Otzarot-Article

"וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה" (כה-ל) דָּרַשׁ רַבִּי שָׁלוֹם שְׁבַדְרוֹן: בַּחֵיְדֶר מְלַמְּדִים אוֹתָנוּ בְּאֹפֶן פָּשׁוּט. מַמְחִישִׁים לָנוּ אֵיךְ הִגִּיעַ עֵשָׂו עִם רוֹבֶה וְעִם מִכְנְסֵי חָאקִי, נִשְׁכַּב עַל הַכִּסֵּא כְּשֶׁרַגְלָיו עַל הַשֻּׁלְחָן, פָּתַח אֶת הַפֶּה וּבִקֵּשׁ "הַלְעִיטֵנִי נָא". וְאָכֵן, אֵין מִקְרָא יוֹצֵא מִיְּדֵי פְּשׁוּטוֹ, וּכְדִבְרֵי הַמִּדְרָשׁ: "וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר" (מִשְׁלֵי יג-כה) - זֶה עֵשָׂו, שֶׁאָמַר לְיַעֲקֹב "הַלְעִיטֵנִי נָא". אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר-זְעִירָא: פָּעַר פִּיו כְּגָמָל וְאָמַר: אֶפְתַּח פִּי וְאַתָּה מַכְנִיס לְשָׁם. אֲבָל גַּם צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁכָּתוּב בַּגְּמָרָא, שֶׁעֵשָׂו הָיָה בְּמַצָּב שֶׁל פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ, "שֶׁאֲחָזוֹ בֻּלְמוּס". הָיָה מֻתָּר וְצָרִיךְ הָיָה לָתֵת לוֹ אֹכֶל. אִם כֵּן, שׁוֹאֵל אֲנִי, מָה הָאָסוֹן הַגָּדוֹל בְּהִתְבַּטְּאוּתוֹ "הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה", שֶׁ"עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם"?! הֲרֵי אֲחָזוֹ בֻּלְמוּס, וּבְסַךְ הַכֹּל בִּקֵּשׁ לֶאֱכֹל. הַהֶסְבֵּר הוּא: הָיְתָה זוֹ שָׁעָה נְדִירָה וּמְיֻחֶדֶת שֶׁל פְּטִירַת הַסַּבָּא הַגָּדוֹל יִצְחָק אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, עַמּוּד הָעוֹלָם, וְכָל מַלְכֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב בָּאוּ לַלְּוָיָה. וְהִנֵּה בְּסִיּוּמוֹ שֶׁל יוֹם זֶה הִגִּיעַ עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה (עִם חֲמֵשׁ הָעֲבֵרוֹת), וּבִמְקוֹם לְבַקֵּשׁ "הַצִּילוּ אוֹתִי! אֲנִי בְּמַצָּב שֶׁל פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ, תְּנוּ לִי אֹכֶל" - אָמַר: תְּנוּ לִי מֵ"הָאָדֹם הָאָדֹם". מַה בָּלַט לוֹ מוּל הָעֵינַיִם? הַצֶּבַע! הָאֹכֶל הַטָּעִים צָעַק לוֹ מִמַּעֲמַקִּים, מִתּוֹךְ הַבֻּלְמוּס: "הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה". בַּאֲמִירָה זוֹ גִּלָּה עֵשָׂו אֶת הַמַּהוּת שֶׁלּוֹ - וַיִּקָּרֵא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל "אֱדוֹם". כְּלוֹמַר, הַתּוֹרָה שֶׁנָּתְנָה לוֹ שֵׁם חָדָשׁ "עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם", מְסַפֶּרֶת לָנוּ בָּזֶה סוֹד. סוֹד כָּזֶה, שֶׁבִּלְעֲדֵי הַתּוֹרָה לֹא יָכֹלְנוּ לָדַעַת וּלְהַבְחִין בּוֹ. הַתַּאֲוָה הִיא זוֹ שֶׁפָּעֲלָה בְּקִרְבּוֹ (הַלֵּב שֶׁלּוֹ הִתְגַּלָּה בְּרֶגַע זֶה). כָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, שֶׁעֵשָׂו זָכָה שֶׁרֹאשׁוֹ יִקָּבֵר בִּמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, כֵּיוָן שֶׁרֹאשׁוֹ הָיָה גָּבוֹהַּ כְּמוֹ רֹאשׁ יַעֲקֹב אָבִינוּ ע"ה, אֲבָל "לִבּוֹ לֹא הֲוָה טָב" - הַלֵּב! בִּנְקֻדַּת הַלֵּב, שָׁם הָיְתָה טְמוּנָה בְּעָיָתוֹ. עֵשָׂו לֹא הָיָה רַק דְּמוּת מֵהֶעָבָר, אִישׁ מֵהַהִיסְטוֹרְיָה. עֵשָׂו הוּא אִישׁ מֵחַיֵּי הַיּוֹם-יוֹם. כָּל תְּקוּפָה וְהָ"עֵשָׂו" שֶׁלָּהּ... אָמְרוּ שֶׁהַ"שְּׂפַת אֱמֶת" הִתְבַּטֵּא: עֵשָׂו הָלַךְ עִם שְׁטְרַיְמְל וְעִם גַּרְבַּיִם לְבָנִים, אַף אָמַר דִּבְרֵי תּוֹרָה בִּסְעוּדָה שְׁלִישִׁית... כָּךְ אוֹמְרִים מִשְּׁמוֹ. וְלָמָּה הִתְבַּטֵּא כָּךְ? כְּדֵי שֶׁלֹּא נַחְשֹׁב: 'נוּ, עֵשָׂו הָיָה מַשֶּׁהוּ מְיֻחָד, אֲבָל אָנוּ לְעוֹלָם לֹא נִהְיֶה גְּרוּעִים כָּל כָּךְ. וַאֲפִלּוּ לֹא נַגִּיעַ לַחֲצִי שִׁפְלוּתוֹ'... לֹא. אָסוּר לַחְשֹׁב כָּךְ, כִּי גַּם עֵשָׂו הִשְׁתַּבַּח בְּמֹחוֹ הַגָּדוֹל וּבְכִשְׁרוֹנוֹתָיו, וּבְכָל זֹאת - הָיָה עֵשָׂו... וְאִם אַתֶּם רוֹצִים לִשְׁמֹעַ עַל 'עֵשָׂו קָטָן' בֶּן-דּוֹרֵנוּ, אֲסַפֵּר לָכֶם: הָיְתָה זוֹ שְׁעַת לַיְלָה מְאֻחֶרֶת, קָרוֹב לַחֲצוֹת. הָרְחוֹבוֹת הָיוּ רֵיקִים מֵאָדָם, וִיהוּדִי פְּלוֹנִי עָמַד לְחַפֵּשׂ מִנְיָן לְיַד הַשְּׁטִיבְּלָאךְ בְּ"מֵאָה שְׁעָרִים". בַּיָּמִים הָהֵם לֹא הָיָה קַל לֶאֱסֹף מִנְיַן אֲנָשִׁים בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת שֶׁכָּזוֹ. "ר' אִיד! רַבִּי יְהוּדִי! הַאִם הִתְפַּלַּלְתָּ כְּבָר מַעֲרִיב? אַתָּה הַשִּׁשִּׁי, חֲסֵרִים עוֹד אַרְבָּעָה בְּנֵי אָדָם. חַכֵּה, עוֹד מְעַט יִהְיֶה לָנוּ מִנְיָן שָׁלֵם", צָעַק הָאִישׁ שֶׁיָּצָא לָרְחוֹב לְלַקֵּט אֲנָשִׁים. רַק לְאַחַר חֲצִי שָׁעָה הִצְלִיחַ לְקַבֵּץ מִנְיָן שָׁלֵם. גַּם אֲנִי הָיִיתִי שָׁם. רָאִיתִי אֵיךְ אָסַף הָאִישׁ אֶת הָעֲשָׂרָה בְּמַאֲמָץ רַב, וּכְשֶׁנִּמְצְאוּ הָעֲשָׂרָה, נִכְנַסְנוּ כֻּלָּנוּ לְתוֹךְ בֵּית הַכְּנֶסֶת, וְר' צַדִּיק שֶׁלָּנוּ - שֶׁאָסַף אֶת הַמִּנְיָן - נִגַּשׁ לָעַמּוּד. בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע הֵגִיחַ מֵהַסִּמְטָה הַסְּמוּכָה אִישׁ בְּגִיל הָעֲמִידָה. הוּא הָיָה לָבוּשׁ בַּחֲלִיפָה בְּהִירָה וְחָבוּשׁ בְּכוֹבַע בָּהִיר. הָאִישׁ נִכְנַס פְּנִימָה בְּרִיצָה, וּנְשִׁימוֹתָיו הָיוּ כְּבֵדוֹת. הָיָה זֶה הַיְּהוּדִי הָאַחַד-עָשָׂר (אִלּוּ הָיָה מַגִּיעַ רֶבַע שָׁעָה לִפְנֵי כֵן, הָיָה חוֹסֵךְ מֵהַקָּהָל מַאֲמָץ רַב). הוּא נִגַּשׁ עַד לָ'עַמּוּד' וּבִקֵּשׁ מֵהַחַזָּן בְּקוֹל מָלֵא תַּחֲנוּנִים: "ר' צַדִּיק, יֵשׁ לִי הַיּוֹם יָארְצַיְט שֶׁל אָבִי. רְצוֹנִי לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הָ'עַמּוּד'". שֶׁקֶט הִשְׂתָּרֵר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. הַקָּהָל הִמְתִּין. ר' צַדִּיק הִגְבִּיהַּ אֶת רֹאשׁוֹ וְנָעַץ בָּאִישׁ מַבָּטִים מְלֵאֵי תְּמִיהָה: "אֲנִי עוֹבֵד חֲצִי שָׁעָה כְּדֵי לִמְצֹא מִנְיָן וְאַתָּה בָּא בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן וּמְבַקֵּשׁ לַחְטֹף מִמֶּנִּי אֶת הָ'עַמּוּד'?! לֵךְ תְּחַפֵּשׂ לְךָ מָקוֹם אַחֵר!"... הָאִישׁ הִשְׁתּוֹמֵם: "אֲבָל יֵשׁ לִי חִיּוּב. בָּאתִי מִמֶּרְחָק, כִּי חָשַׁבְתִּי שֶׁאוּלַי כָּאן אַצְלִיחַ לִמְצֹא מִנְיָן וּלְהִתְפַּלֵּל לְעִלּוּי נִשְׁמַת אָבִי זַ"ל... עֲשֵׂה לִי טוֹבָה! אָנָּא!" הַקָּהָל עָמַד בְּשֶׁקֶט, מְצַפֶּה לַהִתְפַּתְּחוּת הַבָּאָה. ר' צַדִּיק הֵרִים אֶת קוֹלוֹ. עָלָה בְּדַעְתּוֹ רַעְיוֹן, וְהוּא הוֹכִיחַ אֶת הָאִישׁ: "אֲהָהּ, יֵשׁ לְךָ יָארְצַיְט וְאַתָּה מְחַכֶּה עַד שָׁעָה כֹּה מְאֻחֶרֶת בַּלַּיְלָה. דַּוְקָא בִּגְלַל זֶה לֹא מַגִּיעַ לְךָ לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הָ'עַמּוּד'". דָּחָה אוֹתוֹ בִּשְׁתֵּי יָדַיִם וְהִתְחִיל בְּהַפְגָּנָתִיּוּת: "וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָווֹן"... נֶעֱמַדְתִּי - אָמַר ר' שָׁלוֹם - נֶעֱמַדְתִּי עַל רַגְלַי וְהִכְרַזְתִּי בְּקוֹל: "עֵשָׂו מִתְפַּלֵּל מַעֲרִיב", וְיָצָאתִי מִבֵּית הַכְּנֶסֶת. (לְהַגִּיד! - חֻמַּשׁ הַמַּגִּידִים)

	וארא תשפ"ג
	גַּם הִמָּנְעוּת מִצְּדָקָה הִיא 'גֶּזֶל'
	"וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ" (כז-כז) פָּרָשָׁה סְתוּמָה לְפָנֵינוּ, פָּרָשַׁת נְתִינַת הַבְּרָכוֹת "וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה" (כה-ל) דָּרַשׁ רַבִּי שָׁלוֹם שְׁבַדְרוֹן: בַּחֵיְדֶר מְלַמְּדִים אוֹתָנוּ בְּאֹפֶן פָּשׁוּט. מַמְחִישִׁים לָנוּ אֵיךְ הִגִּיעַ עֵשָׂו עִם רוֹבֶה וְעִם מִכְנְסֵי חָאקִי, נִשְׁכַּב עַל הַכִּסֵּא כְּשֶׁרַגְלָיו עַל הַשֻּׁלְחָן, פָּתַח אֶת הַפֶּה וּבִקֵּשׁ "הַלְעִיטֵנִי נָא". וְאָכֵן, אֵין מִקְרָא יוֹצֵא מִיְּדֵי פְּשׁוּטוֹ, וּכְדִבְרֵי הַמִּדְרָשׁ: "וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר" (מִשְׁלֵי יג-כה) - זֶה עֵשָׂו, שֶׁאָמַר לְיַעֲקֹב "הַלְעִיטֵנִי נָא". אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר-זְעִירָא: פָּעַר פִּיו כְּגָמָל וְאָמַר: אֶפְתַּח פִּי וְאַתָּה מַכְנִיס לְשָׁם. אֲבָל גַּם צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁכָּתוּב בַּגְּמָרָא, שֶׁעֵשָׂו הָיָה בְּמַצָּב שֶׁל פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ, "שֶׁאֲחָזוֹ בֻּלְמוּס". הָיָה מֻתָּר וְצָרִיךְ הָיָה לָתֵת לוֹ אֹכֶל. אִם כֵּן, שׁוֹאֵל אֲנִי, מָה הָאָסוֹן הַגָּדוֹל בְּהִתְבַּטְּאוּתוֹ "הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה", שֶׁ"עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם"?! הֲרֵי אֲחָזוֹ בֻּלְמוּס, וּבְסַךְ הַכֹּל בִּקֵּשׁ לֶאֱכֹל. הַהֶסְבֵּר הוּא: הָיְתָה זוֹ שָׁעָה נְדִירָה וּמְיֻחֶדֶת שֶׁל פְּטִירַת הַסַּבָּא הַגָּדוֹל יִצְחָק אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, עַמּוּד הָעוֹלָם, וְכָל מַלְכֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב בָּאוּ לַלְּוָיָה. וְהִנֵּה בְּסִיּוּמוֹ שֶׁל יוֹם זֶה הִגִּיעַ עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה (עִם חֲמֵשׁ הָעֲבֵרוֹת), וּבִמְקוֹם לְבַקֵּשׁ "הַצִּילוּ אוֹתִי! אֲנִי בְּמַצָּב שֶׁל פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ, תְּנוּ לִי אֹכֶל" - אָמַר: תְּנוּ לִי מֵ"הָאָדֹם הָאָדֹם". מַה בָּלַט לוֹ מוּל הָעֵינַיִם? הַצֶּבַע! הָאֹכֶל הַטָּעִים צָעַק לוֹ מִמַּעֲמַקִּים, מִתּוֹךְ הַבֻּלְמוּס: "הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה". בַּאֲמִירָה זוֹ גִּלָּה עֵשָׂו אֶת הַמַּהוּת שֶׁלּוֹ - וַיִּקָּרֵא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל "אֱדוֹם". כְּלוֹמַר, הַתּוֹרָה שֶׁנָּתְנָה לוֹ שֵׁם חָדָשׁ "עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם", מְסַפֶּרֶת לָנוּ בָּזֶה סוֹד. סוֹד כָּזֶה, שֶׁבִּלְעֲדֵי הַתּוֹרָה לֹא יָכֹלְנוּ לָדַעַת וּלְהַבְחִין בּוֹ. הַתַּאֲוָה הִיא זוֹ שֶׁפָּעֲלָה בְּקִרְבּוֹ (הַלֵּב שֶׁלּוֹ הִתְגַּלָּה בְּרֶגַע זֶה). כָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, שֶׁעֵשָׂו זָכָה שֶׁרֹאשׁוֹ יִקָּבֵר בִּמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, כֵּיוָן שֶׁרֹאשׁוֹ הָיָה גָּבוֹהַּ כְּמוֹ רֹאשׁ יַעֲקֹב אָבִינוּ ע"ה, אֲבָל "לִבּוֹ לֹא הֲוָה טָב" - הַלֵּב! בִּנְקֻדַּת הַלֵּב, שָׁם הָיְתָה טְמוּנָה בְּעָיָתוֹ. עֵשָׂו לֹא הָיָה רַק דְּמוּת מֵהֶעָבָר, אִישׁ מֵהַהִיסְטוֹרְיָה. עֵשָׂו הוּא אִישׁ מֵחַיֵּי הַיּוֹם-יוֹם. כָּל תְּקוּפָה וְהָ"עֵשָׂו" שֶׁלָּהּ... אָמְרוּ שֶׁהַ"שְּׂפַת אֱמֶת" הִתְבַּטֵּא: עֵשָׂו הָלַךְ עִם שְׁטְרַיְמְל וְעִם גַּרְבַּיִם לְבָנִים, אַף אָמַר דִּבְרֵי תּוֹרָה בִּסְעוּדָה שְׁלִישִׁית... כָּךְ אוֹמְרִים מִשְּׁמוֹ. וְלָמָּה הִתְבַּטֵּא כָּךְ? כְּדֵי שֶׁלֹּא נַחְשֹׁב: 'נוּ, עֵשָׂו הָיָה מַשֶּׁהוּ מְיֻחָד, אֲבָל אָנוּ לְעוֹלָם לֹא נִהְיֶה גְּרוּעִים כָּל כָּךְ. וַאֲפִלּוּ לֹא נַגִּיעַ לַחֲצִי שִׁפְלוּתוֹ'... לֹא. אָסוּר לַחְשֹׁב כָּךְ, כִּי גַּם עֵשָׂו הִשְׁתַּבַּח בְּמֹחוֹ הַגָּדוֹל וּבְכִשְׁרוֹנוֹתָיו, וּבְכָל זֹאת - הָיָה עֵשָׂו... וְאִם אַתֶּם רוֹצִים לִשְׁמֹעַ עַל 'עֵשָׂו קָטָן' בֶּן-דּוֹרֵנוּ, אֲסַפֵּר לָכֶם: הָיְתָה זוֹ שְׁעַת לַיְלָה מְאֻחֶרֶת, קָרוֹב לַחֲצוֹת. הָרְחוֹבוֹת הָיוּ רֵיקִים מֵאָדָם, וִיהוּדִי פְּלוֹנִי עָמַד לְחַפֵּשׂ מִנְיָן לְיַד הַשְּׁטִיבְּלָאךְ בְּ"מֵאָה שְׁעָרִים". בַּיָּמִים הָהֵם לֹא הָיָה קַל לֶאֱסֹף מִנְיַן אֲנָשִׁים בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת שֶׁכָּזוֹ. "ר' אִיד! רַבִּי יְהוּדִי! הַאִם הִתְפַּלַּלְתָּ כְּבָר מַעֲרִיב? אַתָּה הַשִּׁשִּׁי, חֲסֵרִים עוֹד אַרְבָּעָה בְּנֵי אָדָם. חַכֵּה, עוֹד מְעַט יִהְיֶה לָנוּ מִנְיָן שָׁלֵם", צָעַק הָאִישׁ שֶׁיָּצָא לָרְחוֹב לְלַקֵּט אֲנָשִׁים. רַק לְאַחַר חֲצִי שָׁעָה הִצְלִיחַ לְקַבֵּץ מִנְיָן שָׁלֵם. גַּם אֲנִי הָיִיתִי שָׁם. רָאִיתִי אֵיךְ אָסַף הָאִישׁ אֶת הָעֲשָׂרָה בְּמַאֲמָץ רַב, וּכְשֶׁנִּמְצְאוּ הָעֲשָׂרָה, נִכְנַסְנוּ כֻּלָּנוּ לְתוֹךְ בֵּית הַכְּנֶסֶת, וְר' צַדִּיק שֶׁלָּנוּ - שֶׁאָסַף אֶת הַמִּנְיָן - נִגַּשׁ לָעַמּוּד. בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע הֵגִיחַ מֵהַסִּמְטָה הַסְּמוּכָה אִישׁ בְּגִיל הָעֲמִידָה. הוּא הָיָה לָבוּשׁ בַּחֲלִיפָה בְּהִירָה וְחָבוּשׁ בְּכוֹבַע בָּהִיר. הָאִישׁ נִכְנַס פְּנִימָה בְּרִיצָה, וּנְשִׁימוֹתָיו הָיוּ כְּבֵדוֹת. הָיָה זֶה הַיְּהוּדִי הָאַחַד-עָשָׂר (אִלּוּ הָיָה מַגִּיעַ רֶבַע שָׁעָה לִפְנֵי כֵן, הָיָה חוֹסֵךְ מֵהַקָּהָל מַאֲמָץ רַב). הוּא נִגַּשׁ עַד לָ'עַמּוּד' וּבִקֵּשׁ מֵהַחַזָּן בְּקוֹל מָלֵא תַּחֲנוּנִים: "ר' צַדִּיק, יֵשׁ לִי הַיּוֹם יָארְצַיְט שֶׁל אָבִי. רְצוֹנִי לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הָ'עַמּוּד'". שֶׁקֶט הִשְׂתָּרֵר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. הַקָּהָל הִמְתִּין. ר' צַדִּיק הִגְבִּיהַּ אֶת רֹאשׁוֹ וְנָעַץ בָּאִישׁ מַבָּטִים מְלֵאֵי תְּמִיהָה: "אֲנִי עוֹבֵד חֲצִי שָׁעָה כְּדֵי לִמְצֹא מִנְיָן וְאַתָּה בָּא בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן וּמְבַקֵּשׁ לַחְטֹף מִמֶּנִּי אֶת הָ'עַמּוּד'?! לֵךְ תְּחַפֵּשׂ לְךָ מָקוֹם אַחֵר!"... הָאִישׁ הִשְׁתּוֹמֵם: "אֲבָל יֵשׁ לִי חִיּוּב. בָּאתִי מִמֶּרְחָק, כִּי חָשַׁבְתִּי שֶׁאוּלַי כָּאן אַצְלִיחַ לִמְצֹא מִנְיָן וּלְהִתְפַּלֵּל לְעִלּוּי נִשְׁמַת אָבִי זַ"ל... עֲשֵׂה לִי טוֹבָה! אָנָּא!" הַקָּהָל עָמַד בְּשֶׁקֶט, מְצַפֶּה לַהִתְפַּתְּחוּת הַבָּאָה. ר' צַדִּיק הֵרִים אֶת קוֹלוֹ. עָלָה בְּדַעְתּוֹ רַעְיוֹן, וְהוּא הוֹכִיחַ אֶת הָאִישׁ: "אֲהָהּ, יֵשׁ לְךָ יָארְצַיְט וְאַתָּה מְחַכֶּה עַד שָׁעָה כֹּה מְאֻחֶרֶת בַּלַּיְלָה. דַּוְקָא בִּגְלַל זֶה לֹא מַגִּיעַ לְךָ לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הָ'עַמּוּד'". דָּחָה אוֹתוֹ בִּשְׁתֵּי יָדַיִם וְהִתְחִיל בְּהַפְגָּנָתִיּוּת: "וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָווֹן"... נֶעֱמַדְתִּי - אָמַר ר' שָׁלוֹם - נֶעֱמַדְתִּי עַל רַגְלַי וְהִכְרַזְתִּי בְּקוֹל: "עֵשָׂו מִתְפַּלֵּל מַעֲרִיב", וְיָצָאתִי מִבֵּית הַכְּנֶסֶת. (לְהַגִּיד! - חֻמַּשׁ הַמַּגִּידִים)