Otzarot-Article

"לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים" - לְעִתִּים שׁוֹמְעִים אָנוּ אֵי מִי תָּמֵהַּ, שׁוֹאֵל: הַאָמְנָם יֵשׁ צֹרֶךְ בְּבָתֵּי כְּנֶסֶת נִפְרָדִים, בְּנֻסְחָאוֹת תְּפִלָּה שׁוֹנִים וּבְמִנְהָגִים יִחוּדִיִּים. וַהֲרֵי אֲנַחְנוּ עַם אֶחָד, כֻּלָּנוּ יְהוּדִים.

אֵין זוֹ שְׁאֵלָה, מִשּׁוּם שֶׁכָּךְ נוֹצַר וְעֻצַּב עַם יִשְׂרָאֵל מִלְכַתְּחִלָּה, בְּמִסְגֶּרֶת שֶׁל י"ב שְׁבָטִים. כֻּלָּם אֲהוּבִים, כֻּלָּם בְּרוּרִים, וְכָל אֶחָד וְיִחוּדוֹ. לְכָל אֶחָד שְׁמוּרָה הָיְתָה בְּרָכָה נִפְרֶדֶת, אִישׁ עַל מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ עַל דִּגְלוֹ. וּבְכָל אֹפֶן, כִּכְלוֹת הַבְּרָכוֹת הַפְּרָטִיּוֹת, נִכְתַּב בַּעֲבוּר כָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט: "אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם" (בְּרֵאשִׁית מט-כח). וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י, שֶׁיַּעֲקֹב אָבִינוּ חָזַר וְכָלַל אֶת כֻּלָּם יַחַד בְּכָל הַבְּרָכוֹת. כְּלוֹמַר, כָּל שֵׁבֶט יֵשׁ לוֹ יִחוּד מִשֶּׁלּוֹ וְזֶהוּת עַצְמִית, אֲבָל עָלָיו לָדַעַת שֶׁהוּא חֵלֶק מִן הַכְּלָל, מִן הָעָם כֻּלּוֹ. לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְאַחִים בְּנֵי מִשְׁפָּחָה אַחַת, בָּנִים לְאָב אֶחָד. רַבָּה בֵּינֵיהֶם הָאַהֲבָה וְהָאַחְוָה, רַב הוּא הַמְּשֻׁתָּף וְהַמְּאַחֵד, אֲבָל כָּל אֶחָד וְאִישִׁיּוּתוֹ שֶׁלּוֹ.

אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁרֶמֶז לְכָךְ מָצָאנוּ בִּקְרִיעַת יַם סוּף, שֶׁהִתְרַחֲשָׁה בִּשְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח. חֲזַ"ל מָנוּ עֲשָׂרָה נִסִּים עַל הַיָּם. הָאֶחָד מֵהֶם הָיָה שֶׁהַיָּם נִקְרַע לְי"ב קְרָעִים, לִתְרֵיסַר שְׁבִילִים. שֶׁנֶּאֱמַר "לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים" - לִנְתִיבִים רַבִּים. הֲרֵי לָנוּ הוֹרָאָה וְהַכְוָנָה, שֶׁכָּל שֵׁבֶט יֵלֵךְ בִּנְתִיבוֹ. הַנְּתִיבִים מַקְבִּילִים, הַכִּוּוּן אֶחָד, הַמַּטָּרָה מְשֻׁתֶּפֶת - אֲבָל הַיִּחוּדִיּוּת נִשְׁמֶרֶת.

וְנֵס נוֹסָף הָיָה שָׁם, כָּךְ מָסְרוּ לָנוּ חֲזַ"ל: בֵּין שְׁבִיל לְמִשְׁנֵהוּ חָצְצָה חוֹמָה שֶׁל מַיִם קְפוּאִים, וְחוֹמָה זוֹ שְׁקוּפָה הָיְתָה, שֶׁיִּרְאוּ זֶה אֶת זֶה (מְכִילְתָּא בְּשַׁלַּח ד). כַּמָּה נִפְלָאִים הַדְּבָרִים, כַּמָּה סִמְלִיִּים! יֵלֵךְ כָּל אֶחָד בְּדַרְכּוֹ, יִפְסַע בִּנְתִיבוֹ – אֲבָל יִרְאֶה אֶת הַזּוּלַת, יֵדַע שֶׁהַשֵּׁנִי קַיָּם וּמִתְנַהֵל לְצִדּוֹ. הַזּוּלַת הוֹלֵךְ בְּדַרְכּוֹ, וְדַרְכּוֹ לֶגִיטִימִית, גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה. וַאֲנִי, יֵשׁ לִי דֶּרֶךְ מִשֶּׁלִּי; הוֹלֵךְ אֲנִי בַּשְּׁבִיל שֶׁנִּסְלַל לְשִׁבְטִי. (מַעְיַן הַמּוֹעֵד)

	ויגש תשפ"ג
	הַנָּחָשׁ שֶׁהִזְדַּקֵּף בִּתְנוּחָה הֶתְקֵפִית
	לֵיל הַסֵּדֶר הִנֵּה זֶה בָּא "לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים" - לְעִתִּים שׁוֹמְעִים אָנוּ אֵי מִי תָּמֵהַּ, שׁוֹאֵל: הַאָמְנָם יֵשׁ צֹרֶךְ בְּבָתֵּי כְּנֶסֶת נִפְרָדִים, בְּנֻסְחָאוֹת תְּפִלָּה שׁוֹנִים וּבְמִנְהָגִים יִחוּדִיִּים. וַהֲרֵי אֲנַחְנוּ עַם אֶחָד, כֻּלָּנוּ יְהוּדִים. אֵין זוֹ שְׁאֵלָה, מִשּׁוּם שֶׁכָּךְ נוֹצַר וְעֻצַּב עַם יִשְׂרָאֵל מִלְכַתְּחִלָּה, בְּמִסְגֶּרֶת שֶׁל י"ב שְׁבָטִים. כֻּלָּם אֲהוּבִים, כֻּלָּם בְּרוּרִים, וְכָל אֶחָד וְיִחוּדוֹ. לְכָל אֶחָד שְׁמוּרָה הָיְתָה בְּרָכָה נִפְרֶדֶת, אִישׁ עַל מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ עַל דִּגְלוֹ. וּבְכָל אֹפֶן, כִּכְלוֹת הַבְּרָכוֹת הַפְּרָטִיּוֹת, נִכְתַּב בַּעֲבוּר כָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט: "אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם" (בְּרֵאשִׁית מט-כח). וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י, שֶׁיַּעֲקֹב אָבִינוּ חָזַר וְכָלַל אֶת כֻּלָּם יַחַד בְּכָל הַבְּרָכוֹת. כְּלוֹמַר, כָּל שֵׁבֶט יֵשׁ לוֹ יִחוּד מִשֶּׁלּוֹ וְזֶהוּת עַצְמִית, אֲבָל עָלָיו לָדַעַת שֶׁהוּא חֵלֶק מִן הַכְּלָל, מִן הָעָם כֻּלּוֹ. לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְאַחִים בְּנֵי מִשְׁפָּחָה אַחַת, בָּנִים לְאָב אֶחָד. רַבָּה בֵּינֵיהֶם הָאַהֲבָה וְהָאַחְוָה, רַב הוּא הַמְּשֻׁתָּף וְהַמְּאַחֵד, אֲבָל כָּל אֶחָד וְאִישִׁיּוּתוֹ שֶׁלּוֹ. אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁרֶמֶז לְכָךְ מָצָאנוּ בִּקְרִיעַת יַם סוּף, שֶׁהִתְרַחֲשָׁה בִּשְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח. חֲזַ"ל מָנוּ עֲשָׂרָה נִסִּים עַל הַיָּם. הָאֶחָד מֵהֶם הָיָה שֶׁהַיָּם נִקְרַע לְי"ב קְרָעִים, לִתְרֵיסַר שְׁבִילִים. שֶׁנֶּאֱמַר "לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים" - לִנְתִיבִים רַבִּים. הֲרֵי לָנוּ הוֹרָאָה וְהַכְוָנָה, שֶׁכָּל שֵׁבֶט יֵלֵךְ בִּנְתִיבוֹ. הַנְּתִיבִים מַקְבִּילִים, הַכִּוּוּן אֶחָד, הַמַּטָּרָה מְשֻׁתֶּפֶת - אֲבָל הַיִּחוּדִיּוּת נִשְׁמֶרֶת. וְנֵס נוֹסָף הָיָה שָׁם, כָּךְ מָסְרוּ לָנוּ חֲזַ"ל: בֵּין שְׁבִיל לְמִשְׁנֵהוּ חָצְצָה חוֹמָה שֶׁל מַיִם קְפוּאִים, וְחוֹמָה זוֹ שְׁקוּפָה הָיְתָה, שֶׁיִּרְאוּ זֶה אֶת זֶה (מְכִילְתָּא בְּשַׁלַּח ד). כַּמָּה נִפְלָאִים הַדְּבָרִים, כַּמָּה סִמְלִיִּים! יֵלֵךְ כָּל אֶחָד בְּדַרְכּוֹ, יִפְסַע בִּנְתִיבוֹ – אֲבָל יִרְאֶה אֶת הַזּוּלַת, יֵדַע שֶׁהַשֵּׁנִי קַיָּם וּמִתְנַהֵל לְצִדּוֹ. הַזּוּלַת הוֹלֵךְ בְּדַרְכּוֹ, וְדַרְכּוֹ לֶגִיטִימִית, גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה. וַאֲנִי, יֵשׁ לִי דֶּרֶךְ מִשֶּׁלִּי; הוֹלֵךְ אֲנִי בַּשְּׁבִיל שֶׁנִּסְלַל לְשִׁבְטִי. (מַעְיַן הַמּוֹעֵד)