Otzarot-Article

"רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹקִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי" (כ-יא) הַמַּגִּיד הַיְּרוּשַׁלְמִי, רַבִּי שַׁבְּתַי יוּדְלֶבִיץ זַצַ"ל, פָּגַשׁ פַּעַם אַחַת שׁוֹטֵר שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵר תּוֹרָה וּמִצְווֹת, בֵּן גִּילוֹ, וְהִתְפַּתְּחָה בֵּינֵיהֶם שִׂיחָה עַל מַצַּב הַדּוֹר.

פָּתַח הַשּׁוֹטֵר וְאָמַר: "יוֹדֵעַ אַתָּה, לֹא חָלַמְנוּ שֶׁתִּהְיֶה כָּזוֹ הִדַּרְדְּרוּת. חָשַׁבְנוּ, נָקִים מְדִינָה חָפְשִׁית, שֶׁלֹּא יִשְׁמְרוּ בָּהּ שַׁבָּת, לֹא יַנִּיחוּ תְּפִלִּין. אֲבָל עַד כְּדֵי כָּךְ?! מִי חָלַם שֶׁתִּהְיֶה כָּזוֹ אַלִּימוּת, מִי חָלַם שֶׁאֲנָשִׁים יִהְיוּ כֹּה מֻשְׁחָתִים!"

חִיֵּךְ ר' שַׁבְּתַי יוּדְלֶבִיץ וְעָנָה: אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל. לֹא מִזְּמַן הִזְדַּמַּנְתִּי לְבִנְיָן 'כָּל בּוֹ שָׁלוֹם' בְּתֵל אָבִיב (בִּזְמַנּוֹ, הַבִּנְיָן הַגָּבוֹהַּ בְּיוֹתֵר בָּאָרֶץ), וְהִנֵּה לְהַפְתָּעָתִי, רוֹאֶה אֲנִי יְהוּדִי עוֹמֵד עַל הַמִּרְפֶּסֶת בַּקּוֹמָה הַשְּׁלֹשִׁים, מוֹצִיא רֶגֶל אַחַת הַחוּצָה, וְעוֹד רֶגֶל...

צָעַקְתִּי לְעֶבְרוֹ: "הַלּוֹ, מָה אַתָּה עוֹשֶׂה?"

אָמַר לִי: "אֲנִי קוֹפֵץ לְמַטָּה".

אָמַרְתִּי לוֹ: "הִשְׁתַּגַּעְתָּ? הֲרֵי בִּקְפִיצָה כָּזוֹ מִגֹּבַהּ שְׁלֹשִׁים קוֹמוֹת, אֲפִילוּ עִם שְׁפַּכְטֶל לֹא יַצְלִיחוּ 'לְגָרֵד' אוֹתְךָ מֵהַמִּדְרָכָה"...

וְהַלָּה עוֹנֶה בְּנִיחוּתָא: "אַל דְּאָגָה, אֲנִי קוֹפֵץ רַק שְׁתֵּי קוֹמוֹת וְנֶעֱצָר"...

הַאִם יִתָּכֵן כַּדָּבָר הַזֶּה - לִקְפֹּץ 'רַק' שְׁתֵּי קוֹמוֹת וְאָז לְהַחְלִיט שֶׁהַנְּפִילָה נֶעֱצֶרֶת?!

וּמֶה חָשַׁבְתָּ, יְדִידִי הַשּׁוֹטֵר, שֶׁהַהִדַּרְדְּרוּת תֵּעָצֵר בְּאֵיזֶה מָקוֹם? שֶׁאֶת הַצַּד הַיְמָנִי שֶׁל לוּחוֹת הַבְּרִית - הַצִּוּוּיִים שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם - לֹא יְקַיְּמוּ, וְאִלּוּ אֶת הַצַּד הַשְּׂמָאלִי - הַצִּוּוּיִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ - כֵּן? דַּע לְךָ שֶׁהַדָּבָר לֹא יִתָּכֵן. "כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹקִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי".

אִם הֵם עוֹשִׂים לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה הֲרֵי בְּהֶכְרֵחַ גַּם "וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק", הָיוּ שָׁם גַּם עֲווֹנוֹת חֲמוּרִים שֶׁל גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דַּמִּים. לֹא שַׁיָּךְ הָאֶחָד בְּלִי הַשֵּׁנִי. אֵין כָּזֶה דָּבָר שֶׁאָדָם יַעֲבֹר רַק עַל מִצְווֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם. בַּסּוֹף הוּא יִדַּרְדֵּר גַּם בְּעִנְיָנִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. "רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹקִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי".

כְּעֵין זֶה כָּתַב הַחֲתַם סוֹפֵר עַל הַפָּסוּק, "נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה מַעַל בַּה' וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ" (וַיִּקְרָא ה-כא): פָּסוּק זֶה רוֹמֵז לָאֵלֶּה הַטּוֹעֲנִים, שֶׁאָמְנָם אֵין הֵם מְקַיְּמִים מִצְווֹת אֲבָל מַקְפִּידִים עַל 'בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ', שֶׁלְּבַסּוֹף יַגִּיעוּ לְמַצָּב שֶׁל "וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ".

טָעוּת הִיא לַחְשֹׁב שֶׁכִּבְיָכוֹל נִתָּן לִשְׁמֹר רַק עַל חֵלֶק הַמִּצְווֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, כִּי מִי שֶׁאֵינוֹ יְרֵא שָׁמַיִם, סוֹפוֹ שֶׁיִּתְדַּרְדֵּר גַּם בְּקִיּוּם הַמִּצְווֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. (וּמָתוֹק הָאוֹר)

	ויצא תשפ"ג
	שִׂיחָה שֶׁ(לֹּא) נַעַנְתָה
	"וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ" (כב-יג) הַגָּאוֹן מוֹרֵנוּ רַבִּי יְהוּדָה צַדְקָה זַצַ"ל, רֹאשׁ יְשִׁיבַת פּוֹרַת יוֹסֵף, פָּתַח בְּסִפּוּר בְּבוֹאוֹ לְהַסְבִּיר עִנְיַן הָעֲקֵדָה "רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹקִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי" (כ-יא) הַמַּגִּיד הַיְּרוּשַׁלְמִי, רַבִּי שַׁבְּתַי יוּדְלֶבִיץ זַצַ"ל, פָּגַשׁ פַּעַם אַחַת שׁוֹטֵר שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵר תּוֹרָה וּמִצְווֹת, בֵּן גִּילוֹ, וְהִתְפַּתְּחָה בֵּינֵיהֶם שִׂיחָה עַל מַצַּב הַדּוֹר. פָּתַח הַשּׁוֹטֵר וְאָמַר: "יוֹדֵעַ אַתָּה, לֹא חָלַמְנוּ שֶׁתִּהְיֶה כָּזוֹ הִדַּרְדְּרוּת. חָשַׁבְנוּ, נָקִים מְדִינָה חָפְשִׁית, שֶׁלֹּא יִשְׁמְרוּ בָּהּ שַׁבָּת, לֹא יַנִּיחוּ תְּפִלִּין. אֲבָל עַד כְּדֵי כָּךְ?! מִי חָלַם שֶׁתִּהְיֶה כָּזוֹ אַלִּימוּת, מִי חָלַם שֶׁאֲנָשִׁים יִהְיוּ כֹּה מֻשְׁחָתִים!" חִיֵּךְ ר' שַׁבְּתַי יוּדְלֶבִיץ וְעָנָה: אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל. לֹא מִזְּמַן הִזְדַּמַּנְתִּי לְבִנְיָן 'כָּל בּוֹ שָׁלוֹם' בְּתֵל אָבִיב (בִּזְמַנּוֹ, הַבִּנְיָן הַגָּבוֹהַּ בְּיוֹתֵר בָּאָרֶץ), וְהִנֵּה לְהַפְתָּעָתִי, רוֹאֶה אֲנִי יְהוּדִי עוֹמֵד עַל הַמִּרְפֶּסֶת בַּקּוֹמָה הַשְּׁלֹשִׁים, מוֹצִיא רֶגֶל אַחַת הַחוּצָה, וְעוֹד רֶגֶל... צָעַקְתִּי לְעֶבְרוֹ: "הַלּוֹ, מָה אַתָּה עוֹשֶׂה?" אָמַר לִי: "אֲנִי קוֹפֵץ לְמַטָּה". אָמַרְתִּי לוֹ: "הִשְׁתַּגַּעְתָּ? הֲרֵי בִּקְפִיצָה כָּזוֹ מִגֹּבַהּ שְׁלֹשִׁים קוֹמוֹת, אֲפִילוּ עִם שְׁפַּכְטֶל לֹא יַצְלִיחוּ 'לְגָרֵד' אוֹתְךָ מֵהַמִּדְרָכָה"... וְהַלָּה עוֹנֶה בְּנִיחוּתָא: "אַל דְּאָגָה, אֲנִי קוֹפֵץ רַק שְׁתֵּי קוֹמוֹת וְנֶעֱצָר"... הַאִם יִתָּכֵן כַּדָּבָר הַזֶּה - לִקְפֹּץ 'רַק' שְׁתֵּי קוֹמוֹת וְאָז לְהַחְלִיט שֶׁהַנְּפִילָה נֶעֱצֶרֶת?! וּמֶה חָשַׁבְתָּ, יְדִידִי הַשּׁוֹטֵר, שֶׁהַהִדַּרְדְּרוּת תֵּעָצֵר בְּאֵיזֶה מָקוֹם? שֶׁאֶת הַצַּד הַיְמָנִי שֶׁל לוּחוֹת הַבְּרִית - הַצִּוּוּיִים שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם - לֹא יְקַיְּמוּ, וְאִלּוּ אֶת הַצַּד הַשְּׂמָאלִי - הַצִּוּוּיִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ - כֵּן? דַּע לְךָ שֶׁהַדָּבָר לֹא יִתָּכֵן. "כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹקִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי". אִם הֵם עוֹשִׂים לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה הֲרֵי בְּהֶכְרֵחַ גַּם "וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק", הָיוּ שָׁם גַּם עֲווֹנוֹת חֲמוּרִים שֶׁל גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דַּמִּים. לֹא שַׁיָּךְ הָאֶחָד בְּלִי הַשֵּׁנִי. אֵין כָּזֶה דָּבָר שֶׁאָדָם יַעֲבֹר רַק עַל מִצְווֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם. בַּסּוֹף הוּא יִדַּרְדֵּר גַּם בְּעִנְיָנִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. "רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹקִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי". כְּעֵין זֶה כָּתַב הַחֲתַם סוֹפֵר עַל הַפָּסוּק, "נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה מַעַל בַּה' וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ" (וַיִּקְרָא ה-כא): פָּסוּק זֶה רוֹמֵז לָאֵלֶּה הַטּוֹעֲנִים, שֶׁאָמְנָם אֵין הֵם מְקַיְּמִים מִצְווֹת אֲבָל מַקְפִּידִים עַל 'בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ', שֶׁלְּבַסּוֹף יַגִּיעוּ לְמַצָּב שֶׁל "וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ". טָעוּת הִיא לַחְשֹׁב שֶׁכִּבְיָכוֹל נִתָּן לִשְׁמֹר רַק עַל חֵלֶק הַמִּצְווֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, כִּי מִי שֶׁאֵינוֹ יְרֵא שָׁמַיִם, סוֹפוֹ שֶׁיִּתְדַּרְדֵּר גַּם בְּקִיּוּם הַמִּצְווֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. (וּמָתוֹק הָאוֹר)