Otzarot-Article

"וַיִּסְפְּדוּ שָׁם מִסְפֵּד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד" (נ-י) מוּבָא בַּגְּמָרָא (סוטה יג.): "וַיִּסְפְּדוּ שָׁם מִסְפֵּד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד – תָּנָא: אֲפִלּוּ סוּסִים וַאֲפִלּוּ חֲמוֹרִים". לִכְאוֹרָה, עָלֵינוּ לְהָבִין לְמַה כַּוָּנַת הַגְּמָרָא: הַאִם יֵשׁ מַעֲלָה בְּכָךְ שֶׁגַּם הַסּוּסִים וְהַחֲמוֹרִים הִשְׁתַּתְּפוּ בַּהֶסְפֵּד עַל יַעֲקֹב אָבִינוּ? וּבִכְלָל, כֵּיצַד הֵבִיאוּ הַסּוּסִים וְהַחֲמוֹרִים אֶת אֶבְלָם לִידֵי בִּטּוּי?

הַתְּשׁוּבָה תּוּבַן עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּפָנֵינוּ:

לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, נָסַע יְהוּדִי יָקָר בְּמוֹנִית וְשׂוֹחַח עִם חֲבֵרוֹ עַל אוֹדוֹת גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל הָרַבִּים שֶׁנִּפְטְרוּ בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה. הוּא סִיֵּם אֶת דְּבָרָיו בַּאֲנָחָה: "הִנֵּה, אֲפִלּוּ הַ'חֲזוֹן אִישׁ' כְּבָר אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ!"

לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים, הִתְעָרֵב נַהַג הַמּוֹנִית בַּשִּׂיחָה. הוּא הָיָה יְהוּדִי גְּלוּי רֹאשׁ, רָחוֹק מִתּוֹרָה וּמִצְווֹת, אוּלָם כָּעֵת הוּא פָּנָה אֶל שְׁנֵי הַמְּשׂוֹחֲחִים וְאָמַר לָהֶם: "הָאֵינְכֶם מִתְבַּיְּשִׁים לוֹמַר שֶׁהַ'חֲזוֹן אִישׁ' אֵינֶנּוּ?! הֲרֵי זוֹ אֶפִּיקוֹרְסוּת!"

לְמוֹתָר לְצַיֵּן, כִּי דְּבָרָיו שֶׁל הַנֶּהָג הִתְקַבְּלוּ בִּפְלִיאָה רַבָּה... מַה לְּאָדָם רָחוֹק מִתּוֹרָה וּמִצְווֹת כָּמוֹהוּ, וּלְמָרָן הַ'חֲזוֹן אִישׁ'?! וּמִלְּבַד זֹאת: הַאִם נִתָּן לְהַטִּיל סָפֵק בָּעֻבְדָּה הַיְדוּעָה לַכֹּל, כִּי הַ'חֲזוֹן אִישׁ' כְּבָר הִסְתַּלֵּק לְבֵית עוֹלָמוֹ? סַקְרָנוּתָם שֶׁל הַמְּשׂוֹחֲחִים נִצְּתָה, וּבַעַל הַמּוֹנִית נֵאוֹת לְהַסְבִּיר. וְכָךְ סִפֵּר:

"לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים, כַּאֲשֶׁר הִגִּיעָה שְׁעָתָהּ שֶׁל בִּתִּי הַגְּדוֹלָה לָלֶדֶת אֶת בְּנָהּ הַבְּכוֹר, הִסַּעְתִּי אוֹתָהּ לְבֵית הַחוֹלִים. הִיא הֻכְנְסָה מִיָּד לַחֲדַר הַלֵּדָה, אוּלָם לְאַחַר זְמַן מָה יָצָא אֵלַי הָרוֹפֵא בְּמַבָּט חֲמוּר סֵבֶר, וְאָמַר לִי בְּנִימָה בְּהוּלָה: 'הַמַּצָּב לֹא טוֹב! הַלֵּדָה אֵינָהּ מִתְקַדֶּמֶת, וְאֵין סָפֵק שֶׁהַיֶּלֶד שֶׁיִּוָּלֵד לֹא יִחְיֶה. כָּעֵת, יֵשׁ אֶפְשָׁרוּת לְהַצִּיל, לְפָחוֹת, אֶת חַיֶּיהָ שֶׁל הָאֵם, אִם נְנַתֵּחַ אוֹתָהּ בִּדְחִיפוּת, אוּלָם לְשֵׁם כָּךְ עָלֵינוּ לְקַבֵּל אֶת הַסְכָּמָתְךָ!' הִבְהִיר, בְּעוֹדוֹ מוֹשִׁיט לִי עֲרֵמָה שֶׁל מִסְמָכִים לַחֲתִימָה.

"עֵינַי חָשְׁכוּ!" סִפֵּר בַּעַל הַמּוֹנִית, "אֵיךְ אֲנִי יָכוֹל לְקַבֵּל הַחְלָטָה כֹּה כְּבֵדַת מִשְׁקָל עַל דַּעַת עַצְמִי?! לֹא יָדַעְתִּי מַה לַּעֲשׂוֹת. לְפֶתַע, פָּנְתָה אֵלַי אַחַת הָאֲחָיוֹת שֶׁהָיְתָה עֵדָה לַשִּׂיחָה שֶׁהִתְנַהֲלָה בֵּינִי וּבֵין הָרוֹפֵא, וְאָמְרָה לִי: 'מָה אַתָּה עוֹמֵד כָּךְ?! לֵךְ לִשְׁאֹל אֶת הַ'חֲזוֹן אִישׁ', הוּא יְבָרֵךְ אוֹתְךָ, וְהַכֹּל יִהְיֶה טוֹב!'...

"עַד לְאוֹתוֹ הַיּוֹם, לֹא הִכַּרְתִּי אֶת הַ'חֲזוֹן אִישׁ'. לֹא יָדַעְתִּי אֲפִלּוּ בְּמִי הַמְדֻבָּר. אוּלָם הָאָחוֹת לֹא הִרְפְּתָה: 'מַהֵר כָּעֵת לִבְנֵי בְּרַק, וְשָׁם כְּבָר תְּבַקֵּשׁ מִמִּישֶׁהוּ שֶׁיִּקַּח אוֹתְךָ לְבֵיתוֹ שֶׁל הַ'חֲזוֹן אִישׁ'!' הוֹרְתָה לִי, וַאֲנִי עָשִׂיתִי כִּדְבָרֶיהָ. הַשָּׁעָה, אָמְנָם, הָיְתָה שְׁעַת לַיְלָה מְאֻחֶרֶת, אוּלָם מִיָּד יָצָאתִי לְדַרְכִּי. כַּאֲשֶׁר הִגַּעְתִּי לִבְנֵי בְּרַק, מָצָאתִי יְהוּדִי מְקוֹמִי שֶׁהֶרְאָה לִי אֶת בֵּיתוֹ שֶׁל הַ'חֲזוֹן אִישׁ', שֶׁבּוֹ עֲדַיִן דָּלַק הָאוֹר.

נִגַּשְׁתִּי מִיָּד אֶל הַדֶּלֶת, דָּפַקְתִּי עָלֶיהָ בְּחָזְקָה, וְהִיא נִפְתְּחָה בִּידֵי הַ'חֲזוֹן אִישׁ' בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ, אֲשֶׁר תָּהָה לִמְבֻקָּשִׁי. סִפַּרְתִּי לוֹ דְּבָרִים כַּהֲוָיָתָם, תּוֹךְ שֶׁאֲנִי בּוֹכֶה וּמְתַנֶּה בְּפָנָיו אֶת צַעֲרִי. הַצַּדִּיק הֵחֵל לְהַלֵּךְ בְּחַדְרוֹ אָנֶה וָאָנָה, עַד שֶׁלְּאַחַר כַּמָּה דַּקּוֹת חָזַר אֵלַי וְאָמַר: 'מַזָּל טוֹב! בִּתְּךָ יָלְדָה תִּינוֹק בָּרִיא וְשָׁלֵם!'

לְמוֹתָר לְצַיֵּן, כִּי אָכֵן כָּךְ הָיָה. בְּנִגּוּד לְתַחֲזִיּוֹתֵיהֶם הַקּוֹדְרוֹת שֶׁל הָרוֹפְאִים– בִּתִּי יָלְדָה יֶלֶד בָּרִיא וְשָׁלֵם לַחֲלוּטִין, וְאַף הִיא לֹא נִזּוֹקָה כְּהוּא זֶה.

כַּמָּה שָׁנִים מְאֻחָר יוֹתֵר, מָצָאתִי אֶת עַצְמִי בְּאֹרַח פֶּלֶא בְּאוֹתוֹ מַצָּב בְּדִיּוּק, הַפַּעַם עִם בִּתִּי הַשְּׁנִיָּה, אַךְ כְּבָר יָדַעְתִּי בְּדִיּוּק מֶה עָלַי לַעֲשׂוֹת... שַׂמְתִּי מִיָּד פַּעֲמַי לִבְנֵי בְּרַק, לְבֵיתוֹ שֶׁל הַ'חֲזוֹן אִישׁ', אוּלָם הַפַּעַם הִבְחַנְתִּי כְּבָר מֵרָחוֹק כִּי הַבַּיִת שָׁמֵם... הִתְבָּרֵר לִי, כִּי הַ'חֲזוֹן אִישׁ' כְּבָר נִפְטַר לְבֵית עוֹלָמוֹ...

אוּלָם אֲנִי, לֹא הָיִיתִי מוּכָן לְהַשְׁלִים עִם הַמַּצָּב. הֲלֹא הָיָה עָלַי לְהַצִּיל אֶת בִּתִּי! לְפִיכָךְ, בֵּרַרְתִּי הֵיכָן נִמְצָא קִבְרוֹ שֶׁל הַ'חֲזוֹן אִישׁ', וְנָסַעְתִּי בִּמְהִירוּת לְבֵית הַקְּבָרוֹת, אַךְ מָצָאתִי אוֹתוֹ נָעוּל... לֹא הִסַּסְתִּי: טִפַּסְתִּי עַל הַגָּדֵר, קָפַצְתִּי מֵעָלֶיהָ, נִגַּשְׁתִּי אֶל הַקֶּבֶר, הִשְׁתַּטַּחְתִּי עָלָיו, וְקָרָאתִי: 'רַבִּי! אַתָּה הִצַּלְתָּ אֶת בִּתִּי הַגְּדוֹלָה... אֲנִי מְבַקֵּשׁ כָּעֵת שֶׁתַּצִּיל גַּם אֶת בִּתִּי הַשְּׁנִיָּה!'...

וּמָה אַתֶּם חוֹשְׁבִים?" הִטְעִים נַהַג הַמּוֹנִית, "כַּמּוּבָן... חָזַרְתִּי מִיָּד לְבֵית הַחוֹלִים, וְשָׁם קִדְּמָה אֶת פָּנַי הַבְּשׂוֹרָה כִּי בִּתִּי יָלְדָה יֶלֶד בָּרִיא וְשָׁלֵם, וְהִיא כָּעֵת מִתְאוֹשֶׁשֶׁת מֵהַלֵּדָה! וּבְכֵן", סִיֵּם אֶת דְּבָרָיו: "הַאִם מִישֶׁהוּ יָכוֹל לוֹמַר שֶׁהַ'חֲזוֹן אִישׁ' אֵינֶנּוּ? הֲלֹא זוֹ אֶפִּיקוֹרְסוּת שֶׁל מַמָּשׁ!"...

הֲרֵי לָנוּ, כִּי כַּאֲשֶׁר מְדֻבָּר בִּגְדוֹלִים וּבַעֲנָקֵי רוּחַ, אֲפִלּוּ אֲנָשִׁים הָרְחוֹקִים מֶרְחָק רַב מֵהַיַּהֲדוּת וּמִדֶּרֶךְ הַתּוֹרָה– מַכִּירִים בִּגְדֻלָּתָם! וּמִכָּאן תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ, כְּפִי שֶׁתֵּרֵץ בַּעַל הַ'לִקּוּטֵי בְּשָׂמִים':

הַסּוּסִים וְהַחֲמוֹרִים הַמֻּזְכָּרִים בְּדִבְרֵי הַגְּמָרָא, אֵינָם סוּסִים וַחֲמוֹרִים מַמָּשׁ, כִּפְשׁוּטָם שֶׁל דְּבָרִים... כַּוָּנַת הַגְּמָרָא הִנָּהּ לַהֲמוֹן הָעָם הַמִּצְרִי, אֲשֶׁר מֻגְדָּרִים כְּ'סוּסִים' וְכַ'חֲמוֹרִים', כְּפִי שֶׁאוֹמֵר הַנָּבִיא יְחֶזְקֵאל בְּיַחַס לְמִצְרַיִם (כג-כ): "אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם וְזִרְמַת סוּסִים זִרְמָתָם". הַגְּמָרָא מְלַמֶּדֶת, כִּי לֹא רַק בָּנָיו שֶׁל יַעֲקֹב, אֲשֶׁר נִתָּן הָיָה לְצַפּוֹת שֶׁיַּכִּירוּ בְּגֹדֶל הָאָבְדָן שֶׁבִּפְטִירָתוֹ, הִשְׁתַּתְּפוּ בְּאֶבְלוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק, אֶלָּא אֲפִלּוּ הֲמוֹן הָעָם הַמִּצְרִי, אֲשֶׁר כְּמוֹהֶם כְּסוּסִים וַחֲמוֹרִים בְּיַחַס לְמַעֲלַת זַרְעוֹ שֶׁל יַעֲקֹב – הִשְׁתַּתְּפוּ בְּאֵבֶל זֶה. אֲפִלּוּ הַמִּצְרִים הָיוּ יְכוֹלִים לְהַכִּיר בִּגְדֻלָּתוֹ וּבְמַעֲלָתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, וּלְהָבִין שֶׁפְּטִירָתוֹ הִנָּהּ אֲבֵדָה עֲצוּמָה עֲבוּר כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ! (לְלַמֶּדְךָ)

	תולדות תשפ"ג
	לַעֲשׂוֹת אֶת שֶׁלָּנוּ – נֶגֶד כָּל הַסִּכּוּיִים!
	"וַיִּסְפְּדוּ שָׁם מִסְפֵּד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד" (נ-י) מוּבָא בַּגְּמָרָא (סוטה יג.): "וַיִּסְפְּדוּ שָׁם מִסְפֵּד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד – תָּנָא: אֲפִלּוּ סוּסִים וַאֲפִלּוּ חֲמוֹרִים". לִכְאוֹרָה, עָלֵינוּ לְהָבִין לְמַה כַּוָּנַת הַגְּמָרָא: הַאִם יֵשׁ מַעֲלָה בְּכָךְ שֶׁגַּם הַסּוּסִים וְהַחֲמוֹרִים הִשְׁתַּתְּפוּ בַּהֶסְפֵּד עַל יַעֲקֹב אָבִינוּ? וּבִכְלָל, כֵּיצַד הֵבִיאוּ הַסּוּסִים וְהַחֲמוֹרִים אֶת אֶבְלָם לִידֵי בִּטּוּי? הַתְּשׁוּבָה תּוּבַן עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּפָנֵינוּ: לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, נָסַע יְהוּדִי יָקָר בְּמוֹנִית וְשׂוֹחַח עִם חֲבֵרוֹ עַל אוֹדוֹת גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל הָרַבִּים שֶׁנִּפְטְרוּ בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה. הוּא סִיֵּם אֶת דְּבָרָיו בַּאֲנָחָה: "הִנֵּה, אֲפִלּוּ הַ'חֲזוֹן אִישׁ' כְּבָר אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ!" לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים, הִתְעָרֵב נַהַג הַמּוֹנִית בַּשִּׂיחָה. הוּא הָיָה יְהוּדִי גְּלוּי רֹאשׁ, רָחוֹק מִתּוֹרָה וּמִצְווֹת, אוּלָם כָּעֵת הוּא פָּנָה אֶל שְׁנֵי הַמְּשׂוֹחֲחִים וְאָמַר לָהֶם: "הָאֵינְכֶם מִתְבַּיְּשִׁים לוֹמַר שֶׁהַ'חֲזוֹן אִישׁ' אֵינֶנּוּ?! הֲרֵי זוֹ אֶפִּיקוֹרְסוּת!" לְמוֹתָר לְצַיֵּן, כִּי דְּבָרָיו שֶׁל הַנֶּהָג הִתְקַבְּלוּ בִּפְלִיאָה רַבָּה... מַה לְּאָדָם רָחוֹק מִתּוֹרָה וּמִצְווֹת כָּמוֹהוּ, וּלְמָרָן הַ'חֲזוֹן אִישׁ'?! וּמִלְּבַד זֹאת: הַאִם נִתָּן לְהַטִּיל סָפֵק בָּעֻבְדָּה הַיְדוּעָה לַכֹּל, כִּי הַ'חֲזוֹן אִישׁ' כְּבָר הִסְתַּלֵּק לְבֵית עוֹלָמוֹ? סַקְרָנוּתָם שֶׁל הַמְּשׂוֹחֲחִים נִצְּתָה, וּבַעַל הַמּוֹנִית נֵאוֹת לְהַסְבִּיר. וְכָךְ סִפֵּר: "לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים, כַּאֲשֶׁר הִגִּיעָה שְׁעָתָהּ שֶׁל בִּתִּי הַגְּדוֹלָה לָלֶדֶת אֶת בְּנָהּ הַבְּכוֹר, הִסַּעְתִּי אוֹתָהּ לְבֵית הַחוֹלִים. הִיא הֻכְנְסָה מִיָּד לַחֲדַר הַלֵּדָה, אוּלָם לְאַחַר זְמַן מָה יָצָא אֵלַי הָרוֹפֵא בְּמַבָּט חֲמוּר סֵבֶר, וְאָמַר לִי בְּנִימָה בְּהוּלָה: 'הַמַּצָּב לֹא טוֹב! הַלֵּדָה אֵינָהּ מִתְקַדֶּמֶת, וְאֵין סָפֵק שֶׁהַיֶּלֶד שֶׁיִּוָּלֵד לֹא יִחְיֶה. כָּעֵת, יֵשׁ אֶפְשָׁרוּת לְהַצִּיל, לְפָחוֹת, אֶת חַיֶּיהָ שֶׁל הָאֵם, אִם נְנַתֵּחַ אוֹתָהּ בִּדְחִיפוּת, אוּלָם לְשֵׁם כָּךְ עָלֵינוּ לְקַבֵּל אֶת הַסְכָּמָתְךָ!' הִבְהִיר, בְּעוֹדוֹ מוֹשִׁיט לִי עֲרֵמָה שֶׁל מִסְמָכִים לַחֲתִימָה. "עֵינַי חָשְׁכוּ!" סִפֵּר בַּעַל הַמּוֹנִית, "אֵיךְ אֲנִי יָכוֹל לְקַבֵּל הַחְלָטָה כֹּה כְּבֵדַת מִשְׁקָל עַל דַּעַת עַצְמִי?! לֹא יָדַעְתִּי מַה לַּעֲשׂוֹת. לְפֶתַע, פָּנְתָה אֵלַי אַחַת הָאֲחָיוֹת שֶׁהָיְתָה עֵדָה לַשִּׂיחָה שֶׁהִתְנַהֲלָה בֵּינִי וּבֵין הָרוֹפֵא, וְאָמְרָה לִי: 'מָה אַתָּה עוֹמֵד כָּךְ?! לֵךְ לִשְׁאֹל אֶת הַ'חֲזוֹן אִישׁ', הוּא יְבָרֵךְ אוֹתְךָ, וְהַכֹּל יִהְיֶה טוֹב!'... "עַד לְאוֹתוֹ הַיּוֹם, לֹא הִכַּרְתִּי אֶת הַ'חֲזוֹן אִישׁ'. לֹא יָדַעְתִּי אֲפִלּוּ בְּמִי הַמְדֻבָּר. אוּלָם הָאָחוֹת לֹא הִרְפְּתָה: 'מַהֵר כָּעֵת לִבְנֵי בְּרַק, וְשָׁם כְּבָר תְּבַקֵּשׁ מִמִּישֶׁהוּ שֶׁיִּקַּח אוֹתְךָ לְבֵיתוֹ שֶׁל הַ'חֲזוֹן אִישׁ'!' הוֹרְתָה לִי, וַאֲנִי עָשִׂיתִי כִּדְבָרֶיהָ. הַשָּׁעָה, אָמְנָם, הָיְתָה שְׁעַת לַיְלָה מְאֻחֶרֶת, אוּלָם מִיָּד יָצָאתִי לְדַרְכִּי. כַּאֲשֶׁר הִגַּעְתִּי לִבְנֵי בְּרַק, מָצָאתִי יְהוּדִי מְקוֹמִי שֶׁהֶרְאָה לִי אֶת בֵּיתוֹ שֶׁל הַ'חֲזוֹן אִישׁ', שֶׁבּוֹ עֲדַיִן דָּלַק הָאוֹר. נִגַּשְׁתִּי מִיָּד אֶל הַדֶּלֶת, דָּפַקְתִּי עָלֶיהָ בְּחָזְקָה, וְהִיא נִפְתְּחָה בִּידֵי הַ'חֲזוֹן אִישׁ' בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ, אֲשֶׁר תָּהָה לִמְבֻקָּשִׁי. סִפַּרְתִּי לוֹ דְּבָרִים כַּהֲוָיָתָם, תּוֹךְ שֶׁאֲנִי בּוֹכֶה וּמְתַנֶּה בְּפָנָיו אֶת צַעֲרִי. הַצַּדִּיק הֵחֵל לְהַלֵּךְ בְּחַדְרוֹ אָנֶה וָאָנָה, עַד שֶׁלְּאַחַר כַּמָּה דַּקּוֹת חָזַר אֵלַי וְאָמַר: 'מַזָּל טוֹב! בִּתְּךָ יָלְדָה תִּינוֹק בָּרִיא וְשָׁלֵם!' לְמוֹתָר לְצַיֵּן, כִּי אָכֵן כָּךְ הָיָה. בְּנִגּוּד לְתַחֲזִיּוֹתֵיהֶם הַקּוֹדְרוֹת שֶׁל הָרוֹפְאִים– בִּתִּי יָלְדָה יֶלֶד בָּרִיא וְשָׁלֵם לַחֲלוּטִין, וְאַף הִיא לֹא נִזּוֹקָה כְּהוּא זֶה. כַּמָּה שָׁנִים מְאֻחָר יוֹתֵר, מָצָאתִי אֶת עַצְמִי בְּאֹרַח פֶּלֶא בְּאוֹתוֹ מַצָּב בְּדִיּוּק, הַפַּעַם עִם בִּתִּי הַשְּׁנִיָּה, אַךְ כְּבָר יָדַעְתִּי בְּדִיּוּק מֶה עָלַי לַעֲשׂוֹת... שַׂמְתִּי מִיָּד פַּעֲמַי לִבְנֵי בְּרַק, לְבֵיתוֹ שֶׁל הַ'חֲזוֹן אִישׁ', אוּלָם הַפַּעַם הִבְחַנְתִּי כְּבָר מֵרָחוֹק כִּי הַבַּיִת שָׁמֵם... הִתְבָּרֵר לִי, כִּי הַ'חֲזוֹן אִישׁ' כְּבָר נִפְטַר לְבֵית עוֹלָמוֹ... אוּלָם אֲנִי, לֹא הָיִיתִי מוּכָן לְהַשְׁלִים עִם הַמַּצָּב. הֲלֹא הָיָה עָלַי לְהַצִּיל אֶת בִּתִּי! לְפִיכָךְ, בֵּרַרְתִּי הֵיכָן נִמְצָא קִבְרוֹ שֶׁל הַ'חֲזוֹן אִישׁ', וְנָסַעְתִּי בִּמְהִירוּת לְבֵית הַקְּבָרוֹת, אַךְ מָצָאתִי אוֹתוֹ נָעוּל... לֹא הִסַּסְתִּי: טִפַּסְתִּי עַל הַגָּדֵר, קָפַצְתִּי מֵעָלֶיהָ, נִגַּשְׁתִּי אֶל הַקֶּבֶר, הִשְׁתַּטַּחְתִּי עָלָיו, וְקָרָאתִי: 'רַבִּי! אַתָּה הִצַּלְתָּ אֶת בִּתִּי הַגְּדוֹלָה... אֲנִי מְבַקֵּשׁ כָּעֵת שֶׁתַּצִּיל גַּם אֶת בִּתִּי הַשְּׁנִיָּה!'... וּמָה אַתֶּם חוֹשְׁבִים?" הִטְעִים נַהַג הַמּוֹנִית, "כַּמּוּבָן... חָזַרְתִּי מִיָּד לְבֵית הַחוֹלִים, וְשָׁם קִדְּמָה אֶת פָּנַי הַבְּשׂוֹרָה כִּי בִּתִּי יָלְדָה יֶלֶד בָּרִיא וְשָׁלֵם, וְהִיא כָּעֵת מִתְאוֹשֶׁשֶׁת מֵהַלֵּדָה! וּבְכֵן", סִיֵּם אֶת דְּבָרָיו: "הַאִם מִישֶׁהוּ יָכוֹל לוֹמַר שֶׁהַ'חֲזוֹן אִישׁ' אֵינֶנּוּ? הֲלֹא זוֹ אֶפִּיקוֹרְסוּת שֶׁל מַמָּשׁ!"... הֲרֵי לָנוּ, כִּי כַּאֲשֶׁר מְדֻבָּר בִּגְדוֹלִים וּבַעֲנָקֵי רוּחַ, אֲפִלּוּ אֲנָשִׁים הָרְחוֹקִים מֶרְחָק רַב מֵהַיַּהֲדוּת וּמִדֶּרֶךְ הַתּוֹרָה– מַכִּירִים בִּגְדֻלָּתָם! וּמִכָּאן תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ, כְּפִי שֶׁתֵּרֵץ בַּעַל הַ'לִקּוּטֵי בְּשָׂמִים': הַסּוּסִים וְהַחֲמוֹרִים הַמֻּזְכָּרִים בְּדִבְרֵי הַגְּמָרָא, אֵינָם סוּסִים וַחֲמוֹרִים מַמָּשׁ, כִּפְשׁוּטָם שֶׁל דְּבָרִים... כַּוָּנַת הַגְּמָרָא הִנָּהּ לַהֲמוֹן הָעָם הַמִּצְרִי, אֲשֶׁר מֻגְדָּרִים כְּ'סוּסִים' וְכַ'חֲמוֹרִים', כְּפִי שֶׁאוֹמֵר הַנָּבִיא יְחֶזְקֵאל בְּיַחַס לְמִצְרַיִם (כג-כ): "אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם וְזִרְמַת סוּסִים זִרְמָתָם". הַגְּמָרָא מְלַמֶּדֶת, כִּי לֹא רַק בָּנָיו שֶׁל יַעֲקֹב, אֲשֶׁר נִתָּן הָיָה לְצַפּוֹת שֶׁיַּכִּירוּ בְּגֹדֶל הָאָבְדָן שֶׁבִּפְטִירָתוֹ, הִשְׁתַּתְּפוּ בְּאֶבְלוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק, אֶלָּא אֲפִלּוּ הֲמוֹן הָעָם הַמִּצְרִי, אֲשֶׁר כְּמוֹהֶם כְּסוּסִים וַחֲמוֹרִים בְּיַחַס לְמַעֲלַת זַרְעוֹ שֶׁל יַעֲקֹב – הִשְׁתַּתְּפוּ בְּאֵבֶל זֶה. אֲפִלּוּ הַמִּצְרִים הָיוּ יְכוֹלִים לְהַכִּיר בִּגְדֻלָּתוֹ וּבְמַעֲלָתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, וּלְהָבִין שֶׁפְּטִירָתוֹ הִנָּהּ אֲבֵדָה עֲצוּמָה עֲבוּר כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ! (לְלַמֶּדְךָ)