Otzarot-Article

"כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם" (לב-כ) אָמְרוּ חֲזַ"ל: "אָמַר רַב דּוֹסְתַאי בֶּן יְהוּדָה, אַל תִּקְרֵי 'לֹא אֵמֻן בָּם' אֶלָּא 'לֹא אָמֵן בָּם', שֶׁלֹּא הָיוּ רוֹצִים לַעֲנוֹת אָמֵן". (סִפְרִי דְּבָרִים)

סִפֵּר הַמַּשְׁגִּיחַ, הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק הָרַב דָּן סֶגַל: רַב נִכְבָּד מֵהָעִיר תּוּנִיס הָלַךְ בַּדֶּרֶךְ בְּחֶבְרַת שְׁנַיִם מִתַּלְמִידָיו. לְפֶתַע הִתְקָרֵב יִשְׁמְעֵאלִי אֶחָד וְאִיֵּם עַל הָרַב כִּי יִרְצָחֶנּוּ נֶפֶשׁ. נָפְלוּ הַתַּלְמִידִים לְרַגְלָיו וְהִתְחַנְּנוּ כִּי יָחוּס עַל חַיֵּי רַבָּם. אִישׁ קָדוֹשׁ הוּא, הִזְהִירוּהוּ הַתַּלְמִידִים, וְעַל כָּל הַפּוֹגֵעַ בּוֹ - יָבוֹאוּ יִסּוּרִים וָחֳלָאִים שׁוֹנִים וּמְשֻׁנִּים. אַךְ כָּל תַּחֲנוּנֵיהֶם נָפְלוּ עַל אָזְנַיִם עֲרֵלוֹת. "לֹא תָּטִילוּ עָלַי אֵימָה בְּדִבְרֵיכֶם", גִּחֵךְ בְּרִשְׁעוּת. "אֶת נֶפֶשׁ הֶחָכָם הַיְּהוּדִי אֲנִי מְבַקֵּשׁ"...

הֵבִין הָרַב כִּי לֹא יַעֲלֶה בְּיָדָם לְשַׁנּוֹת אֶת כַּוָּנוֹת הַזָּדוֹן שֶׁל הַיִּשְׁמְעֵאלִי. לְפִיכָךְ, בִּקֵּשׁ לְהַצִּיל לְפָחוֹת אֶת חַיֵּי תַּלְמִידָיו.

"בָּנַי", נִפְנָה לְתַלְמִידָיו הַנֶּאֱמָנִים, "אַל נָא תְּחָרְפוּ נַפְשְׁכֶם לְמַעֲנִי. חוּשׁוּ וְהַצִּילוּ אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם, כִּי עֵינֵיכֶם הָרוֹאוֹת שֶׁבֶּן בְּלִיַּעַל זֶה מְבַקֵּשׁ רַק אֶת נַפְשִׁי. מְקַבֵּל אֲנִי עַל עַצְמִי בְּאַהֲבָה דִּין שָׁמַיִם".

הַשְּׁנַיִם הִסְּסוּ: כֵּיצַד יַפְקִירוּ אֶת רַבָּם לַחֲסָדָיו שֶׁל פֶּרֶא זֶה?! אַךְ הֶחָכָם עָמַד עַל דַּעְתּוֹ וְהֵאִיץ בָּהֶם לְהִתְרַחֵק. בִּדְמָעוֹת נִפְרְדוּ מִמֶּנּוּ הַשְּׁנַיִם. כְּשֶׁיָּצְאוּ מִטְּוַח הַסַּכָּנָה, מִהֲרוּ לָתוּר אַחַר מְקוֹם מִסְתּוֹר וְהִמְשִׁיכוּ לַעֲקֹב מִשָּׁם אַחַר הַמִּתְרַחֵשׁ.

כְּצִפּוֹר מְשַׁחֶרֶת לְטֶרֶף, עָט הַיִּשְׁמְעֵאלִי עַל קָרְבָּנוֹ. "יְהוּדִי!" נָבַח, "מַה בַּקָּשָׁתְךָ הָאַחֲרוֹנָה לִפְנֵי מוֹתְךָ?"

"רְצוֹנִי לִשְׁתּוֹת מַיִם!" הֵשִׁיב הָרַב.

הוּא נָטַל מִיַּד הַמְרַצֵּחַ אֶת הַכּוֹס, וְהֵכִין עַצְמוֹ לְבָרֵךְ אֶת בּוֹרְאוֹ בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה עֲלֵי אֲדָמוֹת. בְּרֶטֶט וּבְסִלּוּדִין, הָגָה כָּל מִלָּה: "בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ!"

בְּעוֹדוֹ לוֹגֵם מִן הַמַּיִם, הוֹפִיעַ לְפֶתַע שֵׁייח' נִכְבָּד. הַלָּה עָמַד מִיָּד עַל כַּוָּנוֹת הַזָּדוֹן שֶׁל בֶּן עַמּוֹ, וְאַף שֶׁלֹּא הָיָה מֵאוֹהֲבֵי הַיְּהוּדִים, הִתְנַגֵּד בְּאֹפֶן בִּלְתִּי מֻסְבָּר לְתָכְנִיתוֹ.

"בְּחַר לְךָ כָּל יְהוּדִי אַחֵר!" נָזַף בּוֹ בְּכַעַס, "אַךְ הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּפְגַּע בְּחָכָם זֶה!"

פָּנָיו שֶׁל הָרוֹצֵחַ הִתְכַּרְכְּמוּ בְּאַכְזָבָה, אַךְ לְמוּל עֶמְדָּתוֹ הַתַּקִּיפָה שֶׁל הַשֵּׁייח' לֹא נוֹתַר לוֹ אֶלָּא לְצַיֵּת. הָרוֹצֵחַ הַיִּשְׁמְעֵאלִי שִׁלַּח אֶת הָרַב לְדַרְכּוֹ, וּפָנָה לְחַפֵּשׂ אַחַר תַּלְמִידָיו. אַךְ הֵם מִהֲרוּ לִבְרֹחַ מִיָּד כְּשֶׁשָּׁמְעוּ אֶת חִלּוּפֵי הַדְּבָרִים, וְהִסְתַּתְּרוּ בְּמָקוֹם בָּטוּחַ. כַּעֲבֹר זְמַן, פָּגְשׁוּ הַתַּלְמִידִים שׁוּב אֶת רַבָּם, וְשִׂמְחָתָם עַל הַצָּלָתוֹ הַמֻּפְלָאָה וְהַנִּסִּית שֶׁל הָרַב לֹא יָדְעָה גְּבוּל. "יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ", אָמְרוּ "מַדּוּעַ בִּקֵּשׁ לִשְׁתּוֹת מַיִם בְּאוֹתוֹ רֶגַע גּוֹרָלִי? הַאִם הָיָה צָמֵא?"

"וַדַּאי שֶׁלֹּא!" הֱשִׁיבָם. "לֹא לְמַיִם נִזְקַקְתִּי, אֶלָּא לְבִרְכַּת 'שֶׁהַכֹּל'. שֶׁכָּךְ לִמְּדוּנִי רַבּוֹתַי: בִּרְכַּת 'שֶׁהַכֹּל' מְסֻגֶּלֶת לְבַטֵּל גַּם אֶת הַדִּינִים הַקָּשִׁים בְּיוֹתֵר כַּאֲשֶׁר הִיא נֶאֱמֶרֶת מִתּוֹךְ אֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ, שֶׁאֵין כֹּחַ בָּעוֹלָם זוּלַת כֹּחוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא".

מִבְצַע 'צוּק אֵיתָן' בְּתוֹכְכֵי עַזָּה, עִיר הַדָּמִים. מִסְפַּר חַיָּלִים נִכְנְסוּ לִרְצוּעַת עַזָּה בִּדְמָמָה, צַעַד אַחַר צַעַד, בְּלִבָּם תְּפִלָּה וּבְרוּחָם מְפַעֶמֶת הַמְּשִׂימָה הַגְּדוֹלָה - לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם, לְהָבִיא מְעַט שֶׁקֶט לְתוֹשָׁבֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּכְלָל, וּלְתוֹשָׁבֵי הַדָּרוֹם בִּפְרָט. הֵם מִתְמַקְּמִים זֶה אַחַר זֶה בִּמְקוֹמָם, מְנַסִּים לְטַשְׁטֵשׁ כָּל תְּנוּעָה חֲרִיגָה, לְבַל יִפְּלוּ בְּיַד צַלָּפֵי אוֹיְבֵינוּ, הַמְרַצְּחִים הַשְּׁפָלִים, סוֹרְקִים בְּקַפְּדָנוּת כָּל תְּנוּעָה חֲרִישִׁית סָבִיב, הֲרֵי מְצוּיִים הֵם בְּגֹב הָאֲרָיוֹת מַמָּשׁ. רַעַשׁ שְׁרִיקוֹת הַפַּצְמָרִי"ם חוֹתֵךְ מִדֵּי מִסְפַּר דַּקּוֹת אֶת הַדְּמָמָה. הַמֶּתַח בְּעִצּוּמוֹ.

עַל תְּנוּמָה קְצָרָה הֵם אֲפִלּוּ לֹא חָשְׁבוּ, אֲבָל הָרָעָב מַמָּשׁ הֵצִיק, זֶה כַּמָּה שָׁעוֹת שֶׁלֹּא נִכְנַס דְּבַר מַאֲכָל לְפִיהֶם שֶׁל הַחַיָּלִים, וְעַתָּה כְּשֶׁהִתְמַקְּמוּ בִּמְקוֹמָם, יְכוֹלִים הָיוּ לְהַכְנִיס אֶת הַיָּד לַכִּיס וּלְהוֹצִיא דְּבַר מָה שֶׁנִּשְׁלַח עַל יְדֵי תּוֹשָׁבֵי הָעֹרֶף וְנִדְחַף אֶל הַכִּיס.

חַיָּל אֶחָד, הוֹצִיא מִכִּיסוֹ וָפֶל מְצֻפֶּה, אָמְנָם שָׁבוּר לְכַמָּה חֲלָקִים, אֲבָל בְּשָׁעָה כָּזוֹ כָּל הַשְּׁבָרִים מִתְאַחִים. הוּא הִתְכַּוֵּן לִקְרֹעַ אֶת הָעֲטִיפָה, וּלְפֶתַע הִבְחִין בְּפֶתֶק הַמֻּצְמָד אֵלֶיהָ. סַקְרָנוּתוֹ גָּבְרָה עַל רַעֲבוֹנוֹ וְהוּא קָרָא אֶת מַה שֶּׁכָּתַב הַיֶּלֶד שֶׁשָּׁלַח אֶת הַוָּפֶל: "שָׁלוֹם לְךָ, חַיָּל יָקָר. שֶׁיִּהְיֶה לְךָ בְּתֵאָבוֹן. אַל תִּשְׁכַּח לְבָרֵךְ!"

הַהִתְרַגְּשׁוּת מִמַּחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל יֶלֶד קָטָן לִשְׁלֹחַ וָפֶל פָּשׁוּט לְחַיָּל וּלְהַצְמִיד לוֹ פֶּתֶק, גָּרְמָה לוֹ מְבוּכָה, הֲרֵי, מִצַּד אֶחָד, הוּא רַק יֶלֶד וְהָרָעָב מֵצִיק כָּל כָּךְ, אַךְ מִצַּד שֵׁנִי, זוֹ בַּקָּשָׁה שֶׁל יֶלֶד תָּמִים, מִצִּדּוֹ הוּא נָתַן עוֹלָם מָלֵא... אֲבָל מָה עוֹשִׂים? מַה מְבָרְכִים? הַאִם לְוַתֵּר עַל הַבְּרָכָה?

לֹא!! – הֶחְלִיט בִּנְחִישׁוּת, לֹא אֹכַל כָּעֵת מֵהַוָּפֶל עַד שֶׁאֲבָרֵר מַה מְבָרְכִים עָלָיו.

הוּא סָקַר אֶת חֲבֵרָיו, וּלְפֶתַע הִבְחִין בַּחֲבֵרוֹ לַגְּדוּד, חַיָּל דָּתִי הַנִּמְצָא מֶטְרִים סְפוּרִים לְצִדּוֹ. לִשְׁאֹל אוֹתוֹ לֹא הָיָה יָכוֹל, כָּל רַחַשׁ מְיֻתָּר עָלוּל לְהָמִיט עֲלֵיהֶם אָסוֹן. וּלְהַמְתִּין... - מִי יוֹדֵעַ כַּמָּה זְמַן יִצְטָרֵךְ לְהַמְתִּין. הָעֵצָה הַיְחִידָה שֶׁנִּשְׁאֲרָה הִיא 'זְחִילָה'. הוּא פָּתַח בִּזְחִילָה אִטִּית וּשְׁקֵטָה אֶל עֵבֶר חֲבֵרוֹ. הוּא לָחַשׁ לְאָזְנוֹ אֶת סִפּוּרוֹ וּבִקֵּשׁ אֶת עֶזְרָתוֹ.

"תְּבָרֵךְ אַחֲרַי" – אָמַר הֶחָבֵר, "'בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת". הַחַיָּל אָמַר אַחֲרֵי חֲבֵרוֹ אֶת מִלּוֹת הַבְּרָכָה. "אָמֵן" – הֵשִׁיב הֶחָבֵר.

לְפֶתַע נִשְׁמַע קוֹל פִּיצוּץ אַדִּיר, הַפַּעַם קָרוֹב מִתָּמִיד. חֻלְיַת מְחַבְּלִים זִהֲתָה תְּנוּדוֹת חֲשׁוּדוֹת וְהֶחְלִיטָה לְשַׁגֵּר פַּצְמָ"ר לָאֵזוֹר. הַחֻלְיָה חֻסְּלָה, בָּרוּךְ ה', תּוֹךְ רְגָעִים סְפוּרִים, וּכְשֶׁקִּבְּלוּ הַחַיָּלִים פְּקֻדָּה לִבְדֹּק אִם אֵין נִפְגָּעִים מִכֹּחוֹתֵינוּ, הִבְחִין הַחַיָּל, כִּי הַפַּצְמָ"ר נָפַל בְּדִיּוּק בִּמְקוֹם הַמִּסְתּוֹר בּוֹ הִתְמַקֵּם דַּקּוֹת סְפוּרוֹת קֹדֶם לָכֵן, הַמָּקוֹם אוֹתוֹ עָזַב בִּזְחִילָה בִּשְׁבִיל לְבָרֵר מַהִי בִּרְכָתוֹ שֶׁל הַוָּפֶל.

"אֵינֶנִּי מַאֲמִין!" – זָעַק בְּהִתְרַגְּשׁוּת, אֵינִי מְסֻגָּל לַחְשֹׁב מֶה הָיָה נִשְׁאָר מִמֶּנִּי אִלּוּ הָיִיתִי אוֹכֵל אֶת הַוָּפֶל מִיָּד, וְלֹא מְבָרֵךְ"... (אֱמוּנָה שְׁלֵמָה)

	נצבים תשפ"ב
	אִיצִיק הַמּוּסַכְנִיק
	"כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם" (לב-כ) אָמְרוּ חֲזַ"ל: "אָמַר רַב דּוֹסְתַאי בֶּן יְהוּדָה, אַל תִּקְרֵי 'לֹא אֵמֻן בָּם' אֶלָּא 'לֹא אָמֵן בָּם', שֶׁלֹּא הָיוּ רוֹצִים לַעֲנוֹת אָמֵן". (סִפְרִי דְּבָרִים) סִפֵּר הַמַּשְׁגִּיחַ, הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק הָרַב דָּן סֶגַל: רַב נִכְבָּד מֵהָעִיר תּוּנִיס הָלַךְ בַּדֶּרֶךְ בְּחֶבְרַת שְׁנַיִם מִתַּלְמִידָיו. לְפֶתַע הִתְקָרֵב יִשְׁמְעֵאלִי אֶחָד וְאִיֵּם עַל הָרַב כִּי יִרְצָחֶנּוּ נֶפֶשׁ. נָפְלוּ הַתַּלְמִידִים לְרַגְלָיו וְהִתְחַנְּנוּ כִּי יָחוּס עַל חַיֵּי רַבָּם. אִישׁ קָדוֹשׁ הוּא, הִזְהִירוּהוּ הַתַּלְמִידִים, וְעַל כָּל הַפּוֹגֵעַ בּוֹ - יָבוֹאוּ יִסּוּרִים וָחֳלָאִים שׁוֹנִים וּמְשֻׁנִּים. אַךְ כָּל תַּחֲנוּנֵיהֶם נָפְלוּ עַל אָזְנַיִם עֲרֵלוֹת. "לֹא תָּטִילוּ עָלַי אֵימָה בְּדִבְרֵיכֶם", גִּחֵךְ בְּרִשְׁעוּת. "אֶת נֶפֶשׁ הֶחָכָם הַיְּהוּדִי אֲנִי מְבַקֵּשׁ"... הֵבִין הָרַב כִּי לֹא יַעֲלֶה בְּיָדָם לְשַׁנּוֹת אֶת כַּוָּנוֹת הַזָּדוֹן שֶׁל הַיִּשְׁמְעֵאלִי. לְפִיכָךְ, בִּקֵּשׁ לְהַצִּיל לְפָחוֹת אֶת חַיֵּי תַּלְמִידָיו. "בָּנַי", נִפְנָה לְתַלְמִידָיו הַנֶּאֱמָנִים, "אַל נָא תְּחָרְפוּ נַפְשְׁכֶם לְמַעֲנִי. חוּשׁוּ וְהַצִּילוּ אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם, כִּי עֵינֵיכֶם הָרוֹאוֹת שֶׁבֶּן בְּלִיַּעַל זֶה מְבַקֵּשׁ רַק אֶת נַפְשִׁי. מְקַבֵּל אֲנִי עַל עַצְמִי בְּאַהֲבָה דִּין שָׁמַיִם". הַשְּׁנַיִם הִסְּסוּ: כֵּיצַד יַפְקִירוּ אֶת רַבָּם לַחֲסָדָיו שֶׁל פֶּרֶא זֶה?! אַךְ הֶחָכָם עָמַד עַל דַּעְתּוֹ וְהֵאִיץ בָּהֶם לְהִתְרַחֵק. בִּדְמָעוֹת נִפְרְדוּ מִמֶּנּוּ הַשְּׁנַיִם. כְּשֶׁיָּצְאוּ מִטְּוַח הַסַּכָּנָה, מִהֲרוּ לָתוּר אַחַר מְקוֹם מִסְתּוֹר וְהִמְשִׁיכוּ לַעֲקֹב מִשָּׁם אַחַר הַמִּתְרַחֵשׁ. כְּצִפּוֹר מְשַׁחֶרֶת לְטֶרֶף, עָט הַיִּשְׁמְעֵאלִי עַל קָרְבָּנוֹ. "יְהוּדִי!" נָבַח, "מַה בַּקָּשָׁתְךָ הָאַחֲרוֹנָה לִפְנֵי מוֹתְךָ?" "רְצוֹנִי לִשְׁתּוֹת מַיִם!" הֵשִׁיב הָרַב. הוּא נָטַל מִיַּד הַמְרַצֵּחַ אֶת הַכּוֹס, וְהֵכִין עַצְמוֹ לְבָרֵךְ אֶת בּוֹרְאוֹ בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה עֲלֵי אֲדָמוֹת. בְּרֶטֶט וּבְסִלּוּדִין, הָגָה כָּל מִלָּה: "בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ!" בְּעוֹדוֹ לוֹגֵם מִן הַמַּיִם, הוֹפִיעַ לְפֶתַע שֵׁייח' נִכְבָּד. הַלָּה עָמַד מִיָּד עַל כַּוָּנוֹת הַזָּדוֹן שֶׁל בֶּן עַמּוֹ, וְאַף שֶׁלֹּא הָיָה מֵאוֹהֲבֵי הַיְּהוּדִים, הִתְנַגֵּד בְּאֹפֶן בִּלְתִּי מֻסְבָּר לְתָכְנִיתוֹ. "בְּחַר לְךָ כָּל יְהוּדִי אַחֵר!" נָזַף בּוֹ בְּכַעַס, "אַךְ הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּפְגַּע בְּחָכָם זֶה!" פָּנָיו שֶׁל הָרוֹצֵחַ הִתְכַּרְכְּמוּ בְּאַכְזָבָה, אַךְ לְמוּל עֶמְדָּתוֹ הַתַּקִּיפָה שֶׁל הַשֵּׁייח' לֹא נוֹתַר לוֹ אֶלָּא לְצַיֵּת. הָרוֹצֵחַ הַיִּשְׁמְעֵאלִי שִׁלַּח אֶת הָרַב לְדַרְכּוֹ, וּפָנָה לְחַפֵּשׂ אַחַר תַּלְמִידָיו. אַךְ הֵם מִהֲרוּ לִבְרֹחַ מִיָּד כְּשֶׁשָּׁמְעוּ אֶת חִלּוּפֵי הַדְּבָרִים, וְהִסְתַּתְּרוּ בְּמָקוֹם בָּטוּחַ. כַּעֲבֹר זְמַן, פָּגְשׁוּ הַתַּלְמִידִים שׁוּב אֶת רַבָּם, וְשִׂמְחָתָם עַל הַצָּלָתוֹ הַמֻּפְלָאָה וְהַנִּסִּית שֶׁל הָרַב לֹא יָדְעָה גְּבוּל. "יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ", אָמְרוּ "מַדּוּעַ בִּקֵּשׁ לִשְׁתּוֹת מַיִם בְּאוֹתוֹ רֶגַע גּוֹרָלִי? הַאִם הָיָה צָמֵא?" "וַדַּאי שֶׁלֹּא!" הֱשִׁיבָם. "לֹא לְמַיִם נִזְקַקְתִּי, אֶלָּא לְבִרְכַּת 'שֶׁהַכֹּל'. שֶׁכָּךְ לִמְּדוּנִי רַבּוֹתַי: בִּרְכַּת 'שֶׁהַכֹּל' מְסֻגֶּלֶת לְבַטֵּל גַּם אֶת הַדִּינִים הַקָּשִׁים בְּיוֹתֵר כַּאֲשֶׁר הִיא נֶאֱמֶרֶת מִתּוֹךְ אֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ, שֶׁאֵין כֹּחַ בָּעוֹלָם זוּלַת כֹּחוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא". מִבְצַע 'צוּק אֵיתָן' בְּתוֹכְכֵי עַזָּה, עִיר הַדָּמִים. מִסְפַּר חַיָּלִים נִכְנְסוּ לִרְצוּעַת עַזָּה בִּדְמָמָה, צַעַד אַחַר צַעַד, בְּלִבָּם תְּפִלָּה וּבְרוּחָם מְפַעֶמֶת הַמְּשִׂימָה הַגְּדוֹלָה - לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם, לְהָבִיא מְעַט שֶׁקֶט לְתוֹשָׁבֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּכְלָל, וּלְתוֹשָׁבֵי הַדָּרוֹם בִּפְרָט. הֵם מִתְמַקְּמִים זֶה אַחַר זֶה בִּמְקוֹמָם, מְנַסִּים לְטַשְׁטֵשׁ כָּל תְּנוּעָה חֲרִיגָה, לְבַל יִפְּלוּ בְּיַד צַלָּפֵי אוֹיְבֵינוּ, הַמְרַצְּחִים הַשְּׁפָלִים, סוֹרְקִים בְּקַפְּדָנוּת כָּל תְּנוּעָה חֲרִישִׁית סָבִיב, הֲרֵי מְצוּיִים הֵם בְּגֹב הָאֲרָיוֹת מַמָּשׁ. רַעַשׁ שְׁרִיקוֹת הַפַּצְמָרִי"ם חוֹתֵךְ מִדֵּי מִסְפַּר דַּקּוֹת אֶת הַדְּמָמָה. הַמֶּתַח בְּעִצּוּמוֹ. עַל תְּנוּמָה קְצָרָה הֵם אֲפִלּוּ לֹא חָשְׁבוּ, אֲבָל הָרָעָב מַמָּשׁ הֵצִיק, זֶה כַּמָּה שָׁעוֹת שֶׁלֹּא נִכְנַס דְּבַר מַאֲכָל לְפִיהֶם שֶׁל הַחַיָּלִים, וְעַתָּה כְּשֶׁהִתְמַקְּמוּ בִּמְקוֹמָם, יְכוֹלִים הָיוּ לְהַכְנִיס אֶת הַיָּד לַכִּיס וּלְהוֹצִיא דְּבַר מָה שֶׁנִּשְׁלַח עַל יְדֵי תּוֹשָׁבֵי הָעֹרֶף וְנִדְחַף אֶל הַכִּיס. חַיָּל אֶחָד, הוֹצִיא מִכִּיסוֹ וָפֶל מְצֻפֶּה, אָמְנָם שָׁבוּר לְכַמָּה חֲלָקִים, אֲבָל בְּשָׁעָה כָּזוֹ כָּל הַשְּׁבָרִים מִתְאַחִים. הוּא הִתְכַּוֵּן לִקְרֹעַ אֶת הָעֲטִיפָה, וּלְפֶתַע הִבְחִין בְּפֶתֶק הַמֻּצְמָד אֵלֶיהָ. סַקְרָנוּתוֹ גָּבְרָה עַל רַעֲבוֹנוֹ וְהוּא קָרָא אֶת מַה שֶּׁכָּתַב הַיֶּלֶד שֶׁשָּׁלַח אֶת הַוָּפֶל: "שָׁלוֹם לְךָ, חַיָּל יָקָר. שֶׁיִּהְיֶה לְךָ בְּתֵאָבוֹן. אַל תִּשְׁכַּח לְבָרֵךְ!" הַהִתְרַגְּשׁוּת מִמַּחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל יֶלֶד קָטָן לִשְׁלֹחַ וָפֶל פָּשׁוּט לְחַיָּל וּלְהַצְמִיד לוֹ פֶּתֶק, גָּרְמָה לוֹ מְבוּכָה, הֲרֵי, מִצַּד אֶחָד, הוּא רַק יֶלֶד וְהָרָעָב מֵצִיק כָּל כָּךְ, אַךְ מִצַּד שֵׁנִי, זוֹ בַּקָּשָׁה שֶׁל יֶלֶד תָּמִים, מִצִּדּוֹ הוּא נָתַן עוֹלָם מָלֵא... אֲבָל מָה עוֹשִׂים? מַה מְבָרְכִים? הַאִם לְוַתֵּר עַל הַבְּרָכָה? לֹא!! – הֶחְלִיט בִּנְחִישׁוּת, לֹא אֹכַל כָּעֵת מֵהַוָּפֶל עַד שֶׁאֲבָרֵר מַה מְבָרְכִים עָלָיו. הוּא סָקַר אֶת חֲבֵרָיו, וּלְפֶתַע הִבְחִין בַּחֲבֵרוֹ לַגְּדוּד, חַיָּל דָּתִי הַנִּמְצָא מֶטְרִים סְפוּרִים לְצִדּוֹ. לִשְׁאֹל אוֹתוֹ לֹא הָיָה יָכוֹל, כָּל רַחַשׁ מְיֻתָּר עָלוּל לְהָמִיט עֲלֵיהֶם אָסוֹן. וּלְהַמְתִּין... - מִי יוֹדֵעַ כַּמָּה זְמַן יִצְטָרֵךְ לְהַמְתִּין. הָעֵצָה הַיְחִידָה שֶׁנִּשְׁאֲרָה הִיא 'זְחִילָה'. הוּא פָּתַח בִּזְחִילָה אִטִּית וּשְׁקֵטָה אֶל עֵבֶר חֲבֵרוֹ. הוּא לָחַשׁ לְאָזְנוֹ אֶת סִפּוּרוֹ וּבִקֵּשׁ אֶת עֶזְרָתוֹ. "תְּבָרֵךְ אַחֲרַי" – אָמַר הֶחָבֵר, "'בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת". הַחַיָּל אָמַר אַחֲרֵי חֲבֵרוֹ אֶת מִלּוֹת הַבְּרָכָה. "אָמֵן" – הֵשִׁיב הֶחָבֵר. לְפֶתַע נִשְׁמַע קוֹל פִּיצוּץ אַדִּיר, הַפַּעַם קָרוֹב מִתָּמִיד. חֻלְיַת מְחַבְּלִים זִהֲתָה תְּנוּדוֹת חֲשׁוּדוֹת וְהֶחְלִיטָה לְשַׁגֵּר פַּצְמָ"ר לָאֵזוֹר. הַחֻלְיָה חֻסְּלָה, בָּרוּךְ ה', תּוֹךְ רְגָעִים סְפוּרִים, וּכְשֶׁקִּבְּלוּ הַחַיָּלִים פְּקֻדָּה לִבְדֹּק אִם אֵין נִפְגָּעִים מִכֹּחוֹתֵינוּ, הִבְחִין הַחַיָּל, כִּי הַפַּצְמָ"ר נָפַל בְּדִיּוּק בִּמְקוֹם הַמִּסְתּוֹר בּוֹ הִתְמַקֵּם דַּקּוֹת סְפוּרוֹת קֹדֶם לָכֵן, הַמָּקוֹם אוֹתוֹ עָזַב בִּזְחִילָה בִּשְׁבִיל לְבָרֵר מַהִי בִּרְכָתוֹ שֶׁל הַוָּפֶל. "אֵינֶנִּי מַאֲמִין!" – זָעַק בְּהִתְרַגְּשׁוּת, אֵינִי מְסֻגָּל לַחְשֹׁב מֶה הָיָה נִשְׁאָר מִמֶּנִּי אִלּוּ הָיִיתִי אוֹכֵל אֶת הַוָּפֶל מִיָּד, וְלֹא מְבָרֵךְ"... (אֱמוּנָה שְׁלֵמָה)