Otzarot-Article

"שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ" (טז-יח) רַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ פָּסוּק זֶה עַל שְׁעָרָיו שֶׁל הָאָדָם: עֵינַיִם, אָזְנַיִם וּפֶה. עַל הָאָדָם לְהַצִּיב שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים עַל שְׁעָרָיו, שֶׁיְּסַנְּנוּ אֶת אֲשֶׁר יִרְאֶה וְיִשְׁמַע וִיפַקְּחוּ עַל אֲשֶׁר יֵצֵא מִפִּיו.

הָאָזְנַיִם, גִּלּוּ לָנוּ חֲזַ"ל (כְּתֻבּוֹת ה:), נִכְווֹת רִאשׁוֹנוֹת, בְּקַלּוּת וּבִמְהִירוּת, לְרַמֵּז שֶׁהֵן מְקוֹם תֻּרְפָּה, כִּי לִפְעָמִים שׁוֹמֵעַ הָאָדָם דָּבָר הַמְּחַלְחֵל בּוֹ כְּאֶרֶס שֶׁל עַכְנַאי וּמַרְעִיל אֶת נִשְׁמָתוֹ, רַחְמָנָא לִצְלַן.

וְהָעֵינַיִם תָּרוֹת וּמַחְטִיאוֹת: "אֵין יֵצֶר הָרָע שׁוֹלֵט אֶלָּא בְּמַה שֶּׁעֵינָיו רוֹאוֹת". עַיִן רוֹאָה וְלֵב חוֹמֵד, וּמַפִּיל אֶת הָאָדָם בְּרִשְׁתּוֹ.

וְהַפֶּה - נוֹרָאָה סַכָּנָתוֹ: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד הַלָּשׁוֹן". זָכָה הָאָדָם - מְדַבֵּר הוּא בִּלְשׁוֹנוֹ דִּבְרֵי תּוֹרָה וְדִבְרֵי תְּפִלָּה, וְאָז "מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים" (מִשְׁלֵי טו-ד). מַרְבֶּה הוּא בְּדִבְרֵי חֶסֶד וּמַרְבֶּה שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, "דִּבְרֵי פִי חָכָם חֵן" (קֹהֶלֶת י-יב).

לֹא זָכָה - נִפְלָטִים מִפִּיו דִּבְרֵי רְכִילוּת וְלָשׁוֹן הָרָע, נִרְגָּנוּת וּמַחֲלֹקֶת, קִטְרוּג וְדִבָּה, וְהוּא מַרְבֶּה עֲווֹנוֹת עַד לַשָּׁמַיִם. וּכְבָר דָּרְשׁוּ חֲזַ"ל (וַיִּקְרָא רַבָּה ד-ב) עַל הַפָּסוּק "כָּל עֲמַל הָאָדָם לְפִיהוּ" (קֹהֶלֶת ו-ז), שֶׁכָּל הַמִּצְווֹת וְהַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים שֶׁהָאָדָם מְקַיֵּם בָּעוֹלָם הַזֶּה אֵינָם מַסְפִּיקִים לַדִּבּוּר הַיּוֹצֵא מִפִּיו.

מְפֻרְסָם הוּא מִכְתָּבוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים בֶּרְלִין זצ"ל, הַמְּסַפֵּר, שֶׁהַגָּאוֹן רַבִּי יִצְחָק בְּלָזֶר זצ"ל נִגְלָה אֵלָיו בְּלֵיל שַׁבָּת שֶׁלְּאַחַר פְּטִירָתוֹ, "וְשָׁאַלְתִּי מִמֶּנּוּ מַה נַּעֲשָׂה בְּדִינוֹ בָּעוֹלָם הַהוּא. וְאָמַר לִי שֶׁדִּין שֶׁל מַעְלָה חָמוּר מְאֹד, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְשׁוּם אָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה לְשַׁעֵר כְּלָל. וּבְיִחוּד מַקְפִּידִים מְאֹד עַל דְּבָרִים הָאֲסוּרִים שֶׁנִּדְבְּרוּ שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן. אָמְנָם עַל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים יֵשׁ מְלִיצֵי יֹשֶׁר". וְנִרְאֶה שֶׁכַּוָּנָתוֹ לְדִבְרֵי הַגְּמָרָא (עֲרָכִין טו:), שֶׁלִּמּוּד הַתּוֹרָה הוּא תַּקָּנָתָם שֶׁל מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁנֶּאֱמַר (מִשְׁלֵי טו-ד): "מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים". וְאֵין "עֵץ חַיִּים" אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (מִשְׁלֵי ג-יח): "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ". וְכָל מִי שֶׁחָרֵד וְדוֹאֵג מִפְּנֵי יְמֵי הַדִּין הַמְּמַשְׁמְשִׁים וּבָאִים - אַחַת תַּקָּנָתוֹ: לְהַרְבּוֹת בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, לָבוֹא וּלְהִשְׁתַּתֵּף בְּשִׁעוּרֵי תּוֹרָה, שֶׁתִּהְיֶה הִיא בַּעֲבוּרוֹ "עֵץ חַיִּים" לְהִזָּכֵר וּלְהִפָּקֵד עִם כָּל מִשְׁפַּחְתּוֹ לְחַיִּים טוֹבִים, אֲרֻכִּים וּמְאֻשָּׁרִים!

עַד כָּאן בַּאֲשֶׁר לַ"סּוּר מֵרַע". אֲבָל יֵשׁ לְהַצִּיב שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים לְשַׁעֲרֵי הָאָדָם גַּם לַעֲשִׂיַּת הַטּוֹב. בְּקֶשֶׁר לְכָךְ נָבִיא מָשָׁל מְאַלֵּף מִמִּשְׁלֵי הָרַב "יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים" זצ"ל:

מַעֲשֶׂה בְּאָדָם שֶׁנּוֹלַד לוֹ יֶלֶד עִוֵּר, רַחְמָנָא לִצְלַן. נְטָלוּהוּ לְרוֹפְאִים, עָרְכוּ לוֹ בְּדִיקוֹת וְצִלּוּמִים, עָסְקוּ בִּתְרוּפוֹת וּבְנִתּוּחִים, אַךְ לְלֹא הוֹעִיל. נִגַּשׁ הָאָב לִבְנוֹ, נָטַל יָדָיו בְּיָדוֹ וְאָמַר בִּכְאֵב: "בְּנִי יַקִּירִי, גְּזֵרָה הִיא מִמָּרוֹם וּנְקַבְּלָהּ בְּאַהֲבָה. עוֹלָמְךָ יְהֵא חָשׁוּךְ עָלֶיךָ לְעוֹלָם, אֵין תְּרוּפָה לְמַכָּתְךָ". וְהַיֶּלֶד שַׁח רֹאשׁוֹ בְּהַכְנָעָה.

לְיָמִים, נִכְנַס הַיֶּלֶד לַחֲנוּת. גִּשֵּׁשׁ בְּיָדָיו וְזִהָה אֶת הַמּוּצָרִים, עַד שֶׁהֵנִיחַ יָדוֹ עַל חֵפֶץ עָגֹל.

שָׁאַל: "מַה הוּא חֵפֶץ זֶה?"

עָנָהוּ הַמּוֹכֵר: "זוֹ מְנוֹרָה חַשְׁמַלִּית".

"מְנוֹרָה?" תָּמַהּ הַיֶּלֶד, "מָה עִנְיָנָהּ?!"

"כְּשֶׁחָשׁוּךְ, לוֹחֲצִים עַל הַכַּפְתּוֹר, נִדְלָק הָאוֹר וְאֶפְשָׁר לִרְאוֹת", הִסְבִּיר הַמּוֹכֵר.

נִפְעַם הַיֶּלֶד, שָׁב לְבֵיתוֹ וּפָנָה לְאָבִיו בִּטְרוּנְיָה: "אַבָּא, אַבָּא, לָמָּה יֵאַשְׁתַּנִי? מַדּוּעַ אָמַרְתָּ שֶׁאֵין תְּרוּפָה לְמַכָּתִי? הָיִיתִי הַיּוֹם בַּחֲנוּת וּמָצָאתִי בָּהּ מְנוֹרָה. לוֹחֲצִים עַל הַכַּפְתּוֹר - וְרוֹאִים! אָנָּא, קְנֵה לִי אֶת מְנוֹרַת הַפְּלָאִים וְתָאִיר אֶת עוֹלָמִי!"

הִתְרַגֵּשׁ הָאָב וְעָנָה בִּכְאֵב: "אַל נָא, בְּנִי, אַל תִּשְׁגֶּה בְּאַשְׁלָיוֹת! מְנוֹרַת הַחַשְׁמַל מְיֹעֶדֶת לְמִי שֶׁרְאִיָּתוֹ תַּקִּינָה וְרַק הַחֲשֵׁכָה מְעַכַּבְתּוֹ מִלִּרְאוֹת. אֲזַי תְּגָרֵשׁ הַמְּנוֹרָה אֶת הַחֹשֶׁךְ וְהוּא יִרְאֶה לְאוֹרָהּ. אֲבָל מִי שֶׁמְּאוֹר עֵינָיו כָּבָה - לֹא תַּעַזְרֵהוּ הַמְּנוֹרָה כְּלָל!"

וְהַנִּמְשָׁל: חֹדֶשׁ אֱלוּל הוּא חֹדֶשׁ הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת, וְגָדוֹל כֹּחָם וְכֹחַ י"ג מִדּוֹת שֶׁל רַחֲמִים, שֶׁאֵינָן חוֹזְרוֹת רֵיקָם, וְכֹחַ הַוִּדּוּי, "שֶׁכָּל מִי שֶׁחוֹטֵא וְאוֹמֵר 'חָטָאתִי' - אֵין רְשׁוּת לְמַלְאַךְ הַחַבָּלָה לָגַעַת בּוֹ" (בַּמִּדְבָּר רַבָּה כ, טו). הַכֹּל נָכוֹן.

אַךְ יֵשׁ לָדַעַת, שֶׁאֲמִירַת הַסְּלִיחוֹת אֵינָהּ פּוֹעֶלֶת בְּדֶרֶךְ קֶסֶם, וְאֵינָהּ מַרְעִיפָה סְלִיחָה מֵאֵלֶיהָ: מִי שֶׁלִּבּוֹ עֵר וְרִגְשׁוֹתָיו פּוֹעֲמִים, אֶלָּא שֶׁשִּׁגְרַת הַחַיִּים גָּבְרָה עָלָיו וְהֶאֱפִילָה אֶת רִגְשׁוֹתָיו, יִהְיוּ בַּעֲבוּרוֹ הַסְּלִיחוֹת כְּקַרְנֵי אוֹרָה, שֶׁיְּגָרְשׁוּ אֶת הַחֲשֵׁכָה וִיפַזְּרוּ אֶת הָעַרְפִלִּים הַחוֹצְצִים בֵּינוֹ לְבֵין אֱלֹקָיו.

אֲבָל מִי שֶׁאֵין "שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים" מְמֻנִּים עַל שְׁעָרָיו לְבַל יִכָּנֵס בָּהֶם עָרֵל וְטָמֵא; מִי שֶׁמַּחְדִּיר לְנִבְכֵי נַפְשׁוֹ מַרְאוֹת אֲסוּרִים וְשׁוֹמֵעַ דִּבְרֵי רְכִילוּת וְהֶבֶל, שֶׁלֹּא לְדַבֵּר עַל נִבּוּל-פֶּה וּכְפִירָה, וּמְדַבֵּר דְּבָרִים אֲסוּרִים הַפּוֹגְמִים בַּנְּשָׁמָה הַטְּהוֹרָה - אָדָם זֶה עָלוּל לוֹמַר מִזְמוֹרֵי סְלִיחוֹת, וְלִבּוֹ בַּל עִמּוֹ, כִּי נִטְמָא וְנֶאֱטַם, וְכָל דִּבּוּרָיו הֵם מִן הַשָּׂפָה וְלַחוּץ. וְאֵיךְ יְקַוֶּה שֶׁיְּעוֹרְרוּ אֶת הָרְגָשׁוֹת הַכְּבוּיִים וְיַלְהִיטוּ אֶת הַלֵּב הַמְּאֻבָּן?! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	שמיני עצרת תשפ"ג
	קִיּוּם הַתּוֹרָה - הוּא כְּבוֹדָהּ הָאֲמִתִּי!
	"שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ" (טז-יח) רַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ פָּסוּק זֶה עַל שְׁעָרָיו שֶׁל הָאָדָם: עֵינַיִם, אָזְנַיִם וּפֶה "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ" (טז-יח) רַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ פָּסוּק זֶה עַל שְׁעָרָיו שֶׁל הָאָדָם: עֵינַיִם, אָזְנַיִם וּפֶה. עַל הָאָדָם לְהַצִּיב שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים עַל שְׁעָרָיו, שֶׁיְּסַנְּנוּ אֶת אֲשֶׁר יִרְאֶה וְיִשְׁמַע וִיפַקְּחוּ עַל אֲשֶׁר יֵצֵא מִפִּיו. הָאָזְנַיִם, גִּלּוּ לָנוּ חֲזַ"ל (כְּתֻבּוֹת ה:), נִכְווֹת רִאשׁוֹנוֹת, בְּקַלּוּת וּבִמְהִירוּת, לְרַמֵּז שֶׁהֵן מְקוֹם תֻּרְפָּה, כִּי לִפְעָמִים שׁוֹמֵעַ הָאָדָם דָּבָר הַמְּחַלְחֵל בּוֹ כְּאֶרֶס שֶׁל עַכְנַאי וּמַרְעִיל אֶת נִשְׁמָתוֹ, רַחְמָנָא לִצְלַן. וְהָעֵינַיִם תָּרוֹת וּמַחְטִיאוֹת: "אֵין יֵצֶר הָרָע שׁוֹלֵט אֶלָּא בְּמַה שֶּׁעֵינָיו רוֹאוֹת". עַיִן רוֹאָה וְלֵב חוֹמֵד, וּמַפִּיל אֶת הָאָדָם בְּרִשְׁתּוֹ. וְהַפֶּה - נוֹרָאָה סַכָּנָתוֹ: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד הַלָּשׁוֹן". זָכָה הָאָדָם - מְדַבֵּר הוּא בִּלְשׁוֹנוֹ דִּבְרֵי תּוֹרָה וְדִבְרֵי תְּפִלָּה, וְאָז "מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים" (מִשְׁלֵי טו-ד). מַרְבֶּה הוּא בְּדִבְרֵי חֶסֶד וּמַרְבֶּה שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, "דִּבְרֵי פִי חָכָם חֵן" (קֹהֶלֶת י-יב). לֹא זָכָה - נִפְלָטִים מִפִּיו דִּבְרֵי רְכִילוּת וְלָשׁוֹן הָרָע, נִרְגָּנוּת וּמַחֲלֹקֶת, קִטְרוּג וְדִבָּה, וְהוּא מַרְבֶּה עֲווֹנוֹת עַד לַשָּׁמַיִם. וּכְבָר דָּרְשׁוּ חֲזַ"ל (וַיִּקְרָא רַבָּה ד-ב) עַל הַפָּסוּק "כָּל עֲמַל הָאָדָם לְפִיהוּ" (קֹהֶלֶת ו-ז), שֶׁכָּל הַמִּצְווֹת וְהַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים שֶׁהָאָדָם מְקַיֵּם בָּעוֹלָם הַזֶּה אֵינָם מַסְפִּיקִים לַדִּבּוּר הַיּוֹצֵא מִפִּיו. מְפֻרְסָם הוּא מִכְתָּבוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים בֶּרְלִין זצ"ל, הַמְּסַפֵּר, שֶׁהַגָּאוֹן רַבִּי יִצְחָק בְּלָזֶר זצ"ל נִגְלָה אֵלָיו בְּלֵיל שַׁבָּת שֶׁלְּאַחַר פְּטִירָתוֹ, "וְשָׁאַלְתִּי מִמֶּנּוּ מַה נַּעֲשָׂה בְּדִינוֹ בָּעוֹלָם הַהוּא. וְאָמַר לִי שֶׁדִּין שֶׁל מַעְלָה חָמוּר מְאֹד, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְשׁוּם אָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה לְשַׁעֵר כְּלָל. וּבְיִחוּד מַקְפִּידִים מְאֹד עַל דְּבָרִים הָאֲסוּרִים שֶׁנִּדְבְּרוּ שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן. אָמְנָם עַל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים יֵשׁ מְלִיצֵי יֹשֶׁר". וְנִרְאֶה שֶׁכַּוָּנָתוֹ לְדִבְרֵי הַגְּמָרָא (עֲרָכִין טו:), שֶׁלִּמּוּד הַתּוֹרָה הוּא תַּקָּנָתָם שֶׁל מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁנֶּאֱמַר (מִשְׁלֵי טו-ד): "מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים". וְאֵין "עֵץ חַיִּים" אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (מִשְׁלֵי ג-יח): "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ". וְכָל מִי שֶׁחָרֵד וְדוֹאֵג מִפְּנֵי יְמֵי הַדִּין הַמְּמַשְׁמְשִׁים וּבָאִים - אַחַת תַּקָּנָתוֹ: לְהַרְבּוֹת בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, לָבוֹא וּלְהִשְׁתַּתֵּף בְּשִׁעוּרֵי תּוֹרָה, שֶׁתִּהְיֶה הִיא בַּעֲבוּרוֹ "עֵץ חַיִּים" לְהִזָּכֵר וּלְהִפָּקֵד עִם כָּל מִשְׁפַּחְתּוֹ לְחַיִּים טוֹבִים, אֲרֻכִּים וּמְאֻשָּׁרִים! עַד כָּאן בַּאֲשֶׁר לַ"סּוּר מֵרַע". אֲבָל יֵשׁ לְהַצִּיב שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים לְשַׁעֲרֵי הָאָדָם גַּם לַעֲשִׂיַּת הַטּוֹב. בְּקֶשֶׁר לְכָךְ נָבִיא מָשָׁל מְאַלֵּף מִמִּשְׁלֵי הָרַב "יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים" זצ"ל: מַעֲשֶׂה בְּאָדָם שֶׁנּוֹלַד לוֹ יֶלֶד עִוֵּר, רַחְמָנָא לִצְלַן. נְטָלוּהוּ לְרוֹפְאִים, עָרְכוּ לוֹ בְּדִיקוֹת וְצִלּוּמִים, עָסְקוּ בִּתְרוּפוֹת וּבְנִתּוּחִים, אַךְ לְלֹא הוֹעִיל. נִגַּשׁ הָאָב לִבְנוֹ, נָטַל יָדָיו בְּיָדוֹ וְאָמַר בִּכְאֵב: "בְּנִי יַקִּירִי, גְּזֵרָה הִיא מִמָּרוֹם וּנְקַבְּלָהּ בְּאַהֲבָה. עוֹלָמְךָ יְהֵא חָשׁוּךְ עָלֶיךָ לְעוֹלָם, אֵין תְּרוּפָה לְמַכָּתְךָ". וְהַיֶּלֶד שַׁח רֹאשׁוֹ בְּהַכְנָעָה. לְיָמִים, נִכְנַס הַיֶּלֶד לַחֲנוּת. גִּשֵּׁשׁ בְּיָדָיו וְזִהָה אֶת הַמּוּצָרִים, עַד שֶׁהֵנִיחַ יָדוֹ עַל חֵפֶץ עָגֹל. שָׁאַל: "מַה הוּא חֵפֶץ זֶה?" עָנָהוּ הַמּוֹכֵר: "זוֹ מְנוֹרָה חַשְׁמַלִּית". "מְנוֹרָה?" תָּמַהּ הַיֶּלֶד, "מָה עִנְיָנָהּ?!" "כְּשֶׁחָשׁוּךְ, לוֹחֲצִים עַל הַכַּפְתּוֹר, נִדְלָק הָאוֹר וְאֶפְשָׁר לִרְאוֹת", הִסְבִּיר הַמּוֹכֵר. נִפְעַם הַיֶּלֶד, שָׁב לְבֵיתוֹ וּפָנָה לְאָבִיו בִּטְרוּנְיָה: "אַבָּא, אַבָּא, לָמָּה יֵאַשְׁתַּנִי? מַדּוּעַ אָמַרְתָּ שֶׁאֵין תְּרוּפָה לְמַכָּתִי? הָיִיתִי הַיּוֹם בַּחֲנוּת וּמָצָאתִי בָּהּ מְנוֹרָה. לוֹחֲצִים עַל הַכַּפְתּוֹר - וְרוֹאִים! אָנָּא, קְנֵה לִי אֶת מְנוֹרַת הַפְּלָאִים וְתָאִיר אֶת עוֹלָמִי!" הִתְרַגֵּשׁ הָאָב וְעָנָה בִּכְאֵב: "אַל נָא, בְּנִי, אַל תִּשְׁגֶּה בְּאַשְׁלָיוֹת! מְנוֹרַת הַחַשְׁמַל מְיֹעֶדֶת לְמִי שֶׁרְאִיָּתוֹ תַּקִּינָה וְרַק הַחֲשֵׁכָה מְעַכַּבְתּוֹ מִלִּרְאוֹת. אֲזַי תְּגָרֵשׁ הַמְּנוֹרָה אֶת הַחֹשֶׁךְ וְהוּא יִרְאֶה לְאוֹרָהּ. אֲבָל מִי שֶׁמְּאוֹר עֵינָיו כָּבָה - לֹא תַּעַזְרֵהוּ הַמְּנוֹרָה כְּלָל!" וְהַנִּמְשָׁל: חֹדֶשׁ אֱלוּל הוּא חֹדֶשׁ הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת, וְגָדוֹל כֹּחָם וְכֹחַ י"ג מִדּוֹת שֶׁל רַחֲמִים, שֶׁאֵינָן חוֹזְרוֹת רֵיקָם, וְכֹחַ הַוִּדּוּי, "שֶׁכָּל מִי שֶׁחוֹטֵא וְאוֹמֵר 'חָטָאתִי' - אֵין רְשׁוּת לְמַלְאַךְ הַחַבָּלָה לָגַעַת בּוֹ" (בַּמִּדְבָּר רַבָּה כ, טו). הַכֹּל נָכוֹן. אַךְ יֵשׁ לָדַעַת, שֶׁאֲמִירַת הַסְּלִיחוֹת אֵינָהּ פּוֹעֶלֶת בְּדֶרֶךְ קֶסֶם, וְאֵינָהּ מַרְעִיפָה סְלִיחָה מֵאֵלֶיהָ: מִי שֶׁלִּבּוֹ עֵר וְרִגְשׁוֹתָיו פּוֹעֲמִים, אֶלָּא שֶׁשִּׁגְרַת הַחַיִּים גָּבְרָה עָלָיו וְהֶאֱפִילָה אֶת רִגְשׁוֹתָיו, יִהְיוּ בַּעֲבוּרוֹ הַסְּלִיחוֹת כְּקַרְנֵי אוֹרָה, שֶׁיְּגָרְשׁוּ אֶת הַחֲשֵׁכָה וִיפַזְּרוּ אֶת הָעַרְפִלִּים הַחוֹצְצִים בֵּינוֹ לְבֵין אֱלֹקָיו. אֲבָל מִי שֶׁאֵין "שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים" מְמֻנִּים עַל שְׁעָרָיו לְבַל יִכָּנֵס בָּהֶם עָרֵל וְטָמֵא; מִי שֶׁמַּחְדִּיר לְנִבְכֵי נַפְשׁוֹ מַרְאוֹת אֲסוּרִים וְשׁוֹמֵעַ דִּבְרֵי רְכִילוּת וְהֶבֶל, שֶׁלֹּא לְדַבֵּר עַל נִבּוּל-פֶּה וּכְפִירָה, וּמְדַבֵּר דְּבָרִים אֲסוּרִים הַפּוֹגְמִים בַּנְּשָׁמָה הַטְּהוֹרָה - אָדָם זֶה עָלוּל לוֹמַר מִזְמוֹרֵי סְלִיחוֹת, וְלִבּוֹ בַּל עִמּוֹ, כִּי נִטְמָא וְנֶאֱטַם, וְכָל דִּבּוּרָיו הֵם מִן הַשָּׂפָה וְלַחוּץ. וְאֵיךְ יְקַוֶּה שֶׁיְּעוֹרְרוּ אֶת הָרְגָשׁוֹת הַכְּבוּיִים וְיַלְהִיטוּ אֶת הַלֵּב הַמְּאֻבָּן?! (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)