Otzarot-Article

"וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹקֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ" (ל-ב) אֲנָשִׁים רַבִּים מַרְגִּישִׁים תְּחוּשָׁה מוּזָרָה בַּיָּמִים הַנּוֹרָאִים – הֵם חָשִׁים שֶׁהַהִתְנַהֲגוּת שֶׁלָּנוּ בְּיָמִים אֵלֶּה אֵינָהּ אֶלָּא מִשְׂחָק. אָדָם מִצְטַעֵר עַל מַעֲשָׂיו הָרָעִים וּמַבְטִיחַ לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיַּחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה. אַךְ בְּפֹעַל, זְמַן קָצָר לְאַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים הוּא חוֹזֵר לְאוֹתוֹ מַסְלוּל וְעוֹשֶׂה שׁוּב אוֹתָן עֲבֵרוֹת. הַאִם כָּל הַפְּעֻלּוֹת הָאֵלֶּה אֵינָן אֶלָּא מִשְׂחָק?

מַדּוּעַ, אִם כֵּן, גְּדוֹלֵי הַמּוּסָר מוֹרִים לָנוּ לֹא לְהִתְיָאֵשׁ, לְהַמְשִׁיךְ בַּתְּקוּפָה הַזּוֹ לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה וּבְתַחֲנוּנִים, לְקַבֵּל קַבָּלוֹת וְלַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה עַל מַעֲשֵׂינוּ? יֵשׁ מָשָׁל נִפְלָא עַל כָּךְ –

לְאִיצִיק הָיָה מוּסָךְ בְּבַעֲלוּתוֹ, וְהָיָה לוֹ עוֹבֵד וּשְׁמוֹ יוֹסִי. יוֹם אֶחָד פּוֹנֶה אִיצִיק לְיוֹסִי וְאוֹמֵר לוֹ: "בְּשָׁעָה טוֹבָה זָכִיתִי לְאָרֵס אֶת בִּתִּי עִם בָּחוּר תַּלְמִיד חָכָם, וְלָכֵן, שָׁבוּעַ יָמִים לִפְנֵי הַחֲתֻנָּה - הַמּוּסָךְ יִהְיֶה סָגוּר. גַּם אַתָּה, יוֹסִי, תִּזְכֶּה לְחֻפְשָׁה בַּת שָׁבוּעַ יָמִים עַל חֶשְׁבּוֹנִי".

וְאָכֵן, מִסְפַּר יָמִים לִפְנֵי הַחֲתֻנָּה סָגַר אִיצִיק אֶת הַמּוּסָךְ וְתָלָה שֶׁלֶט בּוֹ כָּתַב, כִּי לְאוֹר שִׂמְחָה מִשְׁפַּחְתִּית, הַמּוּסָךְ יִסָּגֵר לְמֶשֶׁךְ שָׁבוּעַ, מִיּוֹם רִאשׁוֹן עַד יוֹם רִאשׁוֹן שֶׁאַחֲרָיו.

אִיצִיק נָסַע לְבֵיתוֹ, נִכְנַס לְאַמְבַּטְיָה מְלֵאָה בְּסַבּוֹן רֵיחָנִי וְשִׁפְשֵׁף אֶת גּוּפוֹ מִסִּימָנֵי הַגְּרִיז שֶׁהָיוּ עָלָיו. הַמְּשִׂימָה הָיְתָה קָשָׁה, אַךְ לְאַחַר מַאֲמָץ רַב הִצְלִיחַ לְהַבְרִיק אֶת גּוּפוֹ וּלְהוֹרִיד מִפָּנָיו הַשְּׁחוֹרוֹת אֶת הַלִּכְלוּךְ.

בְּהַגִּיעַ יוֹם הַחֲתֻנָּה, לָבַשׁ אִיצִיק אֶת הַחֲלִיפָה הַיֻּקְרָתִית שֶׁקָּנָה לִכְבוֹד הַשִּׂמְחָה. כַּמּוּבָן, לֹא שָׁכַח לִלְבֹּשׁ גַּם אֶת הַפַּפִּיּוֹן וְלִנְעֹל אֶת הַנַּעֲלַיִם הַיֻּקְרָתִיּוֹת, וְהִגִּיעַ מִבְּעוֹד מוֹעֵד לְאוּלַם הַשְּׂמָחוֹת.

אִיצִיק עָמַד בְּפֶתַח הָאוּלָם וְקִבֵּל אֶת קְהַל הַמֻּזְמָנִים. לְפֶתַע הוֹפִיעַ יוֹסִי, הוּא חָלַף לְיַד אִיצִיק וְלֹא אָמַר לוֹ אֲפִלּוּ שָׁלוֹם. אִיצִיק הִתְפַּלֵּא עַל כָּךְ. הוּא פָּנָה לְיוֹסִי וְאָמַר לוֹ: "יוֹסִי, אֵינְךָ אוֹמֵר 'מַזָּל טוֹב' לַבּוֹס?!" יוֹסֵי הִבִּיט בְּאִיצִיק כְּלֹא מַאֲמִין וְאָמַר לוֹ: "אִיצִיק! זֶה אַתָּה?! חָשַׁבְתִּי שֶׁזֶּה מִישֶׁהוּ אַחֵר! לֹא זִהִיתִי אוֹתְךָ! אַתָּה נִרְאֶה כָּל כָּךְ שׁוֹנֶה!"

אָמַר לוֹ אִיצִיק: "יוֹסִי, אַתָּה טוֹעֶה! כָּל הַשָּׁנָה זֶה לֹא אֲנִי, רַק עַכְשָׁו אַתָּה רוֹאֶה אֶת אִיצִיק הָאֲמִתִּי"...

גַּם אָנוּ כָּל הַשָּׁנָה מִתְלַכְלְכִים בַּעֲווֹנוֹת, אַךְ הָ'אֲנִי' הָאֲמִתִּי שֶׁבָּנוּ מִתְגַּלֶּה רַק בַּיָּמִים הַלָּלוּ, בָּהֶם נֶחְשָׂפִים הַיֹּפִי, הַזֹּהַר וְהַנְּקִיּוּת שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, אוֹ-אָז נֶחְשָׂף הַיְּהוּדִי הָאֲמִתִּי בִּמְלֹא הֲדָרוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

זֶה הַזְּמַן לְהִשְׁתַּפֵּר, לְגַלּוֹת מִי אֲנַחְנוּ בֶּאֱמֶת, אֵין זוֹ הַצָּגָה...

סִפֵּר הָרַב יִשְׂרָאֵל מֵאִיר שׁוּשַׁן: כְּשֶׁבְּנוֹ הָיָה בֶּן שְׁנָתַיִם, הוּא הָיָה שׁוֹבָב גָּדוֹל. הוּא רָץ לַכְּבִישׁ, וְהָרַב שׁוּשַׁן יָדַע שֶׁאִם הוּא יִרְדֹּף אַחֲרָיו - הַיֶּלֶד יִבְרַח מַהֵר יוֹתֵר וְיִכָּנֵס לְמַצָּב שֶׁל סַכָּנָה גְּדוֹלָה, לָכֵן הוּא קָרָא לוֹ: "מוֹיְשִׁי!" הַיֶּלֶד שָׁמַע וְהִסְתּוֹבֵב אֵלָיו. הוּא עֲדַיִן לֹא הָיָה רָגוּעַ, אֲבָל בָּרֶגַע שֶׁהַיֶּלֶד פָּנָה לַאֲחוֹרָיו וְעָשָׂה פְּסִיעָה לְכִוּוּנוֹ, הוּא כְּבָר נִרְגַּע.

הַיֶּלֶד אֵינוֹ נִמְצָא לְיַד הָאַבָּא, הוּא רָחוֹק מִמֶּנּוּ, אֲבָל כְּשֶׁהוּא מְכַוֵּן אֶת פְּסִיעוֹתָיו לְכִוּוּן אָבִיו – הָאָב נִרְגָּע.

כָּל עֲבֵרָה שֶׁאָנוּ עוֹבְרִים, מַרְחִיקָה אוֹתָנוּ מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲבָל בָּרֶגַע שֶׁעוֹשִׂים פְּסִיעָה אַחַת לְכִוּוּנוֹ - הוּא כְּבָר שָׂמֵחַ. "קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה' ".

הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק רַבִּי יְחֶזְקֵאל לֵוִינְשְׁטֵיין זַצַ"ל, סִפֵּר: בְּרוּסְיָה יָדְעוּ כֻּלָּם שֶׁיֵּשׁ חֹק שֶׁקּוֹבֵעַ כִּי כָּל אֶחָד צָרִיךְ לְפַנּוֹת אֶת הַשְּׁבִיל שֶׁלְּיַד בֵּיתוֹ מִשֶּׁלֶג, וּמִי שֶׁלֹּא הָיָה מְפַנֶּה אֶת הַשֶּׁלֶג - קִבֵּל קְנָס. הַרְבֵּה זִלְזְלוּ, אֲבָל בָּרֶגַע שֶׁהַפַּקָּח הָיָה מַגִּיעַ, מִיָּד כֻּלָּם תָּפְסוּ אֶת הַמַּטְאֲטֵא וְגָרְפוּ אֶת הַשֶּׁלֶג.

אָדָם אֶחָד הִמְשִׁיךְ לְזַלְזֵל. הוּא אָמְנָם הִבְחִין בַּפַּקָּח, אַךְ לֹא הִתְיַחֵס, וְקָרָא עִתּוֹן. הַפַּקָּח כָּעַס מְאֹד, הוּא נֶעֱצַר לְיָדוֹ וְנָתַן לוֹ קְנָס. אוֹתוֹ אָדָם הִתְרַעֵם וְאָמַר: "סְלִיחָה, אָדוֹן פַּקָּח, לָמָּה רַק לִי נָתַתָּ קְנָס? גַּם לָהֶם יֵשׁ שֶׁלֶג עַל הַשְּׁבִיל"...

אָמַר לוֹ הַפַּקָּח: "נָכוֹן, לְכֻלָּם יֵשׁ שֶׁלֶג, אֲבָל לְפָחוֹת הֵם לָקְחוּ אֶת הַמַּטְאֲטֵא בַּיָּד. אַךְ אַתָּה גַּם אֶת הַמַּטְאֲטֵא לֹא לָקַחְתָּ".

צָעַק רַבִּי יְחֶזְקֵאל לֵוִינְשְׁטֵיין: "לְכָל הַפָּחוֹת נִקַּח אֶת הַמַּטְאֲטֵא בַּיָּד, נִתְכּוֹנֵן לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ, לְטַאטֵא אֶת הַשֶּׁלֶג מֵעַל הַלֵּב. כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹאֶה שֶׁבַּיָּמִים הַנּוֹרָאִים עוֹשִׂים אֵיזוֹשֶׁהִי פְּעֻלָּה, לוֹקְחִים אֶת הַמַּטְאֲטֵא, יֵשׁ בְּכָךְ הוֹדָעָה עַל שִׁנּוּי. (אֱמוּנָה שְׁלֵמָה)

	יום כיפור תשפ"ג
	כֹּחָהּ שֶׁל תְּפִלָּה
	"וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹקֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ" (ל-ב) אֲנָשִׁים רַבִּים מַרְגִּישִׁים תְּחוּשָׁה מוּזָרָה בַּיָּמִים הַנּוֹרָאִים – הֵם חָשִׁים שֶׁהַהִתְנַהֲגוּת שֶׁלָּנוּ בְּיָמִים אֵלֶּה אֵינָהּ אֶלָּא מִשְׂחָק. אָדָם מִצְטַעֵר עַל מַעֲשָׂיו הָרָעִים וּמַבְטִיחַ לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיַּחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה. אַךְ בְּפֹעַל, זְמַן קָצָר לְאַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים הוּא חוֹזֵר לְאוֹתוֹ מַסְלוּל וְעוֹשֶׂה שׁוּב אוֹתָן עֲבֵרוֹת. הַאִם כָּל הַפְּעֻלּוֹת הָאֵלֶּה אֵינָן אֶלָּא מִשְׂחָק? מַדּוּעַ, אִם כֵּן, גְּדוֹלֵי הַמּוּסָר מוֹרִים לָנוּ לֹא לְהִתְיָאֵשׁ, לְהַמְשִׁיךְ בַּתְּקוּפָה הַזּוֹ לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה וּבְתַחֲנוּנִים, לְקַבֵּל קַבָּלוֹת וְלַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה עַל מַעֲשֵׂינוּ? יֵשׁ מָשָׁל נִפְלָא עַל כָּךְ – לְאִיצִיק הָיָה מוּסָךְ בְּבַעֲלוּתוֹ, וְהָיָה לוֹ עוֹבֵד וּשְׁמוֹ יוֹסִי. יוֹם אֶחָד פּוֹנֶה אִיצִיק לְיוֹסִי וְאוֹמֵר לוֹ: "בְּשָׁעָה טוֹבָה זָכִיתִי לְאָרֵס אֶת בִּתִּי עִם בָּחוּר תַּלְמִיד חָכָם, וְלָכֵן, שָׁבוּעַ יָמִים לִפְנֵי הַחֲתֻנָּה - הַמּוּסָךְ יִהְיֶה סָגוּר. גַּם אַתָּה, יוֹסִי, תִּזְכֶּה לְחֻפְשָׁה בַּת שָׁבוּעַ יָמִים עַל חֶשְׁבּוֹנִי". וְאָכֵן, מִסְפַּר יָמִים לִפְנֵי הַחֲתֻנָּה סָגַר אִיצִיק אֶת הַמּוּסָךְ וְתָלָה שֶׁלֶט בּוֹ כָּתַב, כִּי לְאוֹר שִׂמְחָה מִשְׁפַּחְתִּית, הַמּוּסָךְ יִסָּגֵר לְמֶשֶׁךְ שָׁבוּעַ, מִיּוֹם רִאשׁוֹן עַד יוֹם רִאשׁוֹן שֶׁאַחֲרָיו. אִיצִיק נָסַע לְבֵיתוֹ, נִכְנַס לְאַמְבַּטְיָה מְלֵאָה בְּסַבּוֹן רֵיחָנִי וְשִׁפְשֵׁף אֶת גּוּפוֹ מִסִּימָנֵי הַגְּרִיז שֶׁהָיוּ עָלָיו. הַמְּשִׂימָה הָיְתָה קָשָׁה, אַךְ לְאַחַר מַאֲמָץ רַב הִצְלִיחַ לְהַבְרִיק אֶת גּוּפוֹ וּלְהוֹרִיד מִפָּנָיו הַשְּׁחוֹרוֹת אֶת הַלִּכְלוּךְ. בְּהַגִּיעַ יוֹם הַחֲתֻנָּה, לָבַשׁ אִיצִיק אֶת הַחֲלִיפָה הַיֻּקְרָתִית שֶׁקָּנָה לִכְבוֹד הַשִּׂמְחָה. כַּמּוּבָן, לֹא שָׁכַח לִלְבֹּשׁ גַּם אֶת הַפַּפִּיּוֹן וְלִנְעֹל אֶת הַנַּעֲלַיִם הַיֻּקְרָתִיּוֹת, וְהִגִּיעַ מִבְּעוֹד מוֹעֵד לְאוּלַם הַשְּׂמָחוֹת. אִיצִיק עָמַד בְּפֶתַח הָאוּלָם וְקִבֵּל אֶת קְהַל הַמֻּזְמָנִים. לְפֶתַע הוֹפִיעַ יוֹסִי, הוּא חָלַף לְיַד אִיצִיק וְלֹא אָמַר לוֹ אֲפִלּוּ שָׁלוֹם. אִיצִיק הִתְפַּלֵּא עַל כָּךְ. הוּא פָּנָה לְיוֹסִי וְאָמַר לוֹ: "יוֹסִי, אֵינְךָ אוֹמֵר 'מַזָּל טוֹב' לַבּוֹס?!" יוֹסֵי הִבִּיט בְּאִיצִיק כְּלֹא מַאֲמִין וְאָמַר לוֹ: "אִיצִיק! זֶה אַתָּה?! חָשַׁבְתִּי שֶׁזֶּה מִישֶׁהוּ אַחֵר! לֹא זִהִיתִי אוֹתְךָ! אַתָּה נִרְאֶה כָּל כָּךְ שׁוֹנֶה!" אָמַר לוֹ אִיצִיק: "יוֹסִי, אַתָּה טוֹעֶה! כָּל הַשָּׁנָה זֶה לֹא אֲנִי, רַק עַכְשָׁו אַתָּה רוֹאֶה אֶת אִיצִיק הָאֲמִתִּי"... גַּם אָנוּ כָּל הַשָּׁנָה מִתְלַכְלְכִים בַּעֲווֹנוֹת, אַךְ הָ'אֲנִי' הָאֲמִתִּי שֶׁבָּנוּ מִתְגַּלֶּה רַק בַּיָּמִים הַלָּלוּ, בָּהֶם נֶחְשָׂפִים הַיֹּפִי, הַזֹּהַר וְהַנְּקִיּוּת שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, אוֹ-אָז נֶחְשָׂף הַיְּהוּדִי הָאֲמִתִּי בִּמְלֹא הֲדָרוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. זֶה הַזְּמַן לְהִשְׁתַּפֵּר, לְגַלּוֹת מִי אֲנַחְנוּ בֶּאֱמֶת, אֵין זוֹ הַצָּגָה... סִפֵּר הָרַב יִשְׂרָאֵל מֵאִיר שׁוּשַׁן: כְּשֶׁבְּנוֹ הָיָה בֶּן שְׁנָתַיִם, הוּא הָיָה שׁוֹבָב גָּדוֹל. הוּא רָץ לַכְּבִישׁ, וְהָרַב שׁוּשַׁן יָדַע שֶׁאִם הוּא יִרְדֹּף אַחֲרָיו - הַיֶּלֶד יִבְרַח מַהֵר יוֹתֵר וְיִכָּנֵס לְמַצָּב שֶׁל סַכָּנָה גְּדוֹלָה, לָכֵן הוּא קָרָא לוֹ: "מוֹיְשִׁי!" הַיֶּלֶד שָׁמַע וְהִסְתּוֹבֵב אֵלָיו. הוּא עֲדַיִן לֹא הָיָה רָגוּעַ, אֲבָל בָּרֶגַע שֶׁהַיֶּלֶד פָּנָה לַאֲחוֹרָיו וְעָשָׂה פְּסִיעָה לְכִוּוּנוֹ, הוּא כְּבָר נִרְגַּע. הַיֶּלֶד אֵינוֹ נִמְצָא לְיַד הָאַבָּא, הוּא רָחוֹק מִמֶּנּוּ, אֲבָל כְּשֶׁהוּא מְכַוֵּן אֶת פְּסִיעוֹתָיו לְכִוּוּן אָבִיו – הָאָב נִרְגָּע. כָּל עֲבֵרָה שֶׁאָנוּ עוֹבְרִים, מַרְחִיקָה אוֹתָנוּ מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲבָל בָּרֶגַע שֶׁעוֹשִׂים פְּסִיעָה אַחַת לְכִוּוּנוֹ - הוּא כְּבָר שָׂמֵחַ. "קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה' ". הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק רַבִּי יְחֶזְקֵאל לֵוִינְשְׁטֵיין זַצַ"ל, סִפֵּר: בְּרוּסְיָה יָדְעוּ כֻּלָּם שֶׁיֵּשׁ חֹק שֶׁקּוֹבֵעַ כִּי כָּל אֶחָד צָרִיךְ לְפַנּוֹת אֶת הַשְּׁבִיל שֶׁלְּיַד בֵּיתוֹ מִשֶּׁלֶג, וּמִי שֶׁלֹּא הָיָה מְפַנֶּה אֶת הַשֶּׁלֶג - קִבֵּל קְנָס. הַרְבֵּה זִלְזְלוּ, אֲבָל בָּרֶגַע שֶׁהַפַּקָּח הָיָה מַגִּיעַ, מִיָּד כֻּלָּם תָּפְסוּ אֶת הַמַּטְאֲטֵא וְגָרְפוּ אֶת הַשֶּׁלֶג. אָדָם אֶחָד הִמְשִׁיךְ לְזַלְזֵל. הוּא אָמְנָם הִבְחִין בַּפַּקָּח, אַךְ לֹא הִתְיַחֵס, וְקָרָא עִתּוֹן. הַפַּקָּח כָּעַס מְאֹד, הוּא נֶעֱצַר לְיָדוֹ וְנָתַן לוֹ קְנָס. אוֹתוֹ אָדָם הִתְרַעֵם וְאָמַר: "סְלִיחָה, אָדוֹן פַּקָּח, לָמָּה רַק לִי נָתַתָּ קְנָס? גַּם לָהֶם יֵשׁ שֶׁלֶג עַל הַשְּׁבִיל"... אָמַר לוֹ הַפַּקָּח: "נָכוֹן, לְכֻלָּם יֵשׁ שֶׁלֶג, אֲבָל לְפָחוֹת הֵם לָקְחוּ אֶת הַמַּטְאֲטֵא בַּיָּד. אַךְ אַתָּה גַּם אֶת הַמַּטְאֲטֵא לֹא לָקַחְתָּ". צָעַק רַבִּי יְחֶזְקֵאל לֵוִינְשְׁטֵיין: "לְכָל הַפָּחוֹת נִקַּח אֶת הַמַּטְאֲטֵא בַּיָּד, נִתְכּוֹנֵן לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ, לְטַאטֵא אֶת הַשֶּׁלֶג מֵעַל הַלֵּב. כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹאֶה שֶׁבַּיָּמִים הַנּוֹרָאִים עוֹשִׂים אֵיזוֹשֶׁהִי פְּעֻלָּה, לוֹקְחִים אֶת הַמַּטְאֲטֵא, יֵשׁ בְּכָךְ הוֹדָעָה עַל שִׁנּוּי. (אֱמוּנָה שְׁלֵמָה)