Otzarot-Article

"אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת מָמוֹנָם וְלֹא קָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם, דַּיֵּנוּ!" - עַל הַיָּם רָאוּ מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים נִסִּים, בַּיָּם זָכוּ לְגִלּוּי שְׁכִינָה, "זֶה אֵ-לִי וְאַנְוֵהוּ", רָאֲתָה שִׁפְחָה עַל הַיָּם מַה שֶּׁלֹּא רָאָה יְחֶזְקֵאל בַּחֲזוֹנוֹ", הִגִּיעוּ לְרוֹמְמוּת שִׁירָה בְּדַרְגַּת הַשִּׁירָה שֶׁלֶּעָתִיד לָבוֹא - וְאִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת מָמוֹנָם וְלֹא קָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם, דַּיֵּנוּ! אֵיךְ יוּבַן הַדָּבָר?

וְאָנוּ יוֹדְעִים שֶׁיָּפָה עֲנִיּוּת לְיִשְׂרָאֵל, כְּרִתְמָה אֲדֻמָּה לְסוּס לָבָן (חֲגִיגָה ט:). וּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ טָעַן: בִּשְׁבִיל כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁהִשְׁפַּעְתָּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל עַד שֶׁאָמְרוּ 'דַּי', הוּא גָּרַם שֶׁעָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל. שֶׁנֶּאֱמַר: "וְדִי זָהָב". וְהוֹדָה לְמֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכֶסֶף הִרְבֵּיתִי לָהֶם, וְזָהָב עָשׂוּ לַבַּעַל". הֲרֵי שֶׁאֵין הָעֹשֶׁר מַעְלָה, וְתוֹצְאוֹתָיו עֲגוּמוֹת!

וּבֵאֵר מָרָן הַחֲתַם סוֹפֵר, שֶׁמִּבִּזַּת מִצְרַיִם לֹא אֵרַע רַע, וְשִׁמְּשָׁה לַעֲשִׂיַּת הַמִּשְׁכָּן. וְאִלּוּ בִּזַּת הַיָּם, הִיא שֶׁשִּׁמְּשָׁה לָעֵגֶל.

וְיֵשׁ לְהָבִין, מַדּוּעַ הָיְתָה בִּזַּת מִצְרַיִם חִיּוּבִית וּבִזַּת הַיָּם שְׁלִילִית. וּשְׁתֵּי תְּשׁוּבוֹת בַּדָּבָר, וּבִשְׁתֵּיהֶן לְקָחִים חֲשׁוּבִים. הָאַחַת, שֶׁעַל בִּזַּת מִצְרַיִם נִצְטַוּוּ מִפִּי עֶלְיוֹן, וְקִיְּמוּהָ לִשְׁמָהּ. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּזַּת הַיָּם, שֶׁלֹּא הָיָה לְגַבֶּיהָ צִוּוּי. וְהַלֶּקַח לְגַבֵּינוּ, שֶׁאִם הָאָדָם מְקַיֵּם חוֹבָתוֹ לְפַרְנָסָתוֹ וּפַרְנָסַת בְּנֵי בֵּיתוֹ - וְיֵשׁ בָּהּ מִשּׁוּם עִסּוּק בִּדְבַר מִצְוָה - וּמַקְפִּיד הוּא שֶׁיְּהֵא עַל פִּי גִּדְרֵי הַהֲלָכָה בְּכָל עִנְיְנֵי מַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ, וַדַּאי יְהֵא מָמוֹנוֹ לִבְרָכָה וְלֹא לְתַקָּלָה. אֲבָל הַחוֹטֵף אֶת הָעֹשֶׁר, סוֹפוֹ נֶאֱבָד מִן הָעוֹלָם, כְּקֹרַח וּכְהָמָן.

וְהַתְּשׁוּבָה הַשְּׁנִיָּה: בְּצֵאתָם מִמִּצְרַיִם הָיוּ חַסְרֵי כֹּל, בְּדִין עָסְקוּ בָּרְכוּשׁ הַגָּדוֹל. אֲבָל לְאַחַר שֶׁצְּבָרוּהוּ, וְ"אֵין לְךָ כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא הֶעֱלָה עִמּוֹ תִּשְׁעִים חֲמוֹרִים טְעוּנִים כֶּסֶף וְזָהָב וּשְׂמָלוֹת" - מַה לָּכֶם לִפְשֹׁט עַל הַחֲלָלִים לְבִזַּת הַיָּם? מַה תַּעֲשׂוּ בְּכֹה הַרְבֵּה כֶּסֶף וְזָהָב? תַּאֲוָה זָרָה הִיא, וְלֹא תִּהְיֶה לִבְרָכָה!

יוֹם אֶחָד, אַבָּא עָשִׁיר מְאֹד לָקַח אֶת בְּנוֹ לְטִיּוּל בְּאֵזוֹר הַכְּפָר, בְּמַטָּרָה לְהַרְאוֹת לוֹ עַד כַּמָּה אֲנָשִׁים יְכוֹלִים לִהְיוֹת עֲנִיִּים. הֵם שָׁהוּ מִסְפַּר יָמִים וְלֵילוֹת בַּחַוָּה אֵצֶל מִשְׁפָּחָה עֲנִיָּה מְאוֹד. בְּחָזְרָם מֵהַטִּיּוּל שָׁאַל הָאָב אֶת בְּנוֹ: "אֵיךְ הָיָה הַטִּיּוּל...? נֶהֱנֵיתָ...?".

"הָיָה מַדְהִים, אַבָּא".

"הַאִם רָאִיתָ עַד כַּמָּה עֲנִיִּים יְכוֹלִים אֲנָשִׁים לִהְיוֹת?", שָׁאַל הָאָב.

"כֵּן". עָנָה הַבֵּן. "אָז מַה לָּמַדְתָּ מֵהַטִּיּוּל, בֵּן?", שָׁאַל הָאָב.

"רָאִיתִי שֶׁלָּנוּ יֵשׁ כֶּלֶב אֶחָד וְלָהֶם יֵשׁ אַרְבָּעָה", עָנָה לוֹ בְּנוֹ. "לָנוּ יֵשׁ בְּרֵכָה שֶׁמַּגִּיעָה עַד אֶמְצַע הֶחָצֵר וְלָהֶם יֵשׁ אֲפִיק נַחַל שֶׁאֵין לוֹ סוֹף. לָנוּ יֵשׁ גּוּפֵי תְּאוּרָה מְיֻבָּאִים בַּגִּנָּה, לָהֶם יֵשׁ אֶת הַכּוֹכָבִים הַמְנַצְנְצִים כְּיַהֲלוֹמִים בִּשְׁמֵי הַלַּיְלָה. מִרְפֶּסֶת הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁלָּנוּ מַגִּיעָה עַד לַחֲצַר הַשְּׁכֵנִים, לָהֶם יֵשׁ אֶת כָּל הָאֹפֶק. לָנוּ יֵשׁ פִּסַּת קַרְקַע לִחְיוֹת עָלֶיהָ, לָהֶם יֵשׁ שְׁטָחִים עֲצוּמִים שֶׁמַּגִּיעִים מֵעֵבֶר לְמַה שֶּׁנִּתָּן לִרְאוֹת. אֲנַחְנוּ קוֹנִים אֶת הָאֹכֶל שֶׁלָּנוּ, וְהֵם מְגַדְּלִים אֶת שֶׁלָּהֶם. לָנוּ יֵשׁ חוֹמוֹת מִסָּבִיב לִרְכוּשֵׁנוּ כְּדֵי שֶׁיָּגֵנּוּ עָלֵינוּ, וְלָהֶם יֵשׁ חֲבֵרִים שֶׁמְּגִנִּים עֲלֵיהֶם".

דִּבְרֵי הַבֵּן הוֹתִירוּ אֶת הָאָב הָמוּם, וְהַבֵּן הוֹסִיף: "תּוֹדָה, אַבָּא, שֶׁהֶרְאֵתָּ לִי כַּמָּה עֲנִיִּים אֲנַחְנוּ. לִמַּדְתָּ אוֹתִי שֶׁהַכֹּל יַחֲסִי, מַה שֶּׁאֶחָד רוֹאֶה כַּחֲסַר עֵרֶךְ, הַשֵּׁנִי רוֹאֶה כְּאוֹצָר... זְמַן רַב מִדַּי הִתְעַסַּקְתִּי עִם מַה שֶּׁאֵין לִי, בִּמְקוֹם עִם מַה שֶּׁיֵּשׁ לִי לְהַצִּיעַ. תּוֹדָה, אַבָּא!".

זוֹ כַּוָּנַת חָזָ"ל בְּאָמְרָם "אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ" (אָבוֹת ד-א). הֶעָשִׁיר הוּא הָאָדָם הַמִּסְתַּפֵּק בְּמוּעָט וְשָׂמֵחַ בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ. כְּשֶׁהָאָדָם שָׂמֵחַ בְּמַה שֶּׁהִשִּׂיג וְאֵינֶנּוּ מִצְטַעֵר עַל מַה שֶּׁאֵין לוֹ, הוּא עָשִׁיר בֶּאֱמֶת – רַק כָּךְ נִתָּן לִהְיוֹת מְאֻשָּׁר. עָלֵינוּ תָּמִיד לְהִסְתַּכֵּל עַל מַה שֶּׁכֵּן יֵשׁ וּלְחַפֵּשׂ בּוֹ אֶת הַטּוֹב. כַּאֲשֶׁר אָדָם יִתְבּוֹנֵן בַּטּוֹב שֶׁבּוֹרֵא עוֹלָם מַעֲנִיק לוֹ, הוּא יָבוֹא לִידֵי שִׂמְחָה תָּמִיד. אָז הַאִם אַתָּה עָשִׁיר אוֹ עָנִי? תָּלוּי אֵיךְ אַתָּה מִסְתַּכֵּל עַל זֶה... (מַעְיַן הַמּוֹעֵד)

	סוכות תשפ"ג
	אֶתְרוֹג שֶׁל אֶלֶף דּוֹלָר
	"אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת מָמוֹנָם וְלֹא קָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם, דַּיֵּנוּ!" - עַל הַיָּם רָאוּ מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים נִסִּים, בַּיָּם זָכוּ לְגִלּוּי שְׁכִינָה, "זֶה אֵ-לִי וְאַנְוֵהוּ", רָאֲתָה שִׁפְחָה עַל הַיָּם מַה שֶּׁלֹּא רָאָה יְחֶזְקֵאל בַּחֲזוֹנוֹ", הִגִּיעוּ לְרוֹמְמוּת שִׁירָה בְּדַרְגַּת הַשִּׁירָה שֶׁלֶּעָתִיד לָבוֹא - וְאִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת מָמוֹנָם וְלֹא קָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם, דַּיֵּנוּ! אֵיךְ יוּבַן הַדָּבָר? וְאָנוּ יוֹדְעִים שֶׁיָּפָה עֲנִיּוּת לְיִשְׂרָאֵל, כְּרִתְמָה אֲדֻמָּה לְסוּס לָבָן (חֲגִיגָה ט:). וּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ טָעַן: בִּשְׁבִיל כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁהִשְׁפַּעְתָּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל עַד שֶׁאָמְרוּ 'דַּי', הוּא גָּרַם שֶׁעָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל. שֶׁנֶּאֱמַר: "וְדִי זָהָב". וְהוֹדָה לְמֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכֶסֶף הִרְבֵּיתִי לָהֶם, וְזָהָב עָשׂוּ לַבַּעַל". הֲרֵי שֶׁאֵין הָעֹשֶׁר מַעְלָה, וְתוֹצְאוֹתָיו עֲגוּמוֹת! וּבֵאֵר מָרָן הַחֲתַם סוֹפֵר, שֶׁמִּבִּזַּת מִצְרַיִם לֹא אֵרַע רַע, וְשִׁמְּשָׁה לַעֲשִׂיַּת הַמִּשְׁכָּן. וְאִלּוּ בִּזַּת הַיָּם, הִיא שֶׁשִּׁמְּשָׁה לָעֵגֶל. וְיֵשׁ לְהָבִין, מַדּוּעַ הָיְתָה בִּזַּת מִצְרַיִם חִיּוּבִית וּבִזַּת הַיָּם שְׁלִילִית. וּשְׁתֵּי תְּשׁוּבוֹת בַּדָּבָר, וּבִשְׁתֵּיהֶן לְקָחִים חֲשׁוּבִים. הָאַחַת, שֶׁעַל בִּזַּת מִצְרַיִם נִצְטַוּוּ מִפִּי עֶלְיוֹן, וְקִיְּמוּהָ לִשְׁמָהּ. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּזַּת הַיָּם, שֶׁלֹּא הָיָה לְגַבֶּיהָ צִוּוּי. וְהַלֶּקַח לְגַבֵּינוּ, שֶׁאִם הָאָדָם מְקַיֵּם חוֹבָתוֹ לְפַרְנָסָתוֹ וּפַרְנָסַת בְּנֵי בֵּיתוֹ - וְיֵשׁ בָּהּ מִשּׁוּם עִסּוּק בִּדְבַר מִצְוָה - וּמַקְפִּיד הוּא שֶׁיְּהֵא עַל פִּי גִּדְרֵי הַהֲלָכָה בְּכָל עִנְיְנֵי מַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ, וַדַּאי יְהֵא מָמוֹנוֹ לִבְרָכָה וְלֹא לְתַקָּלָה. אֲבָל הַחוֹטֵף אֶת הָעֹשֶׁר, סוֹפוֹ נֶאֱבָד מִן הָעוֹלָם, כְּקֹרַח וּכְהָמָן. וְהַתְּשׁוּבָה הַשְּׁנִיָּה: בְּצֵאתָם מִמִּצְרַיִם הָיוּ חַסְרֵי כֹּל, בְּדִין עָסְקוּ בָּרְכוּשׁ הַגָּדוֹל. אֲבָל לְאַחַר שֶׁצְּבָרוּהוּ, וְ"אֵין לְךָ כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא הֶעֱלָה עִמּוֹ תִּשְׁעִים חֲמוֹרִים טְעוּנִים כֶּסֶף וְזָהָב וּשְׂמָלוֹת" - מַה לָּכֶם לִפְשֹׁט עַל הַחֲלָלִים לְבִזַּת הַיָּם? מַה תַּעֲשׂוּ בְּכֹה הַרְבֵּה כֶּסֶף וְזָהָב? תַּאֲוָה זָרָה הִיא, וְלֹא תִּהְיֶה לִבְרָכָה! יוֹם אֶחָד, אַבָּא עָשִׁיר מְאֹד לָקַח אֶת בְּנוֹ לְטִיּוּל בְּאֵזוֹר הַכְּפָר, בְּמַטָּרָה לְהַרְאוֹת לוֹ עַד כַּמָּה אֲנָשִׁים יְכוֹלִים לִהְיוֹת עֲנִיִּים. הֵם שָׁהוּ מִסְפַּר יָמִים וְלֵילוֹת בַּחַוָּה אֵצֶל מִשְׁפָּחָה עֲנִיָּה מְאוֹד. בְּחָזְרָם מֵהַטִּיּוּל שָׁאַל הָאָב אֶת בְּנוֹ: "אֵיךְ הָיָה הַטִּיּוּל...? נֶהֱנֵיתָ...?". "הָיָה מַדְהִים, אַבָּא". "הַאִם רָאִיתָ עַד כַּמָּה עֲנִיִּים יְכוֹלִים אֲנָשִׁים לִהְיוֹת?", שָׁאַל הָאָב. "כֵּן". עָנָה הַבֵּן. "אָז מַה לָּמַדְתָּ מֵהַטִּיּוּל, בֵּן?", שָׁאַל הָאָב. "רָאִיתִי שֶׁלָּנוּ יֵשׁ כֶּלֶב אֶחָד וְלָהֶם יֵשׁ אַרְבָּעָה", עָנָה לוֹ בְּנוֹ. "לָנוּ יֵשׁ בְּרֵכָה שֶׁמַּגִּיעָה עַד אֶמְצַע הֶחָצֵר וְלָהֶם יֵשׁ אֲפִיק נַחַל שֶׁאֵין לוֹ סוֹף. לָנוּ יֵשׁ גּוּפֵי תְּאוּרָה מְיֻבָּאִים בַּגִּנָּה, לָהֶם יֵשׁ אֶת הַכּוֹכָבִים הַמְנַצְנְצִים כְּיַהֲלוֹמִים בִּשְׁמֵי הַלַּיְלָה. מִרְפֶּסֶת הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁלָּנוּ מַגִּיעָה עַד לַחֲצַר הַשְּׁכֵנִים, לָהֶם יֵשׁ אֶת כָּל הָאֹפֶק. לָנוּ יֵשׁ פִּסַּת קַרְקַע לִחְיוֹת עָלֶיהָ, לָהֶם יֵשׁ שְׁטָחִים עֲצוּמִים שֶׁמַּגִּיעִים מֵעֵבֶר לְמַה שֶּׁנִּתָּן לִרְאוֹת. אֲנַחְנוּ קוֹנִים אֶת הָאֹכֶל שֶׁלָּנוּ, וְהֵם מְגַדְּלִים אֶת שֶׁלָּהֶם. לָנוּ יֵשׁ חוֹמוֹת מִסָּבִיב לִרְכוּשֵׁנוּ כְּדֵי שֶׁיָּגֵנּוּ עָלֵינוּ, וְלָהֶם יֵשׁ חֲבֵרִים שֶׁמְּגִנִּים עֲלֵיהֶם". דִּבְרֵי הַבֵּן הוֹתִירוּ אֶת הָאָב הָמוּם, וְהַבֵּן הוֹסִיף: "תּוֹדָה, אַבָּא, שֶׁהֶרְאֵתָּ לִי כַּמָּה עֲנִיִּים אֲנַחְנוּ. לִמַּדְתָּ אוֹתִי שֶׁהַכֹּל יַחֲסִי, מַה שֶּׁאֶחָד רוֹאֶה כַּחֲסַר עֵרֶךְ, הַשֵּׁנִי רוֹאֶה כְּאוֹצָר... זְמַן רַב מִדַּי הִתְעַסַּקְתִּי עִם מַה שֶּׁאֵין לִי, בִּמְקוֹם עִם מַה שֶּׁיֵּשׁ לִי לְהַצִּיעַ. תּוֹדָה, אַבָּא!". זוֹ כַּוָּנַת חָזָ"ל בְּאָמְרָם "אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ" (אָבוֹת ד-א). הֶעָשִׁיר הוּא הָאָדָם הַמִּסְתַּפֵּק בְּמוּעָט וְשָׂמֵחַ בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ. כְּשֶׁהָאָדָם שָׂמֵחַ בְּמַה שֶּׁהִשִּׂיג וְאֵינֶנּוּ מִצְטַעֵר עַל מַה שֶּׁאֵין לוֹ, הוּא עָשִׁיר בֶּאֱמֶת – רַק כָּךְ נִתָּן לִהְיוֹת מְאֻשָּׁר. עָלֵינוּ תָּמִיד לְהִסְתַּכֵּל עַל מַה שֶּׁכֵּן יֵשׁ וּלְחַפֵּשׂ בּוֹ אֶת הַטּוֹב. כַּאֲשֶׁר אָדָם יִתְבּוֹנֵן בַּטּוֹב שֶׁבּוֹרֵא עוֹלָם מַעֲנִיק לוֹ, הוּא יָבוֹא לִידֵי שִׂמְחָה תָּמִיד. אָז הַאִם אַתָּה עָשִׁיר אוֹ עָנִי? תָּלוּי אֵיךְ אַתָּה מִסְתַּכֵּל עַל זֶה... (מַעְיַן הַמּוֹעֵד)