Otzarot-Article

"וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹקִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם" (כח-יז) פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: "כְּשֶׁהִגִּיעַ יַעֲקֹב לְחָרָן – אָמַר: אֶפְשָׁר שֶׁעָבַרְתִּי עַל מָקוֹם שֶׁהִתְפַּלְּלוּ אֲבוֹתַי וְלֹא הִתְפַּלַּלְתִּי בּוֹ?! נָתַן דַּעְתּוֹ לַחֲזֹר, וְחָזַר עַד בֵּית אֵ-ל, וְקָפְצָה לוֹ הָאָרֶץ".

יֵשׁ לְהַקְשׁוֹת: אִם מִשָּׁמַיִם בִּקְּשׁוּ שֶׁיַּעֲקֹב יִתְפַּלֵּל בִּמְקוֹם בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, מַדּוּעַ לֹא עוֹרְרוּהוּ מִלְּכַתְּחִלָּה לַעֲשׂוֹת זֹאת? וְאִם הָיָה עָלָיו לַעֲשׂוֹת אֶת הַדֶּרֶךְ בְּעַצְמוֹ דַּוְקָא – מַדּוּעַ בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר נַעֲשׂוּ לוֹ נִסִּים כְּדֵי שֶׁיִּתְפַּלֵּל בַּמָּקוֹם? אֶלָּא, מְבֹאָר, כִּי עַל הָאָדָם לַעֲשׂוֹת אֶת הַצַּעַד הָרִאשׁוֹן מִצִּדּוֹ, וְרַק אָז – יוּכַל לִזְכּוֹת לְסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא...

הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּפָנֵינוּ, יוֹסִיף נֹפֶךְ לַדְּבָרִים:

בָּחוּר יְהוּדִי צָעִיר, לָמַד בִּ'ישִׁיבָה' סְמוּכָה לִנְיוּ-יוֹרְק, אוֹ לְיֶתֶר דִּיּוּק: בַּקּוֹלֶג' שֶׁבּוֹ שִׁלְּבוּ בֵּין לִמּוּדֵי קֹדֶשׁ וּבֵין לִמּוּדֵי חֹל. הוּא רָצָה לְהַשִּׂיג 'תֹּאַר' וְהַשְׂכָּלָה כְּלָלִית, בְּמַקְבִּיל לַלִּמּוּדִים הַתּוֹרָנִיִּים.

תְּקוּפָה קְצָרָה לְאַחַר שֶׁהֵחֵל אֶת לִמּוּדָיו, פָּקְדוּ אֶת הַבָּחוּר כְּאֵבִים בְּאַחַת מֵעֵינָיו. הוּא פָּנָה לָרוֹפֵא הַמְּקוֹמִי, וְהוּא מָסַר לוֹ מִרְשָׁם לְטִפּוֹת. אוּלָם לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁהַטִּפּוּל לֹא שִׁפֵּר אֶת הַמַּצָּב – אֶלָּא לְהֶפֶךְ: הַכְּאֵבִים הֶחְמִירוּ, וְעָבְרוּ גַּם לָעַיִן הַשְּׁנִיָּה...

בְּלֵית בְּרֵרָה, אָרַז הַבָּחוּר אֶת מִטַּלְטְלָיו וְשָׁב אֶל בֵּיתוֹ שֶׁבִּנְיוּ-יוֹרְק, שָׁם הֱרִיצוּהוּ הוֹרָיו לְטוֹבֵי הָרוֹפְאִים. לְבַסּוֹף הֵם הִגִּיעוּ לַפְּרוֹפֶסּוֹר הַמֻּמְחֶה בְּיוֹתֵר, וְהוּא הִבְהִיר אֶת הַמַּצָּב וְאָמַר: "מַצָּבָן שֶׁל הָעֵינַיִם חָמוּר! יֵשׁ רַק טִפּוּל אֶחָד שֶׁיָּכוֹל לְהוֹעִיל, טִפּוּל הַמִּתְבַּצֵּעַ בְּאֶמְצָעוּת זְרִיקָה מְיֻחֶדֶת. אוּלָם יֵשׁ לָקַחַת בְּחֶשְׁבּוֹן גַּם אֶת הַסִּכּוּנִים: אִם הַטִּפּוּל יַצְלִיחַ – הַבְּעָיָה תִּפָּתֵר, אַךְ אִם הוּא יִכָּשֵׁל – הַבָּחוּר יִתְעַוֵּר לַחֲלוּטִין!"

הַהוֹרִים הַמֻּדְאָגִים לֹא יָדְעוּ אֶת נַפְשָׁם. מִתּוֹךְ יֵאוּשׁ, הֶחְלִיט הָאָב לִפְנוֹת לְרַבִּי יַעֲקֹב טַיְיטְלְבּוֹיְם. הוּא שָׁמַע אֶת הַסִּפּוּר וְאָמַר: "מְקֻבְּלַנִי מֵרַבּוֹתַי, כִּי כָּל הַמְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ עֹל תּוֹרָה – מַעֲבִירִים מִמֶּנּוּ עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ... אֲבָל לְקַבֵּל עֹל תּוֹרָה – הַכַּוָּנָה הִיא: תּוֹרָה בְּטָהֳרָתָהּ! בְּלִי תַּעֲרֹבֶת שֶׁל לִמּוּדֵי חֹל! אֵין לִי סָפֵק" – הִבְהִיר הָרַב טַיְיטְלְבּוֹיְם לָאָב הַמֻּדְאָג – "שֶׁאִם תּוֹצִיא אֶת בִּנְךָ מֵהַ'יְשִׁיבָה' שֶׁבָּהּ הוּא לוֹמֵד כָּעֵת, וְתַעֲבִיר אוֹתוֹ לִישִׁיבָה עַל טָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ, יְשִׁיבָה שֶׁכָּל כֻּלָּהּ תּוֹרָה בְּטָהֳרָתָהּ – תִּהְיֶה לוֹ רְפוּאָה!"

הָאָב שָׁב אֶל בֵּיתוֹ וְסִפֵּר אֶת תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁל הָרַב, אוּלָם נִתְקַל בְּהִתְנַגְּדוּת נֶחֱרֶצֶת מִצִּדָּהּ שֶׁל רַעְיָתוֹ. הִיא לֹא הִסְכִּימָה בְּשׁוּם אֹפֶן לְוַתֵּר עַל לִמּוּדֵי הַחֹל שֶׁל בְּנָהּ...

"מַה יֵּצֵא מִמֶּנּוּ אִם יִלְמַד בִּישִׁיבָה?" שָׁאֲלָה.

בְּלֵית בְּרֵרָה, שָׁב הָאָב לָרַב טַיְיטְלְבּוֹיְם, וּמָסַר לוֹ אֶת תְּשׁוּבָתָהּ שֶׁל רַעְיָתוֹ.

אוּלָם הָרַב נוֹתַר בְּשֶׁלּוֹ: "אֵין לִי כֵּיצַד לַעֲזֹר לְךָ... אֶת הָעֵצָה שֶׁיָּכֹלְתִּי לְהַעֲנִיק – כְּבָר הֶעֱנַקְתִּי לְךָ! נַסֵּה לְהַסְבִּיר לְרַעְיָתְךָ, כִּי אִם בִּנְכֶם יִתְעַוֵּר – הוּא מִמֵּילָא לֹא יוּכַל לִלְמֹד לִמּוּדֵי חֹל, וְ'לֹא יֵצֵא מִמֶּנּוּ מְאוּמָה'... הַאִם לֹא מוּטָב שֶׁלְּפָחוֹת יִלְמַד בִּישִׁיבָה וְיִגְדַּל בַּתּוֹרָה?"

וְאָכֵן, הָאָב שָׁב לְדַבֵּר עַל לִבָּהּ שֶׁל רַעְיָתוֹ, עַד שֶׁעָלָה בְּיָדוֹ לְגַיֵּס אֶת הַסְכָּמָתָהּ לַמַּהֲלָךְ. כַּאֲשֶׁר חָזַר וּבִשֵּׂר עַל כָּךְ לָרַב טַיְיטְלְבּוֹיְם – אוֹרוּ פָּנָיו, וְהוּא הִכְרִיז וְאָמַר: "כָּל הַמְקַבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה – מַעֲבִירִים מִמֶּנּוּ עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ! יַעֲזֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְתִהְיֶה לַבָּחוּר רְפוּאָה שְׁלֵמָה!"

וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא: לְמָחֳרַת הַיּוֹם, כַּאֲשֶׁר הִגִּיעוּ הַהוֹרִים עִם בְּנָם שֵׁנִית אֶל הַפְּרוֹפֶסּוֹר, לְצֹרֶךְ בְּדִיקוֹת נוֹסָפוֹת, הוּא בָּדַק אֶת עֵינָיו, וְהִכְרִיז בִּפְלִיאָה: "אֵינֶנִּי מֵבִין כֵּיצַד, אוּלָם הַמַּצָּב הוֹלֵךְ וּמִשְׁתַּפֵּר, וְנִרְאֶה לִי שֶׁאֵין כָּל צֹרֶךְ בְּנִתּוּחַ אוֹ בְּטִפּוּל כָּלְשֶׁהוּ!"

מַצָּבוֹ שֶׁל הַבָּחוּר הָלַךְ וְהִשְׁתַּפֵּר עַד שֶׁשָּׁב לְאֵיתָנוֹ. כַּעֲבוֹר זְמַן קָצָר, הוּא עָבַר לִלְמֹד בִּישִׁיבָה קְדוֹשָׁה – עַל טָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ, וְזָכָה לְהָקִים בַּיִת שֶׁל תּוֹרָה, בַּיִת נֶאֱמָן בְּיִשְׂרָאֵל!

כְּדֵי לִזְכּוֹת לְסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא מֻפְלָאָה, אֵין צֹרֶךְ בְּמַעֲשֶׂה דַּוְקָא... לִפְעָמִים, מַסְפִּיקָה מַחֲשָׁבָה טוֹבָה בִּלְבַד, כְּדֵי לִפְתֹּחַ פֶּתַח, שֶׁמִּמֶּנּוּ יִפְרְצוּ נְהָרוֹת שֶׁל סִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא! בָּרֶגַע שֶׁבּוֹ הוֹרָיו שֶׁל הַנַּעַר קִבְּלוּ עַל עַצְמָם לְהַעֲבִיר אוֹתוֹ לְמִסְגֶּרֶת תּוֹרָנִית – כְּבָר הֵחֵלָּה הַיְשׁוּעָה לְהִתְגַּלְגֵּל, עַל אַף שֶׁהֵם עֲדַיִן לֹא עָשׂוּ כָּל צַעַד בְּפֹעַל!

וְכָךְ גַּם בְּעִנְיָנֵנוּ, עַל פִּי דַּרְכּוֹ שֶׁל בַּעַל הַ'חָכְמַת קֹהֶלֶת' שֶׁאוֹמֵר כָּךְ:

אָמְנָם יַעֲקֹב לֹא הָיָה צָרִיךְ לַחֲזֹר בְּפֹעַל אֶל מְקוֹם הַמִּקְדָּשׁ כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּל... מַסְפִּיקָה הָעֻבְדָּה שֶׁהוּא נָתַן דַּעְתּוֹ לַחֲזֹר, כְּלוֹמַר: חָשַׁב מַחֲשָׁבָה טוֹבָה אַחַת – כְּדֵי שֶׁתְּהֵא זוֹ 'אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא' מִצִּדּוֹ, וּמִכָּאן וְאֵילָךְ – הוּא כְּבָר זָכָה לְנִסִּים גְּלוּיִים, עַד שֶׁהִתְפַּלֵּל בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הִתְפַּלְּלוּ אֲבוֹתָיו! (לְלַמֶּדְךָ)

	שמיני עצרת תשפ"ג
	קִיּוּם הַתּוֹרָה - הוּא כְּבוֹדָהּ הָאֲמִתִּי!
	"וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹקִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם" (כח-יז) פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: "כְּשֶׁהִגִּיעַ יַעֲקֹב לְחָרָן – אָמַר: אֶפְשָׁר שֶׁעָבַרְתִּי עַל מָקוֹם שֶׁהִתְפַּלְּלוּ אֲבוֹתַי וְלֹא הִתְפַּלַּלְתִּי בּוֹ?! נָתַן דַּעְתּוֹ לַחֲזֹר, וְחָזַר עַד בֵּית אֵ-ל, וְקָפְצָה לוֹ הָאָרֶץ". יֵשׁ לְהַקְשׁוֹת: אִם מִשָּׁמַיִם בִּקְּשׁוּ שֶׁיַּעֲקֹב יִתְפַּלֵּל בִּמְקוֹם בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, מַדּוּעַ לֹא עוֹרְרוּהוּ מִלְּכַתְּחִלָּה לַעֲשׂוֹת זֹאת? וְאִם הָיָה עָלָיו לַעֲשׂוֹת אֶת הַדֶּרֶךְ בְּעַצְמוֹ דַּוְקָא – מַדּוּעַ בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר נַעֲשׂוּ לוֹ נִסִּים כְּדֵי שֶׁיִּתְפַּלֵּל בַּמָּקוֹם? אֶלָּא, מְבֹאָר, כִּי עַל הָאָדָם לַעֲשׂוֹת אֶת הַצַּעַד הָרִאשׁוֹן מִצִּדּוֹ, וְרַק אָז – יוּכַל לִזְכּוֹת לְסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא... הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּפָנֵינוּ, יוֹסִיף נֹפֶךְ לַדְּבָרִים: בָּחוּר יְהוּדִי צָעִיר, לָמַד בִּ'ישִׁיבָה' סְמוּכָה לִנְיוּ-יוֹרְק, אוֹ לְיֶתֶר דִּיּוּק: בַּקּוֹלֶג' שֶׁבּוֹ שִׁלְּבוּ בֵּין לִמּוּדֵי קֹדֶשׁ וּבֵין לִמּוּדֵי חֹל. הוּא רָצָה לְהַשִּׂיג 'תֹּאַר' וְהַשְׂכָּלָה כְּלָלִית, בְּמַקְבִּיל לַלִּמּוּדִים הַתּוֹרָנִיִּים. תְּקוּפָה קְצָרָה לְאַחַר שֶׁהֵחֵל אֶת לִמּוּדָיו, פָּקְדוּ אֶת הַבָּחוּר כְּאֵבִים בְּאַחַת מֵעֵינָיו. הוּא פָּנָה לָרוֹפֵא הַמְּקוֹמִי, וְהוּא מָסַר לוֹ מִרְשָׁם לְטִפּוֹת. אוּלָם לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁהַטִּפּוּל לֹא שִׁפֵּר אֶת הַמַּצָּב – אֶלָּא לְהֶפֶךְ: הַכְּאֵבִים הֶחְמִירוּ, וְעָבְרוּ גַּם לָעַיִן הַשְּׁנִיָּה... בְּלֵית בְּרֵרָה, אָרַז הַבָּחוּר אֶת מִטַּלְטְלָיו וְשָׁב אֶל בֵּיתוֹ שֶׁבִּנְיוּ-יוֹרְק, שָׁם הֱרִיצוּהוּ הוֹרָיו לְטוֹבֵי הָרוֹפְאִים. לְבַסּוֹף הֵם הִגִּיעוּ לַפְּרוֹפֶסּוֹר הַמֻּמְחֶה בְּיוֹתֵר, וְהוּא הִבְהִיר אֶת הַמַּצָּב וְאָמַר: "מַצָּבָן שֶׁל הָעֵינַיִם חָמוּר! יֵשׁ רַק טִפּוּל אֶחָד שֶׁיָּכוֹל לְהוֹעִיל, טִפּוּל הַמִּתְבַּצֵּעַ בְּאֶמְצָעוּת זְרִיקָה מְיֻחֶדֶת. אוּלָם יֵשׁ לָקַחַת בְּחֶשְׁבּוֹן גַּם אֶת הַסִּכּוּנִים: אִם הַטִּפּוּל יַצְלִיחַ – הַבְּעָיָה תִּפָּתֵר, אַךְ אִם הוּא יִכָּשֵׁל – הַבָּחוּר יִתְעַוֵּר לַחֲלוּטִין!" הַהוֹרִים הַמֻּדְאָגִים לֹא יָדְעוּ אֶת נַפְשָׁם. מִתּוֹךְ יֵאוּשׁ, הֶחְלִיט הָאָב לִפְנוֹת לְרַבִּי יַעֲקֹב טַיְיטְלְבּוֹיְם. הוּא שָׁמַע אֶת הַסִּפּוּר וְאָמַר: "מְקֻבְּלַנִי מֵרַבּוֹתַי, כִּי כָּל הַמְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ עֹל תּוֹרָה – מַעֲבִירִים מִמֶּנּוּ עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ... אֲבָל לְקַבֵּל עֹל תּוֹרָה – הַכַּוָּנָה הִיא: תּוֹרָה בְּטָהֳרָתָהּ! בְּלִי תַּעֲרֹבֶת שֶׁל לִמּוּדֵי חֹל! אֵין לִי סָפֵק" – הִבְהִיר הָרַב טַיְיטְלְבּוֹיְם לָאָב הַמֻּדְאָג – "שֶׁאִם תּוֹצִיא אֶת בִּנְךָ מֵהַ'יְשִׁיבָה' שֶׁבָּהּ הוּא לוֹמֵד כָּעֵת, וְתַעֲבִיר אוֹתוֹ לִישִׁיבָה עַל טָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ, יְשִׁיבָה שֶׁכָּל כֻּלָּהּ תּוֹרָה בְּטָהֳרָתָהּ – תִּהְיֶה לוֹ רְפוּאָה!" הָאָב שָׁב אֶל בֵּיתוֹ וְסִפֵּר אֶת תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁל הָרַב, אוּלָם נִתְקַל בְּהִתְנַגְּדוּת נֶחֱרֶצֶת מִצִּדָּהּ שֶׁל רַעְיָתוֹ. הִיא לֹא הִסְכִּימָה בְּשׁוּם אֹפֶן לְוַתֵּר עַל לִמּוּדֵי הַחֹל שֶׁל בְּנָהּ... "מַה יֵּצֵא מִמֶּנּוּ אִם יִלְמַד בִּישִׁיבָה?" שָׁאֲלָה. בְּלֵית בְּרֵרָה, שָׁב הָאָב לָרַב טַיְיטְלְבּוֹיְם, וּמָסַר לוֹ אֶת תְּשׁוּבָתָהּ שֶׁל רַעְיָתוֹ. אוּלָם הָרַב נוֹתַר בְּשֶׁלּוֹ: "אֵין לִי כֵּיצַד לַעֲזֹר לְךָ... אֶת הָעֵצָה שֶׁיָּכֹלְתִּי לְהַעֲנִיק – כְּבָר הֶעֱנַקְתִּי לְךָ! נַסֵּה לְהַסְבִּיר לְרַעְיָתְךָ, כִּי אִם בִּנְכֶם יִתְעַוֵּר – הוּא מִמֵּילָא לֹא יוּכַל לִלְמֹד לִמּוּדֵי חֹל, וְ'לֹא יֵצֵא מִמֶּנּוּ מְאוּמָה'... הַאִם לֹא מוּטָב שֶׁלְּפָחוֹת יִלְמַד בִּישִׁיבָה וְיִגְדַּל בַּתּוֹרָה?" וְאָכֵן, הָאָב שָׁב לְדַבֵּר עַל לִבָּהּ שֶׁל רַעְיָתוֹ, עַד שֶׁעָלָה בְּיָדוֹ לְגַיֵּס אֶת הַסְכָּמָתָהּ לַמַּהֲלָךְ. כַּאֲשֶׁר חָזַר וּבִשֵּׂר עַל כָּךְ לָרַב טַיְיטְלְבּוֹיְם – אוֹרוּ פָּנָיו, וְהוּא הִכְרִיז וְאָמַר: "כָּל הַמְקַבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה – מַעֲבִירִים מִמֶּנּוּ עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ! יַעֲזֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְתִהְיֶה לַבָּחוּר רְפוּאָה שְׁלֵמָה!" וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא: לְמָחֳרַת הַיּוֹם, כַּאֲשֶׁר הִגִּיעוּ הַהוֹרִים עִם בְּנָם שֵׁנִית אֶל הַפְּרוֹפֶסּוֹר, לְצֹרֶךְ בְּדִיקוֹת נוֹסָפוֹת, הוּא בָּדַק אֶת עֵינָיו, וְהִכְרִיז בִּפְלִיאָה: "אֵינֶנִּי מֵבִין כֵּיצַד, אוּלָם הַמַּצָּב הוֹלֵךְ וּמִשְׁתַּפֵּר, וְנִרְאֶה לִי שֶׁאֵין כָּל צֹרֶךְ בְּנִתּוּחַ אוֹ בְּטִפּוּל כָּלְשֶׁהוּ!" מַצָּבוֹ שֶׁל הַבָּחוּר הָלַךְ וְהִשְׁתַּפֵּר עַד שֶׁשָּׁב לְאֵיתָנוֹ. כַּעֲבוֹר זְמַן קָצָר, הוּא עָבַר לִלְמֹד בִּישִׁיבָה קְדוֹשָׁה – עַל טָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ, וְזָכָה לְהָקִים בַּיִת שֶׁל תּוֹרָה, בַּיִת נֶאֱמָן בְּיִשְׂרָאֵל! כְּדֵי לִזְכּוֹת לְסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא מֻפְלָאָה, אֵין צֹרֶךְ בְּמַעֲשֶׂה דַּוְקָא... לִפְעָמִים, מַסְפִּיקָה מַחֲשָׁבָה טוֹבָה בִּלְבַד, כְּדֵי לִפְתֹּחַ פֶּתַח, שֶׁמִּמֶּנּוּ יִפְרְצוּ נְהָרוֹת שֶׁל סִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא! בָּרֶגַע שֶׁבּוֹ הוֹרָיו שֶׁל הַנַּעַר קִבְּלוּ עַל עַצְמָם לְהַעֲבִיר אוֹתוֹ לְמִסְגֶּרֶת תּוֹרָנִית – כְּבָר הֵחֵלָּה הַיְשׁוּעָה לְהִתְגַּלְגֵּל, עַל אַף שֶׁהֵם עֲדַיִן לֹא עָשׂוּ כָּל צַעַד בְּפֹעַל! וְכָךְ גַּם בְּעִנְיָנֵנוּ, עַל פִּי דַּרְכּוֹ שֶׁל בַּעַל הַ'חָכְמַת קֹהֶלֶת' שֶׁאוֹמֵר כָּךְ: אָמְנָם יַעֲקֹב לֹא הָיָה צָרִיךְ לַחֲזֹר בְּפֹעַל אֶל מְקוֹם הַמִּקְדָּשׁ כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּל... מַסְפִּיקָה הָעֻבְדָּה שֶׁהוּא נָתַן דַּעְתּוֹ לַחֲזֹר, כְּלוֹמַר: חָשַׁב מַחֲשָׁבָה טוֹבָה אַחַת – כְּדֵי שֶׁתְּהֵא זוֹ 'אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא' מִצִּדּוֹ, וּמִכָּאן וְאֵילָךְ – הוּא כְּבָר זָכָה לְנִסִּים גְּלוּיִים, עַד שֶׁהִתְפַּלֵּל בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הִתְפַּלְּלוּ אֲבוֹתָיו! (לְלַמֶּדְךָ)