Otzarot-Article

"נֶגַע צָרַעַת כִּי תִהְיֶה בְּאָדָם" (יג-ט) רַבֵּנוּ עוֹבַדְיָה סְפוֹרְנוֹ זצ"ל, מִגְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי כַּחֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, נִשְׁאַל מַדּוּעַ פַּסּוּ הַנְּגָעִים בִּזְמַנֵּנוּ (לַמַּחֲלָה הַנּוֹרָאָה הַקְּרוּיָה כַּיּוֹם צָרַעַת אֵין קֶשֶׁר לַנְּגָעִים שֶׁבַּתּוֹרָה. כִּנּוּהָ כָּךְ מִשּׁוּם שֶׁהַחוֹלִים בָּהּ נִדּוֹנוּ לְבִדּוּד כִּמְצֹרָעִים). אֵין כַּיּוֹם נִגְעֵי בְּגָדִים וְנִגְעֵי בָּתִּים, וְאַף לֹא נִגְעֵי אָדָם. מַדּוּעַ?

וְהֵשִׁיב: כַּיּוֹם אֵין הַבּוֹרֵא מְשַׁגֵּר נְגָעִים אֵלּוּ, מֵאוֹתָהּ סִבָּה שֶׁפָּרָשַׁת הַנְּגָעִים אֵינָהּ נוֹהֶגֶת בְּנָכְרִים. כִּי הַנְּגָעִים הָיוּ כְּעֵין מַחֲלַת עוֹר שֶׁבָּאָה לְהָעִיר תְּשׂוּמֶת לֵב הָאָדָם לְחֶסְרוֹנוֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: "עַל שִׁבְעָה דְּבָרִים נְגָעִים בָּאִים, עַל לָשׁוֹן הָרַע וְעַל שְׁבוּעַת שָׁוְא, עַל גַּסּוּת הָרוּחַ וְעַל צָרוּת הָעַיִן", וְעוֹד. הַנְּגָעִים הָיוּ כְּעֵין רֶמֶז לַתְּבִיעָה לְשִׁנּוּי דֶּרֶךְ. לְמִי נִתָּן לִרְמֹז, לְמִי שֶׁהוּא עֵר, חוּשָׁיו דְּרוּכִים וְעֵינָיו פְּקוּחוֹת. אֲבָל הַיָּשֵׁן שֵׁנָה עֲמֻקָּה, אֵין דַּי לוֹ בְּרֶמֶז. יֵשׁ לַהֲקִיצוֹ - אִם בִּגְעָרָה אוֹ בִּצְבִיטָה, בְּאַזְעָקָה אוֹ בְּעֵרוּי סֵפֶל מַיִם...

וְאִם זֶה הָיָה הַמַּצָּב בִּזְמַנּוֹ, לִפְנֵי כַּחֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, מַה נְּדַבֵּר וּמַה נֹּאמַר בְּדוֹרֵנוּ... אִם לֹא נָקִיץ, מִי יוֹדֵעַ כֵּיצַד יְעוֹרְרוּנוּ...

שָׁמַעְנוּ הַרְבֵּה עַל כֹּחָהּ שֶׁל מִלָּה, וּמֵאַחַר וְלֹא תָּמִיד יֵשׁ בְּאֶפְשָׁרוּתֵנוּ לָדַעַת מַה תִּהְיֶה הַהַשְׁפָּעָה שֶׁל הַמִּלָּה שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים, חוֹבָה עָלֵינוּ לְהַעְתִּיר בַּתְּפִלָּה לַה': "אֱלֹקַי, נְצֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע", שֶׁלֹּא תֵּצֵא מִפִּינוּ מִלָּה שֶׁיִּתְגַּלְגֵּל מִמֶּנָּה דָּבָר רַע.

אֲסַפֵּר סִפּוּר, אָמַר הָרַב אַהֲרֹן טוֹיְסִיג, מִמֶּנּוּ נִלְמַד אֶת חוֹבַת הַזְּהִירוּת בְּדִבּוּרֵנוּ, וְחוֹבַת הַתְּפִלָּה שֶׁלֹּא יֵצֵא מִכְשׁוֹל מִתַּחַת יָדֵינוּ. לִפְנֵי שְׁמוֹנֶה שָׁנִים, בְּעֵת שֶׁיָּשַׁבְתִּי בְּחַדְרִי שֶׁבְּבִנְיַן הַיְּשִׁיבָה, נִכְנַס לַחֶדֶר יְהוּדִי זָקֵן בָּא בַּיָּמִים, שֶׁבֶּעָבָר הָיָה מִשְׁתַּתֵּף בַּשִּׁעוּר הַיּוֹמִי שֶׁמָּסַרְתִּי, הִתְיַשֵּׁב עַל כִּסֵּא סָמוּךְ, וּלְלֹא שׁוּם הַקְדָּמָה פָּרַץ בִּבְכִי מַר. הִכַּרְתִּי אֶת אוֹתוֹ יְהוּדִי, שֶׁתָּמִיד נִרְאָה בָּרִיא וּמָלֵא, וְנִבְהַלְתִּי לְמַרְאֵהוּ, שֶׁהָיָה כָּעֵת רָזֶה וְכָחוּשׁ כְּיֶלֶד.

וְהַיְּהוּדִי מִתּוֹךְ בְּכִי מְבַקֵּשׁ אֶת עֶזְרָתִי וְסִפֵּר: לִפְנֵי כְּעֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנִים הִזְדַּמֵּן לוֹ וּלְזוּגָתוֹ לַעֲמֹד בַּחֲדַר הַהַמְתָּנָה בְּתוֹר אֵצֶל פְּרוֹפֵסוֹר מְפֻרְסָם בְּבֵית הַחוֹלִים 'הֲדַסָּה עֵין כָּרֶם' בִּירוּשָׁלַיִם, וְהַנֹּהַל הָיָה אָז, שֶׁבְּשָׁעָה שְׁמוֹנֶה בַּבֹּקֶר נִתְלָה דַּף עַל דֶּלֶת הַחֶדֶר. וְכָל מִי שֶׁהִגִּיעַ רָשַׁם אֶת שְׁמוֹ וּלְפִי סֵדֶר זֶה נִכְנְסוּ .וְאָכֵן הֵם הִשְׁתַּדְּלוּ לְהַגִּיעַ מֻקְדָּם מְאֹד, אֲבָל כְּשֶׁהִגִּיעוּ כְּבָר עָמְדוּ שָׁם כַּמָּה וְכַמָּה אֲנָשִׁים, וְכָךְ יָצָא שֶׁהֻצְרְכוּ לְחַכּוֹת כַּמָּה שָׁעוֹת, כְּשֶׁהוּא עַצְמוֹ שָׁרוּי בְּצוֹם מֵחֲמַת הַבְּדִיקָה שֶׁעָלָיו לַעֲבֹר.

בִּשְׁעַת צָהֳרַיִם הִגִּיעַ תּוֹרָם לְהִכָּנֵס, וּלְהַפְתָּעָתָם קָם יְהוּדִי אַחֵר, וּבָא לְהִכָּנֵס לִפְנֵיהֶם. הֵם טָעֲנוּ שֶׁהָיוּ לְפָנָיו, אַךְ הוּא הִתְוַכֵּחַ, עַד שֶׁיְּדִידִי נִסָּה לְשַׁדְּלוֹ לְוַתֵּר לָהֶם בְּאָמְרוֹ לוֹ כָּךְ: "אַתָּה הֲרֵי גֶּבֶר מָלֵא וְנִרְאֶה חָזָק, וְאִלּוּ אֲנִי חַלָּשׁ מֵהַצּוֹם וַחֲסַר כֹּחַ, מַדּוּעַ לֹא תִּתֵּן לִי לְהִכָּנֵס לְפָנֶיךָ?"...

הַיְּהוּדִי הֶחָסֹן נֶעֱלַב מְאֹד מִדִּבּוּרוֹ, וּמִתּוֹךְ פְּגִיעָה סִנֵּן לְעֶבְרוֹ קְלָלָה בְּהַחֲווֹתוֹ בְּאֶצְבָּעוֹ: "אֲנִי מְבָרֵךְ אוֹתְךָ שֶׁתִּהְיֶה רָזֶה כְּמוֹ אֶצְבַּע זוֹ".

מַמְשִׁיךְ הַיְּהוּדִי וּמְסַפֵּר: "עָזַבְנוּ אֶת חֲדַר הָרוֹפֵא לְאַחַר הַבְּדִיקָה. כָּל אֶחָד הָלַךְ לְדַרְכּוֹ, וְהַתַּקְרִית הַבִּלְתִּי נְעִימָה הַזּוֹ נִשְׁכְּחָה... אֶלָּא שֶׁחָלְפוּ מִסִּפּוּר זֶה יוֹתֵר מֵעֶשְׂרִים וְשֵׁשׁ שָׁנִים, וְזֶה כַּמָּה חֳדָשִׁים שֶׁאֲנִי יוֹרֵד מְאֹד בַּמִּשְׁקָל, לְלֹא כָּל הֶסְבֵּר הֶגְיוֹנִי, וּכְבָר הִסְתּוֹבַבְתִּי בֵּין רוֹפְאִים וּמִרְפָּאוֹת שׁוֹנוֹת, וְכֻלָּם אוֹמְרִים פֶּה אֶחָד שֶׁאֵינִי חוֹלֶה בְּשׁוּם מַחֲלָה, וּמִבְּחִינָה רְפוּאִית אֲנִי בָּרִיא אוּלָם, אֲבָל הַמְּצִיאוּת הִיא שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ וְנֶחֱלָשׁ.

הַהִדַּרְדְּרוּת בְּמִשְׁקָלִי הִמְשִׁיכָה, וְלֹא נִמְצָא לָהּ פִּתְרוֹן. יָשַׁבְתִּי הַיּוֹם עִם זוּגָתִי, הִתְחַלְנוּ לַעֲרֹךְ חֶשְׁבּוֹן הַנֶּפֶשׁ מַה זֹּאת עָשָׂה לָנוּ אֱלֹקִים, וְעַל מָה וְלָמָּה בָּאָה עָלֵינוּ צָרָה זוֹ. וְהִנֵּה, תּוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּרֵנוּ נִזְכְּרָה זוּגָתִי בְּסִפּוּר הַדְּבָרִים שֶׁהָיָה לִפְנֵי כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שָׁנִים, וְאָמְרָה לִי: 'מִי יוֹדֵעַ אִם לֹא הַקְּלָלָה הַזּוֹ שֶׁל אוֹתוֹ יְהוּדִי רוֹבֶצֶת עָלֶיךָ".

בְּמִלִּים אֵלּוּ סִיֵּם הַזָּקֵן אֶת סִפּוּרוֹ הַדּוֹאֵב, כְּשֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ אֶת עֶזְרָתִי לְנַסּוֹת לְאַתֵּר אֶת אוֹתוֹ אָדָם, עַל מְנַת לְבַקֵּשׁ אֶת סְלִיחָתוֹ.

לְדַאֲבוֹנִי, לֹא הָיוּ בְּיָדַי הַרְבֵּה דְּרָכִים לַעֲזֹר לוֹ, כִּי אֵיזֶה רוֹפֵא יַחֲזִיק אֶצְלוֹ תִּיקֵי מְבַקְּרִים שֶׁל קָרוֹב לִשְׁלֹשִׁים שָׁנָה?! וְגַם הַפְּרוֹפֵסוֹר הַמְדֻבָּר מֵהֲדַסָּה אֵינוֹ שׁוֹמֵר בְּאַרְכִיּוֹנוֹ תִּיקִים יְשָׁנִים כָּל כָּךְ...

וְכָךְ. לֹא עָלֵינוּ, הִתְקַיְּמָה הַקְּלָלָה בִּיהוּדִי זֶה, וְהוּא נִהְיָה רָזֶה וְכָחוּשׁ מִיּוֹם לְיוֹם, עַד שֶׁנִּפְטַר לְבֵית עוֹלָמוֹ מִתּוֹךְ תְּשִׁישׁוּת כֹּחַ וְחֻלְשָׁה עֲצוּמָה.

לָאַחֲרוֹנָה נִפְטְרָה גַּם זוּגָתוֹ, וְכָעֵת אֶפְשָׁר לְסַפֵּר אֶת הַסִּפּוּר הַנּוֹרָא הַזֶּה. בָּטוּחַ אֲנִי שֶׁסִּפּוּר הַדְּבָרִים הַלָּלוּ יִהְיֶה לְטוֹבַת נִשְׁמָתוֹ שֶׁל הַיְּהוּדִי, וּבְוַדַּאי פָּסְקוּ לוֹ בַּשָּׁמַיִם גַּן עֵדֶן לִמְנוּחָתוֹ, כִּי אֲפִלּוּ אִם נֹאמַר שֶׁשְּׁגָגָה הָיְתָה מִלְּפָנָיו בְּדִבּוּרוֹ, אֲבָל הֲלֹא כְּבָר הִזְדַּכָּה בְּיִסּוּרִים אִיּוּמִים בְּהַאי עַלְמָא, וְנִתְכַּפֵּר לוֹ.

אֲבָל מַה שֶּׁאָנוּ יְכוֹלִים לִלְמֹד מִמַּעֲשֶׂה זֶה הוּא, שֶׁלִּפְעָמִים אָנוּ רוֹאִים לְפָנֵינוּ יְהוּדִי, שֶׁבְּמַבָּט חִיצוֹנִי נִרְאֶה שֶׁהוּא חַי חַיֵּי אֹשֶׁר, וּלְעִתִּים אַף חוֹשְׁבִים שֶׁהוּא גְּבִיר אַדִּיר הַחוֹלֵשׁ עַל מִילְיוֹנֵי דּוֹלָרִים, וּבֶאֱמֶת מַצָּבוֹ אֵינוֹ מַזְהִיר כְּלָל. אֵינֶנּוּ מְשַׁעֲרִים לְעַצְמֵנוּ כַּמָּה אֻמְלָל וַחֲסַר יֶשַׁע הוּא זֶה הָאִישׁ, וְכַמָּה צָרוֹת וְעָגְמַת נֶפֶשׁ הֵם מְנַת חֶלְקוֹ. וְהָיָה אִם אָדָם כָּזֶה יְקַבֵּל הֶעָרָה מֵאָדָם אַחֵר, וַדַּאי יִפְגַּע בּוֹ הַדָּבָר יוֹתֵר מִן הָרָגִיל מִשּׁוּם מַצָּבוֹ הַקָּשֶׁה וְשִׁבְרוֹן לִבּוֹ. לָכֵן, עָלֵינוּ לְהִזָּהֵר בִּלְשׁוֹנֵנוּ שֶׁלֹּא לוֹמַר דָּבָר הֶעָלוּל לִפְגֹּעַ בַּזּוּלָת אוֹ לְצַעֲרוֹ, גַּם כַּאֲשֶׁר נִרְאֶה לָנוּ שֶׁאָדָם כָּזֶה וַדַּאי לֹא יִפָּגַע... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	בשלח תשפ"ג
	סְגֻלָּה נֶגֶד כִּשּׁוּפִים
	"נֶגַע צָרַעַת כִּי תִהְיֶה בְּאָדָם" (יג-ט) רַבֵּנוּ עוֹבַדְיָה סְפוֹרְנוֹ זצ"ל, מִגְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי כַּחֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, נִשְׁאַל מַדּוּעַ פַּסּוּ הַנְּגָעִים בִּזְמַנֵּנוּ (לַמַּחֲלָה הַנּוֹרָאָה הַקְּרוּיָה כַּיּוֹם צָרַעַת אֵין קֶשֶׁר לַנְּגָעִים שֶׁבַּתּוֹרָה. כִּנּוּהָ כָּךְ מִשּׁוּם שֶׁהַחוֹלִים בָּהּ נִדּוֹנוּ לְבִדּוּד כִּמְצֹרָעִים). אֵין כַּיּוֹם נִגְעֵי בְּגָדִים וְנִגְעֵי בָּתִּים, וְאַף לֹא נִגְעֵי אָדָם. מַדּוּעַ? וְהֵשִׁיב: כַּיּוֹם אֵין הַבּוֹרֵא מְשַׁגֵּר נְגָעִים אֵלּוּ, מֵאוֹתָהּ סִבָּה שֶׁפָּרָשַׁת הַנְּגָעִים אֵינָהּ נוֹהֶגֶת בְּנָכְרִים. כִּי הַנְּגָעִים הָיוּ כְּעֵין מַחֲלַת עוֹר שֶׁבָּאָה לְהָעִיר תְּשׂוּמֶת לֵב הָאָדָם לְחֶסְרוֹנוֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: "עַל שִׁבְעָה דְּבָרִים נְגָעִים בָּאִים, עַל לָשׁוֹן הָרַע וְעַל שְׁבוּעַת שָׁוְא, עַל גַּסּוּת הָרוּחַ וְעַל צָרוּת הָעַיִן", וְעוֹד. הַנְּגָעִים הָיוּ כְּעֵין רֶמֶז לַתְּבִיעָה לְשִׁנּוּי דֶּרֶךְ. לְמִי נִתָּן לִרְמֹז, לְמִי שֶׁהוּא עֵר, חוּשָׁיו דְּרוּכִים וְעֵינָיו פְּקוּחוֹת. אֲבָל הַיָּשֵׁן שֵׁנָה עֲמֻקָּה, אֵין דַּי לוֹ בְּרֶמֶז. יֵשׁ לַהֲקִיצוֹ - אִם בִּגְעָרָה אוֹ בִּצְבִיטָה, בְּאַזְעָקָה אוֹ בְּעֵרוּי סֵפֶל מַיִם... וְאִם זֶה הָיָה הַמַּצָּב בִּזְמַנּוֹ, לִפְנֵי כַּחֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, מַה נְּדַבֵּר וּמַה נֹּאמַר בְּדוֹרֵנוּ... אִם לֹא נָקִיץ, מִי יוֹדֵעַ כֵּיצַד יְעוֹרְרוּנוּ... שָׁמַעְנוּ הַרְבֵּה עַל כֹּחָהּ שֶׁל מִלָּה, וּמֵאַחַר וְלֹא תָּמִיד יֵשׁ בְּאֶפְשָׁרוּתֵנוּ לָדַעַת מַה תִּהְיֶה הַהַשְׁפָּעָה שֶׁל הַמִּלָּה שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים, חוֹבָה עָלֵינוּ לְהַעְתִּיר בַּתְּפִלָּה לַה': "אֱלֹקַי, נְצֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע", שֶׁלֹּא תֵּצֵא מִפִּינוּ מִלָּה שֶׁיִּתְגַּלְגֵּל מִמֶּנָּה דָּבָר רַע. אֲסַפֵּר סִפּוּר, אָמַר הָרַב אַהֲרֹן טוֹיְסִיג, מִמֶּנּוּ נִלְמַד אֶת חוֹבַת הַזְּהִירוּת בְּדִבּוּרֵנוּ, וְחוֹבַת הַתְּפִלָּה שֶׁלֹּא יֵצֵא מִכְשׁוֹל מִתַּחַת יָדֵינוּ. לִפְנֵי שְׁמוֹנֶה שָׁנִים, בְּעֵת שֶׁיָּשַׁבְתִּי בְּחַדְרִי שֶׁבְּבִנְיַן הַיְּשִׁיבָה, נִכְנַס לַחֶדֶר יְהוּדִי זָקֵן בָּא בַּיָּמִים, שֶׁבֶּעָבָר הָיָה מִשְׁתַּתֵּף בַּשִּׁעוּר הַיּוֹמִי שֶׁמָּסַרְתִּי, הִתְיַשֵּׁב עַל כִּסֵּא סָמוּךְ, וּלְלֹא שׁוּם הַקְדָּמָה פָּרַץ בִּבְכִי מַר. הִכַּרְתִּי אֶת אוֹתוֹ יְהוּדִי, שֶׁתָּמִיד נִרְאָה בָּרִיא וּמָלֵא, וְנִבְהַלְתִּי לְמַרְאֵהוּ, שֶׁהָיָה כָּעֵת רָזֶה וְכָחוּשׁ כְּיֶלֶד. וְהַיְּהוּדִי מִתּוֹךְ בְּכִי מְבַקֵּשׁ אֶת עֶזְרָתִי וְסִפֵּר: לִפְנֵי כְּעֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנִים הִזְדַּמֵּן לוֹ וּלְזוּגָתוֹ לַעֲמֹד בַּחֲדַר הַהַמְתָּנָה בְּתוֹר אֵצֶל פְּרוֹפֵסוֹר מְפֻרְסָם בְּבֵית הַחוֹלִים 'הֲדַסָּה עֵין כָּרֶם' בִּירוּשָׁלַיִם, וְהַנֹּהַל הָיָה אָז, שֶׁבְּשָׁעָה שְׁמוֹנֶה בַּבֹּקֶר נִתְלָה דַּף עַל דֶּלֶת הַחֶדֶר. וְכָל מִי שֶׁהִגִּיעַ רָשַׁם אֶת שְׁמוֹ וּלְפִי סֵדֶר זֶה נִכְנְסוּ .וְאָכֵן הֵם הִשְׁתַּדְּלוּ לְהַגִּיעַ מֻקְדָּם מְאֹד, אֲבָל כְּשֶׁהִגִּיעוּ כְּבָר עָמְדוּ שָׁם כַּמָּה וְכַמָּה אֲנָשִׁים, וְכָךְ יָצָא שֶׁהֻצְרְכוּ לְחַכּוֹת כַּמָּה שָׁעוֹת, כְּשֶׁהוּא עַצְמוֹ שָׁרוּי בְּצוֹם מֵחֲמַת הַבְּדִיקָה שֶׁעָלָיו לַעֲבֹר. בִּשְׁעַת צָהֳרַיִם הִגִּיעַ תּוֹרָם לְהִכָּנֵס, וּלְהַפְתָּעָתָם קָם יְהוּדִי אַחֵר, וּבָא לְהִכָּנֵס לִפְנֵיהֶם. הֵם טָעֲנוּ שֶׁהָיוּ לְפָנָיו, אַךְ הוּא הִתְוַכֵּחַ, עַד שֶׁיְּדִידִי נִסָּה לְשַׁדְּלוֹ לְוַתֵּר לָהֶם בְּאָמְרוֹ לוֹ כָּךְ: "אַתָּה הֲרֵי גֶּבֶר מָלֵא וְנִרְאֶה חָזָק, וְאִלּוּ אֲנִי חַלָּשׁ מֵהַצּוֹם וַחֲסַר כֹּחַ, מַדּוּעַ לֹא תִּתֵּן לִי לְהִכָּנֵס לְפָנֶיךָ?"... הַיְּהוּדִי הֶחָסֹן נֶעֱלַב מְאֹד מִדִּבּוּרוֹ, וּמִתּוֹךְ פְּגִיעָה סִנֵּן לְעֶבְרוֹ קְלָלָה בְּהַחֲווֹתוֹ בְּאֶצְבָּעוֹ: "אֲנִי מְבָרֵךְ אוֹתְךָ שֶׁתִּהְיֶה רָזֶה כְּמוֹ אֶצְבַּע זוֹ". מַמְשִׁיךְ הַיְּהוּדִי וּמְסַפֵּר: "עָזַבְנוּ אֶת חֲדַר הָרוֹפֵא לְאַחַר הַבְּדִיקָה. כָּל אֶחָד הָלַךְ לְדַרְכּוֹ, וְהַתַּקְרִית הַבִּלְתִּי נְעִימָה הַזּוֹ נִשְׁכְּחָה... אֶלָּא שֶׁחָלְפוּ מִסִּפּוּר זֶה יוֹתֵר מֵעֶשְׂרִים וְשֵׁשׁ שָׁנִים, וְזֶה כַּמָּה חֳדָשִׁים שֶׁאֲנִי יוֹרֵד מְאֹד בַּמִּשְׁקָל, לְלֹא כָּל הֶסְבֵּר הֶגְיוֹנִי, וּכְבָר הִסְתּוֹבַבְתִּי בֵּין רוֹפְאִים וּמִרְפָּאוֹת שׁוֹנוֹת, וְכֻלָּם אוֹמְרִים פֶּה אֶחָד שֶׁאֵינִי חוֹלֶה בְּשׁוּם מַחֲלָה, וּמִבְּחִינָה רְפוּאִית אֲנִי בָּרִיא אוּלָם, אֲבָל הַמְּצִיאוּת הִיא שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ וְנֶחֱלָשׁ. הַהִדַּרְדְּרוּת בְּמִשְׁקָלִי הִמְשִׁיכָה, וְלֹא נִמְצָא לָהּ פִּתְרוֹן. יָשַׁבְתִּי הַיּוֹם עִם זוּגָתִי, הִתְחַלְנוּ לַעֲרֹךְ חֶשְׁבּוֹן הַנֶּפֶשׁ מַה זֹּאת עָשָׂה לָנוּ אֱלֹקִים, וְעַל מָה וְלָמָּה בָּאָה עָלֵינוּ צָרָה זוֹ. וְהִנֵּה, תּוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּרֵנוּ נִזְכְּרָה זוּגָתִי בְּסִפּוּר הַדְּבָרִים שֶׁהָיָה לִפְנֵי כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שָׁנִים, וְאָמְרָה לִי: 'מִי יוֹדֵעַ אִם לֹא הַקְּלָלָה הַזּוֹ שֶׁל אוֹתוֹ יְהוּדִי רוֹבֶצֶת עָלֶיךָ". בְּמִלִּים אֵלּוּ סִיֵּם הַזָּקֵן אֶת סִפּוּרוֹ הַדּוֹאֵב, כְּשֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ אֶת עֶזְרָתִי לְנַסּוֹת לְאַתֵּר אֶת אוֹתוֹ אָדָם, עַל מְנַת לְבַקֵּשׁ אֶת סְלִיחָתוֹ. לְדַאֲבוֹנִי, לֹא הָיוּ בְּיָדַי הַרְבֵּה דְּרָכִים לַעֲזֹר לוֹ, כִּי אֵיזֶה רוֹפֵא יַחֲזִיק אֶצְלוֹ תִּיקֵי מְבַקְּרִים שֶׁל קָרוֹב לִשְׁלֹשִׁים שָׁנָה?! וְגַם הַפְּרוֹפֵסוֹר הַמְדֻבָּר מֵהֲדַסָּה אֵינוֹ שׁוֹמֵר בְּאַרְכִיּוֹנוֹ תִּיקִים יְשָׁנִים כָּל כָּךְ... וְכָךְ. לֹא עָלֵינוּ, הִתְקַיְּמָה הַקְּלָלָה בִּיהוּדִי זֶה, וְהוּא נִהְיָה רָזֶה וְכָחוּשׁ מִיּוֹם לְיוֹם, עַד שֶׁנִּפְטַר לְבֵית עוֹלָמוֹ מִתּוֹךְ תְּשִׁישׁוּת כֹּחַ וְחֻלְשָׁה עֲצוּמָה. לָאַחֲרוֹנָה נִפְטְרָה גַּם זוּגָתוֹ, וְכָעֵת אֶפְשָׁר לְסַפֵּר אֶת הַסִּפּוּר הַנּוֹרָא הַזֶּה. בָּטוּחַ אֲנִי שֶׁסִּפּוּר הַדְּבָרִים הַלָּלוּ יִהְיֶה לְטוֹבַת נִשְׁמָתוֹ שֶׁל הַיְּהוּדִי, וּבְוַדַּאי פָּסְקוּ לוֹ בַּשָּׁמַיִם גַּן עֵדֶן לִמְנוּחָתוֹ, כִּי אֲפִלּוּ אִם נֹאמַר שֶׁשְּׁגָגָה הָיְתָה מִלְּפָנָיו בְּדִבּוּרוֹ, אֲבָל הֲלֹא כְּבָר הִזְדַּכָּה בְּיִסּוּרִים אִיּוּמִים בְּהַאי עַלְמָא, וְנִתְכַּפֵּר לוֹ. אֲבָל מַה שֶּׁאָנוּ יְכוֹלִים לִלְמֹד מִמַּעֲשֶׂה זֶה הוּא, שֶׁלִּפְעָמִים אָנוּ רוֹאִים לְפָנֵינוּ יְהוּדִי, שֶׁבְּמַבָּט חִיצוֹנִי נִרְאֶה שֶׁהוּא חַי חַיֵּי אֹשֶׁר, וּלְעִתִּים אַף חוֹשְׁבִים שֶׁהוּא גְּבִיר אַדִּיר הַחוֹלֵשׁ עַל מִילְיוֹנֵי דּוֹלָרִים, וּבֶאֱמֶת מַצָּבוֹ אֵינוֹ מַזְהִיר כְּלָל. אֵינֶנּוּ מְשַׁעֲרִים לְעַצְמֵנוּ כַּמָּה אֻמְלָל וַחֲסַר יֶשַׁע הוּא זֶה הָאִישׁ, וְכַמָּה צָרוֹת וְעָגְמַת נֶפֶשׁ הֵם מְנַת חֶלְקוֹ. וְהָיָה אִם אָדָם כָּזֶה יְקַבֵּל הֶעָרָה מֵאָדָם אַחֵר, וַדַּאי יִפְגַּע בּוֹ הַדָּבָר יוֹתֵר מִן הָרָגִיל מִשּׁוּם מַצָּבוֹ הַקָּשֶׁה וְשִׁבְרוֹן לִבּוֹ. לָכֵן, עָלֵינוּ לְהִזָּהֵר בִּלְשׁוֹנֵנוּ שֶׁלֹּא לוֹמַר דָּבָר הֶעָלוּל לִפְגֹּעַ בַּזּוּלָת אוֹ לְצַעֲרוֹ, גַּם כַּאֲשֶׁר נִרְאֶה לָנוּ שֶׁאָדָם כָּזֶה וַדַּאי לֹא יִפָּגַע... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)