Otzarot-Article

"וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה" (יט-ב) מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה: כְּשֶׁעָלָה הַגָּאוֹן רַבִּי שְׁמוּאֵל הוֹרוֹוִיץ זַצַ"ל עַל כֵּס רַבָּנוּתוֹ בְּנִיקְלְשְׁבּוּרְג, דָּרַשׁ דְּרָשָׁה עֲמֻקָּה בְּסוּגִיַּת "טַעַם כְּעִקָּר" (פְּסָחִים מד:), הַאִם טַעַם אִסּוּר בַּתַּבְשִׁיל נֶחְשָׁב כְּמַמָּשׁוּת הָאִסּוּר. הַפִּלְפּוּל הָיָה עָמֹק כָּל כָּךְ עַד שֶׁכָּל הַלַּמְדָנִים חָדְלוּ מִלְּהָבִין. רַק אָדָם אֶחָד בְּיַרְכְּתֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ הִנְהֵן בְּרֹאשׁוֹ כָּל הַעֵת. אָמַר הָרַב בְּלִבּוֹ: הִנֵּה, הוּא הַיָּחִיד הַמֵּבִין כָּאן מַשֶּׁהוּ, וְיִחֵד אֵלָיו אֶת דְּבָרָיו.

כְּשֶׁסִּיֵּם אֶת הַפִּלְפּוּל בִּקֵּשׁ הַלָּהּ לִשְׁאֹל שְׁאֵלָה: הָרַב דִּבֵּר כָּל הַזְּמַן עַל "טַעַם כְּעִקָּר", וְהִנֵּה 'תָּם' - הֲרֵי הוּא מִן הַהַגָּדָה שֶׁל פֶּסַח. וְ'כִּכָּר' - הֲרֵי זוֹ כִּכַּר לֶחֶם שֶׁל חָמֵץ. אִם כֵּן, מַה לְּכִכָּר שֶׁל חָמֵץ בַּהַגָּדָה שֶׁל פֶּסַח?...

זֶה הָיָה הַיָּחִיד שֶׁ"הֵבִין" - - -

וְאָנוּ, הַאִם אֵין הֲבָנָתֵנוּ בְּתוֹרַת ה' וּבְמִצְווֹתֶיהָ מְשׁוּלָה לַ"הֲבָנָתוֹ" שֶׁל אוֹתוֹ אָדָם? אֲפִילוּ שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, הֶחָכָם מִכָּל אָדָם, שֶׁחָשַׁב שֶׁהֵבִין אֶת טַעְמָן שֶׁל הַמִּצְווֹת, הֲרֵי כְּשֶׁהִגִּיעַ לְפָרָשַׁת פָּרָה אֲדֻמָּה "הֵרִים יָדַיִם". אָמַר שְׁלֹמֹה לְגַבֵּי מִצְוַת פָּרָה אֲדֻמָּה (יוֹמָא יד.) "אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה - וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי" (קֹהֶלֶת ז-כג). וּפֵרֵשׁ הָרַ"ן זַצַ"ל, מִמִּצְוַת פָּרָה אֲדֻמָּה הֵבִין שְׁלֹמֹה שֶׁלְּמַעֲשֶׂה אֵינוֹ מַשִּׂיג אֶת עֹמֶק הַמִּצְווֹת כֻּלָּן. הוֹאִיל וְרָאָה שֶׁאֵינוֹ מֵבִין אֶת טַעַם הַמִּצְוָה הַזּוֹ - אוֹת הוּא שֶׁאֵינוֹ מֵבִין גַּם אֶת טַעַם הַמִּצְווֹת הָאֲחֵרוֹת! שֶׁאֵין כֹּחַ בְּשִׂכְלוֹ שֶׁל אָדָם לַעֲמֹד עַל כַּוָּנָתוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ וַאֲפִילוּ יְהֵא נֵחוֹן בְּחָכְמַת שְׁלֹמֹה.

הַתַּנָּא הָאֱלֹקִי רַבִּי מֵאִיר הָיָה חֲתָנוֹ שֶׁל רַבִּי חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן. רַבִּי חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן הָיָה מֵעֲשָׂרָה הֲרוּגֵי מַלְכוּת, וְנִתְפַּס עַל שֶׁהִקְהִיל קְהִלּוֹת בָּרַבִּים בִּשְׁעַת הַגְּזֵרָה, וְסֵפֶר תּוֹרָה נָתוּן בְּחֵיקוֹ. תְּפָסוּהוּ הַזֵּדִים הָאֲרוּרִים וְדָנוּהוּ לִשְׂרֵפָה כְּשֶׁהוּא כָּרוּךְ בִּירִיעוֹת סֵפֶר הַתּוֹרָה. הֵבִיאוּ הָרְשָׁעִים סְפוֹגִים שֶׁל צֶמֶר וְהִשְׁרוּם בְּמַיִם, וְהִנִּיחוּם עַל לִבּוֹ שֶׁל רַבִּי חֲנִינָא כְּדֵי שֶׁלֹּא יָמוּת בִּמְהֵרָה. אַף אֶת אִשְׁתּוֹ הָרְגוּ וְעַל בִּתּוֹ גָּזְרוּ חַיֵּי קָלוֹן. יִקֹּם ה' נִקְמָתָם וְנִקְמַת דַּם כָּל עֲבָדָיו לְעֵינֵינוּ בְּקָרוֹב.

אָמְרָה בְּרוּרְיָה, אֵשֶׁת רַבִּי מֵאִיר, לְבַעְלָהּ: "יֵשׁ לְהַצִּיל אֶת אֲחוֹתִי!"

מֶה עָשָׂה? לָבַשׁ מַדֵּי חַיָּל נָכְרִי, רָכַב לְמַחֲנֵה הַשְּׁבוּיוֹת וּבִקֵּשׁ מִן הַשּׁוֹמֵר כִּי יִמְסֹר לְיָדָיו אֶת שְׁבוּיָה פְּלוֹנִית.

אָמַר הַשּׁוֹמֵר: "וּמַה אֶעֱשֶׂה כַּאֲשֶׁר תַּגִּיעַ חֻלְיַת בִּקֹּרֶת וְתַבְחִין בְּהֶעְלֵמָהּ. הֲלֹא יָדוּנוּנִי לְמָוֶת".

מָסַר רַבִּי מֵאִיר לְיָדָיו צְרוֹר מָלֵא זְהוּבִים, וְאָמַר: "חֵצִי תִּקַּח לְךָ וּבַחֵצִי הַנּוֹתָר תְּשַׁחֵד אֶת הַמְּבַקֵּר".

שָׁאַל: "וְכַאֲשֶׁר יִתַּם הַכֶּסֶף מָה אֶעֱשֶׂה? הֵן יָדוּנוּ אוֹתִי לְמִיתָה!"

אָמַר לוֹ: "תֹּאמַר, 'אֱלָקָא דְּמֵאִיר עֲנֵנִי' וְתִנָּצֵל".

חָקַר הַשּׁוֹמֵר: "וּמִי יַבְטִיחֵנִי שֶׁהַלַּחַשׁ עוֹזֵר?"

אָמַר לוֹ רַבִּי מֵאִיר: "אֲנַסֶּהוּ עַל גּוּפִי".

נִכְנַס רַבִּי מֵאִיר לְמִכְלְאוֹת כַּלְבֵּי הַטֶּרֶף צְמֵאֵי הַדָּם. כְּשֶׁרָאוּהוּ, הִתְנַפְּלוּ עָלָיו לְשַׁסְּעוֹ. קָרָא "אֱלָקָא דְּמֵאִיר עֲנֵנִי", וּמִיַּד נָסוֹגוּ אָחוֹר. הִשְׁתַּכְנֵעַ הַשּׁוֹמֵר כִּי הַלַּחַשׁ אָכֵן עוֹבֵד, וּמָסַר אֶת הַשְּׁבוּיָה לְיָדָיו. בָּאוּ חֻלְיוֹת בִּקֹּרֶת, וְשִׁחֲדָם. כַּאֲשֶׁר תָּם הַכֶּסֶף, נִתְגַּלָּה דְּבַר הֶעְדֵּרָהּ. דָּנוּהוּ לְמָוֶת בִּתְלִיָּה. כָּרְכוּ אֶת הַחֶבֶל סְבִיב צַוָּארוֹ וְקָרָא 'אֱלָקָא דְּמֵאִיר עֲנֵנִי'. נִתַּק הַחֶבֶל. תָּמְהוּ וְשָׁאֲלוּ: "מַה זֹּאת?" סָח לָהֶם כָּל הַמְּאֹרָע. עָרְכוּ מָצוֹד אַחַר רַבִּי מֵאִיר וְנִצַּל מִיָּדָם בְּנֵס (ע"ז יח.).

וּמִנִּי אָז מְקֻבָּל בְּכָל תְּפוּצוֹת יִשְׂרָאֵל, שֶׁכַּאֲשֶׁר יֵשׁ לָאָדָם צָרָה אוֹ מִשְׁאָלָה יִתֵּן מַטְבֵּעַ לִצְדָקָה לְהַחְזָקַת אֵיזוֹ יְשִׁיבָה בְּאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ וְיֹאמַר פַּעֲמַיִם 'אֱלָקָא דְּמֵאִיר עֲנֵנִי'. וּכְבָר זָכוּ רַבִּים לְהִוָּשֵׁעַ עַל יְדֵי זֹאת בְּדֶרֶךְ נֵס וָפֶלֶא.

וְיֵשׁ לְהָבִין: הֲלֹא כַּאֲשֶׁר נִצַּל רַבִּי מֵאִיר הַתַּנָּא הָאֱלֹקִי מֵהַכְּלָבִים הָאֵימְתָנִים, הֲרֵי זֶה מִשּׁוּם זְכֻיּוֹתָיו הָעֲצוּמוֹת וּמִכֹּחַ תוֹרָתוֹ וּקְדֻשָּׁתוֹ. וְאֵיךְ חָשַׁב הַשּׁוֹמֵר הַנָּכְרִי שֶׁגַּם הוּא יִנָּצֵל כְּמוֹתוֹ?!

וְכָתַב רַבֵּנוּ מְנַחֵם עֲזַרְיָה מִפָּאנוֹ זַצַ"ל שֶׁכַּוָּנַת הַדְּבָרִים הִיא: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עֲנֵנִי עַל סְמַךְ אוֹתָהּ כַּוָּנָה שֶׁכִּוֵּן רַבִּי מֵאִיר". וּפֵרֵשׁ בְּכָךְ אֶת הַפְּסוּקִים "אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ עוֹד יְהַלְלוּךָ... אַשְׁרֵי אָדָם עוֹז... בָךְ מְסִלּוֹת בִּלְבָבָם" (תְּהִלִּים פד-ה, ו). כְּלוֹמַר, אַשְׁרֵי אֵלּוּ שֶׁנִּכְנְסוּ לְבֵית ה', הַיְנוּ לִפְנִימִיּוּת הַכַּוָּנוֹת, וְעָשׂוּ עַצְמָם מָעוֹן לַשְּׁכִינָה בִּבְחִינַת "זֶה קֵלִי וְאַנְוֵהוּ" (שְׁמוֹת טו-ב), אֶהְיֶה לוֹ לְמָעוֹן. וְאַשְׁרֵי אֵלּוּ הַבּוֹטְחִים בַּ"מְסִלּוֹת שֶׁבִּלְבָבָם" שֶׁל אֵלּוּ שֶׁיּוֹדְעִים הַכַּוָּנוֹת.

וּמִכָּאן לָמַד מָרָן הַחִידָ"א זִי"עַ שֶׁמַּה שֶּׁנָּהֲגוּ רַבִּים לוֹמַר שֶׁהֵם מְכַוְּנִים בַּתְּפִלָּה אוֹ בְּמַעֲשֵׂה הַמִּצְווֹת לְדַעְתּוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי וְכַדּוֹמֶה, וְהַכַּוָּנָה הִיא לְדַעְתָּם שֶׁל אֵלּוּ שֶׁיָּדְעוּ וְכִוְּנוּ לְרִמְזֵי הַמִּצְוָה וְסוֹדוֹתֶיהָ - מִנְהָג טוֹב הוּא וְנֶאֱמַר בּוֹ "אַשְׁרֵי". עַד כָּאן דְּבָרָיו.

וְהַדְּבָרִים מְבֹאָרִים בְּפֵרוּשׁ "אוֹר הַחַיִּים" הַקָּדוֹשׁ בְּפָרָשָׁתֵנוּ. יָדוּעַ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים, כִּי לֹא נִתְגַּלָּה סוֹד הַפָּרָה הָאֲדֻמָּה אֶלָּא לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ לְבַדּוֹ וְלֹא לְאִישׁ זוּלָתוֹ (בַּמִּדְבָּר רַבָּה יט-ו). וְהוֹרָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה לֵאמֹר "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה". מַהוּ "וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ"? נִתְכַּוֵּן לוֹמַר, שֶׁמִּלְּבַד הַלְּקִיחָה עַצְמָהּ שֶׁל הַפָּרָה יוֹסִיפוּ לָהּ כַּוָּנַת "אֵלֶיךָ"; שֶׁיְּכַוְּנוּ בִּלְקִיחָתָהּ לְמַה שֶּׁאַתָּה יוֹדֵעַ סוֹד הָעִנְיָן וּפְלָאָיו! וּבָזֶה תִּהְיֶה הַמִּצְוָה נַעֲשֵׂית שְׁלֵמָה בַּמַּעֲשֶׂה וּבַמַּחְשָׁבָה הַצְּרִיכָה... שֶׁבְּכָל דּוֹר יְכַוְּנוּ לְמַה שֶּׁיָּדַע משֶׁה.

כַּמָּה מַרְעִישָׁה הַמַּחְשָׁבָה עַל כָּךְ, שֶׁמַּעֲשֵׂה הַמִּצְווֹת שֶׁלָּנוּ מִצְטָרֵף לְכַוָּנוֹתָיו הַנּוֹרָאוֹת שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי אוֹ אַף שֶׁל משֶׁה רַבֵּנוּ. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	ויגש תשפ"ג
	שִׁמּוּשׁ שֶׁלֹּא כְּדַעַת הַבְּעָלִים – גֶּזֶל!
	"וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה" (יט-ב) מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה: כְּשֶׁעָלָה הַגָּאוֹן רַבִּי שְׁמוּאֵל הוֹרוֹוִיץ זַצַ"ל עַל כֵּס רַבָּנוּתוֹ בְּנִיקְלְשְׁבּוּרְג, דָּרַשׁ דְּרָשָׁה עֲמֻקָּה בְּסוּגִיַּת "טַעַם כְּעִקָּר" (פְּסָחִים מד:), הַאִם טַעַם אִסּוּ "וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה" (יט-ב) מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה: כְּשֶׁעָלָה הַגָּאוֹן רַבִּי שְׁמוּאֵל הוֹרוֹוִיץ זַצַ"ל עַל כֵּס רַבָּנוּתוֹ בְּנִיקְלְשְׁבּוּרְג, דָּרַשׁ דְּרָשָׁה עֲמֻקָּה בְּסוּגִיַּת "טַעַם כְּעִקָּר" (פְּסָחִים מד:), הַאִם טַעַם אִסּוּר בַּתַּבְשִׁיל נֶחְשָׁב כְּמַמָּשׁוּת הָאִסּוּר. הַפִּלְפּוּל הָיָה עָמֹק כָּל כָּךְ עַד שֶׁכָּל הַלַּמְדָנִים חָדְלוּ מִלְּהָבִין. רַק אָדָם אֶחָד בְּיַרְכְּתֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ הִנְהֵן בְּרֹאשׁוֹ כָּל הַעֵת. אָמַר הָרַב בְּלִבּוֹ: הִנֵּה, הוּא הַיָּחִיד הַמֵּבִין כָּאן מַשֶּׁהוּ, וְיִחֵד אֵלָיו אֶת דְּבָרָיו. כְּשֶׁסִּיֵּם אֶת הַפִּלְפּוּל בִּקֵּשׁ הַלָּהּ לִשְׁאֹל שְׁאֵלָה: הָרַב דִּבֵּר כָּל הַזְּמַן עַל "טַעַם כְּעִקָּר", וְהִנֵּה 'תָּם' - הֲרֵי הוּא מִן הַהַגָּדָה שֶׁל פֶּסַח. וְ'כִּכָּר' - הֲרֵי זוֹ כִּכַּר לֶחֶם שֶׁל חָמֵץ. אִם כֵּן, מַה לְּכִכָּר שֶׁל חָמֵץ בַּהַגָּדָה שֶׁל פֶּסַח?... זֶה הָיָה הַיָּחִיד שֶׁ"הֵבִין" - - - וְאָנוּ, הַאִם אֵין הֲבָנָתֵנוּ בְּתוֹרַת ה' וּבְמִצְווֹתֶיהָ מְשׁוּלָה לַ"הֲבָנָתוֹ" שֶׁל אוֹתוֹ אָדָם? אֲפִילוּ שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, הֶחָכָם מִכָּל אָדָם, שֶׁחָשַׁב שֶׁהֵבִין אֶת טַעְמָן שֶׁל הַמִּצְווֹת, הֲרֵי כְּשֶׁהִגִּיעַ לְפָרָשַׁת פָּרָה אֲדֻמָּה "הֵרִים יָדַיִם". אָמַר שְׁלֹמֹה לְגַבֵּי מִצְוַת פָּרָה אֲדֻמָּה (יוֹמָא יד.) "אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה - וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי" (קֹהֶלֶת ז-כג). וּפֵרֵשׁ הָרַ"ן זַצַ"ל, מִמִּצְוַת פָּרָה אֲדֻמָּה הֵבִין שְׁלֹמֹה שֶׁלְּמַעֲשֶׂה אֵינוֹ מַשִּׂיג אֶת עֹמֶק הַמִּצְווֹת כֻּלָּן. הוֹאִיל וְרָאָה שֶׁאֵינוֹ מֵבִין אֶת טַעַם הַמִּצְוָה הַזּוֹ - אוֹת הוּא שֶׁאֵינוֹ מֵבִין גַּם אֶת טַעַם הַמִּצְווֹת הָאֲחֵרוֹת! שֶׁאֵין כֹּחַ בְּשִׂכְלוֹ שֶׁל אָדָם לַעֲמֹד עַל כַּוָּנָתוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ וַאֲפִילוּ יְהֵא נֵחוֹן בְּחָכְמַת שְׁלֹמֹה. הַתַּנָּא הָאֱלֹקִי רַבִּי מֵאִיר הָיָה חֲתָנוֹ שֶׁל רַבִּי חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן. רַבִּי חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן הָיָה מֵעֲשָׂרָה הֲרוּגֵי מַלְכוּת, וְנִתְפַּס עַל שֶׁהִקְהִיל קְהִלּוֹת בָּרַבִּים בִּשְׁעַת הַגְּזֵרָה, וְסֵפֶר תּוֹרָה נָתוּן בְּחֵיקוֹ. תְּפָסוּהוּ הַזֵּדִים הָאֲרוּרִים וְדָנוּהוּ לִשְׂרֵפָה כְּשֶׁהוּא כָּרוּךְ בִּירִיעוֹת סֵפֶר הַתּוֹרָה. הֵבִיאוּ הָרְשָׁעִים סְפוֹגִים שֶׁל צֶמֶר וְהִשְׁרוּם בְּמַיִם, וְהִנִּיחוּם עַל לִבּוֹ שֶׁל רַבִּי חֲנִינָא כְּדֵי שֶׁלֹּא יָמוּת בִּמְהֵרָה. אַף אֶת אִשְׁתּוֹ הָרְגוּ וְעַל בִּתּוֹ גָּזְרוּ חַיֵּי קָלוֹן. יִקֹּם ה' נִקְמָתָם וְנִקְמַת דַּם כָּל עֲבָדָיו לְעֵינֵינוּ בְּקָרוֹב. אָמְרָה בְּרוּרְיָה, אֵשֶׁת רַבִּי מֵאִיר, לְבַעְלָהּ: "יֵשׁ לְהַצִּיל אֶת אֲחוֹתִי!" מֶה עָשָׂה? לָבַשׁ מַדֵּי חַיָּל נָכְרִי, רָכַב לְמַחֲנֵה הַשְּׁבוּיוֹת וּבִקֵּשׁ מִן הַשּׁוֹמֵר כִּי יִמְסֹר לְיָדָיו אֶת שְׁבוּיָה פְּלוֹנִית. אָמַר הַשּׁוֹמֵר: "וּמַה אֶעֱשֶׂה כַּאֲשֶׁר תַּגִּיעַ חֻלְיַת בִּקֹּרֶת וְתַבְחִין בְּהֶעְלֵמָהּ. הֲלֹא יָדוּנוּנִי לְמָוֶת". מָסַר רַבִּי מֵאִיר לְיָדָיו צְרוֹר מָלֵא זְהוּבִים, וְאָמַר: "חֵצִי תִּקַּח לְךָ וּבַחֵצִי הַנּוֹתָר תְּשַׁחֵד אֶת הַמְּבַקֵּר". שָׁאַל: "וְכַאֲשֶׁר יִתַּם הַכֶּסֶף מָה אֶעֱשֶׂה? הֵן יָדוּנוּ אוֹתִי לְמִיתָה!" אָמַר לוֹ: "תֹּאמַר, 'אֱלָקָא דְּמֵאִיר עֲנֵנִי' וְתִנָּצֵל". חָקַר הַשּׁוֹמֵר: "וּמִי יַבְטִיחֵנִי שֶׁהַלַּחַשׁ עוֹזֵר?" אָמַר לוֹ רַבִּי מֵאִיר: "אֲנַסֶּהוּ עַל גּוּפִי". נִכְנַס רַבִּי מֵאִיר לְמִכְלְאוֹת כַּלְבֵּי הַטֶּרֶף צְמֵאֵי הַדָּם. כְּשֶׁרָאוּהוּ, הִתְנַפְּלוּ עָלָיו לְשַׁסְּעוֹ. קָרָא "אֱלָקָא דְּמֵאִיר עֲנֵנִי", וּמִיַּד נָסוֹגוּ אָחוֹר. הִשְׁתַּכְנֵעַ הַשּׁוֹמֵר כִּי הַלַּחַשׁ אָכֵן עוֹבֵד, וּמָסַר אֶת הַשְּׁבוּיָה לְיָדָיו. בָּאוּ חֻלְיוֹת בִּקֹּרֶת, וְשִׁחֲדָם. כַּאֲשֶׁר תָּם הַכֶּסֶף, נִתְגַּלָּה דְּבַר הֶעְדֵּרָהּ. דָּנוּהוּ לְמָוֶת בִּתְלִיָּה. כָּרְכוּ אֶת הַחֶבֶל סְבִיב צַוָּארוֹ וְקָרָא 'אֱלָקָא דְּמֵאִיר עֲנֵנִי'. נִתַּק הַחֶבֶל. תָּמְהוּ וְשָׁאֲלוּ: "מַה זֹּאת?" סָח לָהֶם כָּל הַמְּאֹרָע. עָרְכוּ מָצוֹד אַחַר רַבִּי מֵאִיר וְנִצַּל מִיָּדָם בְּנֵס (ע"ז יח.). וּמִנִּי אָז מְקֻבָּל בְּכָל תְּפוּצוֹת יִשְׂרָאֵל, שֶׁכַּאֲשֶׁר יֵשׁ לָאָדָם צָרָה אוֹ מִשְׁאָלָה יִתֵּן מַטְבֵּעַ לִצְדָקָה לְהַחְזָקַת אֵיזוֹ יְשִׁיבָה בְּאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ וְיֹאמַר פַּעֲמַיִם 'אֱלָקָא דְּמֵאִיר עֲנֵנִי'. וּכְבָר זָכוּ רַבִּים לְהִוָּשֵׁעַ עַל יְדֵי זֹאת בְּדֶרֶךְ נֵס וָפֶלֶא. וְיֵשׁ לְהָבִין: הֲלֹא כַּאֲשֶׁר נִצַּל רַבִּי מֵאִיר הַתַּנָּא הָאֱלֹקִי מֵהַכְּלָבִים הָאֵימְתָנִים, הֲרֵי זֶה מִשּׁוּם זְכֻיּוֹתָיו הָעֲצוּמוֹת וּמִכֹּחַ תוֹרָתוֹ וּקְדֻשָּׁתוֹ. וְאֵיךְ חָשַׁב הַשּׁוֹמֵר הַנָּכְרִי שֶׁגַּם הוּא יִנָּצֵל כְּמוֹתוֹ?! וְכָתַב רַבֵּנוּ מְנַחֵם עֲזַרְיָה מִפָּאנוֹ זַצַ"ל שֶׁכַּוָּנַת הַדְּבָרִים הִיא: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עֲנֵנִי עַל סְמַךְ אוֹתָהּ כַּוָּנָה שֶׁכִּוֵּן רַבִּי מֵאִיר". וּפֵרֵשׁ בְּכָךְ אֶת הַפְּסוּקִים "אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ עוֹד יְהַלְלוּךָ... אַשְׁרֵי אָדָם עוֹז... בָךְ מְסִלּוֹת בִּלְבָבָם" (תְּהִלִּים פד-ה, ו). כְּלוֹמַר, אַשְׁרֵי אֵלּוּ שֶׁנִּכְנְסוּ לְבֵית ה', הַיְנוּ לִפְנִימִיּוּת הַכַּוָּנוֹת, וְעָשׂוּ עַצְמָם מָעוֹן לַשְּׁכִינָה בִּבְחִינַת "זֶה קֵלִי וְאַנְוֵהוּ" (שְׁמוֹת טו-ב), אֶהְיֶה לוֹ לְמָעוֹן. וְאַשְׁרֵי אֵלּוּ הַבּוֹטְחִים בַּ"מְסִלּוֹת שֶׁבִּלְבָבָם" שֶׁל אֵלּוּ שֶׁיּוֹדְעִים הַכַּוָּנוֹת. וּמִכָּאן לָמַד מָרָן הַחִידָ"א זִי"עַ שֶׁמַּה שֶּׁנָּהֲגוּ רַבִּים לוֹמַר שֶׁהֵם מְכַוְּנִים בַּתְּפִלָּה אוֹ בְּמַעֲשֵׂה הַמִּצְווֹת לְדַעְתּוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי וְכַדּוֹמֶה, וְהַכַּוָּנָה הִיא לְדַעְתָּם שֶׁל אֵלּוּ שֶׁיָּדְעוּ וְכִוְּנוּ לְרִמְזֵי הַמִּצְוָה וְסוֹדוֹתֶיהָ - מִנְהָג טוֹב הוּא וְנֶאֱמַר בּוֹ "אַשְׁרֵי". עַד כָּאן דְּבָרָיו. וְהַדְּבָרִים מְבֹאָרִים בְּפֵרוּשׁ "אוֹר הַחַיִּים" הַקָּדוֹשׁ בְּפָרָשָׁתֵנוּ. יָדוּעַ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים, כִּי לֹא נִתְגַּלָּה סוֹד הַפָּרָה הָאֲדֻמָּה אֶלָּא לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ לְבַדּוֹ וְלֹא לְאִישׁ זוּלָתוֹ (בַּמִּדְבָּר רַבָּה יט-ו). וְהוֹרָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה לֵאמֹר "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה". מַהוּ "וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ"? נִתְכַּוֵּן לוֹמַר, שֶׁמִּלְּבַד הַלְּקִיחָה עַצְמָהּ שֶׁל הַפָּרָה יוֹסִיפוּ לָהּ כַּוָּנַת "אֵלֶיךָ"; שֶׁיְּכַוְּנוּ בִּלְקִיחָתָהּ לְמַה שֶּׁאַתָּה יוֹדֵעַ סוֹד הָעִנְיָן וּפְלָאָיו! וּבָזֶה תִּהְיֶה הַמִּצְוָה נַעֲשֵׂית שְׁלֵמָה בַּמַּעֲשֶׂה וּבַמַּחְשָׁבָה הַצְּרִיכָה... שֶׁבְּכָל דּוֹר יְכַוְּנוּ לְמַה שֶּׁיָּדַע משֶׁה. כַּמָּה מַרְעִישָׁה הַמַּחְשָׁבָה עַל כָּךְ, שֶׁמַּעֲשֵׂה הַמִּצְווֹת שֶׁלָּנוּ מִצְטָרֵף לְכַוָּנוֹתָיו הַנּוֹרָאוֹת שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי אוֹ אַף שֶׁל משֶׁה רַבֵּנוּ. (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)