Otzarot-Article

רַבֵּנוּ רַבִּי בֶּן צִיּוֹן אַבָּא שָׁאוּל זָצָ"ל קָרָא לְתַלְמִידוֹ, הַגָּאוֹן רַבִּי יוֹסֵף נָתַנְיָאן, שֶׁהִתְעַלָּה בְּכוֹלֵל הָאַבְרֵכִים שֶׁל יְשִׁיבַת "פּוֹרָת יוֹסֵף", וְאָמַר לוֹ: "הֲמוֹנֵי נְפָשׁוֹת מֻקְרָבוֹת לְמֹלֶךְ הַחִנּוּךְ הַכַּפְרָנִי. אִם לֹא נַעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה, עוֹבְרִים אָנוּ עַל: לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ (וַיִּקְרָא יט-טז) וַעֲתִידִים לִתֵּן אֶת הַדִּין. תִּסְגֹּר אֶת הַגְּמָרָא וְתִפְתַּח תַּלְמוּד תּוֹרָה וּבֵית סֵפֶר לְבָנוֹת. תַּעֲסֹק בְּרִשּׁוּם, תְּאַתֵּר מָקוֹם, תִּבְחַר צֶוֶת..."

"וְכֶסֶף מְנָלָן?!" שָׁאַל, הֲרֵי אַבְרֵךְ כּוֹלֵל הוּא!

"כְּשֶׁתֵּדַע אֻמְדַּן הוֹצָאוֹת, תִּתְקַשֵּׁר וְתָבוֹא".

פָּעַל, הִתְקַשֵּׁר, וְהֻזְמַן. כְּשֶׁהִגִּיעַ לְבֵית רַבֵּנוּ הֻפְתַּע. סְבִיב הַשֻּׁלְחָן הֶעָרוּךְ הֵסֵבּוּ רַבֵּנוּ וְאַרְבָּעָה אוֹרְחִים הַנִּרְאִים כְּאַנְשֵׁי עֲסָקִים עֲשִׁירִים. הִצִּיגוֹ בִּפְנֵיהֶם וְשָׁאַל מַה בְּפִיו.

נִגַּשׁ לָעִנְיָן, וּפֵרֵט: שְׂכִירוּת מִבְנֶה לְתַלְמוּד תּוֹרָה, כָּךְ וְכָךְ. לְבֵית הַסֵּפֶר, כָּךְ וְכָךְ. קַבְּלַן שִׁפּוּצִים שֶׁיַּתְאִים אֶת הַמִּבְנִים לְיַעֲדָם, כָּךְ וְכָךְ. קְנִיַּת רִהוּט, בְּכָךְ וְכָךְ -

הִפְסִיקוֹ רַבֵּנוּ: "יָדוּעַ מַה פֵּרֵשׁ רַבֵּנוּ יוֹסֵף חַיִּים זָצָ"ל בְּ'מָרוֹר כּוֹרֵךְ' - אֱמֹר מָה הַסְּכוּם הַכּוֹלֵל!"

נָשַׁם נְשִׁימָה עֲמֻקָּה: "הַסְּכוּם הַכְּלָלִי, כָּךְ וְכָךְ".

"וְכַמָּה יֵשׁ לְךָ?"

"אֵין לִי מְאוּמָה", עָנָה, "וְזֶה הַסְּכוּם לַשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה. בִּלְעָדָיו אֵין לְהַתְחִיל!"

"לְפִיכָךְ קְרָאתִיכֶם", פָּנָה רַבֵּנוּ לַנֶּאֱסָפִים. "הִנֵּה הִזְדַּמְּנוּת חַיֵּיכֶם. הוּא עָמַל, וְהַפֵּרוֹת שֶׁלָּכֶם. הוּא, מָרוֹר כּוֹרֵךְ. וְאַתֶּם, שֻׁלְחָן עוֹרֵךְ, צָפוּן בָּרֵךְ, הַלֵּל נִרְצָה"!... (יָגִילוּ בְּמַלְכָּם)

	תרומה תשפ"ג
	וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתְךָ
	רַבֵּנוּ רַבִּי בֶּן צִיּוֹן אַבָּא שָׁאוּל זָצָ"ל קָרָא לְתַלְמִידוֹ, הַגָּאוֹן רַבִּי יוֹסֵף נָתַנְיָאן, שֶׁהִתְעַלָּה בְּכוֹלֵל הָאַבְרֵכִים שֶׁל יְשִׁיבַת "פּוֹרָת יוֹסֵף", וְאָמַר לוֹ: "הֲמוֹנֵי נְפָשׁוֹת מֻקְרָבוֹת לְמֹלֶךְ הַחִנּוּךְ הַכַּפְרָנִי. אִם לֹא נַעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה, עוֹבְרִים אָנוּ עַל: לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ (וַיִּקְרָא יט-טז) וַעֲתִידִים לִתֵּן אֶת הַדִּין. תִּסְגֹּר אֶת הַגְּמָרָא וְתִפְתַּח תַּלְמוּד תּוֹרָה וּבֵית סֵפֶר לְבָנוֹת. תַּעֲסֹק בְּרִשּׁוּם, תְּאַתֵּר מָקוֹם, תִּבְחַר צֶוֶת..." "וְכֶסֶף מְנָלָן?!" שָׁאַל, הֲרֵי אַבְרֵךְ כּוֹלֵל הוּא! "כְּשֶׁתֵּדַע אֻמְדַּן הוֹצָאוֹת, תִּתְקַשֵּׁר וְתָבוֹא". פָּעַל, הִתְקַשֵּׁר, וְהֻזְמַן. כְּשֶׁהִגִּיעַ לְבֵית רַבֵּנוּ הֻפְתַּע. סְבִיב הַשֻּׁלְחָן הֶעָרוּךְ הֵסֵבּוּ רַבֵּנוּ וְאַרְבָּעָה אוֹרְחִים הַנִּרְאִים כְּאַנְשֵׁי עֲסָקִים עֲשִׁירִים. הִצִּיגוֹ בִּפְנֵיהֶם וְשָׁאַל מַה בְּפִיו. נִגַּשׁ לָעִנְיָן, וּפֵרֵט: שְׂכִירוּת מִבְנֶה לְתַלְמוּד תּוֹרָה, כָּךְ וְכָךְ. לְבֵית הַסֵּפֶר, כָּךְ וְכָךְ. קַבְּלַן שִׁפּוּצִים שֶׁיַּתְאִים אֶת הַמִּבְנִים לְיַעֲדָם, כָּךְ וְכָךְ. קְנִיַּת רִהוּט, בְּכָךְ וְכָךְ - הִפְסִיקוֹ רַבֵּנוּ: "יָדוּעַ מַה פֵּרֵשׁ רַבֵּנוּ יוֹסֵף חַיִּים זָצָ"ל בְּ'מָרוֹר כּוֹרֵךְ' - אֱמֹר מָה הַסְּכוּם הַכּוֹלֵל!" נָשַׁם נְשִׁימָה עֲמֻקָּה: "הַסְּכוּם הַכְּלָלִי, כָּךְ וְכָךְ". "וְכַמָּה יֵשׁ לְךָ?" "אֵין לִי מְאוּמָה", עָנָה, "וְזֶה הַסְּכוּם לַשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה. בִּלְעָדָיו אֵין לְהַתְחִיל!" "לְפִיכָךְ קְרָאתִיכֶם", פָּנָה רַבֵּנוּ לַנֶּאֱסָפִים. "הִנֵּה הִזְדַּמְּנוּת חַיֵּיכֶם. הוּא עָמַל, וְהַפֵּרוֹת שֶׁלָּכֶם. הוּא, מָרוֹר כּוֹרֵךְ. וְאַתֶּם, שֻׁלְחָן עוֹרֵךְ, צָפוּן בָּרֵךְ, הַלֵּל נִרְצָה"!... (יָגִילוּ בְּמַלְכָּם)