Otzarot-Article

"וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל" (ג-ו) הַסִּפּוּר יָדוּעַ לְכֻלָּם. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּרָא אֶת הָאָדָם וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְהֵנִיחַ אוֹתָם בְּגַן עֵדֶן. הָאֱמֶת הִיא, שֶׁאֵין לָנוּ מֻשָּׂג בָּאוֹר וּבַזֹּהַר שֶׁל גַּן עֵדֶן. וְלֹא רַק בּוֹ וּבְפֵרוֹתָיו אֵין לָנוּ מֻשָּׂג, אֵין לָנוּ וְלוּ מֻשָּׂג קָלוּשׁ בְּפֵרוֹת הָרְאוּיִים לִשְׁמָם. הֲלֹא "מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִטַּל טַעַם הַפֵּרוֹת וְנִטַּל שֻׁמַּן הַפֵּרוֹת". וְהַגֹּדֶל! הַמְּרַגְּלִים נָשְׂאוּ אֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד עַל-יְדֵי שְׁמוֹנָה אֲנָשִׁים. אֶחָד נָשָׂא עַל גַּבּוֹ רִמּוֹן עֲנָק, וְאַחֵר נָשָׂא תְּאֵנָה אַחַת! וְעַכְשָׁו, צֵא וַחֲשֹׁב מֶה הָיָה טִיבָם שֶׁל פֵּרוֹת גַּן עֵדֶן! אֲבָל גַּם לְפִי הַמֻּשָּׂגִים הַזְּעִירִים שֶׁלָּנוּ, נְתָאֵר לְעַצְמֵנוּ שֶׁהָיוּ מְנִיחִים אוֹתָנוּ בְּגַן מֻפְלָא שֶׁבּוֹ עוֹמֵד הַכֹּל לִרְשׁוּתֵנוּ: אָנָנָס וְאָנוֹנָה, מַנְגּוֹ וּפַּפָּיָה, כָּל הַפֵּרוֹת הָאֶקְזוֹטִיִּים שֶׁכָּל הַזְּמַן שֶׁבָּעוֹלָם לֹא יַסְפִּיק כְּדֵי לֶאֱכֹל מֵהֶם. רַק עֵץ אֶחָד יוֹצֵא מִן הַכְּלָל - אֶת פִּרְיוֹ אָסוּר לֶאֱכֹל: "וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ... בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת". אָז מָה? אָסוּר וְדַי! הֶחָסֵר לָנוּ כָּאן אֹכֶל?!... אֲבָל אָז בָּא הַנָּחָשׁ וְלוֹחֵשׁ כָּל מִינֵי דְּבָרִים: כְּדַאי לֶאֱכֹל, הָעֵינַיִם יִפָּקְחוּ, תַּשְׂכִּילוּ וְתַחְכִּימוּ, תָּבִינוּ דְּבָרִים חֲדָשִׁים. כְּדַאי, כְּדַאי... וְהָאִשָּׁה - הִתְפַּתְּתָה. אָכְלָה, הֶאֱכִילָה אֶת בַּעֲלָהּ וְהַהֶמְשֵׁךְ יָדוּעַ: הַגֵּרוּשׁ מִגַּן עֵדֶן, הַמָּוֶת, קְשָׁיֵי הַפַּרְנָסָה, כָּל צָרוֹתֵינוּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה. אַךְ הַאִם כָּךְ הָיוּ אָמְנָם פְּנֵי הַדְּבָרִים? לֹא בְּדִיּוּק. נְעַיֵּן בַּפָּסוּק וְנִרְאֶה, שֶׁהַסֵּדֶר שׁוֹנֶה בִּפְרָט קָטָן. קָטָן, אַךְ מַשְׁמָעוּתִי בְּיוֹתֵר. אֵיךְ הִתְפַּתְּתָה הָאִשָּׁה? "וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל, וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם, וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל, וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל". סֵדֶר הַשְּׁלַבִּים מְעוֹרֵר תְּמִיהָה. הַנָּחָשׁ דִּבֵּר עַל הַהַשְׂכָּלָה, הֵסִית בִּגְלַל תְּכוּנַת "יְדִיעַת הַטּוֹב וְהָרָע", וְהִנֵּה בַּפָּסוּק מוֹפִיעַ טַעַם זֶה בָּאַחֲרוֹנָה! מָה הַסִּבָּה לְכָךְ? כְּשֶׁנִּתְבּוֹנֵן בַּדָּבָר נִרְאֶה, שֶׁהַתּוֹרָה מְלַמֶּדֶת אוֹתָנוּ דָּבָר נִפְלָא. נַסְבִּיר אוֹתוֹ בְּסִפּוּר מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה: לִפְנֵי עֶשְׂרוֹת שָׁנִים, כַּאֲשֶׁר הַכְּפִירָה עָשְׂתָה שַׁמּוֹת בַּנֹּעַר, רַחְמָנָא לִצְלַן, לָמַד בְּאַחַת הַיְּשִׁיבוֹת בָּחוּר לֹא כִּשְׁרוֹנִי בִּמְיֻחָד. מִכֵּיוָן שֶׁלִּמּוּד הַתּוֹרָה לֹא שָׁבָה אֶת לִבּוֹ, וּלְעֻמַּת זֹאת קָרְצוּ לוֹ חַיֵּי הַהוֹלֵלוּת, לֹא עָמַד בְּפִתּוּיֵי הַיֵּצֶר. נָשַׁר מִן הַיְּשִׁיבָה וְנִסְחַף לְתוֹךְ חַיֵּי הַחֻלִּין. עָבְרוּ שָׁנִים. אוֹתוֹ בָּחוּר הָלַךְ בִּרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר, וְהִנֵּה רֹאשׁ הַיְּשִׁיבָה פּוֹסֵעַ מוּלוֹ. לֹא יָכוֹל הָיָה לְהִתְעַלֵּם. עַל כָּרְחוֹ עָצַר וְאָמַר "שָׁלוֹם", וְכָל פַּרְצוּפוֹ הֶאֱדִים מִבּוּשָׁה. הַלְּבוּשׁ שֶׁלּוֹ, רֹאשׁוֹ הַמְּגֻלֶּה, וּבִכְלָל, הוֹפָעָתוֹ הַזּוֹלָה - אֶל מוּל הַדְרַת הַפָּנִים וְהַלְּבוּשׁ הָרַבָּנִי שֶׁל רֹאשׁ הַיְּשִׁיבָה... נָתַן בּוֹ רֹאשׁ הַיְּשִׁיבָה מַבָּט חוֹמֵל וְשָׁאַל: "הֵיכָן אַתָּה? לְאָן נֶעֱלַמְתָּ? עַד הֵיכָן הִדַּרְדַּרְתָּ?" מִיָּד נִצְנֵץ בּוֹ רַעְיוֹן גְּאוֹנִי, וְהוּא עָנָה בְּחֻצְפָּה: "לֹא הִדַּרְדַּרְתִּי, רַבִּי, פָּשׁוּט הָיוּ לִי שְׁאֵלוֹת בֶּאֱמוּנָה... כָּל מִינֵי סְפֵקוֹת... וְהֶחְלַטְתִּי לַעֲזֹב אֶת הַיְּשִׁיבָה. אַדְּרַבָּה, אִם כְּבוֹדוֹ יוּכַל לַעֲנוֹת לִי עַל שְׁאֵלוֹתַי וּלְשַׁכְנְעֵנִי - אָשׁוּב בְּרָצוֹן לְבֵית-הַמִּדְרָשׁ"... חִיֵּךְ הָרַב. הוּא לֹא יִפֹּל בַּמַּלְכֹּדֶת! פָּתַח פִּיו וְעָנָה בְּפִקְּחוּת: "שְׁמַע נָא, אִלּוּ הָיוּ לְךָ שְׁאֵלוֹת בֶּאֱמֶת - הַאֲמֵן לִי שֶׁיֵּשׁ לִי תְּשׁוּבוֹת עֲלֵיהֶן. וְלֹא הָיִיתָ צָרִיךְ לְחַכּוֹת עַד שֶׁתִּפְגֹּשׁ אוֹתִי בְּמִקְרֶה בָּרְחוֹב, יָכֹלְתָּ לִשְׁאֹל אוֹתִי אָז, בַּיְּשִׁיבָה... אֶלָּא מָה? אֶצְלְךָ הָיָה הַתַּהֲלִיךְ הָפוּךְ: קֹדֶם כֹּל, רָצִיתָ לְהִתְפַּקֵּר וְלַעֲזֹב אֶת הַיְּשִׁיבָה, וְאָז הִתְעוֹרְרָה הַ'שְּׁאֵלָה', 'אֵיךְ אוּכַל לְהִתְפַּקֵּר? וַהֲרֵי אֲנִי דָּתִי'. כֵּיוָן שֶׁכָּךְ, מָצָאתָ אֶת הַתֵּרוּץ לְמַצְפּוּנְךָ כַּאֲשֶׁר הִמְצֵאתָ אֶת כָּל הַשְּׁאֵלוֹת הָאֵלּוּ בֶּאֱמוּנָה! אִם כֵּן, הֲרֵי שֶׁהַשְּׁאֵלוֹת שֶׁלְּךָ הֵן לְמַעֲשֶׂה תְּשׁוּבוֹת, וְעַל תְּשׁוּבוֹת אֵינֶנִּי יָכוֹל לַעֲנוֹת..." וּפְנֵי הַתַּלְמִיד לְשֶׁעָבַר - חָפוּ. זֶה מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה: קֹדֶם כֹּל, רָאֲתָה הָאִשָּׁה שֶׁהָעֵץ טוֹב לְמַאֲכָל וְרָצְתָה פָּשׁוּט לִטְעֹם מִמֶּנּוּ. הִיא גַּם רָאֲתָה שֶׁהוּא תַּאֲוָה לָעֵינַיִם וְחָמְדָה אוֹתוֹ. אֲבָל אָז הִתְעוֹרְרָה בְּלִבָּהּ הַשְּׁאֵלָה: 'הֲרֵי אָסוּר'. בָּא הַתֵּרוּץ: פִּתּוּיֵי הַנָּחָשׁ וְהַתֵּאוֹרְיָה שֶׁל הַהַשְׂכָּלָה. מֵעַכְשָׁו, תָּמִיד כְּשֶׁתִּרְאוּ מִישֶׁהוּ שֶׁמְּדַקְלֵם עַל שְׁאֵלוֹת-כִּבְיָכוֹל בֶּאֱמוּנָה וְעוֹד כָּל מִינֵי הִתְחַכְּמֻיּוֹת בְּדוֹמֶה לְכָךְ, תַּגִּידוּ לוֹ: הָרַמְבַּ"ם הָיָה יוֹתֵר פִּקֵּחַ מִמְּךָ, וְגַם הַבֶּן אִישׁ חַי וְהַבָּאבָּא סָאלִי זצ"ל. אֶלָּא מָה? רָצִיתָ לְהִתְפַּקֵּר וְחִפַּשְׂתָּ תֵּרוּץ, וְעַל תֵּרוּצִים אֵין מַה לַּעֲנוֹת! אֲנַחְנוּ אֵינֶנּוּ רוֹצִים לַחְטֹא, עַל כֵּן אֵינֶנּוּ מְחַפְּשִׂים תֵּרוּצִים... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)

	סוכות תשפ"ג
	אֶתְרוֹג שֶׁל אֶלֶף דּוֹלָר
	"וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל" (ג-ו) הַסִּפּוּר יָדוּעַ לְכֻלָּם "וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל" (ג-ו) הַסִּפּוּר יָדוּעַ לְכֻלָּם. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּרָא אֶת הָאָדָם וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְהֵנִיחַ אוֹתָם בְּגַן עֵדֶן. הָאֱמֶת הִיא, שֶׁאֵין לָנוּ מֻשָּׂג בָּאוֹר וּבַזֹּהַר שֶׁל גַּן עֵדֶן. וְלֹא רַק בּוֹ וּבְפֵרוֹתָיו אֵין לָנוּ מֻשָּׂג, אֵין לָנוּ וְלוּ מֻשָּׂג קָלוּשׁ בְּפֵרוֹת הָרְאוּיִים לִשְׁמָם. הֲלֹא "מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִטַּל טַעַם הַפֵּרוֹת וְנִטַּל שֻׁמַּן הַפֵּרוֹת". וְהַגֹּדֶל! הַמְּרַגְּלִים נָשְׂאוּ אֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד עַל-יְדֵי שְׁמוֹנָה אֲנָשִׁים. אֶחָד נָשָׂא עַל גַּבּוֹ רִמּוֹן עֲנָק, וְאַחֵר נָשָׂא תְּאֵנָה אַחַת! וְעַכְשָׁו, צֵא וַחֲשֹׁב מֶה הָיָה טִיבָם שֶׁל פֵּרוֹת גַּן עֵדֶן! אֲבָל גַּם לְפִי הַמֻּשָּׂגִים הַזְּעִירִים שֶׁלָּנוּ, נְתָאֵר לְעַצְמֵנוּ שֶׁהָיוּ מְנִיחִים אוֹתָנוּ בְּגַן מֻפְלָא שֶׁבּוֹ עוֹמֵד הַכֹּל לִרְשׁוּתֵנוּ: אָנָנָס וְאָנוֹנָה, מַנְגּוֹ וּפַּפָּיָה, כָּל הַפֵּרוֹת הָאֶקְזוֹטִיִּים שֶׁכָּל הַזְּמַן שֶׁבָּעוֹלָם לֹא יַסְפִּיק כְּדֵי לֶאֱכֹל מֵהֶם. רַק עֵץ אֶחָד יוֹצֵא מִן הַכְּלָל - אֶת פִּרְיוֹ אָסוּר לֶאֱכֹל: "וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ... בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת". אָז מָה? אָסוּר וְדַי! הֶחָסֵר לָנוּ כָּאן אֹכֶל?!... אֲבָל אָז בָּא הַנָּחָשׁ וְלוֹחֵשׁ כָּל מִינֵי דְּבָרִים: כְּדַאי לֶאֱכֹל, הָעֵינַיִם יִפָּקְחוּ, תַּשְׂכִּילוּ וְתַחְכִּימוּ, תָּבִינוּ דְּבָרִים חֲדָשִׁים. כְּדַאי, כְּדַאי... וְהָאִשָּׁה - הִתְפַּתְּתָה. אָכְלָה, הֶאֱכִילָה אֶת בַּעֲלָהּ וְהַהֶמְשֵׁךְ יָדוּעַ: הַגֵּרוּשׁ מִגַּן עֵדֶן, הַמָּוֶת, קְשָׁיֵי הַפַּרְנָסָה, כָּל צָרוֹתֵינוּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה. אַךְ הַאִם כָּךְ הָיוּ אָמְנָם פְּנֵי הַדְּבָרִים? לֹא בְּדִיּוּק. נְעַיֵּן בַּפָּסוּק וְנִרְאֶה, שֶׁהַסֵּדֶר שׁוֹנֶה בִּפְרָט קָטָן. קָטָן, אַךְ מַשְׁמָעוּתִי בְּיוֹתֵר. אֵיךְ הִתְפַּתְּתָה הָאִשָּׁה? "וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל, וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם, וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל, וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל". סֵדֶר הַשְּׁלַבִּים מְעוֹרֵר תְּמִיהָה. הַנָּחָשׁ דִּבֵּר עַל הַהַשְׂכָּלָה, הֵסִית בִּגְלַל תְּכוּנַת "יְדִיעַת הַטּוֹב וְהָרָע", וְהִנֵּה בַּפָּסוּק מוֹפִיעַ טַעַם זֶה בָּאַחֲרוֹנָה! מָה הַסִּבָּה לְכָךְ? כְּשֶׁנִּתְבּוֹנֵן בַּדָּבָר נִרְאֶה, שֶׁהַתּוֹרָה מְלַמֶּדֶת אוֹתָנוּ דָּבָר נִפְלָא. נַסְבִּיר אוֹתוֹ בְּסִפּוּר מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה: לִפְנֵי עֶשְׂרוֹת שָׁנִים, כַּאֲשֶׁר הַכְּפִירָה עָשְׂתָה שַׁמּוֹת בַּנֹּעַר, רַחְמָנָא לִצְלַן, לָמַד בְּאַחַת הַיְּשִׁיבוֹת בָּחוּר לֹא כִּשְׁרוֹנִי בִּמְיֻחָד. מִכֵּיוָן שֶׁלִּמּוּד הַתּוֹרָה לֹא שָׁבָה אֶת לִבּוֹ, וּלְעֻמַּת זֹאת קָרְצוּ לוֹ חַיֵּי הַהוֹלֵלוּת, לֹא עָמַד בְּפִתּוּיֵי הַיֵּצֶר. נָשַׁר מִן הַיְּשִׁיבָה וְנִסְחַף לְתוֹךְ חַיֵּי הַחֻלִּין. עָבְרוּ שָׁנִים. אוֹתוֹ בָּחוּר הָלַךְ בִּרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר, וְהִנֵּה רֹאשׁ הַיְּשִׁיבָה פּוֹסֵעַ מוּלוֹ. לֹא יָכוֹל הָיָה לְהִתְעַלֵּם. עַל כָּרְחוֹ עָצַר וְאָמַר "שָׁלוֹם", וְכָל פַּרְצוּפוֹ הֶאֱדִים מִבּוּשָׁה. הַלְּבוּשׁ שֶׁלּוֹ, רֹאשׁוֹ הַמְּגֻלֶּה, וּבִכְלָל, הוֹפָעָתוֹ הַזּוֹלָה - אֶל מוּל הַדְרַת הַפָּנִים וְהַלְּבוּשׁ הָרַבָּנִי שֶׁל רֹאשׁ הַיְּשִׁיבָה... נָתַן בּוֹ רֹאשׁ הַיְּשִׁיבָה מַבָּט חוֹמֵל וְשָׁאַל: "הֵיכָן אַתָּה? לְאָן נֶעֱלַמְתָּ? עַד הֵיכָן הִדַּרְדַּרְתָּ?" מִיָּד נִצְנֵץ בּוֹ רַעְיוֹן גְּאוֹנִי, וְהוּא עָנָה בְּחֻצְפָּה: "לֹא הִדַּרְדַּרְתִּי, רַבִּי, פָּשׁוּט הָיוּ לִי שְׁאֵלוֹת בֶּאֱמוּנָה... כָּל מִינֵי סְפֵקוֹת... וְהֶחְלַטְתִּי לַעֲזֹב אֶת הַיְּשִׁיבָה. אַדְּרַבָּה, אִם כְּבוֹדוֹ יוּכַל לַעֲנוֹת לִי עַל שְׁאֵלוֹתַי וּלְשַׁכְנְעֵנִי - אָשׁוּב בְּרָצוֹן לְבֵית-הַמִּדְרָשׁ"... חִיֵּךְ הָרַב. הוּא לֹא יִפֹּל בַּמַּלְכֹּדֶת! פָּתַח פִּיו וְעָנָה בְּפִקְּחוּת: "שְׁמַע נָא, אִלּוּ הָיוּ לְךָ שְׁאֵלוֹת בֶּאֱמֶת - הַאֲמֵן לִי שֶׁיֵּשׁ לִי תְּשׁוּבוֹת עֲלֵיהֶן. וְלֹא הָיִיתָ צָרִיךְ לְחַכּוֹת עַד שֶׁתִּפְגֹּשׁ אוֹתִי בְּמִקְרֶה בָּרְחוֹב, יָכֹלְתָּ לִשְׁאֹל אוֹתִי אָז, בַּיְּשִׁיבָה... אֶלָּא מָה? אֶצְלְךָ הָיָה הַתַּהֲלִיךְ הָפוּךְ: קֹדֶם כֹּל, רָצִיתָ לְהִתְפַּקֵּר וְלַעֲזֹב אֶת הַיְּשִׁיבָה, וְאָז הִתְעוֹרְרָה הַ'שְּׁאֵלָה', 'אֵיךְ אוּכַל לְהִתְפַּקֵּר? וַהֲרֵי אֲנִי דָּתִי'. כֵּיוָן שֶׁכָּךְ, מָצָאתָ אֶת הַתֵּרוּץ לְמַצְפּוּנְךָ כַּאֲשֶׁר הִמְצֵאתָ אֶת כָּל הַשְּׁאֵלוֹת הָאֵלּוּ בֶּאֱמוּנָה! אִם כֵּן, הֲרֵי שֶׁהַשְּׁאֵלוֹת שֶׁלְּךָ הֵן לְמַעֲשֶׂה תְּשׁוּבוֹת, וְעַל תְּשׁוּבוֹת אֵינֶנִּי יָכוֹל לַעֲנוֹת..." וּפְנֵי הַתַּלְמִיד לְשֶׁעָבַר - חָפוּ. זֶה מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה: קֹדֶם כֹּל, רָאֲתָה הָאִשָּׁה שֶׁהָעֵץ טוֹב לְמַאֲכָל וְרָצְתָה פָּשׁוּט לִטְעֹם מִמֶּנּוּ. הִיא גַּם רָאֲתָה שֶׁהוּא תַּאֲוָה לָעֵינַיִם וְחָמְדָה אוֹתוֹ. אֲבָל אָז הִתְעוֹרְרָה בְּלִבָּהּ הַשְּׁאֵלָה: 'הֲרֵי אָסוּר'. בָּא הַתֵּרוּץ: פִּתּוּיֵי הַנָּחָשׁ וְהַתֵּאוֹרְיָה שֶׁל הַהַשְׂכָּלָה. מֵעַכְשָׁו, תָּמִיד כְּשֶׁתִּרְאוּ מִישֶׁהוּ שֶׁמְּדַקְלֵם עַל שְׁאֵלוֹת-כִּבְיָכוֹל בֶּאֱמוּנָה וְעוֹד כָּל מִינֵי הִתְחַכְּמֻיּוֹת בְּדוֹמֶה לְכָךְ, תַּגִּידוּ לוֹ: הָרַמְבַּ"ם הָיָה יוֹתֵר פִּקֵּחַ מִמְּךָ, וְגַם הַבֶּן אִישׁ חַי וְהַבָּאבָּא סָאלִי זצ"ל. אֶלָּא מָה? רָצִיתָ לְהִתְפַּקֵּר וְחִפַּשְׂתָּ תֵּרוּץ, וְעַל תֵּרוּצִים אֵין מַה לַּעֲנוֹת! אֲנַחְנוּ אֵינֶנּוּ רוֹצִים לַחְטֹא, עַל כֵּן אֵינֶנּוּ מְחַפְּשִׂים תֵּרוּצִים... (מַעְיַן הַשָּׁבוּעַ)