Otzarot-Article

"וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל" (כד-א) מוּבָא בְּיַלְקוּט שִׁמְעוֹנִי: "מַרְגָּלִית טוֹבָה הָיְתָה בְּצַוָּארוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, וְכָל חוֹלֶה שֶׁבָּא - מִיָּד נִתְרַפֵּא. בְּשָׁעָה שֶׁנִּפְטַר אַבְרָהָם אָבִינוּ, לְקָחָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּתְלָאָה בְּגַלְגַּל הַחַמָּה". שׁוֹאֵל הָרַשְׁבָּ"א מִסְפַּר שְׁאֵלוֹת, וְנִשְׁאַל אוֹתָן בַּסִּגְנוֹן שֶׁלָּנוּ - אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב גָּלִינְסְקִי: אֵיךְ הִרְשָׁה נִמְרוֹד לְאַבְרָהָם אָבִינוּ לְהַחְזִיק "קֻפַּת חוֹלִים" פְּרָטִית וּלְרַפֵּא בָּהּ חוֹלִים, "וְכָל חוֹלֶה שֶׁבָּא מִיָּד נִתְרַפֵּא"? הַאֵין זוֹ חֻצְפָּה? דָּבָר שֵׁנִי, כָּתוּב: "מַרְגָּלִית טוֹבָה הָיְתָה תְּלוּיָה עַל צַוָּארוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ". מָה אִכְפַּת לָנוּ הֵיכָן הַמַּרְגָּלִית הָיְתָה תְּלוּיָה, אִם בְּצַוָּארוֹ אִם בְּרֹאשׁוֹ אוֹ שֶׁבִּכְלָל הָיְתָה מֻנַּחַת עַל הַשֻּׁלְחָן?... וַהֲרֵי חֲזַ"ל לֹא אוֹמְרִים מִלָּה מְיֻתֶּרֶת. עוֹנֶה הָרַשְׁבָּ"א: לְאַבְרָהָם אָבִינוּ "הָיְתָה מַרְגָּלִית בְּצַוָּארוֹ" - הָיָה לוֹ כֹּחַ שִׁכְנוּעַ בְּפִיו וּבִגְרוֹנוֹ, פֶּה מֵפִיק אֱמוּנָה. וְכָל חוֹלֶה - בְּנַפְשׁוֹ הָרוּחָנִית - מִיָּד נִתְרַפֵּא! אָדָם לְלֹא אֱמוּנָה, הֲרֵי חוֹלֶה מְסֻכָּן הוּא. וְזוֹ הַמַּרְגָּלִית הַטּוֹבָה שֶׁהָיְתָה תְּלוּיָה בְּצַוָּארוֹ, וּבָהּ רִפֵּא אֶת הַחוֹלִים. דְּהַיְנוּ, אַבְרָהָם הִבְהִיר לָהֶם אֶת הָאֱמוּנָה. כַּיָּדוּעַ, אוֹהֲבִים הַגּוֹיִים לִשְׁתּוֹת, וּבְפוֹלִין הָיוּ שִׁכּוֹרִים לָרֹב. הֵם סִפְּקוּ עֲבוֹדָה רַבָּה לַמִּשְׁטָרָה הַפּוֹלָנִית, שֶׁסִּיְּרָה הַרְבֵּה בַּכְּבִישִׁים כְּדֵי לַעֲקֹב אַחֲרֵי נֶהָגִים שִׁכּוֹרִים. וְכֵיצַד בָּדְקוּ נֶהָג כְּדֵי לָדַעַת אִם שִׁכּוֹר הוּא? זְכוּרַנִי מִיַּלְדוּתִי שֶׁסִּפְּרוּ, כִּי הַשּׁוֹטְרִים הָיוּ מוֹבִילִים אֶת הָעֲגָלָה אוֹ אֶת הַמְּכוֹנִית לַחֲצַר בֵּית הַמִּשְׁטָרָה, שָׁם הָיָה סָלוּל כְּבִישׁ צַר וְיָשָׁר. הֵם הוֹרוּ לַנֶּהָג הֶחָשׁוּד לִנְסֹעַ בַּכְּבִישׁ. אִם נָסַע יָשָׁר, נִיחָא, אַךְ אִם נָסַע בְּזִיגְזָג, הָיְתָה זוֹ הוֹכָחָה בַּעֲלִיל לְשִׁכְרוּתוֹ. וְהִנֵּה, פַּעַם אַחַת הֵבִיאוּ נֶהָג שֶׁכָּזֶה וְאָמְרוּ לוֹ: "סַע!". הִתְלוֹנֵן הַנֶּהָג בְּאָזְנֵי הַשּׁוֹטְרִים וְאָמַר: "רֶגַע אֶחָד. קֹדֶם כֹּל תְּיַשְּׁרוּ אֶת הַכְּבִישׁ, אַחַר כָּךְ אֲנִי אֶסַּע"... הַשּׁוֹמְעִים חִיְּכוּ, וְהַשּׁוֹטְרִים הֵבִינוּ מִיָּד אֶת עֹצֶם שִׁכְרוּתוֹ. אוֹתוֹ "פִּקֵּחַ" בָּטוּחַ שֶׁהוּא בְּסֵדֶר, הַמֹּחַ שֶׁלּוֹ יָשָׁר, אֶלָּא שֶׁהַכְּבִישׁ עָקֹם הוּא... כָּךְ זֶה גַּם בֶּאֱמוּנָה. הָאֱמוּנָה - יְשָׁרָה וּפְשׁוּטָה, אַךְ הָרֹאשׁ לֹא יָשָׁר. אֵין דָּבָר קַל יוֹתֵר מִלְּהַסְבִּיר אֱמוּנָה. מֻכְרָחִים לְשֵׁם כָּךְ רַק תְּנַאי אֶחָד: שֶׁהַשּׁוֹמֵעַ לֹא יִהְיֶה שִׁכּוֹר, כְּלוֹמַר, שֶׁשִּׂכְלוֹ לֹא יִהְיֶה הָפוּךְ... חֲזַ"ל אוֹמְרִים, שֶׁיְּכוֹלִין בְּעֶצֶם לִפְטֹר אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִן הַדִּין, כִּי כָּל בְּנֵי הָאָדָם שִׁכּוֹרִין וְלֹא מִיַּיִן; כֻּלָּם שִׁכּוֹרִים, פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר. אִם תְּנַסֶּה לְדַבֵּר עִם שִׁכּוֹר, תַּבְחִין, כִּי עַל כָּל מַה שֶּׁתֹּאמַר הוּא יַגִּיד אֶת הַהֵפֶךְ... כָּךְ אֲנָשִׁים חַיִּים עִם הֶפֶךְ הָאֱמוּנָה הַפְּשׁוּטָה. "שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל" (הוֹרָיוֹת יג.). הַתַּלְמִידִים בָּאוּ לִשְׁמֹעַ אֶת הַשִּׁעוּר, וּבָרֶגַע שֶׁהִתְיַשְּׁבוּ לִלְמֹד, אָמְרוּ: כְּבוֹד הָרַב, לִפְנֵי שֶׁהָרַב יְלַמֵּד אוֹתָנוּ, יֵשׁ לָנוּ שְׁאֵלָה לִשְׁאֹל. מִפְּנֵי מָה כֶּלֶב מַכִּיר אֶת קוֹנוֹ וְחָתוּל אֵינוֹ מַכִּיר אֶת בַּעַל הַבַּיִת? כֶּלֶב, כַּיָּדוּעַ, מַכִּיר הֵיטֵב אֶת בְּעָלָיו. הוֹלֵךְ וְרָץ לְפָנָיו, שׁוֹמֵר עָלָיו בִּמְסִירוּת, וְכוּ'. אַךְ חָתוּל, כְּכָל שֶׁתִּתֵּן לוֹ אֹכֶל, עֲדַיִן אֵינוֹ מַכִּיר אֶת בַּעַל הַבַּיִת. מַדּוּעַ? הָיִינוּ אוּלַי חוֹשְׁבִים, כִּי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר יִתְיַחֵס לָעִתּוּי הַלֹּא-מַתְאִים שֶׁל הַשְּׁאֵלָה - רֶגַע לִפְנֵי שֶׁעוֹמְדִים לִלְמֹד גְּמָרָא - וְיַעֲנֶה לָהֶם: "מָה? אֵילוּ שְׁאֵלוֹת אַתֶּם שׁוֹאֲלִים עַכְשָׁו? הַאִם עוֹסְקִים אָנוּ בְּחַיּוֹת? מַה לָּכֶם וְלַחֲתוּלִים וּכְלָבִים?". אַךְ לֹא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל שָׁמַע, וְהֵשִׁיב לָהֶם: "וּמָה מִי שֶׁאוֹכֵל מִמַּה שֶּׁעַכְבָּר אָכַל - מְשַׁכֵּחַ, הָאוֹכֵל עַכְבָּר עַצְמוֹ - עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה". כְּלוֹמַר, הֲרֵי אִם אָדָם קָם בַּבֹּקֶר וְרוֹאֶה שֶׁהַלֶּחֶם שֶׁבָּאָרוֹן מְכֻרְסָם עַל יְדֵי עַכְבָּר, אַל לוֹ לֶאֱכֹל מֵהַלֶּחֶם (אֲפִלּוּ מִצִּדּוֹ הַשֵּׁנִי) כִּי זֶה גּוֹרֵם לְשִׁכְחָה. אִם כֵּן, וּמָה לֶחֶם שֶׁאָכַל מִמֶּנּוּ עַכְבָּר גּוֹרֵם לְשִׁכְחָה, חָתוּל - שֶׁאוֹכֵל אֶת הָעַכְבָּרִים בְּעַצְמָם - עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיִּשְׁכַּח, וּבִכְלָל זֶה גַּם אֶת בְּעָלָיו הוּא שׁוֹכֵחַ. כָּךְ עָנָה לָהֶם הַתַּנָּא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל. וְאָנוּ לֹא מְבִינִים. מָה הוּא הַמַּשָּׂא וּמַתָּן בֵּין הָרַבִּי לְבֵין תַּלְמִידָיו הַקְּדוֹשִׁים? מָה הֵם שָׁאֲלוּ וּמַה תֵּרֵץ לָהֶם? פֵּרוּשׁ נִפְלָא תִּשְׁמְעוּ, וְחוֹשְׁבַנִי שֶׁהוּא הַפֵּרוּשׁ הָאֲמִתִּי. "פִּלְאֵי פְּלָאִים". רֹאשׁוֹ שֶׁל הַחֲמוֹר אָטוּם וּמְגֻשָּׁם יוֹתֵר מֵרֹאשׁוֹ שֶׁל הַשּׁוֹר. הַחֲמוֹר אֵינוֹ מַכִּיר אֶת בַּעַל הַבַּיִת, אֲבָל לְפָחוֹת מַכִּיר אֶת הָאֵבוּס שֶׁבּוֹ הוּא אוֹכֵל מִדֵּי שָׁעָה. הַחֲמוֹר מוּדָע לְכָךְ וּמַכִּיר שֶׁיֵּשׁ אֵבוּס שֶׁבּוֹ הוּא מְקַבֵּל אֹכֶל (כְּלוֹמַר, יֵשׁ נוֹתֵן וּמְקַבֵּל). וְהִנֵּה מִתְלוֹנֵן הַנָּבִיא עַל עַם יִשְׂרָאֵל: "יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו, יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע... לֹא הִתְבּוֹנָן" (יְשַׁעְיָה א-ג). וְזוֹ תַּרְעֹמֶת עַל עַם יִשְׂרָאֵל: שׁוֹר, וַאֲפִלּוּ חֲמוֹר, יוֹדְעִים אֵיךְ-שֶׁהוּא אֶת בַּעֲלֵיהֶם, אַךְ "יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע". וְלָמָּה? כִּי "עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן". לֹא, חָלִילָה, שֶׁלָּמְדוּ אֶפִּיקוֹרְסוּת, אֶלָּא רַק לֹא הִתְבּוֹנְנוּ. נִמְצֵאנוּ לְמֵדִים מִתּוֹכַחַת הַנָּבִיא, שֶׁכָּל בְּרִיאָה בָּעוֹלָם מַכִּירָה אֶת בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלָּהּ בְּמִדָּה כָּזוֹ אוֹ אַחֶרֶת. כִּי אִם הָיָה בַּעַל חַיִּים שֶׁלֹּא מַכִּיר אֶת בְּעָלָיו, הַנָּבִיא הָיָה צָרִיךְ לְדַמּוֹת אֵלָיו אֶת עַם יִשְׂרָאֵל. בִּמְקוֹם לְהַגִּיד 'אַתֶּם לֹא כְּמוֹ הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר', הָיָה הַנָּבִיא אוֹמֵר: 'אַתֶּם כְּמוֹ בַּעַל חַיִּים פְּלוֹנִי, שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר אֶת קוֹנֵהוּ'... וְכָאן נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה: וַהֲרֵי מוֹצְאִים לִכְאוֹרָה שֶׁהֶחָתוּל אֵינוֹ מַכִּיר אֶת קוֹנוֹ? עַל כָּרְחֲךָ, יֵשׁ כָּאן טָעוּת! גַּם הֶחָתוּל בְּטִבְעוֹ יָכוֹל לְהַכִּיר אֶת קוֹנוֹ, הַנּוֹתֵן לוֹ מַאֲכָלוֹ, אֶלָּא שֶׁקַּיֶּמֶת סִבָּה צְדָדִית שֶׁבִּגְלָלָהּ הֶחָתוּל אֵינוֹ מַכִּירוֹ. וְאֵין זֶה מֵחֲמַת עֶצֶם טִבְעוֹ. וּבֶאֱמֶת, מַהִי אוֹתָהּ סִבָּה? - זוֹ הָיְתָה שְׁאֵלָתָם שֶׁל הַתַּלְמִידִים! כְּבוֹד הָרַב, "מִפְּנֵי מָה מַכִּיר כֶּלֶב אֶת קוֹנוֹ וְחָתוּל אֵינוֹ מַכִּיר אֶת קוֹנוֹ?". עָנָה לָהֶם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: נָכוֹן, כְּמוֹ שֶׁהֵבַנְתֶּם, גַּם חָתוּל הָיָה יָכוֹל לְהַכִּיר אֶת בַּעַל הַבַּיִת, אֲבָל הוּא אוֹכֵל עַכְבָּרִים. אֵין מַה לַּעֲשׂוֹת... אִם יַפְסִיק לֶאֱכֹל עַכְבָּרִים, אֲזַי גַּם הוּא יַכִּיר בְּבַעַל הַבַּיִת. כָּךְ גַּם בִּבְנֵי אָדָם! יֵשׁ לָנוּ טָעוּת גְּדוֹלָה. אָנוּ חוֹשְׁבִים שֶׁבָּעוֹלָם יֵשׁ אֶפִּיקוֹרְסִים. זֶה לֹא נָכוֹן! יֵשׁ אוֹכְלֵי עַכְבָּרִים!... ("אֹכְלֵי... וְהַשֶּׁקֶץ וְהָעַכְבָּר"). מִי שֶׁמְּטַמֵּא אֶת עַצְמוֹ בַּעֲבֵרוֹת וּבִפְשָׁעִים, נִכְנֶסֶת לְתוֹכוֹ טֻמְאָה שֶׁל כְּפִירָה וְשֶׁל מַחְשָׁבוֹת אֶפִּיקוֹרְסִיּוֹת. לָכֵן, אָמַר הַסְּטַיְפְּלֶער וְאַף כָּתַב בְּסִפְרוֹ "חַיֵּי עוֹלָם", אֵין שׁוּם תּוֹעֶלֶת לְהִתְוַכֵּחַ עִם אֶפִּיקוֹרוֹס. אִם הוּא שׁוֹאֵל שְׁאֵלוֹת, צָרִיךְ לוֹמַר לוֹ: 'דָּבָר רִאשׁוֹן, תַּפְסִיק לַעֲשׂוֹת עֲבֵרוֹת, תִּמָּנַע מִלֶּאֱכֹל דְּבָרִים אֲסוּרִים וּשְׁאַר עֲבֵרוֹת מְשֻׁקָּצוֹת, וְאָז נוּכַל לְהַתְחִיל לְהִתְוַכֵּחַ'... אַךְ, כַּמּוּבָן, הָאֶפִּיקוֹרוֹס אֵינוֹ רוֹצֶה לְהִמָּנַע מֵעֲבֵרוֹתָיו וְאָז נוֹפְלוֹת הַשִּׂיחוֹת עַל אֹזֶן אֲטוּמָה וּ'מְדַבְּרִים אֶל הַקִּיר'. כְּשֶׁשְּׁנַיִם מִתְוַכְּחִים, הַבָּסִיס לְהַצְלָחָה הוּא שֶׁלְּכָל הַפָּחוֹת יִשְׁמַע אֶחָד אֶת הַשֵּׁנִי. אֲבָל כַּאֲשֶׁר יֵשׁ סְתִימָה בָּאָזְנַיִם, אִם הַגּוּף טָמֵא בַּעֲבֵרוֹת, אֵין מַה לְּדַבֵּר. קֹדֶם כֹּל, יֵשׁ לִפְתֹּחַ אֶת הַסְּתִימָה.[לְהַגִּיד! - חֻמַּשׁ הַמַּגִּידִים]

	ויקהל-פקודי תשפ"ג
	הַמִּשְׁכָּן שֶׁלֹּא נֶחֱרַב
	"וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְאַבְרָהָם" (כג-כ) בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ מְבֹאָר, שֶׁאַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הִשְׁתּוֹקֵק לִרְכֹּשׁ אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, מִשּׁוּם שֶׁבִּקֵּר בָּהּ וְרָאָה אֶת אָדָם וְחַוָּה הַטְּמוּנִים שָׁ "וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל" (כד-א) מוּבָא בְּיַלְקוּט שִׁמְעוֹנִי: "מַרְגָּלִית טוֹבָה הָיְתָה בְּצַוָּארוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, וְכָל חוֹלֶה שֶׁבָּא - מִיָּד נִתְרַפֵּא. בְּשָׁעָה שֶׁנִּפְטַר אַבְרָהָם אָבִינוּ, לְקָחָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּתְלָאָה בְּגַלְגַּל הַחַמָּה". שׁוֹאֵל הָרַשְׁבָּ"א מִסְפַּר שְׁאֵלוֹת, וְנִשְׁאַל אוֹתָן בַּסִּגְנוֹן שֶׁלָּנוּ - אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב גָּלִינְסְקִי: אֵיךְ הִרְשָׁה נִמְרוֹד לְאַבְרָהָם אָבִינוּ לְהַחְזִיק "קֻפַּת חוֹלִים" פְּרָטִית וּלְרַפֵּא בָּהּ חוֹלִים, "וְכָל חוֹלֶה שֶׁבָּא מִיָּד נִתְרַפֵּא"? הַאֵין זוֹ חֻצְפָּה? דָּבָר שֵׁנִי, כָּתוּב: "מַרְגָּלִית טוֹבָה הָיְתָה תְּלוּיָה עַל צַוָּארוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ". מָה אִכְפַּת לָנוּ הֵיכָן הַמַּרְגָּלִית הָיְתָה תְּלוּיָה, אִם בְּצַוָּארוֹ אִם בְּרֹאשׁוֹ אוֹ שֶׁבִּכְלָל הָיְתָה מֻנַּחַת עַל הַשֻּׁלְחָן?... וַהֲרֵי חֲזַ"ל לֹא אוֹמְרִים מִלָּה מְיֻתֶּרֶת. עוֹנֶה הָרַשְׁבָּ"א: לְאַבְרָהָם אָבִינוּ "הָיְתָה מַרְגָּלִית בְּצַוָּארוֹ" - הָיָה לוֹ כֹּחַ שִׁכְנוּעַ בְּפִיו וּבִגְרוֹנוֹ, פֶּה מֵפִיק אֱמוּנָה. וְכָל חוֹלֶה - בְּנַפְשׁוֹ הָרוּחָנִית - מִיָּד נִתְרַפֵּא! אָדָם לְלֹא אֱמוּנָה, הֲרֵי חוֹלֶה מְסֻכָּן הוּא. וְזוֹ הַמַּרְגָּלִית הַטּוֹבָה שֶׁהָיְתָה תְּלוּיָה בְּצַוָּארוֹ, וּבָהּ רִפֵּא אֶת הַחוֹלִים. דְּהַיְנוּ, אַבְרָהָם הִבְהִיר לָהֶם אֶת הָאֱמוּנָה. כַּיָּדוּעַ, אוֹהֲבִים הַגּוֹיִים לִשְׁתּוֹת, וּבְפוֹלִין הָיוּ שִׁכּוֹרִים לָרֹב. הֵם סִפְּקוּ עֲבוֹדָה רַבָּה לַמִּשְׁטָרָה הַפּוֹלָנִית, שֶׁסִּיְּרָה הַרְבֵּה בַּכְּבִישִׁים כְּדֵי לַעֲקֹב אַחֲרֵי נֶהָגִים שִׁכּוֹרִים. וְכֵיצַד בָּדְקוּ נֶהָג כְּדֵי לָדַעַת אִם שִׁכּוֹר הוּא? זְכוּרַנִי מִיַּלְדוּתִי שֶׁסִּפְּרוּ, כִּי הַשּׁוֹטְרִים הָיוּ מוֹבִילִים אֶת הָעֲגָלָה אוֹ אֶת הַמְּכוֹנִית לַחֲצַר בֵּית הַמִּשְׁטָרָה, שָׁם הָיָה סָלוּל כְּבִישׁ צַר וְיָשָׁר. הֵם הוֹרוּ לַנֶּהָג הֶחָשׁוּד לִנְסֹעַ בַּכְּבִישׁ. אִם נָסַע יָשָׁר, נִיחָא, אַךְ אִם נָסַע בְּזִיגְזָג, הָיְתָה זוֹ הוֹכָחָה בַּעֲלִיל לְשִׁכְרוּתוֹ. וְהִנֵּה, פַּעַם אַחַת הֵבִיאוּ נֶהָג שֶׁכָּזֶה וְאָמְרוּ לוֹ: "סַע!". הִתְלוֹנֵן הַנֶּהָג בְּאָזְנֵי הַשּׁוֹטְרִים וְאָמַר: "רֶגַע אֶחָד. קֹדֶם כֹּל תְּיַשְּׁרוּ אֶת הַכְּבִישׁ, אַחַר כָּךְ אֲנִי אֶסַּע"... הַשּׁוֹמְעִים חִיְּכוּ, וְהַשּׁוֹטְרִים הֵבִינוּ מִיָּד אֶת עֹצֶם שִׁכְרוּתוֹ. אוֹתוֹ "פִּקֵּחַ" בָּטוּחַ שֶׁהוּא בְּסֵדֶר, הַמֹּחַ שֶׁלּוֹ יָשָׁר, אֶלָּא שֶׁהַכְּבִישׁ עָקֹם הוּא... כָּךְ זֶה גַּם בֶּאֱמוּנָה. הָאֱמוּנָה - יְשָׁרָה וּפְשׁוּטָה, אַךְ הָרֹאשׁ לֹא יָשָׁר. אֵין דָּבָר קַל יוֹתֵר מִלְּהַסְבִּיר אֱמוּנָה. מֻכְרָחִים לְשֵׁם כָּךְ רַק תְּנַאי אֶחָד: שֶׁהַשּׁוֹמֵעַ לֹא יִהְיֶה שִׁכּוֹר, כְּלוֹמַר, שֶׁשִּׂכְלוֹ לֹא יִהְיֶה הָפוּךְ... חֲזַ"ל אוֹמְרִים, שֶׁיְּכוֹלִין בְּעֶצֶם לִפְטֹר אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִן הַדִּין, כִּי כָּל בְּנֵי הָאָדָם שִׁכּוֹרִין וְלֹא מִיַּיִן; כֻּלָּם שִׁכּוֹרִים, פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר. אִם תְּנַסֶּה לְדַבֵּר עִם שִׁכּוֹר, תַּבְחִין, כִּי עַל כָּל מַה שֶּׁתֹּאמַר הוּא יַגִּיד אֶת הַהֵפֶךְ... כָּךְ אֲנָשִׁים חַיִּים עִם הֶפֶךְ הָאֱמוּנָה הַפְּשׁוּטָה. "שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל" (הוֹרָיוֹת יג.). הַתַּלְמִידִים בָּאוּ לִשְׁמֹעַ אֶת הַשִּׁעוּר, וּבָרֶגַע שֶׁהִתְיַשְּׁבוּ לִלְמֹד, אָמְרוּ: כְּבוֹד הָרַב, לִפְנֵי שֶׁהָרַב יְלַמֵּד אוֹתָנוּ, יֵשׁ לָנוּ שְׁאֵלָה לִשְׁאֹל. מִפְּנֵי מָה כֶּלֶב מַכִּיר אֶת קוֹנוֹ וְחָתוּל אֵינוֹ מַכִּיר אֶת בַּעַל הַבַּיִת? כֶּלֶב, כַּיָּדוּעַ, מַכִּיר הֵיטֵב אֶת בְּעָלָיו. הוֹלֵךְ וְרָץ לְפָנָיו, שׁוֹמֵר עָלָיו בִּמְסִירוּת, וְכוּ'. אַךְ חָתוּל, כְּכָל שֶׁתִּתֵּן לוֹ אֹכֶל, עֲדַיִן אֵינוֹ מַכִּיר אֶת בַּעַל הַבַּיִת. מַדּוּעַ? הָיִינוּ אוּלַי חוֹשְׁבִים, כִּי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר יִתְיַחֵס לָעִתּוּי הַלֹּא-מַתְאִים שֶׁל הַשְּׁאֵלָה - רֶגַע לִפְנֵי שֶׁעוֹמְדִים לִלְמֹד גְּמָרָא - וְיַעֲנֶה לָהֶם: "מָה? אֵילוּ שְׁאֵלוֹת אַתֶּם שׁוֹאֲלִים עַכְשָׁו? הַאִם עוֹסְקִים אָנוּ בְּחַיּוֹת? מַה לָּכֶם וְלַחֲתוּלִים וּכְלָבִים?". אַךְ לֹא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל שָׁמַע, וְהֵשִׁיב לָהֶם: "וּמָה מִי שֶׁאוֹכֵל מִמַּה שֶּׁעַכְבָּר אָכַל - מְשַׁכֵּחַ, הָאוֹכֵל עַכְבָּר עַצְמוֹ - עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה". כְּלוֹמַר, הֲרֵי אִם אָדָם קָם בַּבֹּקֶר וְרוֹאֶה שֶׁהַלֶּחֶם שֶׁבָּאָרוֹן מְכֻרְסָם עַל יְדֵי עַכְבָּר, אַל לוֹ לֶאֱכֹל מֵהַלֶּחֶם (אֲפִלּוּ מִצִּדּוֹ הַשֵּׁנִי) כִּי זֶה גּוֹרֵם לְשִׁכְחָה. אִם כֵּן, וּמָה לֶחֶם שֶׁאָכַל מִמֶּנּוּ עַכְבָּר גּוֹרֵם לְשִׁכְחָה, חָתוּל - שֶׁאוֹכֵל אֶת הָעַכְבָּרִים בְּעַצְמָם - עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיִּשְׁכַּח, וּבִכְלָל זֶה גַּם אֶת בְּעָלָיו הוּא שׁוֹכֵחַ. כָּךְ עָנָה לָהֶם הַתַּנָּא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל. וְאָנוּ לֹא מְבִינִים. מָה הוּא הַמַּשָּׂא וּמַתָּן בֵּין הָרַבִּי לְבֵין תַּלְמִידָיו הַקְּדוֹשִׁים? מָה הֵם שָׁאֲלוּ וּמַה תֵּרֵץ לָהֶם? פֵּרוּשׁ נִפְלָא תִּשְׁמְעוּ, וְחוֹשְׁבַנִי שֶׁהוּא הַפֵּרוּשׁ הָאֲמִתִּי. "פִּלְאֵי פְּלָאִים". רֹאשׁוֹ שֶׁל הַחֲמוֹר אָטוּם וּמְגֻשָּׁם יוֹתֵר מֵרֹאשׁוֹ שֶׁל הַשּׁוֹר. הַחֲמוֹר אֵינוֹ מַכִּיר אֶת בַּעַל הַבַּיִת, אֲבָל לְפָחוֹת מַכִּיר אֶת הָאֵבוּס שֶׁבּוֹ הוּא אוֹכֵל מִדֵּי שָׁעָה. הַחֲמוֹר מוּדָע לְכָךְ וּמַכִּיר שֶׁיֵּשׁ אֵבוּס שֶׁבּוֹ הוּא מְקַבֵּל אֹכֶל (כְּלוֹמַר, יֵשׁ נוֹתֵן וּמְקַבֵּל). וְהִנֵּה מִתְלוֹנֵן הַנָּבִיא עַל עַם יִשְׂרָאֵל: "יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו, יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע... לֹא הִתְבּוֹנָן" (יְשַׁעְיָה א-ג). וְזוֹ תַּרְעֹמֶת עַל עַם יִשְׂרָאֵל: שׁוֹר, וַאֲפִלּוּ חֲמוֹר, יוֹדְעִים אֵיךְ-שֶׁהוּא אֶת בַּעֲלֵיהֶם, אַךְ "יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע". וְלָמָּה? כִּי "עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן". לֹא, חָלִילָה, שֶׁלָּמְדוּ אֶפִּיקוֹרְסוּת, אֶלָּא רַק לֹא הִתְבּוֹנְנוּ. נִמְצֵאנוּ לְמֵדִים מִתּוֹכַחַת הַנָּבִיא, שֶׁכָּל בְּרִיאָה בָּעוֹלָם מַכִּירָה אֶת בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלָּהּ בְּמִדָּה כָּזוֹ אוֹ אַחֶרֶת. כִּי אִם הָיָה בַּעַל חַיִּים שֶׁלֹּא מַכִּיר אֶת בְּעָלָיו, הַנָּבִיא הָיָה צָרִיךְ לְדַמּוֹת אֵלָיו אֶת עַם יִשְׂרָאֵל. בִּמְקוֹם לְהַגִּיד 'אַתֶּם לֹא כְּמוֹ הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר', הָיָה הַנָּבִיא אוֹמֵר: 'אַתֶּם כְּמוֹ בַּעַל חַיִּים פְּלוֹנִי, שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר אֶת קוֹנֵהוּ'... וְכָאן נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה: וַהֲרֵי מוֹצְאִים לִכְאוֹרָה שֶׁהֶחָתוּל אֵינוֹ מַכִּיר אֶת קוֹנוֹ? עַל כָּרְחֲךָ, יֵשׁ כָּאן טָעוּת! גַּם הֶחָתוּל בְּטִבְעוֹ יָכוֹל לְהַכִּיר אֶת קוֹנוֹ, הַנּוֹתֵן לוֹ מַאֲכָלוֹ, אֶלָּא שֶׁקַּיֶּמֶת סִבָּה צְדָדִית שֶׁבִּגְלָלָהּ הֶחָתוּל אֵינוֹ מַכִּירוֹ. וְאֵין זֶה מֵחֲמַת עֶצֶם טִבְעוֹ. וּבֶאֱמֶת, מַהִי אוֹתָהּ סִבָּה? - זוֹ הָיְתָה שְׁאֵלָתָם שֶׁל הַתַּלְמִידִים! כְּבוֹד הָרַב, "מִפְּנֵי מָה מַכִּיר כֶּלֶב אֶת קוֹנוֹ וְחָתוּל אֵינוֹ מַכִּיר אֶת קוֹנוֹ?". עָנָה לָהֶם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: נָכוֹן, כְּמוֹ שֶׁהֵבַנְתֶּם, גַּם חָתוּל הָיָה יָכוֹל לְהַכִּיר אֶת בַּעַל הַבַּיִת, אֲבָל הוּא אוֹכֵל עַכְבָּרִים. אֵין מַה לַּעֲשׂוֹת... אִם יַפְסִיק לֶאֱכֹל עַכְבָּרִים, אֲזַי גַּם הוּא יַכִּיר בְּבַעַל הַבַּיִת. כָּךְ גַּם בִּבְנֵי אָדָם! יֵשׁ לָנוּ טָעוּת גְּדוֹלָה. אָנוּ חוֹשְׁבִים שֶׁבָּעוֹלָם יֵשׁ אֶפִּיקוֹרְסִים. זֶה לֹא נָכוֹן! יֵשׁ אוֹכְלֵי עַכְבָּרִים!... ("אֹכְלֵי... וְהַשֶּׁקֶץ וְהָעַכְבָּר"). מִי שֶׁמְּטַמֵּא אֶת עַצְמוֹ בַּעֲבֵרוֹת וּבִפְשָׁעִים, נִכְנֶסֶת לְתוֹכוֹ טֻמְאָה שֶׁל כְּפִירָה וְשֶׁל מַחְשָׁבוֹת אֶפִּיקוֹרְסִיּוֹת. לָכֵן, אָמַר הַסְּטַיְפְּלֶער וְאַף כָּתַב בְּסִפְרוֹ "חַיֵּי עוֹלָם", אֵין שׁוּם תּוֹעֶלֶת לְהִתְוַכֵּחַ עִם אֶפִּיקוֹרוֹס. אִם הוּא שׁוֹאֵל שְׁאֵלוֹת, צָרִיךְ לוֹמַר לוֹ: 'דָּבָר רִאשׁוֹן, תַּפְסִיק לַעֲשׂוֹת עֲבֵרוֹת, תִּמָּנַע מִלֶּאֱכֹל דְּבָרִים אֲסוּרִים וּשְׁאַר עֲבֵרוֹת מְשֻׁקָּצוֹת, וְאָז נוּכַל לְהַתְחִיל לְהִתְוַכֵּחַ'... אַךְ, כַּמּוּבָן, הָאֶפִּיקוֹרוֹס אֵינוֹ רוֹצֶה לְהִמָּנַע מֵעֲבֵרוֹתָיו וְאָז נוֹפְלוֹת הַשִּׂיחוֹת עַל אֹזֶן אֲטוּמָה וּ'מְדַבְּרִים אֶל הַקִּיר'. כְּשֶׁשְּׁנַיִם מִתְוַכְּחִים, הַבָּסִיס לְהַצְלָחָה הוּא שֶׁלְּכָל הַפָּחוֹת יִשְׁמַע אֶחָד אֶת הַשֵּׁנִי. אֲבָל כַּאֲשֶׁר יֵשׁ סְתִימָה בָּאָזְנַיִם, אִם הַגּוּף טָמֵא בַּעֲבֵרוֹת, אֵין מַה לְּדַבֵּר. קֹדֶם כֹּל, יֵשׁ לִפְתֹּחַ אֶת הַסְּתִימָה.[לְהַגִּיד! - חֻמַּשׁ הַמַּגִּידִים]