Otzarot-Article

בְּרֵרָה בֵּין חַיִּים לְמָוֶת!

"וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה" (יד-לז) הַכָּתוּב אוֹמֵר: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד הַלָּשׁוֹן" (מִשְׁלֵי יח-כא). הַדִּבּוּר הוּא אָשְׁרוֹ שֶׁל הָאָדָם, הַגְדָּרַת הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי הוּא: "מְדַבֵּר". בְּכוֹחוֹ נוֹצָרִים קִשְׁרֵי הֲבָנָה, אֵמוּן וִידִידוּת בֵּין אָדָם לְאָדָם. עַל יָדוֹ רוֹכֵשׁ הָאָדָם דַּעַת, מוֹסִיף בִּינָה. בְּכֹחַ הַדִּבּוּר הוּא זוֹכֶה לְחַיֵּי נֶצַח: בְּדִבּוּרֵי בְּרָכוֹת, תְּפִלָּה, תַּלְמוּד תּוֹרָה וְ... חֶסֶד!

כֵּן, חֶסֶד בְּדִבּוּר: לְהִתְעַנְיֵן בִּשְׁלוֹם הַזּוּלָת, לְבָרְכוֹ, לְעוֹדְדוֹ: "הַנּוֹתֵן פְּרוּטָה לְעָנִי מִתְבָּרֵךְ בְּשֵׁשׁ בְּרָכוֹת, וְהַמְּעוֹדְדוֹ בִּדְבָרִים מִתְבָּרֵךְ בְּאַחַת עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת" (ב"ב ט:). אֲבָל, כְּשֵׁם שֶׁאֶפְשָׁר לִרְכֹּשׁ חַיִּים בְּאֶמְצָעוּת הַדִּבּוּר, כָּךְ עָלוּל הוּא לִהְיוֹת חֶרֶב חַדָּה וּכְלִי מַשְׁחִית! לָשׁוֹן הָרַע הִיא "מִטְעַן צַד" הַהוֹרֵג אֶת הַמֵּנִיחַ אוֹתוֹ, יַחַד עִם הַיַּעַד. לַעַג לַזּוּלָת, בְּדִיחָה שְׁנוּנָה עַל חֶשְׁבּוֹנוֹ, קְלָלָה, נִבּוּל פֶּה, הַלָּשׁוֹן עֲלוּלָה לִהְיוֹת לִשְׂדֵה מוֹקְשִׁים. וְהַקָּרְבָּן הָרִאשׁוֹן שֶׁלָּהּ, הוּא בַּעַל הַלָּשׁוֹן!

כִּמְדֻמֶּה, שֶׁכָּל חֲטָאֵי דּוֹר הַמִּדְבָּר, דּוֹר דֵּעָה, הָיוּ בַּחֲטָאֵי הַלָּשׁוֹן. הִתְאוֹנְנוּת נֶגֶד הַנְהָגַת הַבּוֹרֵא, דִּבּוּרִים בַּה' וּבְמֹשֶׁה, וּבְפָרָשָׁתֵנוּ - הוֹצָאַת דִּבַּת הָאָרֶץ רָעָה. מַה נּוֹרָא הוּא הָעֹנֶשׁ: אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁל נְדוּדִים, עַד תֹּם כָּל הַדּוֹר, עַד מוֹת כֻּלָּם! הֵן לְפִי גֹּדֶל הָעֹנֶשׁ נוּכַל לְהָבִין מַה גָּדוֹל הָיָה הַחֵטְא, חֵטְא הַלָּשׁוֹן. כַּמָּה יֵשׁ לָנוּ לְהִזָּהֵר בִּלְשׁוֹנֵנוּ, וְלַהֲפֹךְ אוֹתָהּ מַכְשִׁיר – לַחַיִּים.

וְעַד כַּמָּה גָּדוֹל כּוֹחָהּ שֶׁל מִלָּה נִלְמַד מֵהַמָּשָׁל הַבָּא:

לַהֲקַת צְפַרְדֵּעִים טִיְּלָה בַּיַּעַר, וּפִתְאוֹם נָפְלוּ שְׁתֵּי צְפַרְדֵּעִים בְּחֹסֶר זְהִירוּת לְתוֹךְ בּוֹר עָמֹק מְאוֹד. עָצְרוּ כָּל הַצְּפַרְדְּעִים אֶת טִיּוּלָן וְהִתְגּוֹדְדוּ יַחַד סְבִיב הַבּוֹר. כְּשֶׁרָאוּ כַּמָּה עָמֹק הַבּוֹר, הֵן צָעֲקוּ לַצְּפַרְדֵּעִים שֶׁנָּפְלוּ: "חֲבֵרוֹת, אֵין לָכֵן שׁוּם סִכּוּי לָצֵאת מִכָּאן בַּחַיִּים... חֲבָל לָכֶן בִּכְלָל לְהִתְאַמֵּץ!"

אוּלָם הַצְּפַרְדֵּעִים שֶׁבַּבּוֹר כְּלָל לֹא הֶעֱלוּ עַל דַּעְתָּן לְוַתֵּר עַל חַיֵּיהֶן בְּקַלּוּת שֶׁכָּזוֹ. הֵן פָּשׁוּט הִתְעַלְּמוּ מֵהַצְּעָקוֹת שֶׁל חַבְרוֹתֵיהֶן מִלְּמַעְלָה וְנִסּוּ לְנַתֵּר הַחוּצָה בְּכָל כּוֹחָן. הֵן נִתְּרוּ וְהִתְאַמְּצוּ, לַמְרוֹת קוֹלוֹת הַ"עִדּוּד" שֶׁל הַצְּפַרְדֵּעִים מִלְּמַעְלָה שֶׁאֵין לָהֶן סִכּוּי לָצֵאת מֵהַבּוֹר, וְלַמְרוֹת הַתְּנוּעוֹת הַמְּיָאֲשׁוֹת שֶׁסִּמְּנוּ לָהֶן - "בַּחַיִּים לֹא תֵּצְאוּ מִכָּאן!..."

אַחַת הַצְּפַרְדֵּעִים שֶׁבַּבּוֹר הֵבִינָה אֶת הַמֶּסֶר. הִיא הִפְסִיקָה לְנַתֵּר, כּוֹחוֹתֶיהָ אָפְסוּ, וְהִיא מֵתָה בְּקַרְקָעִית הַבּוֹר.

הַצְּפַרְדֵּעַ הַשְּׁנִיָּה לֹא וִתְּרָה, נִסְּתָה וְהִמְשִׁיכָה בְּכָל כּוֹחוֹתֶיהָ לְנַתֵּר וְלִקְפֹּץ, בְּעוֹד חַבְרוֹתֶיהָ צוֹעֲקוֹת: "חֲבָל עַל הַמַּאֲמָץ, אֵין לָךְ שׁוּם סִכּוּי בָּעוֹלָם!... הַפְסִיקִי לְהִתְאַמֵּץ וְלִסְבֹּל, הִכָּנְעִי וּלְפָחוֹת מוּתִי רְגוּעָה"...

בְּכָל זֹאת הִיא הִמְשִׁיכָה לְנַסּוֹת, וַאֲפִלּוּ קָפְצָה חָזָק יוֹתֵר... בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר, הִיא נִתְּרָה בְּעָצְמָה כֹּה גְּדוֹלָה, עַד שֶׁהִצְלִיחָה לָצֵאת הַחוּצָה מֵהַבּוֹר. כְּשֶׁיָּצְאָה הַחוּצָה, תְּשׁוּשָׁה אַךְ מְלֵאַת סִפּוּק, שָׁאֲלוּ אוֹתָהּ בְּתַדְהֵמָה: "אֵיךְ עָשִׂית אֶת זֶה? הַבּוֹר הָיָה מַמָּשׁ עָמֹק..."

בִּשְׂפַת הַסִּימָנִים הוֹדְתָה לָהֶן הַצְּפַרְדֵּעַ הַנִּרְגֶּשֶׁת: "בִּזְכוּתְכֶן, חַבְרוֹתַי הַיְּקָרוֹת! תּוֹדָה עַל הָעִדּוּד!"...

הִתְבָּרֵר כִּי הִיא הָיְתָה חֵרֶשֶׁת, וּבְטָעוּת פֵּרְשָׁה אֶת קְרִיאוֹתֵיהֶן הַנִּרְגָּשׁוֹת כְּמִלּוֹת עִדּוּד...

מִי יִתֵּן וְנֵדַע לִשְׁקֹל כָּל מִלָּה שֶׁאָנוּ מוֹצִיאִים מִפִּינוּ, נִזְכֹּר כַּמָּה כּוֹחַ יֵשׁ לַמִּלִּים שֶׁלָּנוּ, וְנַעֲשֶׂה שִׁמּוּשׁ יָעִיל בְּכוֹחַ הַדִּבּוּר שֶׁלָּנוּ - לְהִתְפַּלֵּל, לְהוֹדוֹת, לְהַחֲמִיא וּלְעוֹדֵד... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	וארא תשפ"ג
	גַּם הַכּוֹפֵר לֹא מוּכָן לְסַכֵּן אֶת עַצְמוֹ...
	בְּרֵרָה בֵּין חַיִּים לְמָוֶת! "וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה" (יד-לז) הַכָּתוּב אוֹמֵר: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד הַלָּשׁוֹן" (מִשְׁלֵי יח-כא). הַדִּבּוּר הוּא אָשְׁרוֹ שֶׁל הָאָדָם, הַגְדָּרַת הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי הוּא: "מְדַבֵּר". בְּכוֹחוֹ נוֹצָרִים קִשְׁרֵי הֲבָנָה, אֵמוּן וִידִידוּת בֵּין אָדָם לְאָדָם. עַל יָדוֹ רוֹכֵשׁ הָאָדָם דַּעַת, מוֹסִיף בִּינָה. בְּכֹחַ הַדִּבּוּר הוּא זוֹכֶה לְחַיֵּי נֶצַח: בְּדִבּוּרֵי בְּרָכוֹת, תְּפִלָּה, תַּלְמוּד תּוֹרָה וְ... חֶסֶד! כֵּן, חֶסֶד בְּדִבּוּר: לְהִתְעַנְיֵן בִּשְׁלוֹם הַזּוּלָת, לְבָרְכוֹ, לְעוֹדְדוֹ: "הַנּוֹתֵן פְּרוּטָה לְעָנִי מִתְבָּרֵךְ בְּשֵׁשׁ בְּרָכוֹת, וְהַמְּעוֹדְדוֹ בִּדְבָרִים מִתְבָּרֵךְ בְּאַחַת עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת" (ב"ב ט:). אֲבָל, כְּשֵׁם שֶׁאֶפְשָׁר לִרְכֹּשׁ חַיִּים בְּאֶמְצָעוּת הַדִּבּוּר, כָּךְ עָלוּל הוּא לִהְיוֹת חֶרֶב חַדָּה וּכְלִי מַשְׁחִית! לָשׁוֹן הָרַע הִיא "מִטְעַן צַד" הַהוֹרֵג אֶת הַמֵּנִיחַ אוֹתוֹ, יַחַד עִם הַיַּעַד. לַעַג לַזּוּלָת, בְּדִיחָה שְׁנוּנָה עַל חֶשְׁבּוֹנוֹ, קְלָלָה, נִבּוּל פֶּה, הַלָּשׁוֹן עֲלוּלָה לִהְיוֹת לִשְׂדֵה מוֹקְשִׁים. וְהַקָּרְבָּן הָרִאשׁוֹן שֶׁלָּהּ, הוּא בַּעַל הַלָּשׁוֹן! כִּמְדֻמֶּה, שֶׁכָּל חֲטָאֵי דּוֹר הַמִּדְבָּר, דּוֹר דֵּעָה, הָיוּ בַּחֲטָאֵי הַלָּשׁוֹן. הִתְאוֹנְנוּת נֶגֶד הַנְהָגַת הַבּוֹרֵא, דִּבּוּרִים בַּה' וּבְמֹשֶׁה, וּבְפָרָשָׁתֵנוּ - הוֹצָאַת דִּבַּת הָאָרֶץ רָעָה. מַה נּוֹרָא הוּא הָעֹנֶשׁ: אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁל נְדוּדִים, עַד תֹּם כָּל הַדּוֹר, עַד מוֹת כֻּלָּם! הֵן לְפִי גֹּדֶל הָעֹנֶשׁ נוּכַל לְהָבִין מַה גָּדוֹל הָיָה הַחֵטְא, חֵטְא הַלָּשׁוֹן. כַּמָּה יֵשׁ לָנוּ לְהִזָּהֵר בִּלְשׁוֹנֵנוּ, וְלַהֲפֹךְ אוֹתָהּ מַכְשִׁיר – לַחַיִּים. וְעַד כַּמָּה גָּדוֹל כּוֹחָהּ שֶׁל מִלָּה נִלְמַד מֵהַמָּשָׁל הַבָּא: לַהֲקַת צְפַרְדֵּעִים טִיְּלָה בַּיַּעַר, וּפִתְאוֹם נָפְלוּ שְׁתֵּי צְפַרְדֵּעִים בְּחֹסֶר זְהִירוּת לְתוֹךְ בּוֹר עָמֹק מְאוֹד. עָצְרוּ כָּל הַצְּפַרְדְּעִים אֶת טִיּוּלָן וְהִתְגּוֹדְדוּ יַחַד סְבִיב הַבּוֹר. כְּשֶׁרָאוּ כַּמָּה עָמֹק הַבּוֹר, הֵן צָעֲקוּ לַצְּפַרְדֵּעִים שֶׁנָּפְלוּ: "חֲבֵרוֹת, אֵין לָכֵן שׁוּם סִכּוּי לָצֵאת מִכָּאן בַּחַיִּים... חֲבָל לָכֶן בִּכְלָל לְהִתְאַמֵּץ!" אוּלָם הַצְּפַרְדֵּעִים שֶׁבַּבּוֹר כְּלָל לֹא הֶעֱלוּ עַל דַּעְתָּן לְוַתֵּר עַל חַיֵּיהֶן בְּקַלּוּת שֶׁכָּזוֹ. הֵן פָּשׁוּט הִתְעַלְּמוּ מֵהַצְּעָקוֹת שֶׁל חַבְרוֹתֵיהֶן מִלְּמַעְלָה וְנִסּוּ לְנַתֵּר הַחוּצָה בְּכָל כּוֹחָן. הֵן נִתְּרוּ וְהִתְאַמְּצוּ, לַמְרוֹת קוֹלוֹת הַ"עִדּוּד" שֶׁל הַצְּפַרְדֵּעִים מִלְּמַעְלָה שֶׁאֵין לָהֶן סִכּוּי לָצֵאת מֵהַבּוֹר, וְלַמְרוֹת הַתְּנוּעוֹת הַמְּיָאֲשׁוֹת שֶׁסִּמְּנוּ לָהֶן - "בַּחַיִּים לֹא תֵּצְאוּ מִכָּאן!..." אַחַת הַצְּפַרְדֵּעִים שֶׁבַּבּוֹר הֵבִינָה אֶת הַמֶּסֶר. הִיא הִפְסִיקָה לְנַתֵּר, כּוֹחוֹתֶיהָ אָפְסוּ, וְהִיא מֵתָה בְּקַרְקָעִית הַבּוֹר. הַצְּפַרְדֵּעַ הַשְּׁנִיָּה לֹא וִתְּרָה, נִסְּתָה וְהִמְשִׁיכָה בְּכָל כּוֹחוֹתֶיהָ לְנַתֵּר וְלִקְפֹּץ, בְּעוֹד חַבְרוֹתֶיהָ צוֹעֲקוֹת: "חֲבָל עַל הַמַּאֲמָץ, אֵין לָךְ שׁוּם סִכּוּי בָּעוֹלָם!... הַפְסִיקִי לְהִתְאַמֵּץ וְלִסְבֹּל, הִכָּנְעִי וּלְפָחוֹת מוּתִי רְגוּעָה"... בְּכָל זֹאת הִיא הִמְשִׁיכָה לְנַסּוֹת, וַאֲפִלּוּ קָפְצָה חָזָק יוֹתֵר... בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר, הִיא נִתְּרָה בְּעָצְמָה כֹּה גְּדוֹלָה, עַד שֶׁהִצְלִיחָה לָצֵאת הַחוּצָה מֵהַבּוֹר. כְּשֶׁיָּצְאָה הַחוּצָה, תְּשׁוּשָׁה אַךְ מְלֵאַת סִפּוּק, שָׁאֲלוּ אוֹתָהּ בְּתַדְהֵמָה: "אֵיךְ עָשִׂית אֶת זֶה? הַבּוֹר הָיָה מַמָּשׁ עָמֹק..." בִּשְׂפַת הַסִּימָנִים הוֹדְתָה לָהֶן הַצְּפַרְדֵּעַ הַנִּרְגֶּשֶׁת: "בִּזְכוּתְכֶן, חַבְרוֹתַי הַיְּקָרוֹת! תּוֹדָה עַל הָעִדּוּד!"... הִתְבָּרֵר כִּי הִיא הָיְתָה חֵרֶשֶׁת, וּבְטָעוּת פֵּרְשָׁה אֶת קְרִיאוֹתֵיהֶן הַנִּרְגָּשׁוֹת כְּמִלּוֹת עִדּוּד... מִי יִתֵּן וְנֵדַע לִשְׁקֹל כָּל מִלָּה שֶׁאָנוּ מוֹצִיאִים מִפִּינוּ, נִזְכֹּר כַּמָּה כּוֹחַ יֵשׁ לַמִּלִּים שֶׁלָּנוּ, וְנַעֲשֶׂה שִׁמּוּשׁ יָעִיל בְּכוֹחַ הַדִּבּוּר שֶׁלָּנוּ - לְהִתְפַּלֵּל, לְהוֹדוֹת, לְהַחֲמִיא וּלְעוֹדֵד... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)