Otzarot-Article

"שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ" (טז-יח) נְתָאֵר לְעַצְמֵנוּ, נִתּוּחַ לֵב פָּתוּחַ, בּוֹ מִשְׁתַּתְּפִים טוֹבֵי הָרוֹפְאִים כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת חַיֵּי הַחוֹלֶה. הַנִּתּוּחַ אָמוּר הָיָה לְהֵעָרֵךְ בְּמֶשֶׁךְ עֶשֶׂר שָׁעוֹת תְּמִימוֹת. וְהִנֵּה בְּמַהֲלַךְ הַנִּתּוּחַ, הַמַּרְדִּים מוֹדִיעַ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ הַבַּיְתָה הֱיוֹת שֶׁאִרְגּוּן הָרוֹפְאִים אֵלָיו הוּא שַׁיָּךְ הִכְרִיז עַל שְׁבִיתָה כְּלָלִית.

"עוֹד מְעַט אַתָּה צָרִיךְ לְהַזְרִיק לַחוֹלֶה עוֹד מְנָת הַרְדָּמָה, אַחֶרֶת הוּא יִתְעוֹרֵר בְּאֶמְצַע הַנִּתּוּחַ!!!". הִתְחַנֵּן אֵלָיו הַפְּרוֹפֶסּוֹר שֶׁנִּהֵל אֶת הַנִּתּוּחַ. "אֲנִי מִצְטַעֵר, אֲנִי חַיָּב לָלֶכֶת"...

בְּעִצּוּמוֹ שֶׁל קְרַב מְחַבְּלִים בְּקַו הַגְּבוּל עִם עַזָּה, עֵקֶב חֲדִירַת מְחַבְּלִים אֶל שֶׁטַח יִשְׂרָאֵל, מוֹדִיעִים הַחַיָּלִים בְּקֶשֶׁר שֶׁהֵם יוֹצְאִים לְהַפְסָקַת קָפֶה, שֶׁהֲרֵי שְׁעַת אֲרוּחַת הַצָּהֳרַיִם הִגִּיעָה...

אֵין סָפֵק שֶׁבַּעֲלֵי תַּפְקִידִים אֵלּוּ, יְפֻטְּרוּ מִיָּד וְאַף יֵעָנְשׁוּ בְּחֻמְרָה עַל הִתְרַשְּׁלוּתָם.

שָׂח הַצַּדִּיק רַבִּי שִׁמְשׁוֹן פִּינְקוּס זַצַ"ל: גַּם אָנוּ לִפְעָמִים מִתְנַהֲלִים כַּאֲנָשִׁים הַלָּלוּ, בְּעוֹד שָׁבוּעוֹת מִסְפָּר, כֻּלָּנוּ נַעֲמֹד לְמִשְׁפָּט מוּל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, אַחֲרָיוּת גְּדוֹלָה מֻטֶּלֶת עַל כְּתֵפֵינוּ, וְיֵשׁ לָנוּ זְמַן לִ"שְׁבִיתוֹת" וּלְ"הַפְסָקוֹת קָפֶה"...

בְּפָרָשָׁתֵנוּ נִצְטַוִּינוּ: "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ". הַשְּׁלָ"ה הַקָּדוֹשׁ כָּתַב, שֶׁיֵּשׁ מִכָּאן רֶמֶז לָאָדָם - שֶׁיִּהְיֶה כְּשׁוֹטֵר וּכְשׁוֹפֵט עַל שַׁעֲרֵי עֵינָיו, אָזְנָיו, אַפּוֹ וּפִיו לְבַל יֶחֱטָא בָּהֶם.

בָּחוּר צַדִּיק הָלַךְ בַּדֶּרֶךְ וְרָאָה תַּפּוּחַ עֲסִיסִי עַל הָעֵץ, כְּאִלּוּ שֶׁחִכָּה רַק לוֹ שֶׁיְּתַקְּנוֹ בְּבִרְכָתוֹ, קְטָפוֹ וַאֲכָלוֹ. לְאַחַר שֶׁאָכַל הִבְחִין בְּשֶׁלֶט קָטָן בְּצַד הַדֶּרֶךְ: "שֶׁטַח פְּרָטִי!"

הַצַּדִּיק נֶחֱרַד שֶׁנִּכְשַׁל בְּגֶזֶל, דָּפַק עַל דֶּלֶת בֵּיתוֹ שֶׁל בַּעַל הֶחָצֵר וּבִקֵּשׁ שֶׁיִּמְחַל לוֹ, אַךְ הַלָּה סֵרַב לִמְחֹל לוֹ, וְהִסְכִּים רַק בִּתְנַאי שֶׁיִּשָּׂא אֶת אֲחוֹתוֹ שֶׁעֲדַיִן לֹא מָצְאָה חָתָן.

הַצַּדִּיק הִסְכִּים, כִּי גַּם הוּא עֲדַיִן לֹא מָצָא אֶת שֶׁאָהֲבָה נַפְשׁוֹ.

"אֲבָל דַּע לְךָ שֶׁיֵּשׁ לָהּ בְּעָיָה 'קְטַנָּה', אֲחוֹתִי לֹא רוֹאָה".

"מָה...?! בִּשְׁבִיל תַּפּוּחַ אֶחָד שֶׁאָכַלְתִּי לְךָ בְּטָעוּת אֲנִי צָרִיךְ לְהִתְחַתֵּן עִם אֲחוֹתְךָ הָעִוֶּרֶת?!". נִזְעַק הַצַּדִּיק.

"אַף אֶחָד לֹא הִכְרִיחַ אוֹתְךָ לְהִתְחַתֵּן אִתָּהּ, אַךְ דַּע לְךָ! אֵין לְךָ מְחִילָה עוֹלָמִית עַל הַתַּפּוּחַ!!"

הַצַּדִּיק הִרְהֵר, וּלְבַסּוֹף הִסְכִּים כִּי יָדַע עַד כַּמָּה חָמוּר הוּא עָווֹן הַגֶּזֶל.

"אַךְ, דַּע לְךָ" - הוֹסִיף בַּעַל הֶחָצֵר – "הָעֵץ אֵינוֹ שַׁיָּךְ רַק לִי, אֶלָּא גַּם לְאָחִי, וְאַתָּה צָרִיךְ לִשְׁאֹל גַּם אוֹתוֹ אִם הוּא מוֹחֵל לְךָ".

הָלַךְ הַבָּחוּר אֶל הָאָח הַשֵּׁנִי, וְזֶה אָמַר לוֹ: "אֲנִי מַסְכִּים לִמְחֹל לְךָ בִּתְנַאי שֶׁתִּשָּׂא אֶת אֲחוֹתִי".

"כֵּן, כֵּן, כְּבָר דִּבַּרְתִּי עִם אָחִיךָ וְאָמַרְתִּי לוֹ שֶׁאֲנִי מַסְכִּים עַל אַף שֶׁהִיא עִוֶּרֶת וּבִלְבַד שֶׁתִּמְחֲלוּ לִי, הֵשִׁיב הַצַּדִּיק.

"אֲבָל עָלֶיךָ לָדַעַת שֶׁיֵּשׁ עוֹד בְּעָיָה שֶׁאַתָּה צָרִיךְ לִהְיוֹת מוּדָע לָהּ, אֲחוֹתִי גַּם לֹא שׁוֹמַעַת".

"מָה...?! אֲנִי לֹא מַאֲמִין!!! זֶה עָוֶל גָּדוֹל! בִּשְׁבִיל תַּפּוּחַ אֶחָד אֲנִי צָרִיךְ לָשֵׂאת אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ רוֹאָה וְגַם אֵינָהּ שׁוֹמַעַת?!", נִזְעַק הַצַּדִּיק.

אַךְ לְאַחַר שֶׁהִרְהֵר בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה דַּקּוֹת, הִסְכִּים, וּבִלְבַד שֶׁיִּנָּצֵל מֵאִסּוּר הַגֶּזֶל הַנּוֹרָא וְהָאָיֹם בִּגְלַל הַתַּפּוּחַ הַמְקֻלָּל אוֹתוֹ אָכַל בְּטָעוּת.

"אֲבָל, יֵשׁ לָנוּ אָח נוֹסָף שֶׁהָעֵץ שַׁיָּךְ גַּם לוֹ, וְעָלֶיךָ לְבַקֵּשׁ גַּם מִמֶּנּוּ שֶׁיִּסְלַח לְךָ עַל הַגֶּזֶל", הוֹסִיף הָאָח הַשֵּׁנִי.

'נוּ, מַה כְּבָר יָכוֹל לִהְיוֹת לְאַחַר כָּל מַה שֶׁשָּׁמַעְתִּי' – חָשַׁב לְעַצְמוֹ. הוּא הָלַךְ אֶל הָאָח הַשְּׁלִישִׁי, וּכְבָר הִקְדִּימוֹ הַצַּדִּיק וְאָמַר לוֹ: "כֵּן, אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ לְךָ אָחוֹת בְּלִי חָתָן, שֶׁהִיא אֵינָהּ רוֹאָה וְאֵינָהּ שׁוֹמַעַת, וַאֲנִי כְּבָר קִבַּלְתִּי עַל עַצְמִי אֶת הַדִּין לָשֵׂאת אוֹתָהּ לְאִשָּׁה, וּבִלְבַד שֶׁתִּמְחֲלוּ לִי כְּבָר עַל הַתַּפּוּחַ הַמִּסְכֵּן אוֹתוֹ אָכַלְתִּי בְּשׁוֹגֵג".

"כֵּן, אֲבָל עָלֶיךָ לָדַעַת שֶׁיֵּשׁ לָהּ עוֹד בְּעָיָה, הִיא גַּם לֹא מְדַבֶּרֶת"...

"מָה?! אֵינֶנִּי מַאֲמִין!!! לֹא יִתָּכֵן שֶׁכָּל חַיַּי אֶסְבֹּל בִּשְׁבִיל תַּפּוּחַ אֶחָד!!! אָנָּא, רַחֲמוּ עָלַי!! אֲנִי צָעִיר וְכָל עֲתִידִי עוֹד לְפָנַי!"

"אֵילוּ הַתְּנָאִים שֶׁלָּנוּ, אִם לֹא תַּסְכִּים - אֵין לְךָ סְלִיחָה וְאֵין לְךָ מְחִילָה!!!", הֵשִׁיבוּ הָאַחִים פֶּה אֶחָד.

"טוֹב, הַכֹּל מִשָּׁמַיִם! רַק תַּגִּידוּ לִי, לִפְנֵי שֶׁאֲנִי מִתְעַלֵּף, הַאִם יֵשׁ לָכֶם בְּמִקְרֶה עוֹד אָח אֶחָד שֶׁעֲדַיִן לֹא בִּקַּשְׁתִּי אֶת מְחִילָתוֹ?!", שָׁאַל הַצַּדִּיק בְּחַלְחָלָה.

"לֹא! אָנוּ בְּסַךְ הַכֹּל שְׁלוֹשָׁה אַחִים וְאָחוֹת אַחַת", עָנוּ וְאָמְרוּ.

"בָּרוּךְ ה', שֶׁהֵם רַק שְׁלוֹשָׁה אַחִים", חָשַׁב הַצַּדִּיק בְּלִבּוֹ...

לְאַחַר שֶׁסִּכְּמוּ אֶת הַתַּאֲרִיךְ לַחֲתֻנָּה וְאֶת פְּרָטֵי הָאֵרוּעַ, הֵם לָחֲצוּ יָדַיִם, וּשְׁלֹשֶׁת הָאַחִים אָמְרוּ לוֹ שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים: "מָחוּל לְךָ! מָחוּל לְךָ!!! מָחוּל לְךָ!!!". הַצַּדִּיק נָשַׁם לִרְוָחָה עַל שֶׁנִּצַּל מֵעֲווֹן הַגֶּזֶל וְשָׁאַל: "אֶפְשָׁר בְּבַקָּשָׁה לִרְאוֹת אֶת הַכַּלָּה?"

"כֵּן, בְּוַדַּאי!", הֵם קָרְאוּ לַאֲחוֹתָם,וְאֶל הַחֶדֶר נִכְנְסָה נַעֲרָה נָאָה כַּלְּבָנָה וּבָרָה כַּחַמָּה. "זוֹ הַכַּלָּה שֶׁלִּי?!", שָׁאַל הַצַּדִּיק בְּהִתְפַּעֲלוּת. "אָכֵן, כֵּן, זוֹהִי אֲחוֹתֵנוּ".

"אָז מַדּוּעַ גְּרַמְתֶּם לִי כִּמְעַט הֶתְקֵף לֵב, וַאֲמַרְתֶּם לִי שֶׁהִיא אֵינָהּ רוֹאָה, אֵינָהּ שׁוֹמַעַת וְאֵינָהּ מְדַבֶּרֶת?!"...

"לֹא שִׁקַּרְנוּ עָלֶיךָ! הִיא בֶּאֱמֶת אֵינָהּ רוֹאֶה מַה שֶּׁלֹּא צָרִיךְ לִרְאוֹת, הִיא אֵינָהּ שׁוֹמַעַת מַה שֶּׁלֹּא צָרִיךְ לִשְׁמֹעַ, וְהִיא גַּם אֵינָהּ מְדַבֶּרֶת מַה שֶּׁלֹּא צָרִיךְ לְדַבֵּר!..." (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)

	כי תבוא תשפ"ב
	הַכֹּל "שָׁחֹר"? סִימָן טוֹב!
	"שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ" (טז-יח) נְתָאֵר לְעַצְמֵנוּ, נִתּוּחַ לֵב פָּתוּחַ, בּוֹ מִשְׁתַּתְּפִים טוֹבֵי הָרוֹפְאִים כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת חַיֵּי הַחוֹלֶה. הַנִּתּוּחַ אָמוּר הָיָה לְהֵעָרֵךְ בְּמֶשֶׁךְ עֶשֶׂר שָׁעוֹת תְּמִימוֹת. וְהִנֵּה בְּמַהֲלַךְ הַנִּתּוּחַ, הַמַּרְדִּים מוֹדִיעַ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ הַבַּיְתָה הֱיוֹת שֶׁאִרְגּוּן הָרוֹפְאִים אֵלָיו הוּא שַׁיָּךְ הִכְרִיז עַל שְׁבִיתָה כְּלָלִית. "עוֹד מְעַט אַתָּה צָרִיךְ לְהַזְרִיק לַחוֹלֶה עוֹד מְנָת הַרְדָּמָה, אַחֶרֶת הוּא יִתְעוֹרֵר בְּאֶמְצַע הַנִּתּוּחַ!!!". הִתְחַנֵּן אֵלָיו הַפְּרוֹפֶסּוֹר שֶׁנִּהֵל אֶת הַנִּתּוּחַ. "אֲנִי מִצְטַעֵר, אֲנִי חַיָּב לָלֶכֶת"... בְּעִצּוּמוֹ שֶׁל קְרַב מְחַבְּלִים בְּקַו הַגְּבוּל עִם עַזָּה, עֵקֶב חֲדִירַת מְחַבְּלִים אֶל שֶׁטַח יִשְׂרָאֵל, מוֹדִיעִים הַחַיָּלִים בְּקֶשֶׁר שֶׁהֵם יוֹצְאִים לְהַפְסָקַת קָפֶה, שֶׁהֲרֵי שְׁעַת אֲרוּחַת הַצָּהֳרַיִם הִגִּיעָה... אֵין סָפֵק שֶׁבַּעֲלֵי תַּפְקִידִים אֵלּוּ, יְפֻטְּרוּ מִיָּד וְאַף יֵעָנְשׁוּ בְּחֻמְרָה עַל הִתְרַשְּׁלוּתָם. שָׂח הַצַּדִּיק רַבִּי שִׁמְשׁוֹן פִּינְקוּס זַצַ"ל: גַּם אָנוּ לִפְעָמִים מִתְנַהֲלִים כַּאֲנָשִׁים הַלָּלוּ, בְּעוֹד שָׁבוּעוֹת מִסְפָּר, כֻּלָּנוּ נַעֲמֹד לְמִשְׁפָּט מוּל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, אַחֲרָיוּת גְּדוֹלָה מֻטֶּלֶת עַל כְּתֵפֵינוּ, וְיֵשׁ לָנוּ זְמַן לִ"שְׁבִיתוֹת" וּלְ"הַפְסָקוֹת קָפֶה"... בְּפָרָשָׁתֵנוּ נִצְטַוִּינוּ: "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ". הַשְּׁלָ"ה הַקָּדוֹשׁ כָּתַב, שֶׁיֵּשׁ מִכָּאן רֶמֶז לָאָדָם - שֶׁיִּהְיֶה כְּשׁוֹטֵר וּכְשׁוֹפֵט עַל שַׁעֲרֵי עֵינָיו, אָזְנָיו, אַפּוֹ וּפִיו לְבַל יֶחֱטָא בָּהֶם. בָּחוּר צַדִּיק הָלַךְ בַּדֶּרֶךְ וְרָאָה תַּפּוּחַ עֲסִיסִי עַל הָעֵץ, כְּאִלּוּ שֶׁחִכָּה רַק לוֹ שֶׁיְּתַקְּנוֹ בְּבִרְכָתוֹ, קְטָפוֹ וַאֲכָלוֹ. לְאַחַר שֶׁאָכַל הִבְחִין בְּשֶׁלֶט קָטָן בְּצַד הַדֶּרֶךְ: "שֶׁטַח פְּרָטִי!" הַצַּדִּיק נֶחֱרַד שֶׁנִּכְשַׁל בְּגֶזֶל, דָּפַק עַל דֶּלֶת בֵּיתוֹ שֶׁל בַּעַל הֶחָצֵר וּבִקֵּשׁ שֶׁיִּמְחַל לוֹ, אַךְ הַלָּה סֵרַב לִמְחֹל לוֹ, וְהִסְכִּים רַק בִּתְנַאי שֶׁיִּשָּׂא אֶת אֲחוֹתוֹ שֶׁעֲדַיִן לֹא מָצְאָה חָתָן. הַצַּדִּיק הִסְכִּים, כִּי גַּם הוּא עֲדַיִן לֹא מָצָא אֶת שֶׁאָהֲבָה נַפְשׁוֹ. "אֲבָל דַּע לְךָ שֶׁיֵּשׁ לָהּ בְּעָיָה 'קְטַנָּה', אֲחוֹתִי לֹא רוֹאָה". "מָה...?! בִּשְׁבִיל תַּפּוּחַ אֶחָד שֶׁאָכַלְתִּי לְךָ בְּטָעוּת אֲנִי צָרִיךְ לְהִתְחַתֵּן עִם אֲחוֹתְךָ הָעִוֶּרֶת?!". נִזְעַק הַצַּדִּיק. "אַף אֶחָד לֹא הִכְרִיחַ אוֹתְךָ לְהִתְחַתֵּן אִתָּהּ, אַךְ דַּע לְךָ! אֵין לְךָ מְחִילָה עוֹלָמִית עַל הַתַּפּוּחַ!!" הַצַּדִּיק הִרְהֵר, וּלְבַסּוֹף הִסְכִּים כִּי יָדַע עַד כַּמָּה חָמוּר הוּא עָווֹן הַגֶּזֶל. "אַךְ, דַּע לְךָ" - הוֹסִיף בַּעַל הֶחָצֵר – "הָעֵץ אֵינוֹ שַׁיָּךְ רַק לִי, אֶלָּא גַּם לְאָחִי, וְאַתָּה צָרִיךְ לִשְׁאֹל גַּם אוֹתוֹ אִם הוּא מוֹחֵל לְךָ". הָלַךְ הַבָּחוּר אֶל הָאָח הַשֵּׁנִי, וְזֶה אָמַר לוֹ: "אֲנִי מַסְכִּים לִמְחֹל לְךָ בִּתְנַאי שֶׁתִּשָּׂא אֶת אֲחוֹתִי". "כֵּן, כֵּן, כְּבָר דִּבַּרְתִּי עִם אָחִיךָ וְאָמַרְתִּי לוֹ שֶׁאֲנִי מַסְכִּים עַל אַף שֶׁהִיא עִוֶּרֶת וּבִלְבַד שֶׁתִּמְחֲלוּ לִי, הֵשִׁיב הַצַּדִּיק. "אֲבָל עָלֶיךָ לָדַעַת שֶׁיֵּשׁ עוֹד בְּעָיָה שֶׁאַתָּה צָרִיךְ לִהְיוֹת מוּדָע לָהּ, אֲחוֹתִי גַּם לֹא שׁוֹמַעַת". "מָה...?! אֲנִי לֹא מַאֲמִין!!! זֶה עָוֶל גָּדוֹל! בִּשְׁבִיל תַּפּוּחַ אֶחָד אֲנִי צָרִיךְ לָשֵׂאת אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ רוֹאָה וְגַם אֵינָהּ שׁוֹמַעַת?!", נִזְעַק הַצַּדִּיק. אַךְ לְאַחַר שֶׁהִרְהֵר בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה דַּקּוֹת, הִסְכִּים, וּבִלְבַד שֶׁיִּנָּצֵל מֵאִסּוּר הַגֶּזֶל הַנּוֹרָא וְהָאָיֹם בִּגְלַל הַתַּפּוּחַ הַמְקֻלָּל אוֹתוֹ אָכַל בְּטָעוּת. "אֲבָל, יֵשׁ לָנוּ אָח נוֹסָף שֶׁהָעֵץ שַׁיָּךְ גַּם לוֹ, וְעָלֶיךָ לְבַקֵּשׁ גַּם מִמֶּנּוּ שֶׁיִּסְלַח לְךָ עַל הַגֶּזֶל", הוֹסִיף הָאָח הַשֵּׁנִי. 'נוּ, מַה כְּבָר יָכוֹל לִהְיוֹת לְאַחַר כָּל מַה שֶׁשָּׁמַעְתִּי' – חָשַׁב לְעַצְמוֹ. הוּא הָלַךְ אֶל הָאָח הַשְּׁלִישִׁי, וּכְבָר הִקְדִּימוֹ הַצַּדִּיק וְאָמַר לוֹ: "כֵּן, אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ לְךָ אָחוֹת בְּלִי חָתָן, שֶׁהִיא אֵינָהּ רוֹאָה וְאֵינָהּ שׁוֹמַעַת, וַאֲנִי כְּבָר קִבַּלְתִּי עַל עַצְמִי אֶת הַדִּין לָשֵׂאת אוֹתָהּ לְאִשָּׁה, וּבִלְבַד שֶׁתִּמְחֲלוּ לִי כְּבָר עַל הַתַּפּוּחַ הַמִּסְכֵּן אוֹתוֹ אָכַלְתִּי בְּשׁוֹגֵג". "כֵּן, אֲבָל עָלֶיךָ לָדַעַת שֶׁיֵּשׁ לָהּ עוֹד בְּעָיָה, הִיא גַּם לֹא מְדַבֶּרֶת"... "מָה?! אֵינֶנִּי מַאֲמִין!!! לֹא יִתָּכֵן שֶׁכָּל חַיַּי אֶסְבֹּל בִּשְׁבִיל תַּפּוּחַ אֶחָד!!! אָנָּא, רַחֲמוּ עָלַי!! אֲנִי צָעִיר וְכָל עֲתִידִי עוֹד לְפָנַי!" "אֵילוּ הַתְּנָאִים שֶׁלָּנוּ, אִם לֹא תַּסְכִּים - אֵין לְךָ סְלִיחָה וְאֵין לְךָ מְחִילָה!!!", הֵשִׁיבוּ הָאַחִים פֶּה אֶחָד. "טוֹב, הַכֹּל מִשָּׁמַיִם! רַק תַּגִּידוּ לִי, לִפְנֵי שֶׁאֲנִי מִתְעַלֵּף, הַאִם יֵשׁ לָכֶם בְּמִקְרֶה עוֹד אָח אֶחָד שֶׁעֲדַיִן לֹא בִּקַּשְׁתִּי אֶת מְחִילָתוֹ?!", שָׁאַל הַצַּדִּיק בְּחַלְחָלָה. "לֹא! אָנוּ בְּסַךְ הַכֹּל שְׁלוֹשָׁה אַחִים וְאָחוֹת אַחַת", עָנוּ וְאָמְרוּ. "בָּרוּךְ ה', שֶׁהֵם רַק שְׁלוֹשָׁה אַחִים", חָשַׁב הַצַּדִּיק בְּלִבּוֹ... לְאַחַר שֶׁסִּכְּמוּ אֶת הַתַּאֲרִיךְ לַחֲתֻנָּה וְאֶת פְּרָטֵי הָאֵרוּעַ, הֵם לָחֲצוּ יָדַיִם, וּשְׁלֹשֶׁת הָאַחִים אָמְרוּ לוֹ שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים: "מָחוּל לְךָ! מָחוּל לְךָ!!! מָחוּל לְךָ!!!". הַצַּדִּיק נָשַׁם לִרְוָחָה עַל שֶׁנִּצַּל מֵעֲווֹן הַגֶּזֶל וְשָׁאַל: "אֶפְשָׁר בְּבַקָּשָׁה לִרְאוֹת אֶת הַכַּלָּה?" "כֵּן, בְּוַדַּאי!", הֵם קָרְאוּ לַאֲחוֹתָם,וְאֶל הַחֶדֶר נִכְנְסָה נַעֲרָה נָאָה כַּלְּבָנָה וּבָרָה כַּחַמָּה. "זוֹ הַכַּלָּה שֶׁלִּי?!", שָׁאַל הַצַּדִּיק בְּהִתְפַּעֲלוּת. "אָכֵן, כֵּן, זוֹהִי אֲחוֹתֵנוּ". "אָז מַדּוּעַ גְּרַמְתֶּם לִי כִּמְעַט הֶתְקֵף לֵב, וַאֲמַרְתֶּם לִי שֶׁהִיא אֵינָהּ רוֹאָה, אֵינָהּ שׁוֹמַעַת וְאֵינָהּ מְדַבֶּרֶת?!"... "לֹא שִׁקַּרְנוּ עָלֶיךָ! הִיא בֶּאֱמֶת אֵינָהּ רוֹאֶה מַה שֶּׁלֹּא צָרִיךְ לִרְאוֹת, הִיא אֵינָהּ שׁוֹמַעַת מַה שֶּׁלֹּא צָרִיךְ לִשְׁמֹעַ, וְהִיא גַּם אֵינָהּ מְדַבֶּרֶת מַה שֶּׁלֹּא צָרִיךְ לְדַבֵּר!..." (מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ)