Otzarot-Article

הָאֶתְרוֹג, אָמְרוּ חֲזַ"ל, דּוֹמֶה לְלֵב. "מִכָּל מִשְׁמָר נְצֹר לִבֶּךָ", אָמַר הַכָּתוּב. כֹּה עָדִין הוּא הָאֶתְרוֹג, עָלוּל לְהִפָּסֵל בְּנָקֵל.

אַךְ לֹא כָּל דָּבָר פּוֹסֵל בּוֹ. וְכָךְ שָׁנִינוּ בַּהֲלָכָה: נִקַּב וְחָסֵר בּוֹ כָּלְשֶׁהוּ - פָּסוּל. אֲבָל אִם לֹא חָסֵר בּוֹ כְּלוּם עֵקֶב הַנֶּקֶב, כָּשֵׁר. וּבִתְנַאי אֶחָד: שֶׁהַנֶּקֶב לֹא יַגִּיעַ לַגַּרְעִינִים. הַגַּרְעִינִים מֵהֶם יִצְמַח דּוֹר הֶעָתִיד, שֶׁהֵם לֹא יִפָּגְעוּ, שֶׁהֵם יִהְיוּ שְׁמוּרִים וּמֻגָּנִים!

דּוֹרֵנוּ, דּוֹר פָּרוּץ הוּא. פְּרָצוֹת כֹּה רַבּוֹת נִבְּעוּ בְּחוֹמוֹתֵינוּ, וְרוּחוֹת רָעוֹת חוֹדְרוֹת דַּרְכָּן, רוּחוֹת פְּרָצִים וּפְרִיצוּת. וּמִי יֹאמַר שֶׁלֹּא חָדְרוּ לַלְּבָבוֹת, שֶׁלֹּא הֻשְׁפַּעְנוּ בִּמְאוּמָה. הֲרֵי הַתַּרְבּוּת הַקְּלוֹקֶלֶת תּוֹקֶפֶת, מַכָּה, נוֹקֶבֶת, מְחוֹרֶרֶת! "נִקַּב וְחָסֵר, פָּסוּל". אִם הִצְלִיחָה לִקְטֹעַ וְלִפְגּוֹם, אֲבוֹי. אֲבָל "נִקַּב וְלֹא חָסֵר, כָּשֵׁר", וּבִתְנַאי אֶחָד: שֶׁהַיְּלָדִים יִהְיוּ מֻגָּנִים, שֶׁהַנֹּעַר לֹא יִהְיֶה חָשׂוּף לְכָל מִפְגְּעֵי הַתִּקְשֹׁרֶת, לְכָל עֲרוּצֵי הַסִּטְרָא אַחֲרָא, לְכָל הַקְּלוֹקֵל בָּעוֹלָם הַחִיצוֹן. עֲלֵיהֶם, עַל הַיְלָדִים הָרַכִּים, נִשְׁמֹר מִכָּל מִשְׁמָר! וְאִם כֹּה נַעֲשֶׂה, יִהְיֶה הָאֶתְרוֹג עַצְמוֹ כָּשֵׁר. הַהוֹרִים עַצְמָם יִכָּתְבוּ בְּסִפְרָם שֶׁל צַדִּיקִים גְּמוּרִים בְּיוֹם הַחִתּוּם הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה! (מַעְיַן הַמּוֹעֵד)

	נשא תשפ"ג
	בְּרָכָה לְלֹא דְּאָגָה
	דָּרַשׁ הָרַב גַּלִינְסְקִי: "מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן, כִּי פִּקּוּדֶיךָ נָצָרְתִּי" (תְּהִלִּים קיט-ק) הָאֶתְרוֹג, אָמְרוּ חֲזַ"ל, דּוֹמֶה לְלֵב. "מִכָּל מִשְׁמָר נְצֹר לִבֶּךָ", אָמַר הַכָּתוּב. כֹּה עָדִין הוּא הָאֶתְרוֹג, עָלוּל לְהִפָּסֵל בְּנָקֵל. אַךְ לֹא כָּל דָּבָר פּוֹסֵל בּוֹ. וְכָךְ שָׁנִינוּ בַּהֲלָכָה: נִקַּב וְחָסֵר בּוֹ כָּלְשֶׁהוּ - פָּסוּל. אֲבָל אִם לֹא חָסֵר בּוֹ כְּלוּם עֵקֶב הַנֶּקֶב, כָּשֵׁר. וּבִתְנַאי אֶחָד: שֶׁהַנֶּקֶב לֹא יַגִּיעַ לַגַּרְעִינִים. הַגַּרְעִינִים מֵהֶם יִצְמַח דּוֹר הֶעָתִיד, שֶׁהֵם לֹא יִפָּגְעוּ, שֶׁהֵם יִהְיוּ שְׁמוּרִים וּמֻגָּנִים! דּוֹרֵנוּ, דּוֹר פָּרוּץ הוּא. פְּרָצוֹת כֹּה רַבּוֹת נִבְּעוּ בְּחוֹמוֹתֵינוּ, וְרוּחוֹת רָעוֹת חוֹדְרוֹת דַּרְכָּן, רוּחוֹת פְּרָצִים וּפְרִיצוּת. וּמִי יֹאמַר שֶׁלֹּא חָדְרוּ לַלְּבָבוֹת, שֶׁלֹּא הֻשְׁפַּעְנוּ בִּמְאוּמָה. הֲרֵי הַתַּרְבּוּת הַקְּלוֹקֶלֶת תּוֹקֶפֶת, מַכָּה, נוֹקֶבֶת, מְחוֹרֶרֶת! "נִקַּב וְחָסֵר, פָּסוּל". אִם הִצְלִיחָה לִקְטֹעַ וְלִפְגּוֹם, אֲבוֹי. אֲבָל "נִקַּב וְלֹא חָסֵר, כָּשֵׁר", וּבִתְנַאי אֶחָד: שֶׁהַיְּלָדִים יִהְיוּ מֻגָּנִים, שֶׁהַנֹּעַר לֹא יִהְיֶה חָשׂוּף לְכָל מִפְגְּעֵי הַתִּקְשֹׁרֶת, לְכָל עֲרוּצֵי הַסִּטְרָא אַחֲרָא, לְכָל הַקְּלוֹקֵל בָּעוֹלָם הַחִיצוֹן. עֲלֵיהֶם, עַל הַיְלָדִים הָרַכִּים, נִשְׁמֹר מִכָּל מִשְׁמָר! וְאִם כֹּה נַעֲשֶׂה, יִהְיֶה הָאֶתְרוֹג עַצְמוֹ כָּשֵׁר. הַהוֹרִים עַצְמָם יִכָּתְבוּ בְּסִפְרָם שֶׁל צַדִּיקִים גְּמוּרִים בְּיוֹם הַחִתּוּם הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה! (מַעְיַן הַמּוֹעֵד)