Otzarot-Article

"הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם" (כה-יב) מַעֲשֵׂהוּ שֶׁל פִּנְחָס – מְתֹאָר בְּסוֹף הַפָּרָשָׁה הַקּוֹדֶמֶת, פָּרָשַׁת בָּלָק, בְּעוֹד שְׂכָרוֹ הַטּוֹב שֶׁקִּבֵּל מִשָּׁמַיִם בְּגִין מַעֲשֶׂה זֶה – מְתֹאָר בִּתְחִלַּת פָּרָשָׁתֵנוּ, פָּרָשַׁת פִּנְחָס. וְיֵשׁ לְהָבִין: מַה טַּעַם הַדָּבָר? מַדּוּעַ לֹא מְתֹאָר הַשָּׂכָר מִיָּד לְאַחַר הַמַּעֲשֶׂה, בְּאוֹתָהּ פָּרָשָׁה?

אֶת הַתְּשׁוּבָה נָבִין עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא:

מִנְהָגוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי אַבְרָהָם דָּוִד מִבּוּטְשַׁאטְשׁ, הָיָה לְהִשָּׁאֵר מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ לְאַחַר תְּפִלַּת שַׁחֲרִית, כְּשֶׁהוּא מְעֻטָּף בְּטַלִּית וְעָטוּר בִּתְפִלִּין, וְלַעֲסֹק בַּתּוֹרָה עַד לְאַחַר חֲצוֹת הַיּוֹם. רַק אָז – הָיָה שָׁב אֶל בֵּיתוֹ, סוֹעֵד אֶת סְעוּדַת הַצָּהֳרַיִם, וּמִתְפַּנֶּה לִשְׁלַל תַּפְקִידָיו כְּרַב הָעִיר וְאַב בֵּית הַדִּין אֲשֶׁר בָּהּ.

בְּאַחַד הַיָּמִים, בּוֹשֵׁשׁ הָרַב מִלָּשׁוּב אֶל בֵּיתוֹ בִּשְׁעַת צָהֳרַיִם. מֵאַחַר שֶׁהָיָה זֶה מְאֹרָע נָדִיר בְּהֶחְלֵט, הֵחֵלָּה הַדְּאָגָה מְכַרְסֶמֶת בְּלִבּוֹתֵיהֶם שֶׁל בְּנֵי בֵּיתוֹ. תְּחִלָּה סָבְרוּ כִּי הָרַב הִתְעַכֵּב מִסִּבָּה זוֹ אוֹ אַחֶרֶת, וּלְפִיכָךְ שָׂם אֶת פְּעָמָיו הַיְשֵׁר אֶל בֵּית הַדִּין. אוּלָם עַד מְהֵרָה הִתְבָּרֵר, כִּי לֹא כָּךְ הֵם פְּנֵי הַדְּבָרִים: אֶל הַבַּיִת הֵחֵלּוּ לְהַגִּיעַ אֲנָשִׁים כְּדֵי לְחַפֵּשׂ אֶת הָרַב. הֵם הֻזְמְנוּ לְהַגִּיעַ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם אֶל בֵּית הַדִּין, אַךְ מְצָאוּהוּ סָגוּר עַל מַנְעוּל וּבְרִיחַ...

הַדְּאָגָה הָלְכָה וְהִתְעַצְּמָה. מֵעוֹלָם לֹא אֵרַע כָּזֹאת! רַבִּי אַבְרָהָם דָּוִד הָיָה יָדוּעַ כְּאָדָם דַּיְקָן, שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא אֵחֵר! כֵּיצַד נִתָּן לְהַסְבִּיר אֶת פֵּשֶׁר הֵעָלְמוּתוֹ הַפִּתְאוֹמִית?

שְׁלִיחִים דְּחוּפִים נִשְׁלְחוּ מִבַּיִת הָרַב אֶל כָּל רַחֲבֵי הָעֲיָרָה, כְּדֵי לְחַפֵּשׂ אֶת הָרַב, אוּלָם חָזְרוּ בְּיָדַיִם רֵיקוֹת. גַּם אֶל בֵּית הַמִּדְרָשׁ נִגְּשׁוּ בְּנֵי הַבַּיִת, בְּסִבְרָם כִּי אוּלַי שָׁקַע הָרַב בְּתַלְמוּדוֹ וְלֹא שָׁת לִבּוֹ לַזְּמַן הַחוֹלֵף, אוּלָם מָצְאוּ אֶת הַמָּקוֹם נָעוּל, מַשְׁמַע: הָרַב כְּבָר עָזַב וְנָעַל אֶת בֵּית הַמִּדְרָשׁ אַחֲרָיו...

כָּךְ הִמְשִׁיכוּ הַחִפּוּשִׂים בְּמֶשֶׁךְ שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת, עַד לִשְׁעַת תְּפִלַּת הַמִּנְחָה. כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ הַשַּׁמָּשׁ אֶל בֵּית הַכְּנֶסֶת כְּדֵי לִפְתֹּחַ אוֹתוֹ לִקְרַאת הַתְּפִלָּה – הוּא מָצָא אֶת הָרַב יוֹשֵׁב עַל מְקוֹמוֹ וּמְעַיֵּן בְּסֵפֶר... "רַבִּי! הֲלֹא מְחַפְּשִׂים אַחֲרֵי הָרַבִּי בְּכָל הָעִיר! מַדּוּעַ הָרַב לֹא שָׁב אֶל בֵּיתוֹ כְּמִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ?" שָׁאַל הַשַּׁמָּשׁ, וְרַבִּי אַבְרָהָם דָּוִד הִסְבִּיר:

"מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ, אֲנִי מַשְׁאִיר אֶת הַמַּפְתֵּחַ בְּחוֹר הַמַּנְעוּל בִּזְמַן שֶׁהַדֶּלֶת פְּתוּחָה, וְכַאֲשֶׁר אֲנִי מְסַיֵּם אֶת חֹק לִמּוּדַי – אֲנִי מוֹצִיא אֶת הַמַּפְתֵּחַ, נוֹעֵל אֶת הַדֶּלֶת מִבַּחוּץ, וְהוֹלֵךְ לְדַרְכִּי. אוּלָם הַיּוֹם, כַּאֲשֶׁר סִיַּמְתִּי לִלְמֹד וְנִגַּשְׁתִּי אֶל הַדֶּלֶת – מָצָאתִי שֶׁהַמַּפְתֵּחַ אֵינוֹ בִּמְקוֹמוֹ... מִישֶׁהוּ לָקַח אוֹתוֹ, נָעַל אֶת הַדֶּלֶת מִבַּחוּץ, וְהָלַךְ לְדַרְכּוֹ... כָּךְ שֶׁנִּשְׁאַרְתִּי נָעוּל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. וּבְכֵן, לֹא נוֹתַר לִי מַה לַּעֲשׂוֹת כִּי אִם לְהַמְשִׁיךְ וְלִלְמֹד, עַד שֶׁבָּאתָ אַתָּה וּפָתַחְתָּ אֶת הַדֶּלֶת כָּעֵת!"

הַשַּׁמָּשׁ מִהֵר בְּרִיצָה אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל הָרַב כְּדֵי לְבַשֵּׂר אֶת הַבְּשׂוֹרָה הַטּוֹבָה, וּלְהָנִיחַ אֶת דַּעְתָּם שֶׁל בְּנֵי הַבַּיִת, שֶׁלִּבָּם יָצָא מִדְּאָגָה. רַק לְאַחַר מִכֵּן, הִתְפַּנָּה לִשְׁאֹל אֶת הַשְּׁאֵלָה הַמִּתְבַּקֶּשֶׁת: מִי זֶה אֲשֶׁר הִרְהִיב עֹז בְּנַפְשׁוֹ לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה חָמוּר שֶׁכָּזֶה, לִנְעֹל אֶת הָרַב בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ וְלִבְרֹחַ? שְׁאֵלָה זוֹ נוֹתְרָה לְעֵת עַתָּה חַסְרַת מַעֲנֶה, וְעַד מְהֵרָה הָפְכָה לְשִׂיחַת הַיּוֹם בֵּין הַבְּרִיּוֹת...

לְאַחַר תְּפִלַּת עַרְבִית, הִתְכַּנְּסוּ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ כָּל רָאשֵׁי הַקְּהִלָּה, כְּדֵי לְהִוָּעֵץ אוֹדוֹת הַדֶּרֶךְ בָּהּ יוּכְלוּ לַחְשֹׂף אֶת זֶהוּתוֹ שֶׁל הַמְחֻצָּף. לְפֶתַע, נִכְנַס אֶל בֵּית הַמִּדְרָשׁ אֶחָד מִבַּעֲלֵי הַבָּתִּים הַחֲשׁוּבִים שֶׁבָּעֲיָרָה, וְהוֹדִיעַ כִּי עָלָה בְּיָדוֹ לְגַלּוֹת יָדוֹ שֶׁל מִי בַּמַּעַל: מְדֻבָּר הָיָה בִּיהוּדִי מִתְבּוֹלֵל, פּוֹרֵק עֹל, אֲשֶׁר הֶחְלִיט לְהִתְאַנּוֹת לְרַב הַקְּהִלָּה הַצַּדִּיק וּלְהִתְעַלֵּל בּוֹ בְּצוּרָה כֹּה שְׁפָלָה!

מִשֶּׁהִתְבָּרְרָה זֶהוּתוֹ שֶׁל הַפּוֹשֵׁעַ, לֹא נוֹתַר אֶלָּא לָדוּן מַה יֵּעָשֶׂה בּוֹ. דַּעְתָּם שֶׁל רָאשֵׁי הַקְּהִלָּה הָיְתָה נֶחֱרֶצֶת: יֵשׁ לְנַדּוֹתוֹ בָּרַבִּים, בִּתְקִיעַת שׁוֹפָר וּבְמַעֲמַד כָּל בְּנֵי הָעֲיָרָה, לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וְיִירָאוּ!

לְאַחַר שֶׁהִתְקַבְּלָה הַהַחְלָטָה, נִגְּשׁוּ רָאשֵׁי הַקְּהִלָּה אֶל רַבִּי אַבְרָהָם דָּוִד וּמָסְרוּ לוֹ אֶת הַחְלָטָתָם. בַּתְּחִלָּה, נִסָּה רַבִּי אַבְרָהָם דָּוִד לְהִתְנַגֵּד... הוּא נִסָּה אֲפִלּוּ לְהָלִיץ טוֹב עַל הַפּוֹחֵז, וְאָמְרָה כִּי הוּא מוֹחֵל לוֹ בִּמְחִילָה גְּמוּרָה. אוּלָם רָאשֵׁי הַקָּהָל הִבְהִירוּ כִּי הַדָּבָר אֵינוֹ בָּא בְּחֶשְׁבּוֹן: "עַל כְּבוֹדוֹ שֶׁלּוֹ יָכוֹל הָרַב לִמְחֹל, אוּלָם מִי יִמְחַל עַל כְּבוֹד הַתּוֹרָה?"

בְּלֵית בְּרֵרָה נֶאֱלַץ רַבִּי אַבְרָהָם דָּוִד לְהַסְכִּים עִם רָאשֵׁי הַקָּהָל. לְמָחֳרַת הַיּוֹם, בִּשְׁעַת בֹּקֶר, הִתְקַבְּצוּ בְּהוֹרָאַת הָרַב כָּל בְּנֵי הַקְּהִלָּה בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, בּוֹ כְּבָר דָּלְקוּ נֵרוֹת שַׁעֲוָה שְׁחוֹרִים וּגְדוֹלִים. הָרַב, וְעִמּוֹ עֲשָׂרָה דַּיָּנִים – כְּבָר הָיוּ עֲטוּפִים בְּטַלִּיתוֹתֵיהֶם הַצְּחוֹרוֹת, וַאֲוִירַת אֵימִים שָׂרְרָה בַּמָּקוֹם.

וְהִנֵּה, נִפְתַּח אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ, סִפְרֵי הַתּוֹרָה הוּצְאוּ וְנִמְסְרוּ לְיָדָם שֶׁל הַדַּיָּנִים, וְאִלּוּ רַבִּי אַבְרָהָם דָּוִד עַצְמוֹ – עָלָה בַּמַּדְרֵגוֹת שֶׁלִּפְנֵי הָאָרוֹן, וּבְיָדוֹ שׁוֹפָר. הַכֹּל הִמְתִּינוּ לִשְׁמֹעַ אֶת תְּקִיעַת הַשּׁוֹפָר וְאֶת הַכְרָזַת נֻסַּח הַחֵרֶם, אוּלָם אָז, לְפֶתַע, נִשְׁמַע קוֹלוֹ שֶׁל הָרַב שֶׁהֵחֵל מְדַבֵּר אֶל עַצְמוֹ:

"אַבְרָהָם דָּוִד... אַבְרָהָם דָּוִד... הַאֻמְנָם אַתָּה מִתְכַּוֵּן אַךְ וְרַק לִכְבוֹד שָׁמַיִם וְלִכְבוֹד הַתּוֹרָה? הַאִם אֵין אַתָּה מִתְכַּוֵּן לִכְבוֹד עַצְמְךָ, אוֹ אוּלַי לִנְקֹם בְּאוֹתוֹ אָדָם שֶׁמָּנַע מִמְּךָ לֶאֱכֹל אֶת אֲרוּחַת הַצָּהֳרַיִם?"...

דְּמָמָה הִשְׂתָּרְרָה בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, וּלְאַחַר רֶגַע – נִשְׁמַע קוֹלוֹ שֶׁל הָרַב: "לְהַחֲזִיר אֶת הַסְּפָרִים לַאֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ! לְכַבּוֹת אֶת הַנֵּרוֹת וּלְהִתְפַּזֵּר אִישׁ אִישׁ אֶל בֵּיתוֹ לְשָׁלוֹם!" וּבְכָךְ הִסְתַּיְּמָה פָּרָשַׁת הַחֵרֶם שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא יָצָא אֶל הַפֹּעַל...

לְאַחַר מַעֲשֶׂה, נִשְׁאַל הָרַב עַל יְדֵי רָאשֵׁי הַקָּהָל, מַדּוּעַ מִלְּכַתְּחִלָּה הִסְכִּים הָרַב לְשַׁתֵּף פְּעֻלָּה עִם הַחֵרֶם, וּלְבַסּוֹף נָסוֹג בּוֹ בְּרֶגַע הָאַחֲרוֹן? וְהֵשִׁיב:

"בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן אָכֵן קִבַּלְתִּי אֶת דַּעְתְּכֶם. הָיִיתִי בָּטוּחַ שֶׁמְּדֻבָּר בִּפְגִיעָה בִּכְבוֹד הַתּוֹרָה, עָלֶיהָ יֵשׁ לִמְחוֹת בְּכָל תֹּקֶף. אוּלָם עִם הַשָּׁעוֹת שֶׁחָלְפוּ – נִתְּנָה לִי שְׁהוּת לִבְחֹן אֶת הָעִנְיָן שֵׁנִית, בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת, עַד שֶׁבָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן, לְאַחַר שֶׁכְּבָר הוּצְאוּ סִפְרֵי הַתּוֹרָה מֵאֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ – הִגַּעְתִּי לַמַּסְקָנָה: הִשְׁתַּכְנַעְתִּי כִּי מְנִיעַי לֹא הָיוּ נְקִיִּים לַחֲלוּטִין, וּבִנְסִבּוֹת אֵלּוּ – הָיָה בָּרוּר לִי שֶׁאֵין מָקוֹם לְהוֹצִיא אֶת הַחֵרֶם אֶל הַפֹּעַל!"

הֲרֵי לָנוּ, שֶׁכַּאֲשֶׁר נַעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה שֶׁל קַנָּאוּת – קָשֶׁה לְהַבְחִין מִיָּד הַאִם הוּא נוֹבֵעַ מִמָּקוֹם טָהוֹר, אוֹ מִמָּקוֹם שֶׁל נְגִיעָה אִישִׁית כָּלְשֶׁהִי. רַק לְאַחַר שִׁקּוּל דַּעַת נוֹסָף, מִתּוֹךְ מְנוּחַת הַדַּעַת – נִתָּן לַחְרֹץ אִם הַמַּעֲשֶׂה נַעֲשֶׂה מִמָּקוֹם טָהוֹר בִּלְבַד אוֹ שֶׁמָּא לֹא...

וְזוֹ הַתְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ: פִּנְחָס אָמְנָם עָשָׂה מַעֲשֶׂה נִפְלָא שֶׁל קַנָּאוּת לְמַעַן כְּבוֹד שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אוּלָם הַתּוֹרָה אֵינָהּ מְמַהֶרֶת לִקְצֹב אֶת שְׂכָרוֹ... זֹאת כְּדֵי לְלַמְּדֵנוּ, כִּי בִּשְׁבִיל לִבְחֹן מַעֲשֶׂה שֶׁל קַנָּאוּת – יֵשׁ צֹרֶךְ בִּמְתִינוּת רַבָּה וּבְשִׁקּוּל דַּעַת רַב! לָכֵן, הַמַּעֲשֶׂה – מְתֹאָר בַּפָּרָשָׁה הַקּוֹדֶמֶת, וְאִלּוּ אֶת הַשָּׂכָר – מְפָרֶשֶׁת הַתּוֹרָה רַק בַּפָּרָשָׁה הַבָּאָה... (לְלַמֶּדְךָ)

	שמות תשפ"ג
	לִבְחֹן כָּל מִלָּה!
	"הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם" (כה-יב) מַעֲשֵׂהוּ שֶׁל פִּנְחָס – מְתֹאָר בְּסוֹף הַפָּרָשָׁה הַקּוֹדֶמֶת, פָּרָשַׁת בָּלָק, בְּעוֹד שְׂכָרוֹ הַטּוֹב שֶׁקִּבֵּל מִשָּׁמַיִם בְּגִין מַעֲשֶׂה זֶה – מְתֹאָר בִּתְחִלַּת פָּרָשָׁתֵנוּ, פָּרָשַׁת פִּנְחָס. וְיֵשׁ לְהָבִין: מַה טַּעַם הַדָּבָר? מַדּוּעַ לֹא מְתֹאָר הַשָּׂכָר מִיָּד לְאַחַר הַמַּעֲשֶׂה, בְּאוֹתָהּ פָּרָשָׁה? אֶת הַתְּשׁוּבָה נָבִין עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא: מִנְהָגוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי אַבְרָהָם דָּוִד מִבּוּטְשַׁאטְשׁ, הָיָה לְהִשָּׁאֵר מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ לְאַחַר תְּפִלַּת שַׁחֲרִית, כְּשֶׁהוּא מְעֻטָּף בְּטַלִּית וְעָטוּר בִּתְפִלִּין, וְלַעֲסֹק בַּתּוֹרָה עַד לְאַחַר חֲצוֹת הַיּוֹם. רַק אָז – הָיָה שָׁב אֶל בֵּיתוֹ, סוֹעֵד אֶת סְעוּדַת הַצָּהֳרַיִם, וּמִתְפַּנֶּה לִשְׁלַל תַּפְקִידָיו כְּרַב הָעִיר וְאַב בֵּית הַדִּין אֲשֶׁר בָּהּ. בְּאַחַד הַיָּמִים, בּוֹשֵׁשׁ הָרַב מִלָּשׁוּב אֶל בֵּיתוֹ בִּשְׁעַת צָהֳרַיִם. מֵאַחַר שֶׁהָיָה זֶה מְאֹרָע נָדִיר בְּהֶחְלֵט, הֵחֵלָּה הַדְּאָגָה מְכַרְסֶמֶת בְּלִבּוֹתֵיהֶם שֶׁל בְּנֵי בֵּיתוֹ. תְּחִלָּה סָבְרוּ כִּי הָרַב הִתְעַכֵּב מִסִּבָּה זוֹ אוֹ אַחֶרֶת, וּלְפִיכָךְ שָׂם אֶת פְּעָמָיו הַיְשֵׁר אֶל בֵּית הַדִּין. אוּלָם עַד מְהֵרָה הִתְבָּרֵר, כִּי לֹא כָּךְ הֵם פְּנֵי הַדְּבָרִים: אֶל הַבַּיִת הֵחֵלּוּ לְהַגִּיעַ אֲנָשִׁים כְּדֵי לְחַפֵּשׂ אֶת הָרַב. הֵם הֻזְמְנוּ לְהַגִּיעַ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם אֶל בֵּית הַדִּין, אַךְ מְצָאוּהוּ סָגוּר עַל מַנְעוּל וּבְרִיחַ... הַדְּאָגָה הָלְכָה וְהִתְעַצְּמָה. מֵעוֹלָם לֹא אֵרַע כָּזֹאת! רַבִּי אַבְרָהָם דָּוִד הָיָה יָדוּעַ כְּאָדָם דַּיְקָן, שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא אֵחֵר! כֵּיצַד נִתָּן לְהַסְבִּיר אֶת פֵּשֶׁר הֵעָלְמוּתוֹ הַפִּתְאוֹמִית? שְׁלִיחִים דְּחוּפִים נִשְׁלְחוּ מִבַּיִת הָרַב אֶל כָּל רַחֲבֵי הָעֲיָרָה, כְּדֵי לְחַפֵּשׂ אֶת הָרַב, אוּלָם חָזְרוּ בְּיָדַיִם רֵיקוֹת. גַּם אֶל בֵּית הַמִּדְרָשׁ נִגְּשׁוּ בְּנֵי הַבַּיִת, בְּסִבְרָם כִּי אוּלַי שָׁקַע הָרַב בְּתַלְמוּדוֹ וְלֹא שָׁת לִבּוֹ לַזְּמַן הַחוֹלֵף, אוּלָם מָצְאוּ אֶת הַמָּקוֹם נָעוּל, מַשְׁמַע: הָרַב כְּבָר עָזַב וְנָעַל אֶת בֵּית הַמִּדְרָשׁ אַחֲרָיו... כָּךְ הִמְשִׁיכוּ הַחִפּוּשִׂים בְּמֶשֶׁךְ שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת, עַד לִשְׁעַת תְּפִלַּת הַמִּנְחָה. כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ הַשַּׁמָּשׁ אֶל בֵּית הַכְּנֶסֶת כְּדֵי לִפְתֹּחַ אוֹתוֹ לִקְרַאת הַתְּפִלָּה – הוּא מָצָא אֶת הָרַב יוֹשֵׁב עַל מְקוֹמוֹ וּמְעַיֵּן בְּסֵפֶר... "רַבִּי! הֲלֹא מְחַפְּשִׂים אַחֲרֵי הָרַבִּי בְּכָל הָעִיר! מַדּוּעַ הָרַב לֹא שָׁב אֶל בֵּיתוֹ כְּמִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ?" שָׁאַל הַשַּׁמָּשׁ, וְרַבִּי אַבְרָהָם דָּוִד הִסְבִּיר: "מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ, אֲנִי מַשְׁאִיר אֶת הַמַּפְתֵּחַ בְּחוֹר הַמַּנְעוּל בִּזְמַן שֶׁהַדֶּלֶת פְּתוּחָה, וְכַאֲשֶׁר אֲנִי מְסַיֵּם אֶת חֹק לִמּוּדַי – אֲנִי מוֹצִיא אֶת הַמַּפְתֵּחַ, נוֹעֵל אֶת הַדֶּלֶת מִבַּחוּץ, וְהוֹלֵךְ לְדַרְכִּי. אוּלָם הַיּוֹם, כַּאֲשֶׁר סִיַּמְתִּי לִלְמֹד וְנִגַּשְׁתִּי אֶל הַדֶּלֶת – מָצָאתִי שֶׁהַמַּפְתֵּחַ אֵינוֹ בִּמְקוֹמוֹ... מִישֶׁהוּ לָקַח אוֹתוֹ, נָעַל אֶת הַדֶּלֶת מִבַּחוּץ, וְהָלַךְ לְדַרְכּוֹ... כָּךְ שֶׁנִּשְׁאַרְתִּי נָעוּל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. וּבְכֵן, לֹא נוֹתַר לִי מַה לַּעֲשׂוֹת כִּי אִם לְהַמְשִׁיךְ וְלִלְמֹד, עַד שֶׁבָּאתָ אַתָּה וּפָתַחְתָּ אֶת הַדֶּלֶת כָּעֵת!" הַשַּׁמָּשׁ מִהֵר בְּרִיצָה אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל הָרַב כְּדֵי לְבַשֵּׂר אֶת הַבְּשׂוֹרָה הַטּוֹבָה, וּלְהָנִיחַ אֶת דַּעְתָּם שֶׁל בְּנֵי הַבַּיִת, שֶׁלִּבָּם יָצָא מִדְּאָגָה. רַק לְאַחַר מִכֵּן, הִתְפַּנָּה לִשְׁאֹל אֶת הַשְּׁאֵלָה הַמִּתְבַּקֶּשֶׁת: מִי זֶה אֲשֶׁר הִרְהִיב עֹז בְּנַפְשׁוֹ לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה חָמוּר שֶׁכָּזֶה, לִנְעֹל אֶת הָרַב בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ וְלִבְרֹחַ? שְׁאֵלָה זוֹ נוֹתְרָה לְעֵת עַתָּה חַסְרַת מַעֲנֶה, וְעַד מְהֵרָה הָפְכָה לְשִׂיחַת הַיּוֹם בֵּין הַבְּרִיּוֹת... לְאַחַר תְּפִלַּת עַרְבִית, הִתְכַּנְּסוּ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ כָּל רָאשֵׁי הַקְּהִלָּה, כְּדֵי לְהִוָּעֵץ אוֹדוֹת הַדֶּרֶךְ בָּהּ יוּכְלוּ לַחְשֹׂף אֶת זֶהוּתוֹ שֶׁל הַמְחֻצָּף. לְפֶתַע, נִכְנַס אֶל בֵּית הַמִּדְרָשׁ אֶחָד מִבַּעֲלֵי הַבָּתִּים הַחֲשׁוּבִים שֶׁבָּעֲיָרָה, וְהוֹדִיעַ כִּי עָלָה בְּיָדוֹ לְגַלּוֹת יָדוֹ שֶׁל מִי בַּמַּעַל: מְדֻבָּר הָיָה בִּיהוּדִי מִתְבּוֹלֵל, פּוֹרֵק עֹל, אֲשֶׁר הֶחְלִיט לְהִתְאַנּוֹת לְרַב הַקְּהִלָּה הַצַּדִּיק וּלְהִתְעַלֵּל בּוֹ בְּצוּרָה כֹּה שְׁפָלָה! מִשֶּׁהִתְבָּרְרָה זֶהוּתוֹ שֶׁל הַפּוֹשֵׁעַ, לֹא נוֹתַר אֶלָּא לָדוּן מַה יֵּעָשֶׂה בּוֹ. דַּעְתָּם שֶׁל רָאשֵׁי הַקְּהִלָּה הָיְתָה נֶחֱרֶצֶת: יֵשׁ לְנַדּוֹתוֹ בָּרַבִּים, בִּתְקִיעַת שׁוֹפָר וּבְמַעֲמַד כָּל בְּנֵי הָעֲיָרָה, לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וְיִירָאוּ! לְאַחַר שֶׁהִתְקַבְּלָה הַהַחְלָטָה, נִגְּשׁוּ רָאשֵׁי הַקְּהִלָּה אֶל רַבִּי אַבְרָהָם דָּוִד וּמָסְרוּ לוֹ אֶת הַחְלָטָתָם. בַּתְּחִלָּה, נִסָּה רַבִּי אַבְרָהָם דָּוִד לְהִתְנַגֵּד... הוּא נִסָּה אֲפִלּוּ לְהָלִיץ טוֹב עַל הַפּוֹחֵז, וְאָמְרָה כִּי הוּא מוֹחֵל לוֹ בִּמְחִילָה גְּמוּרָה. אוּלָם רָאשֵׁי הַקָּהָל הִבְהִירוּ כִּי הַדָּבָר אֵינוֹ בָּא בְּחֶשְׁבּוֹן: "עַל כְּבוֹדוֹ שֶׁלּוֹ יָכוֹל הָרַב לִמְחֹל, אוּלָם מִי יִמְחַל עַל כְּבוֹד הַתּוֹרָה?" בְּלֵית בְּרֵרָה נֶאֱלַץ רַבִּי אַבְרָהָם דָּוִד לְהַסְכִּים עִם רָאשֵׁי הַקָּהָל. לְמָחֳרַת הַיּוֹם, בִּשְׁעַת בֹּקֶר, הִתְקַבְּצוּ בְּהוֹרָאַת הָרַב כָּל בְּנֵי הַקְּהִלָּה בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, בּוֹ כְּבָר דָּלְקוּ נֵרוֹת שַׁעֲוָה שְׁחוֹרִים וּגְדוֹלִים. הָרַב, וְעִמּוֹ עֲשָׂרָה דַּיָּנִים – כְּבָר הָיוּ עֲטוּפִים בְּטַלִּיתוֹתֵיהֶם הַצְּחוֹרוֹת, וַאֲוִירַת אֵימִים שָׂרְרָה בַּמָּקוֹם. וְהִנֵּה, נִפְתַּח אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ, סִפְרֵי הַתּוֹרָה הוּצְאוּ וְנִמְסְרוּ לְיָדָם שֶׁל הַדַּיָּנִים, וְאִלּוּ רַבִּי אַבְרָהָם דָּוִד עַצְמוֹ – עָלָה בַּמַּדְרֵגוֹת שֶׁלִּפְנֵי הָאָרוֹן, וּבְיָדוֹ שׁוֹפָר. הַכֹּל הִמְתִּינוּ לִשְׁמֹעַ אֶת תְּקִיעַת הַשּׁוֹפָר וְאֶת הַכְרָזַת נֻסַּח הַחֵרֶם, אוּלָם אָז, לְפֶתַע, נִשְׁמַע קוֹלוֹ שֶׁל הָרַב שֶׁהֵחֵל מְדַבֵּר אֶל עַצְמוֹ: "אַבְרָהָם דָּוִד... אַבְרָהָם דָּוִד... הַאֻמְנָם אַתָּה מִתְכַּוֵּן אַךְ וְרַק לִכְבוֹד שָׁמַיִם וְלִכְבוֹד הַתּוֹרָה? הַאִם אֵין אַתָּה מִתְכַּוֵּן לִכְבוֹד עַצְמְךָ, אוֹ אוּלַי לִנְקֹם בְּאוֹתוֹ אָדָם שֶׁמָּנַע מִמְּךָ לֶאֱכֹל אֶת אֲרוּחַת הַצָּהֳרַיִם?"... דְּמָמָה הִשְׂתָּרְרָה בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, וּלְאַחַר רֶגַע – נִשְׁמַע קוֹלוֹ שֶׁל הָרַב: "לְהַחֲזִיר אֶת הַסְּפָרִים לַאֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ! לְכַבּוֹת אֶת הַנֵּרוֹת וּלְהִתְפַּזֵּר אִישׁ אִישׁ אֶל בֵּיתוֹ לְשָׁלוֹם!" וּבְכָךְ הִסְתַּיְּמָה פָּרָשַׁת הַחֵרֶם שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא יָצָא אֶל הַפֹּעַל... לְאַחַר מַעֲשֶׂה, נִשְׁאַל הָרַב עַל יְדֵי רָאשֵׁי הַקָּהָל, מַדּוּעַ מִלְּכַתְּחִלָּה הִסְכִּים הָרַב לְשַׁתֵּף פְּעֻלָּה עִם הַחֵרֶם, וּלְבַסּוֹף נָסוֹג בּוֹ בְּרֶגַע הָאַחֲרוֹן? וְהֵשִׁיב: "בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן אָכֵן קִבַּלְתִּי אֶת דַּעְתְּכֶם. הָיִיתִי בָּטוּחַ שֶׁמְּדֻבָּר בִּפְגִיעָה בִּכְבוֹד הַתּוֹרָה, עָלֶיהָ יֵשׁ לִמְחוֹת בְּכָל תֹּקֶף. אוּלָם עִם הַשָּׁעוֹת שֶׁחָלְפוּ – נִתְּנָה לִי שְׁהוּת לִבְחֹן אֶת הָעִנְיָן שֵׁנִית, בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת, עַד שֶׁבָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן, לְאַחַר שֶׁכְּבָר הוּצְאוּ סִפְרֵי הַתּוֹרָה מֵאֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ – הִגַּעְתִּי לַמַּסְקָנָה: הִשְׁתַּכְנַעְתִּי כִּי מְנִיעַי לֹא הָיוּ נְקִיִּים לַחֲלוּטִין, וּבִנְסִבּוֹת אֵלּוּ – הָיָה בָּרוּר לִי שֶׁאֵין מָקוֹם לְהוֹצִיא אֶת הַחֵרֶם אֶל הַפֹּעַל!" הֲרֵי לָנוּ, שֶׁכַּאֲשֶׁר נַעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה שֶׁל קַנָּאוּת – קָשֶׁה לְהַבְחִין מִיָּד הַאִם הוּא נוֹבֵעַ מִמָּקוֹם טָהוֹר, אוֹ מִמָּקוֹם שֶׁל נְגִיעָה אִישִׁית כָּלְשֶׁהִי. רַק לְאַחַר שִׁקּוּל דַּעַת נוֹסָף, מִתּוֹךְ מְנוּחַת הַדַּעַת – נִתָּן לַחְרֹץ אִם הַמַּעֲשֶׂה נַעֲשֶׂה מִמָּקוֹם טָהוֹר בִּלְבַד אוֹ שֶׁמָּא לֹא... וְזוֹ הַתְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ: פִּנְחָס אָמְנָם עָשָׂה מַעֲשֶׂה נִפְלָא שֶׁל קַנָּאוּת לְמַעַן כְּבוֹד שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אוּלָם הַתּוֹרָה אֵינָהּ מְמַהֶרֶת לִקְצֹב אֶת שְׂכָרוֹ... זֹאת כְּדֵי לְלַמְּדֵנוּ, כִּי בִּשְׁבִיל לִבְחֹן מַעֲשֶׂה שֶׁל קַנָּאוּת – יֵשׁ צֹרֶךְ בִּמְתִינוּת רַבָּה וּבְשִׁקּוּל דַּעַת רַב! לָכֵן, הַמַּעֲשֶׂה – מְתֹאָר בַּפָּרָשָׁה הַקּוֹדֶמֶת, וְאִלּוּ אֶת הַשָּׂכָר – מְפָרֶשֶׁת הַתּוֹרָה רַק בַּפָּרָשָׁה הַבָּאָה... (לְלַמֶּדְךָ)