Otzarot-Article

וְשֶׁן בְּהֵמֹת אֲשַׁלַּח בָּם" (לב-כד) פָּסוּק זֶה, הַמּוּבָא בִּנְבוּאַת הָעֳנָשִׁים, אוּנְקְלוֹס תִּרְגְּמוֹ: "וְשֵׁן חַיּוֹת הַשָּׂדֶה אֲגָרֶה בָּם". וּבְתַרְגּוּם יוֹנָתָן עֲשָׂאוֹ מָשָׁל: "עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים שֶׁנּוֹשְׁכִים בְּשִׁנֵּיהֶם כְּחַיּוֹת הַשָּׂדֶה".

אֲנָשִׁים וְנוֹשְׁכִים בְּשִׁנֵּיהֶם כְּחַיּוֹת?!

וְהַשְּׁאֵלָה מַמָּשׁ זוֹעֶקֶת: מַה הַהַשְׁוָאָה בֵּין הָרְשָׁעִים לְבֵין חַיּוֹת הַשָּׂדֶה? אֶת הַסַּבָּא מִקֶּלְם זַצַ"ל אֲפִלּוּ קוֹמְמָה הַהַשְׁוָאָה. לְדַעְתּוֹ, מְהַוָּה הִיא עֶלְבּוֹן צוֹרֵב לְחַיּוֹת הַיַּעַר. כִּי הָרָשָׁע הוּא רַע, רָקוּב וּמֻשְׁחָת. וְאִלּוּ חַיַּת הַיַּעַר אֵינָהּ רָעָה כְּלָל וְעִקָּר. אֱמֶת, יִטְעַן הָאֲרִי, אֲנִי טוֹרֵף גְּדִי. אֲבָל הַרְאוּ לִי אָדָם צַדִּיק שֶׁאֵינוֹ טוֹרֵף. טוֹרֵף גֶּזֶר, לְמָשָׁל... קוֹטֵעַ אֶת חַיָּיו שֶׁל יֶרֶק חַי, כּוֹרֵת אוֹתוֹ מִשָּׁרְשׁוֹ, טוֹחֵן אוֹתוֹ בְּשִׁנָּיו. אָז כָּל אֶחָד וּמַאֲכָלָיו. וּבְעֵינַי, הַגְּדִי הוּא גֶּזֶר מְהַלֵּךְ. בְּכָל פָּרָה אֲנִי רוֹאֶה אֻמְצָה, כָּךְ נוֹצַרְתִּי וְכָזֶה הוּא מַבָּטִי. אֵיךְ אֶפְשָׁר לְדַמּוֹתֵנִי לָרָשָׁע, הַמֵּרֵעַ בְּמֵזִיד, גּוֹרֵם עָוֶל בְּמוּדָע, מֵמִיט יִסּוּרִים בְּזָדוֹן וּמְעַנֶּה בְּהַקְשַׁחַת לֵב?

וְהַשְּׁאֵלָה - תָּמִיד - הִיא הַמַּפְתֵּחַ לַתְּשׁוּבָה, לְהַעֲמָקָה וְלַהֲבָנָה.

נָכוֹן, יֵשׁ רְשָׁעִים מֻשְׁחָתִים עַד הַיְּסוֹד. סַדִיסְטִיִּים, רָעִים מִיסוֹדָם. נִשְׁמָתָם מְעֻוֶּתֶת וְחוֹלָנִית. בַּעֲלֵי מוּם הֵם מִבְּחִינַת אִישִׁיּוּתָם, זְקוּקִים הֵם לְרִפּוּי - רָצוּי בְּמַחְלָקָה סְגוּרָה. אֲבָל הֵם הַמִּעוּט, מִעוּט זָנִיחַ וְחָרִיג.

רֹב אֵלּוּ הַמֻּגְדָּרִים בְּעֵינֵינוּ כִּרְשָׁעִים, נִשְׁפְּטוּ לְחוֹבָה כְּתוֹצָאָה מִפְּעֻלּוֹתֵיהֶם. וְאָכֵן, הֵם מֵרֵעִים, גּוֹרְמִים עַוְלוֹת, דּוֹרְסִים וְרוֹמְסִים. פּוֹצְעִים רְגָשׁוֹת וְחוֹמְסִים פַּרְנָסוֹת וּמְאַמְלְלִים אֲנָשִׁים.

וְהַמְעַנְיֵן הוּא כִּי עַל פִּי רֹב, כַּאֲשֶׁר מַכִּירִים אוֹתָם אִישִׁית, פּוֹגְשִׁים אָדָם רָגִיל, בֶּן תַּרְבּוּת, נְעִים שִׂיחָה, רְחַב אֳפָקִים. הוּא מִתְרַגֵּשׁ מִסֵּפֶר טוֹב, מֵעֲלִילָה נוֹגַעַת לַלֵּב. אָב אוֹהֵב, אִישׁ מִשְׁפָּחָה לְמוֹפֵת. הַמִּקְרֶה הַקִּיצוֹנִי הוּא שֶׁל רוֹדוּלְף הֶס, מְפַקֵּד מַחֲנֵה הַמָּוֶת אוֹשְׁוִיץ. בְּיוֹמָנָיו הָאִישִׁיִּים מִתְגַּלֵּית רְגִישׁוּת כֹּה רַבָּה לְמִשְׁפַּחְתּוֹ, וּבִמְיֻחָד לְכַלְבּוֹ הָאָהוּב שֶׁאַף כִּנָּה אוֹתוֹ בַּשֵּׁם 'מֶנְטְשׁ', זֹאת אוֹמֶרֶת 'אָדָם'. הַנִּצּוֹלִים מְסַפְּרִים שֶׁהוּא דָּאַג לוֹ לְבָשָׂר וְהָיָה מְשַׁסֶּה אוֹתוֹ בִּכְלוּאֵי הַמַּחֲנֶה לְשַׁסְּעָם חַיִּים.

נְסַפֵּר סִפּוּר. בִּגְרוֹסְוַרְדַיְן שֶׁבְּהוּנְגָרְיָה הָיָה מְנַהֵל בַּנְק, יְהוּדִי מִתְבּוֹלֵל. יוֹם אֶחָד לְאַחַר שְׁעוֹת הָעֲבוֹדָה הוֹדִיעַ לוֹ הַמְּשָׁרֵת: "הָרַבִּי מִוִּיזְ'נִיץ בַּפֶּתַח, מְבַקֵּשׁ לְהִתְקַבֵּל לְרֵאָיוֹן".

תָּמַהּ: מַה לוֹ וְלָרַבָּנִים? אוּלַי בָּא לְהַתְרִים. אִי אֶפְשָׁר לְסָרֵב. שֶׁיִּכָּנֵס. קָם לִכְבוֹד הָאוֹרֵחַ בַּעַל הַזָּקָן הַצָּחוֹר וְהַגְּלִימָה הַשְּׁחוֹרָה. בִּקְּשׁוֹ לָשֶׁבֶת. יָשַׁב גַּם הוּא וְחִכָּה.

וְהָרַבִּי יוֹשֵׁב מוּלוֹ וּמַבִּיט בּוֹ בְּעֵינַיִם אוֹהֲבוֹת וְשׁוֹתֵק.

שָׁתַק גַּם הוּא. שָׁתְקוּ שְׁנֵיהֶם.

שָׁתְקוּ דַּקָּה, וּשְׁתַּיִם. חָמֵשׁ וְעֶשֶׂר.

וְאָז קָם הָרַבִּי וְהוֹשִׁיט יָדוֹ לִפְרֵדָה. לְחָצָהּ בְּחֹם וּפָנָה לָצֵאת...

יוֹתֵר לֹא יָכוֹל הָיָה לְהִתְאַפֵּק. "אֶה... יֹאמַר לִי, הֶר רַבִּינֵר, בְּשֶׁל מַה זָכִיתִי לַכָּבוֹד הַזֶּה"...

"הָעֹנֶג הָיָה שֶׁלִּי", הֱשִׁיבוֹ הָרַבִּי, "עָלִיתִי לְכָאן כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוָה".

"מִצְוָה?! אֵיזוֹ מִצְוָה?"

"הוֹ, מְצֻוִּים אָנוּ מִפִּי חֲכָמִים שֶׁכְּשֵׁם שֶׁמִּצְוָה לוֹמַר דָּבָר הַנִּשְׁמָע, כָּךְ מִצְוָה שֶׁלֹּא לוֹמַר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נִשְׁמָע (יְבָמוֹת סה:). יֵשׁ בְּפִי דְּבַר מָה לוֹמַר לִכְבוֹדוֹ אֲבָל הוּא בְּגֶדֶר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נִשְׁמָע כֵּיוָן שֶׁכְּבוֹדוֹ לֹא יַעֲשֵׂהוּ, לָכֵן בָּאתִי כְּדֵי לְקַיֵּם אֶת מִצְוַת חֲכָמִים שֶׁלֹּא לְאָמְרוֹ"...

הִסְתַּקְרֵן הַבַּנְקַאי, אֲפִילוּ נִפְגַּע: "מִי אָמַר לִכְבוֹדוֹ שֶׁלֹּא אַסְכִּים לַבַּקָּשָׁה, מַדּוּעַ הֶחְלִיט כָּךְ מֵרֹאשׁ? אַדְּרַבָּה, אֶשְׁמַע וְאֶשְׁקֹל".

"לֹא, לֹא! כְּבוֹדוֹ לֹא יַסְכִּים וּמִצְוָה עָלַי לִשְׁתֹּק".

"לָמָּה? אוּלַי אַסְכִּים".

"טוֹב", נִכְנַע הָרַבִּי. "וּבְכֵן, אֶמֶשׁ הָיְתָה אֶצְלִי אַלְמָנָה. בַּעְלָהּ נִפְטַר לִפְנֵי שָׁנָה, הִשְׁאִיר אוֹתָהּ עִם אַרְבָּעָה יְלָדִים רַכִּים וְעִם מַשְׁכַּנְתָּא מֵהַבַּנְק שֶׁל כְּבוֹדוֹ. מַטֵּה לַחְמָהּ נִשְׁבַּר, הִיא סוֹבֶלֶת חֶרְפַּת רָעָב. וַדַּאי שֶׁלֹּא עָמְדָה בְּתַשְׁלוּמֵי הַמַּשְׁכַּנְתָּא, וְהַבַּנְק עוֹמֵד לְמַמֵּשׁ אֶת זְכוּתוֹ וְלִזְרֹק אוֹתָהּ וְאֶת יְלָדֶיהָ לָרְחוֹב".

"מַה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת", אָמַר הַבַּנְקַאי, "אֵלּוּ הֵן הַתַּקָּנוֹת, אֵלּוּ תְּנָאֵי הַמַּשְׁכַּנְתָּא, אֲנִי רַק מְנַהֵל, אֵינִי הַבְּעָלִים..."

"תִּהְיֶה בָּרִיא", בֵּרְכוֹ הָרַבִּי בְּחֹם, "הֵן הוּא אֲשֶׁר אָמַרְתִּי שֶׁזֶּה דָּבָר שֶׁלֹּא נִשְׁמָע וּמִצְוָה שֶׁלֹּא לְאָמְרוֹ. הֱיֵה שָׁלוֹם".

"לֹא, לֹא, שֶׁהָרַבִּי לֹא יְמַהֵר, נִרְאֶה מַה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת. אוּלַי פְּרִיסַת תַּשְׁלוּמִים..."

"אֵין לָהֶם לֶחֶם לֶאֱכֹל", הִזְכִּיר הָרַבִּי, "וּכְבוֹדוֹ רַק מְנַהֵל אֵינוֹ בְּעָלִים".

"לֹא! יֵשֵׁב הָרַבִּי, נַחְשֹׁב מַה לַעֲשׂוֹת..."

וְתוֹךְ שָׁעָה נִמְצְאָה הַדֶּרֶךְ לְהַקְפָּאַת הַתַּשְׁלוּמִים וּלְהַשְׁאָרַת הַמִּשְׁפָּחָה בְּדִירָתָהּ.

וְנִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה, הַאִם אוֹתוֹ מְנַהֵל הָיָה רָשָׁע? לֹא. וַדַּאי שֶׁלֹּא.

אִם כֵּן, כֵּיצַד חָתַם לִפְנֵי כֵן עַל הַצַּו לִזְרֹק אַלְמָנָה וִיתוֹמִים לָרְחוֹב וְיָדוֹ לֹא רָעֲדָה?

זֶה הַזְּמַן לָשׁוּב אֶל הָאַרְיֵה הַנֶּעֱלָב, הַפָּגוּעַ מִן הַהַשְׁוָאָה לָרָשָׁע. בְּעֵינָיו, כָּךְ אָמַר, הַגְּדִי הוּא גֶּזֶר. נִיחָא. אֲבָל יֵשׁ הֶבְדֵּל פָּעוֹט: הַגֶּזֶר אֵינוֹ פּוֹעֶה... אַתָּה, הָאֲרִי, כֵּיצַד יָכוֹל אַתָּה לְשַׁסֵּעַ אֶת הַגְּדִי כַּאֲשֶׁר הוּא עוֹמֵד מוּלְךָ רוֹעֵד, מַבִּיט בְּעֵינַיִם מִתְחַנְנוֹת, פּוֹעֶה: מֶה, מֶה, חוּס וְרַחֵם.

וְהַתְּשׁוּבָה: הָאַרְיֵה פָּשׁוּט אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ.

כְּלוֹמַר, שְׁמִיעָתוֹ טוֹבָה, אֲבָל אֵינָהּ מְכֻוֶּנֶת לַתֶּדֶר שֶׁל פְּעִיַּת גְּדָיִים...

וְכָמוֹהוּ, אֲבוֹי, רֹב הָרְשָׁעִים. אֲנָשִׁים טוֹבִים בִּיסוֹדָם, אֲבָל אֲטוּמִים לַחֲלוּטִין לִרְגִישׁוּת קָרְבְּנוֹתֵיהֶם. זֶה קוֹרֶה רַבּוֹת בְּמִסְחָר. יוֹשְׁבִים אֲנָשִׁים בְּחֶבְרַת יוֹעֲצִים וְעוֹרְכֵי דִּין וּמְתַכְנְנִים תַּרְגִּיל פִינַנְסִי מַבְרִיק. תַּרְגִּיל שֶׁמִּישֶׁהוּ יְשַׁלֵּם אֶת מְחִירוֹ, שֶׁמִּישֶׁהוּ יַפְסִיד בּוֹ אֶת כַּסְפּוֹ, יְאַבֵּד אֶת עוֹלָמוֹ. אֲבָל אָנוּ הָאֲרָיוֹת וְהוּא הַגְּדִי, וּפְעִיָּתוֹ אֵינָהּ מַגִּיעָה לְאָזְנֵינוּ.

יֵשׁ אָבוֹת מְסוּרִים, נֶחְמָדִים, שֶׁהֵם גַּם בְּעָלִים לְמוֹפֵת. אֲבָל מִשּׁוּם מָה, אֵינָם שׁוֹמְעִים בַּלַּיְלָה שֶׁהַתִּינוֹק בּוֹכֶה. וְהֵם בֶּאֱמֶת אֵינָם שׁוֹמְעִים! אָזְנָם אֵינָהּ מְכֻוֶּנֶת לַתֶּדֶר. הָאִשָּׁה קָמָה, מְחַתֶּלֶת, מַאֲכִילָה, מְעַרְסֶלֶת, מַרְגִּיעָה. וְהֵם - יְשֵׁנִים.

בְּשַׁלְוָה...

וְיֵשׁ סוּג נוֹסָף. גַּם הוּא כְּמָשָׁל. "וַתַּעֲשֶׂה אָדָם כִּדְגֵי הַיָּם" (חֲבַקּוּק א-יד). מַהִי הַהַקְבָּלָה? אוֹמְרִים חֲזַ"ל (ע"ז ג:) "מַה דָּגִים שֶׁבַּיָּם, גְּדוֹלִים בּוֹלְעִים אֶת הַקְּטַנִּים, אַף בְּנֵי אָדָם, גְּדוֹלִים בּוֹלְעִים אֶת הַקְּטַנִּים".

אִם תִּפְתְּחוּ אֶת קְרָבָיו שֶׁל הַדָּג וְתִמְצְאוּ בִּפְנִים דְּגִיגִים, תָּשִׂימוּ לִבְּכֶם לִפְרָט מְעַנְיֵן: רָאשֵׁי הַדְּגִיגִים הֵם לְצַד זְנָבוֹ שֶׁל הַדָּג. תָּמִיד. כָּךְ מִתְקַפְּלִים סְנַפִּירֵיהֶם וְאֵינָם חוֹנְקִים אֶת הַדָּג הַבּוֹלֵעַ. כְּלוֹמַר, הוּא אֵינוֹ מְזַנֵּק אַחֲרֵיהֶם. הוּא פּוֹתֵחַ אֶת פִּיו לִשְׁאֹף מַיִם, וְהֵם נִכְנָסִים לְתוֹכוֹ מֵאֲלֵיהֶם...

אִם נַשְׁוֶה אוֹתוֹ לְחַיַּת טֶרֶף, יֵעָלֵב: זוֹ הַשְׁמָצָה פּוֹגַעַת! הוּא שִׁיֵּט לְפִי תֻּמּוֹ. הַדָּג פָּשׁוּט נִכְנַס לְלוֹעוֹ...

אָכֵן כָּךְ. יֵשׁ כָּאֵלּוּ שֶׁאֵינָם כְּחַיּוֹת טוֹרְפוֹת. הֵם רְגִישִׁים לִמְצוּקוֹת הַזּוּלַת, לִפְעִיּוֹת הַגְּדָיִים. אֲבָל יוֹשְׁבִים בַּחֶבְרָה וּמְלַהֲגִים וּמְדַבְּרִים, וּבְלֹא כָּל כַּוָּנָה רָעָה "נִכְנַס לְפִיהֶם" פְּלוֹנִי וְאַלְמוֹנִי, וְהוֹפּ - נִבְלַע...

וְהַתּוֹרָה דּוֹרֶשֶׁת מֵאִתָּנוּ "וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי" (שְׁמוֹת כב-ל) הַהַדְגָּשָׁה אֵינָהּ רַק עַל הַ"קֹּדֶשׁ" הִיא גַּם עַל הָ"אֲנָשִׁים". הֱיֵה בֶּן אָדָם. לֹא חַיָּה, לֹא דָּג. אַל תִּטְרֹף, גַּם לֹא לְפִי תֻּמְּךָ... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	לך לך תשפ"ג
	עִקַּר יְרִידַת הָאָדָם לָעוֹלָם הַזֶּה, לַעֲמֹד בְּנִסָּיוֹן
	וְשֶׁן בְּהֵמֹת אֲשַׁלַּח בָּם" (לב-כד) פָּסוּק זֶה, הַמּוּבָא בִּנְבוּאַת הָעֳנָשִׁים, אוּנְקְלוֹס תִּרְגְּמוֹ: "וְשֵׁן חַיּוֹת הַשָּׂדֶה אֲגָרֶה בָּם" וְשֶׁן בְּהֵמֹת אֲשַׁלַּח בָּם" (לב-כד) פָּסוּק זֶה, הַמּוּבָא בִּנְבוּאַת הָעֳנָשִׁים, אוּנְקְלוֹס תִּרְגְּמוֹ: "וְשֵׁן חַיּוֹת הַשָּׂדֶה אֲגָרֶה בָּם". וּבְתַרְגּוּם יוֹנָתָן עֲשָׂאוֹ מָשָׁל: "עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים שֶׁנּוֹשְׁכִים בְּשִׁנֵּיהֶם כְּחַיּוֹת הַשָּׂדֶה". אֲנָשִׁים וְנוֹשְׁכִים בְּשִׁנֵּיהֶם כְּחַיּוֹת?! וְהַשְּׁאֵלָה מַמָּשׁ זוֹעֶקֶת: מַה הַהַשְׁוָאָה בֵּין הָרְשָׁעִים לְבֵין חַיּוֹת הַשָּׂדֶה? אֶת הַסַּבָּא מִקֶּלְם זַצַ"ל אֲפִלּוּ קוֹמְמָה הַהַשְׁוָאָה. לְדַעְתּוֹ, מְהַוָּה הִיא עֶלְבּוֹן צוֹרֵב לְחַיּוֹת הַיַּעַר. כִּי הָרָשָׁע הוּא רַע, רָקוּב וּמֻשְׁחָת. וְאִלּוּ חַיַּת הַיַּעַר אֵינָהּ רָעָה כְּלָל וְעִקָּר. אֱמֶת, יִטְעַן הָאֲרִי, אֲנִי טוֹרֵף גְּדִי. אֲבָל הַרְאוּ לִי אָדָם צַדִּיק שֶׁאֵינוֹ טוֹרֵף. טוֹרֵף גֶּזֶר, לְמָשָׁל... קוֹטֵעַ אֶת חַיָּיו שֶׁל יֶרֶק חַי, כּוֹרֵת אוֹתוֹ מִשָּׁרְשׁוֹ, טוֹחֵן אוֹתוֹ בְּשִׁנָּיו. אָז כָּל אֶחָד וּמַאֲכָלָיו. וּבְעֵינַי, הַגְּדִי הוּא גֶּזֶר מְהַלֵּךְ. בְּכָל פָּרָה אֲנִי רוֹאֶה אֻמְצָה, כָּךְ נוֹצַרְתִּי וְכָזֶה הוּא מַבָּטִי. אֵיךְ אֶפְשָׁר לְדַמּוֹתֵנִי לָרָשָׁע, הַמֵּרֵעַ בְּמֵזִיד, גּוֹרֵם עָוֶל בְּמוּדָע, מֵמִיט יִסּוּרִים בְּזָדוֹן וּמְעַנֶּה בְּהַקְשַׁחַת לֵב? וְהַשְּׁאֵלָה - תָּמִיד - הִיא הַמַּפְתֵּחַ לַתְּשׁוּבָה, לְהַעֲמָקָה וְלַהֲבָנָה. נָכוֹן, יֵשׁ רְשָׁעִים מֻשְׁחָתִים עַד הַיְּסוֹד. סַדִיסְטִיִּים, רָעִים מִיסוֹדָם. נִשְׁמָתָם מְעֻוֶּתֶת וְחוֹלָנִית. בַּעֲלֵי מוּם הֵם מִבְּחִינַת אִישִׁיּוּתָם, זְקוּקִים הֵם לְרִפּוּי - רָצוּי בְּמַחְלָקָה סְגוּרָה. אֲבָל הֵם הַמִּעוּט, מִעוּט זָנִיחַ וְחָרִיג. רֹב אֵלּוּ הַמֻּגְדָּרִים בְּעֵינֵינוּ כִּרְשָׁעִים, נִשְׁפְּטוּ לְחוֹבָה כְּתוֹצָאָה מִפְּעֻלּוֹתֵיהֶם. וְאָכֵן, הֵם מֵרֵעִים, גּוֹרְמִים עַוְלוֹת, דּוֹרְסִים וְרוֹמְסִים. פּוֹצְעִים רְגָשׁוֹת וְחוֹמְסִים פַּרְנָסוֹת וּמְאַמְלְלִים אֲנָשִׁים. וְהַמְעַנְיֵן הוּא כִּי עַל פִּי רֹב, כַּאֲשֶׁר מַכִּירִים אוֹתָם אִישִׁית, פּוֹגְשִׁים אָדָם רָגִיל, בֶּן תַּרְבּוּת, נְעִים שִׂיחָה, רְחַב אֳפָקִים. הוּא מִתְרַגֵּשׁ מִסֵּפֶר טוֹב, מֵעֲלִילָה נוֹגַעַת לַלֵּב. אָב אוֹהֵב, אִישׁ מִשְׁפָּחָה לְמוֹפֵת. הַמִּקְרֶה הַקִּיצוֹנִי הוּא שֶׁל רוֹדוּלְף הֶס, מְפַקֵּד מַחֲנֵה הַמָּוֶת אוֹשְׁוִיץ. בְּיוֹמָנָיו הָאִישִׁיִּים מִתְגַּלֵּית רְגִישׁוּת כֹּה רַבָּה לְמִשְׁפַּחְתּוֹ, וּבִמְיֻחָד לְכַלְבּוֹ הָאָהוּב שֶׁאַף כִּנָּה אוֹתוֹ בַּשֵּׁם 'מֶנְטְשׁ', זֹאת אוֹמֶרֶת 'אָדָם'. הַנִּצּוֹלִים מְסַפְּרִים שֶׁהוּא דָּאַג לוֹ לְבָשָׂר וְהָיָה מְשַׁסֶּה אוֹתוֹ בִּכְלוּאֵי הַמַּחֲנֶה לְשַׁסְּעָם חַיִּים. נְסַפֵּר סִפּוּר. בִּגְרוֹסְוַרְדַיְן שֶׁבְּהוּנְגָרְיָה הָיָה מְנַהֵל בַּנְק, יְהוּדִי מִתְבּוֹלֵל. יוֹם אֶחָד לְאַחַר שְׁעוֹת הָעֲבוֹדָה הוֹדִיעַ לוֹ הַמְּשָׁרֵת: "הָרַבִּי מִוִּיזְ'נִיץ בַּפֶּתַח, מְבַקֵּשׁ לְהִתְקַבֵּל לְרֵאָיוֹן". תָּמַהּ: מַה לוֹ וְלָרַבָּנִים? אוּלַי בָּא לְהַתְרִים. אִי אֶפְשָׁר לְסָרֵב. שֶׁיִּכָּנֵס. קָם לִכְבוֹד הָאוֹרֵחַ בַּעַל הַזָּקָן הַצָּחוֹר וְהַגְּלִימָה הַשְּׁחוֹרָה. בִּקְּשׁוֹ לָשֶׁבֶת. יָשַׁב גַּם הוּא וְחִכָּה. וְהָרַבִּי יוֹשֵׁב מוּלוֹ וּמַבִּיט בּוֹ בְּעֵינַיִם אוֹהֲבוֹת וְשׁוֹתֵק. שָׁתַק גַּם הוּא. שָׁתְקוּ שְׁנֵיהֶם. שָׁתְקוּ דַּקָּה, וּשְׁתַּיִם. חָמֵשׁ וְעֶשֶׂר. וְאָז קָם הָרַבִּי וְהוֹשִׁיט יָדוֹ לִפְרֵדָה. לְחָצָהּ בְּחֹם וּפָנָה לָצֵאת... יוֹתֵר לֹא יָכוֹל הָיָה לְהִתְאַפֵּק. "אֶה... יֹאמַר לִי, הֶר רַבִּינֵר, בְּשֶׁל מַה זָכִיתִי לַכָּבוֹד הַזֶּה"... "הָעֹנֶג הָיָה שֶׁלִּי", הֱשִׁיבוֹ הָרַבִּי, "עָלִיתִי לְכָאן כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוָה". "מִצְוָה?! אֵיזוֹ מִצְוָה?" "הוֹ, מְצֻוִּים אָנוּ מִפִּי חֲכָמִים שֶׁכְּשֵׁם שֶׁמִּצְוָה לוֹמַר דָּבָר הַנִּשְׁמָע, כָּךְ מִצְוָה שֶׁלֹּא לוֹמַר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נִשְׁמָע (יְבָמוֹת סה:). יֵשׁ בְּפִי דְּבַר מָה לוֹמַר לִכְבוֹדוֹ אֲבָל הוּא בְּגֶדֶר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נִשְׁמָע כֵּיוָן שֶׁכְּבוֹדוֹ לֹא יַעֲשֵׂהוּ, לָכֵן בָּאתִי כְּדֵי לְקַיֵּם אֶת מִצְוַת חֲכָמִים שֶׁלֹּא לְאָמְרוֹ"... הִסְתַּקְרֵן הַבַּנְקַאי, אֲפִילוּ נִפְגַּע: "מִי אָמַר לִכְבוֹדוֹ שֶׁלֹּא אַסְכִּים לַבַּקָּשָׁה, מַדּוּעַ הֶחְלִיט כָּךְ מֵרֹאשׁ? אַדְּרַבָּה, אֶשְׁמַע וְאֶשְׁקֹל". "לֹא, לֹא! כְּבוֹדוֹ לֹא יַסְכִּים וּמִצְוָה עָלַי לִשְׁתֹּק". "לָמָּה? אוּלַי אַסְכִּים". "טוֹב", נִכְנַע הָרַבִּי. "וּבְכֵן, אֶמֶשׁ הָיְתָה אֶצְלִי אַלְמָנָה. בַּעְלָהּ נִפְטַר לִפְנֵי שָׁנָה, הִשְׁאִיר אוֹתָהּ עִם אַרְבָּעָה יְלָדִים רַכִּים וְעִם מַשְׁכַּנְתָּא מֵהַבַּנְק שֶׁל כְּבוֹדוֹ. מַטֵּה לַחְמָהּ נִשְׁבַּר, הִיא סוֹבֶלֶת חֶרְפַּת רָעָב. וַדַּאי שֶׁלֹּא עָמְדָה בְּתַשְׁלוּמֵי הַמַּשְׁכַּנְתָּא, וְהַבַּנְק עוֹמֵד לְמַמֵּשׁ אֶת זְכוּתוֹ וְלִזְרֹק אוֹתָהּ וְאֶת יְלָדֶיהָ לָרְחוֹב". "מַה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת", אָמַר הַבַּנְקַאי, "אֵלּוּ הֵן הַתַּקָּנוֹת, אֵלּוּ תְּנָאֵי הַמַּשְׁכַּנְתָּא, אֲנִי רַק מְנַהֵל, אֵינִי הַבְּעָלִים..." "תִּהְיֶה בָּרִיא", בֵּרְכוֹ הָרַבִּי בְּחֹם, "הֵן הוּא אֲשֶׁר אָמַרְתִּי שֶׁזֶּה דָּבָר שֶׁלֹּא נִשְׁמָע וּמִצְוָה שֶׁלֹּא לְאָמְרוֹ. הֱיֵה שָׁלוֹם". "לֹא, לֹא, שֶׁהָרַבִּי לֹא יְמַהֵר, נִרְאֶה מַה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת. אוּלַי פְּרִיסַת תַּשְׁלוּמִים..." "אֵין לָהֶם לֶחֶם לֶאֱכֹל", הִזְכִּיר הָרַבִּי, "וּכְבוֹדוֹ רַק מְנַהֵל אֵינוֹ בְּעָלִים". "לֹא! יֵשֵׁב הָרַבִּי, נַחְשֹׁב מַה לַעֲשׂוֹת..." וְתוֹךְ שָׁעָה נִמְצְאָה הַדֶּרֶךְ לְהַקְפָּאַת הַתַּשְׁלוּמִים וּלְהַשְׁאָרַת הַמִּשְׁפָּחָה בְּדִירָתָהּ. וְנִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה, הַאִם אוֹתוֹ מְנַהֵל הָיָה רָשָׁע? לֹא. וַדַּאי שֶׁלֹּא. אִם כֵּן, כֵּיצַד חָתַם לִפְנֵי כֵן עַל הַצַּו לִזְרֹק אַלְמָנָה וִיתוֹמִים לָרְחוֹב וְיָדוֹ לֹא רָעֲדָה? זֶה הַזְּמַן לָשׁוּב אֶל הָאַרְיֵה הַנֶּעֱלָב, הַפָּגוּעַ מִן הַהַשְׁוָאָה לָרָשָׁע. בְּעֵינָיו, כָּךְ אָמַר, הַגְּדִי הוּא גֶּזֶר. נִיחָא. אֲבָל יֵשׁ הֶבְדֵּל פָּעוֹט: הַגֶּזֶר אֵינוֹ פּוֹעֶה... אַתָּה, הָאֲרִי, כֵּיצַד יָכוֹל אַתָּה לְשַׁסֵּעַ אֶת הַגְּדִי כַּאֲשֶׁר הוּא עוֹמֵד מוּלְךָ רוֹעֵד, מַבִּיט בְּעֵינַיִם מִתְחַנְנוֹת, פּוֹעֶה: מֶה, מֶה, חוּס וְרַחֵם. וְהַתְּשׁוּבָה: הָאַרְיֵה פָּשׁוּט אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ. כְּלוֹמַר, שְׁמִיעָתוֹ טוֹבָה, אֲבָל אֵינָהּ מְכֻוֶּנֶת לַתֶּדֶר שֶׁל פְּעִיַּת גְּדָיִים... וְכָמוֹהוּ, אֲבוֹי, רֹב הָרְשָׁעִים. אֲנָשִׁים טוֹבִים בִּיסוֹדָם, אֲבָל אֲטוּמִים לַחֲלוּטִין לִרְגִישׁוּת קָרְבְּנוֹתֵיהֶם. זֶה קוֹרֶה רַבּוֹת בְּמִסְחָר. יוֹשְׁבִים אֲנָשִׁים בְּחֶבְרַת יוֹעֲצִים וְעוֹרְכֵי דִּין וּמְתַכְנְנִים תַּרְגִּיל פִינַנְסִי מַבְרִיק. תַּרְגִּיל שֶׁמִּישֶׁהוּ יְשַׁלֵּם אֶת מְחִירוֹ, שֶׁמִּישֶׁהוּ יַפְסִיד בּוֹ אֶת כַּסְפּוֹ, יְאַבֵּד אֶת עוֹלָמוֹ. אֲבָל אָנוּ הָאֲרָיוֹת וְהוּא הַגְּדִי, וּפְעִיָּתוֹ אֵינָהּ מַגִּיעָה לְאָזְנֵינוּ. יֵשׁ אָבוֹת מְסוּרִים, נֶחְמָדִים, שֶׁהֵם גַּם בְּעָלִים לְמוֹפֵת. אֲבָל מִשּׁוּם מָה, אֵינָם שׁוֹמְעִים בַּלַּיְלָה שֶׁהַתִּינוֹק בּוֹכֶה. וְהֵם בֶּאֱמֶת אֵינָם שׁוֹמְעִים! אָזְנָם אֵינָהּ מְכֻוֶּנֶת לַתֶּדֶר. הָאִשָּׁה קָמָה, מְחַתֶּלֶת, מַאֲכִילָה, מְעַרְסֶלֶת, מַרְגִּיעָה. וְהֵם - יְשֵׁנִים. בְּשַׁלְוָה... וְיֵשׁ סוּג נוֹסָף. גַּם הוּא כְּמָשָׁל. "וַתַּעֲשֶׂה אָדָם כִּדְגֵי הַיָּם" (חֲבַקּוּק א-יד). מַהִי הַהַקְבָּלָה? אוֹמְרִים חֲזַ"ל (ע"ז ג:) "מַה דָּגִים שֶׁבַּיָּם, גְּדוֹלִים בּוֹלְעִים אֶת הַקְּטַנִּים, אַף בְּנֵי אָדָם, גְּדוֹלִים בּוֹלְעִים אֶת הַקְּטַנִּים". אִם תִּפְתְּחוּ אֶת קְרָבָיו שֶׁל הַדָּג וְתִמְצְאוּ בִּפְנִים דְּגִיגִים, תָּשִׂימוּ לִבְּכֶם לִפְרָט מְעַנְיֵן: רָאשֵׁי הַדְּגִיגִים הֵם לְצַד זְנָבוֹ שֶׁל הַדָּג. תָּמִיד. כָּךְ מִתְקַפְּלִים סְנַפִּירֵיהֶם וְאֵינָם חוֹנְקִים אֶת הַדָּג הַבּוֹלֵעַ. כְּלוֹמַר, הוּא אֵינוֹ מְזַנֵּק אַחֲרֵיהֶם. הוּא פּוֹתֵחַ אֶת פִּיו לִשְׁאֹף מַיִם, וְהֵם נִכְנָסִים לְתוֹכוֹ מֵאֲלֵיהֶם... אִם נַשְׁוֶה אוֹתוֹ לְחַיַּת טֶרֶף, יֵעָלֵב: זוֹ הַשְׁמָצָה פּוֹגַעַת! הוּא שִׁיֵּט לְפִי תֻּמּוֹ. הַדָּג פָּשׁוּט נִכְנַס לְלוֹעוֹ... אָכֵן כָּךְ. יֵשׁ כָּאֵלּוּ שֶׁאֵינָם כְּחַיּוֹת טוֹרְפוֹת. הֵם רְגִישִׁים לִמְצוּקוֹת הַזּוּלַת, לִפְעִיּוֹת הַגְּדָיִים. אֲבָל יוֹשְׁבִים בַּחֶבְרָה וּמְלַהֲגִים וּמְדַבְּרִים, וּבְלֹא כָּל כַּוָּנָה רָעָה "נִכְנַס לְפִיהֶם" פְּלוֹנִי וְאַלְמוֹנִי, וְהוֹפּ - נִבְלַע... וְהַתּוֹרָה דּוֹרֶשֶׁת מֵאִתָּנוּ "וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי" (שְׁמוֹת כב-ל) הַהַדְגָּשָׁה אֵינָהּ רַק עַל הַ"קֹּדֶשׁ" הִיא גַּם עַל הָ"אֲנָשִׁים". הֱיֵה בֶּן אָדָם. לֹא חַיָּה, לֹא דָּג. אַל תִּטְרֹף, גַּם לֹא לְפִי תֻּמְּךָ... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)