Otzarot-Article

"לְכוּ קְחוּ לָכֶם תֶּבֶן" (ה-יא) מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בָּאִים לִפְנֵי פַּרְעֹה וְדוֹרְשִׁים מִמֶּנּוּ לְשַׁלֵּחַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כְּדֵי שֶׁיַּעַבְדוּ אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. פַּרְעֹה לוֹעֵג לָהֶם: "מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ", וְטוֹעֵן כִּי כַּנִּרְאֶה אֵינָם עוֹבְדִים דֵּי קָשֶׁה, אִם הֵם יְכוֹלִים לִשְׁגּוֹת בְּחֶזְיוֹנוֹת שִׁחְרוּר. "נִרְפִּים אַתֶּם נִרְפִּים", "תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר", עָפָר לְפִיו! "לְכוּ, קְחוּ לָכֶם תֶּבֶן!"

גְּזֵרָה נוֹרָאָה נִתְּכָה עֲלֵיהֶם, לְהַסְפִּיק אֶת הַמִּכְסָה הַיּוֹמִית, וְגַם לְקוֹשֵׁשׁ קַשׁ לַתֶּבֶן. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן עוֹד הָיָה לָהֶם קַשׁ סְבִיבָם. בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי נֶאֶלְצוּ לְחַפֵּשׂ רָחוֹק יוֹתֵר, וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי רָחוֹק עוֹד יוֹתֵר...

וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁקִיף מִמָּרוֹם עַל עִנּוּי חָדָשׁ זֶה, וְרוֹשֵׁם אוֹתוֹ לְפָנָיו. עַל הַכֹּל יִנָּתֵן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, עַל הַכֹּל יִפְרַע, בִּמְדֻיָּק וּבְמִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה. וְכָךְ כּוֹתֵב רַבֵּנוּ בַּחְיֵי זַצַ"ל: פַּרְעֹה אָמַר בִּלְשׁוֹן "לְכוּ קְחוּ לָכֶם תֶּבֶן", וּבְלָשׁוֹן זֶה נֶעֱנַשׁ: "וַיּוֹלֶךְ ה' אֶת הַיָּם".

וְכָאן יֵשׁ לְהָבִין, מָה הַהֶבְדֵּל בְּאֵיזוֹ לָשׁוֹן אָמַר? וְאִם לֹא הָיָה אוֹמֵר "לְכוּ", הַאִם גְּזֵרָתוֹ הָיְתָה קַלָּה יוֹתֵר? אֶלָּא - יֵשׁ בְּלָשׁוֹן זוֹ שֶׁאָמַר פַּרְעֹה צְלִיל זִלְזוּל, וְגַם עָלָיו נֶעֱנַשׁ! אָנוּ רוֹאִים, שֶׁבַּשָּׁמַיִם דָּנִים לֹא רַק עַל הַמַּעֲשֶׂה לְכָל פְּרָטָיו, אֶלָּא גַּם עַל הַסִּגְנוֹן, עַל כָּל הִתְבַּטְּאוּת וְעַל כָּל מִלָּה!

כָּךְ בָּעֲבֵרוֹת, חָלִילָה, וְכָךְ בַּמִּצְווֹת: גָּדוֹל הַמְנַחֵם אֶת הֶעָנִי בִּדְבָרִים יוֹתֵר מִמִּי שֶׁנּוֹתֵן לוֹ צְדָקָה. וְלָאו דַּוְקָא עָנִי; כָּל אָדָם זָקוּק לְהַעֲרָכָה, לְמִלָּה טוֹבָה, לְמַחְמָאָה וּלְעִידוּד. וְכָל בִּטּוּי הִזְדַּהוּת, כָּל מִלַּת כָּבוֹד וְהַעֲרָכָה, שְׂכָרָהּ נָקוּב בְּדִבְרֵי הַנָּבִיא: "וְזָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹרֶךָ"... אַחַת עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת נִצְחִיּוֹת. כַּמָּה עָלֵינוּ לִבְחֹן כָּל מִלָּה!

מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בְּבַת מְצֻיֶּנֶת, צְנוּעָה וַחֲסוּדָה, בַּעֲלַת מִדּוֹת תְּרוּמִיּוֹת, שֶׁלֹּא הִתְקַבְּלָה לַסֶּמִינָר, וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁצִּיּוּנֶיהָ בְּהִיסְטוֹרְיָה, בְּגֵיאוֹגְרַפְיָה וּבְמָתֵמָטִיקָה לֹא סִפְּקוּ אֶת הַנְהָלַת הַסֶּמִינָר...

הוֹרֶיהָ שֶׁל הַנַּעֲרָה עָשׂוּ מַאֲמַצִּים עֶלְיוֹנִים לִקְרֹעַ אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה וּלְשַׁנּוֹתָהּ, וְנִסּוּ בְּכָל דֶּרֶךְ אֶפְשָׁרִית לְשַׁדֵּל אֶת מְנַהֶלֶת הַסֶּמִינָר שֶׁתְּקַבֵּל אֶת בִּתָּם, אֲבָל הַדָּבָר לֹא עָלָה בְּיָדָם. הַבַּת נִשְׁאֲרָה בְּלִי סֶמִינָר לִלְמֹד בּוֹ. רוּחָם שֶׁל הַהוֹרִים נָפְלָה בְּקִרְבָּם וְהֵם הָיוּ שְׁבוּרִים וּרְצוּצִים. דַּוְקָא הַבַּת עַצְמָהּ לֹא נִשְׁבְּרָה וְלֹא נָפְלָה בְּרוּחָהּ. בַּיּוֹם שֶׁבּוֹ כָּל חַבְרוֹתֶיהָ הֵחֵלּוּ לִלְמֹד בַּסֶּמִינָר, הֶחְלִיטָה הִיא לָגֶשֶׁת לְאֶחָד מִבָּתֵּי הָרְפוּאָה הַחֲרֵדִיִּים וּלְסַיֵּעַ לַיְלָדוֹת הַמְאֻשְׁפָּזוֹת שָׁם.

בְּאֵיזוֹ גַּדְלוּת מֻפְלָאָה מְדֻבָּר! כָּל הַחֲבֵרוֹת צוֹעֲדוֹת בַּסַּךְ, בְּשִׂמְחָה רַבָּתִי, לַיּוֹם הָרִאשׁוֹן בַּסֶּמִינָר, וְהִיא - שֶׁלָּמְדָה אִתָּן בְּמֶשֶׁךְ שְׁמוֹנֶה שָׁנִים בְּבֵית הַסֵּפֶר הַיְסוֹדִי וְלֹא הִתְקַבְּלָה לַסֶּמִינָר - צוֹעֶדֶת לְבֵית הָרְפוּאָה כְּדֵי לְסַיֵּעַ לְחוֹלוֹת...

הַנַּעֲרָה יָדְעָה שֶׁאֵין לַחְקֹר בַּמֻּפְלָא מִמֶּנָּה, וְאֵין כָּל אֶפְשָׁרוּת לַשֵּׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי לְהָבִין אֶת דַּרְכֵי הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה. הִיא הֶחְדִּירָה בְּלִבָּהּ שֶׁאִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָשָׂה כָּךְ - אֵין לָהּ אֶלָּא לְקַבֵּל אֶת הַדְּבָרִים בְּשִׂמְחָה וּלְהַמְשִׁיךְ לַעֲבֹד אוֹתוֹ בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה, וּלְהַמְתִּין לַיְשׁוּעָה.

בְּהִכָּנְסָהּ לְבֵית הָרְפוּאָה, הִפְנוּ אוֹתָהּ אֶל אַחַת הַיְלָדוֹת שֶׁהָיְתָה מְאֻשְׁפֶּזֶת שָׁם. בְּמֶשֶׁךְ יוֹם שָׁלֵם סִיְּעָה לָהּ הַנַּעֲרָה בְּכָל צְרָכֶיהָ. לִקְרַאת הָעֶרֶב, כְּשֶׁהִתְכּוֹנְנָה לַחֲזֹר לְבֵיתָהּ, נִכְנְסָה לַחֶדֶר אִשָּׁה מְבֻגֶּרֶת, וְהַיַּלְדָּה קִבְּלָה אוֹתָהּ בְּשִׂמְחָה מֻפְגֶּנֶת. הִתְבָּרֵר שֶׁזּוֹ הַסַּבְתָּא שֶׁל הַיַּלְדָּה הַחוֹלָה.

"מָה אַתְּ עוֹשָׂה כָּאן בְּבֵית הָרְפוּאָה? וְכִי אֵין לָךְ לִמּוּדִים בַּסֶּמִינָר?" שָׁאֲלָה הַסַּבְתָּא אֶת הַנַּעֲרָה, לְאַחַר שֶׁהַנֶּכְדָּה סִפְּרָה לָהּ עַל הָעֶזְרָה הָרַבָּה שֶׁהִגִּישָׁה לָהּ הַנַּעֲרָה בְּמֶשֶׁךְ כָּל שְׁעוֹת הַיּוֹם. בַּתְּחִלָּה הִתְבַּיְּשָׁה הַנַּעֲרָה לְסַפֵּר אֶת הָאֱמֶת, אוּלָם כְּשֶׁהַסַּבְתָּא לָחֲצָה עָלֶיהָ, גִּלְּתָה שֶׁהִיא לֹא הִתְקַבְּלָה לַסֶּמִינָר בִּגְלַל הַצִּיּוּנִים הַלֹּא מְסַפְּקִים בְּמִקְצוֹעוֹת הַחֹל.

נִכָּר הָיָה עַל הַסַּבְתָּא שֶׁהִיא בְּתַדְהֵמָה עֲצוּמָה. הִיא הִבִּיטָה בַּנַּעֲרָה שֶׁעָמְדָה עֲדַיִן לְיַד מִטַּת נֶכְדָּתָהּ, וְאָמְרָה: "אֲנִי מוֹדִיעָה לָךְ בָּזֹאת, שֶׁמָּחָר אַתְּ יְכוֹלָה לָבוֹא לַסֶּמִינָר!"

מַה הִתְבָּרֵר? הַסַּבְתָּא הַזּוֹ, שֶׁבָּאָה לְבַקֵּר אֶת נֶכְדָּתָהּ, וְשָׁמְעָה עַל מִדּוֹתֶיהָ הַמֻּפְלָאוֹת שֶׁל הַנַּעֲרָה, הִיא הַמְנַהֶלֶת שֶׁסֵּרְבָה לְקַבֵּל אֶת הַתַּלְמִידָה הַזּוֹ לַסֶּמִינָר שֶׁלָּהּ...

עַכְשָׁיו, כְּשֶׁרָאֲתָה אֶת גַּדְלוּתָהּ שֶׁל הַבַּת, הֵבִינָה שֶׁהַהַחְלָטָה הָיְתָה שְׁגוּיָה. מִדּוֹתֶיהָ הַמְצֻיָּנוֹת מַאֲפִילוֹת עַל הַצִּיּוּנִים הַנְּמוּכִים שֶׁאֵינָם מְהַוִּים סִבָּה מַסְפֶּקֶת לִדְחוֹת אֶת הַתַּלְמִידָה, וְהִיא קִבְּלָה אוֹתָהּ לְאַלְתַּר לַסֶּמִינָר.

אָנוּ לוֹמְדִים מִסִּפּוּר נִפְלָא זֶה שֶׁכָּל מַה שֶּׁאָדָם עוֹשֶׂה - לְעַצְמוֹ הוּא עוֹשֶׂה! הַנַּעֲרָה לֹא נִשְׁבְּרָה וְלֹא נָפְלָה בְּרוּחָהּ, הִמְשִׁיכָה לַעֲבֹד אֶת הַבּוֹרֵא בְּלֵב שָׁלֵם וּלְהַמְתִּין לַיְשׁוּעָה, וְאָכֵן, הַיְשׁוּעָה לֹא אֵחֲרָה לָבוֹא.

הַדִּבּוּרִים שֶׁלָּנוּ יְכוֹלִים לַחְרֹץ גּוֹרָלוֹת, לְחַיִּים אוֹ לְמָוֶת, שֶׁל עַצְמֵנוּ וְשֶׁל אֲחֵרִים. הַסִּפּוּר שֶׁלְּפָנֵינוּ מַמְחִישׁ עַד כַּמָּה עָצְמָתִי הוּא כֹּחָהּ שֶׁל מִלָּה אַחַת בִּלְבַד.

הָרַב שְׁמוּאֵל שַׁפִּירָא, הָרַב שֶׁל הָעֲיָרָה הַפּוֹלָנִית פְרוּנְקִיק, הָיָה יָדוּעַ בִּדְרָכָיו הַנְּעִימוֹת, הָאוֹהֲבוֹת וְעַתִּירוֹת הַחֶמְלָה. תָּמִיד הָיָה נוֹהֵג לְבָרֵךְ לְשָׁלוֹם כָּל אֶחָד שֶׁנִּקְרָה בְּדַרְכּוֹ - יְהוּדִי כְּלֹא יְהוּדִי. אַחַד הָאֲנָשִׁים שֶׁאוֹתוֹ נָהַג לְבָרֵךְ בְּטִיּוּלֵי הַבֹּקֶר הַיּוֹמִיִּים שֶׁעָרַךְ לְצֹרֶךְ בְּרִיאוּתוֹ, הָיָה אִכָּר בְּשֵׁם מִילֶר, שֶׁחַוָּתוֹ שָׁכְנָה בְּפַאֲתֵי הָעִיר. בַּתְּחִלָּה, לֹא הֵשִׁיב הָאִכָּר לְבִרְכָתוֹ, וְסָר הַצִּדָּה בְּשֶׁקֶט מֵעִיק.

הַיְּחָסִים בֵּין הַיְּהוּדִים לַגּוֹיִים בַּעֲיָרָה זוֹ לֹא הָיוּ טוֹבִים בִּמְיֻחָד, וִידִידוּיוֹת הָיוּ נְדִירוֹת. אוּלָם הָרַב שַׁפִּירָא לֹא נִרְתַּע, וְיוֹם אַחַר יוֹם הוּא הָיָה מְבָרֵךְ אֶת אָדוֹן מִילֶר הַשַּׁתְקָן בְּשָׁלוֹם לְבָבִי, עַד אֲשֶׁר לְבַסּוֹף הֵחֵל הָאִכָּר לְהָשִׁיב לְבִרְכָתוֹ בַּהֲרָמַת כּוֹבַע וּבְשֶׁמֶץ שֶׁל חִיּוּךְ.

הָרוּטִינָה הַזּוֹ נִמְשְׁכָה בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים רַבּוֹת, אַךְ פָּסְקָה כְּשֶׁהִגִּיעוּ הַנָּאצִים לָעֲיָרָה. הָרַב שַׁפִּירָא וּמִשְׁפַּחְתּוֹ, יַחַד עִם כָּל שְׁאָר הַתּוֹשָׁבִים הַיְּהוּדִיִּים שֶׁל הָעֲיָרָה, נִשְׁלְחוּ לְמַחֲנֵה רִכּוּז. הָרַב שַׁפִּירָא הָעֳבַר מִמַּחֲנֵה רִכּוּז אֶחָד לְמִשְׁנֵהוּ, עַד שֶׁהִגִּיעַ לְיַעֲדוֹ הָאַחֲרוֹן - אוֹשְׁוִיץ. הוּא יָרַד מִן הָרַכֶּבֶת, וּפָקְדוּ עָלָיו לְהִצְטָרֵף לַתּוֹר שֶׁבּוֹ נֶעֶרְכָה הַסֶּלֶקְצְיָה. לִבּוֹ פִּרְפֵּר, הוּא נָע קָדִימָה. מִיָּד יַגִּיעַ תּוֹרוֹ. מַה יִּהְיֶה פְּסַק הַדִּין? שְׂמֹאלָהּ לְמָוֶת - אוֹ יָמִינָה לְחַיִּים?!

הוּא הָיָה בְּמֶרְחַק אָדָם אֶחָד בִּלְבַד מִן הָאִישׁ שֶׁהָיָה מֻפְקָד עַל הַסֶּלֶקְצְיָה. לַמְרוֹת הַפַּחַד, הִבִּיט בְּסַקְרָנוּת אֶל פָּנָיו שֶׁל הַמְפַקֵּד. בְּאוֹתוֹ רֶגַע פָּנָה הַמְפַקֵּד לְהַבִּיט בּוֹ, וְעֵינֵיהֶם נִפְגְּשׁוּ.

הָרַב שַׁפִּירָא קָרַב אֵלָיו וְאָמַר בְּשֶׁקֶט: "בֹּקֶר טוֹב, אָדוֹן מִילֶר". עֵינָיו שֶׁל הָאָדוֹן מִילֶר, שֶׁהָיוּ קָרוֹת וּסְתוּמוֹת, הִשְׁתַּנּוּ לְשַׁבְרִיר שֶׁל שְׁנִיָּה. "בֹּקֶר טוֹב, אֲדוֹנִי הָרַב", הוּא הֵשִׁיב בְּשֶׁקֶט, וְהוֹסִיף: "יָמִין" וְהָרַב נוֹתַר בַּחַיִּים! (מֵאָה וּשְׁנַיִם סִפּוּרִים)

	ויקרא תשפ"ג
	שֶׁלֹּא נִשְׁכַּח אֶת הַ"מַּפְתְּחוֹת" לְמַטָּה...
	"לְכוּ קְחוּ לָכֶם תֶּבֶן" (ה-יא) מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בָּאִים לִפְנֵי פַּרְעֹה וְדוֹרְשִׁים מִמֶּנּוּ לְשַׁלֵּחַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כְּדֵי שֶׁיַּעַבְדוּ אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. פַּרְעֹה לוֹעֵג לָהֶם: "מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ", וְטוֹעֵן כִּי כַּנִּרְאֶה אֵינָם עוֹבְדִים דֵּי קָשֶׁה, אִם הֵם יְכוֹלִים לִשְׁגּוֹת בְּחֶזְיוֹנוֹת שִׁחְרוּר. "נִרְפִּים אַתֶּם נִרְפִּים", "תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר", עָפָר לְפִיו! "לְכוּ, קְחוּ לָכֶם תֶּבֶן!" גְּזֵרָה נוֹרָאָה נִתְּכָה עֲלֵיהֶם, לְהַסְפִּיק אֶת הַמִּכְסָה הַיּוֹמִית, וְגַם לְקוֹשֵׁשׁ קַשׁ לַתֶּבֶן. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן עוֹד הָיָה לָהֶם קַשׁ סְבִיבָם. בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי נֶאֶלְצוּ לְחַפֵּשׂ רָחוֹק יוֹתֵר, וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי רָחוֹק עוֹד יוֹתֵר... וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁקִיף מִמָּרוֹם עַל עִנּוּי חָדָשׁ זֶה, וְרוֹשֵׁם אוֹתוֹ לְפָנָיו. עַל הַכֹּל יִנָּתֵן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, עַל הַכֹּל יִפְרַע, בִּמְדֻיָּק וּבְמִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה. וְכָךְ כּוֹתֵב רַבֵּנוּ בַּחְיֵי זַצַ"ל: פַּרְעֹה אָמַר בִּלְשׁוֹן "לְכוּ קְחוּ לָכֶם תֶּבֶן", וּבְלָשׁוֹן זֶה נֶעֱנַשׁ: "וַיּוֹלֶךְ ה' אֶת הַיָּם". וְכָאן יֵשׁ לְהָבִין, מָה הַהֶבְדֵּל בְּאֵיזוֹ לָשׁוֹן אָמַר? וְאִם לֹא הָיָה אוֹמֵר "לְכוּ", הַאִם גְּזֵרָתוֹ הָיְתָה קַלָּה יוֹתֵר? אֶלָּא - יֵשׁ בְּלָשׁוֹן זוֹ שֶׁאָמַר פַּרְעֹה צְלִיל זִלְזוּל, וְגַם עָלָיו נֶעֱנַשׁ! אָנוּ רוֹאִים, שֶׁבַּשָּׁמַיִם דָּנִים לֹא רַק עַל הַמַּעֲשֶׂה לְכָל פְּרָטָיו, אֶלָּא גַּם עַל הַסִּגְנוֹן, עַל כָּל הִתְבַּטְּאוּת וְעַל כָּל מִלָּה! כָּךְ בָּעֲבֵרוֹת, חָלִילָה, וְכָךְ בַּמִּצְווֹת: גָּדוֹל הַמְנַחֵם אֶת הֶעָנִי בִּדְבָרִים יוֹתֵר מִמִּי שֶׁנּוֹתֵן לוֹ צְדָקָה. וְלָאו דַּוְקָא עָנִי; כָּל אָדָם זָקוּק לְהַעֲרָכָה, לְמִלָּה טוֹבָה, לְמַחְמָאָה וּלְעִידוּד. וְכָל בִּטּוּי הִזְדַּהוּת, כָּל מִלַּת כָּבוֹד וְהַעֲרָכָה, שְׂכָרָהּ נָקוּב בְּדִבְרֵי הַנָּבִיא: "וְזָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹרֶךָ"... אַחַת עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת נִצְחִיּוֹת. כַּמָּה עָלֵינוּ לִבְחֹן כָּל מִלָּה! מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בְּבַת מְצֻיֶּנֶת, צְנוּעָה וַחֲסוּדָה, בַּעֲלַת מִדּוֹת תְּרוּמִיּוֹת, שֶׁלֹּא הִתְקַבְּלָה לַסֶּמִינָר, וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁצִּיּוּנֶיהָ בְּהִיסְטוֹרְיָה, בְּגֵיאוֹגְרַפְיָה וּבְמָתֵמָטִיקָה לֹא סִפְּקוּ אֶת הַנְהָלַת הַסֶּמִינָר... הוֹרֶיהָ שֶׁל הַנַּעֲרָה עָשׂוּ מַאֲמַצִּים עֶלְיוֹנִים לִקְרֹעַ אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה וּלְשַׁנּוֹתָהּ, וְנִסּוּ בְּכָל דֶּרֶךְ אֶפְשָׁרִית לְשַׁדֵּל אֶת מְנַהֶלֶת הַסֶּמִינָר שֶׁתְּקַבֵּל אֶת בִּתָּם, אֲבָל הַדָּבָר לֹא עָלָה בְּיָדָם. הַבַּת נִשְׁאֲרָה בְּלִי סֶמִינָר לִלְמֹד בּוֹ. רוּחָם שֶׁל הַהוֹרִים נָפְלָה בְּקִרְבָּם וְהֵם הָיוּ שְׁבוּרִים וּרְצוּצִים. דַּוְקָא הַבַּת עַצְמָהּ לֹא נִשְׁבְּרָה וְלֹא נָפְלָה בְּרוּחָהּ. בַּיּוֹם שֶׁבּוֹ כָּל חַבְרוֹתֶיהָ הֵחֵלּוּ לִלְמֹד בַּסֶּמִינָר, הֶחְלִיטָה הִיא לָגֶשֶׁת לְאֶחָד מִבָּתֵּי הָרְפוּאָה הַחֲרֵדִיִּים וּלְסַיֵּעַ לַיְלָדוֹת הַמְאֻשְׁפָּזוֹת שָׁם. בְּאֵיזוֹ גַּדְלוּת מֻפְלָאָה מְדֻבָּר! כָּל הַחֲבֵרוֹת צוֹעֲדוֹת בַּסַּךְ, בְּשִׂמְחָה רַבָּתִי, לַיּוֹם הָרִאשׁוֹן בַּסֶּמִינָר, וְהִיא - שֶׁלָּמְדָה אִתָּן בְּמֶשֶׁךְ שְׁמוֹנֶה שָׁנִים בְּבֵית הַסֵּפֶר הַיְסוֹדִי וְלֹא הִתְקַבְּלָה לַסֶּמִינָר - צוֹעֶדֶת לְבֵית הָרְפוּאָה כְּדֵי לְסַיֵּעַ לְחוֹלוֹת... הַנַּעֲרָה יָדְעָה שֶׁאֵין לַחְקֹר בַּמֻּפְלָא מִמֶּנָּה, וְאֵין כָּל אֶפְשָׁרוּת לַשֵּׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי לְהָבִין אֶת דַּרְכֵי הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה. הִיא הֶחְדִּירָה בְּלִבָּהּ שֶׁאִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָשָׂה כָּךְ - אֵין לָהּ אֶלָּא לְקַבֵּל אֶת הַדְּבָרִים בְּשִׂמְחָה וּלְהַמְשִׁיךְ לַעֲבֹד אוֹתוֹ בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה, וּלְהַמְתִּין לַיְשׁוּעָה. בְּהִכָּנְסָהּ לְבֵית הָרְפוּאָה, הִפְנוּ אוֹתָהּ אֶל אַחַת הַיְלָדוֹת שֶׁהָיְתָה מְאֻשְׁפֶּזֶת שָׁם. בְּמֶשֶׁךְ יוֹם שָׁלֵם סִיְּעָה לָהּ הַנַּעֲרָה בְּכָל צְרָכֶיהָ. לִקְרַאת הָעֶרֶב, כְּשֶׁהִתְכּוֹנְנָה לַחֲזֹר לְבֵיתָהּ, נִכְנְסָה לַחֶדֶר אִשָּׁה מְבֻגֶּרֶת, וְהַיַּלְדָּה קִבְּלָה אוֹתָהּ בְּשִׂמְחָה מֻפְגֶּנֶת. הִתְבָּרֵר שֶׁזּוֹ הַסַּבְתָּא שֶׁל הַיַּלְדָּה הַחוֹלָה. "מָה אַתְּ עוֹשָׂה כָּאן בְּבֵית הָרְפוּאָה? וְכִי אֵין לָךְ לִמּוּדִים בַּסֶּמִינָר?" שָׁאֲלָה הַסַּבְתָּא אֶת הַנַּעֲרָה, לְאַחַר שֶׁהַנֶּכְדָּה סִפְּרָה לָהּ עַל הָעֶזְרָה הָרַבָּה שֶׁהִגִּישָׁה לָהּ הַנַּעֲרָה בְּמֶשֶׁךְ כָּל שְׁעוֹת הַיּוֹם. בַּתְּחִלָּה הִתְבַּיְּשָׁה הַנַּעֲרָה לְסַפֵּר אֶת הָאֱמֶת, אוּלָם כְּשֶׁהַסַּבְתָּא לָחֲצָה עָלֶיהָ, גִּלְּתָה שֶׁהִיא לֹא הִתְקַבְּלָה לַסֶּמִינָר בִּגְלַל הַצִּיּוּנִים הַלֹּא מְסַפְּקִים בְּמִקְצוֹעוֹת הַחֹל. נִכָּר הָיָה עַל הַסַּבְתָּא שֶׁהִיא בְּתַדְהֵמָה עֲצוּמָה. הִיא הִבִּיטָה בַּנַּעֲרָה שֶׁעָמְדָה עֲדַיִן לְיַד מִטַּת נֶכְדָּתָהּ, וְאָמְרָה: "אֲנִי מוֹדִיעָה לָךְ בָּזֹאת, שֶׁמָּחָר אַתְּ יְכוֹלָה לָבוֹא לַסֶּמִינָר!" מַה הִתְבָּרֵר? הַסַּבְתָּא הַזּוֹ, שֶׁבָּאָה לְבַקֵּר אֶת נֶכְדָּתָהּ, וְשָׁמְעָה עַל מִדּוֹתֶיהָ הַמֻּפְלָאוֹת שֶׁל הַנַּעֲרָה, הִיא הַמְנַהֶלֶת שֶׁסֵּרְבָה לְקַבֵּל אֶת הַתַּלְמִידָה הַזּוֹ לַסֶּמִינָר שֶׁלָּהּ... עַכְשָׁיו, כְּשֶׁרָאֲתָה אֶת גַּדְלוּתָהּ שֶׁל הַבַּת, הֵבִינָה שֶׁהַהַחְלָטָה הָיְתָה שְׁגוּיָה. מִדּוֹתֶיהָ הַמְצֻיָּנוֹת מַאֲפִילוֹת עַל הַצִּיּוּנִים הַנְּמוּכִים שֶׁאֵינָם מְהַוִּים סִבָּה מַסְפֶּקֶת לִדְחוֹת אֶת הַתַּלְמִידָה, וְהִיא קִבְּלָה אוֹתָהּ לְאַלְתַּר לַסֶּמִינָר. אָנוּ לוֹמְדִים מִסִּפּוּר נִפְלָא זֶה שֶׁכָּל מַה שֶּׁאָדָם עוֹשֶׂה - לְעַצְמוֹ הוּא עוֹשֶׂה! הַנַּעֲרָה לֹא נִשְׁבְּרָה וְלֹא נָפְלָה בְּרוּחָהּ, הִמְשִׁיכָה לַעֲבֹד אֶת הַבּוֹרֵא בְּלֵב שָׁלֵם וּלְהַמְתִּין לַיְשׁוּעָה, וְאָכֵן, הַיְשׁוּעָה לֹא אֵחֲרָה לָבוֹא. הַדִּבּוּרִים שֶׁלָּנוּ יְכוֹלִים לַחְרֹץ גּוֹרָלוֹת, לְחַיִּים אוֹ לְמָוֶת, שֶׁל עַצְמֵנוּ וְשֶׁל אֲחֵרִים. הַסִּפּוּר שֶׁלְּפָנֵינוּ מַמְחִישׁ עַד כַּמָּה עָצְמָתִי הוּא כֹּחָהּ שֶׁל מִלָּה אַחַת בִּלְבַד. הָרַב שְׁמוּאֵל שַׁפִּירָא, הָרַב שֶׁל הָעֲיָרָה הַפּוֹלָנִית פְרוּנְקִיק, הָיָה יָדוּעַ בִּדְרָכָיו הַנְּעִימוֹת, הָאוֹהֲבוֹת וְעַתִּירוֹת הַחֶמְלָה. תָּמִיד הָיָה נוֹהֵג לְבָרֵךְ לְשָׁלוֹם כָּל אֶחָד שֶׁנִּקְרָה בְּדַרְכּוֹ - יְהוּדִי כְּלֹא יְהוּדִי. אַחַד הָאֲנָשִׁים שֶׁאוֹתוֹ נָהַג לְבָרֵךְ בְּטִיּוּלֵי הַבֹּקֶר הַיּוֹמִיִּים שֶׁעָרַךְ לְצֹרֶךְ בְּרִיאוּתוֹ, הָיָה אִכָּר בְּשֵׁם מִילֶר, שֶׁחַוָּתוֹ שָׁכְנָה בְּפַאֲתֵי הָעִיר. בַּתְּחִלָּה, לֹא הֵשִׁיב הָאִכָּר לְבִרְכָתוֹ, וְסָר הַצִּדָּה בְּשֶׁקֶט מֵעִיק. הַיְּחָסִים בֵּין הַיְּהוּדִים לַגּוֹיִים בַּעֲיָרָה זוֹ לֹא הָיוּ טוֹבִים בִּמְיֻחָד, וִידִידוּיוֹת הָיוּ נְדִירוֹת. אוּלָם הָרַב שַׁפִּירָא לֹא נִרְתַּע, וְיוֹם אַחַר יוֹם הוּא הָיָה מְבָרֵךְ אֶת אָדוֹן מִילֶר הַשַּׁתְקָן בְּשָׁלוֹם לְבָבִי, עַד אֲשֶׁר לְבַסּוֹף הֵחֵל הָאִכָּר לְהָשִׁיב לְבִרְכָתוֹ בַּהֲרָמַת כּוֹבַע וּבְשֶׁמֶץ שֶׁל חִיּוּךְ. הָרוּטִינָה הַזּוֹ נִמְשְׁכָה בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים רַבּוֹת, אַךְ פָּסְקָה כְּשֶׁהִגִּיעוּ הַנָּאצִים לָעֲיָרָה. הָרַב שַׁפִּירָא וּמִשְׁפַּחְתּוֹ, יַחַד עִם כָּל שְׁאָר הַתּוֹשָׁבִים הַיְּהוּדִיִּים שֶׁל הָעֲיָרָה, נִשְׁלְחוּ לְמַחֲנֵה רִכּוּז. הָרַב שַׁפִּירָא הָעֳבַר מִמַּחֲנֵה רִכּוּז אֶחָד לְמִשְׁנֵהוּ, עַד שֶׁהִגִּיעַ לְיַעֲדוֹ הָאַחֲרוֹן - אוֹשְׁוִיץ. הוּא יָרַד מִן הָרַכֶּבֶת, וּפָקְדוּ עָלָיו לְהִצְטָרֵף לַתּוֹר שֶׁבּוֹ נֶעֶרְכָה הַסֶּלֶקְצְיָה. לִבּוֹ פִּרְפֵּר, הוּא נָע קָדִימָה. מִיָּד יַגִּיעַ תּוֹרוֹ. מַה יִּהְיֶה פְּסַק הַדִּין? שְׂמֹאלָהּ לְמָוֶת - אוֹ יָמִינָה לְחַיִּים?! הוּא הָיָה בְּמֶרְחַק אָדָם אֶחָד בִּלְבַד מִן הָאִישׁ שֶׁהָיָה מֻפְקָד עַל הַסֶּלֶקְצְיָה. לַמְרוֹת הַפַּחַד, הִבִּיט בְּסַקְרָנוּת אֶל פָּנָיו שֶׁל הַמְפַקֵּד. בְּאוֹתוֹ רֶגַע פָּנָה הַמְפַקֵּד לְהַבִּיט בּוֹ, וְעֵינֵיהֶם נִפְגְּשׁוּ. הָרַב שַׁפִּירָא קָרַב אֵלָיו וְאָמַר בְּשֶׁקֶט: "בֹּקֶר טוֹב, אָדוֹן מִילֶר". עֵינָיו שֶׁל הָאָדוֹן מִילֶר, שֶׁהָיוּ קָרוֹת וּסְתוּמוֹת, הִשְׁתַּנּוּ לְשַׁבְרִיר שֶׁל שְׁנִיָּה. "בֹּקֶר טוֹב, אֲדוֹנִי הָרַב", הוּא הֵשִׁיב בְּשֶׁקֶט, וְהוֹסִיף: "יָמִין" וְהָרַב נוֹתַר בַּחַיִּים! (מֵאָה וּשְׁנַיִם סִפּוּרִים)