּ, הִיא תַּהֲפֹךְ לִהְיוֹת חָמֵץ! וְכַיָּדוּעַ, הַיֵּצֶר הָרַע מָשׁוּל לַשְּׂאוֹר שֶׁבָּעִסָּה, שֶׁבִּגְלָלוֹ מַחְמִיצִים אֶת הַמִּצְווֹת.

הַמַּשְׁגִּיחַ מִסְּלַבּוֹדְקָא זַצַ"ל, הָיָה נוֹהֵג לוֹמַר: מָה הַהֶבְדֵּל בֵּין "זָרִיז" לְ"עַצְלָן"? הַזָּרִיז אוֹמֵר: "מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת הַיּוֹם, לָמָּה לַעֲשׂוֹת מָחָר?" וְאִלּוּ הָעַצְלָן טוֹעֵן: "מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת מָחָר, לָמָּה לַעֲשׂוֹת הַיּוֹם?"

עַל פִּי זֶה, יוּבַן מַדּוּעַ בִּקֵּשׁ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ מֵהַמְרַגְּלִים שֶׁיָּבִיאוּ מִפֵּרוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ אֶת הַפֵּרוֹת הַגְּרוּעִים. הוּא חָשַׁשׁ שֶׁעַד שֶׁיְּחַפְּשׂוּ פֵּרוֹת מְשֻׁבָּחִים, הֵם יִתְעַכְּבוּ וְתֵצֵא מִכָּךְ תַּקָּלָה. יְסוֹד זֶה צָרִיךְ לְלַוּוֹת אוֹתָנוּ לְאֹרֶךְ כָּל חַיֵּינוּ: כָּעֵת אַתָּה יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל? הִתְפַּלֵּל! עַכְשָׁו אַתָּה יָכוֹל לִלְמֹד שָׁעָה? שֵׁב וּלְמַד! הַיּוֹם יֵשׁ בִּיכָלְתְּךָ לִתְרֹם סְכוּם מְסֻיָּם - תְּרֹם! כִּי הַרְבֵּה בְּטֵלִים יֵשׁ כְּנֶגְדְּךָ.

אִם נַרְאֶה לְבוֹרֵא עוֹלָם אֶת חִשְׁקֵנוּ לְקִיּוּם מִצְווֹתָיו וּלְלִמּוּד תּוֹרָתוֹ, הוּא יְסַיֵּעַ בַּעֲדֵנוּ לְהַמְשִׁיךְ הָלְאָה וִיאַפְשֵׁר לָנוּ לְקַיֵּם מִצְווֹת נוֹסָפוֹת בְּנַחַת, שֶׁכְּבָר אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל, שֶׁשְּׂכַר מִצְוָה – מִצְוָה (אבות ד-ב).

פָּסַק הָרַדְבַּ"ז (ח"ד סימן יג): יְהוּדִי שֶׁנִּמְצָא בְּבַיִת הָאֲסוּרִים אֵצֶל גּוֹיִים הַמּוֹנְעִים מִמֶּנּוּ לְהִתְפַּלֵּל בְּמִנְיָן בְּכָל יוֹם, אוּלָם נוֹתְנִים לוֹ יוֹם אֶחָד לִבְחִירָה לִתְפִלָּה בְּצִבּוּר - עָלָיו לְבַקֵּשׁ לְהִתְפַּלֵּל אֶת הַתְּפִלָּה הַקְּרוֹבָה, שֶׁל אוֹתוֹ הַיּוֹם, וְלֹא לְחַכּוֹת לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה אוֹ לְיוֹם הַכִּפּוּרִים, כִּי מִצְוָה הַבָּאָה לְיָדְךָ אֶל תַּחְמִיצֶנָּה. (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)

	נשא תשפ"ג
	הַחֶסֶד חוֹזֵר לִבְעָלָיו
	בִּטָּחוֹן עַצְמִי "וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם" (יג-לג) בַּגְּמָרָא מוּבָא (סוטה לה) שֶׁאָמְרוּ הַמְרַגְּלִים: "שָׁמַעְנוּ אוֹמְרִים זֶה לָזֶה, נְמָלִים יֵשׁ בַּכְּרָמִים כַּאֲנָשִׁים". כְּשֶׁאָדָם אֵינוֹ מַכִּיר בְּעֵרֶךְ עַצְמוֹ וְרוֹאֶה אֶת עַצְמוֹ כְּ"חָגָב", הַבְּרִיּוֹת יִסְתַּכְּלוּ עָלָיו כְּאִלּוּ הוּא קָטָן עוֹד יוֹתֵר - כִּ"נְמָלָה". מַעֲשֶׂה בְּאַבְרֵךְ שֶׁנִּכְנְסָה בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת. הוּא חָשַׁב שֶׁאִם יְשַׁפֵּר אֶת הַמַּרְאֶה הַחִיצוֹנִי שֶׁלּוֹ, יַתְחִילוּ לְכַבְּדוֹ יוֹתֵר. 'עַד מָתַי לֹא יְכַבְּדוּ אוֹתִי בַּכּוֹלֵל שֶׁבּוֹ אֲנִי לוֹמֵד? עַד מָתַי יִסְתַּכְּלוּ עָלַי בָּרְחוֹב כְּאִלּוּ אֲנִי נֵטֶל עַל הַחֶבְרָה? עַד מָתַי יְבַזּוּ וְיַשְׁפִּילוּ אוֹתִי?!' הִרְהֵר לְעַצְמוֹ. הוּא נִכְנַס לַחֲנוּת כּוֹבָעִים וְקָנָה מִגְבַּעַת שֶׁל רַבָּנִים חֲשׁוּבִים. לַמָּחֳרָת, נִכְנַס לַכּוֹלֵל בְּמַצַּב רוּחַ מְרוֹמָם. הוּא הִרְגִּישׁ אָדָם חָשׁוּב וְהַבִּטָּחוֹן הָעַצְמִי שֶׁלּוֹ הָיָה גָּבוֹהַּ. בָּרֶגַע שֶׁנִּכְנַס, בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ אַחַד הָאַבְרֵכִים שֶׁיִּלְמַד אִתּוֹ, כִּי הַחַבְרוּתָא שֶׁלּוֹ לֹא הִגִּיעָה. הוּא הִסְתִּיר חִיּוּךְ. מֵעוֹלָם הָאַבְרֵךְ הַמֻּכְשָׁר הַזֶּה לֹא הִצִּיעַ לוֹ לִלְמֹד עִמּוֹ! 'טוֹב, כַּנִּרְאֶה שֶׁהַכּוֹבַע כְּבָר עוֹשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ', הִרְהֵר לְעַצְמוֹ בְּסִפּוּק. בְּדַרְכּוֹ חֲזָרָה הַבַּיְתָה, רַק הֵרִים אֶת יָדוֹ וּכְבָר עָצְרָה לְצִדּוֹ מְכוֹנִית וְהִסִּיעָה אוֹתוֹ "טְרֶמְפְּ" - דָּבָר שֶׁלֹּא קָרָה מֵעוֹלָם. כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ הַבַּיְתָה, קִבְּלָה אוֹתוֹ אִשְׁתּוֹ בְּחִיּוּךְ - מְאֹרָע נָדִיר בְּיוֹתֵר בְּחַיֵּי הַנִּשּׂוּאִין שֶׁלּוֹ עִם רַעְיָתוֹ. הָאַבְרֵךְ תִּכְנֵן כְּבָר לִקְנוֹת כּוֹבַע נוֹסָף, מֵרֹב שֶׁהִתְפַּעֵל מֵהַשְׁפָּעַת הַמִּגְבַּעַת הַמְיֻחֶדֶת עַל חַיָּיו. אַךְ כַּאֲשֶׁר שָׁלַח אֶת יָדוֹ כְּדֵי לְהוֹרִיד אֶת הַמִּגְבַּעַת וּלְהַנִּיחָהּ עַל הַמַּתְלֶה, גִּלָּה שֶׁאֵין לוֹ מִגְבַּעַת לְרֹאשׁוֹ. הוּא נִכְנַס לְחַדְרוֹ וְהִבְחִין שֶׁשָּׁכַח אֶת הַמִּגְבַּעַת עַל הַמִּטָּה. הִתְבָּרֵר שֶׁבְּמֶשֶׁךְ כָּל הַיּוֹם הוּא הָיָה בְּלִי כּוֹבַע... הַכֹּל הָיָה רַק דִּמְיוֹנוֹת, הוּא רַק הִרְגִּישׁ שֶׁהוּא אָדָם חָשׁוּב. בְּעֶצֶם, הָאַבְרֵכִים נִשְׁאֲרוּ אוֹתָם אַבְרֵכִים, אִשְׁתּוֹ נִשְׁאֲרָה אוֹתָהּ אַחַת, וְגַם הַנֶּהָג שֶׁהִסִּיעַ אוֹתוֹ "טְרֶמְפְּ", רָאָה אוֹתוֹ בְּלִי מִגְבַּעַת... הַשִּׁנּוּי חָל בּוֹ, כְּתוֹצָאָה מִכָּךְ שֶׁהוּא הִתְחִיל לָחוּשׁ בִּטָּחוֹן עַצְמִי, וְאָז מִמֵּילָא גַּם אֲחֵרִים כִּבְּדוּ אוֹתוֹ. כַּאֲשֶׁר הִקְרִין לִסְבִיבָתוֹ מְכֻבָּדוּת וַחֲשִׁיבוּת - כָּךְ הִתְנַהֲגָה גַּם הַסְּבִיבָה אֵלָיו. אֶת מַה שֶּׁאָדָם מְשַׁדֵּר לִסְבִיבָתוֹ, הוּא מְקַבֵּל חֲזָרָה, בֵּין לְטוֹב וּבֵין לְמוּטָב. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַרְבִּים שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר "וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה' וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ" (ישעיה נד-יג), אַל תִּקְרֵי "בָּנַיִךְ" אֶלָּא "בּוֹנַיִךְ" (ברכות סד). תַּלְמִידֵי הַחֲכָמִים הֵם הַבַּנָּאִים שֶׁל הָעוֹלָם. כֵּיצַד? וְכִי רְאִיתֶם פַּעַם אַבְרֵךְ מֵרִים "בְּלוֹקִים" וּבוֹנֶה בִּנְיָנִים? מְהַנְדֵּס הִצְבִּיעַ עַל בִּנְיָן גּוֹרֵד שְׁחָקִים שֶׁהוּא תִּכְנֵן, וְאָמַר: "דְּעוּ לָכֶם שֶׁכָּל הַבִּנְיָן הַזֶּה עוֹמֵד עַל מַיִם!" הִתְפַּלְּאוּ הַסּוֹבְבִים וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ לְפֵשֶׁר דְּבָרָיו. הוּא הִסְבִּיר, שֶׁהַבְּלוֹקִים דְּבוּקִים אֶחָד לַשֵּׁנִי בְּעֶזְרַת טִיט, הֶעָשׂוּי מֵחוֹל וּמִמַּיִם. לְלֹא הַמַּיִם, הַטִּיט אֵינוֹ יָכוֹל לְהַדְבִּיק אֶת הַבְּלוֹקִים, וּמִמֵּילָא הַבִּנְיָן לֹא הָיָה מְסֻגָּל לַעֲמֹד אֲפִלּוּ שְׁנִיָּה אַחַת לְלֹא מַיִם! וְהַנִּמְשָׁל מַדְהִים: "אֵין מַיִם אֶלָּא תּוֹרָה" (ב"ק טז:). בְּנֵי הַיְשִׁיבוֹת וְהָאַבְרֵכִים הַיְקָרִים מִפָּז, מוֹסְרִים אֶת כָּל יְמֵי חַיֵּיהֶם לְמַעַן הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ קַיָּם בִּזְכוּתָם. לְפִיכָךְ, אֵין לְתָאֵר וְאֵין לְשַׁעֵר עַד כַּמָּה אָנוּ צְרִיכִים לֶאֱהֹב, לְהוֹקִיר, לְהַעֲרִיךְ, לְכַבֵּד, לְרוֹמֵם וּלְעוֹדֵד אֶת לְכָל אֵלּוּ שֶׁעֲמֵלִים בַּתּוֹרָה וּמַקְדִּישִׁים אֶת חַיֵּיהֶם לְלִמּוּדָהּ וְלַהֲפָצָתָהּ. לָכֵן תַּלְמִידֵי הַחֲכָמִים נִקְרָאִים "בַּנָּאִים", כִּי הֵם עוֹסְקִים בְּיִשּׁוּבוֹ שֶׁל עוֹלָם! הֵם הַהֶפֶךְ הַגָּמוּר מִכִּנּוּיֵי הַגְּנַאי שֶׁמְּכַנִּים אוֹתָם הַכּוֹפְרִים: "טַפִּילִים", "פָּרָזִיטִים", "מִשְׁתַּמְּטִים", וְ"אוֹכְלֵי חִנָּם", חָלִילָה וְחַס! וּכְבָר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, דּוֹר שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא, קָטֵגוֹרְיָה בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים (כתובות קיב:). הָעוֹלָם מְתַעְתֵּעַ בָּנוּ, וְלָכֵן אֵינֶנּוּ רוֹאִים אֶת הַשְׁפָּעַת לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה בְּפֹעַל. אַךְ, לְהַבְדִּיל, גַּם כְּלִי הַנֶּשֶׁק הַהַרְסָנִי בְּיוֹתֵר - הוּא אֵינוֹ נִרְאֶה. בְּסַךְ הַכֹּל "אָטוֹם" קָטָן הַמְּסוֹבָב בְּ"אֶלֶקְטְרוֹנִים" מִקְרוֹסְקוֹפִּיִּים, וּבְכָל זֹאת בְּכֹחוֹ לְהַחֲרִיב מְדִינוֹת שְׁלֵמוֹת. כִּי לֹא כָּל מַה שֶּׁלֹּא רוֹאִים – זֶה אוֹמֵר שֶׁהוּא אֵינוֹ קַיָּם! אִם קַבַּרְנִיטֵי הַמְּדִינָה הָיוּ יוֹדְעִים מַהִי תְּרוּמָתָם הַכַּבִּירָה שֶׁל תּוֹפְסֵי הַתּוֹרָה לְבִטְחוֹנָהּ וּלְכַלְכָּלָתָהּ שֶׁל הַמְּדִינָה, הֵם הָיוּ עוֹטְפִים כָּל בֶּן יְשִׁיבָה וְכָל אַבְרֵךְ בְּכֶסֶף וּבְזָהָב... אַךְ הָעִנְיָן הוּא חֵלֶק מֵהַנִּסְיוֹנוֹת שֶׁעָלֵינוּ לַעֲבֹר, כְּמוֹ שֶׁגִּלּוּ חַכְמֵי הַתַּלְמוּד עוֹד לִפְנֵי אַלְפַּיִם שָׁנָה (סוטה מט:), שֶׁלִּקְרַאת בּוֹא הַגְּאֻלָּה, חָכְמַת סוֹפְרִים תִּסְרַח וְיִרְאֵי חֵטְא יִמָּאֲסוּ. אַחַת מִדַּרְכֵי הַיֵּצֶר הָרַע לִדְחֹק אֶת הָאָדָם מִקִּיּוּם הַמִּצְווֹת וּמִלִּמּוּד הַתּוֹרָה, הִיא עַל יְדֵי שֶׁהוּא מַפִּיל עַל הָאָדָם עַצְלוּת. הוּא מְשַׁכְנֵעַ אוֹתוֹ שֶׁהַמִּצְוָה יְכוֹלָה לְחַכּוֹת לִזְמַן מְאֻחָר יוֹתֵר, עַד שֶׁהָעִנְיָן נִשְׁכָּח מִלֵּב הָאָדָם, וּמִתְבַּטֵּל מֵהַמִּצְוָה כָּלִיל. עַל כָּךְ הַתּוֹרָה רוֹמֶזֶת: "וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר" (שמות יז-ט) – עָלֵינוּ לְהִלָּחֵם בַּ"עֲמָלֵק" שֶׁבְּתוֹכֵנוּ, בַּיֵּצֶר הָרַע, שֶׁבָּא וְאוֹמֵר לָנוּ לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְוָה "מָחָר". עַל כֵּן אָמְרוּ חֲזַ"ל (מכילתא שמות יב), "מִצְוָה הַבָּאָה לְיָדְךָ אַל תַּחְמִיצֶנָּה!" אִם תִּדְחֶה אוֹתָהּ, הִיא תַּהֲפֹךְ לִהְיוֹת חָמֵץ! וְכַיָּדוּעַ, הַיֵּצֶר הָרַע מָשׁוּל לַשְּׂאוֹר שֶׁבָּעִסָּה, שֶׁבִּגְלָלוֹ מַחְמִיצִים אֶת הַמִּצְווֹת. הַמַּשְׁגִּיחַ מִסְּלַבּוֹדְקָא זַצַ"ל, הָיָה נוֹהֵג לוֹמַר: מָה הַהֶבְדֵּל בֵּין "זָרִיז" לְ"עַצְלָן"? הַזָּרִיז אוֹמֵר: "מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת הַיּוֹם, לָמָּה לַעֲשׂוֹת מָחָר?" וְאִלּוּ הָעַצְלָן טוֹעֵן: "מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת מָחָר, לָמָּה לַעֲשׂוֹת הַיּוֹם?" עַל פִּי זֶה, יוּבַן מַדּוּעַ בִּקֵּשׁ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ מֵהַמְרַגְּלִים שֶׁיָּבִיאוּ מִפֵּרוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ אֶת הַפֵּרוֹת הַגְּרוּעִים. הוּא חָשַׁשׁ שֶׁעַד שֶׁיְּחַפְּשׂוּ פֵּרוֹת מְשֻׁבָּחִים, הֵם יִתְעַכְּבוּ וְתֵצֵא מִכָּךְ תַּקָּלָה. יְסוֹד זֶה צָרִיךְ לְלַוּוֹת אוֹתָנוּ לְאֹרֶךְ כָּל חַיֵּינוּ: כָּעֵת אַתָּה יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל? הִתְפַּלֵּל! עַכְשָׁו אַתָּה יָכוֹל לִלְמֹד שָׁעָה? שֵׁב וּלְמַד! הַיּוֹם יֵשׁ בִּיכָלְתְּךָ לִתְרֹם סְכוּם מְסֻיָּם - תְּרֹם! כִּי הַרְבֵּה בְּטֵלִים יֵשׁ כְּנֶגְדְּךָ. אִם נַרְאֶה לְבוֹרֵא עוֹלָם אֶת חִשְׁקֵנוּ לְקִיּוּם מִצְווֹתָיו וּלְלִמּוּד תּוֹרָתוֹ, הוּא יְסַיֵּעַ בַּעֲדֵנוּ לְהַמְשִׁיךְ הָלְאָה וִיאַפְשֵׁר לָנוּ לְקַיֵּם מִצְווֹת נוֹסָפוֹת בְּנַחַת, שֶׁכְּבָר אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל, שֶׁשְּׂכַר מִצְוָה – מִצְוָה (אבות ד-ב). פָּסַק הָרַדְבַּ"ז (ח"ד סימן יג): יְהוּדִי שֶׁנִּמְצָא בְּבַיִת הָאֲסוּרִים אֵצֶל גּוֹיִים הַמּוֹנְעִים מִמֶּנּוּ לְהִתְפַּלֵּל בְּמִנְיָן בְּכָל יוֹם, אוּלָם נוֹתְנִים לוֹ יוֹם אֶחָד לִבְחִירָה לִתְפִלָּה בְּצִבּוּר - עָלָיו לְבַקֵּשׁ לְהִתְפַּלֵּל אֶת הַתְּפִלָּה הַקְּרוֹבָה, שֶׁל אוֹתוֹ הַיּוֹם, וְלֹא לְחַכּוֹת לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה אוֹ לְיוֹם הַכִּפּוּרִים, כִּי מִצְוָה הַבָּאָה לְיָדְךָ אֶל תַּחְמִיצֶנָּה. (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)