Otzarot-Article

"וַיִּקְרָא" (א-א) הָאוֹת א' בַּמִּלָּה "וַיִּקְרָא" כְּתוּבָה בְּקָטָן בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה, כְּאִלּוּ כָּתוּב: "וַיִּקַר", לְשׁוֹן "מִקְרֶה". לִרְמֹז לָנוּ, שֶׁכָּל הַמִּקְרִים בָּעוֹלָם - וְלוּ הַקְּטַנִּים בְּיוֹתֵר - מִתְרַחֲשִׁים אַךְ וְרַק בְּהַשְׁגָּחַת ה' יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא אַלּוּפוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְאֵין מִקְרֶה בָּעוֹלָם.

רֶמֶז לַדָּבָר: אוֹתִיּוֹת "מִקְרֶה" – "רַק מֵה'" אוֹ "רָקַם ה'".

סִפֵּר אַבְרֵךְ כּוֹלֵל בְּמֶרְכַּז הָאָרֶץ סִפּוּר מְרַתֵּק: בַּחֲצוֹת לַיְלָה, בְּעוֹדִי שׁוֹקֵד עַל דַּלְתוֹת הַתּוֹרָה, נִשְׁמְעוּ דְּפִיקוֹת מַבְהִילוֹת עַל דֶּלֶת בֵּיתִי. נִגַּשְׁתִּי אֶל הַדֶּלֶת וּלְנֶגֶד עֵינַי עָמְדוּ שְׁנֵי שׁוֹטְרִים חֲמוּרֵי סֵבֶר.

"מַה קָּרָה?!" שָׁאַלְתִּי בְּלַחַץ.

"אֱרֹז בְּבַקָּשָׁה אֶת חֲפָצֶיךָ הַהֶכְרֵחִיִּים, אַתָּה מַגִּיעַ אִתָּנוּ לְמַעֲצָר!" פָּקְדוּ הַשּׁוֹטְרִים.

עֵינַי חָשְׁכוּ. "עַל מָה וְלָמָּה?!" זָעַקְתִּי מִקִּירוֹת לִבִּי, אַךְ הַשּׁוֹטְרִים לֹא הֵשִׁיבוּ דָּבָר...

הֻכְנַסְתִּי אֶל הַנַּיֶּדֶת וְעָרַכְתִּי חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ מַעֲמִיק בַּמָּה חָטָאתִי וְעַל מַה הִגִּיעַ לִי הָעֹנֶשׁ הַזֶּה, עָוֶל נוֹרָא כָּל כָּךְ. לְאַחַר נְסִיעָה מְמֻשֶּׁכֶת עַד לָעִיר אַשְׁקְלוֹן, הוּבַלְתִּי לְתָא מַעֲצָר בְּבֵית הַכֶּלֶא 'שִׁקְמָה'.

בְּאוֹתוֹ תָּא מַעֲצָר הָיָה אָדָם נוֹסָף שֶׁשָּׁאַל אוֹתִי מַה הֵבִיא אוֹתִי לְכָאן. עָנִיתִי לוֹ שֶׁעַד עַכְשָׁו אֵינִי מֵבִין עַל מָה וְלָמָּה.

"וּמַדּוּעַ אַתָּה כָּאן?" הִתְעַנְיַנְתִּי גַּם אֲנִי.

"סָטַרְתִּי לַאֲרוּסָתִי. אָמְנָם הִיא לֹא הִלְשִׁינָה עָלַי, אֲבָל הַשְּׁכֵנִים כֵּן. בְּקָרוֹב אָנוּ מִתְחַתְּנִים".

"מַה הֵבִיא אוֹתְךָ לִסְטֹר לַאֲרוּסָתְךָ?!"

"לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים, אָחִי הָלַךְ לְעוֹלָמוֹ וְהִשְׁאִיר בֵּן שֶׁשְּׁמוֹ נוֹשֵׂא אֶת שֵׁם אָבִי זַ"ל. הָיִיתִי מְאֹד קָשׁוּר לְאָחִי, וּמִכֵּיוָן שֶׁאֲנִי אִישׁ אָמִיד, הִצַּעְתִּי לְאַלְמָנָתוֹ לְהִנָּשֵׂא לִי, כִּי מַצָּבָהּ הַכַּלְכָּלִי גָּרוּעַ, וְכָךְ אוּכַל לְגַדֵּל אֶת בֶּן אָחִי כִּבְנִי, וְהִיא הִסְכִּימָה. לִפְנֵי יוֹמַיִם הִיא הִרְבִּיצָה לַבֵּן, לָכֵן הִתְעַצְבַּנְתִּי עָלֶיהָ וְסָטַרְתִּי לָהּ".

הִזְדַּעְזַעְתִּי עַד עִמְקֵי נִשְׁמָתִי, "אָסוּר לְךָ בְּתַכְלִית הָאִסּוּר לָשֵׂאת אוֹתָהּ! זֶה חִיּוּב כָּרֵת! הֲרֵי הִיא אֵשֶׁת אָחִיךָ!"

בְּמֶשֶׁךְ הַלַּיְלָה הִסְבַּרְתִּי לוֹ אֶת חֻמְרַת הָאִסּוּר וְהִצְלַחְתִּי לִמְצֹא מְסִלּוֹת אֶל לִבּוֹ, עַד שֶׁלְּבַסּוֹף הִכְרִיז: "אֲנִי נִשְׁבָּע לְךָ שֶׁאֲנִי מְבַטֵּל אֶת הַשִּׁדּוּךְ הַזֶּה!"

בְּדִיּוּק בָּרֶגַע שֶׁהֶחֱלַפְנוּ טֵלֵפוֹנִים, נִכְנְסוּ לְפֶתַע שְׁנֵי סוֹהֲרִים אֶל הַתָּא וּפָנוּ אֵלַי: "אַלְפֵי סְלִיחוֹת... אָנוּ לֹא יוֹדְעִים כֵּיצַד לְהִתְנַצֵּל בְּפָנֶיךָ. קָרְתָה כָּאן טָעוּת נוֹרָאָה"...

"אַתֶּם לֹא צְרִיכִים לְהִתְנַצֵּל, לֹא אַתֶּם הֲבֵאתֶם אוֹתִי לְכָאן. ה' יִתְבָּרַךְ שָׁלַח אוֹתִי לְכָאן כְּדֵי לְהַצִּיל יְהוּדִי מֵאִסּוּר כָּרֵת!"

נִסְתָּרוֹת דַּרְכֵי הַבּוֹרֵא... לִפְעָמִים הַתּוֹעֶלֶת מוּבֶנֶת בִּמְהֵרָה, אַךְ לְעִתִּים הַדָּבָר הוּא בְּגֶדֶר תַּעֲלוּמָה. תַּפְקִידֵנוּ לָדַעַת כִּי "מֵה' מִצְעֲדֵי גֶבֶר" (משלי כ-כד) וְהַכֹּל בִּגְזֵרַת עֶלְיוֹן!

עַל הָאָדָם לְקַבֵּל בְּאַהֲבָה אֶת כָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו, שֶׁהֲרֵי כָּל מָה דְּעָבִיד רַחֲמָנָא - לְטָב עָבִיד (ברכות ס:). גַּם בְּשָׁעָה שֶׁקָּשֶׁה וְרַע לוֹ, יַמְשִׁיךְ לַעֲבֹד אֶת בּוֹרְאוֹ בְּלִי לְהַרְהֵר אַחֲרָיו!

שָׂח הָרַב יַעֲקֹב גָּלִינְסְקִי זַצַּ"ל: כְּשֶׁהָרוּסִים כָּבְשׁוּ אֶת לִיטָא וְאָסְרוּ לִלְמֹד תּוֹרָה, אָנוּ הִמְשַׁכְנוּ לִלְמֹד תּוֹרָה בַּמַּחְתֶּרֶת, אַךְ לְבַסּוֹף נִתְפַּסְנוּ עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה. חֵלֶק מֵהַתַּלְמִידִים הִצְלִיחוּ לַחְמֹק בִּשְׁעַת הַפְּשִׁיטָה, כָּל כָּךְ קִנֵּאנוּ בָּהֶם, שֶׁהֲרֵי עָלֵינוּ גָּזְרוּ עֲבוֹדוֹת בְּסִיבִּיר לְמֶשֶׁךְ עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים! וְהִנֵּה לְמָחֳרָת, פָּלְשׁוּ הַגֶּרְמָנִים לְלִיטָא וְהָרְגוּ אֶת כֻּלָּם, וְאוֹתָנוּ שִׁחְרְרוּ מִסִּיבִּיר מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים, כָּךְ שֶׁלְּבַסּוֹף דַּוְקָא סִיבִּיר הִוְּתָה עֲבוּרֵנוּ אֶת קֶרֶשׁ הַהַצָּלָה!

אָנוּ לֹא יוֹדְעִים מָה רַע וּמַה טּוֹב, לָכֵן תָּמִיד צָרִיךְ לִסְמֹךְ עַל הַנְהָגַת ה' וּלְבָרֵךְ עַל הָרָעָה כְּשֵׁם שֶׁמְּבָרְכִים עַל הַטּוֹבָה!

מַעֲשֶׂה בִּבְנוֹ שֶׁל הַטַּבָּח, שֶׁהָיָה תָּמִיד נוֹהֵג לְהִתְלוֹנֵן בִּפְנֵי אָבִיו שֶׁקָּשֶׁה וְרַע לוֹ וְשׁוּם דָּבָר לֹא הוֹלֵךְ לוֹ כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ.

אָבִיו הִכְנִיס אוֹתוֹ לַמִּטְבָּח, לָקַח גֶּזֶר, בֵּיצָה וְגַרְעִינֵי קָפֶה וּבִשֵּׁל כָּל אֶחָד מֵהֶם בְּתוֹךְ סִיר מָלֵא מַיִם רוֹתְחִים.

הַגֶּזֶר נֶהֱפַךְ לְרַךְ, הַבֵּיצָה נֶעֶשְׂתָה קָשָׁה וְהַקָּפֶה הֵפִיץ רֵיחַ טוֹב.

אָמַר לוֹ אָבִיו: "בְּנִי! הַהִתְמוֹדְדֻיּוֹת בַּחַיִּים עֲלוּלוֹת לְהַחְלִישׁ אֶת הָאָדָם כְּמוֹ 'גֶּזֶר', שֶׁהָיָה קָשֶׁה וְנֶהְפַּךְ לְרַךְ. הֵן יְכוֹלות לְחַזֵּק אֶת הָאָדָם כְּמוֹ הַ'בֵּיצָה', שֶׁהָיְתָה רַכָּה וְנֶהֶפְכָה לְקָשָׁה, אַךְ הֵן יְכוֹלות גַּם לְהַשְׁבִּיחַ אֶת הָאָדָם וְלָתֵת בּוֹ רֵיחַ טוֹב כְּמוֹ הַ'קָּפֶה'. הַשְּׁאֵלָה, אֵיךְ אַתָּה לוֹקֵחַ אֶת נִסְיוֹנוֹת הַחַיִּים, אֶת הַקְּשָׁיִים וְאֶת הַבְּעָיוֹת – הַכֹּל תָּלוּי רַק בְּךָ!"

מַעֲשֶׂה בְּאִכָּר שֶׁהָיָה לוֹ חֲמוֹר זָקֵן, וּלְרֹעַ הַמַּזָּל שֶׁל הָאִכָּר וְשֶׁל הַחֲמוֹר, הַחֲמוֹר נָפַל אֶל תּוֹךְ הַבְּאֵר.

הָאִכָּר שָׁקַל אֶת הַמַּצָּב וְהִגִּיעַ לְמַסְקָנָה שֶׁהַטִּרְחָה לְהוֹצִיא אֶת הַחֲמוֹר מֵהַבְּאֵר הָעֲמֻקָּה לֹא שָׁוָה; הַחֲמוֹר זָקֵן, וְלֹא נִשְׁאַר לוֹ עוֹד הַרְבֵּה זְמַן לִחְיוֹת, וְגַם כָּכָה הוּא אֵינוֹ מֵבִיא תּוֹעֶלֶת, רַק מְבַזְבֵּז לוֹ אֹכֶל, וּמַה גַּם, שֶׁהַבְּאֵר בְּקֹשִׁי מוֹצִיאָה מַיִם. לָכֵן הֶחְלִיט לְהַשְׁאִיר אֶת הַחֲמוֹר לָמוּת שָׁם.

לְאַחַר כְּשָׁעָה, כְּשֶׁהָאִכָּר הִתְחִיל לִשְׁמֹעַ אֶת גְּנִיחוֹתָיו קוֹרְעוֹת הַלֵּב שֶׁל הַחֲמוֹר, הֶחְלִיט לִשְׁפֹּךְ עָלָיו חוֹל וּלְקָבְרוֹ חַי כְּדֵי שֶׁיָּמוּת מַהֵר וְלֹא יִסְבֹּל.

הַחֲמוֹר נִתְקַף בְּפַחַד, לֹא דַּי בְּכָךְ שֶׁנֶּחְבַּל וְלֹא מְחַלְּצִים אוֹתוֹ מִן הַבּוֹר, אֶלָּא עוֹד רוֹצִים לְקָבְרוֹ חַי?!...

מֶה עָשָׂה?

בְּכָל פַּעַם שֶׁשָּׁפְכוּ עַל גַּבּוֹ עֲרֵמַת חוֹל, הָיָה מְנַעֵר אֶת הַחוֹל מֵעַל גַּבּוֹ וְעוֹלֶה עַל עֲרֵמַת הַחוֹל בְּרַגְלָיו. עַל אַף הַחֲבָטוֹת הַלֹּא נְעִימוֹת עַל גּוּפוֹ הוּא לֹא וִתֵּר וְהִמְשִׁיךְ בִּפְעֻלָּתוֹ בְּלִי לְהִתְיָאֵשׁ, עַד שֶׁהִגִּיעַ קָרוֹב לִשְׂפַת הַבּוֹר, קָפַץ וְיָצָא מִשָּׁם כָּל עוֹד נַפְשׁוֹ בּוֹ...

מַה שֶׁנִּדְמָה בִּתְחִלָּה שֶׁיָּבִיא לְמִיתָתוֹ, הָיָה לְבַסּוֹף קֶרֶשׁ הַצָּלָתוֹ! (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)

	במדבר תשפ"ג
	הַלּוֹמֵד בְּעַצְמוֹ – חָשׁוּב מִמַּחֲזִיק הַתּוֹרָה!
	"וַיִּקְרָא" (א-א) הָאוֹת א' בַּמִּלָּה "וַיִּקְרָא" כְּתוּבָה בְּקָטָן בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה, כְּאִלּוּ כָּתוּב: "וַיִּקַר", לְשׁוֹן "מִקְרֶה". לִרְמֹז לָנוּ, שֶׁכָּל הַמִּקְרִים בָּעוֹלָם - וְלוּ הַקְּטַנִּים בְּיוֹתֵר - מִתְרַחֲשִׁים אַךְ וְרַק בְּהַשְׁגָּחַת ה' יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא אַלּוּפוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְאֵין מִקְרֶה בָּעוֹלָם. רֶמֶז לַדָּבָר: אוֹתִיּוֹת "מִקְרֶה" – "רַק מֵה'" אוֹ "רָקַם ה'". סִפֵּר אַבְרֵךְ כּוֹלֵל בְּמֶרְכַּז הָאָרֶץ סִפּוּר מְרַתֵּק: בַּחֲצוֹת לַיְלָה, בְּעוֹדִי שׁוֹקֵד עַל דַּלְתוֹת הַתּוֹרָה, נִשְׁמְעוּ דְּפִיקוֹת מַבְהִילוֹת עַל דֶּלֶת בֵּיתִי. נִגַּשְׁתִּי אֶל הַדֶּלֶת וּלְנֶגֶד עֵינַי עָמְדוּ שְׁנֵי שׁוֹטְרִים חֲמוּרֵי סֵבֶר. "מַה קָּרָה?!" שָׁאַלְתִּי בְּלַחַץ. "אֱרֹז בְּבַקָּשָׁה אֶת חֲפָצֶיךָ הַהֶכְרֵחִיִּים, אַתָּה מַגִּיעַ אִתָּנוּ לְמַעֲצָר!" פָּקְדוּ הַשּׁוֹטְרִים. עֵינַי חָשְׁכוּ. "עַל מָה וְלָמָּה?!" זָעַקְתִּי מִקִּירוֹת לִבִּי, אַךְ הַשּׁוֹטְרִים לֹא הֵשִׁיבוּ דָּבָר... הֻכְנַסְתִּי אֶל הַנַּיֶּדֶת וְעָרַכְתִּי חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ מַעֲמִיק בַּמָּה חָטָאתִי וְעַל מַה הִגִּיעַ לִי הָעֹנֶשׁ הַזֶּה, עָוֶל נוֹרָא כָּל כָּךְ. לְאַחַר נְסִיעָה מְמֻשֶּׁכֶת עַד לָעִיר אַשְׁקְלוֹן, הוּבַלְתִּי לְתָא מַעֲצָר בְּבֵית הַכֶּלֶא 'שִׁקְמָה'. בְּאוֹתוֹ תָּא מַעֲצָר הָיָה אָדָם נוֹסָף שֶׁשָּׁאַל אוֹתִי מַה הֵבִיא אוֹתִי לְכָאן. עָנִיתִי לוֹ שֶׁעַד עַכְשָׁו אֵינִי מֵבִין עַל מָה וְלָמָּה. "וּמַדּוּעַ אַתָּה כָּאן?" הִתְעַנְיַנְתִּי גַּם אֲנִי. "סָטַרְתִּי לַאֲרוּסָתִי. אָמְנָם הִיא לֹא הִלְשִׁינָה עָלַי, אֲבָל הַשְּׁכֵנִים כֵּן. בְּקָרוֹב אָנוּ מִתְחַתְּנִים". "מַה הֵבִיא אוֹתְךָ לִסְטֹר לַאֲרוּסָתְךָ?!" "לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים, אָחִי הָלַךְ לְעוֹלָמוֹ וְהִשְׁאִיר בֵּן שֶׁשְּׁמוֹ נוֹשֵׂא אֶת שֵׁם אָבִי זַ"ל. הָיִיתִי מְאֹד קָשׁוּר לְאָחִי, וּמִכֵּיוָן שֶׁאֲנִי אִישׁ אָמִיד, הִצַּעְתִּי לְאַלְמָנָתוֹ לְהִנָּשֵׂא לִי, כִּי מַצָּבָהּ הַכַּלְכָּלִי גָּרוּעַ, וְכָךְ אוּכַל לְגַדֵּל אֶת בֶּן אָחִי כִּבְנִי, וְהִיא הִסְכִּימָה. לִפְנֵי יוֹמַיִם הִיא הִרְבִּיצָה לַבֵּן, לָכֵן הִתְעַצְבַּנְתִּי עָלֶיהָ וְסָטַרְתִּי לָהּ". הִזְדַּעְזַעְתִּי עַד עִמְקֵי נִשְׁמָתִי, "אָסוּר לְךָ בְּתַכְלִית הָאִסּוּר לָשֵׂאת אוֹתָהּ! זֶה חִיּוּב כָּרֵת! הֲרֵי הִיא אֵשֶׁת אָחִיךָ!" בְּמֶשֶׁךְ הַלַּיְלָה הִסְבַּרְתִּי לוֹ אֶת חֻמְרַת הָאִסּוּר וְהִצְלַחְתִּי לִמְצֹא מְסִלּוֹת אֶל לִבּוֹ, עַד שֶׁלְּבַסּוֹף הִכְרִיז: "אֲנִי נִשְׁבָּע לְךָ שֶׁאֲנִי מְבַטֵּל אֶת הַשִּׁדּוּךְ הַזֶּה!" בְּדִיּוּק בָּרֶגַע שֶׁהֶחֱלַפְנוּ טֵלֵפוֹנִים, נִכְנְסוּ לְפֶתַע שְׁנֵי סוֹהֲרִים אֶל הַתָּא וּפָנוּ אֵלַי: "אַלְפֵי סְלִיחוֹת... אָנוּ לֹא יוֹדְעִים כֵּיצַד לְהִתְנַצֵּל בְּפָנֶיךָ. קָרְתָה כָּאן טָעוּת נוֹרָאָה"... "אַתֶּם לֹא צְרִיכִים לְהִתְנַצֵּל, לֹא אַתֶּם הֲבֵאתֶם אוֹתִי לְכָאן. ה' יִתְבָּרַךְ שָׁלַח אוֹתִי לְכָאן כְּדֵי לְהַצִּיל יְהוּדִי מֵאִסּוּר כָּרֵת!" נִסְתָּרוֹת דַּרְכֵי הַבּוֹרֵא... לִפְעָמִים הַתּוֹעֶלֶת מוּבֶנֶת בִּמְהֵרָה, אַךְ לְעִתִּים הַדָּבָר הוּא בְּגֶדֶר תַּעֲלוּמָה. תַּפְקִידֵנוּ לָדַעַת כִּי "מֵה' מִצְעֲדֵי גֶבֶר" (משלי כ-כד) וְהַכֹּל בִּגְזֵרַת עֶלְיוֹן! עַל הָאָדָם לְקַבֵּל בְּאַהֲבָה אֶת כָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו, שֶׁהֲרֵי כָּל מָה דְּעָבִיד רַחֲמָנָא - לְטָב עָבִיד (ברכות ס:). גַּם בְּשָׁעָה שֶׁקָּשֶׁה וְרַע לוֹ, יַמְשִׁיךְ לַעֲבֹד אֶת בּוֹרְאוֹ בְּלִי לְהַרְהֵר אַחֲרָיו! שָׂח הָרַב יַעֲקֹב גָּלִינְסְקִי זַצַּ"ל: כְּשֶׁהָרוּסִים כָּבְשׁוּ אֶת לִיטָא וְאָסְרוּ לִלְמֹד תּוֹרָה, אָנוּ הִמְשַׁכְנוּ לִלְמֹד תּוֹרָה בַּמַּחְתֶּרֶת, אַךְ לְבַסּוֹף נִתְפַּסְנוּ עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה. חֵלֶק מֵהַתַּלְמִידִים הִצְלִיחוּ לַחְמֹק בִּשְׁעַת הַפְּשִׁיטָה, כָּל כָּךְ קִנֵּאנוּ בָּהֶם, שֶׁהֲרֵי עָלֵינוּ גָּזְרוּ עֲבוֹדוֹת בְּסִיבִּיר לְמֶשֶׁךְ עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים! וְהִנֵּה לְמָחֳרָת, פָּלְשׁוּ הַגֶּרְמָנִים לְלִיטָא וְהָרְגוּ אֶת כֻּלָּם, וְאוֹתָנוּ שִׁחְרְרוּ מִסִּיבִּיר מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים, כָּךְ שֶׁלְּבַסּוֹף דַּוְקָא סִיבִּיר הִוְּתָה עֲבוּרֵנוּ אֶת קֶרֶשׁ הַהַצָּלָה! אָנוּ לֹא יוֹדְעִים מָה רַע וּמַה טּוֹב, לָכֵן תָּמִיד צָרִיךְ לִסְמֹךְ עַל הַנְהָגַת ה' וּלְבָרֵךְ עַל הָרָעָה כְּשֵׁם שֶׁמְּבָרְכִים עַל הַטּוֹבָה! מַעֲשֶׂה בִּבְנוֹ שֶׁל הַטַּבָּח, שֶׁהָיָה תָּמִיד נוֹהֵג לְהִתְלוֹנֵן בִּפְנֵי אָבִיו שֶׁקָּשֶׁה וְרַע לוֹ וְשׁוּם דָּבָר לֹא הוֹלֵךְ לוֹ כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ. אָבִיו הִכְנִיס אוֹתוֹ לַמִּטְבָּח, לָקַח גֶּזֶר, בֵּיצָה וְגַרְעִינֵי קָפֶה וּבִשֵּׁל כָּל אֶחָד מֵהֶם בְּתוֹךְ סִיר מָלֵא מַיִם רוֹתְחִים. הַגֶּזֶר נֶהֱפַךְ לְרַךְ, הַבֵּיצָה נֶעֶשְׂתָה קָשָׁה וְהַקָּפֶה הֵפִיץ רֵיחַ טוֹב. אָמַר לוֹ אָבִיו: "בְּנִי! הַהִתְמוֹדְדֻיּוֹת בַּחַיִּים עֲלוּלוֹת לְהַחְלִישׁ אֶת הָאָדָם כְּמוֹ 'גֶּזֶר', שֶׁהָיָה קָשֶׁה וְנֶהְפַּךְ לְרַךְ. הֵן יְכוֹלות לְחַזֵּק אֶת הָאָדָם כְּמוֹ הַ'בֵּיצָה', שֶׁהָיְתָה רַכָּה וְנֶהֶפְכָה לְקָשָׁה, אַךְ הֵן יְכוֹלות גַּם לְהַשְׁבִּיחַ אֶת הָאָדָם וְלָתֵת בּוֹ רֵיחַ טוֹב כְּמוֹ הַ'קָּפֶה'. הַשְּׁאֵלָה, אֵיךְ אַתָּה לוֹקֵחַ אֶת נִסְיוֹנוֹת הַחַיִּים, אֶת הַקְּשָׁיִים וְאֶת הַבְּעָיוֹת – הַכֹּל תָּלוּי רַק בְּךָ!" מַעֲשֶׂה בְּאִכָּר שֶׁהָיָה לוֹ חֲמוֹר זָקֵן, וּלְרֹעַ הַמַּזָּל שֶׁל הָאִכָּר וְשֶׁל הַחֲמוֹר, הַחֲמוֹר נָפַל אֶל תּוֹךְ הַבְּאֵר. הָאִכָּר שָׁקַל אֶת הַמַּצָּב וְהִגִּיעַ לְמַסְקָנָה שֶׁהַטִּרְחָה לְהוֹצִיא אֶת הַחֲמוֹר מֵהַבְּאֵר הָעֲמֻקָּה לֹא שָׁוָה; הַחֲמוֹר זָקֵן, וְלֹא נִשְׁאַר לוֹ עוֹד הַרְבֵּה זְמַן לִחְיוֹת, וְגַם כָּכָה הוּא אֵינוֹ מֵבִיא תּוֹעֶלֶת, רַק מְבַזְבֵּז לוֹ אֹכֶל, וּמַה גַּם, שֶׁהַבְּאֵר בְּקֹשִׁי מוֹצִיאָה מַיִם. לָכֵן הֶחְלִיט לְהַשְׁאִיר אֶת הַחֲמוֹר לָמוּת שָׁם. לְאַחַר כְּשָׁעָה, כְּשֶׁהָאִכָּר הִתְחִיל לִשְׁמֹעַ אֶת גְּנִיחוֹתָיו קוֹרְעוֹת הַלֵּב שֶׁל הַחֲמוֹר, הֶחְלִיט לִשְׁפֹּךְ עָלָיו חוֹל וּלְקָבְרוֹ חַי כְּדֵי שֶׁיָּמוּת מַהֵר וְלֹא יִסְבֹּל. הַחֲמוֹר נִתְקַף בְּפַחַד, לֹא דַּי בְּכָךְ שֶׁנֶּחְבַּל וְלֹא מְחַלְּצִים אוֹתוֹ מִן הַבּוֹר, אֶלָּא עוֹד רוֹצִים לְקָבְרוֹ חַי?!... מֶה עָשָׂה? בְּכָל פַּעַם שֶׁשָּׁפְכוּ עַל גַּבּוֹ עֲרֵמַת חוֹל, הָיָה מְנַעֵר אֶת הַחוֹל מֵעַל גַּבּוֹ וְעוֹלֶה עַל עֲרֵמַת הַחוֹל בְּרַגְלָיו. עַל אַף הַחֲבָטוֹת הַלֹּא נְעִימוֹת עַל גּוּפוֹ הוּא לֹא וִתֵּר וְהִמְשִׁיךְ בִּפְעֻלָּתוֹ בְּלִי לְהִתְיָאֵשׁ, עַד שֶׁהִגִּיעַ קָרוֹב לִשְׂפַת הַבּוֹר, קָפַץ וְיָצָא מִשָּׁם כָּל עוֹד נַפְשׁוֹ בּוֹ... מַה שֶׁנִּדְמָה בִּתְחִלָּה שֶׁיָּבִיא לְמִיתָתוֹ, הָיָה לְבַסּוֹף קֶרֶשׁ הַצָּלָתוֹ! (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)