"וְשָׁם נִסָּהוּ" (טו-כה) כָּל הָאֵרוּעִים בָּהֶם נִתְקָל הָאָדָם בְּחַיָּיו, נִסְיוֹנוֹת הֵם, לִבְדֹּק עַד כַּמָּה הוּא מוּכָן לִמְסֹר נַפְשׁוֹ לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם. אַשְׁרֵי מִי שֶׁמַּשְׁקִיף עַל כָּל הַמִּתְרַחֵשׁ סְבִיבוֹ מִנְּקֻדַּת מַבָּט שֶׁל 'נִסָּיוֹן', שֶׁכֵּן בְּצוּרָה זוֹ יִהְיֶה לוֹ קַל יוֹתֵר לְהִתְגַּבֵּר, בְּיָדְעוֹ שֶׁהַקֹּשִׁי, אוֹ הַיִּסּוּרִים רח"ל, הַפּוֹקְדִים אוֹתוֹ בְּשָׁעָה זוֹ, הֵם נִסָּיוֹן בִּלְבַד.

בַּהַקְדָּמָה לַסֵּפֶר 'בִּרְכַּת אַבְרָהָם' לְהַגָּאוֹן רַבִּי אַבְרָהָם אֶבֶלִי זָצָ"ל, אַב בֵּית הַדִּין שֶׁל פְרַנְקְפוּרְט, מוּבָא סִפּוּר מֻפְלָא מִמֶּנּוּ אֶפְשָׁר לִלְמֹד כֵּיצַד הִתְגַּבֵּר אוֹתוֹ צַדִּיק עַל הַנִּסְיוֹנוֹת שֶׁפָּקְדוּ אוֹתוֹ.

הַמַּעֲשֶׂה הִתְרַחֵשׁ בְּיוֹם חֲמִישִׁי שֶׁלִּפְנֵי שַׁבָּת הַגָּדוֹל, וְרַבִּי אַבְרָהָם אֶבֶלִי עֲדַיִן לֹא הִסְפִּיק לְהָכִין אֶת הַדְּרָשָׁה אוֹתָהּ הוּא אָמוּר לָשֵׂאת לִפְנֵי הַקָּהָל, כַּנָּהוּג בְּכָל קְהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל. טִרְדוֹת הָעִיר, וְהַשְּׁאֵלוֹת הַמְרֻבּוֹת שֶׁהִגִּיעוּ אֵלָיו בַּיָּמִים שֶׁלִּפְנֵי הַפֶּסַח, מְנָעוּהוּ מִלְּהָכִין אֶת הַדְּרָשָׁה.

כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁבּוֹ הָיָה מְחֻיָּב כְּבָר לְהָכִין אֶת הַדְּרָשָׁה, בִּקֵּשׁ לְהִכָּנֵס לְחַדְרוֹ, 'חֲדַר הָרַב', וּלְהִסְתַּגֵּר שָׁם עִם סְפָרָיו. בְּרַם, בְּהִכָּנְסוֹ לַחֶדֶר, הִבְחִין שֶׁבְּדִיּוּק בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עָסְקָה אִשְׁתּוֹ הָרַבָּנִית בְּנִקּוּי הַחֶדֶר לְפֶסַח.

הֵבִין הָרַב שֶׁנִּסָּיוֹן הוּא זֶה שֶׁנִּקְרָה לְפָנָיו, כְּדֵי לְבָדְקוֹ הַאִם יִכְעַס אוֹ יַקְפִּיד עַל הָרַבָּנִית, וְיָעִיר לָהּ מַדּוּעַ הִתְאַחֲרָה עַד עַתָּה בְּנִקּוּי הַחֶדֶר. הוּא לֹא אָמַר מִלָּה וַחֲצִי מִלָּה, נִגַּשׁ לַאֲרוֹן הַסְּפָרִים וְהוֹצִיא אֶת הַסְּפָרִים הַנְּחוּצִים לוֹ לַהֲכָנַת הַדְּרָשָׁה, וְעָזַב אֶת הַחֶדֶר, לֹא לִפְנֵי שֶׁהוֹדָה לָרַבָּנִית עַל הַמַּאֲמַצִּים שֶׁהִיא עוֹשָׂה לַהֲכָנַת הַבַּיִת לְפֶסַח.

הֱיוֹת וְחִפֵּשׂ מָקוֹם שֶׁבּוֹ יוּכַל לְהָכִין הַדְּרָשָׁה לְלֹא הַפְרָעוֹת, חָשַׁב הָרַב שֶׁהַמָּקוֹם הַמַּתְאִים בְּיוֹתֵר לְכָךְ הוּא בֵּיתוֹ שֶׁל שַׁמַּשׁ בֵּית הַדִּין.

הָלַךְ הָרַב לְבֵית הַשַּׁמָּשׁ, הִקִּישׁ עַל הַדֶּלֶת פַּעַם, פַעֲמַיִם וְשָׁלֹשׁ, אֲבָל אִישׁ אֵינוֹ פּוֹתֵחַ.

הַשַּׁמָּשׁ הָלַךְ מִן הַסְּתָם לִקְנוֹת אֶת צָרְכֵי הֶחָג.

מִבֵּית הַשַּׁמָּשׁ צָעַד הָרַב לְבֵית הַכְנָסַת אוֹרְחִים שֶׁל הָעִיר. בְּשָׁעוֹת אֵלֶּה, אָמַר לְעַצְמוֹ, יִהְיֶה הַמָּקוֹם פָּנוּי, וְלָכֵן אוּכַל לְהִתְרַכֵּז שָׁם בַּהֲכָנַת הַדְּרָשָׁה.

אוּלָם כָּאן הִמְתִּין לוֹ נִסָּיוֹן נוֹסָף. בַּמָּקוֹם שָׁהֲתָה קְבוּצָה שֶׁל אָרְחֵי פָּרְחֵי, וּדְמוּתוֹ שֶׁל הָרַב שֶׁנִּכְנַס לַמָּקוֹם 'לֹא מָצְאָה חֵן בְּעֵינֵיהֶם'. הֵם הֵחֵלּוּ לְהָצִיק לוֹ, וּמְנָעוּהוּ מִלָּשֶׁבֶת וּלְהָכִין אֶת הַדְּרָשָׁה.

וְהָרַב עֲדַיִן עוֹמֵד עִם הַסְּפָרִים סְגוּרִים בְּיָדָיו...

מֵחֹסֶר בְּרֵרָה הֶחְלִיט הָרַב לְהַמְתִּין עַד שֶׁהַחֲבוּרָה תֵּלֵךְ לִישֹׁן, אוֹ אָז תִּהְיֶה בְּיָדוֹ אֶפְשָׁרוּת לָשֶׁבֶת וּלְהָכִין אֶת הַדְּרָשָׁה.

הִמְתִּין הָרַב בְּסַבְלָנוּת רַבָּה, וּלְאַחַר שֶׁהַחֲבוּרָה הָלְכָה לִישֹׁן, הִדְלִיק אֶת הַנֵּר וְהֵחֵל לִלְמֹד.

אֲבָל הַסִּפּוּר עֲדַיִן לֹא נִגְמַר.

כַּעֲבֹר זְמַן לֹא רַב הִתְעוֹרֵר אֶחָד מִבְּנֵי הַחֲבוּרָה, וְהִבְחִין שֶׁמַּקְּלוֹ וְתַרְמִילוֹ אֵינָם מְצוּיִים בִּמְקוֹמָם. הוּא הֵחֵל לְחַפְּשָׂם, וּלְפֶתַע רָאָה אָדָם יוֹשֵׁב לְאוֹר הַנֵּר, וְאָמַר לְעַצְמוֹ שֶׁבְּוַדַּאי הוּא הַגַּנָּב. הוּא הִתְנַפֵּל עַל הָרַב וְהִכָּהוּ, וְאַף הִשְׁלִיכוֹ הַחוּצָה...

הָרַב אֶבֶלִי נִמְלַט מֵהַמָּקוֹם כָּל עוֹד נַפְשׁוֹ בּוֹ, וְהָאִישׁ רוֹדֵף אַחֲרָיו וְצוֹעֵק 'גַּנָּב, גַּנָּב'...

בְּהַקְדָּמַת הַ'בִּרְכַּת אַבְרָהָם' לֹא מְסֻפָּר הֵיכָן וְכֵיצַד הֵכִין הָרַב אֶבֶלִי אֶת דְּרָשָׁתוֹ, אֲבָל הוּא הֵכִין אוֹתָהּ... כֵּיצַד אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים זֹאת? - כִּי הֶמְשֵׁכוֹ שֶׁל הַסִּפּוּר שֶׁלְּפָנֵינוּ הִתְרַחֵשׁ בְּעֵת הַדְּרָשָׁה...

קָהָל רַב הִתְקַבֵּץ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בִּפְרַנְקְפוּרְט כְּדֵי לִשְׁמֹעַ אֶת דְּרָשַׁת שַׁבָּת הַגָּדוֹל. בֵּין הָאֲנָשִׁים שֶׁבָּאוּ הָיוּ גַּם הָאָרְחֵי פָּרְחֵי הַלָּלוּ. וְהִנֵּה, כַּאֲשֶׁר עָלָה הַמָּרָא דְאַתְרָא לָשֵׂאת אֶת דְּבָרָיו, הִזְדַּעְזְעוּ אֲנָשִׁים אֵלֶּה לִרְאוֹת שֶׁהָאָדָם שֶׁלָּעֲגוּ וְהֵצִיקוּ לוֹ, בְּבֵית הַכְנָסַת הָאוֹרְחִים, הוּא לֹא אַחֵר מֵאֲשֶׁר רַבָּהּ שֶׁל הָעִיר...

מִי שֶׁהִזְדַּעְזֵעַ בִּמְיֻחָד הָיָה אוֹתוֹ אָדָם שֶׁהִכָּה אֶת הָרַב, בְּחָשְׁדוֹ שֶׁהוּא הָאִישׁ שֶׁגָּנַב אֶת מַקְּלוֹ וְתַרְמִילוֹ.

הוּא נִבְהַל מְאֹד, וְהֵבִין שֶׁעָלָיו לְפַיֵּס אֶת הָרַב, וּמַהֵר כְּכָל הָאֶפְשָׁר...

בּוֹ בַּמָּקוֹם הֶחְלִיט לַעֲלוֹת אֶל הַבִּימָה עָלֶיהָ נִצַּב הָרַב, וּלְבַקֵּשׁ מְחִילָה קֳבָל עַם וְעֵדָה.

הָרַב, שֶׁרָאָה אֶת הָאִישׁ מִתְקָרֵב אֶל הַבִּימָה, הָיָה בָּטוּחַ שֶׁהוּא מִתְכַּוֵּן שׁוּב לְהַכּוֹתוֹ... וְקָפַץ מִיָּד וְהִצְהִיר שֶׁהַחֲשָׁדוֹת נֶגְדּוֹ בִּדְבַר הַגְּנֵבָה אֵינָן נְכוֹנוֹת כְּלָל וּכְלָל, וְלֹא הוּא הַגַּנָּב... כָּךְ לִפְנֵי כָּל קְהַל הַנּוֹכְחִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת...

רַק לַחְשֹׁב כַּמָּה נִסְיוֹנוֹת עָבְרוּ עַל הַמָּרָא דְאַתְרָא, בְּפֶרֶק זְמַן קָצָר כָּל כָּךְ!

וְהַכֹּל הָיָה רַק בְּגֶדֶר נִסְיוֹנוֹת. וְכֵיוָן שֶׁעָמַד בָּהֶם, הִצְלִיחַ לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ לְבַל יָבוֹא לִכְלַל כַּעַס. (בָּרְכִי נַפְשִׁי)