Otzarot-Article

"וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹקִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת" (מא-לט) הֲרֵי לָנוּ דְּבַר פֶּלֶא: כַּאֲשֶׁר יוֹסֵף פּוֹתֵר אֶת חֲלוֹמוֹתָיו שֶׁל פַּרְעֹה, תּוֹךְ שֶׁהוּא מַבְהִיר כִּי הַצְלָחָתוֹ בְּפִתְרוֹן הַחֲלוֹמוֹת אֵינָהּ נִזְקֶפֶת לִזְכוּת עַצְמוֹ אֶלָּא לִזְכוּת אֱלֹקָיו – פַּרְעֹה מְמַהֵר לְהַכִּיר בֵּאלֹקֵי יוֹסֵף, וּמַכְרִיז: "אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹקִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת"... לְעֻמַּת זֹאת, מְעַט יוֹתֵר מִמָּאתַיִם שָׁנָה מְאֻחָר יוֹתֵר, יוֹשֵׁב עַל כֵּס הַמַּלְכוּת בְּמִצְרַיִם פַּרְעֹה אַחֵר, אֲשֶׁר גַּם בִּרְאוֹתוֹ אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים גְּלוּיִים – הוּא אֵינוֹ מוּכָן בְּשׁוּם אֹפֶן לְהַכִּיר בֵּאלֹקֵי הָעִבְרִים, וּמַתְרִיס (שְׁמוֹת ה-ב): "מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ"!

וַהֲרֵי זֶה פֶּלֶא: מַה גָּרַם לַפַּעַר הַקִּיצוֹנִי כָּל כָּךְ בֵּין 'פַּרְעֹה' לְ'פַרְעֹה'?

אֶת הַתְּשׁוּבָה נָבִין עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא: הָיָה זֶה בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁל לִפְנֵי כְּמֵאָה שָׁנָה. בַּנְקַאי יְהוּדִי בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר הַמְבּוּרְגֶר הֶעֱנִיק לִשְׁכֵנוֹ הָעַרְבִי הַלְוָאָה בִּסְכוּם עָתֵק שֶׁל מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים נַפּוֹלְיוֹנֵי זָהָב.

לְמַעֲשֶׂה, בֵּין רַבִּי מֵאִיר וּבֵין שְׁכֵנוֹ הָעַרְבִי הָיוּ זֶה מִכְּבָר יַחֲסֵי כָּבוֹד וּשְׁכֵנוּת טוֹבָה, וְהוּא אַף רָחַשׁ לוֹ אֵמוּן רַב עַל סְמַךְ נִסְיוֹן הֶעָבָר... וּבְכָל זֹאת, כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ הַשָּׁכֵן הַפַּעַם וּבִקֵּשׁ אֶת הַסְּכוּם הֶעָצוּם, לוֹ הָיָה זָקוּק בִּדְחִיפוּת – הִסֵּס רַבִּי מֵאִיר. כֵּיצַד יוּכַל לְהַפְקִיד סְכוּם עָתֵק שֶׁכָּזֶה בְּיָדוֹ שֶׁל הָעַרְבִי, וְזֹאת אֲפִלּוּ מִבְּלִי שֶׁיַּעֲמִיד עֲרֵבִים עַל הַלְוָאָתוֹ?

מֵאִידָךְ, הִרְהֵר רַבִּי מֵאִיר בְּכָךְ, שֶׁאִם יָטִיל צֵל שֶׁל פִּקְפּוּק בְּיָשְׁרוֹ שֶׁל הַשָּׁכֵן – עָלוּל הַלָּה לְהִפָּגַע עַד עִמְקֵי נִשְׁמָתוֹ, מַה שֶּׁעָלוּל לְסַכֵּן אֶת יַחֲסֵי הַשְּׁכֵנוּת הַקְּרוֹבִים... הוּא אַף הִזְכִּיר לְעַצְמוֹ, כִּי עַד כֹּה – הִלְוָה לֹא פַּעַם כְּסָפִים לִשְׁכֵנוֹ, וְהַלָּה תָּמִיד פָּרַע אֶת הַלְוָאוֹתָיו בְּמוֹעֲדָן... אָמְנָם לֹא הָיָה מְדֻבָּר בִּסְכוּמִים גְּבוֹהִים כָּל כָּךְ, אַךְ כִּכְלוֹת הַכֹּל: הַלָּה הוֹכִיחַ אֶת יָשְׁרוֹ וְאֶת הָאֵמוּן שֶׁהוּא רָאוּי לוֹ...

כָּךְ, בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הִכְרִיעַ הַצַּד הַשֵּׁנִי אֶת הַכַּף, וְרַבִּי מֵאִיר שִׁלְשֵׁל אֶת הַסְּכוּם לְיָדָיו שֶׁל הָעַרְבִי, אֲשֶׁר הִתְחַיֵּב לַהֲשִׁיבוֹ עוֹד בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. אוּלָם בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, וְגַם לְמָחֳרָת – לֹא נִרְאוּ פָּנָיו שֶׁל הָעַרְבִי, וְאִלּוּ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, כַּאֲשֶׁר נִגַּשׁ אֵלָיו רַבִּי מֵאִיר וּבֵרֵר בַּעֲדִינוּת מָתַי בְּכַוָּנָתוֹ לְהָשִׁיב אֶת הַחוֹב – הִתְכַּחֵשׁ הַלָּה לַהַלְוָאָה כֻּלָּהּ, וְטָעַן כִּי רַבִּי מֵאִיר בְּוַדַּאי חוֹמֵד לוֹ לָצוֹן... "מֵעוֹלָם לֹא לָוִיתִי מִמְּךָ סְכוּם שֶׁכָּזֶה!" טָעַן הָעַרְבִי הָרַמַּאי בְּלַהַט.

רַבִּי מֵאִיר, שֶׁפִּקֵּחַ הָיָה, הֵבִין מִיָּד כִּי נָפַל בַּפַּח... מֵאַחַר שֶׁשְּׁטָר לֹא נֶחְתַּם, וְעֵדִים לֹא הָיוּ לַהַלְוָאָה – לֹא הָיְתָה לוֹ כָּל דֶּרֶךְ לִתְבֹּעַ אֶת הָעַרְבִי לְדִין, וְעַל כֵּן, לֹא נוֹתַר לוֹ כִּי אִם לְמַהֵר וּלְהָחִישׁ פְּעָמָיו אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל רַבִּי לֵיבּ דַּיָּן, מִתַּלְמִידֵי חֲכָמֶיהָ הַבּוֹלְטִים שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם שֶׁבְּאוֹתָם הַיָּמִים, אֲשֶׁר נוֹדַע בְּפִקְּחוּתוֹ הַרְבֵּה וּבְהִתְמַצְּאוּתוֹ בְּרָזֵי הָעוֹלָם, אוּלַי וְאוּלַי תְּהֵא בְּפִיו עֵצָה הוֹגֶנֶת בַּעֲבוּרוֹ אֲשֶׁר יְהֵא בָּהּ כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת מָמוֹנוֹ...

רַבִּי לֵיבּ הִקְשִׁיב לְסִפּוּרוֹ שֶׁל רַבִּי מֵאִיר בְּרֹב קֶשֶׁב. לְאַחַר שֶׁהִרְהֵר בַּדָּבָר, הִרְגִּיעַ אֶת רַבִּי מֵאִיר וְהוֹרָה לוֹ בְּדִיּוּק מַה לַּעֲשׂוֹת... כָּךְ, שָׁעָה קַלָּה מְאֻחָר יוֹתֵר, עָשָׂה רַבִּי מֵאִיר אֶת דַּרְכּוֹ אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל הַקָּאדִי הַמֻּסְלְמִי, וְסִפֵּר לוֹ אֶת הַסִּפּוּר כֻּלּוֹ, מֵרֵאשִׁיתוֹ וְעַד סוֹפוֹ... "אֵין לִי אֵיךְ לַעֲזֹר לְךָ!" הִבְהִיר הַקָּאדִי בַּאֲדִישׁוּת תּוֹךְ שֶׁהוּא מֵנִיד בְּרֹאשׁוֹ בְּצַעַר מְעֻשֶּׂה, וְאִלּוּ רַבִּי מֵאִיר – קָם מִמְּקוֹמוֹ וְהִתְכּוֹנֵן לַעֲזֹב אֶת הַחֶדֶר, לֹא לִפְנֵי שֶׁהִשְׁאִיר אַחֲרָיו צְרוֹר גָּדוּשׁ בִּמְצַלְצְלִים...

"לֹא! אֵינֶנִּי לוֹקֵחַ בְּשׁוּם אֹפֶן!" נִזְעַק הַקָּאדִי, אוּלָם רַבִּי מֵאִיר עָשָׂה בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁהוֹרָה לוֹ רַבִּי לֵיבּ: הוּא הִתְעַלֵּם מִמְּחָאוֹתָיו שֶׁל הַקָּאדִי וְעָזַב אֶת הַמָּקוֹם בִּמְהִירוּת, מוֹתִיר אֶת הַכֶּסֶף מֵאָחוֹר... לְמוֹתָר לְצַיֵּן, כִּי בַּעַל הַבַּיִת לֹא יָצָא לִרְדֹּף אַחֲרָיו וּלְהָשִׁיב לוֹ אֶת כַּסְפּוֹ...

מִבֵּיתוֹ שֶׁל הַקָּאדִי מִהֵר רַבִּי מֵאִיר וְהֵחִישׁ פְּעָמָיו אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל שְׁכֵנוֹ הָעַרְבִי, עִמּוֹ פָּתַח בְּשִׂיחָה כְּאִלּוּ לֹא אֵרַע דָּבָר... לְפֶתַע, בְּתוֹךְ כְּדֵי הַדְּבָרִים, הִפְטִיר רַבִּי מֵאִיר וְאָמַר לָעַרְבִי: "רְאֵה נָא... בָּרוּר לִי שֶׁלֹּא גָּנַבְתָּ אֶת כַּסְפִּי מִתּוֹךְ רֹעַ לֵב, אֶלָּא בְּשֶׁל מְצוּקָה קָשָׁה... לָכֵן, יֵשׁ לִי הַצָּעָה בַּעֲבוּרְךָ: אֲנִי מוּכָן לִקְנוֹת מִמְּךָ מַחֲצִית מֵחֶלְקְךָ בָּעוֹלָם הַבָּא – בִּתְמוּרָה לְכָל סְכוּם הַהַלְוָאָה! כָּךְ, מַצְפּוּנְךָ יִהְיֶה נָקִי, וְאַתָּה תֵּדַע שֶׁקִּבַּלְתָּ אֶת הַכֶּסֶף בְּיֹשֶׁר!".

לְשֵׁמַע הַהַצָּעָה, לֹא יָדַע הָעַרְבִי אֶת נַפְשׁוֹ מֵרֹב אֹשֶׁר... וְכִי מַה לּוֹ מֵחֶלְקוֹ לָעוֹלָם הַבָּא? הָעִקָּר שֶׁמָּאתַיִם וַחֲמִשִּׁים הַנַּפּוֹלְיוֹנִים יִשָּׁאֲרוּ בְּכִיסוֹ, וְלַיְּהוּדִי לֹא תִּהְיֶה כָּל תְּבִיעָה כְּלַפָּיו! בּוֹ בַּמָּקוֹם נֶחְתַּם אֵפוֹא שְׁטַר הַמְּכִירָה, כַּאֲשֶׁר שְׁנֵי הַצְּדָדִים יוֹצְאִים מְרֻצִּים וְטוֹבֵי לֵב...

מִסְפַּר יָמִים לְאַחַר מִכֵּן פָּגַשׁ רַבִּי לֵיבּ כִּבְיָכוֹל 'בְּמִקְרֶה' אֶת הַקָּאדִי, וְסִפֵּר לוֹ אוֹדוֹת הֶמְשֵׁךְ הִשְׁתַּלְשְׁלוּת סִפּוּרוֹ שֶׁל רַבִּי מֵאִיר הַבַּנְקַאי... הוּא אַף צִיֵּן כִּי הָעַרְבִי מָכַר בִּתְמוּרָה לִסְכוּם הַחוֹב מַחֲצִית מִ'זְכוּיוֹתָיו' בָּעוֹלָם הַבָּא... וְאִלּוּ הַקָּאדִי? הוּא הֵבִין בְּדִיּוּק מֶה עָלָיו לַעֲשׂוֹת... "אַל דְּאָגָה! יִהְיֶה בְּסֵדֶר!" אָמַר, וְעוֹד בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם הִזְעִיק אֶת הַשָּׁכֵן הָעַרְבִי אֶל בֵּיתוֹ...

"חֲלוֹם חָלַמְתִּי", פָּתַח הַקָּאדִי וְסִפֵּר מִיָּד כַּאֲשֶׁר נִכְנַס הָעַרְבִי אֶל בֵּיתוֹ, "וּבַחֲלוֹמִי – הִנֵּה אַתָּה מֵת, אוּלָם בַּשָּׁמַיִם מְסָרְבִים לְהַכְנִיס אוֹתְךָ לְגַן עֵדֶן, מִשּׁוּם שֶׁמָּכַרְתָּ אֶת חֶלְקְךָ לִיהוּדִי וְאַף חָתַמְתָּ עַל כָּךְ בִּשְׁטָר! דַּע לְךָ, כִּי לֹא אַסְכִּים לַעֲבֹר עַל בִּזָּיוֹן שֶׁכָּזֶה לְסֵדֶר הַיּוֹם... אִם לֹא תְּסַדֵּר אֶת הָעִנְיָן עוֹד הַיּוֹם, אֶגְזֹר עָלֶיךָ חֵרֶם חָמוּר!" הִבְהִיר הַקָּאדִי בְּסֵבֶר פָּנִים זוֹעֲפוֹת.

וּבְכֵן, כְּלוּם נוֹתְרָה לָעַרְבִי בְּרֵרָה? בְּצַעַר רַב הוּא נֶאֱלַץ לָשׁוּב אֶל רַבִּי מֵאִיר, וְלִפְרֹעַ אֶת הַהַלְוָאָה כֻּלָּהּ עַד לַפְּרוּטָה הָאַחֲרוֹנָה – בִּכְדֵי לְקַבֵּל בַּחֲזָרָה אֶת שְׁטַר הַמְּכִירָה...

וְאָנוּ עַל פִּי דַּרְכֵּנוּ לָמַדְנוּ, כִּי אֵצֶל הַגּוֹי – יֶשְׁנוֹ רַק דָּבָר אֶחָד בַּעַל עֵרֶךְ: הַכֶּסֶף! בַּעֲבוּר כֶּסֶף – מוּכָן הוּא לִמְכֹּר אֶת כָּל עֲרָכָיו וְעֶקְרוֹנוֹתָיו, וּבִכְלָל זֹאת גַּם אֶת אֱמוּנָתוֹ!

וּמִכָּאן תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ, כְּפִי שֶׁמְּבָאֵר רַבִּי יַעֲקֹב נַיְמָן: הַדְּבָרִים שֶׁאָמַר יוֹסֵף לְפַרְעֹה, בְּרוּחַ אֱלֹקִים – מָצְאוּ חֵן בְּעֵינָיו, מִשּׁוּם שֶׁהֵם בִּשְּׂרוּ עַל כָּךְ שֶׁהוּא עָתִיד לְהִתְעַשֵּׁר וּלְהַרְוִיחַ הוֹן תּוֹעָפוֹת... מִשּׁוּם כָּךְ קִבֵּל פַּרְעֹה אֶת דְּבַר הָאֱלֹקִים וְהִכִּיר בּוֹ בְּשִׂמְחָה, שֶׁהֲרֵי אֱלֹקִים כָּזֶה, שֶׁעֹשֶׁר בְּחֵיקוֹ – הוּא מוּכָן לְקַבֵּל בְּרָצוֹן!

לְעֻמַּת זֹאת, פַּרְעֹה שֶׁהָיָה בִּימֵי מֹשֶׁה – נִצָּב מוּל דְּרִישָׁתוֹ שֶׁל אֱלֹקֵי הָעִבְרִים לְשַׁחְרֵר אֻמָּה שְׁלֵמָה שֶׁהָיְתָה מְשֻׁעְבֶּדֶת לוֹ, וּבְעֶצֶם, לְוַתֵּר עַל הוֹן רַב וַעֲשִׁירוּת מֻפְלֶגֶת שֶׁזָּכָה לָהֶם בְּעֶטְיָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל... וּבְכֵן, בֵּאלֹקִים שֶׁכָּזֶה – לֹא חָפַץ פַּרְעֹה, וּמִיָּד הִכְרִיז: "מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ"! (לְלַמֶּדְךָ)

	עקב תשפ"ב
	תּוֹדָה לְהַשֵּׁם – אֲנִי נוֹשֵׁם!
	"וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹקִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת" (מא-לט) הֲרֵי לָנוּ דְּבַר פֶּלֶא: כַּאֲשֶׁר יוֹסֵף פּוֹתֵר אֶת חֲלוֹמוֹתָיו שֶׁל פַּרְעֹה, תּוֹךְ שֶׁהוּא מַבְהִיר כִּי הַצְלָחָתוֹ בְּפִתְרוֹן הַחֲלוֹמוֹת אֵינָהּ נִזְקֶפֶת לִזְכוּת עַצְמוֹ אֶלָּא לִזְכוּת אֱלֹקָיו – פַּרְעֹה מְמַהֵר לְהַכִּיר בֵּאלֹקֵי יוֹסֵף, וּמַכְרִיז: "אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹקִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת"... לְעֻמַּת זֹאת, מְעַט יוֹתֵר מִמָּאתַיִם שָׁנָה מְאֻחָר יוֹתֵר, יוֹשֵׁב עַל כֵּס הַמַּלְכוּת בְּמִצְרַיִם פַּרְעֹה אַחֵר, אֲשֶׁר גַּם בִּרְאוֹתוֹ אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים גְּלוּיִים – הוּא אֵינוֹ מוּכָן בְּשׁוּם אֹפֶן לְהַכִּיר בֵּאלֹקֵי הָעִבְרִים, וּמַתְרִיס (שְׁמוֹת ה-ב): "מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ"! וַהֲרֵי זֶה פֶּלֶא: מַה גָּרַם לַפַּעַר הַקִּיצוֹנִי כָּל כָּךְ בֵּין 'פַּרְעֹה' לְ'פַרְעֹה'? אֶת הַתְּשׁוּבָה נָבִין עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא: הָיָה זֶה בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁל לִפְנֵי כְּמֵאָה שָׁנָה. בַּנְקַאי יְהוּדִי בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר הַמְבּוּרְגֶר הֶעֱנִיק לִשְׁכֵנוֹ הָעַרְבִי הַלְוָאָה בִּסְכוּם עָתֵק שֶׁל מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים נַפּוֹלְיוֹנֵי זָהָב. לְמַעֲשֶׂה, בֵּין רַבִּי מֵאִיר וּבֵין שְׁכֵנוֹ הָעַרְבִי הָיוּ זֶה מִכְּבָר יַחֲסֵי כָּבוֹד וּשְׁכֵנוּת טוֹבָה, וְהוּא אַף רָחַשׁ לוֹ אֵמוּן רַב עַל סְמַךְ נִסְיוֹן הֶעָבָר... וּבְכָל זֹאת, כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ הַשָּׁכֵן הַפַּעַם וּבִקֵּשׁ אֶת הַסְּכוּם הֶעָצוּם, לוֹ הָיָה זָקוּק בִּדְחִיפוּת – הִסֵּס רַבִּי מֵאִיר. כֵּיצַד יוּכַל לְהַפְקִיד סְכוּם עָתֵק שֶׁכָּזֶה בְּיָדוֹ שֶׁל הָעַרְבִי, וְזֹאת אֲפִלּוּ מִבְּלִי שֶׁיַּעֲמִיד עֲרֵבִים עַל הַלְוָאָתוֹ? מֵאִידָךְ, הִרְהֵר רַבִּי מֵאִיר בְּכָךְ, שֶׁאִם יָטִיל צֵל שֶׁל פִּקְפּוּק בְּיָשְׁרוֹ שֶׁל הַשָּׁכֵן – עָלוּל הַלָּה לְהִפָּגַע עַד עִמְקֵי נִשְׁמָתוֹ, מַה שֶּׁעָלוּל לְסַכֵּן אֶת יַחֲסֵי הַשְּׁכֵנוּת הַקְּרוֹבִים... הוּא אַף הִזְכִּיר לְעַצְמוֹ, כִּי עַד כֹּה – הִלְוָה לֹא פַּעַם כְּסָפִים לִשְׁכֵנוֹ, וְהַלָּה תָּמִיד פָּרַע אֶת הַלְוָאוֹתָיו בְּמוֹעֲדָן... אָמְנָם לֹא הָיָה מְדֻבָּר בִּסְכוּמִים גְּבוֹהִים כָּל כָּךְ, אַךְ כִּכְלוֹת הַכֹּל: הַלָּה הוֹכִיחַ אֶת יָשְׁרוֹ וְאֶת הָאֵמוּן שֶׁהוּא רָאוּי לוֹ... כָּךְ, בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הִכְרִיעַ הַצַּד הַשֵּׁנִי אֶת הַכַּף, וְרַבִּי מֵאִיר שִׁלְשֵׁל אֶת הַסְּכוּם לְיָדָיו שֶׁל הָעַרְבִי, אֲשֶׁר הִתְחַיֵּב לַהֲשִׁיבוֹ עוֹד בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. אוּלָם בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, וְגַם לְמָחֳרָת – לֹא נִרְאוּ פָּנָיו שֶׁל הָעַרְבִי, וְאִלּוּ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, כַּאֲשֶׁר נִגַּשׁ אֵלָיו רַבִּי מֵאִיר וּבֵרֵר בַּעֲדִינוּת מָתַי בְּכַוָּנָתוֹ לְהָשִׁיב אֶת הַחוֹב – הִתְכַּחֵשׁ הַלָּה לַהַלְוָאָה כֻּלָּהּ, וְטָעַן כִּי רַבִּי מֵאִיר בְּוַדַּאי חוֹמֵד לוֹ לָצוֹן... "מֵעוֹלָם לֹא לָוִיתִי מִמְּךָ סְכוּם שֶׁכָּזֶה!" טָעַן הָעַרְבִי הָרַמַּאי בְּלַהַט. רַבִּי מֵאִיר, שֶׁפִּקֵּחַ הָיָה, הֵבִין מִיָּד כִּי נָפַל בַּפַּח... מֵאַחַר שֶׁשְּׁטָר לֹא נֶחְתַּם, וְעֵדִים לֹא הָיוּ לַהַלְוָאָה – לֹא הָיְתָה לוֹ כָּל דֶּרֶךְ לִתְבֹּעַ אֶת הָעַרְבִי לְדִין, וְעַל כֵּן, לֹא נוֹתַר לוֹ כִּי אִם לְמַהֵר וּלְהָחִישׁ פְּעָמָיו אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל רַבִּי לֵיבּ דַּיָּן, מִתַּלְמִידֵי חֲכָמֶיהָ הַבּוֹלְטִים שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם שֶׁבְּאוֹתָם הַיָּמִים, אֲשֶׁר נוֹדַע בְּפִקְּחוּתוֹ הַרְבֵּה וּבְהִתְמַצְּאוּתוֹ בְּרָזֵי הָעוֹלָם, אוּלַי וְאוּלַי תְּהֵא בְּפִיו עֵצָה הוֹגֶנֶת בַּעֲבוּרוֹ אֲשֶׁר יְהֵא בָּהּ כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת מָמוֹנוֹ... רַבִּי לֵיבּ הִקְשִׁיב לְסִפּוּרוֹ שֶׁל רַבִּי מֵאִיר בְּרֹב קֶשֶׁב. לְאַחַר שֶׁהִרְהֵר בַּדָּבָר, הִרְגִּיעַ אֶת רַבִּי מֵאִיר וְהוֹרָה לוֹ בְּדִיּוּק מַה לַּעֲשׂוֹת... כָּךְ, שָׁעָה קַלָּה מְאֻחָר יוֹתֵר, עָשָׂה רַבִּי מֵאִיר אֶת דַּרְכּוֹ אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל הַקָּאדִי הַמֻּסְלְמִי, וְסִפֵּר לוֹ אֶת הַסִּפּוּר כֻּלּוֹ, מֵרֵאשִׁיתוֹ וְעַד סוֹפוֹ... "אֵין לִי אֵיךְ לַעֲזֹר לְךָ!" הִבְהִיר הַקָּאדִי בַּאֲדִישׁוּת תּוֹךְ שֶׁהוּא מֵנִיד בְּרֹאשׁוֹ בְּצַעַר מְעֻשֶּׂה, וְאִלּוּ רַבִּי מֵאִיר – קָם מִמְּקוֹמוֹ וְהִתְכּוֹנֵן לַעֲזֹב אֶת הַחֶדֶר, לֹא לִפְנֵי שֶׁהִשְׁאִיר אַחֲרָיו צְרוֹר גָּדוּשׁ בִּמְצַלְצְלִים... "לֹא! אֵינֶנִּי לוֹקֵחַ בְּשׁוּם אֹפֶן!" נִזְעַק הַקָּאדִי, אוּלָם רַבִּי מֵאִיר עָשָׂה בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁהוֹרָה לוֹ רַבִּי לֵיבּ: הוּא הִתְעַלֵּם מִמְּחָאוֹתָיו שֶׁל הַקָּאדִי וְעָזַב אֶת הַמָּקוֹם בִּמְהִירוּת, מוֹתִיר אֶת הַכֶּסֶף מֵאָחוֹר... לְמוֹתָר לְצַיֵּן, כִּי בַּעַל הַבַּיִת לֹא יָצָא לִרְדֹּף אַחֲרָיו וּלְהָשִׁיב לוֹ אֶת כַּסְפּוֹ... מִבֵּיתוֹ שֶׁל הַקָּאדִי מִהֵר רַבִּי מֵאִיר וְהֵחִישׁ פְּעָמָיו אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל שְׁכֵנוֹ הָעַרְבִי, עִמּוֹ פָּתַח בְּשִׂיחָה כְּאִלּוּ לֹא אֵרַע דָּבָר... לְפֶתַע, בְּתוֹךְ כְּדֵי הַדְּבָרִים, הִפְטִיר רַבִּי מֵאִיר וְאָמַר לָעַרְבִי: "רְאֵה נָא... בָּרוּר לִי שֶׁלֹּא גָּנַבְתָּ אֶת כַּסְפִּי מִתּוֹךְ רֹעַ לֵב, אֶלָּא בְּשֶׁל מְצוּקָה קָשָׁה... לָכֵן, יֵשׁ לִי הַצָּעָה בַּעֲבוּרְךָ: אֲנִי מוּכָן לִקְנוֹת מִמְּךָ מַחֲצִית מֵחֶלְקְךָ בָּעוֹלָם הַבָּא – בִּתְמוּרָה לְכָל סְכוּם הַהַלְוָאָה! כָּךְ, מַצְפּוּנְךָ יִהְיֶה נָקִי, וְאַתָּה תֵּדַע שֶׁקִּבַּלְתָּ אֶת הַכֶּסֶף בְּיֹשֶׁר!". לְשֵׁמַע הַהַצָּעָה, לֹא יָדַע הָעַרְבִי אֶת נַפְשׁוֹ מֵרֹב אֹשֶׁר... וְכִי מַה לּוֹ מֵחֶלְקוֹ לָעוֹלָם הַבָּא? הָעִקָּר שֶׁמָּאתַיִם וַחֲמִשִּׁים הַנַּפּוֹלְיוֹנִים יִשָּׁאֲרוּ בְּכִיסוֹ, וְלַיְּהוּדִי לֹא תִּהְיֶה כָּל תְּבִיעָה כְּלַפָּיו! בּוֹ בַּמָּקוֹם נֶחְתַּם אֵפוֹא שְׁטַר הַמְּכִירָה, כַּאֲשֶׁר שְׁנֵי הַצְּדָדִים יוֹצְאִים מְרֻצִּים וְטוֹבֵי לֵב... מִסְפַּר יָמִים לְאַחַר מִכֵּן פָּגַשׁ רַבִּי לֵיבּ כִּבְיָכוֹל 'בְּמִקְרֶה' אֶת הַקָּאדִי, וְסִפֵּר לוֹ אוֹדוֹת הֶמְשֵׁךְ הִשְׁתַּלְשְׁלוּת סִפּוּרוֹ שֶׁל רַבִּי מֵאִיר הַבַּנְקַאי... הוּא אַף צִיֵּן כִּי הָעַרְבִי מָכַר בִּתְמוּרָה לִסְכוּם הַחוֹב מַחֲצִית מִ'זְכוּיוֹתָיו' בָּעוֹלָם הַבָּא... וְאִלּוּ הַקָּאדִי? הוּא הֵבִין בְּדִיּוּק מֶה עָלָיו לַעֲשׂוֹת... "אַל דְּאָגָה! יִהְיֶה בְּסֵדֶר!" אָמַר, וְעוֹד בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם הִזְעִיק אֶת הַשָּׁכֵן הָעַרְבִי אֶל בֵּיתוֹ... "חֲלוֹם חָלַמְתִּי", פָּתַח הַקָּאדִי וְסִפֵּר מִיָּד כַּאֲשֶׁר נִכְנַס הָעַרְבִי אֶל בֵּיתוֹ, "וּבַחֲלוֹמִי – הִנֵּה אַתָּה מֵת, אוּלָם בַּשָּׁמַיִם מְסָרְבִים לְהַכְנִיס אוֹתְךָ לְגַן עֵדֶן, מִשּׁוּם שֶׁמָּכַרְתָּ אֶת חֶלְקְךָ לִיהוּדִי וְאַף חָתַמְתָּ עַל כָּךְ בִּשְׁטָר! דַּע לְךָ, כִּי לֹא אַסְכִּים לַעֲבֹר עַל בִּזָּיוֹן שֶׁכָּזֶה לְסֵדֶר הַיּוֹם... אִם לֹא תְּסַדֵּר אֶת הָעִנְיָן עוֹד הַיּוֹם, אֶגְזֹר עָלֶיךָ חֵרֶם חָמוּר!" הִבְהִיר הַקָּאדִי בְּסֵבֶר פָּנִים זוֹעֲפוֹת. וּבְכֵן, כְּלוּם נוֹתְרָה לָעַרְבִי בְּרֵרָה? בְּצַעַר רַב הוּא נֶאֱלַץ לָשׁוּב אֶל רַבִּי מֵאִיר, וְלִפְרֹעַ אֶת הַהַלְוָאָה כֻּלָּהּ עַד לַפְּרוּטָה הָאַחֲרוֹנָה – בִּכְדֵי לְקַבֵּל בַּחֲזָרָה אֶת שְׁטַר הַמְּכִירָה... וְאָנוּ עַל פִּי דַּרְכֵּנוּ לָמַדְנוּ, כִּי אֵצֶל הַגּוֹי – יֶשְׁנוֹ רַק דָּבָר אֶחָד בַּעַל עֵרֶךְ: הַכֶּסֶף! בַּעֲבוּר כֶּסֶף – מוּכָן הוּא לִמְכֹּר אֶת כָּל עֲרָכָיו וְעֶקְרוֹנוֹתָיו, וּבִכְלָל זֹאת גַּם אֶת אֱמוּנָתוֹ! וּמִכָּאן תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָתֵנוּ, כְּפִי שֶׁמְּבָאֵר רַבִּי יַעֲקֹב נַיְמָן: הַדְּבָרִים שֶׁאָמַר יוֹסֵף לְפַרְעֹה, בְּרוּחַ אֱלֹקִים – מָצְאוּ חֵן בְּעֵינָיו, מִשּׁוּם שֶׁהֵם בִּשְּׂרוּ עַל כָּךְ שֶׁהוּא עָתִיד לְהִתְעַשֵּׁר וּלְהַרְוִיחַ הוֹן תּוֹעָפוֹת... מִשּׁוּם כָּךְ קִבֵּל פַּרְעֹה אֶת דְּבַר הָאֱלֹקִים וְהִכִּיר בּוֹ בְּשִׂמְחָה, שֶׁהֲרֵי אֱלֹקִים כָּזֶה, שֶׁעֹשֶׁר בְּחֵיקוֹ – הוּא מוּכָן לְקַבֵּל בְּרָצוֹן! לְעֻמַּת זֹאת, פַּרְעֹה שֶׁהָיָה בִּימֵי מֹשֶׁה – נִצָּב מוּל דְּרִישָׁתוֹ שֶׁל אֱלֹקֵי הָעִבְרִים לְשַׁחְרֵר אֻמָּה שְׁלֵמָה שֶׁהָיְתָה מְשֻׁעְבֶּדֶת לוֹ, וּבְעֶצֶם, לְוַתֵּר עַל הוֹן רַב וַעֲשִׁירוּת מֻפְלֶגֶת שֶׁזָּכָה לָהֶם בְּעֶטְיָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל... וּבְכֵן, בֵּאלֹקִים שֶׁכָּזֶה – לֹא חָפַץ פַּרְעֹה, וּמִיָּד הִכְרִיז: "מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ"! (לְלַמֶּדְךָ)